להלן מאמר מצויין של שאול נעים. בסיום המאמר הערות שלי.
ג'ורג' מרשל קטלט – האיש שהפך לאגדה בחייו
אבי "תכנית מרשל"
נולד ב-1880, בצעירותו הוקסם מהכבוד הגדול לו זכו החיילים שחזרו בניצחון ממלחמת ארה"ב-ספרד, והחליט להיות איש צבא. שאף להתקבל לבית-הספר היוקרתי לקצינים "ווסט פוינט" אולם לא היה לו סיכוי לאור ציוניו הנמוכים. רצה ללמוד באקדמיה צבאית דרומית. אחיו הבכור שלמד שם קודם לכן התנגד כי חשב שג'ורג' ייכשל ויעשה בושות למשפחה. בכל זאת ג'ורג' התקבל וסיים אקדמיה זו, שהכינה אותו למשמעת והדייקנות של חיי הצבא.
עתה ב-1901 רצה ללכת לקורס קצינים. היחיד שיכול היה לאשר לו זאת לאור נתוניו הלא מבטיחים, היה נשיא ארה"ב. ג'ורג' הלך לבית הלבן עמד בסוף התור של אזרחים שבאו לפגוש את הנשיא והציג את בקשתו. הנשיא מקינלי דחה זאת.
(אגב היה זה בוודאי במחצית הראשונה של 1901 שכן ב-6 בספטמבר הנשיא ה-25 ויליאם מקינלי השיב את נשמתו לבורא. אנרכיסט שהחזיק אקדח מוסתר במטפחת ירה בו מטווח קצר בעת ביקור בתערוכה במדינת ניו-יורק).
בכל זאת, בתחילת 1902 אביו שהיה בעל קשרים, דאג שג'ורג' יוכל לגשת לקורס קצינים. תחילת הקריירה הצבאית לא הייתה מרשימה ועד שנת 1917 הגיע רק לדרגת סרן. באותה שנה הצטרפה ארה"ב למלחמת העולם הראשונה והזדמנויות להתקדמות ניתנו לאנשי הצבא.
יום אחר הגיע גנרל ג'ון פארשינג מפקד חיל המשלוח האמריקאי בצרפת לביקור ביחידה שבה שירת מרשל וצעק על מפקד היחידה לעיני חייליו.
סרן ג'ורג' מרשל לפת בחוזקה את ידו של גנרל פארשינג ואמר: "מדוע אתה צועק על המפקד, הוא אינו אשם, אנשי המטה שלך הם אשמים". הגנרל ניסה להשתחרר מהאחיזה החזקה אולם לא הצליח. לבסוף כאשר ג'ורג' מרשל שיחרר את ידו, היה ברור שהקריירה שלו הסתיימה. למרבה הפליאה הגנרל גילה עניין בקצין הזוטר וצירף אותו לאנשי המטה שלו. יותר מאוחר בשנים 1921-1924 כיהן פארשינג כרמטכ"ל צבא ארה"ב.
מרשל התקדם מאד כקצין מטה.
בסיום מלחמת העולם הראשונה, נכנסה הקריירה של קצינים רבים להקפאה עמוקה. במשך למעלה מ-20 שנה לא הייתה ארה"ב מעורבת במלחמה. ג'ורג' מרשל הורד מדרגת אלוף משנה לדרגת רב-סרן (גם גנרל פטון המפורסם, הורד בתקופה זו מאל"ם לרס"ן עד שפרצה מלחמת העולם השניה. במהלך המלחמה הוא התקדם והתמנה לגנרל ובגיל 55 זכה לתהילת עולם עת היה גיבור הפלישה "בחוף אומהה" ב-6 ביוני 1944).
מקרה מעניין ומפורסם: ב-1930 לאחר 3 שנות אלמנות, הכיר אישה שמצאה חן בעיניו במסיבה, בעיר קולומבוס. הוא התנדב להסיעה לביתה ובמשך שעה וחצי סבב בעיר ולא מצא את ביתה. היא פנתה אליו ואמרה: "מר מרשל, כנראה שאתה לא מכיר את העיר קולומבוס". תשובתו: "אלמלא הייתי מכיר כל כך טוב את העיר, לא הייתי יכול לנסוע במשך שעה וחצי ברחובות מבלי להגיע אפילו פעם אחת לרחוב מגורייך". הוא פשוט רצה להיות בחברתה כמה שיותר. תשובתו כנראה מצאה חן בעיניה וגם הוא עצמו, שכן כעבור ששה שבועות הוא ענד טבעת לאצבעה והיא
הפכה לאשת חיקו הנצחית.
במהלך מלחמת העולם השנייה הוא התקדם בסולם התפקידים והדרגות והפך לרמטכ"ל צבא ארה"ב.
הוא המליץ לנשיא טרומן להטיל פצצת אטום על יפן על מנת להחיש את סיום המלחמה ולמנוע קורבנות מיותרים. בסיום המלחמה מונה לשר החוץ ויזם את תכנית הסיוע לאירופה ההרוסה הקרויה על שמו "תכנית מרשל".
בתו של הנשיא טרומן מעידה שגורג מרשל לא רצה שהתכנית תיקרא על שמו, אולם הנשיא אמר לו שרק בזכות הפופולריות שלו ניתן יהיה לשכנע את הקונגרס להקציב את מיליארדי הדולרים הדרושים לשיקום אירופה (ולמנוע את נפילתה בציפורני הקומוניזם).
מרשל עמל רבות לשכנע את המחוקקים בבית הנבחרים לאשר את החוק ולהקציב עשרות מיליארדים
של דולרים, לתכנית. בסופו של ענין החוק אושר ברוב של 203 לעומת 202.
מרגע שהתכנית יצאה לדרך היא הפכה לסיפור הצלחה כביר.
ביוני 1948 יזמו הסובייטים מצור על ברלין וחסמו את הדרך היבשתית אליה. ג'ורג' מרשל יזם רכבת אווירית שהובילה במשך כל יום 4,000 טון ציוד. כל 2-3 דקות נחת מטוס ציוד בברלין. כעבור 11 חודש נשברו הסובייטים והסירו את המצור. ג'ורג' מרשל פרש מטעמי בריאות.
במהלך 1950 פרצה מלחמה בין צפון קוריאה הקומוניסטית לדרום קוריאה. העם האמריקאי שאף לרגיעה לאחר המלחמה הקשה, אולם בלית-ברירה שלח טרומן צבא על מנת לסייע לדרום קוריאה.
המלחמה הלכה והחריפה.
טרומן שוב קרא לדגל את ג'ורג' מרשל בן ה70 ומינה אותו לשר ההגנה. בתוך 6 חודשים ג'ורג' מרשל הכפיל את מספר חיילי צבא ארה"ב. רצה לצאת בעצמו לחזית אולם טרומן סמך רק עליו וביקש ממנו לא לצאת. שוב פרש מרשל מטעמי בריאות.
ב-1953 זכה ג'ורג' מרשל לקבל את פרס נובל לשלום כאיש הצבא הבכיר ביותר שזכה בפרס.
הנער שלא התקבל ל"ווסט פוינט" זכה לכהן כרמטכ"ל צבא ארה"ב, שר החוץ, שר ההגנה וזכה בפרס נובל לשלום.
אבי "תכנית מרשל"
נולד ב-1880, בצעירותו הוקסם מהכבוד הגדול לו זכו החיילים שחזרו בניצחון ממלחמת ארה"ב-ספרד, והחליט להיות איש צבא. שאף להתקבל לבית-הספר היוקרתי לקצינים "ווסט פוינט" אולם לא היה לו סיכוי לאור ציוניו הנמוכים. רצה ללמוד באקדמיה צבאית דרומית. אחיו הבכור שלמד שם קודם לכן התנגד כי חשב שג'ורג' ייכשל ויעשה בושות למשפחה. בכל זאת ג'ורג' התקבל וסיים אקדמיה זו, שהכינה אותו למשמעת והדייקנות של חיי הצבא.
עתה ב-1901 רצה ללכת לקורס קצינים. היחיד שיכול היה לאשר לו זאת לאור נתוניו הלא מבטיחים, היה נשיא ארה"ב. ג'ורג' הלך לבית הלבן עמד בסוף התור של אזרחים שבאו לפגוש את הנשיא והציג את בקשתו. הנשיא מקינלי דחה זאת.
(אגב היה זה בוודאי במחצית הראשונה של 1901 שכן ב-6 בספטמבר הנשיא ה-25 ויליאם מקינלי השיב את נשמתו לבורא. אנרכיסט שהחזיק אקדח מוסתר במטפחת ירה בו מטווח קצר בעת ביקור בתערוכה במדינת ניו-יורק).
בכל זאת, בתחילת 1902 אביו שהיה בעל קשרים, דאג שג'ורג' יוכל לגשת לקורס קצינים. תחילת הקריירה הצבאית לא הייתה מרשימה ועד שנת 1917 הגיע רק לדרגת סרן. באותה שנה הצטרפה ארה"ב למלחמת העולם הראשונה והזדמנויות להתקדמות ניתנו לאנשי הצבא.
יום אחר הגיע גנרל ג'ון פארשינג מפקד חיל המשלוח האמריקאי בצרפת לביקור ביחידה שבה שירת מרשל וצעק על מפקד היחידה לעיני חייליו.
סרן ג'ורג' מרשל לפת בחוזקה את ידו של גנרל פארשינג ואמר: "מדוע אתה צועק על המפקד, הוא אינו אשם, אנשי המטה שלך הם אשמים". הגנרל ניסה להשתחרר מהאחיזה החזקה אולם לא הצליח. לבסוף כאשר ג'ורג' מרשל שיחרר את ידו, היה ברור שהקריירה שלו הסתיימה. למרבה הפליאה הגנרל גילה עניין בקצין הזוטר וצירף אותו לאנשי המטה שלו. יותר מאוחר בשנים 1921-1924 כיהן פארשינג כרמטכ"ל צבא ארה"ב.
מרשל התקדם מאד כקצין מטה.
בסיום מלחמת העולם הראשונה, נכנסה הקריירה של קצינים רבים להקפאה עמוקה. במשך למעלה מ-20 שנה לא הייתה ארה"ב מעורבת במלחמה. ג'ורג' מרשל הורד מדרגת אלוף משנה לדרגת רב-סרן (גם גנרל פטון המפורסם, הורד בתקופה זו מאל"ם לרס"ן עד שפרצה מלחמת העולם השניה. במהלך המלחמה הוא התקדם והתמנה לגנרל ובגיל 55 זכה לתהילת עולם עת היה גיבור הפלישה "בחוף אומהה" ב-6 ביוני 1944).
מקרה מעניין ומפורסם: ב-1930 לאחר 3 שנות אלמנות, הכיר אישה שמצאה חן בעיניו במסיבה, בעיר קולומבוס. הוא התנדב להסיעה לביתה ובמשך שעה וחצי סבב בעיר ולא מצא את ביתה. היא פנתה אליו ואמרה: "מר מרשל, כנראה שאתה לא מכיר את העיר קולומבוס". תשובתו: "אלמלא הייתי מכיר כל כך טוב את העיר, לא הייתי יכול לנסוע במשך שעה וחצי ברחובות מבלי להגיע אפילו פעם אחת לרחוב מגורייך". הוא פשוט רצה להיות בחברתה כמה שיותר. תשובתו כנראה מצאה חן בעיניה וגם הוא עצמו, שכן כעבור ששה שבועות הוא ענד טבעת לאצבעה והיא
הפכה לאשת חיקו הנצחית.
במהלך מלחמת העולם השנייה הוא התקדם בסולם התפקידים והדרגות והפך לרמטכ"ל צבא ארה"ב.
הוא המליץ לנשיא טרומן להטיל פצצת אטום על יפן על מנת להחיש את סיום המלחמה ולמנוע קורבנות מיותרים. בסיום המלחמה מונה לשר החוץ ויזם את תכנית הסיוע לאירופה ההרוסה הקרויה על שמו "תכנית מרשל".
בתו של הנשיא טרומן מעידה שגורג מרשל לא רצה שהתכנית תיקרא על שמו, אולם הנשיא אמר לו שרק בזכות הפופולריות שלו ניתן יהיה לשכנע את הקונגרס להקציב את מיליארדי הדולרים הדרושים לשיקום אירופה (ולמנוע את נפילתה בציפורני הקומוניזם).
מרשל עמל רבות לשכנע את המחוקקים בבית הנבחרים לאשר את החוק ולהקציב עשרות מיליארדים
של דולרים, לתכנית. בסופו של ענין החוק אושר ברוב של 203 לעומת 202.
מרגע שהתכנית יצאה לדרך היא הפכה לסיפור הצלחה כביר.
ביוני 1948 יזמו הסובייטים מצור על ברלין וחסמו את הדרך היבשתית אליה. ג'ורג' מרשל יזם רכבת אווירית שהובילה במשך כל יום 4,000 טון ציוד. כל 2-3 דקות נחת מטוס ציוד בברלין. כעבור 11 חודש נשברו הסובייטים והסירו את המצור. ג'ורג' מרשל פרש מטעמי בריאות.
במהלך 1950 פרצה מלחמה בין צפון קוריאה הקומוניסטית לדרום קוריאה. העם האמריקאי שאף לרגיעה לאחר המלחמה הקשה, אולם בלית-ברירה שלח טרומן צבא על מנת לסייע לדרום קוריאה.
המלחמה הלכה והחריפה.
טרומן שוב קרא לדגל את ג'ורג' מרשל בן ה70 ומינה אותו לשר ההגנה. בתוך 6 חודשים ג'ורג' מרשל הכפיל את מספר חיילי צבא ארה"ב. רצה לצאת בעצמו לחזית אולם טרומן סמך רק עליו וביקש ממנו לא לצאת. שוב פרש מרשל מטעמי בריאות.
ב-1953 זכה ג'ורג' מרשל לקבל את פרס נובל לשלום כאיש הצבא הבכיר ביותר שזכה בפרס.
הנער שלא התקבל ל"ווסט פוינט" זכה לכהן כרמטכ"ל צבא ארה"ב, שר החוץ, שר ההגנה וזכה בפרס נובל לשלום.
הערות שלי:
לפני שנתחיל :תודה לשאול על המאמרים המצוינים שהוא שולח (וכל אחד מוזמן לשלוח)
1. בקשר לתוכנית מרשל.
אירופה הייתה הרוסה ממלחמה אכזרית והשיקול האמריקאי לעזרה מסיבית היה:
1.1 זה יעזור גם לכלכלה האמריקאית ע"י יצירת מקומות עבודה ושווקים עתידיים לייצור.
1.2 ע"י עזרה למדינות המערב ארה"ב לא תצטרך להשאיר כוחות צבא גדולים בכדי למנוע מהרוסים לכבוש את מערב אירופה.
1.3 עדיף להשקיע הרבה בתשתית מאשר לגרור עזרה אמריקאית לאורך הרבה שנים.
אם נחלק את הסכום הענק שעזר לשקם את אירופה במספר התושבים נקבל מספר מסויים. נקרא לו X
אחרי הסכמי אוסלו קיבלו הפלסטינים סכום כסף ענק שאם נחלק אותו במספר התושבים נקבל 4X
שימו לב שפלסטינים קיבלו יותר כסף מאשר האירופים.
מה האירופים עשו מגל חורבות כולם יודעים.
מה הפלסיטינים עשו ממצב רגיל לחלוטין ואולי אפילו טוב יותר משאר מדינות ערב כולם יודעים.
2. בקשר למצור על ברלין. אני מפנה אותכם למאמר קודם שלי:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה