יש פתגם ידוע- האויב של האויב הוא ידיד.
אבל כיצד צריך להתנהג כאשר האויב של האויב גם הוא אויב?
זה הדילמה שעמדה בפני תושבי פינלנד ובמיוחד היהודים שביניהם בזמן מלחמת העולם השנייה.
מה הייתה הדילמה, כיצד הם נהגו ומה הקשר לזה ליישוב בארץ על כל אלו במאמר.
כמו תמיד בכדי להבין צריך ללכת מההתחלה.
פינלנד היא מדינה קטנה הנמצאת בחצי אי בצפונה של רוסיה.
יש בפינלנד כיום כ 5 מיליון תושבים. רוסיה כיום אחרי התפרקות ברה"מ היא מדינה של קרוב ל 200 מיליון.
פינלנד הייתה חלק מרוסיה עד 1917. בזן המהפכה ניצלו הפינים את מלחמת האזרחים ברוסיה
והכריזו על עצמאות.
גם בפינלנד התחוללה מלחמת אזרחים אלא ששם ניצחו הלבנים או האדומים.
המצב הזה לא היה לרוחה של רוסיה שהפכה לברה"מ.
פינלנד הייתה חלק שמרד וקיבל עצמאות וגם חלק שהצליח לדכא את האדומים.
למזלם של הפינים מאבקי השליטה של מלחמת האזרחים ולאחר מכן מאבקי השליטה של סטלין
על השלטון בברה"מ, מסעי הטיהור והמשפטים ההמונים הסיטו את תשומת הלב מהם.
בפינלנד היה שלטון דמוקרטי ליברלי שהיה מודע כל הזמן לדוב הגדול שלידו.
פינלנד נזהרה ולא כרתה ברית עם אף מדינה שמה שהדבר יתפרש במכוון נגד ברה"מ.
ב 1938 אחרי שסטלין ניקה את השטח הוא התפנה לפינלנד.
סטלין דרש מהם שטח לשטענתו הוא שטח רוסי במקור והוא נדרש בכדי לתת ללנינגראד מוצא לים.
הפינים סרבו והצבא האדום פלש לפינלנד.
יחס הכוחות היה 1 ל 50 בערך.
למרבה הפלא הדפו הפינים את הצבא האדום וגרמו לו אבידות קשות.
אבל בסופו של דבר אחרי 100 ימים הם נאלצו לוותר וסטלין קיבל את השטח שדרש.
הסיבה לכישלון הסובייטי הייתה הטיהורים של כל הקצונה הגבוהה שביצע סטלין.
סטלין חיסל את כל הקצונה הבכירה בצבא כך שקצינים זוטרים קפצו 5 דרגות וחוסר
הידע והניסיון שלהם התבטא בשטח.
אם נשווה את זה לדרגות שאנחנו מכירים אז אפשר לומר שסג"מים התמנו לאוגדונרים וסגנים
לאלופי פיקוד .
יש סברה שטוענת כי הביצועים העלובים של הצבא האדום היו חלק מהשיקולים שדחפו את
היטלר לפלוש לברה"מ 3 שנים לאחר מכן.
ברור שבפינלנד שרר כעס רב על ברה"מ והיא הייתה האוייב.
זה הרקע לדילמה שעמדה בפני פינלנד.
מצד אחד הזדמנות להלחם באוייב שנוא ולקחת בחזרה את השטח שנגזל מהם.
מצד שני, פינלנד כמדינה חופשית ודמוקרטית, לא יכלה להיות בעלת ברית של גרמניה הנאצית.
היהודים בפינלנד היו בדילמה עוד יותר גדולה.
מצד אחד היטלר ומצד שני הם השתלבו בחברה הפינית, היו נאמנים למדינה, זכו לשוויון זכויות
וגם הם כאזרחים פינים נאמנים רצו לשחרר את האדמה שנגזלה ע"י סטלין.
אחרי התלבטות החליטה פינלנד להצטרף למערכה נגד ברה"מ.
פינלנד הכריזה מלחמה על ברה"מ בלבד ולא על ארה"ב או בריטניה וסירבה לתת להיטלר עזרה כלשהי
אחרת. קצינים נאצים כמעט לא ביקרו בפינלנד ושום חוקי גזע לא חוקקו למרות דרישת הגרמנים.
יהודי פינלנד התגייסו לצבא ולחמו למעשה שכם אחד עם הנאצים.
המקרה היחיד במלחמה.
רק פעם אחת נכנעו הפינים ללחץ הגרמנים כאשר הם גירשו מארצם 8 יהודים רוסים שברחו מהנאצים.
ממשלת פינלנד והעם הפיני הביאו חרטה על מותם של 8 היהודים.
ישנה מצבה בהלסינקי לזכרם וממשלת פינלנד התכנסה לישיבת אבל מיוחדת אחרי המלחמה לזכרם של 8 היהודים.
אחרי המלחמה שולב הסיפור העגום בתוכניות הלימוד בבתי הספר של פינלנד תוך כדי הבעת חרטה
וצער על המקרה. ברור שבהלך השנים כבר הלך ונשכח הסיפור אולם הלוואי וממשלות אחרות
שהביאו למוות של הרבה יותר מ 8 יהודים היו מתנהגות כפי שממשלת פינלנד התנהגה.
החרטה לא הובעה רק ע"י הממשלה אלא הייתה כזו בתוך הציבור הפיני.
מספר תושבים פינים (לא יהודים) באו ארצה והקימו יישוב שנקרא יד השמונה לזכרם.
בסיום המלחמה השטח הכבוש נשאר אצל ברה"מ (הם יודעים להטיף לנו להחזיר שטחים).
פינלנד שמרה על עצמאות ושלטון דמוקרטי אולם לא הייתה (וגם עכשיו לא) חברה בברית נאטו
או ברית כלשהי. אין לפינלנד הסכם עם אף מדינה והיא שומרת על נטרליות בכל הקשור
למאבקים בין מזרח ומערב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה