הקדמה:
ישנם קרבות המשפיעים על הרבה שנים מאז סיומם מבחינה צבאית.
ישנו הקרב בקרני חיטים שכתבתי עליו
ישנו הקרב בפורט ארתור שגם עליו הרחבתי
הקרבות הללו השפיעו על העולם במובן צבאי.
אני רוצה לספר על קרב שהשפיע על העולם במובן תרבותי.
זה הקרב שנערך ב 1066 בדרום אנגלייה במקום הנקרא הייסטיגנס
לפיכך הקרב נקרא קרב הייסטיגנס.
ישנם קרבות המשפיעים על הרבה שנים מאז סיומם מבחינה צבאית.
ישנו הקרב בקרני חיטים שכתבתי עליו
ישנו הקרב בפורט ארתור שגם עליו הרחבתי
הקרבות הללו השפיעו על העולם במובן צבאי.
אני רוצה לספר על קרב שהשפיע על העולם במובן תרבותי.
זה הקרב שנערך ב 1066 בדרום אנגלייה במקום הנקרא הייסטיגנס
לפיכך הקרב נקרא קרב הייסטיגנס.
נסביר את המקור והקרב עצמו ולאחר מכן נסביר על ההשפעה התרבותית של הקרב.
המקור לקרב הוא כמו רובם המכריע של הקרבות- קרב על שליטה.
אדוארד , מלך אנגלייה מת ב 1066 , שהוא חסוך ילדים.
כרגיל, במקרים אלו, החל מאבק בין טוענים לכתר.
כל אחד מסיבותיו הוא, טען שהוא היורש של המלך.
זה ממש לא משנה מה הטענות של כל אחד מהיורשים
מה שחשוב לציין היא שכל אחד מהיורשים , 3 במספרם, גייס צבא.
השלושה היו- הרולד , גיסו של המלך המנוח
מלך נורבגיה (אני לא זוכר את שמו)
גיום, דוכס נורמנדיה שבצרפת.
גיום טען כי הוא הציל את חיו של אדוארד ואז התחייב אדוארד כי אם גיום ישנה את שמו
לשם אנגלי, וויליאם הוא יירש את אדוארד.
הרולד טען כי אדוארד חזר בו אבל זה ממש לא משנה.
כמו שאמר מאו טסה טונג- האמת יוצאת מהקנה של הרובה.
כלומר מי שינצח הוא זה שישלוט באנגליה.
הרולד שהיה בפועל השליט לאחר מות המלך הכתיר עצמו למלך אנגלייה
אבל השטח המתין למלחמה שתקבע מי יהיה המלך.
בקרב הראשון הביס הרולד את הנורבגי ובזה הסתיים סיפורו של הנורבגי בכל הקשר לכתר האנגלי.
גיום היה איש צבא מבריק.
הוא המתין בסבלנות ונתן לשני יריביו להתכתש.
בינתיים הוא ארגן צבא והפליג לאנגלייה.
הוא נחת בדרום אנגלייה במקום הנקרא הייסטיגנס.
שם התבצר והמתין להרולד.
בכדי לזרז את הרולד הוא החל לבזוז את רכוש האיכרים והאצילים בסביבה.
הרולד לא יכול היה להמתין עוד ולגייס עוד אנשים.
חובתו כמלך היא להגן על נתיניו.
כיצד הוא יראה כמלך אם הוא אינו מגן על נתיניו מפני פולשים זרים, כפי שהוא כינה את גיום?
גם בצבא מצומצם יחסית היה הרולד עדיף על גיום.
לא ניכנס לפרטים אבל גיום הצליח להביס את הרולד כאשר הוא עצמו נלחם עם חייליו כלוחם פשוט
ומפגין אומץ רוח רב.
חייליו של גיום הלכו בעקבותיו בהתלהבות בעוד שחייליו של הרולד לא ראו את מלכם שעמד
בקצה וניהל את הקרב בשלט רחוק.
גיום זכה בקרב והכתיר עצמו למלך אנגלייה.
הוא שינה את שמו לשם המלך וויליאם הראשון ונודע בשם וויליאם הכובש.
השושלת הנורמנדית-אנגלית שהוא היה המייסד שלה שלטה באנגלייה 100 שנים.
עד כאן באשר לוויליאם.
נעבור עכשיו לשאלה החשובה והיא ההשפעה של הקרב הזה.
וויליאם (גיום) היה צרפתי ולא ידע כמעט אנגלית.
כאשר הוא (וצבאו) הגיעו ללונדון ושלטו שם שנים רבות הם שונתה השפה האנגלית.
בכדי שוויליאם יוכל לשלוט נאלצו האנגלים להתאים עצמם למלך החדש.
השפה האנגלית הפכה למיקס של אנגלית וצרפתית.
30% מהשפה האנגלית היום מכילה ביטויים מצרפתית אשר מקורם בשלטונו של וויליאם.
השפה האנגלית הינה השפה המדוברת והמשפיע ביותר בעולם.
(עזבו כרגע את העובדה שיש יותר אנשים שמדברים סינית, הרי ברור שזו לא הכוונה)
כלומר הקרב הזה שנערך בשנת 1066 משפיע עד היום על העולם מבחינה תרבותית.
אדוארד , מלך אנגלייה מת ב 1066 , שהוא חסוך ילדים.
כרגיל, במקרים אלו, החל מאבק בין טוענים לכתר.
כל אחד מסיבותיו הוא, טען שהוא היורש של המלך.
זה ממש לא משנה מה הטענות של כל אחד מהיורשים
מה שחשוב לציין היא שכל אחד מהיורשים , 3 במספרם, גייס צבא.
השלושה היו- הרולד , גיסו של המלך המנוח
מלך נורבגיה (אני לא זוכר את שמו)
גיום, דוכס נורמנדיה שבצרפת.
גיום טען כי הוא הציל את חיו של אדוארד ואז התחייב אדוארד כי אם גיום ישנה את שמו
לשם אנגלי, וויליאם הוא יירש את אדוארד.
הרולד טען כי אדוארד חזר בו אבל זה ממש לא משנה.
כמו שאמר מאו טסה טונג- האמת יוצאת מהקנה של הרובה.
כלומר מי שינצח הוא זה שישלוט באנגליה.
הרולד שהיה בפועל השליט לאחר מות המלך הכתיר עצמו למלך אנגלייה
אבל השטח המתין למלחמה שתקבע מי יהיה המלך.
בקרב הראשון הביס הרולד את הנורבגי ובזה הסתיים סיפורו של הנורבגי בכל הקשר לכתר האנגלי.
גיום היה איש צבא מבריק.
הוא המתין בסבלנות ונתן לשני יריביו להתכתש.
בינתיים הוא ארגן צבא והפליג לאנגלייה.
הוא נחת בדרום אנגלייה במקום הנקרא הייסטיגנס.
שם התבצר והמתין להרולד.
בכדי לזרז את הרולד הוא החל לבזוז את רכוש האיכרים והאצילים בסביבה.
הרולד לא יכול היה להמתין עוד ולגייס עוד אנשים.
חובתו כמלך היא להגן על נתיניו.
כיצד הוא יראה כמלך אם הוא אינו מגן על נתיניו מפני פולשים זרים, כפי שהוא כינה את גיום?
גם בצבא מצומצם יחסית היה הרולד עדיף על גיום.
לא ניכנס לפרטים אבל גיום הצליח להביס את הרולד כאשר הוא עצמו נלחם עם חייליו כלוחם פשוט
ומפגין אומץ רוח רב.
חייליו של גיום הלכו בעקבותיו בהתלהבות בעוד שחייליו של הרולד לא ראו את מלכם שעמד
בקצה וניהל את הקרב בשלט רחוק.
גיום זכה בקרב והכתיר עצמו למלך אנגלייה.
הוא שינה את שמו לשם המלך וויליאם הראשון ונודע בשם וויליאם הכובש.
השושלת הנורמנדית-אנגלית שהוא היה המייסד שלה שלטה באנגלייה 100 שנים.
עד כאן באשר לוויליאם.
נעבור עכשיו לשאלה החשובה והיא ההשפעה של הקרב הזה.
וויליאם (גיום) היה צרפתי ולא ידע כמעט אנגלית.
כאשר הוא (וצבאו) הגיעו ללונדון ושלטו שם שנים רבות הם שונתה השפה האנגלית.
בכדי שוויליאם יוכל לשלוט נאלצו האנגלים להתאים עצמם למלך החדש.
השפה האנגלית הפכה למיקס של אנגלית וצרפתית.
30% מהשפה האנגלית היום מכילה ביטויים מצרפתית אשר מקורם בשלטונו של וויליאם.
השפה האנגלית הינה השפה המדוברת והמשפיע ביותר בעולם.
(עזבו כרגע את העובדה שיש יותר אנשים שמדברים סינית, הרי ברור שזו לא הכוונה)
כלומר הקרב הזה שנערך בשנת 1066 משפיע עד היום על העולם מבחינה תרבותית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה