יום שלישי, 2 במרץ 2010

לצחוק או לבכות?


אני רוצה לספר לכם על דבר שקראתי ולא ידעתי
אם לצחוק או לבכות.
מדובר ב"מחקר" לעבודת מסטר שערכה טל ניצן מהאוניברסיטה
העברית.
המחק עסק בשאלה כיצד זה שבמשך מעל 40 שנים שישראל שולטת
על אוכלוסייה זרה בשטחים לא נאנסו נשים פלסטיניות ע"י חיילי צה"ל.
אם נתייחס למקומות אחרים בעולם כגון יוגוסלביה, דרפור או מקרים מהעבר היותר רחוק כגון
מלחמת העולם השנייה, מלחמת אלג"יר וכדומה השאלה ברורה.
לנו , אומנם זה דבר ברור.
החברה הישראלית למרות עשבים שוטים היא חברה מוסרית לפחות בכל הנוגע לדברים
כאלו.
ההתנהגות של צה"ל הינה ברמה מוסרית ששום צבא בעולם לא היה נוהג.
למרבה התדהמה (וזה הסיבה לכותרת שלי) המסקנה של החוקרת היא שונה:
"חיילי צה"ל נגועים בגזענות כלפי הפלסטינים ולכן הם אינם אונסים נשים פלסטיניות."
כלומר בכדי לסלק את כתם הגזענות חובה על חיילי צה"ל לאנוס נשים פלסטיניות.
אולי כדאי להדיח את הרמטכ"ל או שר הביטחון על הגזענות של חיילי צה"ל.
בתור אחד ששירת בצבא הגזעני הזה אני מאוד עצוב כאשר החוקרת המהוללת
חשפה את הגזענות השפלה שלי שניסיתי כל כך להסתיר.
גם במשך 20 שנות שירות המילואים שעשיתי גיליתי את הפרצוף האמיתי שלי שהוא
גזענות שפלה ומלוכלכת ולצערי אני לא יכול להביא מקרה אונס אחד שהשתתפתי בו.
אפילו לא ניסיון קטן ופשוט לאנוס פלסטינית ולמרבה הבושה אפילו לא מעשה מגונה אחד לרפואה.
אני מקווה שכל חברי ובני משפחתי יסלחו לי על הגזענות השפלה שלי.
אני מציע להקים וועדת חקירה בין לאומית ואולי נמנה את גולדסטון לראשות הוועדה.
הוועדה תחקור את הגזענות של הצבא הישראלי.
אחרי שאנחנו לא יודעים אם לצחוק או לבכות הינה עוד דבר , שוב לא ברור אם לצחוק או לבכות:
המחקר זכה לפרס (אני לא זוכר את שם הפרס) בהמלצת וועד הפרופסורים של
האוניברסיטה העברית.

אני יודע שזה נשמע מטורף לחלוטין אבל זה אמת.
האם לצחוק מהאבסורד הזה או לבכות שדברים כאלו קורים בארץ שלנו?

תגובה 1: