מבצע ההצלה של היחמור הפרסי

במהלך השנים נעלמו מספר גדול של בעלי חיים.

רק בשנים האחרונות הבין האדם כי בידו לנסות ולשמור על בעלי החיים.

הינה סיפור על סיכון חיי אדם להצלת סוג של בעל חיים

היחמור הינו סוג של אייל.
אחד מתת הסוגים שהיו נפוצים בעבר הינו היחמור הפרסי שנקרא כך על שם מוצאו.
במשך השנים הלך והתמעט היחמור עקב צייד בלתי מבוקר.
בא"י הוא נכחד בשנות ה 20 של המאה הקודמת.
בסוריה, לבנון,עיראק וכדומה לא נשארו פריטים.
באיראן, גם כן לא נשארו פריטים, לפחות כך חשבו.
ב 1956 התגלו כ 20 פריטים אחרונים באזור נידח באיראן.
4 זוגות נמכרו לגן חיות בגרמניה.
והשאר הועברו לגן החיות הפרטי של השאח.
בגרמניה הפריטים בקושי התרבו בטבע והמספר עמד ב 1975 על 10 פריטים.
אצל השאח המצב לא היה יותר טוב.
ב 1976 החליטה רשות הטבע והגנים לנסות להציל את היחמור מכליה.
ב 1977 הסכימו הגרמנים למכור 2 זכרים לישראל והם הגיעו ב 1978.
ב 1978 ביקשה ישראל מהשאח למכור לישראל 2 פריטים.
השאח היה טרוד במצב הפנימי ההולך ומתדרדר בארצו ולא התייחס לבקשה הישראלית.
ב 1979 התחוללה המהפכה באיראן.
המצב לישראלים הפך מסוכן מאוד וכל מי שיכל עזב את איראן.
האווירה הייתה אנטי אמריקאית ואנטי ישראלית בצורה קיצונית כמו היום.
למרות המצב הוחלט להציל את היחמור כי הוברר שזה הסיכוי האחרון לשקם את תת המין הזה.
אנשי שמורות הטבע והגנים ניצלו קשרים אישיים עם עובדי גן החיות של השאח
הגיעו לאיראן, שכרו משאית והגיעו לגן החיות ושם הביאו את 4 הנקבות האחרונות שנשארו.
רמת הסיכון הייתה גבוהה מאוד, הם נסעו עם כרזות של חומייני על המשאית....
המשאית נעצרה בדרך מספר פעמים ע"י חמושים ורק בדרך נס לא פגעו בהם.
בשדה התעופה הם הגיעו לקרבת המטוס, שוב תוך ניצול קשרים אישיים ומתן שוחד מתאים.
החיות הועלו על המטוס האחרון של אל על והובאו לארץ.
6 החיות היו גרעין רבייה שהצליח להגיע למעל 200 פריטים שחלקם כבר שוחרר
ליערות בארץ וחלקם עדיין בחוות גידול.
הלהקה הזו היא הלהקה הגדולה היחידה בעולם והיא משמשת כיום כאופציה היחידה
להרבות את היחמור הפרסי בעולם.
בשאר המקומות הבודדים שנשארו אין אפשרות להרבות כי מדובר על פריטים מועטים.
כל הכבוד על הנכונות , התכנון והביצוע.
אבל האם זה היה טירוף להסתכן ככה במטרה להציל בעלי חיים?
כמו תמיד, אני רק מוסר את העובדות וכל אחד יחליט כרצונו.