המצור על לנינגרד

הזכרתי במאמר על נינה את המצור על לנינגרד.
הינה מאמר על המצור.
לנינגרד או סנקט פטסבורג הינה אחת משתי הערים המרכזיות של רוסיה (וגם ברה"מ).
סנקט פטססבורג הייתה המקום בו החלה ההפיכה של 1917.
לאחר מותו של לנין הוחלט לקרא לעיר לנינגרד (עירו של לנין) לזכר ההפיכה.
מאז נקראה העיר כך עד התמוטטות ברית המועצות.

בזמן המלחמה התקדמו כוחות פינים שכבשו את השטח שנכבש מפינלנד במלחמה מול הרוסים ב 1938
לכיוון לנינגרד מצפון.
כאשר כבשו הפינים את השטח"שלהם" הם עצרו ולא המשיכו לכיוון לנינגרד.
הגרמנים הגיחו מדרום והטילו מצור על העיר.
המצור על לנינגרד נמשך כשנתיים וחצי מספטמבר 41 עד ינואר 44.
היה זה מצור אמיתי , לא כמו המצור הוירטואלי על עזה.
הגרמנים לא נתנו לשום אספקה להגיע.
הם לא הצליחו לכבוש את העיר עקב הביצורים החזקים של העיר וההתגוננות העזה של התושבים
אבל מעבר לכך עשו הכל.
הפצצות ללא הפסק וללא רחמים מהאוויר ומהיבשה.
לא הייתה מטרה כמו בתי חולים או גני ילדים או משהו אחר שהיה חסין.
העיר הפכה לעיי חורבות.

מחסני המזון הועלו באש ע"י סוכנים גרמנים והעיר הייתה שרוייה ברעב כבד.
חולקו מנות מזון זעומות לאנשים שכמובן לא הספיקו.
אנשים אכלו כל מה שאפשר וגם מה שאי אפשר.
סוסים, חתולים,כלבים,חולדות ושאלו נגמרו אכלו גם עצים ונסורת.
מאות אלפים גוועו ברעב ועוד מאות אלפים ממחלות שונות שפרצו.
נתיב הבריחה היחידי היה הנהר של העיר- נהר הלאדוגה שקפא בחורף וכך יכלו האזרחים
לברוח ובמקומם נכנסו חיילים ואספקה(נשק,מזון, תרופות).
הנתיב נקרא דרך החיים.
פגזי הגרמנים לא יכלו להבקיע את שכבת הקרח העבה
וכך ניצלה העיר מדי חורף לקראת עוד אביב,קיץ וסתיו נוראים נוספים.
מעל מיליון הרוגים היו בעיר , המספר המדוייק לא ידוע שכן האנשים נקברו בקברי אחים
היו כמובן גם מעשי שוד ורצח בשביל לזכות באוכל
וישנם סיפורים על מתים שנאכלו ע"י תושבים גוועים ברעב.
גם עונשי מוות לא הרתיעו את הקניבלים או הרוצחים הרעבים.
בינואר 44 שוחררה העיר ע"י מתקפת נגד של הצבא האדום כאשר החל גלגל המלחמה מתהפך.
העיר שוקמה ובמרכזה יש כמובן אנדרטה לזכר המצור הנורא והעמידה המופלאה של העיר.
עמידת הגבורה של העיר הייתה הסמן הראשון שהגרמנים לא יצליחו בכיבוש ברה"מ.
עד המצור על העיר נחלו הגרמנים ניצחונות גדולים.
לנינגרד הייתה הסמן הראשון לבלימת הגרמנים ושימשה סמל ועידוד לעמידה של ברה"מ
מול היטלר.
את ההתגוננות ניהל גיבור המלחמה המרשל ז"וקוב שהובא ע"י סטלין למנוע את נפילת העיר..

נסיונות חוזרים ונשנים של הגרמנים נהדפו בגבורה ע"י תושבי העיר

חלקם אזרחים שלמדו להילחם "תוך כדי תנועה".

לנינגראד הפכה לסמל ולא נכנעה.
לאחר שהוברר לסטלין כי העיר לא תיכנע הוא העביר את ז"וקוב לניהול הקרב הגדול
בסטלינגראד.
לקרב הגדול והמכריע הזה נקדיש מאמר אחר.