מארבע כנפות תבל

סיפורה של נינה
הסיפור של חזרת עם ישראל לארצו הינו סיפור מדהים ומרתק.
אנשים גלו מארצם ונדדו על פני כל קצוות תבל וחזרו לארצם.
ביקשתי מנינה איגל לשלוח אלי את סיפור משפחתה.
בסיום הסיפור המרתק ישנן הערות שלי.
הסיפור של נינה:
"הי עופר,
האמת שזה באמת סיפור מרתק,
אני שמחה על ההתעניינות,אגב,מדובר על סבא של אמא שלי,למעשה אבא של סבתא שלי,
הוא היה מפקד גדוד בצבא הלבן,כל הגדוד שלו ברח לסין (באמצעות הרכבת) ,והנשים שלהם הגיעו בנפרד.
וכך נולדה סבתא שלי בחרבין ,היא התחתנה עם מתמטיקאי רוסי ולהם נולדה אמי .
היו להם חיים מאוד נוחים בסין (אחוזה – משרתים ,טבחים אומנת וכו') החינוך ובתי הספר היו רוסיים לחלוטין.
הילדים הסינים לא היו רגילים למראה מערביים והם קראו לאמי עיני דג בגלל העיניים הכחולות שלה.
בינתיים הגיעו גם סוחרים יהודים לסין (גילו את הפוטנציאל המסחרי שם) וסבתי התחתנה בשנית עם יהודי,שהיה המזכיר הראשון
הכללי של הקהילה היהודית (אגב,אבא של אולמרט היה הרופא בקהילה היא חיה עד גיל 18 בסין ואז לקחה אנייה לארץ ישראל – 1956 .
ובארץ הכירה את אבי,שהוא יליד 1930 – שהיה ילד רעב בבית יתומים בזמן המצור על לנינגרד (ההורים שלו נהרגו שם) ,הוא לבד נדד מבית יתומים לבית יתומים ברחבי רוסיה ופולין,
עד שהגיע באוניית מעפילים לארץ בשנת 48'.

לגבי הבריחה מסין והצבא הלבן,אני אעשה קצת מחקר ואני אחזור אליך.
אגב,לכל שנת לימודים באוניברסיטה , זכיתי למלגה מאיגוד יוצאי סין,זה איגוד מאוד פעיל ותורם המון,רוב התרומות מגיעות מארה"ב,
שכן רוב יוצאי סין בסופו של דבר עברו לגור בארה"ב כמו סבא שלי ז"ל.


הערות שלי:

זהו סיפור מרתק שנוגע בנקודה שממעטים לדבר עליה- עלייה מסין.
אני מוסיף קטעים שנותנים רקע היסטורי למאורעות שבני משפחתה של נינה חוו.
אבל הסיפור שמסופר בגוף ראשון הוא של נינה.
נתחיל במלחמת האזרחים.
ב 1917 התחוללה המהפכה הרוסית.
הצבא של המהפכנים כונה הצבא האדום (אני אסביר לקראת מאי את מקור הצבע האדום)
כל אלו שהתנגדו לקומוניסטים הקימו צבא שנקרא הצבא הלבן.
השם נלקח מהכינוי של הצאר ששלט ברוסיה עד המהפכה ונקרא בשם הצאר הלבן וזאת
על שום ממלכת השלג שהוא שלט בה.
הצבא הלבן הורכב אנשי דת, קצינים בצבא הצאר שהיו נאמנים לשלטון,
בעלי אדמות, משפחת המלוכה, שואפי דמוקרטיה ואפילו מפלגות פועלים שהתנגדו לקומוניסטים
הם נעזרו בתמיכה מבחוץ בכסף ובציוד ופרצה מלחמת אזרחים 1918-1921 שבסיומה
הובס הצבא הלבן ושרידיו ברחו להרבה מקומות מפחד האדומים.
אחד המקומות הללו היה חרבין.
חרבין היא עיר בדרום מזרח סין.
הצאר האחרון , ניקולאי השני , סלל מסילת רכבת בכדי שהעיר תשמש כמקום סחר לפרוות.
חרבין נמצאת לא רחוק יחסית מרוסיה אבל לא הייתה בריבונות רוסית מאז מלחמת יפן-רוסיה 1904.
בני אצולה רוסית התגוררו בסין.
הם ניצלו את כוח העבודה המקומי הזול ובעזרת הרכוש שהצליחו להבריח התפתחה העיר.
ב 1948 עם סיום מלחמת האזרחים בסין השתלטו הקומוניסטים על האזור.
ב 1950 הושגה הסכמה בין המפלגות הקומוניסטיות של סין וברה"מ על מתן דרכונים סובייטים
לרוסים שנמצאו בחרבין ו"עידוד" האוכלוסיה לחזור לברה"מ.
מטבע הדברים הרוסים הלבנים לא רצו לחזור לברה"מ והחלו נוטשים את חרבין למקומות שונים.
חלק מהיהודים ששהו שם הגיעו לישראל. כפי נינה מזכירה מדובר גם במשפחתו של אולמרט.


מספר משפטים לגבי המצור על לנינגרד שמוזכר ע"י נינה.
ב 1941 במשך 3 שנים הייתה לנינגרד במצור ע"י הנאצים.
מתוך 3 מליון תושבים שרדו פחות מחצי מליון. חלק מהתושבים פונו מהעיר, בעיקר בחורף.
הנהר שקפא אפשר בריחה של תושבים מטבעת המצור הגרמנית.
רוב התושבים מתו ברעב והניצולים עברו גהינום שכלל אכילת קרשים, חתולים, כלבים ועכברים.
על לנינגרד כיום סנט פטרסבורג ארחיב בפעם אחרת ואם יש למישהו תמונות יפות\מצגת על העיר אשמח
לקבל ולצרף למאמר.

לסיום נקודה שכדאי לזכור:

אצלנו אנשים עברו את הגיהנום של השואה ,
באו ארצה, ללא משפחות ועזרו להקים מדינה לתפארת.
אף אחד לא מוגדר כפליט.

(גם סבא שלי שהגיע ללא רכוש אף פעם לא הגדיר עצמו כפליט)
אצל הערבים יש שמגדירים עצמם כבר דור שלישי כפליטים.
זה ההבדל בין המצב שלנו למצב שלהם.