מצוות כיבוד אב ואם אינה מקובלת במשטרים טוטאליטריים

בעקבות המאמר שכתבתי צבא של ילדים

נשאלתי הכיצד אנשים משתמשים כך בילדים , או מהיכן הרעיון הזה ומה המאפיינים של אנשים הבונים צבא של חיילים.

נתקלתי במאמר של יוסף אליעז , וקיבלתי את אישורו לפרסם את המאמר שעונה על השאלות הללו:

"

מצוות כיבוד אב ואם אינה מקובלת במשטרים טוטאליטריים
יוסף אליעז
אני מתכבד לנסות ולשתף אתכם במחשבה שעלתה בי תוך עיון במקרא. אני מניח שהיה כבר מי שדן בדברים, אף שלא נתקלתי במאמר בתחום זה. אז ברשותכם:מצוות כיבוד אב ואם היא מהמצוות החשובות בן נצטוינו בהר סיני, והיא נכללה אף בעשרת הדיברות (ראה שמות כ' 12, ושוב בדברים ה', 16).אולם בכך לא די. המקרא מוסיף: (שמות כ''א): 15 וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת... וגם (שמות כ''א): 17 ... וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת. מצוות אלו ודומותיהן חוזרות ונשנות, כמו בהלכות בן סורר ומורה, והנחיה כללית: (דברים ל''ב): 7 ... שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. ועוד ועוד.נקל להבין זאת בחברה פטריארכלית, בה עומד האב הזקן בראש המשפחה, והוא שקבל את המסורה מהוריו והוא המעבירה לבניו ולבני בניו. יש לזכור כי לא רבו אז יודעי קרוא וכתוב, אמצעי כתיבה לא היו מן המוכן, למעט בחצרות המלוכה ובמקדשים, ובהעדר מרות וקשר שושלתי ערכי התרבות, הדת וההסטוריה יאבדו.מענין שמשטרים טוטאליטריים לא טיפחו את כיבוד ההורים כערך עליון ותכופות דווקא עמלו לנתק קשר זה. אם ניטול דוגמאות מההיסטוריה המודרנית הנה אנו רואים את המאה האחרונה של פריחת תנועות הנוער. אמנם רובן, כמו תנועת הצופים, לא ניסתה לנתק את הילד מהוריו ודומה כי זו אף פעלה להידוק הקשרים בהנחה שאם האב היה חבר בתנועת הצופים הוא ישלח אליה גם את ילדיו, כדי להכשירם לחיי חברה, להקנות להם מיומנויות בחיי שדה ועצמאות.לעומת תנועות אלו הנה תנועות הנוער מטעם השלטון הרודני פעלו ''לחינוך מחדש'' של הנוער, ולניתוקו מהוריו ומבית הוריו, ולטעת בו נאמנות לרודן או למפלגה השלטת.השלטון הנאצי חייב למעשה את כל בני ''הגזע הארי'' להצטרף ל''היטלריוגנד'', שם עבר שטיפת מח לאומנית, גזענית, אנטישמית, ואנטי-קומוניסטית, תכופות בניגוד לעמדתם של ההורים. אוי להורה שהעז להתנגד לפעולות ''החינוך וההכשרה'' שניתנו לילדו באותו ארגון נוער.בהמשך ניסה המשטר הנאצי אפילו להקים ''מחנות ילודה'' ולזווג בם נערות ''אריות'' עם חיילי אס.אס. באופן שילדו ילדים ל''רייך'' אשר גם יגודלו ע''י הרייך. המלחמה והרג החיילים בקרבות פגעו בתוכנית זו.בברית-המועצות נשלחו הילדים לקומסומול, ועברו שטיפת מח קומוניסטית, ובשנים שקדמו למלחמה אף נדרשו להלשין למפלגה על הוריהם. הילד הראשון שעשה כן זכה לפרסום רב ואף הוכתר בתואר ''גיבור בריה''מ''.כנראה שהשליטים הבינו כי לא קל לשנות דעות של אנשים בוגרים (אם כי בסין נשלחו מאות אלפי מבוגרים למחנות של ''חינוך מחדש'' בעיקר בתקופת שלטונו של מאו לרבות ב''מהפכת התרבותת'' שיזם), והבינו כי יקל עליהם לחנך את הדור הצעיר, להלהיבו במצעדים, במדים סמי-צבאיים ובאימוני ספורט ולחימה, ובכך ישיגו שליטה בעם, לרבות באותם הורים שאחזו בדעות שונות מדעת המפלגה השלטת.בתקופה קדומה יותר ראינו את מעמד היאניצ'ארים באימפריה העותומאנית, שהורכב כמעט כולו מילדים נוצרים שנחטפו ממשפחותיהם, וגודלו כלוחמים מוסלמים שנאמנותם נתונה לשולטן, ולו בלבד.גם ברוסיה הצארית היו נחטפים ילדים, כולל ילדי יהודים, שגודלו לשרת כחיילים בצבא הצאר למשך עשרות שנים.בימי קדם, כפי שגם מופיע בתנ''ך פה ושם, נהגו מלכים חזקים לגדל אצלם את בני המלכים הכפופים להם. מצד אחד הם פיתחו ב''נסיכים'' כבוד ונאמנות למלך הגדול, ומצד שני שימשו אותם נסיכים כבני ערובה להבטיח בכך את נאמנותו וצייתנותו של המלך הוסאל. (ראה מלכים ב, 14), אלא שדומה ששם המטרות היו שונות ממטרתם של הרודנים."

דברי חכמה –הגדה של פסח/שאול נעים

הנושא: דברי חכמה –הגדה של פסח

בהגדה של פסח מסופר מעשה בחמישה רבנים שהיו מסובין בבני ברק ומספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה.

לרבן יוחנן בן זכאי היו חמישה תלמידים. כל אחד בעל תכונות שונות.
למשל רבי אליעזר בן הורקנוס – בור סוד שאינו מאבד טיפה.
רבי אליעזר בן ערך –מעיין המתגבר.
רבי אליעזר בן הורקנוס – זכר כל מלה שיצאה מפי מוריו ובכל שאלה שנשאל ידע להזכיר מהי ההלכה שנפסקה. לא סטה ימינה או שמאלה ממה שלמד.
רבי אליעזר בן ערך – "מעין המתגבר" – ידע ללמוד דבר מתוך דבר והיה מסוגל לחדש הלכות על סמך פסיקות קודמות דומות.
ואמר רבן בן זכאי:
"אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס בכף השניה – מכריע את כולם".
ואבא שאול: שמע ממנו בהזדמנות אחרת:
"אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים, ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם, ורבי אליעזר בן ערך בכף שניה – מכריע את כולם".

ולהשומע – ינעם.

חומות קראקסון\גיא פרחי

להלן סיפור מעניין ומשעשע ששלח לי גיא פרחי.

"
קראקסון הינו כפר קטן בצרפת אשר שרד מצור של השבטים הפרנקים בזכות תושייה של
ביתו של רוזן\מלך\מנהיג הכפר.
הינה הסיפור:
השבטים הפרנקים הטילו מצור מוחלט על הכפר.
המגינים הגנו בחירוף נפש אבל התעוררה בעיה של מלאי מזון.
כל זמן שהיה מזון לא היה סיכוי לכבוש את הכפר.
עובדי החומות, נחישות האנשים והמבנה הטופוגרפי מנעו כל סיכוי לכיבוש הכפר.
חודשים עברו המזון אזל והרעב עמד בפתח.
לפרנקים נשארה עוד אספקה של מזון אבל גם להם כבר נמאס מהמצור שאינו נגמר.
הרוזן\מלך או מה שזה יהיה רצה להגיע להסכם כניעה לפני שהרעב יאלץ אותו להיכנע ללא תנאים..
לביתו הבכורה היה רעיון.
האב המופתע הקשיב לרעיון ואמר לעצמו "אין מה להפסיד".
הוא ציווה להאכיל את אחד החזירים הבודדים שנשארו לשובע מגרגרי חיטה.
לא היו הרבה אבל הפקודה הייתה לתת לחזיר לאכול כמה שירצה.
החזיר אכל כמו חזיר שיודע לאכול עד להתפוצץ.
המגינים השליכו את החזיר מבעד החומה כביכול בטעות.
כאשר התוקפים בדקו את החזיר הם גילו שביטנו מלאה חיטה.
הם חשו כי כל תקוותם לסיים את המלחמה בזכות המצור אין לה על מה לסמוך.
"אם לחזירים שלהם יש כל כך הרבה אוכל סימן שהמחסנים שלהם מלאים תבואה"
הם התייאשו מהמצור ועזבו את השטח.
"

ריצ"רד לב הארי\ האמת הרבה פחות זוהרת במציאות

אם נשאל אנגלי ממוצע מי המלך הנערץ עליו סביר להניח שיענה: "ריצ'רד הראשון הידוע יותר
בשם ריצ"רד לב הארי.
ריצ"רד נחשב כגיבור מלחמה, אשר היטיב עם העם ונתיניו אהבו אותו ודמותו אף הונצחה כך בסיפור הידוע של רובין הוד.
כמו בהרבה סיפורים מציאות ודמיון משתרבבים יחדיו והאמת הרבה פחות זוהרת במציאות.

ריצ"רד היה בנם של מלך אנגלייה ומלכת צרפת והיה הבן השלישי מארבעת הבנים שלהם.
שלושת הבנים הגדולים הנהיגו מרד מול אביהם בכדי לתפוס את השלטון באנגלייה.
המרד נכשל ובהתערבות מלך צרפת (ממשפחתה של אימו של ריצ"רד) הוסכם על שביתת נשק.
שלושת הנסיכים קיבלו שטח קטן מממלכת צרפת לעצמם.
ריצ"רד הסתכסך עם האצילים בממלכתו והם פרצו במרד. אחיו של ריצ'רד סייעו למרד
(אכן משפחה שכזו) אך ריצ"רד הוכיח את עצמו כאיש קרבות מעולה ודיכא את המרד.
לאחר שגבר בטחונו ניסה ריצ"רד שוב למרוד באביו כאשר אביו (מלך אנגלייה) דרש ממנו להעביר כסף
לשני אחיו. האחים הצטרפו לעזרת האב במלחמה מול ריצ"רד (שוב משפחה שכזו)
ריצ"רד קיבל עזרה ממלך צרפת והצליח לשמור על ממלכתו.
בקרבות נהרגו שני האחים וריצ"רד הוכתר כיורש העצר למרות שהיה בעימות עם המלך.
לאחר מות המלך הוכתר ריצ"רד כמלך אנגלייה.
כפי שראיתנו ריצ"רד היה איש קרבות וכזה נשאר גם שהיה מלך.
הוא ארגן את מסע הצלב ופתח בשורת קרבות מול צלאח א-דין.
גם בדרך לארץ ישראל פתח ריצ"רד בשורה של קרבות בסיציליה ,קפריסין , רודוס ועוד.
הוא ניצח ברוב הקרבות אבל ברור שזה בא על חשבון הממלכה.
אנשים רבים גוייסו, חלק נהרגו, חלק נפצעו, חלק נפלו בשבי.
מיסים רבים הוטלו על העם בכדי לממן את הקרבות האין סופיים.
בהעדרו של ריצ"רד ניהל את הממלכה אחיו הקטן ג"ון, שכונה ג"ון בלי ארץ
(על כך שהוא שלט כמו מלך בשטח שלא היה שלו).
גו"ן ניצל את העדרות ריצ"רד והחל בונה לעצמו צבא.
כלומר עוד גיוס לצבא ועוד מיסים.
כלומר העם שילם באנשים ובמיסים על שני צבאות גדולים מבלי שהוא יפיק מכך תועלת כלשהי.
ריצ"רד נהרג באחד הקרבות כאשר היה מלך 10 שנים.
אחרי מתו של ריצ"רד המשיך ג"ון בעול המיסים על העם עד כי פרצה התקוממות.
ג"ון נאלץ לחתום על מגילת זכויות הידועה בשם "המגנה כרטא" שהיא הבסיס לדמוקרטיה
שהתפתחה לאחר מכן.
אם נסכם את תקופתו של ריצ"רד אז נגלה שהעם סבל מאוד והמלך לא היה אהוד על העם.
ריצ"רד הזניח את העם ולא דאג במאומה לרווחת התושבים.
במשך 10 שנות מלכות ריצ"רד היה בארצו לתקופה מצטברת של פחות מחצי שנה
דוגמא מייצגת היא הנישואים של ריצ"רד,
בהיותו בקפריסין נשא ריצ"רד לאישה נסיכה ספרדייה משיקולים מדיניים כמובן.
אחרי החתונה חזרה הנסיכה שהייתה אז מלכת אנגלייה לספרד
כלומר בהיותה מלכת אנגלייה לא ביקרה אף לא יום אחד בממלכתה.
ריצ"רד עצמו היה כל כך לא קשור לממלכה עד כי הוא לא ידע טוב אנגלית ודיבר בעיקר צרפתית.
כמו שאמרתי מקודם- האמת הרבה פחות זוהרת במציאות.
---

הערה ישראלית: ריצ'רד לב הארי במסעו לארץ ישראל הגיע לעכו ומככב במשחק חיפוש מטמון שעורכת שם ניווטבע - אני ממליץ לבדוק זאת...

חנוך לנער על פי דרכו\אור יהודאי

הינה סיפור מעניין ומרגש של אור יהודאי על אביו ז"ל.

"
אבי ז"ל שימש מורה במשך שנים רבות בעיר ממנה עלינו בעירק ואשר שכנה למרגלות מגדל בבל במקראי.

הוא כמובן שימש מורה לבני הקהילה היהודית אך גם היו מוסלמים ששלחו את ילדיהם ללמוד אצלו לפחות כשהיו תלימידי בבית הספר היסודי.
וכך אני מגיע לסיפור כפי שציינתי בכותרת הטוקבוק הזה.

באותה עיר גרה משפחה מוסלמית אשר בתם היתה נשואה לשר הפנים באותם ימים בעירק ועקב מעמדו של חתנם כל שנה הבן הקטן של אותה משפחה(האח של אשת השר)עלה כיתה זאת שהוא לא ידע קרוא וכתוב ובטח גם לא את לוח הכפל.

עד שהתקרב מועד בחינות הכניסה לתיכון ואז הבינו הוריו ומוריו כי כך לא יכול להמשיך וחיפשו לו מורה פרטי שילמד אותו בשעורים פרטיים,אך אופיו של הנער
והפינוק שהוא היה מפונק ורגיל אליו המורה ששכרו לו הוריו לא הצליח להשתלט עליו.
וכך החליפו כמה וכמה מורים עד שהגיעו לאבי ז"ל אשר שמע והבין את הענין
אליו הוא הולך להיכנס וכך בשיחה הראשונה שהתקיימה בין הנער לאבי ז"ל אמר לו אבי כי הוא יודע מה הוא אוהב ומה הדבר שהכי הוא רוצה -(לשחק עם החברים שלו ברחוב)והנער אכן אישר זאת וכך הוא סיכם איתו אתה לומד רבע שעה ויוצא לשחק רבע שעה לאורך כל הזמן שבו אני מלמד אותך!!הדבר מאוד מצא חן בעיני הנער אשר לא זכה ליחס כזה מהמורים האחרים אשר ישבו לו על הזנב רוב הזמן שהגיעו ללמד אותו והוא הסכים לכך ברצון .
ואכן הוא התמיד והתקדם בלימודיו וזכה להגיע להישגים של שאר התלמידים שלמדו איתו ואף מעבר לכך,והוא צלח בהצלחה מרובה את בחינות הכניסה
בהצטיינות יתרה,כמובן שהדבר לא נעלם מעיני הוריו של אותו תלמיד ובגמר
לימודיו של הבן אצל אבי הם בעזרת קשריהם מינו אותו למנהל משרד הפנים באותו עיר אשר כל התיעוד לכל התושבים היה אחראי לו וזכה לשכר גבוה וכמובן להערכה מרובה,יהי זכרו ברוך לעד!!! "

החטא ועונשו גרסת המצרים הקדמונים

לקראת פסח אני רוצה להתייחס למצרים הקדמונים.
אני לא נכנס לנקודה הרגשית והדתית אלא מתייחס רק לנקודה ההיסטורית של אבותינו במצריים.
מדובר על מיעוט שסבל מרדיפות קשות, גזירות כלכליות ופרעות.
בהיסטוריה ,בהרבה מקרים, הגלגל מסתובב ב 180 מעלות.
מדובר לא רק במקרה הזה שאני ארחיב עליו אלא במקרים רבים שבפעמים אחרות אתייחס
אליהם כמו סיפורם של הוויקינגים, הספרדים ועוד.
כרגע נתמקד במצרים הקדמונים.
לשם ההתחלה נאמר שהמצרים של היום אינם אבותיהם של המצרים בוני הפירמידות.
רובה הגדול של אוכלוסיית מצריים הם צאצאים של פולשים ,שבטים מוסלמיים מסעודיה
, מעיראק , מארצות המגרב ועוד.
המצרים הקדמונים הפכו למיעוט בארצם ובדתם.
המצרים הקדמונים הם אבותיהם של הקופטים במצריים.
זה מיעוט נוצרי שמהווה כ 10% מהאוכלוסייה המצרית.
המילה קופט היא עיוות של המילה קיפט שהיא עיוות של המילה איגיפט כלומר מצריים.
הנצרות היגיעה למצריים בסוף המאה הראשונה אבל התפתחה שם בצורה שונה.
אחרי ניסיונות של הכנסייה ברומא לאחד את כל הנוצרים לפי הנצרות הקתולית
הוכרזה הכנסייה הקופטית בשנת 481 ככופרים.
הקופטים לא מרדו באימפריה הרומית ולכן לא נשלחו יחידות צבא לכבוש את מצריים.
היה נוח לקיסר הרומי השקט במצריים ואם הם מעדיפים להיות נוצרים קופטים אז שיבושם להם.
מאז הקופטים הם כת נוצרית ייחודית הקיימת רק במצריים.
כלומר זה מעגל הבידוד הראשוני שלהם.
כאשר החל הכיבוש המוסלמי החל מעגל הבידוד השני.
כידוע אצל המוסלמים- דין מוחמד בסייף.
המוסלמים החלו ,כדרכם, לאסלם בכוח את הקופטים.
חלק מהקופטים נרצחו, חלק ברחו ונטמעו בארצות השכנות, חלק התאסלמו וחלק נשארו קופטים.
לא יצאו למסעות צלב להגן על הקופטים כי הם הרי לא נוצרים אמיתיים כפי שהכנסייה כבר הודיעה.
הקופטים נזנחו ונשארו תלויים בחסדי המוסלמים מאז
כאשר הבריטים כבשו את מצריים הואשמו הקופטים כמשתפי פעולה עם הבריטים בהיותם נוצרים.
הקופטים שמשו פקידים באדמיניסטרציה הבריטים בהיותם משכילים יותר מהמוסלמים
וחלק מהם גם היו בצבא הבריטי מכיוון שהבריטים עודדו מיעוטים להתגייס לצבא.
כאשר הבריטים יצאו ממצרים שוב הקופטים נזנחו ונשארו תלויים בחסדי המוסלמים
הקופטים נכנסו שלא מרצונם למאבק בין המוסלמים הקיצונים לאירופה (המערב).
האם הם מוסלמים? לא
האם הם מערבים? לא
באירופה רואים אותם כערבים.
הערבים רואים אותם כאירופים.
ככל שהלהט הערבי או המוסלמי גובר כך חשים את הקופטים אי נוחות.
כל זה הם חשים בארץ שפעם הם היו הרוב השולט.
כאשר היו הפגנות נגד השלטון הבריטי במצריים שרפו המוסלמים בתים של הקופטים כי הם נוצרים.
כאשר בריטניה וצרפת שתפו פעולה עם ישראל במלחמת סיני 1956 היו פרעות בקופטים כי הם נוצרים.
כאשר יש טענות לישראל גם כן הקופטים מעורבים בכך.
לפי "ההיגיון" של המוסלמים או של הלאומנים הערבים ישראל כלומר המערב אשמים בכל הצרות
ולכן מקומם של הקופטים לא נעדר מכל תחושה אנטי ישראלית ו\או מערבית במצריים.
מניעת תעסוקה, רדיפות, החרמת רכוש, פוגרומים זה גורלם של הקופטים.
מרוב שולט שרדף והיציק למיעוט הם הפכו למיעוט שסובל מרדיפות.
כלומר שינוי של 180 מעלות.
אולי זה יהווה לקח לכולם- מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
סופו של הגלגל להסתובב.

מתכונים לפסח

עברנו ומצאנו קישור לאתרים למתכונים לפסח
אז בתיאבון וחג שמח וכשר לכולם


http://www.mevashlim.com/Section/1452001.asp

http://www.matkonim.net/hagim/Pessach.html

http://www.matkonim.net/hagim/hagim.html

http://www.laisrael.net/catPageArt.asp?CategoryID=234

http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles/4921512.doc

http://www.pesto.co.il/?act=event&event_id=5

http://www.chef-lavan.co.il/

http://www.chef-lavan.co.il/tabid/53/id/28/default.aspx

http://www.mouse.co.il/Tags/174.aspx

http://www.havivaskitchen.co.il/phps/recepylist.php?query_num=6&page=1&hollyday_id=6

http://www.cakes-r-us.com/files/passover.doc

http://www.olam-jew.com/maamarim/esach.htm

http://www.sugat.com/passover_main.asp

50 שנים לטבח שארפוויל

טבח שארפוויל הקדמה:

דרום אפריקה על כל התהפוכות והאירועים הסוערים היא מקור לסדרה של מאמריםשיתפרסמו עוד מספר שבועות. בסדרה הזו אני אפרט ואסביר מה היה ומה קורה עכשיו וכמובן את הקשר הישראלי והיהודי.בחרתי להתייחס לאחד האירועים המשמעותיים בדרום אפריקה מהסיבהשהוא אירע החודש לפני 50 שנים. , 21 מרץ , 1960.במסגרת המאמר אני אזכיר בקצה מספר דברים הקשורים לאירוע כמו המפלגה הלאומית האפריקנרית,תנועות השחרור של השחורים וכדומה. הסבר מפורט יותר יהיה במאמרים שיתפרסמו בנושא. שארפוויל הינה עיירה של שחורים בדרום אפריקה.ב 1960 ב 21 במאי בוצע דיכוי אכזרי של הפגנות שזכור עד היום "כטבח שארפוויל." הרקע-ב 1948 עלתה לשליטון בדרום אפריקה מפלגה לאומנית קיצונית של אפריקנרים(אזרחים ממוצא הולנדי בעלי דעות גזעניות אשר התנגדו לשלטון הבריטי והיו תומכים של הנאצים).הממשלה החדשה החלה לחוקק חוקים גיזעניים. חופי רחצה נפרדים ללבנים ושחורים, ספסלים ללבנים בלבד, איסור נישואים וגם איסור על קיום יחסים בין גזעיים וכדומה.כצפוי החוקים הללו עוררו מהומה רבה.הממשלה הגיבה ביד קשה על ההתמרמרות והוציאה עוד חוקים גזעניים כמו למשל אישורי תנועה מיוחדים לשחורים, איסור על המצאות בשטחים "לבנים" ועוד.ארגוני השחורים בחרו בהתחלה בהתנגדות שקטה ולא אלימה.הם קראו לתומכיהם להתייצב בתחנת המשטרה של שארפוויל כדי להעצר על אי מילוי החוק שקבע שכל שחור מעל גיל 16 חייב ב"אישור תנועה" מהמשטרה.המוני שחורים התייצבו להפגנה שקטה ונעו לכיוון תחנת המשטרה. השוטרים קראו למפגינים להתפזר וכאשר לא נענו פתחו באש על ההמון הלא חמוש.69 הרוגים, 180 פצועים היה קציר הדמים. רוב הפצועים וההרוגים נורו בגבם כך שהטענה על סכנת חיים התגלתה כתירוץ קלוש בלבד.הטבח היה נקודת מפנה בכל הנושא לשלטון האפרטהייד.דרום אפריקה היא ארץ עשירה מאוד (לא סתם התיישבו שם הקולניאליסטים)יש יהלומים, פחם, נפט,זהב ועוד.עקב אוצרות הטבע הללו כל המדינות רצו לסחור עם דרום אפריקה והתעלמומחוקי הגזע או לכל היותר שילמו מס שפתיים של גינוי והמשיכו בעסקים כרגיל.(מי כמונו יודע כיצד הנפט הערבי גורם לעולם להתנהג).הטבח העלה לראש החדשות גם את האפרטהייד הדוחה.ממשלות לא יכלו להתעלם מכך.גינויים מלווים בדרישות לביטול האפרטהייד החלו להשמע.כאשר הממשלה הלבה התעלמה מהגינויים החלה החרמה של דרום אפריקה.ממשלות זרות נאלצו (ואני מדגיש את המילה נאלצו) לנתק יחסים על דרום אפריקה.דרום אפריקה הלכה והפכה מצורעת בעולם.לאט לאט ניתקו כמעט כל מדינות העולם את הקשרים עם דרום אפריקה.גם ברמה הרישמית וגם ברמה המיסחרית. כלי טייס ושייט דרום אפריקאים לא יכלו להגיע כמעט לכול מקום.הממשלה הלבנה נאלצה לשים מחסומים ביחס לשחורים.זה היה כדור שלג שהלך והתגלגל עד לחרם מוחלט כמעט.בתוך דרום אפריקה האוכלוסייה השחורה הפכה מלוכדת.הטריקים הישנים של ליבוי סיכסוכים בין השבטים השחורים(תעלולים דומים למה שנעשה בין הודו לפקיסטן שכתבתי עליהם במאמר קודם)הושמו בצד.מנהיגי השבטים והארגונים השחורים נלסון מנדלה, וולר סוסולו ואוליבר טמבו נפגשו והכריזו על מאבק משותף צבאי בשלטון הגזעני.התוצאה הייתה הרג ומאסר של שחורים רבים וביניהם מנהיגי השחורים.המאסר רק העלה את המנהיגים ובראשם נלסון מנדלה לדרגת קדושים בכל העולם. אפשר לומר שבאופן פרדוקסלי הטבח בשארפוויל היה נקודת הסיום של האפרטהיידאומנם היו צריכות לעבור עוד 32 שנות סבל אבל נקודת הסיום של האפרטהייד הוא הטבח.כיום יש מגמה בדרום אפריקה לא להתייחס לטבח.החשיבות שלו ברורה ואין שום רצון לשכוח אותו אבל מסיבות שאתייחס אליהןבמאמרים העתידיים לא מוזכר הטבח.

סיפור מדהים במייל שקיבלתי

להלן מייל שקיבלתי המכיל סיפור מדהים.

אני לא יודע מי כתב את המייל ואת העובדות.

אני מביא את המייל כפי שהוא:

אתמול- י'טבת,נסעתי לחתונה.
בדרך סיפר הנהג סיפור מדהים ואמיתי ששמע מפי חסיד סלונים שנסע איתו לפני שבועיים ומכיר את המדוברים.
במלחמת העולם השנייה, היו יהודים שהגיעו למחנות הריכוז וזרקו את חפציהם הדלים מחוץ לגדר אולי בתקווה שיום אחד יצליחו לברוח ולאסוף אותם.
הנאצים ימח שמם הורו לפולנים בסביבה לאסוף את החפצים האלה.
יום אחד ראו 2 פולניות "משלוח "חדש של נשים שהגיעו למחנה וביניהן היתה אשה עם מעיל טוב גדול ומרווח שנראה היה חם מאד. הנשים החליטו להפיל את האישה ולהאבק איתה ולקחת לה את המעיל וכך עשו.כמובן שבכיסי המעיל מצאו אוצרות רבים.
אך המעיל נשאר כבד גם לאחר שרוקנו אותו.הן חיפשו ומצאו כיס נסתר. כשפתחו אותו גילו לתדהמתן תינוקת.
אחת הנשים אמרה לחברתה- אני אקח אותה ואגדל אותה כביתי.וכך עשתה. גידלה אותה באהבה.
התינוקת גדלה והפכה לרופאת ילדים.
יום אחד מתה ה"אם" ומספר ימים אחר כך התקשרה אל הרופאה אשה, שאמרה לה "תשמעי אני חייבת לספר לך סוד את אינך ביתה של "אמך" אלא תינוקת יהודיה שמצאנו במחנה הריכוז" וסיפרה לה את כל הסיפור.
הרופאה שאלה האם יש לך הוכחה לכך? והאישה אמרה "כשמצאנו אותך היית עליך שרשרת מזהב עם ריקועים משונים, יכול להיות שזה משהו שכתוב בעברית,תחפשי בבית". ואכן כך עשתה הרופאה, ומצאה את השרשרת.
זמן מה אחר כך נסעה הרופאה לחופשה באירופה. בעודה משוטטת לה ראתה שני בחורים שנראו רבנים. היא פנתה אליהם וסיפרה להם את הסיפור ואמרה שהיא רוצה לדעת אם אכן היא יהודיה ומה כתוב בשרשרת.
השנים אמרו לה את השם שכתוב בשרשרת, ואמרו שבקשר לשאלתה שתכתוב לרבי מלובאוויטש ותשאל אותו.
היא אכן עשתה כך וכתבה לרבי והרבי ענה לה "אין מה לדאוג, את יהודיה" ושבמקום לטפל בפולנים שתעלה לארץ ישראל ותטפל שם בילדים יהודים.
היא שמעה לעצתו ועלתה לארץ וגרה בירושלים,נישאה ליהודי ובנתה ביתה. התקבלה בבית חולים לעבודה.
יום אחד בעודה מטיילת עם בעלה, נשמע פיצוץ במסעדת "סבארו" הסמוכה. הרופאה אמרה לבעלה שיסע הביתה, היא תגיע לבי"ח עם האמבולנס והלכה לטפל בפצועים. היא הגיע לבי"ח ועזרה שם.
לפתע הגיע אדם מבוגר שאמר שהוא מחפש את נכדתו שהיתה איתו בפיגוע. הוא היה נרגש ואיש לא הצליח להבין מי הילדה ומה שמה. הוא אמר שיש לה שרשרת עם השם על הצוואר.
הרופאה התנדבה לעזור לו למצוא את הילדה.ואז היא ראתה את השרשרת. היא החווירה ושאלה את הזקן מאיפה יש לו את השרשרת הזו. הוא ענה "מה זאת אומרת? אני עשיתי אותה". הרופאה שאלה "ואיפה אפשר להשיג שרשראות כאלה ואיפה מוכרים אותן?" והאיש ענה "אין כאלה בכל העולם. היו לי 2 בנות ואני עשיתי להן את אותה שרשרת כי זה היה מקצועי,בת אחת זו האמא של הילדה הפצועה, והשניה היתה אצל בתי השניה שנרצחה בשואה עם אמה..."

והסוף? הסוף טוב והסיפור אמיתי.

היטלר רוקד בקיברו\אורי

הקדמה שלי:

בדרך כלל אני ממעיט להזכיר או להשוות מישהו להיטלר מהסיבה ששום דבר אינו מתקרב לשואה שחווינו.

כל השוואה מפחיתה מהמפלציותיות של היטלר.

המאמר של אורי מרגש מאוד והוא נוגע לשטן שרוצה להשמיד אותנו ממזרח.

הינה המאמר של אורי:

אני מסתכל על התינוק שלי ועצב ממלא אותי. פחד ממלא אותי.

בעיניים מפוקחות אני מביט על העולם שמחכה לו ואנני רואה בשום מקום אי של נחמה.

מצד אחד שחיתות מינית, אלימות, שכרות, אבדן ערכים ואמונה, מציפים את תרבות המערב כולה ומהצד השני חשכה איסלאמית פרימיטיבית, ברברית, אלימה, טפשית וכוחנית מציפה את העולם.

בכל מקום קיימים חוסר צדק, עיוותים מוסריים, שקרים ושחיתות.

בתור אדם מבוגר אני רואה שהתמימות פסה לה מן העולם ובמקומה התמלא העולם בציניות וביצר הרס עצמי חסר תקנה. אין זה משנה אם בצד אחד זו תרבות חסרת ערכים שמאבדת את עצמה לדעת ומבצעת התאבדות תרבותית כוללת או מהצד השני תרבות ברברית ומטומטמת שמקדשת את המוות, דיכוי הנשים ואלימות קשה.

ובתוך עולם השקר הזה אני אמור לגדל ילד? לפי מה אני אמור לחנך אותו? לפי איזה ערכים?

כל ערך שאני מאמין בו נשחט ביד גסה והאמת והצדק אינם קיימים יותר בעולם כולו.

נדמה כי אנחנו, היהודים, הננו עם של אמת בים של שקר. וכנראה מסיבה זו אננו מצליחים לשרוד בעולם הזה יותר מידי.

לפני כ-70 שנה הכריזו עלינו מלחמה וניסו להשמידנו בשיטתיות גרמנית-אירופאית, במערכת שתפקדה ממש כמו שעון שוויצרי. העולם הביט מהצד וקרוב לוודאי שאמר בלבו, לא לפרוטוקול, "אולי כדאי לחכות עם סיום המלחמה, כדי שהנאצים יסיימו את העבודה השחורה". אבל בעוד העם היהודי היה בשלבי הכחדה, גם שאר העמים החלו מאבדים את אחיזתם והם היו חייבים להכריע את החיה הנאצית. וכדי למרק את מצפונם הם איפשרו לעם הרצוץ והכואב הזה להקים לעצמו מדינה, בגוב האריות, בגיא ההריגה, בלב המשרפה - במזרח התיכון. העולם לא הניד עפעף לנסיונות ההשמדה של האומה היהודית הצעירה על ידי העולם הערבי דאז. אך העולם הוכה שוב ושוב בתהדמה לנוכח הישרדותה של האומה היהודית.

וכך, במשך 60 שנה מייחל העולם כולו להשמדתנו אבל נמנע מלומר זאת בגלוי או לעשות משהו כדי למנוע זאת.

וכאן, בקרב עמנו, התפתחה מחלה, שכנראה מכות השואה יצרו, המתבטאת בכך שיצר ההישרדות בקרב הנגועים במחלה מתחלף ביצר של הרס עצמי והזדהות עם התוקפן המוסלמי שרוצה להשמיד אותנו.

והכל נעשה כאילו בשם האמת והצדק, רק שהאמת והצדק לעולם יהיו סובייקטיביים - כי כדי להגיע לאמת לאמיתה עליך לחזור אל נקודת המוצא הראשונית ביותר, ואלו המזדהים עם האוייב הרי כופרים באמונה באלוהים ובשם הסובלנות הם מכבדים את אמונתם של התוקפנים, באללה, שרואה בהם עצמם, בני מוות.

והיום, במרחק לא רב ממדינתנו, חי בגאווה הגלגול של היטלר, אחמדניג'אד, וקורא בקול להשמדת עם האמת. הוא קורא לנו שקרנים, הוא קורא לנו אלימים, מטורפים. משקר במצח נחושה ששואה לא היתה, בעודו מאיים בעצמו בשואה!!!

והעולם מביט מהצד, בעוד החיה המוסלמית טורפת אותו, ובאדישות מייחל להשמדתו של עם האמת.

כנראה שהעולם כמה למחיקת המצפון שלו - עם ישראל תמיד היה נושא דגל האמת, המוסר והמצפון. הבאנו לעולם את התורה, את השבת, את אלוהים אחד. לאחר מכן בכל הדורות חכמינו הביאו לעולם חוכמה, צניעות, מוסר. בכל הדורות פרעו בנו, היכו בנו, רצחו בנו, טבחו בנו, אנסו את נשותינו, שחטו את ילדינו, ואנו קראנו "שמע ישראל" וקידשנו שם שמיים. עד שקידוש השם הנורא מכל התחולל ונדמה היה שהשכינה מילטה עצמה מהעולם הזה לעד.

וכעת, העמים שייחלו להשמדתנו, מושמדים בעצמם, על ידי החיה האיסלמית שטורפת אותם בעודם חיים.

אני נושא עיניי לשמיים וזועק: האם השכינה עודנה כאן? האם אלוהים עודנו רוצה בקיום העולם הזה?

נדמה לי בייאושי שהעולם הזה ננטש ושנגזר דינו. נדמה כאילו האל עומד בשבועתו לא להשמיד את העולם שוב במבול, אבל הרשות נתונה לנו להשמידו בדם ואש ותמרות עשן ופטריות גרעיניות.

וכך כאשר אומות העולם "הנאור" נלחמות עבור "אינטרסים כלכליים" בעירק, אפגניסטן ותימן ומבצעות שם את פשעי המלחמה הגרועים שבגרועים, ואילו עמנו, שנלחם על נפשו, מוקע כמצורע בעולם כולו. וכך השקר ששוטף את העולם, שאנחנו הפכנו לנאצים, שאנחנו הפכנו לעם אכזר וכובש, מכשיר את הקרקע להשמדתנו.

העולם כנראה מייחל להשמדת העם היהודי.

אני מביט בתינוקי, הישן בשלווה, ועיני דומעות. מה מחכה לך? כל הקידמה הזו של הדור שלי, כל מהפיכת המידע של הדור שלי, כל היופי האנושי שקיים בדור שלי, קורס אל מלתעות האיסלאם הפרימיטיבי.

העולם לא יראה כמו שהוא נראה היום תחת שלטון חליפות איסלאמית. הקידמה תיעצר והאנושות תתנוון. מיליארדים ימותו במלחמות בין פלגים מוסלמים ברחבי העולם ועמי המערב לשעבר ישמשו כעבדים נרצעים לאומה המוסלמית.

אז לא נותר לי ברגעים קשים אלה, אלא להתנחם במילים מתוך ההפטרה שלי, פרשת עקב -

ישעיהו מט יד-כו
וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי יְהוָה; וַאדֹנָי, שְׁכֵחָנִי. הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בֶּן-בִּטְנָהּ; גַּם-אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ. הֵן עַל-כַּפַּיִם, חַקֹּתִיךְ; חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי, תָּמִיד. מִהֲרוּ, בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ. שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; חַי-אָנִי נְאֻם-יְהוָה, כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי, וּתְקַשְּׁרִים, כַּכַּלָּה. כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ, וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵךְ: כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב, וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ. עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ, בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ: צַר-לִי הַמָּקוֹם, גְּשָׁה-לִּי וְאֵשֵׁבָה. וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ, מִי יָלַד-לִי אֶת-אֵלֶּה, וַאֲנִי שְׁכוּלָה, וְגַלְמוּדָה; גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל--הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם.
כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל-גּוֹיִם יָדִי, וְאֶל-עַמִּים, אָרִים נִסִּי; וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן, וּבְנֹתַיִךְ עַל-כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה. וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ, וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ--אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ, וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ; וְיָדַעַתְּ כִּי-אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא-יֵבֹשׁוּ קֹוָי.
הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר, מַלְקוֹחַ; וְאִם-שְׁבִי צַדִּיק, יִמָּלֵט.
כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה, גַּם-שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח, וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ, יִמָּלֵט; וְאֶת-יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב, וְאֶת-בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ. וְהַאֲכַלְתִּי אֶת-מוֹנַיִךְ אֶת-בְּשָׂרָם, וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן; וְיָדְעוּ כָל-בָּשָׂר, כִּי אֲנִי יְהוָה מוֹשִׁיעֵךְ, וְגֹאֲלֵךְ, אֲבִיר יַעֲקֹב.
אמן

הטבח שהוסתר כל השנים-טבח יער קאטין.

נתחיל בעובדות: ב 1940 במחנות שבויים ביער קאטין בפולין נרצחו ע"י הרוסים כ 22,000 קצינים ואזרחים פולנים.
על סיבות לטבח ומדוע הטבח הזה לא הוזכר כל השנים במאמר.
כמו תמיד בכדי להבין צריך לגשת להתחלה.
ההתחלה של הטבח נמצאת במהפכה הקומוניסטית של 1917 ברוסיה (ברה"מ).
אני אתייחס לברה"מ כאל רוסיה ורוסים מטעמי נוחות.
ברוסיה התחוללה מלחמת אזרחים.
מצד אחד האדומים (הקומוניסטים) מצד שני הלבנים (תומכי הצאר).
הלבנים קיבלו עזרה ממדינות אחרות שחששו מזליגת רעיון ההפיכה הקומוניסטית מחוץ לרוסיה.
כידוע העזרה לא הספיקה והאדומים ניצחו ותפסו את השלטון.
מאז ועד 1990 היה חשש הדדי בין רוסיה לבין מדינות אירופה.
רוסיה חששה מניסיון למוטט את המשטר ואילו מדינות אירופה חששו מניסיון לבצע הפיכה קומוניסטית.
ברוסיה עצמה התחולל מאבק בין שר הצבא-טרוצקי (שהיה יהודי) לבין סטלין.
סטלין ניצח במאבק ולקח את השלטון.
במסגרת מאמציו של סטלין להבטיח את השליטה הוא ערך טיהורים (מילה יפה לרציחות)
בכל רוסיה.
חברי מפלגה הואשמו בהאשמות שווא ונרצחו (חלק גדול מהם היו יהודים).
הצבא האדום טוהר מקצינים בכירים.
נוצר מצב שקצינים זוטרים קודמו לדרגות של קולונלים וגנרלים מכיוון שהקולונלים והגנרלים הוצאו להורג. (זאת אחת הסיבות לתבוסות הרוסיות בתחילת מלחמת העולם השנייה).
עמים שונים המרכיבים את ברית המועצות הוגלו למקומות שונים ותוך כדי כך מאות אלפים קפאו למוות
או מתו מרעב.
רבבות איכרים נטבחו ללא משפט.
כל זה בכדי לבסס את שלטונו של סטלין ולמנוע אפילו שמץ של סיכוי להתנגדות לרודן.
(מזכיר מאוד את מה שסדאם חוסיין ביצע בעיראק)
זאת הייתה האווירה ערב מלחמת העולם השנייה.
כידוע ערב המלחמה הגיעו סטלין והטלר להסכם שמכונה הסכם ריבנטרוב-מולוטוב.
בהסכם חולקה פולין בין רוסיה לגרמניה.
החלק המזרחי נכבש ע"י הרוסים ואז גם בוצע הטבח.
פולין הייתה מלוכנית לפני המלחמה, צבא פולין היה מורכב מתומכי המלוכה , כלומר מתנגדי הקומוניזים.
כמו בצבא הלבן של הצאר, כמו בצבא האדום של הקומוניסטים, כך גם בצבא פולין הקצינים היו תומכי המשטר. סטלין ידע זאת והחליט לחסל את הקצונה בכדי שיוכל לשלוט בצבא הפולני ודרכו בפולין.
בפולין הייתה אוכלוסייה רבה של יהודים וסטלין בפרנויה רבה גם החליט שהוא לא יכול להסתכן
ולהשאיר מדינה שיש בה כל כך הרבה מבני עמו של טרוסקי ללא פיקוח ושליטה.
כלור יש צורך לפתוח במסע טיהורים להטלת אימה כפי שעה ברוסיה.
כבר ראינו שרציחות המוניות הוא כבר ביצע כך שעוד טבח של "רק" 20,000 היה קטן עליו.
הטבח בוצע ביריות לעורף וקבורת הגופות ביער.
הרצח קטע את שכבת האליטה הישנה ששלטה בפולין.
עד כה הקטע של הטבח , עכשיו לשאלה מדוע הטבח הוסתר כל השנים.
בזמן המלחמה מדינות המערב היו בחזית אחת עם רוסיה להבסת הנאצים כך שברור שהדבר
האחרון שהם היו צריכים זה לפתוח במריבה עם רוסיה.
סטלין גם הטיל את האשמה על הנאצים ובערפל המלחמה מצד אחד והזוועות שביצעו הנאצים
האשמה נראתה הגיונית למדי.
אחרי המלחמה פרצה מלחמה קרה בין בנות הברית לשעבר.
סטלין טען כי אלו האשמות שווא והמשיך להטיל את האשמה לטבח על הנאצים.
ההרס הרב של המלחמה וחשיפת מלאה של הזוועות הנאציות סייעו לסטלין.
לא נשארו עדים רבים לטבח שביצעו הרוסים ומסמכים שיוכיחו מי ביצע את הטבח היו בידי הרוסים ולא הועברו כמובן לגורם זר.
אחרי המלחמה שלטה בפולין המפלגה הקומוניסטית בחסות רוסית כך שהאמת לא נחקרה ולא יצאה לאור.
הגרסה הפולנית הרישמית הטילה את האחריות לטבח על הנאצים.
רק אחרי התמוטטות המשטרים של מזרח אירופה 50 שנים ויותר אחרי ביצוע הטבח ניתן היה לחקור מה אירע באמת.
50 שנים זה זמן ארוך, הניצולים ובניהם כבר נעלמו וקשה היה להתחיל את הפרשה מחדש.
המסמכים עדיין נמצאים בידי הרוסים והם גם הפעם לא משתפים פעולה.
כיום הנקודה הזו נמצאת כסלע מחלוקת בין רוסיה לפולין כאשר שליטי רוסיה החדשים, בראשות פוטין
,שנראה שהם בדרך אחורה לקראת משטר דיקטטורה, מתכחשים לטבח.

האומה שהצמיחה מתוכה הכי הרבה בוגדים,ואין בה סולידריות/ליה

האומה שהצמיחה מתוכה הכי הרבה בוגדים,ואין בה סולידריות/ליה
כאשר אנו שומעים רבות על גופים ואנשים הפועלים בכל דרך על מנת לקרוא לאומות לפגוע בישראל בדרכים שונות ומשונות,ולהחרימה באקדמיה ובכלכלה עולה שאלה מתמיהה מאד.איך זה שרק בתוך האומה זו קיימת תופעה כה חריגה ומזיקה?מה יכול להיות ההסבר לכך שדווקא יהודים הם הגרועים שבאוייבנו,ופעמים רבות הם ולא אחרים יצרו לנו אוייבים מרים אותם הם מדריכים כיצד לפגוע בעמם.
אין ספק שזו שאלה מאד מטרידה,מדוע דווקא העם הזה,שהוא צאצא למשפחת יעקב,מייצר בוגדים כה רבים,ומצטייר כסובל מחוסר סולידריות טבעית ,הקיימת אצל כל עמי העולם האחרים.נראה לי שהסיבה לכך היא ההיסטוריה החריגה של עם ישראל בהשוואה לכל עמי העולם,וכוונתי לגלות.במשך 2000 שנה ,שהה העם מחוץ לטריטוריה הלאומית שלו,מנותק בעצם משלטון עצמי,ויכולת ביצוע כלשהי, ביחס לאומה ולכלל היהודי.כל בעיה שהיתה ליהודי,הוא נאלץ להיסמך על השלטון הגויי, על מנת לפתור אותה.כאשר העם עדיין היה בארצו,התקיימו הוצאות להורג במצבים שהעם זיהה בוגדים בקירבו.אך 2000 שנה בהן אי אפשר היה להעניש בוגדים יהודים בעמם,כיוון שזה חייב פנייה לגוי,נמנעו היהודים מכך,ונקטו בשיטה בה נוקטים חסרי הישע והכוח להטיל מרות,והיא החרם החברתי.בקהילות יהודי הגלות היה מקובל להעניש חריגים בעזרת עונש החרם הציבורי.האדם יוחרם,לא ישחקו עם ילדיו,לא ינהלו איתו תפילה,הוא לא יבוא בקהלנו,וכד'.זה היה עונש קשה מאד,ואנשים נזהרו שלא להגיע אליו.אולם מאז המאה ה-19 בעיקר,בה החלה תנועת ההשכלה להחליש את הקשר של יהודים רבים עם התורה והדת,איבדה היהדות בכללה ,את יכולת השימוש בחרם ,כנשק להענשה של חריגים הפוגעים בכלל.כך נוצר מצב,שבצורה מואצת, צמחו גורמים ,שמבחינת הלאום הם בוגדים,ואיש לא יכול היה לעשות דבר כנגדם.עקב ההתרחקות מהדת ומהתורה ,עקב פיזורם של היהודים בתבל,ריבוי הקהילות,וריבוי תפיסות העולם,ועקב ההעזה של יחידים לפגוע בעם מבלי לשלם על כך דבר, כמו גם עקב נסיונות של יהודים להתבולל ולהיחשב כחלק מהגויים,לשאת חן ולהתקרב ולהתחנף ולשאת את כליהם ,על מנת להתקבל כשווים,חלה התגברות עצומה של בגידה של יהודים בכלל העם,לשם רווחים כלכליים,חברתיים,פוליטיים ואחרים.כך נוצרה התופעה החריגה הזאת. כאשר הוקמה המדינה היהודית,היינו כבר עמוק בתוך המצב הזה שמתייחס לבוגדים ומזיקים מבינינו כאל גזירה משמים.התופעה לא קיבלה מענה כלשהו.היהודים לא ידעו איך להתמודד איתה.אבל היום ברור הוא שאין זו כלל וכלל גזירה משמים.אלה אנשים שיש להוציאם אל מחוץ לחוק,ולגרום להם לשלם מחיר יקר על מעשיהם וניזקיהם.במאסר,בפיצוי נפגעים ,בשלילת אזרחות(כפי שנוהגת ארה"ב למשל),בשלילת הטבות,בגירוש ועוד ועוד.כך נוהגות כל המדינות התקינות בעולם.הדמוקרטיות המגינות על עצמן.הגיע הזמן,שייערך דיון ציבורי רחב היקף וממצה ,בנוגע להתנהגות השלטון בישראל לבוגדים מכל הסוגים והזרמים,הפועלים וחותרים נגד המדינה היהודית והחברה היהודית, ופוגעים בה ובמדינתה,ותוצאות הדיון צריכות להחזיר אותנו אל תקופת הריבונות היהודית העתיקה ,בה ידע העם מצויין כיצד מענישים בוגדים.ולא חשש מפסק דין מוות היכן שהיה ראוי פסק הדין הזה.אין צורך לחזור לדין המוות.יש לנו כפי שציינתי קודם ,אפשרויות רבות מספור ,איך לעצור את תופעת הבוגדים המרימים ראשם בגאון,חסרי פחד ורתיעה,עזי מצח ורבי פעלים מזיקים.חוסר העכבות הזה שלהם מעיד קודם כל על חוסר האונות והאונים של הרוב השפוי והסולידרי.כל זה חייב להיעצר ולהסתיים.זו בדיוק אנרכיה ולא דמוקרטיה.מדינת ישראל מתפקדת מבחינה זו כאנרכיה,כיוון שלא עיצבה לעצמה מדיניות ברורה מהו דין בוגד.אילו היתה מעצבת כזה דין,סביר להניח שאפילו אדם כמו גולדסטון,שיצא בגלוי להזיק ולהכפיש את המדינה וזכויות הקיום וההגנה העצמית שלה,היה בא על עונשו,היות וזכותו להיכנס למדינה היתה נשללת ממנו,כמו גם זכותו לממש עליה אליה אי פעם.אם יש לו משפחה כאן,גורל כזה היה העונש המצויין עבורו.ויש עוד אפשרויות.לסיכום,על המדינה להבין את הנקודה שהעליתי,והיא, שהיא נוקטת באימפוטנטיות מוחלטת כלפי בוגדים ומזיקים,כיוון שהיא אינה מבינה שהיא כבר ריבון,והעונש תלוי בה ובהחלטותיה.יש בידיה אפשרות לנקוט עמדה מענישה,ולבצע זאת,והכי חשוב הוא שהמדינה תבין שיש לה את הזכות המלאה לעשות זאת,ונכון יותר לומר,שמוטלת עליה החובה המוסרית לעשות זאת.זהו.יצאנו מן הגלות.ועלינו לנהוג כריבונים ברי יכולת החלטה וביצוע עצמאיים!!!ואין ספק שיש להקיא את הבוגדים מתוכנו כפי שגוף מקיא כל מזון מרעיל מתוכו ,ברפלקס טבעי, שאינו בר עצירה.

חאלפאן, בן-אריה, רצח-עם בארמניה, מקומה של התקשורת

המאמר נכתב ע"י ע.צופיה ונערך ע"י ד"ר דוד סיון, עורך פורום ארץ הצבי.

חאלפאן, בן-אריה, רצח-עם בארמניה, מקומה של התקשורת
ע. צופיה

דאחי חאלפאן הוא כנראה האיש הידוע ביותר בנסיכות דובאי, אך מחוץ לנסיכות מעטים שמעו עליו (משטרת דובאי). לפני כשלושה שבועות נפלה לידו הזדמנות פז. אל-מבחוח, פעיל מרכזי וראשי בארגון החמאס נרצח במיטתו בבית המלון. אין צורך בחכמה יתרה בכדי לדעת למי היה את המניע החזק ביותר לרציחתו. למוסד. ולמי היו הכלים הטובים היותר לרציחתו? למוסד.כאשר האשם כבר ידוע וברור, נותר רק לסמן את המבצעים ודרכי פעולתם. נסיכות דובאי מרושתת במערכת מצלמות מעוררת הערצה. כל בנין גדול, כל מלון, כל מסדרון, כל מרכז קניות, שדות תעופה, משרדי מדינה וכדומה. הכול מצולם 24 שעות ביממה. לא נותר אלא לנתח את התמונות ולנסות להרכיב מהן את מהלך הרצח ולעלות על עקבות המבצעים. הפרסומים הראשונים היו מרשימים. ראינו אנשים עוקבים אחר הנרצח, מחליפים עמדות וזהויות ואף נכנסים לחדרו. בתחילה זוהו 8 מבצעים. דאחי חאלפאן זכה במחיאות כפיים וקריאות הערצה מכל רחבי העולם. גם מפתאים בישראל שתמיד שמחים לאיד. אך ההתעניינות החלה לגווע ואז הוסיף לנו חאלפאן עוד 7 מבצעים והמספר גאה ל-‏15. זה החל להתמיה. חמש-עשרה מבצעים לרצח אחד? נשמע קצת מוגזם.אך חאלפאן המשיך, הוסיף עוד 9 והגענו ל-‏26. נאמר לנו שאין זה הסוף עוד 4 בדרך. פה זה הפך לבדיחה. 30 אנשי מודיעין לשם חיסול אדם אחד? הרי ככול שרב מספר המשתתפים הסיכוי לגילוי גדל וגדל. מה, המוסד מטומטם?טוב, חאלפאן זכה ברגעי התהילה שלו אך, ככול שחקן מתחיל הוא לא ידע מתי לעצור.
האיש האהוד ביותר על משטרת ישראל הוא שר החוץ דהיום, אביגדור ליברמן.מר ליברמן מפרנס בכבוד את מערכת יחסי הציבור של משטרת ישראל כבר 14 שנים. אם נדמה לרגע שהציבור אינו חושב טובות על המשטרה, מיד מוזמן מר ליברמן לחקירה. בדרך כלל צלמי הטלוויזיה והכתבים הפליליים יודעים זאת קודם והם כבר פינו לעצמם זמן שידור וממתינים בסבלנות בפתח משרדי החקירה. לרוב מדובר על חקירה חדשה כי הרי כמה כבר אפשר למתוח חקירות קודמות? הראשונה הרי החלה בשנת 1996. מר ליברמן, כמו כל נחקר אחר, מוזהר מפני גילוי פרטי החקירה, אך ראה זה פלא, תוך שעה העיתונאים יודעים לפרטי פרטים את הנאמר בחקירה. ופלא נוסף, הפרטים תמיד מוכיחים בצורה נמרצת ונחרצת את אשמתו של מר ליברמן. כמובן שפרט זניח, כמו אי הגשת אישומים כתוצאה מחקירות אלו במשך 14 השנים האחרונות לא יפגמו ביחסי הציבור הנפלאים שהמשטרה זוכה. הרי היה כבר מפקד תחנת משטרה שאמר לאחרונה ''כולו שופט שלום''. אז איזו חשיבות יש לבית המשפט, המשטרה כבר הוכיחה את אשמתו בתקשורת.השבוע החלה חקירה חדשה נגד שר החוץ, אביגדור ליברמן. נחקר איש משרד החוץ, מר זאב בן-אריה שגריר לשעבר בבלרוס ושגריר מיועד בלטבייה (הכל הפך שקוף עבור ליברמן). סופר כי לשולחנו של השגריר התגלגלה מעטפה עם הכיתוב ''סודי ביותר'' שהסתבר שהייתה בה בקשה של משטרת ישראל לחיקור דין בבלרוס כנגד ח''כ, אז, אביגדור ליברמן. למרות הכיתוב הברור, השגריר פתח את המעטפה, קרא אותה, צילם את החומר והעבירה הלאה. כעבור חודש , כאשר מר ליברמן הזדמן לשם השגריר העביר לו העתק מהחומר שהכיל פרטים רגישים מאוד על החקירה. לכאורה מעשה חמור מאוד.אך מסתבר כי לפי הוראות משרד החוץ על השגריר לראות את כל הדואר המגיע לשגרירות, לקרוא אותו, לשמור העתק במידת הצורך ולטפל בעניין, במקרה זה, בקשת חיקור הדין (זבובון שנופח). האם השגריר מסר את המידע למר ליברמן? לדברי המשטרה-כן. אם כך, מין הראוי, שתוך ימים ספורים נראה כתבי אישום. אם לא, הרי חזינו בעוד תרגיל יחסי ציבור נהדר של משטרת ישראל.אגב, מספר ימים בטרם נודע העניין, התכנסה ועדת המינויים של משרד החוץ ומתוך 15 מועמדים לתפקיד השגריר בלטבייה היא בחרה במר בן-אריה. אני מאמין שאחד מתוך 14 הנשמות הטובות שלא נבחר כשגריר טרח לידע את המשטרה על שארע בבלרוס.
ועדת משנה של הקונגרס האמריקאי הכריעה ברוב של אחד כי בוצע רצח עם בארמנים על ידי התורכים במהלך מלחמת העולם הראשונה (טורקיה מחזירה השגריר). ממש היסטוריה בהתהוות.מדוע רק עתה? עד היום הלובי היהודי דאג שהחלטה כזו לא תקבל על רקע הברית האסטרטגית בין מדינת ישראל וטורקיה. אבל כאשר ארדואן, ראש משלת טורקיה החל לבעוט בישראל הוא קיבל בעיטה ראשונה חזרה ובדיוק במקום שרגל ימין חוברת לרגל שמאל. מי שחטף במקום זה יודע כמה זה כואב.
ולבסוף עניין מרגיז מאוד. מאז חיסול הטרוריסט אל-מבחוח בדובאי מוצפים דפי העיתונים ומסכי הטלוויזיה בארץ ובעולם בעשרות תמונות של אנשים תוך ציון שמותיהם, לאומיותם ותפקידם-סוכני המוסד. האם מישהו ראה פעם תמונות של סוכני מודיעין אמריקאים או בריטים או צרפתים או אחרים המתנוססים על עמודים ראשיים של עיתונים או בפתיחת מהדורות חדשות בטלוויזיה?אני לא ראיתי.אז מדוע אנחנו? כי אנחנו חלשים! זו גם הסיבה ששולחים אדם כגולדסטון לחקור אותנו אך לא חוקרים את האמריקאים או הבריטים או הרוסים או את נאט''ו.כי אנחנו חלשים.אז, מילא, התקשורת הבינלאומית. אך מה החגיגה הזו של התקשורת המקומית?כי התקשורת המקומית רואה את עצמה כחזקה יותר מכל מוסדות השלטון. אולי זה נכון, אך, אנו כציבור צריכים להראות לתקשורת את מקומה הנכון במערכת השלטונית והוא בטח לא בראש המערכת.

תיאודור רוזוולט\שאול נעים

נשיא אהוב, צעיר והיפראקטיבי 1909-1901

1. רוזוולט הנשיא ה-26 הצעיר ביותר, בן 42 בלבד. אחריו בגיל – ביל קלינטון וג'ורג' קנדי.
2. ב-6/9/1901 נורה הנשיא ויליאם מקינלי בתחילת הקדנציה השניה ע"י מתנקש שהסתיר את אקדחו בתוך מטפחת, ורוזוולט סגנו הפך לנשיא.
3. לחם במלחמת ארה"ב- ספרד. כאשר הפך לנשיא,החליט שחובה לדאוג לכך שבעת מלחמה ,יוכל גם הצי המצוי בחוף המערבי ,באוקינוס השקט להשתתף בלחימה.
החל לחשוב על חפירת תעלה שתחבר בין שני האוקינוסים.
4. שלח ספינות מלחמה, מבלי לקבל רשות מהקונגרס, ע"מ לתמוך בפרישת פנמה מקולומביה, ואז קיבל הזיכיון לחפירת התעלה. "הקונגרס יכול עכשיו להתווכח כרצונו – אני קבעתי עובדות בשטח".
5. הנשיא הראשון שיצא מגבולות ארצו! נסע לפנמה וישב על בולדוזר שחפר את התעלה.
6. ב-40 שנים שלפניו לא היה נשיא יוזם, והוא החליט שהוא ייזום חקיקות ולא הקונגרס. פעל ללא ליאות, באומץ ובהיפראקטיביות.
7. ביקש להכריז על אי שקנאים מסוים כ"שמורת טבע פדרלית", כלומר להפקיע אותה מהמדינה בה היא נמצאת. אמרו לו: אין דבר כזה. תשובתו: "מעכשיו יש". היום יש 51 שמורות טבע פדרליות.
8. ראה את תפקידו כמגן האזרח הקטן. החליט שתפקידו למנוע מיזוגים בין תאגידים גדולים. הגיש 45 תביעות נגד מיזוגים והצליח ברובם. בגופו הגן על האזרח הקטן מהעשירים הגדולים המבקשים לנצל את כוחם כנגד החלשים.
9. בימיו היה הבית הלבן כמו קרקס. היו לו 6 ילדים שובבים שזרקו פצצות סרחון על אנשי השירות החשאי, התחבאו, זחלו התיזו מים ועוד ועוד.
10. ב-1909 פרש, השאיר לסגנו להתמודד פעם נוספת ונסע לאפריקה לצוד אריות. בילה גם בברזיל. ב-1913 חזר והאשים את הנשיא טאפט (סגנו לשעבר) שלא הלך בדרכו. כאן הוא התחרפן. הוא ביקש לזכות במועמדות המפלגה הדמוקרטית, אך זו בחרה בנשיא טאפט. הוא הקים מפלגה שלישית "מפלגת העם". זכה ב-27% מהקולות (מעולם לא זכה מועמד מפלגה שלישית במספר כה גדול של קולות). אולם גרם לפיצול קולות ובגללו נבחר מועמד הרפובליקנים: וודרו וילסון.
11. נחשב בזמנו כאחד מארבעת הנשיאים החשובים. מאז נוסף לרשימה עוד אחד (על כך בהזדמנות).

האם זה היה רק צירוף מקרים?

כתבתי במאמר קודם על הפסל שהביא קללה לאחר שהוצא מקבר מצרי עתיק
להלן המאמר: קללת הפרעונים

אני אביא סיפור נוסף על חפירה שנערכה ב 1922 במצריים.
החפירה נערכה בקברו של תות ענח' עמון אמון.
התגלו אוצרות רבים ולפי השמועות הרבה אנשים שהיו קשורים לכך נפגעו.
המממן של החפירה ,לורד בריטי בשם קרנברון, נפטר שנה לאחר מכן מזיהום
שנגרם מעקיצת יתוש וחדר למערכת הדם.
אחיו הצעיר של הלורד נפטר מספר חודשים לאחר מכן
הארכיאולוג הראשי של החפירה האוורד קרטר נפטר מסרטן בגיל 55
עוזר בכיר של קרטר בשם ארטור מייס נפטר בזמן פינוי האוצרות שנמצאו בקבר.
מזכיר הלורד החליק באמבטיה ומת כתוצאה משבר בגולגולת.
והיו עוד מקרים של אנשים שהיו קשורים לנושא ומתו בתאונות דרכים או במלחמות.
לאחר שהאוצרות פונו מהקבר והמקום נפתח למבקרים
דווח גם על מספר אנשים שמתו זמן קצר לאחר שביקרו בקבר.

נשאלת השאלה האם הדברים הללו הם צירוף מקרים או שקיימת באמת קללה
אשר פוגעת בכל מי שמבקר או חופר בקברי הפרעונים.
כמו תמיד הויכוח נמשך במלא עוזו.

לאחרונה נמצא הסבר שיתכן שהוא מסביר את מה שהיה.
לטענת חוקרים שבדקו את הנושא ניתן להסביר את המקרים הללו.
לטענת החוקים הגורמים שמשפיעים על הנושא הינם שניים:
האקלים המדברי הקשה
פטרייה שהייתה קבורה במשך אלפי שנים בקבר ופתחה סוג של רעל.

הגורמים הללו משפיעים על המערכת החיסונית של אנשים וכאשר
אנשים שהם רגישים למחלות כמו זקנים, חולים וכדומה מגיעים לשטח
הזה הם נחשפים לבעיות שיוצרים שני הגורמים הללו ועולה שכיחות מקרי
המוות.
לגבי מקרי המוות של תאונות או מלחמות יש טענה שמדובר שתופעה שאינה
חורגת מנפגעים אחרים בקרב כלל האוכלוסייה.
חוץ מזה אם ניקח את המלחמה שפרצה 15 שנים אחרי החפירה המדוברת
(מלחמת העולם השנייה) אז ברור שהסיכוי למוות במלחמה עולה.
המסקנה של אותם חוקרים כי אין קללת פרעונים.
הפצת השמועה על הקללה נועדה להרחיק רודפי בצע מבזיזת אוצרות הקברים
ובתקופה קדומה היה קל להפחיד אנשים בכל מני אמונות טפלות.
כמו תמיד זה ויכוח ולכן אחד יש את ההשקפה שלו.

חזון יהודי וציוני\אהרון רול

להלן מאמר של אהרון רול:
28 פברואר 2010
חזון יהודי וציוני
גם הציונים הגדולים של האומה, גם אלו אשר ראו בדת היהודית מחסום בפני העם היהודי לקום מריבצו הגלותי, לעשות מעשה, לעלות ולבנות את חיי האומה מחדש בארץ ישראל כבימים ימימה, גם אלו הבינו כי ללא מסורת ומורשת היהדות והשורשים ההיסטורים אשר מקורם בארץ ישראל, אדמתה אבניה וסלעיה אשר היהודות נוצרת בקירבה הרי שאין לתנועה הציונית מה לחפש בארץ ישראל , למעשה, אין לתנועה הציונית מה לחפש בכל מקום אחר בעולם, כולל אוגנדה.
יהודים צעירים אשר מרדו בבית ההורים המסורתי בארצות התפוצה, פשטו מעליהם קפוטות ושטריימיל, לבשו חליפות ועניבות ויותר מאוחר חולצה ומכנסי חאקי כאשר עלו לארץ ישראל, גם הללו הבינו, בתוככי הקיבוצים והקבוצות המושבים והמושבות, מהם שוללי הדת, כי ללא ציון מסורות וחגי ישראל מקדמת דנא, אין להם קיום וצידוק לתביעתנו על אדמת ארץ ישראל.
אבות מדינת ישראל בעת החדשה עמדו בפרץ והשתיתו את הקמת מדינת ישראל על שורשים הסטורים ותרבותים יהודים, על מורשת יהודית המעוגנת בקרקע היהודית. הבנתם זו יצרה את הברית הבילתי מעורערת בין הזרם הדתי לזרם החילוני במדינת ישראל הצעירה של אז.
בימים אלו, כאשר אויבינו באזור ובעולם עמלים ללא לאות להפיץ את בשורת הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל ובוודאי של מדינת היהודים, התשובה חייבת להיות העמקת ההבנה שלנו עצמנו ראש וראשונה כי זכותנו ההיסטורית על מדינת ישראל אינה עומדת כלל לשאלה באשר ההוכחות לכך פזורות באבנים ובקירות תמך סביבנו לכל שנישא עינינו. אין המדובר כאן על "סגידה לאבנים" כפי ששוללי היהדות וזכותנו ההיסטורית כאן מנסים להציגנו. האבנים סביבנו הינה העדות למהות והמהות היא קשרו הבילתי מעורער של עם ישראל לאדמה הזו, לאבנים הללו.
אין אפשרות לבדל בין עצמאותו של עם לאדמה עליה הוא יושב. עם ללא אדמה הוא "עם" ווירטואלי, זהו עם שאים חשיבות היכן הוא יושב, אם באוגנדה ואם בניו-יורק. אנו השואפים להיות עם יהודי השוכן בין עמים אחרים ושייך למשפחת העמים איננו מסוגלים לעיתים לראות את שברור ומובן מאיליו לבני העמים אחרים דהיינו, "באין פיסת ארץ להתישב ולהחזיק בה, יפרע עם" ומכאן, "באין חזון יפרע עם" דהיינו חזונו הבסיסי ביותר של עם הינו חזקתו על פיסת אדמה משלו אשר הינו יושב בה בזכות ולבטח.
קיימות בינינו קבוצות המכונות פוסט יהודיות וציוניות המשמשות מסווה לשינאה עצמית, לאוטו-אנטישמיות עיוורת ובוטה של יהודים, כל אותם ישראלים היוצאים כנגד בני עמם וזכותם לחלקת אלוהים הקטנה משלהם. כל אותם פוסט-יהודים וציונים אינם רואים בארץ ישראל ומכאן במשתמע, במדינת ישראל, חזות של חזון. לגבי דידם מוטב ליהודי להתישב בתפוצות ללא כל אותה נהיה "טורדת" אחר נושאי מדינה, עם ולאום. לגביהם כמו גם לגבי אויבינו המרים ביותר, אנו היהודים מהווים צבר של בני דת בלבד ולא לאום. הם כמובן אינם יכולים ליישב את הסתירה המובנית בטיעוניהם לאמור, באם אנו לטעמם איננו עם ולאום, מדוע זה עמלים הם יומם ולילה לנסות ולהטמיע בנו את התזה כי הפלשתינים, אותו ערב רב שהיגיע מכל ארצות המזרח התיכון לשבור שבר יהודי, הם הינם עם ולאום ומכאן שזכאים הינם למדינה משלהם, אך לא היהודים? מדוע זה 22 מדינות ערביות אינן מהוות צידוק מספיק לעובדה כי אין לאמיתו של דבר סיבה רצינית ולגיטימית להקמתה של מדינה ערבית ה- 23 , בעוד שמדינה יהודית היחידה בחלד אינה לגיטימית?
ובכן אנו איננו לגיטימים כל זמן שנחשוב עצמנו לבילתי לגיטימים והדרך לסכל רעיונות עיוועים אלו, רעיונות אליליים, רעיונות אוניברסלים פושטי רגל והגיון, עוברת דרך דבקותנו למצער במסורת היהודית ואפשר גם בדת היהודית, למתחזקים בינינו, באשר רק שם נימצאיות התשובות לזכותנו הבילתי מעורערת על אדמת יהודה וישראל ומכאן על זכותנו לחיות במדינת ישראל כיהודים בני חורין במקום שאנו יושבים בו. לגבינו כעם, שלילת היהדות כמוה כשלילת הוויתנו אנו לזכותנו למדינה משלנו ולהוויתנו הבסיסית ביותר כעם יהודי הנושא מסורת ישיבתו בארץ ישראל כהמשך ישיר להיסטוריה שלו, למורשתו..
מכאן נובע חשיבותו של חזון המורשת של ראש הממשלה מר בנימין נתניהו. חזון זה בא לאשש ולחזק את שלכאורה אמור היה להיות ברי לכל בר-בי-רב אך גורמים חתרנים מבפנים לנו, חלקם אף מבלי משים, העמלים מזה עשרות בשנים לקעקע את צידקתנו על ארץ ישראל, היצליחו עם השנים ליצור סחף חמור, הגדל והולך, בשם זכויות וירטואליות של אחרים על פנינו, בהבנתנו את המציאות וההויה שלנו כעם וכאומה. בכך שיוצאים בלעג ובבוז כנגד הצורך האבסולוטי, הבילתי מתפשר של כל עם בחלד במציאות הגיאו-פוליטית בה אנו שרויים בסגרת כלל האנושות, מקעקעים הם את צורכנו לפיסת ארץ משלנו על מנת שנוכל לקיים בה את מדינתו. אכן כן, אנו זקוקים לאבנים ולסלעים של ארץ מכורתנו, אנו זקוקים למורשתנו הטבועה בכל אלה על מנת לדבוק באדמתנו לרישתה. אין חלופות אחרות בחלד, לא לגבינו ולא לגבי כל אומה אחרת.
מכחישי הציונות עמלים לספר לנו כי מדינת ישראל הוקמה כמקלט ליהודים עקב השואה הנוראה שעברה עלינו. על כך נאמר כי "חצי אמת גרועה משקר בוטה". ההתעוררות הציונית, האידאולוגיה והמישנה הציונית התקבעה 60- 50 שנים קודם לשואה. הקונגרסים הציונים ניתקבעו כמובילי התזה הלאומית ועבותותיה לארץ ישראל עקב מורשתנו ההיסטורית שנים רבות קודם לשואה. עלינו אך להודות (וגם להלל) את אבות הציונות של תחילת המאה העשרים אשר אם במתכוון ואם באקראי, כתוצר לואי (חזונו של הרצל הנישען על רדיפות אנטישמיות של יהודים, מכיל גם איזכור לאסון אפשרי עתידי הנרקם לראש העם היהודי), יצרו את המחשבה הציונית וגלי העליה הציונים שקדמו לשואה עשרות בשנים והכינו את המצע ואת הקרקע לקליטת של היהודים עוד לפני השואה ואת האודים המוצלים שלאחר השואה.
"קול הרעם מפלסתין"
עיתון "הארץ" ועוזריהם, אשר עדיין ממשיך ומקיים את סוכת האבלים על מותו של הצדיק הידוע "מבחוח" ומחלק סוכריות ברחוב למישבתו (לטעמו) של "המוסד", פצח בעיתונו הראוי להיות מכונה "קול הרעם מפלסתין", במסע הכפשה נוסף, בקדמו שלילה גורפת של חזון המורשת של נתניהו. למי שינסה לחפש מילה טובה על נושא כה חיוני זה, צפויה לו אכזבה (נו, ואיך לא). שיטנתו של העתון לערכי יהדות וציונות הינה דו-ראשית. מחד, שינאת הימין ונתניהו בראשו ולכן כל פעולה, תהיה זו בעלת כוונות טהורות ונאותות לחלוטין, תיזכה לקיתונות של שופכין העטויות בעטיפת צלופן שיקרי ומרשרש. מאידך, העיתון הינו שופרו של העם הפלשתיני מזה זמן רב ומכאן, מקדם במסווה ניטרלי כביכול את אג'נדת "מדינת כל אזרחיה" אשר כה חביבה על חביביו הפלשתינים, שהינה שם הקוד למדינה פלשתינית על חורבות מדינת ישראל היהודית, "הנקיה" למצער מיהודים.
לשיא הציניות מגיע אותו פלוני ארי שביט אשר אינו יכול לחדול מללחך בלשונו הזרעונים מכף ידו של אדונו. הכתב הזה מוג לב וחנף. במקום לאמר בריש גלי כי מורשת יהודית הינה תקפה עבור העם היהודי וענינו הבילעדי, ללא תלות היכן שקיימים אתריה וללא קשר להסדרים מדיניים שהם, הריהו בידו האחת משבח את חזון נתניהו באשר למורשת היהודית אך בו בזמן בחוסר הגיון בולט ותמוה, מותח קו מפריד בין כלל אתרי מורשת היהדות הפסולים לטעמו (וטעמי אדוניו), לבין אתרי המורשת הקיימים בתחום הקו הירוק. זו לולינות פוליטית אווילית וחסרת הגיון לאמיתה. הלולינות הפוליטית של הלה המשיכה בתוכנית "מועצת הטיפשים" אשר בה, למראית עין, תיקן עצמו שביט אך מיד חזר לסורו וסורם של אדוניו בחששו כניראה מקיתון הרותחין הצפוי לו.
וכי מה. משום שקיברו של נ'חמן מברסלב נימצא בפולין הריהו פסול עבור המורשת היהודית? מה ענין גבולות, לזיקתנו למורשתנו ההיסטורית? האם משום שקבר מרדכי היהודי נימצא באירן של הגמד הקטן והשעיר, הריהו חדל מהיות אתר מורשת יהודית? האם קברו של הנביא יחזקאל הנימצא בעיראק, חדל מהיות אתר מורשת יהודית עקב מיקומו? גם הר הבית המוסלמי בנוי על אתר מורשת יהודית, הוא בית המקדש. האם משום כך נפוצץ את מסגד אל אקצה על מנת לחשוף את אתר מורשתנו? האם בית הכנסת באי ג'רבה שבמרוקו חדל מהיות אתר מורשת משום היותו מחוץ לגבולות המדינה? האם נצא משום כך למלחמה נגד מרוקו?
והרי אין המדובר כאן בהכרח בשליטה על אתרי המורשת אלא על זיקתו של העם היהודי לאתרי מורשתו. הקשר הפופוליסטי ומאחז העינים של חוגים בישראל כי אין להכליל את מערת המכפלה וקבר רחל (כמו גם אתרים אחרים רבים בשיטחי יו"ש), משום בעיות מדיניות צפויות עם הפלסתינים ועם העולם הינה אחיזת וגנבת דעת על ידי פוסט-ציונים וכאילו-יהודים בפרוטה אשר כל סממן מאלו הינו בזוי עליהם. המוותר על זיקתו לאתרי מורשתו היום, יאולץ לוותר על קיומו היהודי, החופשי והעצמאי בארץ ישראל מחר.
הקשר בין מורשת לגבולות הינו אג'נדה איסלמיסטית, אנכרוניסטית וצמאת דם. ראו את ארוע פיצוץ שני פסלי הענק של המורשת ההינדית לפני כעשור על ידי הטליבאן אך משום שאינם בתחומה של הודו ואיתרא מזלם לשכון באפגניסטן. האם ניתן בידי מלאכי החבלה האיסלמיסטים אחריות על אתרי מורשתנו?
גם הטענה כי נאבד יותר לגיטימיות בעולם עקב הכללת שני האתרים הנוספים ברשימת המורשת הינה מופרכת מעיקרה. באשר אך כאשר נעמוד על זכויותינו הניגזרות ממורשתנו באורח מידתי ומושכל, כך נכובד יותר וכך תכובד יותר ויותר הלגיטימיות שלנו. הסתתרותנו השפופה מאחורי מגפו של הפריץ הינה בזויה ומכאן שאנו אכן זכאים ליחס מזלזל ולשלילת הלגיטימיות מצד אומות העולם באשר זה שאינו יודע לעמוד על זכויותיו, שלא יצפה כי אחרים יוציאו עבורו הערמונים מן האש. ציפיותינו מהאחרים בענין זה משדרת את חוסר אמונתנו בלגיטימיות שלנו עצמנו ואכן העולם תופס מהר את רפיסותנו ופסיחתנו על הסעיפים הניגלה לעיניו ומגיב בשלילת לגיטימיותנו..
בהחלט אפשר שיתקיים וויכוח פרגמטי באם על ישראל לשפץ את אתרי המורשת שלה הנימצאים מחוץ לקו ההסכמה הבינלאומית או להניח לפלשתינים לעשות כן. מאידך-גיסא, האם הפלסתינים עצרו את הריסתו של קבר יוסף? האם הפלסתינים עמלו על מנת לשמר את המורשת היהודית בחפרם עם ציוד מכני הנדסי כבד בהר הבית ובשפכם מאות טונות של עפר היסטורי, המכיל עדויות היסטוריות ממש מתוככי הר הבית? האם עלינו לבטוח באותם אלו אשר כל עמלם הפוליטי והמדיני מתמצה בהכחשת המורשת היהודית ואתריה ב(כל) ארץ ישראל? האם עשרות בתי הכנסת החרבים והשרופים בידי הירדנים בעיר העתיקה של ירושלים לאחר מלחמת העצמאות מוכיחה על רגישות מוסלמית לקודשי היהדות? האם שרפת בתי הכנסת של גוש קטיף על ידי הכלבים השוטים של החמאס היא המעידה על "הרגישות" האיסלמיסטית המפורסמת לקודשיהם של אחרים?
עדות לאמור לעיל היא ההשתלחות הפבלובית ביוזמתו המאוחרת והמעטה מדי אך הברוכה והחיונית מאין כמוה למדינת ישראל, מטעם משרד ההסברה בהקימו אתר הסברה חדש הבא לצייד ישראלים הנוסעים לחו"ל במטען עובדתי יהודי-וציוני אשר יאפשר להם להתמודד עם מתקפה תקשורתית והסברתית במימון איראני, נסיכויות הנפט, סעודיה, סוריה והחיזבאללה, כנגד ישראל. שלא במפתיע, כל המכפישים את חזון המורשת של נתניהו, חורצים לשון כנגד יוזמת משרד ההסברה. אנו נוהגים לכנותם "משובטי דולי" באשר מחשבה עצמאית אינה הצד החזק שלהם. והינם מגיבים כזומבים אחודי מוחין, מטושטשי מבע, חסרי דעה ורצון משלהם.
ביקורת בונה הינה לגיטימית אף חיונית ויש לעודדה. אין פסול במשלוח הצעות ורעיונות או תיקונים לנאמר באתר משרד ההסברה (אשר בחלקם וודאי יתקבלו ויגרמו לשינוי נאות בתכני האתר). אך אין להתבלבל, מדינת ישראל הינה דמוקרטיה (על כל מגרעותיה הידועות), העם החליט בכיוון פוליטי, מדיני וביטחוני הניראה לו כמבטיח ביותר את רווחתו וקיומו, אך כל מקעקעי הדמוקרטיה, כל הללו אשר מפטפטים את שם הדמוקרטיה לשוא משהינם בשלטון ומאררים וחותרים תחת אושיותיה כאשר העם אמר דברו בכיוון המנוגד לדעתם, הם הקופצים כנשוכי נחש כאשר קואליצית הליכוד היא היוזמת. היכן היו אהוד (עזריאלי) ברק, אריאל (היווני) שרון, אהוד (המעטפה) אולמרט כל השנים האלו? מי מנע בעדם ליזום מיזמים לאומים כדוגמת בנימין נתניהו?
אוופס שכחנו, הם הרי היו עסוקים בחורבן ההוויה היהודית. ליכוד ואחדות האומה? ערכי מורשת? יישוב הנגב והגליל? קטן היה עליהם לנוכח דיצתם שלא ברת הכיבוש להרוס לאבד ולשרוף מורשת יהודית במסווה מאחז עינים של קיום יהודי.

אהרון רול
amroll@sympatico.ca
www.aaronroll.com
http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf
http://www.aaronroll.com/Democracy/Israeli Democracy chapters.pdf

הסוד של עמוד פומפיי או הסוס שהציל את אלכסנדרייה.

אלכסנדרייה הינה עיר חשובה במצריים.
העיר נבנתה ע"י אלכסנדר מוקדון ונקראת על שמו.
אחד האתרים המפורסמים בעיר נקרא עמוד פומפי

על האתר הזה הינה סיפור מעניין.

עמוד פומפיי הוא עמוד מאבן גרניט אדומה שמתנשא לגובה 30 מטר וקוטרו 2.5 מטר.
העמוד נבנה בשנת 297 לספירה בהוראתו של שליט מצרים, לכאורה לכבודו של הקיסר דיוקלטיאנוס.
כאשר הצלבנים כבשו את אלכסנדריה הם חשבו בטעות שהאפר של המצביא הרומי פומפיי הוצב על העמוד, וכך הוא זכה לשמו.
כלומר השם עמוד פומפי הינו שם שגוי
ובנוסף לכך העמוד נבנה לכבוד הסוס של הקיסר ולא לכבוד הקיסר.
הינה הסיפור הלא ידוע על הקמת העמוד.
מצריים , כמו מדינות אחרות, הייתה פרובינציה רומית.
כמו במדינות אחרות פרץ מרד והקיסר דיוקלטיאנוס נשלח לדכא את המרד.
השיטה הרמאית לדיכוי מרד הייתה ביד ברזל.
דיוקלטיאנוס שהייה אז במצוקה עקב מאבק לשימור שלטונו ברומא כנגד כל מני
זוממי שליטה החליט להעביר מסר לאויביו הפנימיים
ע"י דיכוי אכזרי במיוחד של אלכסנדרייה.
הוא החליט כי האכזריות והנחישות שיפעיל באלכסנדרייה
תרתיע קושרים פוטנציאלים.
הוא נשבע כי ישחוט את בני אלכסנדרייה עד כי יגיע דם לברכי סוסו.
כאשר הגיע הקיסר הזועם לאלכסנדרייה לפקח על הטבח התחלק הסוס.
כאשר קם הסוס הבחין הקיסר כי ברכיו שוטטות דם.
הקיסר ראה בכך סימן מהאלים והורה להפסיק את ההכנות למרץ הדמים.
לאות תודה בנו בני אלכסנדרייה את העמוד.
לכאורה לכבוד הקיסר אבל בתוך ליבם הם הודו לסוס שהציל אותם

כלומר העמוד נבנה לכבוד הסוס שהציל אותם ולא לכבוד הקיסר שכמעט השמיד את האנשים.

שיחה בסניף הדואר\יהודה צורף.

יהודה צורף מתאר מצב שכולנו חיים בו , מסכימים שלא טוב המצב

אבל לא מדברים על זה עקב האירועים השוטפים הרגילים

כדאי לקרא ולהפנים..

מאמר של יהודה צורף

אני סובב בארץ, וגם עברתי להתגורר בקרב עמך ישראל בשכונת שעריים ברחובות. האמינו לי, יש לנו בעייה אנושית רצינית ביותר, שלעומתה כל בעיות הביטחון שלנו עם הערבים מתגמדות לחלוטין. יתרה מזאת, פעולות האיבה הערביות נגדנו הן אלה המצילות אותנו בינתיים מעצמנו. בין החילוניות התלושה, הנהנתנית והאנוכית, הרובוטים חובשי הכיפות הסרוגות, השנוררים החרדים, המפולגים והכיתתיים, כשמעל הכל מרחף נגע העארסיות המטמא את הארץ לאורכה ולרוחבה, אנחנו פשוט מתפוררים לאבק חסר משמעות.אתמול הלכתי לאחד מסניפי הדואר ברחובות, על מנת לשלוח דואר רשום למפקד תחנת המשטרה ברחובות בבקשה שימצה את תיק התלונה שהגשתי נגד השכן המתגורר מעליי. אותו שכן הוא נציג לא כל כך מובהק ולאו דווקא הרע ביותר של מוטציית העארסיות, שמשריצה הישראליות מתוך קרביה אכולי התולעים. בכל אופן, הוא עארס דיו על מנת להיות מעורב במעשים נלוזים של התנכלות לשכנים ברמה כה עלובה שמעוררת את רחמיי כלפיו. הוא מהווה דוגמה מוחשית למידת התפשטותה של מגיפת העארסיות בציבוריות הישראלית כאש בשדה קוצים המכלה כל חלקה טובה.בזמן ההמתנה בסניף הדואר התפתחה שיחה בין האיש הממתין לידי לביני. בן שיחי היה יהודי מבוגר שעלה ארצה מתימן בשנות השלושים כילד עם משפחתו שהשתקעה בשכונת שעריים ברחובות. הוא השיח בפניי את מר ליבו על כל אותם יהודים ''טובים'', החומסים את הארץ, גנבים, נוכלים ומשחיתים... האם לארץ הזאת פיללנו... לעומת ימי המנדט הזכורים לו לטוב, מלאה ארץ היהודים חמס, והנה באו מים עד נפש...עד כמה נקעה נפשם של ראשוני הארץ וחלוציה מהסתאבותה המחרידה של המדינה היהודית ניתן להיווכח מתוך סיפורו של בן שיחי מסניף הדואר, שתיאר בפניי את תחושותיו הקשות של אחד ממכריו, אשר בטרם קום המדינה היה חבר אצ''ל ושותף פעיל בפעולות המרי נגד הבריטים. אותו מכר אצ''לניק נפטר בינתיים, אך בן שיחי זכר היטב את דבריו של האצ''לניק, שהתפכח מאשליית המדינה היהודית והיה נוהג לומר כי אילו היה יודע בימיו הטובים באצ''ל למה תהפוך המדינה היהודית שלמענה נאבק, לא היה מעלה על דעתו לנקוט בשום פעילות לוחמנית נגד הבריטים, נהפוך הוא...כן, הוותיקים כבר מדברים יותר ויותר בגעגועים על ימי המנדט הבריטי, מתוך הערכה לתרבות השלטון הבריטית, שלעומתה נראית מדינת ישראל כג'ונגל סוריאליסטי שמתנהל בחסדי שמיים, ובעצם עד מתי אפשר לסמוך על הנס... ציבור הולך ורב משתעשע ברעיון של השבת המנדט הבריטי לארץ ישראל, אך את גלגל הזמן לא ניתן לסובב לאחור. הממלכה המאוחדת כבר לא כל כך מאוחדת כבימים עברו, והבריטים עצמם מתמודדים עם בעיות פנימיות הרות משקל.הזלזול בתחושות החידלון, הייאוש והניכור המחלחלות בציבור רחב במדינה, הוא שגיאה גורלית הנושאת בחובה את חורבננו. שכן, תחושות עמוקות אלה משקפות באמת ובתמים את תהליכי ההרס המכרסמים את מהותה הרוחנית של היישות הממלכתית. צעקנותם הזחוחה של קשקשני התקשורת, המולתם הריקנית של ערוצי הבידור הטלווזיוניים, צווחנותו המטומטמת של אספסוף העארסים, כל אלה מערפלים את החושים עד כדי בלבול הדעת, שכבר אינה מסוגלת להאזין לקולות הנהי ממעמקים על מר גורלה של שיבת ציון שכשלה בעודה באיבה.

יהודה צורף

שלום סורי שאי אפשר לסרב לו \שמעון מנדס

להלן מאמר של שמעון מנדס
מאז שנודע ברבים שממשלת אולמרט מנהלת שיחות קירבה (proximity talks) עם הסורים באנקרה, העתונות מחד ופוליטיקאים מאידך מרבים לדבר על הצורך במו''מ לשלום עם הסורים. יש כאלה המצדדים בשיחות עקיפות, ויש כאלה המצדדים בשיחות ישירות - העיקר להשיג שלום עם הסורים. וכמובן שכולם מדברים כל הזמן על ה''מחיר'' שהוא ידוע. מאחר שהקול הקובע שהמחיר הוא ידוע הוא קול אמפטי, וכל שלושת הפוליטיקאים המובילים מצדדים במחיר, אביא לכם כאן רעיון בהקשר זה, שהועלה לפני כשלושים שנה.בשנת 1983 אם אינני טועה, כאשר אהוד ברק שרת בתפקיד ראש אמ''ן, בוקר אחד הוא יצא באזהרה כי יש להזהר מפני מלחמת פתע מצד הסורים. איש לא ידע מה היתה סיבת האזהרה, כי בתקשורת לא היו שום אינדיקציות כאלה, וגם לא הכרזות מלחמתיות מצד גורמים סורים. גם לא היתה תזוזת כוחות סורית, ומכאן שגם לא היו שום תמרונים צבאיים שירמזו על פעולה צבאית כזו או אחרת מצד הסורים. אזהרתו של ברק נראתה מאד תמוהה. הדבר היחידי שיכול להצביע ההתרעה הזו, אולי יחידת ההאזנות של אמ''ן עלתה על שדר עם גוון מלחמתי, שלא נודע בציבור.בימים ההם שרתתי בתפקיד קצין קישור לצבא הערבי הירדני. ומאחר שגבולנו עם ירדן השתרע מאל-חמה בצפון ועד אילת בדרום, מכאן שהיתה לי נגיעה בשלושת הפקודים של צה''ל. באותו פרק זמן אלוף פקוד הצפון היה האלוף אורי אור. היתה בינינו היכרות מהתקופה שהיה אלוף פקוד מרכז. ולכן ישבתי וכתבתי לו נייר עמדה ביחס למצב עם הסורים. מעין איפכא מסתברא לאזהרה המלחמתית של ראש אמ''ן.באותם ימים, לרעיון הירידה מרמת הגולן היתה התנגדות כמעט מוחלטת בצבוריות הישראלית. מאחר שכבר הוכחנו את עצמנו שבנושא השלום, אין לנו את אותו הנסיון כמו בנושא המלחמה; ומאחר שאזהרתו של ראש אמ''ן אז נראתה לי תמוהה, החלטתי להציב תמרור אזהרה על הכביש שעוטף את הכנרת ממזרח, ולהביאו לידיעתו של אלוף פקוד צפון. כדי להאיר היטב את הסוגיה אזכיר כאן את הפרובלמטיקה שלנו בגבול הצפון לפני 1967. בימים הרחוקים ההם היו לנו ארבעה גבולות עם הסורים: הגבול הבינלאומי; גבול שביתת הנשק; גבול המרעה וגבול העיבוד החקלאי. בנוסף על כל אלה הסורים עשו בצפון מזרח הכנרת ככל העולה על רוחם. משל הכנרת היתה ברבונותם. ולא היא.נייר העמדה שלי לאלוף פקוד צפון היה קצר ביותר, ותמציתו היתה שאלה אחת: האם אנו מוכנים למתקפת פתע של שלום מצד סוריה? והתרחיש שהצגתי היה כזה. נשיא סוריה, חאפז אל-אסד (אסד האב), מזמין את עצמו לבקור רשמי בפריז. שם הוא מגלה את תכניתו לנשיא הצרפתי (בדומה לבקור סאדאת ברומניה אצל צ'אוצ'סקו). לאחר מכן נשיא צרפת פורש את חסותו על הרעיון, ומארגן לנשיא הסורי מסיבת עתונאים גדולה בארמון ה''אליזה''. וחאפז אל-אסד מצהיר קבל עם ועולם:''אני מוכן לעשות שלום עם ישראל, ואני אף מוכן לשלם עבורו את המחיר. בנגוד לנשיא סאדאת שלא וויתר על אף שעל, אני אהיה יותר טוב ממנו. אני מציע לישראל גם שלום וגם שטחים. כדי למנוע מריבות עתידיות בינינו על המים והדיג בכנרת, אני מוכן לוותר על כל השטח ממזרח לכנרת. הגבול בין סוריה לבין ישראל יעבור למרגלות רכס ההרים, כך שכל המישור יועבר לרבונות ישראלית''.אבל זה יחייב את ישראל לרדת מכל רמת הגולן.בהצהרה כזו אסד בא חשבון עם סאדאת, שגייס אותו למלחמה באוקטובר 1973, ולאחר מכן זנח את אותו בהסכם שלום נפרד עם ישראל. ומול הצהרה כזו ישראל תעמוד עם המכנסים למטה, כאשר כל העולם יתן את תמיכתו להצעה הסורית. המסמך הסתיים בשאלה: האם אנו מוכנים למתקפה כזו?מאז ועד היום לא נתתי פומבי לרעיון המובע במסמך, מחשש שהרעיון יגיע לשלטונות סוריה בדרך זו או אחרת, והם עלולים לאמץ אותו. היום אני מביע אותו בפעם הראשונה בפרהסיה. כי היום כל המנהיגות הישראלית כבר הסכינה עם הרעיון שיש לעשות הסכם עם הסורים - והמחיר הוא רמת הגולן. הנסיון מראה כי העקשנות הערבית משתלמת להם, וזה לא חשוב כמה זמן זה יקח. הם מתעקשים ואנחנו מוותרים. אצלנו פוחדים להתעקש. הם מתעקשים ואנחנו חייבים להראות לעולם, ולחלק מעצמנו, שאנחנו יצירתיים. בכל פעם שנגיע לאיזה שהוא מכשול אנחנו נדע איך לוותר על מנת לעקוף אותו.אישית, הייתי ונותרתי נגד הירידה מרמת הגולן משתי סיבות. הראשונה בטחונית, והשניה בעיית המים. בשנים האחרונות התורכים הרימו סכר ענק על נהר הפרת, שיצר להם אגם גדול שהגדיל להם את רזרבות המים בצורה מדהימה. אבל התוצאה היא שתורכיה יבשה את הנהר לסורים. ולאלה יש היום מחסור גדול במים. זו הסיבה שהתורכים רוצים לתווך בינינו, כדי שיוכלו ללחוץ עלינו לחזור לגבולות 1967, על מנת שהסורים יגיעו חזרה לכנרת, ויוכלו לשאוב ממנה. התורכים גם רוצים להעניק את רמת הגולן לסורים כפיצוי על חבל הטאי שהם לקחו להם בראשית מלחמת העולם השניה.אכן זו הצעת שלום סורית שאי אפשר יהיה לסרב לה. אבל נשאלת השאלה האם מועילה לישראל בטוח הארוך. אני סבור שלא. הסורים היו ברוגז עם התורכים 60 שנה, על כך שהתורכים לקחו להם את חבל הטאי (אלכסנדרטה) הפורה. זה לא הפריע לתורכים כלל וכלל לא. סוריה היא מצורעת בעיני מדינות ערב בגלל קשריה החמים עם איראן. כך ששלום אתה לא ישנה דבר. מה גם שרעיון ''המזרח התיכון החדש'' של הנשיא שמעון פרס הבהיל את מדינות ערב.

הנקמה של מלך פרגמון

זה סיפור על נקמה מאוד מיוחדת אבל נדרשת לו הקדמה קצת ארוכה.
זמן 150 לפני הספירה.
רומא בשיא עוצמתה הצבאית שולטת על כל העולם.
קרתגו ,יריבתה ההיסטורית, הוחרבה והושמדה כליל.
נסיונות למרד ברומאים ע"י מספר מלכים ביוון הוכרעו בקלות ובאכזריות.
חלק מהאזורים נכבשו ונשלטו ישירות ע"י הרומאים וחלק היו אוטונומיות של הרומאים
האוטנומיות הללו שלמו מיסים לרומאים, החזיקו כוחות צבא בהתאם למגבלות שהוכתבו ע" הרומאים
וכרתו הסכמים צבאיים בהתאם לדרישת הרומאים.
אחת מהאוטונומיות הללו הייתה ממלכת פרגמון היוונית.
כיום השטח נמצא בתורכייה.
ממלכה זו התנהלה במשך שנים בתבונה רבה.
המלכים השולטים כבשו שטחים ושלטו בשטחים אלו במתינות ולרווחת כל התושבים.
הם לא הטילו מיסים גבוהים על תושבי הערים הכבושות, הם עזרו לפתח את הכלכלה בכל הערים
בהם הם שלטו.
ההיגיון שעמד מאחורי ההתנהלות הזו היה פשוט:
אם יהיה טוב כלכלית לתושבים הם ישלמו מיסים בזמן ולא ימרדו.
אכן כך היה.
פרגמון הלכה ושגשגה כלכלית ומנהיגיה לא לקחו את הכסף לעצמם אלא השקיעו אותו
ברווחת התושבים- הם בנו בתי מלאכה ובתי חולים, הקימו בתי ספר ללימוד מקצועות וכדומה.
שוב באותו הגיון שהזכרתי מקודם-ככל שהמצב יהיה יותר טוב השלטון שלהם יהיה מובטח.
ואכן הכסף זרם והצטבר בקופה.
התבונה של מלכי פרגמון הובילה אותם גם להגעה להסכם, ללא קרב מול רומא.
בפרגמון היו בטוחים כי כך יהיה גורלם מול הרומאים.
כלומר הם ישלמו מיסים אבל בכמות כזו שתאפשר להם יוכלו לחיות ברווחה כפי שהם עשו כל השנים.
בהתחלה היה כך המצב אבל תאוות הבצע החלה לחלחל אצל הרומאים.
ככל שהאיומים הצבאיים על רומא פחתו כך החלה השחיתות.
הנציבים הרומאים החלו לדרוש יותר ויותר מיסים מהערים הכפופות להם.
כל זה בזמן שההסכמים הפורמלים עם המדינות היו עם הסנאט הרומאי ולמעשה הופרו
כל הזמן בידי רודפי בצע.
נסיונות של מלך פרגמון לדבר עם הנציבים הרומאים הושבו ריקם.
למלך פרגמון האחרון לא היו ילדים והוא ראה כיצד ארצו נבזזת למעשה יותר ויותר ע" רודפי בצע.
להתנגד לרומאים מבחינה צבאית היה מעשה של התאבדות והרס העיר ולכך הוא לא היה מוכן.
המלך החליט על דרך מקורית להתנקם ברומאים ובמיוחד באותם נציבים ששדדו ערים רבות.
הוא הוריש בצוואתו את העיר לסנאט הרומי.
כאשר הוקראה הצוואה בפני הסנאט התעוררה מהומה רבתי.
העושר שהיה בפרגמון היה עצום וכל אחד מאנשי הסנאט חמד אותו.
הסנאט הטיל על הנציב שהיה אחראי על העיר להביא את העושר.
ברור לכולם היה שהנציב יחמוד ויגזול כסף לעצמו.
ראו זאת נציבים אחרים והחלו גם הם לגזול עוד ועוד כסף לעצמם מערים אחרות
הם החליטו להתעלם מההסכמים והחלו בביזה שיטתית.
המעשים הללו עוררו תרעומת קשה בכל הערים הכבושות והחלו מרידות בכל רחבי האימפריה
אנשי מנהלה רומאים בערים שונות נרצחו וחילות מצב רומאים הותקפו
בנוסף לכך החלו קרבות פנים רומאיים בין נציבים שונים על שלל רב.
במשך עשרים שנה הייתה האימפריה במלחמות אין סופיות בהם מתו רבבות רומאים
כל זה החל מהצוואה שכתב מלך פרגמון.
האם זה היה מתוכנן ע"י המלך?
קשה לדעת, אין תיעוד על כך.
ההשערה היא שכן עקב התבונה הרבה שגילו המלכים ששלטו בעיר הזו.

ישראל והאיום האיראני.

להלן מאמר של אורי גנני ובסיום הערות שלי:

בתכנית הרדיו השבועית " רצועת הביטחון" בגלי צה"ל הופיע "מומחה" שניסה להרגיע, שבניגוד לכ - 100,000 הרוגים בהירושימה, בת"א ייהרגו רק כ - 25,000 אם תיפול בה פצצה גרעינית. זה מאד " הרגיע" אותי כמי שיש לו ילדים, נכדים, קרובים וחברים באיזור ת"א והמרכז וכמי שדואג למדינתנו היחידה ומבין , בניגוד לאותו "מומחה", מה פרוש פגיעה כזאת לעתידנו באיזור ובכלל. איני מתנחם, כמובן, גם בעובדה שיש לנו , אולי, יכולות וכלים לתגובה שתכאיב מאד ,אולי, בלשון המעטה,למתקיפים...
כדאי לזכור, שלמרות הטענה, שהאיום הנשקף מאיראן הוא גם למדינות ערב המתונות, למדינות אירופה וגם לאינטרסים של ארה"ב, הרי שמדינתנו נמצאת ב"צלב" של הכוונת ועבורנו זה איום קיומי. כפי שכבר צוין, הרי שמדינת ישראל ניתנה לנו כמעט בצורה מקרית כנכס למשמורת עבורנו ועבור העם היהודי בכלל. איננו רשאים להמר ולקחת על עצמנו שום סיכון ביחס לעתידה.
נוכחנו בעבר בשואה אולם גם , להבדיל אלף אלפי הבדלות, במלחמת ששת הימים שבשעת מבחן אנחנו כמעט לבד. אינני מדבר רק על מדינות העולם אולם גם על ידידתנו ובת בריתנו ארה"ב. הדברים מתחזקים כיום עוד יותר כשקם שם "מלך חדש שלא ידע את יוסף..." שאינו מחוייב לנו באופן אמיתי ועושה ניסיונות , שיהיו על גבנו, להתקרבות ולפיוס עם אויבינו.
האימרה, ש"מי שלא דואג לעצמו, אף אחד לא ידאג לו" כדאי שתעמוד מול עינינו בכל רגע ובכל בית במדינתנו ללא הבדל בהשקפת עולם, עדה ומוצא. ה"צלב" אינו מבחין בינינו במיוחד כשה"קמים להשמידנו" הם לא תמיד רוצים להיות וגם אינם הצלפים המצטיינים בעולם. נוכחנו במלחמת לבנון השניה כשפגעו בכפרים ערביים בגליל. אינני מדבר כבר על ה"צ'מברלינים" מבני עמנו והאחרים שניסו להתפשר או לעשות "עיסקות" עם המשטר הנאצי ומרעיו.
כשאני אומר שאנחנו צריכים לדאוג לעצמנו אז נשאלת השאלה : האם אנחנו עושים את כל מה שביכולתנו כדי למנוע את התרחיש הגרוע האפשרי ותשובתי היא: לא!!
את מאמרו: "האם צה"ל ערוך להתמודד במלחמה סדירה עם מדינות ערב?" מסכם פרופ' זקי שלום – חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, חוקר במכון למורשת בן גוריון ומרצה באוניברסיטת בן גוריון שבנגב – במילים הבאות: " לנגד עינינו הולכת ונוצרת מציאות ביטחונית קשה וחמורה, שספק אם למדינת ישראל – על בסיס הערכותה הביטחונית הנוכחית – יש מענה הולם לה. סימן שאלה כבד עוד יותר מרחף על הסיכוי שישראל תצא מעימות כזה כשידה על העליונה". למסקנתו במאמר הגיע פרופ' שלום על סמך ניתוח האיומים הקונבנציונליים על מדינת ישראל מבלי להתיחס כלל לאיום הגרעיני האיראני, שמחזק, לדעתי, את מסקנתו
עשרת מונים.
ב"כנס מכון פישר למחקר אסטרטגי אויר וחלל", שנערך לאחרונה, השתמע מדברי מפקד חיל האויר, שמדינת ישראל אינה מוגנת כראוי לאיומי רקטות וטילים מאחר ומערכת "שרביט קסמים" , "שאמורה לספק מענה לטילים לטווח בינוני- ארוך... כניסתה צפויה לחול בעוד כמספר שנים". "להפעלתה של מערכת ה"חץ 3 " .. יידרש זמן רב יותר".
מדברי הרצל בודינגר, מפקד חיל האויר לשעבר, בכנס אפשר היה להבין שישראל נמצאת בפיגור רב במתן מענה לבעיית הטילים וכי מקבלי ההחלטות בארץ "נרדמו" מול התעצמות אויבינו בהנחתם שחיל האויר יוכל לתת מענה מספק למרות שברור כבר כיום שכוח אוירי אינו פתרון לאיומי הטילים.
גם הוא וגם דוד עברי בדעה שמערכת הביטחון עשתה טעות קשה כשהחליטה לוותר על ההצטיידות במערכות היירוט באמצעות קרני לייזר ועל טכנולוגיה עתידית חשובה בתחום זה.
להרצאה של ד"ר עודד עמיחי מעמותת "מגן לעורף" – המומחה בארץ למערכות יירוט הנ"ל , הייתה תהודה גבוהה שהתבטאה בשאלות והערות המשתתפים בכנס. המשותף לרובם ולרבים אחרים , שנחשפו לפרשה, היא תדהמה לנוכח העובדה שטכנולוגיה שהושוותה לזאת של הרדאר במלחמת העולם השניה, "נזרקת לפח".
כרקע למסקנותי, שיפורטו בהמשך, חשוב להדגיש את העובדות הבאות:
1. לאור העליונות האוירית המוחלטת של חיל האויר הישראלי, הן בציוד אולם בעיקר בכוח האדם, שהוכחה בכל מלחמות ישראל , הפסיקו אויבינו , כמעט, להצטייד במטוסים.
2. הדגש בהכנותיהם למלחמה עבר לתחום הטילים והרקטות המכוונים אלינו הן ע"י סוריה ואיראן כמדינות והן ע"י החיזבאללה והחמאס כארגוני טרור.
3. מרכזי האוכלוסיה, בסיסי צה"ל , שדות התעופה, אזורי התעשיה והמחקר ,הצמתים המרכזיים והישובים בחזית ובעורף מטווחים ויהוו מטרות לעשרות אלפי הטילים והרקטות בנוסף לפגזי התותחים והמרגמות. הכל בהתאם לחשיבותם ולטווח מהגבול.
4. מאז מלחמת יום הכיפורים מימד ההרתעה של מדינת ישראל כלפי אויבינו הולך ונחלש.



5. כושר הספיגה של העורף לאבידות הולך ופוחת ממלחמה למלחמה וממבצע למבצע.
6. התמיכה הבי"ל במדינת ישראל נחלשת מיום ליום.
7. במקביל להמשך פיתוח הגרעין האיראני והצטיידותם בטילים משופרים וארוכי טווח עם כושר נשיאה, ירכשו אויבינו מערכות מתקדמות ליירוט מטוסים, שיפגעו אנושות בעליונות חיל האויר הישראלי. ראה מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים.
מסקנות:
א. הפער על ציר הזמן כיום בין עליונותנו האוירית לבין האיומים על המדינה נמצא כיום בשיאו ויילך ויצטמצם מיום ליום לכדי סיכון קיומי למדינה.
ב. על מדינת ישראל להחליט חד צדדית ולצאת למתקפת פתע אוירית להשמדת מתקני הגרעין, מפעלי ייצור הטילים והתשתיות הלוגיסטיות והתקשורתיות של איראן תוך פגיעה קשה בכל מי שינסה להפריע לפעולה.
ג. איום, כולל אפשרות בלית ברירה גם הסרת העמימות של היכולות שלנו, בפגיעה קשה ביותר בכל מדינה שתאיים בתגובה צבאית על הפעולה ההגנתית שהתבצעה ע"י מדינת ישראל.
ד. מתקפת הסברה תקשורתית - גם בבית וגם בחו"ל - על הסיבות לפעולה. מתקפה, שאחריה, אני מאמין, שאולי לא מיידית , יבינו ויברכו אותנו, אולי מבלי להודות בכך, גם מדינות ערב המתונות , גם מדינות המערב וארה"ב ביניהן. בבית, יפגינו גופי השמאל ויפי הנפש אולם , כפי שהיה לאחר תקיפת הכור העירקי, הם יבינו ובדיעבד אף יודו לחיל האויר וצה"ל ואפילו... לבנימין נתניהו, על האומץ של מקבלי ההחלטה ועל הביצוע.

כתב: אורי גנני - ירושלים

הערות שלי:

אני לא יודע עד כמה האיראנים קרובים לפצצה גרעינית אבל

אם תהייה לאירנים פצצה אנחנו זה הכתובת.
עקרון ההרתעה לא עובד.
הגאולה לפי השיעים היא במלחמת גוג ומגוג ואז גם תהייה תחיית המתים.

כלומר כל אלו שייפגעו ממכת נגד או המכה השנייה יקומו לתחייה.
אחמיניג"אד מרגיש כי הוא חי בתקופה הזו של רגע לפני המשיח השיעי.

הוא אמר זאת יותר מפעם אחת.

לכן מדינת ישראל אינה יכולה להרשות פצצה איראנית ויהי המחיר אשר יהיה

בכדי למנוע כי המחיר שנשלם על פצצה איראנית יהיה גבוה הרבה יותר

יש פה במה לכל אחד לכתוב על נושאים שונים, הסטורים, אקטואלים וכדומה.
מי שמעוניין מוזמן לשלוח מייל.

תעלת פנמה

תעלת פנמה הינה תעלה המחברת בין האוקיאנוס השקט לאטלנטי.
הסיבה העיקרית לבניית התעלה הינה צבאית.
אבל כיום יש גם שימוש כלכלי רב בדומה לתעלת סואץ.
התעלה שמשה מקור מתיחות באמריקה הלטינית כאשר אינטרסים מקומיים שונים נעזרו במעורבות ארה"ב
שהייתה הכוח מאחורי הקמת התעלה.
מצד אחד גייסו כוחות מקומיים את ארה"ב לצידם כאשר הבטיחו לארה"ב את תמיכתם בשייט חופשי של אוניות הצי האמריקאי
ומצד שני גייסו כוחות מקומיים את הרגשות האנטי קולניאליסטים ומעשי הדיכוי של העבר כנגד בעלי בריתה של ארה"ב
כאשר הם מציגים את ארה"ב כקולוניאליסטים המודרנים שהחליפו את הספרדים ,הפורטוגזים וההולנדים.
היום מציג צ"אבז את תעלת פנמה "כהוכחה למעורבות הקולוניאליסטית" של ארה"ב באמריקה הלטינית

על המפעל הגדול של התעלה כותב שאול נעים:

תעלת פנמה
אורך: 80 ק"מ
רוחב: 100-300 מטר
עומק: 13 מטר
משך מעבר: כ-15 שעות
יכולת קיבול: אוניות עד 75,000 טונות
ניסיון כרייה ראשון החל ב-1879 ע"י הצרפתי לספס (חופר תעלת סואץ).
כעבור 10 שנים הפסיק מסיבות שונות:
א) פועלים רבים מתו מקדחת צהובה, מלריה וכו'.
ב) פני השטח אינם מישוריים. ישנם הבדלי גובה עד 100 מטר מעל לפני הים.
ג) החברה נקלעה לקשיים כספיים.

ב-1898 פרצה מלחמה בין ארה"ב לספרד, וארה"ב נוכחה עד כמה היא זקוקה גם לצי המלחמה שלה המצוי באוקיינוס השקט. ארה"ב ניסתה לשכנע את קולומביה (שפנמה הייתה חלק ממנה) לתת לה זיכיון לכרות את התעלה. קולומביה סירבה. ב-1903 שכנע נשיא ארה"ב את תושבי פנמה להינתק מקולומביה ולהקים רפובליקה משלהם. ואומנם פנמה העצמאית מסרה לארה"ב לצמיתות אזור משני צדדיו של התוואי המתוכנן לכריית התעלה.
תחילה עסקו בייבוש הביצות שגרמו למחלות ומגיפות. הכרייה החלה ב-1907 ונסתיימה ב-1914. האזור משני צידי התעלה ברוחב כולל של 15 ק"מ ובשטח של 1,430 קמ"ר, נמצא בריבונות ארה"ב. חיים בו כ-45,000 תושבים. חלקם פנמים וחלקם אזרחים וחיילים אמריקאים.
ישנם שלושה מפלסי גובה בתעלה. אונייה שמגיעה לקצה המפלס מועלית ע"י מנופים ענקיים למפלס הבא! בשנת 1999 העבירה ארה"ב את התעלה לריבונות פנמה,לאחר שנים רבות של מתיחות בנושא.

מבצע ההצלה של היחמור הפרסי

במהלך השנים נעלמו מספר גדול של בעלי חיים.

רק בשנים האחרונות הבין האדם כי בידו לנסות ולשמור על בעלי החיים.

הינה סיפור על סיכון חיי אדם להצלת סוג של בעל חיים

היחמור הינו סוג של אייל.
אחד מתת הסוגים שהיו נפוצים בעבר הינו היחמור הפרסי שנקרא כך על שם מוצאו.
במשך השנים הלך והתמעט היחמור עקב צייד בלתי מבוקר.
בא"י הוא נכחד בשנות ה 20 של המאה הקודמת.
בסוריה, לבנון,עיראק וכדומה לא נשארו פריטים.
באיראן, גם כן לא נשארו פריטים, לפחות כך חשבו.
ב 1956 התגלו כ 20 פריטים אחרונים באזור נידח באיראן.
4 זוגות נמכרו לגן חיות בגרמניה.
והשאר הועברו לגן החיות הפרטי של השאח.
בגרמניה הפריטים בקושי התרבו בטבע והמספר עמד ב 1975 על 10 פריטים.
אצל השאח המצב לא היה יותר טוב.
ב 1976 החליטה רשות הטבע והגנים לנסות להציל את היחמור מכליה.
ב 1977 הסכימו הגרמנים למכור 2 זכרים לישראל והם הגיעו ב 1978.
ב 1978 ביקשה ישראל מהשאח למכור לישראל 2 פריטים.
השאח היה טרוד במצב הפנימי ההולך ומתדרדר בארצו ולא התייחס לבקשה הישראלית.
ב 1979 התחוללה המהפכה באיראן.
המצב לישראלים הפך מסוכן מאוד וכל מי שיכל עזב את איראן.
האווירה הייתה אנטי אמריקאית ואנטי ישראלית בצורה קיצונית כמו היום.
למרות המצב הוחלט להציל את היחמור כי הוברר שזה הסיכוי האחרון לשקם את תת המין הזה.
אנשי שמורות הטבע והגנים ניצלו קשרים אישיים עם עובדי גן החיות של השאח
הגיעו לאיראן, שכרו משאית והגיעו לגן החיות ושם הביאו את 4 הנקבות האחרונות שנשארו.
רמת הסיכון הייתה גבוהה מאוד, הם נסעו עם כרזות של חומייני על המשאית....
המשאית נעצרה בדרך מספר פעמים ע"י חמושים ורק בדרך נס לא פגעו בהם.
בשדה התעופה הם הגיעו לקרבת המטוס, שוב תוך ניצול קשרים אישיים ומתן שוחד מתאים.
החיות הועלו על המטוס האחרון של אל על והובאו לארץ.
6 החיות היו גרעין רבייה שהצליח להגיע למעל 200 פריטים שחלקם כבר שוחרר
ליערות בארץ וחלקם עדיין בחוות גידול.
הלהקה הזו היא הלהקה הגדולה היחידה בעולם והיא משמשת כיום כאופציה היחידה
להרבות את היחמור הפרסי בעולם.
בשאר המקומות הבודדים שנשארו אין אפשרות להרבות כי מדובר על פריטים מועטים.
כל הכבוד על הנכונות , התכנון והביצוע.
אבל האם זה היה טירוף להסתכן ככה במטרה להציל בעלי חיים?
כמו תמיד, אני רק מוסר את העובדות וכל אחד יחליט כרצונו.

המצור על לנינגרד

הזכרתי במאמר על נינה את המצור על לנינגרד.
הינה מאמר על המצור.
לנינגרד או סנקט פטסבורג הינה אחת משתי הערים המרכזיות של רוסיה (וגם ברה"מ).
סנקט פטססבורג הייתה המקום בו החלה ההפיכה של 1917.
לאחר מותו של לנין הוחלט לקרא לעיר לנינגרד (עירו של לנין) לזכר ההפיכה.
מאז נקראה העיר כך עד התמוטטות ברית המועצות.

בזמן המלחמה התקדמו כוחות פינים שכבשו את השטח שנכבש מפינלנד במלחמה מול הרוסים ב 1938
לכיוון לנינגרד מצפון.
כאשר כבשו הפינים את השטח"שלהם" הם עצרו ולא המשיכו לכיוון לנינגרד.
הגרמנים הגיחו מדרום והטילו מצור על העיר.
המצור על לנינגרד נמשך כשנתיים וחצי מספטמבר 41 עד ינואר 44.
היה זה מצור אמיתי , לא כמו המצור הוירטואלי על עזה.
הגרמנים לא נתנו לשום אספקה להגיע.
הם לא הצליחו לכבוש את העיר עקב הביצורים החזקים של העיר וההתגוננות העזה של התושבים
אבל מעבר לכך עשו הכל.
הפצצות ללא הפסק וללא רחמים מהאוויר ומהיבשה.
לא הייתה מטרה כמו בתי חולים או גני ילדים או משהו אחר שהיה חסין.
העיר הפכה לעיי חורבות.

מחסני המזון הועלו באש ע"י סוכנים גרמנים והעיר הייתה שרוייה ברעב כבד.
חולקו מנות מזון זעומות לאנשים שכמובן לא הספיקו.
אנשים אכלו כל מה שאפשר וגם מה שאי אפשר.
סוסים, חתולים,כלבים,חולדות ושאלו נגמרו אכלו גם עצים ונסורת.
מאות אלפים גוועו ברעב ועוד מאות אלפים ממחלות שונות שפרצו.
נתיב הבריחה היחידי היה הנהר של העיר- נהר הלאדוגה שקפא בחורף וכך יכלו האזרחים
לברוח ובמקומם נכנסו חיילים ואספקה(נשק,מזון, תרופות).
הנתיב נקרא דרך החיים.
פגזי הגרמנים לא יכלו להבקיע את שכבת הקרח העבה
וכך ניצלה העיר מדי חורף לקראת עוד אביב,קיץ וסתיו נוראים נוספים.
מעל מיליון הרוגים היו בעיר , המספר המדוייק לא ידוע שכן האנשים נקברו בקברי אחים
היו כמובן גם מעשי שוד ורצח בשביל לזכות באוכל
וישנם סיפורים על מתים שנאכלו ע"י תושבים גוועים ברעב.
גם עונשי מוות לא הרתיעו את הקניבלים או הרוצחים הרעבים.
בינואר 44 שוחררה העיר ע"י מתקפת נגד של הצבא האדום כאשר החל גלגל המלחמה מתהפך.
העיר שוקמה ובמרכזה יש כמובן אנדרטה לזכר המצור הנורא והעמידה המופלאה של העיר.
עמידת הגבורה של העיר הייתה הסמן הראשון שהגרמנים לא יצליחו בכיבוש ברה"מ.
עד המצור על העיר נחלו הגרמנים ניצחונות גדולים.
לנינגרד הייתה הסמן הראשון לבלימת הגרמנים ושימשה סמל ועידוד לעמידה של ברה"מ
מול היטלר.
את ההתגוננות ניהל גיבור המלחמה המרשל ז"וקוב שהובא ע"י סטלין למנוע את נפילת העיר..

נסיונות חוזרים ונשנים של הגרמנים נהדפו בגבורה ע"י תושבי העיר

חלקם אזרחים שלמדו להילחם "תוך כדי תנועה".

לנינגראד הפכה לסמל ולא נכנעה.
לאחר שהוברר לסטלין כי העיר לא תיכנע הוא העביר את ז"וקוב לניהול הקרב הגדול
בסטלינגראד.
לקרב הגדול והמכריע הזה נקדיש מאמר אחר.

לצחוק או לבכות?

אני רוצה לספר לכם על דבר שקראתי ולא ידעתי
אם לצחוק או לבכות.
מדובר ב"מחקר" לעבודת מסטר שערכה טל ניצן מהאוניברסיטה
העברית.
המחק עסק בשאלה כיצד זה שבמשך מעל 40 שנים שישראל שולטת
על אוכלוסייה זרה בשטחים לא נאנסו נשים פלסטיניות ע"י חיילי צה"ל.
אם נתייחס למקומות אחרים בעולם כגון יוגוסלביה, דרפור או מקרים מהעבר היותר רחוק כגון
מלחמת העולם השנייה, מלחמת אלג"יר וכדומה השאלה ברורה.
לנו , אומנם זה דבר ברור.
החברה הישראלית למרות עשבים שוטים היא חברה מוסרית לפחות בכל הנוגע לדברים
כאלו.

ההתנהגות של צה"ל הינה ברמה מוסרית ששום צבא בעולם לא היה נוהג.
למרבה התדהמה (וזה הסיבה לכותרת שלי) המסקנה של החוקרת היא שונה:
"חיילי צה"ל נגועים בגזענות כלפי הפלסטינים ולכן הם אינם אונסים נשים פלסטיניות."
כלומר בכדי לסלק את כתם הגזענות חובה על חיילי צה"ל לאנוס נשים פלסטיניות.
אולי כדאי להדיח את הרמטכ"ל או שר הביטחון על הגזענות של חיילי צה"ל.
בתור אחד ששירת בצבא הגזעני הזה אני מאוד עצוב כאשר החוקרת המהוללת
חשפה את הגזענות השפלה שלי שניסיתי כל כך להסתיר.
גם במשך 20 שנות שירות המילואים שעשיתי גיליתי את הפרצוף האמיתי שלי שהוא
גזענות שפלה ומלוכלכת ולצערי אני לא יכול להביא מקרה אונס אחד שהשתתפתי בו.
אפילו לא ניסיון קטן ופשוט לאנוס פלסטינית ולמרבה הבושה אפילו לא מעשה מגונה אחד לרפואה.
אני מקווה שכל חברי ובני משפחתי יסלחו לי על הגזענות השפלה שלי.
אני מציע להקים וועדת חקירה בין לאומית ואולי נמנה את גולדסטון לראשות הוועדה.
הוועדה תחקור את הגזענות של הצבא הישראלי.
אחרי שאנחנו לא יודעים אם לצחוק או לבכות הינה עוד דבר , שוב לא ברור אם לצחוק או לבכות:
המחקר זכה לפרס (אני לא זוכר את שם הפרס) בהמלצת וועד הפרופסורים של
האוניברסיטה העברית.

אני יודע שזה נשמע מטורף לחלוטין אבל זה אמת.
האם לצחוק מהאבסורד הזה או לבכות שדברים כאלו קורים בארץ שלנו?

דרך בורמה האמיתית

כולנו שמענו על פריצת הדרך לירושלים שנקראה בשם דרך בורמה
על שם הדרך שפרצו האמריקאים לאספקה לכוחות הסינים במלחמת העולם השנייה.
מבלי לזלזל בחשיבות ובתושייה של הדרך שפרצו לשבור את המצור על ירושלים
הגיע הזמן להבין על מה אנחנו מדברים שאנחנו אומרים דרך בורמה.
לא דרך של כמה קילומטרים אלא דרך של 800 ק"מ.
היפנים פלשו לסין ב 1937 והחלו בצורה שיטתית לנתק את מקורות הסיוע של סין.
כשפרצה המלחמה היה אינטרס מנוגד של האמריקאים מצד אחד ושל היפנים מהצד השני
לספק או למנוע אספקה לסינים.
ככל האספקה לסין תוגדל כך יגדל כושר הלחימה של הכוחות הסינים וכך יגדל
הכוח היפני שיצטרך להיות מרותק לכך.
בהתחלה הייתה זו יחידה אמריקאית בשילוב מספר טייסים בריטים שהטיסו
אספקה מעל הרי ההימליה לסין.
יחידה זו כונתה "יחידת הדבשת" וזאת על שום העובדה שמערכת ההרים
הענקית הזו קרויה "הדבשת של העולם".
האספקה האווירית הייתה מסוכנת למדי.
תנאי מזג אויר קשים, וחיל האוויר היפני הקשו מאוד על המלאכה.
במקביל הוחלט לסלול דרך שתעקוף את הדרכים הראשיות בסין המוחזקות ע"י היפנים.
מיקום הדרך שנקבע היה מהודו לסין דרך בורמה.
היפנים כבשו את בורמה ב 1942 והיה צורך קודם כל לסלק אותם מהאזור.
אחרי קרבות קשים ומרים בהם נהרגו למעלה מ 20,000 איש נהדפו היפנים
מבורמה לסין.
ב1943 החלה סלילת הדרך.
צבא של 35,000 פועלים ו 30,000 חיילים עמל במשך שנתיים לסלול את הדרך.
בוץ, גשם,יתושים, מלריה ויפנים היו המכשולים.
התקפות חיל האויר היפני, הפצצות מתותחים והטרדות גרילה גבו את שלהם.
המלריה אף היא עשתה את שלה.
הבוץ והגשם סתם הפריעו...
כל אלו עיכבו והפריעו לסלילת הכביש אבל העבודה לא נעצרה.
מאות הרוגים ואלפי פצועים היו התוצאה אבל העבודה לא נעצרה.
הדרך הושלמה. מבצע הנדסי מרשים לכל הדעות.
יחידת הדבשת לא פורקה אלא המשיכה להטיס אספקה אבל ברור שהלחץ המסיבי עליה פחת.
לימים התחברו האמריקאים לדרכים הראשיות בתוך סין וההספקה הייתה יותר קלה.
ככל שנסוגו היפנים כך היה קל יותר להעביר אספקה.
אבל המאבקים נמשכו עד הסוף.
הכוח היפני בסין לא הוכרע.
רק כאשר הכריז הקיסר הירואיטו על שביתת נשק באוגוסט 1945 הניחו החיילים היפנים
בסין את נשקם.
כיום הדרך הוזנחה והיא משמשת בעיקר מבריחי סמים.
סוף עצוב לדרך שכל כך הרבה הושקע בסלילתה.

התדרדרות בני הנוער

קיבלתי מאמר מעניין מליה ואני מביא אותו כלשונו.

אני לא אדם דתי ופשעי מין מבוצעים לצערינו בכל המגזרים חילוני, דתי וחרדי

אבל אי אפשר להתעלם מהנקודה שמעלה ליה

בנושא התדרדרות המוסר של בני הנוער.

הראש היהודי הגדול הולך ומצטמק מיום ליום הודות למערכת חינוך המובילה אותו לאבדון\ליה
זה עתה שמעתי על הנערה המסכנה שעברה התעללות על ידי "בני טובים".שלוש שנים,תקפו אותה,בחורים רבים ,כיבו סיגריות על גופה,אנסו אותה במרתפים נעולים תוך איומים והפחדות,ועדיין מציינת התקשורת שאלה בני טובים.
אם בני הטובים בישראל עושים מעשי פשע כאלה,יום יום,הדבר חייב להדליק נורה אדומה אצל כולנו,ולהתריע על כך שמשרד החינוך אינו מתפקד במדינת ישראל.גם מינויו של סער מהליכוד לא שינה דבר וחצי דבר.אותם הספרים, אותה ריקנות,אי למידה,ובורות הפושה בכל.
דבר ידוע הוא שהמוח של האדם מתפתח בקצב מואץ בילדותו.יכולותיו נבנות על ידי פתרון בעיות והגיית דרכי פעולה ופתרון.ככל שהמוח חושב ומבין דברים רבים יותר,כך מסתעפת רשת הנוירונים המעבירה אותות חשמליים בו.השימוש בונה רשת מסועפת של כבישים מהירים במוח,נוספים בו צמתים גדולים וקטנים,והמוח רוכש לעצמו מיומנויות לחשיבה מסובכת ומאתגרת יותר ויותר.
ככל שנמעיט לאתגרו,כך יתמעטו הכבישים,והצמתים,וכך יקטן הסיכוי לניצול יכולותיו עד למקסימום.
אלפי שנה היה העם היהודי ייחודי בשאיפתו הנחרצת מבניו ללמוד את התורה.ילדים קטנים בני שלוש,נשלחו ללמוד עם קבוצות של קטנטנים כמותם את האלף -בית,ואת הטקסט התנכ"י בעל פה.ככל שבגרו,העמיקו בלימוד התורה שלהם,וישבו והתדיינו ימים שלמים על סוגיות המשנה והגמרא.
מהי התורה המשנה והגמרה,אם לא קוד משפטי ענף, הדן בכל היבטי החיים של האדם?!
הווה אומר,ילדי היהודים צמחו בעצם להיות משפטני על, עם מוח עתיר כבישים מהירים וצמתים מאירים, מידע זורם בעורקיהם,ובצמתיהם יום ולילה,מגיל 3.
למידת תורה וגמרה, זו למידה מאתגרת ומחכימה מאין כמוה.לא כמו לימוד משפטים באוניברסיטה בימינו,המחייב את הסטודנט לשנן וללמוד בעל פה,פסקי דין וסוגיות שמהוות את חומר הבחינה שלו.
כאשר למדו ילדי ישראל תורה,הם עצמם השתתפו בדיוני המשפט העמוקים,הפכו והפכו בסוגיות הבעייתיות ,למדו להכיר את הפתרונות השונים והרבים לכל בעיה,וחיפשו פתרונות חדשניים משלהם, ביחד עם הרב שהורה להם תורה.כך התפתח המוח היהודי לשיא היכולת המחשבתית האנושית.
מכאן צמחה העשייה המפוארת של העם היהודי בכל התחומים.המוח הוא כלי.מכשיר.אם אתה משתמש בו באינטנסיביות בילדות,הכלי משתכלל ומגיע ליכולת ביצועית גבוהה.אם אינך משתמש בו בילדות ומשפשף אותו לשיא היכולת שלו,הוא נותר מנוון,ולעולם לא ייצור את מערכת הכבישים והצמתים המשוכללת שלו.הוא אדמת בור.וכאשר יגיע לבגרותו,לא יוכל עוד לבנות לעצמו את אותה מערכת שפיספס בעת גדילתו.הוא יהיה מוצר מוגמר פשוט ועלוב, ביחס לניצולת שאפשר היה להפיק ממנו.
מי שיודע זאת,אינו יכול שלא לחוש צער עמוק, לנוכח המתרחש כיום במדינת ישראל ובעולם כולו בתחום הלימוד היהודי.
לא נותר עוד מיכולותיו של המוח היהודי, אלא זכר מעבר מפואר.
ילדי ישראל אינם מאותגרים,אינם מחוייבים ללמידה אמיתית,אינם מפתחים יכולות מקסימליות.מערכת החינוך העכשווית מנוונת את מוחם ומשאירה אותו כיהלום לא מלוטש,בדיוק בזמן הקריטי של גדילתם.
ואנו רואים שהמצויינות היהודית הפנטסטית ,שנבנתה כל הדורות מלימוד התלמוד,והתורה בילדות,התחלפה בבטלה שהיא על פי עמדת התורה-"אם כל חטאת".
מכאן החטאים האיומים שמבוצעים על ידי ילדי ישראל, שטובעים בים של בטלה מטמטמת, המובילה אותם לחוסר יכולת אינטלקטואלית,ולמעשי פשע.