יום רביעי, 3 בנובמבר 2010

האם זה היה רק צירוף מקרים?

האם זה היה רק צירוף מקרים?

כתבתי במאמר קודם על הפסל שהביא קללה לאחר שהוצא מקבר מצרי עתיק
להלן המאמר: קללת הפרעונים

אני אביא סיפור נוסף על חפירה שנערכה ב 1922 במצריים.
החפירה נערכה בקברו של תות ענח' עמון אמון.
התגלו אוצרות רבים ולפי השמועות הרבה אנשים שהיו קשורים לכך נפגעו.
המממן של החפירה ,לורד בריטי בשם קרנברון, נפטר שנה לאחר מכן מזיהום
שנגרם מעקיצת יתוש וחדר למערכת הדם.
אחיו הצעיר של הלורד נפטר מספר חודשים לאחר מכן
הארכיאולוג הראשי של החפירה האוורד קרטר נפטר מסרטן בגיל 55
עוזר בכיר של קרטר בשם ארטור מייס נפטר בזמן פינוי האוצרות שנמצאו בקבר.
מזכיר הלורד החליק באמבטיה ומת כתוצאה משבר בגולגולת.
והיו עוד מקרים של אנשים שהיו קשורים לנושא ומתו בתאונות דרכים או במלחמות.
לאחר שהאוצרות פונו מהקבר והמקום נפתח למבקרים
דווח גם על מספר אנשים שמתו זמן קצר לאחר שביקרו בקבר.

נשאלת השאלה האם הדברים הללו הם צירוף מקרים או שקיימת באמת קללה
אשר פוגעת בכל מי שמבקר או חופר בקברי הפרעונים.
כמו תמיד הויכוח נמשך במלא עוזו.

לאחרונה נמצא הסבר שיתכן שהוא מסביר את מה שהיה.
לטענת חוקרים שבדקו את הנושא ניתן להסביר את המקרים הללו.
לטענת החוקים הגורמים שמשפיעים על הנושא הינם שניים:
האקלים המדברי הקשה
פטרייה שהייתה קבורה במשך אלפי שנים בקבר ופתחה סוג של רעל.

הגורמים הללו משפיעים על המערכת החיסונית של אנשים וכאשר
אנשים שהם רגישים למחלות כמו זקנים, חולים וכדומה מגיעים לשטח
הזה הם נחשפים לבעיות שיוצרים שני הגורמים הללו ועולה שכיחות מקרי
המוות.
לגבי מקרי המוות של תאונות או מלחמות יש טענה שמדובר שתופעה שאינה
חורגת מנפגעים אחרים בקרב כלל האוכלוסייה.
חוץ מזה אם ניקח את המלחמה שפרצה 15 שנים אחרי החפירה המדוברת
(מלחמת העולם השנייה) אז ברור שהסיכוי למוות במלחמה עולה.
המסקנה של אותם חוקרים כי אין קללת פרעונים.
הפצת השמועה על הקללה נועדה להרחיק רודפי בצע מבזיזת אוצרות הקברים
ובתקופה קדומה היה קל להפחיד אנשים בכל מני אמונות טפלות.
כמו תמיד זה ויכוח ולכן אחד יש את ההשקפה שלו.

ההיסטוריה חוזרת שוב.



בלבנון מתרחש כרגע סיפור דומה מאוד לסיפור שהתרחש לפני 30 שנים.
באמצע שנות ה 70 התנגד מנהיג הדרוזים דאז כמיל ג"ונבלאט לנשיא הסורי ,אסאד (האבא)
שורש העימות היה רצונו של אסאד לשלוט ולהכריע בלבנון.
אסאד לא בחל בשום דרך לסלק את מתנגדיו.
כמיל ג"ונבלאט חוסל.
אחרי מספר חודשים שבהם ניסה בנו לארגן קואליציה נגד הסורים ונכשל,
הבין הבן, ווליד גונבלט את כללי המשחק. כלומר אם הוא רוצה להישאר בחיים
עליו לשחק את המשחק לפי הכללים הסורים.
המערב גינה כמובן את הרצח אבל לא עשה דבר.
ווליד נסע לדמשק התחבק עם אסאד (כן, אותו אסאד שרצח את אביו).
מאז הפך ג"ונבלט לבובה סורית.
עברו 30 שנים והמחזה חוזר על עצמו כמעט לחלוטין.
שוב מנהיג שמתנגד לנשיא סוריה אסאד (הפעם הבן).
שוב המנהיג נרצח. הפעם מדובר בראש ממשלת לבנון, רפיק אל חרירי.
הבן, סעיד אל חרירי, ניסה לארגן חזית נגד הסורים.
אחרי מספר חודשים שבהם המערב גינה את הרצח ואפילו הפעם הקימו וועדת חקירה
אבל לא נעשה דבר, הבין גם חריר את כללי המשחק.
שוב בן האישיות הנרצחת נוסע לדמשק ומתחבק עם אסאד, רוצח אביו והופך לבובה סורית.

ממש תסריט זהה.
אגב השוני הגדול שאני מצאתי בין התסריטים הוא בעובדה שווליד ג"ונבלאט ניסה לעזור לחרירי הבן
בהקמת חזית מול סוריה. אולם ג"ונבלאט הבין עוד לפני חרירי שגם הפעם אף אחד לא יעזור
להם מול סוריה והעדיף עוד לפני מספר חודשים לעלות שוב על העגלה הסורית.

האם ניתן היה לשנות את המציאות הזו?
יתכן שכן , אבל זה היה דורש נחישות ונכונות לקרבות מלוכלכים ואבידות בלבנון
והמציאות היא שאין שום גורם חוץ לבנוני שמוכן לשלם את המחיר הזה.

ארבעת הימים שהפכו את אוסטריה מאדומה לשחורה.

ארבעת הימים שהפכו את אוסטריה מאדומה לשחורה.
או כיצד עבד האנשלוס בקלות באוסטרייה.

האנשלוס הינו ביטוי המסמל את האיחוד מרצון של האוסטרים לגרמנים בשנת 1938.
במחקרים על המלחמה אין כמעט דגש על האנשלוס.
מדוע האוסטרים הצטרפו מרצון לגרמניה והיו תומכים נלהבים של היטלר?
הסיבה הבולטת היא כמובן העבודה שהיטלר עצמו היה אוסטרי.
היטלר הכריז כי גרמניה, אוסטריה וחבל הסודטים בצ"כוסלובקיה הינם מדינה אחת.
אולם מעבר לכך יש לזכור כי באוסטריה הייתה תנועת פועלים רצינית וגדולה מספר שנים קודם.
כלומר אין להסתפק בהסבר אחד על מוצאו של היטלר אלא צריך לספר את הסיפור של
4 ימים גורליים שהפכו את אוסטריה מאדומה(צבע הפועלים) לשחורה(צבע הפשיסטים).
4 הימים היו בפברואר 1934.
לפני שנגיע אליהם נסקור את המצב שלפני אותם 4 ימים גורליים.
אוסטריה אחרי מלחמת העולם הראשונה הייתה מדינה קטנה.
מדינה דלת משאבים שנשענה בעיקר על חקלאות ותעשייה זעירה.
היו שתי מפלגות באוסטריה- מפלגת ימין מרכז:איכרים ,סוחרים, בעלי מפעלים קטנים.
מפלגת שמאל- פועלים.
כפי שקרה בהרבה מקומות גם באוסטריה בלט המספר הרב יחסית של פעילים יהודים במפלגת הפועלים.
דבר זה בצירוף האופי הדתי יחסית של מפלגת הימין מרכז הביא לאנטישמיות רבה.
האנטישמיות הביאה מצידה את היהודים שפסחו על הסעיפים לצד השמאלי של המפה.
החל קיטוב רב בין שני המחנות וכל מחנה הקים לעצמו מעיין מליציה מקומית.
שני הצדדים החלו לאגור נשק אך כיבדו את כללי המשחק.
כל זה השתנה בשנת 1932.
לאומן אוסטרי קיצוני בשם דולפוס עלה לשלטון.
דולפוס טיפח יחסי ידידות עם מוסוליני ועם היטלר והחליט להפוך לשליט יחיד בעזרת חבריו.
הוא פיזר את הפרלמנט והכריז על עצמו כשליט יחיד לשעת חירום.
הדרך לשליטה מלאה באוסטריה עברה דרך שבירת כוחם של האיגודים המקצועיים.
בפברואר 1934 הוא הכריז על כל איגודי העובדים ומפלגות השמאל כבלתי חוקיים
ושלח כוחות צבא.
במשך 4 ימים 12.2.34-16.2.34 התחוללה בוינה מלחמת אזרחים.
הצבא "כבש" את מעוזי השמאל ועצרו את הפעילים.
חלק מהמנהיגים נאסר לשנים ארוכות, חלק מהם נידונו למוות בתלייה וחלק ירדו למחתרת וברחו.
בכל מקרה הצבע האדום נעלם מאוסטריה ואוסטריה הפכו לשחורה.
כמובן שדולפוס האשים את היהודים הקומוניסטים במזימה לתפוס את השלטון וביטויים
אנטישמים הפכו דבר שבשגרה באוסטריה.
בכל הפעולות הללו קיבל דולפוס עזרה כספית, תעמולתית וכדומה מחבריו היטלר ומוסוליני.
דולפוס עצמו לא שם לב מי הם יריביו האמיתיים.
כאשר הוא השלים את ריסוק השמאל האוסטרי והשלטת תעמולה פשיסטית הגיע תורו של
דולפוס.
היטלר הורה לתומכיו הרבים באוסטרייה לחולל הפיכה במהלכה נרצח דולפוס עצמו.
הרצח בוצע , לפי התעמולה , ע"י הקומוניסטים היהודים כנקמה.
הקרקע הייה בשלה וכעבר זמן קצר חגגו האוסטרים את האנשלוס.