הקדמה שלי:
בדרך כלל אני ממעיט להזכיר או להשוות מישהו להיטלר מהסיבה ששום דבר אינו מתקרב לשואה שחווינו.
כל השוואה מפחיתה מהמפלציותיות של היטלר.
המאמר של אורי מרגש מאוד והוא נוגע לשטן שרוצה להשמיד אותנו ממזרח.
הינה המאמר של אורי:
אני מסתכל על התינוק שלי ועצב ממלא אותי. פחד ממלא אותי.
בעיניים מפוקחות אני מביט על העולם שמחכה לו ואנני רואה בשום מקום אי של נחמה.
מצד אחד שחיתות מינית, אלימות, שכרות, אבדן ערכים ואמונה, מציפים את תרבות המערב כולה ומהצד השני חשכה איסלאמית פרימיטיבית, ברברית, אלימה, טפשית וכוחנית מציפה את העולם.
בכל מקום קיימים חוסר צדק, עיוותים מוסריים, שקרים ושחיתות.
בתור אדם מבוגר אני רואה שהתמימות פסה לה מן העולם ובמקומה התמלא העולם בציניות וביצר הרס עצמי חסר תקנה. אין זה משנה אם בצד אחד זו תרבות חסרת ערכים שמאבדת את עצמה לדעת ומבצעת התאבדות תרבותית כוללת או מהצד השני תרבות ברברית ומטומטמת שמקדשת את המוות, דיכוי הנשים ואלימות קשה.
ובתוך עולם השקר הזה אני אמור לגדל ילד? לפי מה אני אמור לחנך אותו? לפי איזה ערכים?
כל ערך שאני מאמין בו נשחט ביד גסה והאמת והצדק אינם קיימים יותר בעולם כולו.
נדמה כי אנחנו, היהודים, הננו עם של אמת בים של שקר. וכנראה מסיבה זו אננו מצליחים לשרוד בעולם הזה יותר מידי.
לפני כ-70 שנה הכריזו עלינו מלחמה וניסו להשמידנו בשיטתיות גרמנית-אירופאית, במערכת שתפקדה ממש כמו שעון שוויצרי. העולם הביט מהצד וקרוב לוודאי שאמר בלבו, לא לפרוטוקול, "אולי כדאי לחכות עם סיום המלחמה, כדי שהנאצים יסיימו את העבודה השחורה". אבל בעוד העם היהודי היה בשלבי הכחדה, גם שאר העמים החלו מאבדים את אחיזתם והם היו חייבים להכריע את החיה הנאצית. וכדי למרק את מצפונם הם איפשרו לעם הרצוץ והכואב הזה להקים לעצמו מדינה, בגוב האריות, בגיא ההריגה, בלב המשרפה - במזרח התיכון. העולם לא הניד עפעף לנסיונות ההשמדה של האומה היהודית הצעירה על ידי העולם הערבי דאז. אך העולם הוכה שוב ושוב בתהדמה לנוכח הישרדותה של האומה היהודית.
וכך, במשך 60 שנה מייחל העולם כולו להשמדתנו אבל נמנע מלומר זאת בגלוי או לעשות משהו כדי למנוע זאת.
וכאן, בקרב עמנו, התפתחה מחלה, שכנראה מכות השואה יצרו, המתבטאת בכך שיצר ההישרדות בקרב הנגועים במחלה מתחלף ביצר של הרס עצמי והזדהות עם התוקפן המוסלמי שרוצה להשמיד אותנו.
והכל נעשה כאילו בשם האמת והצדק, רק שהאמת והצדק לעולם יהיו סובייקטיביים - כי כדי להגיע לאמת לאמיתה עליך לחזור אל נקודת המוצא הראשונית ביותר, ואלו המזדהים עם האוייב הרי כופרים באמונה באלוהים ובשם הסובלנות הם מכבדים את אמונתם של התוקפנים, באללה, שרואה בהם עצמם, בני מוות.
והיום, במרחק לא רב ממדינתנו, חי בגאווה הגלגול של היטלר, אחמדניג'אד, וקורא בקול להשמדת עם האמת. הוא קורא לנו שקרנים, הוא קורא לנו אלימים, מטורפים. משקר במצח נחושה ששואה לא היתה, בעודו מאיים בעצמו בשואה!!!
והעולם מביט מהצד, בעוד החיה המוסלמית טורפת אותו, ובאדישות מייחל להשמדתו של עם האמת.
כנראה שהעולם כמה למחיקת המצפון שלו - עם ישראל תמיד היה נושא דגל האמת, המוסר והמצפון. הבאנו לעולם את התורה, את השבת, את אלוהים אחד. לאחר מכן בכל הדורות חכמינו הביאו לעולם חוכמה, צניעות, מוסר. בכל הדורות פרעו בנו, היכו בנו, רצחו בנו, טבחו בנו, אנסו את נשותינו, שחטו את ילדינו, ואנו קראנו "שמע ישראל" וקידשנו שם שמיים. עד שקידוש השם הנורא מכל התחולל ונדמה היה שהשכינה מילטה עצמה מהעולם הזה לעד.
וכעת, העמים שייחלו להשמדתנו, מושמדים בעצמם, על ידי החיה האיסלמית שטורפת אותם בעודם חיים.
אני נושא עיניי לשמיים וזועק: האם השכינה עודנה כאן? האם אלוהים עודנו רוצה בקיום העולם הזה?
נדמה לי בייאושי שהעולם הזה ננטש ושנגזר דינו. נדמה כאילו האל עומד בשבועתו לא להשמיד את העולם שוב במבול, אבל הרשות נתונה לנו להשמידו בדם ואש ותמרות עשן ופטריות גרעיניות.
וכך כאשר אומות העולם "הנאור" נלחמות עבור "אינטרסים כלכליים" בעירק, אפגניסטן ותימן ומבצעות שם את פשעי המלחמה הגרועים שבגרועים, ואילו עמנו, שנלחם על נפשו, מוקע כמצורע בעולם כולו. וכך השקר ששוטף את העולם, שאנחנו הפכנו לנאצים, שאנחנו הפכנו לעם אכזר וכובש, מכשיר את הקרקע להשמדתנו.
העולם כנראה מייחל להשמדת העם היהודי.
אני מביט בתינוקי, הישן בשלווה, ועיני דומעות. מה מחכה לך? כל הקידמה הזו של הדור שלי, כל מהפיכת המידע של הדור שלי, כל היופי האנושי שקיים בדור שלי, קורס אל מלתעות האיסלאם הפרימיטיבי.
העולם לא יראה כמו שהוא נראה היום תחת שלטון חליפות איסלאמית. הקידמה תיעצר והאנושות תתנוון. מיליארדים ימותו במלחמות בין פלגים מוסלמים ברחבי העולם ועמי המערב לשעבר ישמשו כעבדים נרצעים לאומה המוסלמית.
אז לא נותר לי ברגעים קשים אלה, אלא להתנחם במילים מתוך ההפטרה שלי, פרשת עקב -
ישעיהו מט יד-כו
וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי יְהוָה; וַאדֹנָי, שְׁכֵחָנִי. הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בֶּן-בִּטְנָהּ; גַּם-אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ. הֵן עַל-כַּפַּיִם, חַקֹּתִיךְ; חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי, תָּמִיד. מִהֲרוּ, בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ. שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; חַי-אָנִי נְאֻם-יְהוָה, כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי, וּתְקַשְּׁרִים, כַּכַּלָּה. כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ, וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵךְ: כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב, וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ. עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ, בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ: צַר-לִי הַמָּקוֹם, גְּשָׁה-לִּי וְאֵשֵׁבָה. וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ, מִי יָלַד-לִי אֶת-אֵלֶּה, וַאֲנִי שְׁכוּלָה, וְגַלְמוּדָה; גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל--הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם.
כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל-גּוֹיִם יָדִי, וְאֶל-עַמִּים, אָרִים נִסִּי; וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן, וּבְנֹתַיִךְ עַל-כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה. וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ, וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ--אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ, וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ; וְיָדַעַתְּ כִּי-אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא-יֵבֹשׁוּ קֹוָי.
הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר, מַלְקוֹחַ; וְאִם-שְׁבִי צַדִּיק, יִמָּלֵט.
כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה, גַּם-שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח, וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ, יִמָּלֵט; וְאֶת-יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב, וְאֶת-בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ. וְהַאֲכַלְתִּי אֶת-מוֹנַיִךְ אֶת-בְּשָׂרָם, וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן; וְיָדְעוּ כָל-בָּשָׂר, כִּי אֲנִי יְהוָה מוֹשִׁיעֵךְ, וְגֹאֲלֵךְ, אֲבִיר יַעֲקֹב.
אמן
בעיניים מפוקחות אני מביט על העולם שמחכה לו ואנני רואה בשום מקום אי של נחמה.
מצד אחד שחיתות מינית, אלימות, שכרות, אבדן ערכים ואמונה, מציפים את תרבות המערב כולה ומהצד השני חשכה איסלאמית פרימיטיבית, ברברית, אלימה, טפשית וכוחנית מציפה את העולם.
בכל מקום קיימים חוסר צדק, עיוותים מוסריים, שקרים ושחיתות.
בתור אדם מבוגר אני רואה שהתמימות פסה לה מן העולם ובמקומה התמלא העולם בציניות וביצר הרס עצמי חסר תקנה. אין זה משנה אם בצד אחד זו תרבות חסרת ערכים שמאבדת את עצמה לדעת ומבצעת התאבדות תרבותית כוללת או מהצד השני תרבות ברברית ומטומטמת שמקדשת את המוות, דיכוי הנשים ואלימות קשה.
ובתוך עולם השקר הזה אני אמור לגדל ילד? לפי מה אני אמור לחנך אותו? לפי איזה ערכים?
כל ערך שאני מאמין בו נשחט ביד גסה והאמת והצדק אינם קיימים יותר בעולם כולו.
נדמה כי אנחנו, היהודים, הננו עם של אמת בים של שקר. וכנראה מסיבה זו אננו מצליחים לשרוד בעולם הזה יותר מידי.
לפני כ-70 שנה הכריזו עלינו מלחמה וניסו להשמידנו בשיטתיות גרמנית-אירופאית, במערכת שתפקדה ממש כמו שעון שוויצרי. העולם הביט מהצד וקרוב לוודאי שאמר בלבו, לא לפרוטוקול, "אולי כדאי לחכות עם סיום המלחמה, כדי שהנאצים יסיימו את העבודה השחורה". אבל בעוד העם היהודי היה בשלבי הכחדה, גם שאר העמים החלו מאבדים את אחיזתם והם היו חייבים להכריע את החיה הנאצית. וכדי למרק את מצפונם הם איפשרו לעם הרצוץ והכואב הזה להקים לעצמו מדינה, בגוב האריות, בגיא ההריגה, בלב המשרפה - במזרח התיכון. העולם לא הניד עפעף לנסיונות ההשמדה של האומה היהודית הצעירה על ידי העולם הערבי דאז. אך העולם הוכה שוב ושוב בתהדמה לנוכח הישרדותה של האומה היהודית.
וכך, במשך 60 שנה מייחל העולם כולו להשמדתנו אבל נמנע מלומר זאת בגלוי או לעשות משהו כדי למנוע זאת.
וכאן, בקרב עמנו, התפתחה מחלה, שכנראה מכות השואה יצרו, המתבטאת בכך שיצר ההישרדות בקרב הנגועים במחלה מתחלף ביצר של הרס עצמי והזדהות עם התוקפן המוסלמי שרוצה להשמיד אותנו.
והכל נעשה כאילו בשם האמת והצדק, רק שהאמת והצדק לעולם יהיו סובייקטיביים - כי כדי להגיע לאמת לאמיתה עליך לחזור אל נקודת המוצא הראשונית ביותר, ואלו המזדהים עם האוייב הרי כופרים באמונה באלוהים ובשם הסובלנות הם מכבדים את אמונתם של התוקפנים, באללה, שרואה בהם עצמם, בני מוות.
והיום, במרחק לא רב ממדינתנו, חי בגאווה הגלגול של היטלר, אחמדניג'אד, וקורא בקול להשמדת עם האמת. הוא קורא לנו שקרנים, הוא קורא לנו אלימים, מטורפים. משקר במצח נחושה ששואה לא היתה, בעודו מאיים בעצמו בשואה!!!
והעולם מביט מהצד, בעוד החיה המוסלמית טורפת אותו, ובאדישות מייחל להשמדתו של עם האמת.
כנראה שהעולם כמה למחיקת המצפון שלו - עם ישראל תמיד היה נושא דגל האמת, המוסר והמצפון. הבאנו לעולם את התורה, את השבת, את אלוהים אחד. לאחר מכן בכל הדורות חכמינו הביאו לעולם חוכמה, צניעות, מוסר. בכל הדורות פרעו בנו, היכו בנו, רצחו בנו, טבחו בנו, אנסו את נשותינו, שחטו את ילדינו, ואנו קראנו "שמע ישראל" וקידשנו שם שמיים. עד שקידוש השם הנורא מכל התחולל ונדמה היה שהשכינה מילטה עצמה מהעולם הזה לעד.
וכעת, העמים שייחלו להשמדתנו, מושמדים בעצמם, על ידי החיה האיסלמית שטורפת אותם בעודם חיים.
אני נושא עיניי לשמיים וזועק: האם השכינה עודנה כאן? האם אלוהים עודנו רוצה בקיום העולם הזה?
נדמה לי בייאושי שהעולם הזה ננטש ושנגזר דינו. נדמה כאילו האל עומד בשבועתו לא להשמיד את העולם שוב במבול, אבל הרשות נתונה לנו להשמידו בדם ואש ותמרות עשן ופטריות גרעיניות.
וכך כאשר אומות העולם "הנאור" נלחמות עבור "אינטרסים כלכליים" בעירק, אפגניסטן ותימן ומבצעות שם את פשעי המלחמה הגרועים שבגרועים, ואילו עמנו, שנלחם על נפשו, מוקע כמצורע בעולם כולו. וכך השקר ששוטף את העולם, שאנחנו הפכנו לנאצים, שאנחנו הפכנו לעם אכזר וכובש, מכשיר את הקרקע להשמדתנו.
העולם כנראה מייחל להשמדת העם היהודי.
אני מביט בתינוקי, הישן בשלווה, ועיני דומעות. מה מחכה לך? כל הקידמה הזו של הדור שלי, כל מהפיכת המידע של הדור שלי, כל היופי האנושי שקיים בדור שלי, קורס אל מלתעות האיסלאם הפרימיטיבי.
העולם לא יראה כמו שהוא נראה היום תחת שלטון חליפות איסלאמית. הקידמה תיעצר והאנושות תתנוון. מיליארדים ימותו במלחמות בין פלגים מוסלמים ברחבי העולם ועמי המערב לשעבר ישמשו כעבדים נרצעים לאומה המוסלמית.
אז לא נותר לי ברגעים קשים אלה, אלא להתנחם במילים מתוך ההפטרה שלי, פרשת עקב -
ישעיהו מט יד-כו
וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי יְהוָה; וַאדֹנָי, שְׁכֵחָנִי. הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בֶּן-בִּטְנָהּ; גַּם-אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ. הֵן עַל-כַּפַּיִם, חַקֹּתִיךְ; חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי, תָּמִיד. מִהֲרוּ, בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ. שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; חַי-אָנִי נְאֻם-יְהוָה, כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי, וּתְקַשְּׁרִים, כַּכַּלָּה. כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ, וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵךְ: כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב, וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ. עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ, בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ: צַר-לִי הַמָּקוֹם, גְּשָׁה-לִּי וְאֵשֵׁבָה. וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ, מִי יָלַד-לִי אֶת-אֵלֶּה, וַאֲנִי שְׁכוּלָה, וְגַלְמוּדָה; גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל--הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם.
כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל-גּוֹיִם יָדִי, וְאֶל-עַמִּים, אָרִים נִסִּי; וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן, וּבְנֹתַיִךְ עַל-כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה. וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ, וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ--אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ, וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ; וְיָדַעַתְּ כִּי-אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא-יֵבֹשׁוּ קֹוָי.
הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר, מַלְקוֹחַ; וְאִם-שְׁבִי צַדִּיק, יִמָּלֵט.
כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה, גַּם-שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח, וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ, יִמָּלֵט; וְאֶת-יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב, וְאֶת-בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ. וְהַאֲכַלְתִּי אֶת-מוֹנַיִךְ אֶת-בְּשָׂרָם, וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן; וְיָדְעוּ כָל-בָּשָׂר, כִּי אֲנִי יְהוָה מוֹשִׁיעֵךְ, וְגֹאֲלֵךְ, אֲבִיר יַעֲקֹב.
אמן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה