הקרב על בריטניה התחולל בחודשים יוני-נובמבר 1940 ונחשב לאחד משורת הקרבות המשמעותיים של המלחמה.
אין בכוונתי להפחית במשהו את עמידת הגבורה של הבריטים אלא להציג זוית לא מוכרת כמעט בקרב זה
הקדמה- במאי 1940 הכוחות הגרמנים כבשו את הולנד ובלגיה.
הגרמנים נצלו את המבנה המישורי של בלגיה ואת העובדה שהגבול בין בלגיה לצרפת לא היה מבוצר,
חדרו לצרפת דרך בלגיה ובתנועת מלקחיים מהירה של השריון לכדו את הצבא הצרפתי וכן כוח בריטי שהיה מוצב בצרפת.
הגרמנים פיתחו תנועה צבאית שנקראה מלחמת הבזק שהתבססה על מהירות והפצצות משולבות של השיריון וחיל האויר. זו הייתה שיטה חדשנית ולא היה ידוע אז כיצד ניתן לבלום את מלחמת הבזק הזו.
הניצחון היה מושלם. הצרפתים והבריטים נסוגו בבהלה ולא היוו עוד כוח לוחם.
צרפת נכבשה במהירות וכמעט ללא התנגדות.
הבריטים הצליחו לחלץ מצרפת את רוב הכוח שלהם באזור דנקירק ונסוגו במהירות לבריטניה.
היות והיטלר הבטיח את הצד המזרחי מול סטלין באמצעות חוזה ריבנרופ-מולוטוב
הרי לא היה כוח באירופה שיכל לסכן את גרמניה.
ספרד של פרנקו שמרה על נטרליות, צרפת נכבשה, אנגלייה הייתה מבוצרת באי שלה, רוסיה ,כאמור,
חתומה על הסכם שלום ושאר הארצות כבושות ,נמצאות במחנה של היטלר או חלשות כך שאינן מהוות שום איום כלפי הגרמנים.
במצב זה החליט היטלר לכבוש את בריטניה.
למזלם של הבריטים הם נמצאים באי כך שלא הייתה אפשרות לגרמנים להניע את דוויזיות השריון שלהם
לכיוון בריטניה.
כיבוש אי היא משימה קשה היות ובזמן עד שהמתבססים בתוך היעד יש יתרון מוחלט למגן שנמצא
בעמדות שלו בזמן שהתוקף שנמצא בים או בנקודת הנחיתה חשוף לאש המגינים.
(זו הייתה גם הבעייה שניצבה מול כוחות הברית 4 שנים לאחר מכן בזמן הפלישה לנורמנדי).
בכדי להצליח בפלישה לאי חייבים יתרון בים ובאוויר.
כאשר השלב הראשון הוא עליונות אווירית.
כאשר משיגים עליונות אוירית ניתן להפציץ את חיל הים של המגינים ללא הפרעה ואז להשיג את העליונות הימית.
לאורך הקיץ והסתיו של 1940 ניסו הגרמנים להשיג את העליונות האוירית.
תקופה זו קרויה הקרב על בריטניה.
הגרמנים בנו שדות תעופה בצרפת קרוב לתעלה הבריטית והתחילו במערכה.
יש לזכור שבחיל האוויר הגרמני היו הרבה יותר מטוסים וטייסים מאשר בחיל האוויר הבריטי
ובנוסף לכך הטייסים הגרמנים צברו כבר ניסיון קרבי בקרבות קודמים לעומת הבריטים
שלמעשה לא נלחמו עד אז.
בשלב הראשון הגרמנים ניסו להכניע את חיל האוויר המלכותי
הטייסים הבריטים לא נכנעו וכעבור חודשיים של קרבות אוויר קשים שהתברר שאין אפשרות
לניצחון בקרבות האוויר פנו הגרמנים לאסטרטגיה אחרת.
הם החלו להפיץ את לונדון וערים אחרות כמו מנצ"יסטר.
המטרה הייתה לפגוע בבית החרושת הבריטים ומעל לכל להרוג כמה שיותר מתוך תקווה שהרג המוני של
אזרחים יאלץ את הממשלה הבריטים להיכנע.
אומנם נהרגו אלפי אזרחים אך הבריטים למדו להיכנס למקלט בזמן,רוחם לא נשברה ומעבר לכך
הבריטים החלו לשלוח מטוסים בלילה להפציץ את ברלין.
החורף התקרב והיטלר עשה עוד ניסיון נוסף בהפצצה קשה מאוד על קובנטרי
(כפי שכבר כתבתי במאמר קודם) אולם גם הפעם לא נכנעו הבריטים.
כאשר הגיע החורף נאלצו הגרמנים להפסיק את המתקפה, בריטניה ניצלה את הזמן להתארגנות ולמעשה
לא עמדה עוד סכנת פלישה.
לימים הכריז צ"רצ"יל את ההצהרה המפורסמת:
"מעולם לא היו רבים כל כך חייבים כה הרבה למעטים כל כך".
הוא התכוון לטייסים הבריטים שהצילו את בריטניה באותה תקופה.
המשפט עצמו נכון, כי אם חס וחלילה חיל האויר הבריטי היה מושמד הייתה מוגת עליונות ימית ועקבותיה
פלישה גרמנית ויתכן שבריטניה הייתה נכבשת.
ברור שבמקרה כזה המלחמה הייתה מתארכת עוד בשנים ומי יודע אם בכלל ההכרעה הייתה כפי שהייתה בסוף. כי הרי האי הבריטי שימש כמוצב קידמי לכוחות בעלות הברית ובלעדיו היה מאוד קשה להכניע
את הגרמנים.
עד כאן לגבי נכונות המשפט.
מבלי לפגוע באומץ הלב, התושייה ההקרבה ושאר התכונות של הטייסים הבריטים
שאכן הצילו את בריטניה ואולי גם את העולם כולו כפי שציינתי מקודם
ישנה נקודה שאין התייחסות אליה והיא תנאי הקרב האוירי.
הקרב נערך בשמיים בריטים לפני 70 שנים והיו לבריטים מספר יתרונות .
כל טייס גרמני שמטוסו הופל היה אבוד. מת או שבוי.
כל טייס בריטי שצנח בשלום יכול היה באותו יום לטוס במטוס אחר ולהמשיך להילחם והיו מצבים כאלו
טווח הטיסה של המטוסים באותה תקופה אפשר לגרמנים לשהות בשמיים הבריטים 20 דקות בערך בזמן שהטייסים הבריטים שהו באוויר מעל שעה
מהקרקע נורתה אש נ"מ נגד הגרמנים וכך הטייסים הגרמנים היו צריכים להתרכז גם בנסיון להתחמק מהאש מהקרקע וגם מטייסי אוייב בזמן שלא כך היה המצב אצל הבריטים
תמיד מי שנלחם על הבית נלחם ביתר דבקות במטרה.
מצג האוויר (עננים, ערפל וכדומה) היה מוכר יותר לטייסים הבריטים מאשר לגרמנים.
הבריטים פיתחו ראשונים את המק"ם וכך ידעו יותר על תנועת המטוסים הגרמנים
הבריטים פיצחו את הצופנים הגרמנים וכך ידעו את תוכניות הגרמנים.
כל זה נכון אבל עדיין כולם צריכים להודות לטייסים הבריטים שנלחמו בגבורה מול מטוסים רבים יותר ומול טייסים שצברו יותר ניסיון קודם והצילו את בריטניה וכפי הנראה את העולם כולו.
הקדמה- במאי 1940 הכוחות הגרמנים כבשו את הולנד ובלגיה.
הגרמנים נצלו את המבנה המישורי של בלגיה ואת העובדה שהגבול בין בלגיה לצרפת לא היה מבוצר,
חדרו לצרפת דרך בלגיה ובתנועת מלקחיים מהירה של השריון לכדו את הצבא הצרפתי וכן כוח בריטי שהיה מוצב בצרפת.
הגרמנים פיתחו תנועה צבאית שנקראה מלחמת הבזק שהתבססה על מהירות והפצצות משולבות של השיריון וחיל האויר. זו הייתה שיטה חדשנית ולא היה ידוע אז כיצד ניתן לבלום את מלחמת הבזק הזו.
הניצחון היה מושלם. הצרפתים והבריטים נסוגו בבהלה ולא היוו עוד כוח לוחם.
צרפת נכבשה במהירות וכמעט ללא התנגדות.
הבריטים הצליחו לחלץ מצרפת את רוב הכוח שלהם באזור דנקירק ונסוגו במהירות לבריטניה.
היות והיטלר הבטיח את הצד המזרחי מול סטלין באמצעות חוזה ריבנרופ-מולוטוב
הרי לא היה כוח באירופה שיכל לסכן את גרמניה.
ספרד של פרנקו שמרה על נטרליות, צרפת נכבשה, אנגלייה הייתה מבוצרת באי שלה, רוסיה ,כאמור,
חתומה על הסכם שלום ושאר הארצות כבושות ,נמצאות במחנה של היטלר או חלשות כך שאינן מהוות שום איום כלפי הגרמנים.
במצב זה החליט היטלר לכבוש את בריטניה.
למזלם של הבריטים הם נמצאים באי כך שלא הייתה אפשרות לגרמנים להניע את דוויזיות השריון שלהם
לכיוון בריטניה.
כיבוש אי היא משימה קשה היות ובזמן עד שהמתבססים בתוך היעד יש יתרון מוחלט למגן שנמצא
בעמדות שלו בזמן שהתוקף שנמצא בים או בנקודת הנחיתה חשוף לאש המגינים.
(זו הייתה גם הבעייה שניצבה מול כוחות הברית 4 שנים לאחר מכן בזמן הפלישה לנורמנדי).
בכדי להצליח בפלישה לאי חייבים יתרון בים ובאוויר.
כאשר השלב הראשון הוא עליונות אווירית.
כאשר משיגים עליונות אוירית ניתן להפציץ את חיל הים של המגינים ללא הפרעה ואז להשיג את העליונות הימית.
לאורך הקיץ והסתיו של 1940 ניסו הגרמנים להשיג את העליונות האוירית.
תקופה זו קרויה הקרב על בריטניה.
הגרמנים בנו שדות תעופה בצרפת קרוב לתעלה הבריטית והתחילו במערכה.
יש לזכור שבחיל האוויר הגרמני היו הרבה יותר מטוסים וטייסים מאשר בחיל האוויר הבריטי
ובנוסף לכך הטייסים הגרמנים צברו כבר ניסיון קרבי בקרבות קודמים לעומת הבריטים
שלמעשה לא נלחמו עד אז.
בשלב הראשון הגרמנים ניסו להכניע את חיל האוויר המלכותי
הטייסים הבריטים לא נכנעו וכעבור חודשיים של קרבות אוויר קשים שהתברר שאין אפשרות
לניצחון בקרבות האוויר פנו הגרמנים לאסטרטגיה אחרת.
הם החלו להפיץ את לונדון וערים אחרות כמו מנצ"יסטר.
המטרה הייתה לפגוע בבית החרושת הבריטים ומעל לכל להרוג כמה שיותר מתוך תקווה שהרג המוני של
אזרחים יאלץ את הממשלה הבריטים להיכנע.
אומנם נהרגו אלפי אזרחים אך הבריטים למדו להיכנס למקלט בזמן,רוחם לא נשברה ומעבר לכך
הבריטים החלו לשלוח מטוסים בלילה להפציץ את ברלין.
החורף התקרב והיטלר עשה עוד ניסיון נוסף בהפצצה קשה מאוד על קובנטרי
(כפי שכבר כתבתי במאמר קודם) אולם גם הפעם לא נכנעו הבריטים.
כאשר הגיע החורף נאלצו הגרמנים להפסיק את המתקפה, בריטניה ניצלה את הזמן להתארגנות ולמעשה
לא עמדה עוד סכנת פלישה.
לימים הכריז צ"רצ"יל את ההצהרה המפורסמת:
"מעולם לא היו רבים כל כך חייבים כה הרבה למעטים כל כך".
הוא התכוון לטייסים הבריטים שהצילו את בריטניה באותה תקופה.
המשפט עצמו נכון, כי אם חס וחלילה חיל האויר הבריטי היה מושמד הייתה מוגת עליונות ימית ועקבותיה
פלישה גרמנית ויתכן שבריטניה הייתה נכבשת.
ברור שבמקרה כזה המלחמה הייתה מתארכת עוד בשנים ומי יודע אם בכלל ההכרעה הייתה כפי שהייתה בסוף. כי הרי האי הבריטי שימש כמוצב קידמי לכוחות בעלות הברית ובלעדיו היה מאוד קשה להכניע
את הגרמנים.
עד כאן לגבי נכונות המשפט.
מבלי לפגוע באומץ הלב, התושייה ההקרבה ושאר התכונות של הטייסים הבריטים
שאכן הצילו את בריטניה ואולי גם את העולם כולו כפי שציינתי מקודם
ישנה נקודה שאין התייחסות אליה והיא תנאי הקרב האוירי.
הקרב נערך בשמיים בריטים לפני 70 שנים והיו לבריטים מספר יתרונות .
כל טייס גרמני שמטוסו הופל היה אבוד. מת או שבוי.
כל טייס בריטי שצנח בשלום יכול היה באותו יום לטוס במטוס אחר ולהמשיך להילחם והיו מצבים כאלו
טווח הטיסה של המטוסים באותה תקופה אפשר לגרמנים לשהות בשמיים הבריטים 20 דקות בערך בזמן שהטייסים הבריטים שהו באוויר מעל שעה
מהקרקע נורתה אש נ"מ נגד הגרמנים וכך הטייסים הגרמנים היו צריכים להתרכז גם בנסיון להתחמק מהאש מהקרקע וגם מטייסי אוייב בזמן שלא כך היה המצב אצל הבריטים
תמיד מי שנלחם על הבית נלחם ביתר דבקות במטרה.
מצג האוויר (עננים, ערפל וכדומה) היה מוכר יותר לטייסים הבריטים מאשר לגרמנים.
הבריטים פיתחו ראשונים את המק"ם וכך ידעו יותר על תנועת המטוסים הגרמנים
הבריטים פיצחו את הצופנים הגרמנים וכך ידעו את תוכניות הגרמנים.
כל זה נכון אבל עדיין כולם צריכים להודות לטייסים הבריטים שנלחמו בגבורה מול מטוסים רבים יותר ומול טייסים שצברו יותר ניסיון קודם והצילו את בריטניה וכפי הנראה את העולם כולו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה