יומני האחים רבלין מדמשק

מצ"ב קישור לפירסום של יומני האחים ריבלין מדמשק (אחד מהם הוא אביו של יושב ראש הכנסת הנוכחית).

לטעמי התקופה מענינית, התיאור מעניין ובוודאי צריך לזכור כי הייתה קהילה יהודית גדולה בדמשק.

הקהילה גורשה בכוח ובאמצעם אחרים ורצויי לזכור זאת לפני שמתחילים כל דיון על פשרות עם העולם הערבי

בפרט והעולם הנוצרי בכלל.



נקווה שגם "יפה הנפש" בקרב הדור הצעיר יקראו בעיון ויבינו את המשמעות של הפירסומים הנ"ל (בתקווה שתפרסם).



להלן הקישור:

http://www.misham.org/uploads/Magazines/Magazine14/p14.pdf

הדילמה הנוראה של קובנטרי

הדילמה הנוראה של קובנטרי.

נובמבר 1940.
בחודשים יולי-ספטמבר ניסה חיל האוויר הגרמני להכריע את חיל האוויר הבריטי לקראת פלישה
לבריטניה ולא הצליח. (את הסיבות לכישלון אנתח בפעם אחרת).
לאחר שהניסיון להכשיר את הקרקע לפלישה לא הצליח עברו הגרמנים לטקטיקה
של הכנעה מהאוויר.
הרעיון היה להרוג כמה שיותר אזרחים עד שהבריטים ייכנעו.
גם זה לא עבד.
הבריטים ספגו אבידות אבל לא נכנעו ומעבר לכך הם שלחו מטוסים להפציץ את ברלין
וזה בפני עצמו הוציא את הדיקטטור ,שהבטיח לעמו כי בריטניה על סף כניעה, מכליו.
היטלר הזועם ראה כיצד בריטניה מחזיקה מעמד והיה ברור שהחורף רק יסייע לבריטים.
תנאי מזג האוויר בחורף (במיוחד לפני 65 שנים) מבטיחים למעשה הפוגה לבריטניה.
חלון ההזדמנויות לסיים את המלחמה במערב ולפנות ליעד האמיתי ,ברית המועצות,
הלך והתפוגג. במצב הזה ניסה היטלר רעיון חדש.
הוא החליט לרכז מאמץ בעיר אחת, לשלוח מאות מטוסים (הפצצה + יירוט) ,
להרוס אותה עד היסוד וכך להטיל אימה על האזרחים הבריטים כך שבריטניה תיכנע סוף סוף.
העיר שנבחרה היא קובנטרי. עיר בינונית כ 250,000 תושבים במערב בריטניה.
בעיר הזו לא היו תותחי נ"מ , חיל האוויר המלכותי לא היה ערוך בבסיסים בקרבת העיר
ותושבי העיר לא היו מתורגלים כמו תושבי לונדון לרוץ למקלטים מייד עם האזעקה.

הידיעה על הצפוי לקובנטרי היגיעה לצ"רצ"יל.
הידיעה על כוונת הגרמנים הושגה אודות לסוד חשאי שאסור היה שהגרמנים יגלו אותו.
מזה מספר שבועות הצליחו הבריטים לפצח את הצופנים הסודיים ביותר של הגרמנים.
הצלחת פיצוח הצופנים הייתה ידועה למספר מצומצם מאוד של אנשים בבריטניה.
למעשה חוץ מאנשי אותה יחידה שהצליחה לפצח ידע רק צ"רצ"יל על ההצלחה.
עד כדי כך הייתה הסודיות חשובה.
צ"רצ"יל קיבל ידיעות מפוענחות והציג את הידיעות הללו כמגיעות ממקור שהוא מסרב
לחשוף אותו.
במקרה של קובנטרי הידיעה חשפה התייעצות בצמרת הנאצית.
היה ברור כי אם הגרמנים יראו שהבריטים יודעים על קובנטרי הם יחליפו את הצופן.
כאן עמד צ"רצ"יל בדילמה איומה.
אם הוא לא יעשה כלום אז אלפי אזרחים יהרגו.
אם הוא יורה על פינוי אזרחים ,הגרמנים ישנו את הצופן ויפציצו עיר אחרת בזמן אחר.
מעבר לכך האפשרות לצותת לגרמנים היא למעשה כלי אסטרטגי שיכול לחסוך
חיי עשרות אלפי אנשים ולהכריע את המלחמה.
צ"רצ"יל התלבט האם לשתף את קבינט המלחמה שלו בהתלבטות הקיימת מבלי
למסור את מקור המידע.
אחרי ייסורי נפש רבים בין הלב ובין הראש הוא החליט לא לשתף אף אחד.
ההחלטה הייתה שאסור בשום מקרה לחשוף את הסוד.
בספר הזיכרונות שלו אחרי המלחמה מציין צ"רצ"יל כי זו הייתה ההחלטה הקשה ביותר
שנאלץ לקבל בזמן המלחמה.
בשעות שלפני ההפצצה החליט צ"רצ"יל להשתכר עד איבוד הכרה.
הוא בחר בדרך של ניתוק כך שהוא לא יהיה זה שישמע על האסון שצפוי.
הוא גם חשש שהוא לא יוכל לשחק כאילו שהוא מופתע.
קובנטרי נהרסה כמעט כולה, 2000 הרוגים, 10,000 פצועים. עשרות אלפי אנשים איבדו את בתיהם.
למחרת הבטיח צ"רצ"יל לעמו שיום התשלום על קובנטרי עוד יגיע.





פברואר 1945.
גרמניה הנאצית על סף קריסה.
בנות הברית כבר פלשו מהמערב והרוסים נמצאים במזרח גרמניה.
חיל האוויר הגרמני כבר לא קיים.
חילות האוויר של בנות הברית שולטים ללא התנגדות ומפציצים בכל גרמניה.
היטלר כבר עמוק בבונקר בברלין.
הגיעה שעת הנקמה.
נבחרה העיר דרדזן.
התירוצים היו רבים ומגוונים:
1. העיר משמשת כמרכז בתי חרושת.
2. הרוסים מבקשים למנוע מהצבא הגרמני להחיש תגבורות דרך העיר למזרח גרמניה
ועוד ועוד.
אבל הסיבה היתה ברורה- קובנטרי.
במשך 3 ימים. 13-15 לפברואר.
חיל האוויר האמריקאי בשעות היום וחיל האוויר הבריטי בשעות הלילה הביאו ל 72 שעות רצופות של
גיהינום. מעל 60,000 הרוגים (המספר הסופי לא ידוע כי היו אנשים שפשוט נעלמו) , מעל 100,000 פצועים, העיר חרבה לחלוטין.
כאשר פנה מישהו לצ"רצ"יל ושאל על מהות ההפצצה על אזרחים כי המלחמה כבר הוכרעה
צ"רצ"יל לא השפיל מבט ולא התחמק אלא ענה במילה אחת- "קובנטרי".

כיום קובנטרי ודרדזן נמצאות בברית ערים תאומות.

לסיום מספר נקודות לפורים:
אחשורוש המוזכר במגילה הוא למעשה המלך הפרסי חְשְׁיָארְשָׁ הראשון ,
אותו מלך ששלח את צבאו למלחמה מול היוונים
שעליה כתבתי לפני שבועיים ("300 הגיבורים שנלחמו בצל").
מרדכי היהודי היה , כפי הנראה פקיד רם דרג, אולי אפילו גזבר המלך ומוזכר בשם הפרסי מורדוכא.
שמע העברי של אסתר הינו הדסה. ועל שם זה הוקם ארגון הדסה.
מרדכי ואסתר היו משבט בנימין.
אני לא רוצה להרחיב על פורים אחרי הסיפור של קובנטרי
בפעם אחרת אני ארחיב על פורים
חג שמח

משפט דרייפוס\דובה פיירמן

להלן חלק ממיל שקיבלתי מדובה פיירמן.


המייל היו תמונות אבל לצערי לא הצלחתי להעלות אותן ואני מביא את המייל אבל ללא התמונות.
 חשוב לא לשכוח את פרשת דרייפוס
עפר


לידידי

לצערי נפלה טעות חמורה בתאריך מותו של אלפרד דרייפוס. הוא נפטר

לפני 76 שנים ב 12.7.1935 ולא ב 1953 כפי שהופיע במייל המקורי.[הוא נולד ב 9.10.1859.]


ב 22.12.1894 החל המשפט המפורסם אשר בו הוא נאשם בריגול לטובת הגרמנים.




אלפרד דרייפוס היה קצין בארטילריה הצרפתית, והוא נאשם בהעברת פרטים על תותח חדש (בקליבר 120מ"מ) , אשר היה מתכוונן

בעזרת מנגנון הידראולי חדש (שהגרמנים מאד רצו לבנות כמוהו).

הוא הועמד לדין בעוון בגידה, נמצא אשם ונידון למאסר עולם. הוא נשלח לרצות את עונשו באי-השדים בגיניאה הצרפתית.



בשנת 1896 התגלה הפושע (הבוגד) האמיתי –FERDINAND WALSIN ESTERHAZY . הוא הועמד למשפט צבאי ,

בדלתיים סגורות, בתאריך 10-11/1/1898 ויצא זכאי (!!!). משפטו זה עורר פרץ של אנטישמיות בצרפת, ויומיים לאחר

מכן (ב 13.1.1898) יצא הסופר אמיל זולא במאמרו המפורסם "אני מאשים".



אסטרהאזי הוצא לפנסיה והועבר בסודיות לאנגליה ( ב 1898), שם חי עד יום מותו.



דרייפוס הובא למשפט חוזר ב 1899. משפטו חצה את תושבי צרפת למאמינים בחפותו ולמאשימים .לאחר זיכויו המלא , הוא הוחזר

לצבא בדרגת רב-סרן (מייג'ור) בשנת 1906.

דרייפוס קבור בבית הקברות של מונפארנס, פריס.





והנה קישורית למשפטו:
משפט דרייפוס













11 קבצים מצורפים07.jpg

486Kהורד01.jpg

11Kהורד17080v.jpg

261Kהורד02.jpg

21Kהורד06.jpg

91Kהורד05.jpg

141Kהורד3b44073r.jpg

47Kהורד3b44074r.jpg

70Kהורד03.jpg

184Kהורד04.jpg

193Kהורדדובה.jpg

25Kהורד

הדפס
סמן כלא נקרא
סמן כנקרא
קוד מקור

הדפס
סמן כלא נקרא
סמן כנקרא
קוד מקור

מחק השב השב לכולם שלח אל העבר לתיקיה ספאם עוד פרסם בוואלה! עזרה כתבו לנו תנאי שימוש גלוש בוואלה! מהנייד Copyright © 2011 Walla! Communications LTD. All rights reserved.
טוען....

חלק מהוויי יהדות סוריה \ חמדה אביב

הסיפור הזה מתאר מציאות יום יומית בחיי יהדות סוריה בקשר לנושא חתונה \ לידה פריון וכדומה.
דרך הסיפור נוכל להתבונן ולחוות את חיי היהודים בימים ההם בסוריה בנושא שלא מדובר עליו בכלל.
עפר
הינה הסיפור של חמדה אביב

עליית משפחת חצבני לישראל\יוסי יבין

להלן סיפור מעניין על עליית משפחת חצבני לישראל,
הקשיים שהם חוו בסוריה והקושי הרב לעלות לישראל תוך סיכון עצום.
לכל "פעילי השלום" באשר הם , קראו את האמת ואל תסתנוורו מבכיות הנכבה.
להלן יוסי יבין

האם זה צירוף מקרים או חוש הסטורי של מנהיגים

שאול נעים כתב על מספר דברים פיקנטים לגבי מלחמת העולם הראשונה

מלחמת העולם הראשונה החלה למעשה ב-28 ביוני 1914.
הסכמי השלום נחתמו בארמון המראות בוורסאי ב-28 ביוני 1919.
קודם לכן
הסכם הפסקת האש נקבע ל-11 בחודש ה-11 (נובמבר) בשעה 11:00, שנת 1918.

להלן תאריכים מענינים נוספים:
פלישת נפלויון לרוסיה ופלישת הטלר לרוסיה היו בתאריכים 22.6 למרות שהיטלר פחד שגורלו יהיה כמו של נפוליון ואכן כך היה.
מלחמת ששת הימים, מלחמת לבנון הראשונה והפלישת לנורמדיה 5.6

אם יש למישהו עוד תאריכים מענינים אז בבקשה.

אי הפסחא כתמרור אזהרה לכדור הארץ !

להלן מייל שקיבלתי.
אי הפסחא כתמרור אזהרה לכדור הארץ !


סיפורו של אי הפסחא הוא סיפור מדהים על חברה שהובילה את עצמה לאבדון. האי היה לתעלומה במשך שנים רבות והעסיק חוקרים רבים מתחומים שונים. חשיפת הסיפור של האי הייתה חשובה, לא רק בשל הסקרנות והעניין שבו, אלא בעיקר בשל היותו משל עולם המודרני בו אנו חיים.

הסיפור מתחיל בחג הפסחא, שנת 1722, כשמגלה הארצות ההולנדי יקוב רוחבן ( Jakob Roggeveen ) מוצא אי מבודד באוקיאנוס השקט. האי, שנקרא לימים אי הפסחא (על שם מועד גילויו, היה לתעלומה גדולה בעיני רבים מהחוקרים שהגיעו למקום מאז התגלה).
מדובר באי קטן יחסית, שטחו כ- 164 קמ''ר (קצת יותר גדול מירושלים), מבודד מאוד ואינו ראוי למגורי אדם. היבשת הקרובה ביותר אל האי היא אמריקה הדרומית ששוכנת במרחק של כ- 3703 קילומטרים מזרחה ממנו ( תארו לעצמכם שהמדינה הקרובה ביותר אלינו הייתה ספרד. )

כך תיאר את מה שראה לראשונה: "ממרחק חשבנו שאדמת אי הפסחא האמור היא חולית. העשב היבש, הקש והצמחייה החרוכה נראו לנו כמו חול. המראה השומם שנגלה לעינינו לא יכול היה ליצור אלא רושם של אדמה עקרה ודלה מאין כמותה."
רוחבן התפלא מאוד כשיצאו לקבל את פניו ילידי המקום, הם עשו זאת בשחייה או בסירות קנו שבירות ודולפות, אותן נאלצו לרוקן ממים כל הזמן. הוא לא דיבר את שפתם והתקשה להבין כיצד יכולים אנשים לחיות במקום שכזה וכיצד בכלל הגיעו למקום עם סירות כה עלובות. הרושם שקיבל היה כי הם חיים בתרבות פרימיטיבית. רובם היו ערומים וגופם היה מכוסה קעקועים אמנותיים. הם גרו בבקתות נמוכות, עשויות מקנים, ובפנים היו מחצלות ואבנים ששימשו ככרים. רוחבן ראה כ- 400 תושבים אך מכיוון שלא ראה נשים הוא הניח שחלק מהאוכלוסייה מסתתרים.
באי לא הייתה צמחייה רבה, היו בעיקר ערבות עשב. הגבוה בעצים לא עבר את השלושה מטרים. באי לא חיו בעלי חיים גדולים מחרקים, לא נראו עופות יבשה ולא זוחלים. חיות הבית היחידות שנמצאו היו תרנגולות.
אולם תדהמתו הגדולה של רוחבן הייתה כשגילה פסלי אבן ענקיים בדמות בני אדם, שהיו פזורים בשטח האי. יותר מ- 200 פסלים ניצבו עומדים לאורך חופי האי. פסל כזה, שמשקלו יכול להגיע ל- 74 טון וגובהו ל- 10 מטרים, נחצב בדרך כלל במקום אחד ואחר כך הועבר בדרך כלשהי לאתר המיועד, מרחק של כ- 10 קילומטרים משם. באי נמצאו עוד כ- 700 פסלים גדולים אף יותר, בשלבי הכנה שונים, שנראה כי ננטשו באמצע העבודה עליהם.
השאלות שהעסיקו חוקרים רבים במשך השנים היו:
כיצד האנשים הללו הצליחו להעמיד פסלים כל כך גדולים ללא עצים הדרושים לייצור מכונות וללא חבלים חזקים? כיצד נשאו את הפסלים ממקום למקום? לפי מספר הפסלים העריך רוחבן שאוכלוסיית האי מנתה למעלה מ- 2,000 איש, אם כך לאן הם נעלמו? מה אכלו התושבים? ובכלל, כיצד הגיעו לאי?
כחמישים שנים לאחר שהתגלה האי הגיעו לבקר בו מגלה ארצות ג'יימס קוק ואדם שמוצאו מטהיטי שהצליח לדבר עם התושבים. קוק הגיע למסקנה שתושבי המקום הם פולינזים (עם שמוצאו מאסיה) אולם הם לא ידעו להסביר לו כיצד הגיעו אבות אבותיהם אל האי ולא ידעו לענות על השאלות שנשארו ללא תשובה במשך זמן רב. כמאתיים וחמישים שנים נותרו קורות אי הפסחא כתעלומה.


שחזור ההיסטוריה
את האי חקרו חוקרים בשלושה נושאים שונים: פליאונטולוגיה ( מדע העוסק בחקר מאובנים), ארכיאולוגיה וחקר אבקות צמחים. בשיטות תיארוך שונות הגיעו החוקרים למסקנה כי הפעילות באי החלה בשנת 400 לפנה''ס, אם כי הדרך בה הגיעו המתיישבים הראשונים אל האי נשארה תעלומה. בעזרת בדיקות דנ''א הוכח כי תושבי האי הם אכן פולינזים. ההערכה היא כי חיו באי כ- 10,000 איש.
כדי לגלות כיצד נחצבו הפסלים והועמדו במקומותיהם ערכו הארכיאולוגים ניסוי, בו השתתפו מתנדבים מבני האי, הם הגיעו למסקנה שכדי ליצור פסל אחד בשנה יש צורך בעשרים אנשים עם אזמלים עשויים אבן. כדי להעביר פסל אחד על מסילות מעץ צריך לפחות 10 גזעים של עץ, הרבה חבלים ומאות אנשים (בהתחשב בעובדה שלא היו להם גלגלים או כלי עבודה). את החבל אפשר לייצר מעץ מקומי קטן בשם "האו האו", אולם כשהתגלה האי ב-1722 העץ היה נדיר מאוד, ואילו הובלה של פסל אחד בעזרת חבלים צריכה מאות מטרים של חבל. הייתכן כי בעבר היו כל כך הרבה עצים באי?
החוקרים ערכו בדיקות של אבקות צמחים מדגימות הקרקע ולהפתעתם הרבה גילו שבעבר אכן היו יערות של עצים ושיחים באי.
עוד ערכו החוקרים חפירות באתרי הפסולת של תושבי האי הראשונים כדי לנסות להבין מה הם אכלו. נמצאו מעט מאוד עצמות של דגים אך הרבה עצמות של דולפינים. נמצא גם כי תושבי האי אכלו עופות ים, עופות יבשה, בשר חולדות וכלבי ים.
אם כך, הממצאים מראים שאי הפסחא היה בתחילה גן עדן עלי אדמות. אז מה גרם למקום להפוך לאי חורבות?

כרוניקה של כליה ידועה מראש
קל לדמיין את מה שקרה באי. כשהגיעו אליו לראשונה המתיישבים הראשונים היה אי הפסחא מיוער בצפיפות, על ידי 16 סוגים של עצים ושיחים גבוהים, השכיח מכולם היה סוג של דקל שאינו קיים עוד באי. עץ דקל מסוג זה מניב אגוזים אכילים ושרף (ממנו מכינים סוכר). באי היו לטאות, שישה סוגים של עופות יבשה ועשרים וחמישה מינים של עופות ים.
האי היה עשיר ויכול היה לספק צורכיהם של 3000 אי לפחות.
התושבים החלו לכרות עצים להסקה ולבניית סירות. הם הקימו באי תרבות של בניית פסלים ולצורך כך הרסו את היערות. הממצאים מראים כי כבר בשנת 800 לספירה היה הרס מתקדם של היערות וההערכה היא שזמן קצר לאחר שנת 1400 נכחד הדקל שגדל באי.
התושבים התרבו ונהנו משפע המזון אך לא השכילו לנצל בחוכמה מאת גן העדן אליו הגיעו.
אוכלוסיית הציפורים באי הידלדלה והדבר פגע גם בהאבקת פרחי העצים. סופם של בעלי החיים הגיע עם סופו של היער. כל אחד ממיני עופות הים והיבשה שחיו באי נכחד. חלזונות הים הגדולים התמעטו והתושבים נאלצו להספק בחלזונות הים הקטנים.

בלי העצים לייצור סירות קנו לא יכלו התושבים לצאת ללב הים ולצוד דולפינים. הם לא יכלו לצאת מהאי וכלל לא היו מודעים לקיומם של אנשים אחרים בכדור הארץ. מקורות המזון התמעטו ואנשים החלו להגביר את גידול התרנגולות. כשהגיעו לזמנים קשה יותר פנו למאגר הבשר האחרון שנותר להם – האדם. עצמות בני אדם נמצאו באתרי הפסולת האחרונים של ההתיישבות הראשונה באי, דבר שהעיד על קניבליזם. האוכלוסייה סבלה מרעב וקטנה באופן משמעותי. אנשים נאלצו להסתתר במערות כדי להתגונן מפני אויבים. קבוצת לוחמים השתלטה על השלטון המקומי, שתפקידו היה לדאוג לחלוקה נכונה של המשאבים, ובני חמולות יריבות החלו להפיל זו את פסליה של זו. באי שררה אנדרלמוסיה גדולה ומלחמה מתמשכת.
קשה להבין כיצד הגיעה חברה למצב כזה, איך קרה שלא ראו תושבי האי את המתרחש סביבם? איך לא הבינו למה הם גורמים? למה הם לא הפסיקו להכחיד את כל אשר סביבם? מה עבר בראשו של האדם שכרת את הדקל האחרון באי?
האסון לא קרה ביום אחד, אלא התרחש בהדרגתיות ולכן נראה שהתושבים לא תפסו את גודל הבעיה, הם חשבו על ההווה ולא על העתיד והתקשו להאמין שיום אחד באמת יישארו בלי שום דבר.

כדור הארץ – אי הפסחא הבא?
הסיפור הזה נשמע לכם מוכר? את הסיפור של אי הפסחא ניתן להקביל לכדור הארץ כולו. בימנו שוב מתרבה האוכלוסייה והמשאבים הולכים ונגמרים. גם לנו אין דרך לצאת מחוץ לכדור הארץ, בדיוק כפי שלא יכלו הילידים לעזוב את האי. מצבנו גרוע יותר: יש לנו תחנות כוח שמזהמות את האוויר וצורכות פחם לשריפה, אנחנו מבזבזים הרבה חשמל, מכלים את המשאבים הטבעיים שלנו, מזהמים את מי תהום, זורקים הרבה זבל ללא שימוש חוזר או מחזור והרשימה עוד ארוכה!
אם נמשיך כפי שאנו מנהלים כיון יגמרו כל אוצרות הדיג, יערות הגשם, מאגרי האנרגיה ומרבית האדמה הפורייה בעולם, אם לא ייהרס כדור הארץ קודם לכן בשל הזיהום הסביבתי.
הסכנה האמיתית היא שסופנו יהיה כמו הסוף של תושבי אי הפסחא. אם הצליחו אלפים בודדים באי הפסחא להרוס חברה שלמה, תוך שימוש בכלי אבן ובכוח הידיים בלבד, כיצד יוכלו מיליארדי אנשים עם כלי מתכת וברזל וכוח מכונות להסב פחות נזק?
אך בכול זאת יש הבדל אחד מכריע: לתושבי אי הפסחא לא הייתה מודעות למה שקורה סביבם ולא היו להם ספרים המספרים קורותיהם של חברות שחלפו מן העולם. לנו, בניגוד להם יש מידע על העבר ואם נשכיל ללמוד מטעויות של חברות אחרות ששילמו על כך בחייהן, יהיה לנו סיכוי להציל את החברה שלנו.

אז תשמרו על הסביבה ותעבירו את זה העלאה !

הסכסוך בין הודו לפקיסטאן

הסכסוך בין הודו לפקיסטאן
פנו אלי בבקשה להסביר את הסכסוך בין הודו לפקיסטאן
אני חושב שהנושא מעניין והחלטתי להפיץ את זה לכלל הקוראים.
ניתן לשאול שאלות בנושאים שונים ולא רק בהיסטוריה או בניתוחים פוליטים.
אם יש למישהו סיפור מעניין,תוספת או תיקון למה שמפורסם פה אז בבקשה.
הבמה שייכת לכולם.

הסכסוך בתת היבשת ההודית.
כמו בכל סכסוך בכדי להבין מה קורה בהווה ומה ניתן ,אולי, לצפות לגבי העתיד
צריך לחזור לעבר ולהכיר את השורשים.
העבר מתחיל בהודו של הבריטים.
הודו של הכיבוש הבריטי מכילה 3 מדינות של היום: הודו, פקיסטאן ובנגלדש.
בריטניה היא אי המרוחק אלפי קילומטרים מהקולוניות הכבושות.
האוכלוסייה אז- 40 מיליון.
השליטה בהודו ובשאר הקולוניות (עומן,קפריסין,מצריים........) נעשתה באמצעות
קו דקיק של אוניות מלחמה. ברור שזה לא היה מספיק לשליטה.
הודו של אז מנתה 850 מיליון ובהתחשב בכוחות הבריטים שהיו מוצבים גם
בשאר הקולוניות, הבריטים היו צריכים לגבש דרכי שליטה על מקום מרוחק וענק כמו הודו.
הבריטים אמצו שתי שיטות משלימות לשליטה בהודו:
1. גיוס חיילים מקומיים לצבא
2. סכסוך בין חלקי האוכלוסייה.

הודו הכילה שתי אוכלוסיות גדולות- הינדים ומוסלמים ועוד שורה ארוכה של מיעוטים
(סיקים, נוצרים,בודהיסטים, ג"ינים ועוד).
הבריטים התמקדו בחריצות רבה לסכסך בין האוכלוסיות ובמיוחד בין הינדים למוסלמים.
לדוגמא- שליחת חיילם מוסלמים לדכא הינדים ולהפך
מתן הטבות כלכליות להינדים באזור בעל רוב מוסלמי ולהפך
יש עוד הרבה דוגמאות אבל העיקרון ברור.
סכסוכי שכנים של יום יום הפכו לעימותים אלימים ומעשי רצח ונקמה הדדיים
הלכו והתגברו. עשרות אלפים ואחר כך מאות אלפים שילמו בחייהם.
כדור השלג הלך והתגלגל ולא היה אפשר לעצור את ההסלמה.
בשנת 1947 , לקראת יציאת הבריטים מהודו , למרות ניסיונות של מנהיגים הודים
ובראשם גנדי לנסות ליישב את הסכסוך , לא נותרה ברירה והוחלט לחלק את הודו לשתי מדינות.
מדינה הינדית בשם הודו ומדינה מוסלמית בשם פקיסטן.
נקבע כלל:אזור שיש בו רוב הינדי יסופח להודו ואזור בעל רוב מוסלמי יסופח לפקיסטן.
הינדים באזור בעל רוב מוסלמי לא רצו להיות אזרחי פקיסטן ועל כן הם
עזבו את רכושם ועברו לאזור בעל רוב הינדי ולהפך.
לאחר ספירת האוכלוסיות נקבע במרכז יש רוב הינדים וזו הודו של ימינו
במזרח ובמערב המדינה היה רוב מוסלמי ועל כן שני החלקים נקראו פקיסטן.
כלומר פקיסטן הייתה מורכבת משני חלקים שמרחק עצום (הודו) ביניהם.
חבל קשמיר נקבע כחלק מהודו למרות שהייתה טענה (וגם היו הטענה קיימת)
שיש בחבל רוב מוסלמי. חבל ארץ זה הינו בגבול בין הודו ופקיסטן ונערכו בו 4 מלחמות
בין הודו ופקיסטן. אבל לא רק על קשמיר יש בעייה בין הודו ופקיסטן ועל כך בהמשך המאמר.
החלוקה המאוד לא טבעית של פקיסטן מזרח לפקיסטן מערב הייתה צפוייה לעורר בעיות.
החלק המזרחי טען לקיפוח ואחרי 20 שנה של פקיסטן הדו ראשית פרץ מרד
כאשר החלק המזרחי מבקש להפרד ולהקים מדינה משלו.
הודו, למותר לציין, עזרה ברצון רב לחלק המזרחי
וגם העמידה צבא בכוננות בגבול עם החלק המערבי בקשמיר כך שחלק מהצבא של פקיסטן
היה מרותק ולא יכל לעזור בדיכוי החלק המזרחי.



אחרי שנתיים של ניסיונות דיכוי שלא צלחו (מלחמת בנגלדש)
נפרד החלק המזרחי והוקמה מדינת בנגלדש.
כיום פקיסטן כפי שאנחנו מכירים אותה היא למעשה החלק המערבי של פקיסטן המקורית.
היחסים בין הודו לבנגלדש טובים. המשטר בבנגלדש הוא מוסלמי מתון.
אין סכסוכי גבולות ושני הצדדים זוכרים לטובה את שיתוף הפעולה מול פקיסטן.
המצב בין הודו לפקיסטן הולך ומחמיר
לאור גלישת חלק ניכר מאוכלוסיית פקיסטן לעבר האיסלם הרדיקלי

הבעיות ביחסי הודו ופקיסטן:

1. הרבה "דם רע" מהתקופה לפני חלוקת הודו וגם מהתקופה של מלחמת בנגלדש.
2. טענות הדדיות על רכוש של פליטים הינדים ומוסלמים שברחו לפני חלוקת הודו.
3. טענות לקיפוח ורדיפות של מוסלמים בהודו והינדים בפקיסטן.
4. יש כיום 140 מליון מוסלמים בהודו ויש טענה כי הם מבצעים ומסייעים לפעולות
טרור בהודו. אין טענה דומה לגבי ההינדים בפקיסטן (כ 10 מיליון הינדים).
5. חבל קשמיר. החבל בריבונות הודית ופקיסטן טוענת כי יש רוב מוסלמי.
6. פקיסטן עוברת תהליך הקצנה מוסלמי וחלק מהאוכלוסייה והצבא אינם נשמעים לשלטון המרכזי
כך שמעשי טרור נעשים לא על דעת השלטון המרכזי בקראצ"י נגד מטרות הודיות ומערביות
ויתכן (חס וחלילה) שפקיסטן תיפול לידיים של שלטון מוסלמי קיצוני .

סיכום- המצב בגבול הודו פקיסטן מתוח מאוד.
סביר להניח שהמתיחות לא תרד אלא תעלה
במיוחד לאור התחזקות האיסלם הקיצוני בפקיסטן ,כפי שכתבתי מקודם.
המצב נפיץ במיוחד עקב העובדה שלפקיסטן יש נשק גרעיני.
זו למעשה המעצמה הגרעינית המוסלמית היחידה (לפחות כרגע).
על משמעות הנשק הגרעיני הפקיסטני בהיבט הישראלי בפעם אחרת.

4 ביולי – יום העצמאות של ארצות הברית\שאול נעים

4 ביולי – יום העצמאות של ארצות הברית



פעמיים חגגו אזרחי ארה"ב יובל מאה ומאתיים שנה לעצמאותם ובשני המקרים היה זה בנסיבות עגומות.

ב-4 ביולי 1876 –יום העצמאות המאה ,התעוררו אזרחי ארה"ב לבוקר עצוב במיוחד. כותרות העיתונים דיווחו על טבח נורא שערכו האינדיאנים ביחידה צבאית אמריקאית, ימים ספורים קודם לכן, ב-25 ביוני. גנרל קסטר, השנוי במחלוקת, מפקד חטיבת הפרשים השביעית, חדר לשטחי המחיה של האינדיאנים, נתקל במחנה גדול שלהם באזור שנקרא "ליטל ביגהורן" ובניגוד להוראות שקיבל החליט לתקוף מיד.
שבט הסיו האינדיאני, נלחם בעוז ובאומץ והביס את הפרשים. כ 270 לוחמים נהרגו ועשרות רבות נפצעו. האינדיאנים התעללו בגופות וכמנהגם קרקפו אותן. הלם וזעם נורא הציף את אזרחי אמריקה.
קסטר היה סגן במלחמת האזרחים בארה"ב, 13 שנה קודם לכן. לפני קרב גטיסבורג המפורסם, היו חסרים מפקדים, והוא קיבל מינוי זמני לדרגת אלוף משנה (הקפצה של כ-4 דרגות). בחטיבת הפרשים שלו נהרגו אז כ-260 פרשים, יותר מכל חטיבה אחרת. היה לו רקורד של קצין לא ממושמע.
התבוסה הנוראה גרמה לשינוי רדיקלי ביחס כלפי האינדיאנים. עד אז הם היו מוגנים בשטחי מרעה רבים בתוקף פסקי דין של בית המשפט העליון. האסון של האמריקאים הפך לאסון של תושביה המקוריים של יבשת אמריקה-האינדיאנים.
עתה בתוקף הלחץ הציבורי, הם נדחקו שוב ושוב משטחיהם וב-1889 (כעבור 13 שנים) שוב לא היו להם שטחים עצמאיים, והם חיו רק בשמורות טבע מוגדרות.

ב-4 ביולי 1976 חל יום העצמאות 200 של ארה"ב. לאיש בבירה וושינגטון ובמדינה כולה לא היה רצון לחגוג. בבית הלבן ישב הנשיא ג'ראלד פורד. הנשיא היחידי בתולדות ארה"ב שלא נבחר בבחירות לא כנשיא ולא כסגן נשיא.
שנתיים קודם לכן התפטר הנשיא ריצ'רד ניקסון, בגלל פרשת "ווטרגייט" והעובדה ששיקר לעם האמריקאי. חודשים רבים הוא סירב לבקשות בית משפט להמציא קלטות שהוכיחו את שקריו ולבסוף נאלץ להתפטר.
קודם לכן התפטר סגנו שנבחר בבחירות, ספירו אגניו, לאחר שנתגלה שקיבל שוחד בסכום עצום ממועצת החלב / אי תשלום מיסים
ופורד מונה לסגן נשיא.
פורד נחשב לאחד הנשיאים העלובים של ארה"ב.
בישראל זוכרים את תקופת נשיאותו כעוינת במיוחד לישראל. הוא החליט על מדיניות "עיון מחדש" בכל מערכת היחסים עם ישראל, בהשפעת שר החוץ שלו היהודי הנרי קיסינג'ר. הוא כפה עלינו החלטות שרצה לקבל. כאשר ניסה להיבחר בכוחות עצמו לנשיאות, בנובמבר 1976, הובס ע"י מגדל בוטנים כמעט אלמוני בשם ג'ימי קרטר.

הקרב ב PALO ALTO נגד המכסיקנים\דובה

מייל שקיבלתי מדובה:
לפני 165 שנים ( ב 8.5.1846) התחולל הקרב הגדול הראשון במלחמה שבין ארה"ב
למכסיקו. הקרב נערך כ 8 ק"מ מהעיר בראונסוויל (טקסס, של היום).
המלחמה החלה , כאשר המכסיקנים התקיפו את תחנת השמירה והתצפית FORT TEXAS,
משום שטענו (די בצדק) שהיא הוקמה על אדמת טקסס המכסיקנית.
לאחר התקפת תותחים על התחנה, מיהר הגנראל זכארי טיילור בראש לוחמיו, להציל את
הנצורים.
הצבא המכסיקני מנה 3,400 חיילים (מהם 1,100 פרשים) בפיקודו של הגנראל מאריאנו אריסטה
( זוכרים את "..הגנראל המכסיקאני קאסטאניטאס...?."), ואילו הצבא האמריקני כלל 2,400 חיילים.
למכסיקנים היו 12 תותחים כבדים, שהיה קשה מאד לנוע איתם באזור הקרבות, ואילו האמריקנים
הכינו סוללת ארטילריה קלה וניידת, בעלת כושר תימרון גבוה, בפיקודו של סאמואל רינגגולד.
הסוללה הניידת הזו היא שהביאה לנפגעים רבים בצבא המכסיקני, והיא שגרמה להם, למעשה
לסגת מהאזור.
הקרב הזה, וכמה קרבות שבאו בעקבותיו , הם שהביאו, לבסוף, את סיפוח כל אזור טקסס לארה"ב.
כל מי שרוצה להרחיב על הקרב הזה ועל המלחמה כולה יוכל להכנס לאינטרנט ל לאתרים:
http://en.wikipedia.org/wiki/Battle_of_Palo_Alto
ולאתר:
http://en.wikipedia.org/wiki/Mexican-American_War

קישורים לדברים שימושיים

דף הבית של רכבת ישראל

חברות אוטובוסים:
אגד
דן
מטרופולין
קוים
קונקס
סופרבוס

נתב"ג (המראות ונחיתות)

מזג האוויר

אוניבסיטאות:
אוניברסיטת תל אביב
אוניברסיטת חיפה
אוניבסיטת באר שבע בן גוריון בנגב
אוניבסיטת בר אילן
אוניברסיטת ירושליים העברית
אוניברסיטת הר הצופים
האוניבסיטה הפתוחה

סוגיות השימוש בנשק גרעיני.

סוגיות השימוש בנשק גרעיני.

באחד המאמרים שניתחתי את הסכסוך בין הודו לפקיסטאן ציינתי
שפקיסטאן היא מעצמה מוסלמית גרעינית ואני אתייחס לנושא הגרעיני בקשר לישראל.
לפני שאני אגיע לסוגייה של ישראל והנשק הגרעיני הפקיסטאני יש עוד נושא בדרך
והוא התייחסות לשימוש בנשק גרעיני באופן כללי לפני שניגע בנושא הפקיסטאני.
לפני שנתחיל, הערה לגבי הנשק הגרעיני שיש או לא בידי ישראל.
הידע שלי זהה לכל אחד , אין לי מקור ידע נוסף.
אני אתייחס לישראל כבעלת נשק גרעיני היות ולפי הפרסומים יש נשק גרעיני.

מאז הפצצות על הירושימה ונגסאקי יש בעולם טאבו חמור על שימוש בנשק גרעיני.
השימוש היחידי האפשרי הינו להגנה בלבד.
לא מדברים על התקפה מונעת או מושגים כאלו אלא הגנה טהורה בלבד.
אפשר לקחת כדוגמא את ארה"ב שיש לה נשק גרעיני שיכול להשמיד את כל העולם
יותר מפעם אחת אבל בכל זאת לא השתמשו בנשק הגרעיני מול ווייטנאם
אלא ספגו 50,000 הרוגים ופינו את ווייטנאם בבושת פנים.
ברור שהאמריקאים יכלו להשמיד את ווייטנאם בקלות רבה ולחסוך לעצמם את כל האבידות
וההשפלה.
אם כך מדוע קיים הטאבו, מה התועלת בנשק שאסור להשתמש בו?

הנשק הגרעיני הביא את העולם לסף של השמדה.
בפעם הראשונה יכול האדם להשמיד את כל החיים או כמעט את כולם בקלות רבה.
כאשר הטלר רצה להשמיד את כל היהודים הוא היה צריך לבנות תאי גזים וגם אז
לקח לו מספר שנים להשמיד 6 מיליון.
כיום ניתן להשמיד 6 מיליון בדקה אחת.
היעילות של הנשק כל כך רבה עד כי חייבים לעצור ולא להשתמש בו.
שימוש פעם אחת נוספת של הנשק הגרעיני למעשה פירושה חורבן האנושות.
אני לא מתכוון למצב כאשר יוטל נשק גרעיני ברמה של השמדה טוטלית של האנושות.
גם פצצה גרעינית קטנה תגרום תגובת שרשרת שתביא להשמדה טוטלית.
נניח שתי מדינות מסוכסכות ביניהן. לא סכסוך על משהו קריטי אלא סכסוך ישן
אני בכוונה אביא דוגמא של סכסוכים על אש נמוכה, לא כמו אצלנו.
שתי המדינות נלחמו ביניהן (מלחמה קונבנציונלית) בעבר וכיום הסיכסוך הוא על אש קטנה.
לדוגמא ארגנטינה וצ"ילי.
לפי הפרסומים יש לארגנטינה נשק גרעיני.
אם לא היה ידוע בוודאות לצ"ילי שארגנטינה לא תשתמש בנשק הגרעיני מולה
צ"ילי הייתה מנסה להשיג נשק גרעיני לפני שארגנטינה תשתמש בו.
ארגנטינה הייתה מבינה שזה מה שצ"ילי מנסה להשיג אז הייתה משגרת על צ"ילי פצצה.
שתי מדינות אחרות מסוכסכות לדוגמא וויטנאם וקמבודיה היו שומעות שהופר הטאבו הגרעיני
והיו מנסות להשיג נשק גרעיני.....וההמשך ברור.
שימו לב שאני מדבר על סכסוכים רדומים ולא על סכסוכים פעילים כמו במזרח התיכון או פקיסטאן והודו.
רק תחשבו מה זה היה עושה לסכסוכים פעילים כמו שלנו.
העולם היה מגיע מהר מאוד לסדרת עימותים גרעיניים שהיו הולכים ומסלימים
הדרך להשמדה טוטלית של האנושות הייתה מגיעה מהר מאוד.
לכן יש טאבו מוחלט על שימוש בנשק גרעיני.
הנשק הגרעיני משמש כתעודת ביטוח לקיום המדינה המחזיקה בו ולא להתקפה.

סוגייה נוספת של הנשק הגרעיני היא האכסנה.
ראינו כבר בצ"רנוביל מה יכול להיות מטעות או מתחזוקה לא נכונה.
נשק גרעיני במדינות עולם שלישי פירושו יותר סבירות לתקלות שיכולות
להביא אסונות עליהן, על מדינות שכנות כאשר הנשורת הגרעינית תגיע ממדינה אחת לשכנתה
ואלמנט נוסף שיכול להיות הוא אי הבנה.
לדוגמא נניח שתי מדינות שמסוכסכות ביניהן. לשתיהן יש נשק גרעיני.
דולף חומר גרעיני מכור של מדינה אחת. במדינה השנייה מגלים את הפעילות הגרעינית וחושבים
שהמדינה הראשונה מתכננת מתקפה ואז המדינה השנייה תוקפת קודם והתוצאות ברורות.

לכן יש מחשבה למנוע ככל האפשר ממדינות גם להחזיק נשק גרעיני.

כמו בכל דבר תמיד יש את הבעייתיים או היוצאים מהכלל.
הנחת היסוד היא שכל שליט של מדינה מעוניין להגן על האוכלוסייה של המדינה
הנחה זו לא בהכרח נכונה.
לא חסרים שליטים שטבחו בבני עמם ורואים רק את האינטרס שלהם.
יש שליטים שלא יהססו להקריב חלק גדול מבני עמם על מזבח אידיאולוגי.
לצערינו, אנחנו נמצאים באזור שבו ישנם לא מעטים מאותם שליטים.
כאשר סדאם חוסיין בנה את הכור הגרעיני שלו הוא לא חשב במונחים של הגנה
המחשבה שלו הייתה להפוך למנהיג האזור, מנהיג הערבים, סלאח אדין המודרני.
הוא רצה להעמיד את העולם בעובדה שיש לו נשק גרעיני והוא מוכן להשתמש בו.
סדאם השתמש בגז נגד האירנים ונגד בני עמו כאשר
אפילו הטלר כיבד את הטאבו לגבי שימוש בגז בשדה הקרב
(ממש אירוני להגיד על הטלר שהוא כיבד את הטאבו לגבי שימוש בגז).

סדאם בנה מקלט גדול עבור משפחתו והקרובים אליו והיה מוכן להסתכן בתגובה גרעינית ישראלית
מבחינתו השמדת מיליון ישראלים תקבע אותו כמנהיג הערבי האולטימטיבי , מנהיג שיזכרו אותו
תמיד. אם ישראל תשמיד בתגובה 5-10 מיליון עיראקים זה ממש לא יפריע לקצב מבגדד.
גם הייתה הערכה שארה"ב לא תרשה לישראל יותר מאשר פצצת תגמול אחת מאותן סיבות
שהזכרתי מקודם.
המחשבה שעמדה מאחורי זה היא – הוטלה פצצה על ישראל האם עכשיו ארה"ב תדרדר
את כל העולם לקראת עימותים גרעיניים שבהם האוכלוסייה האמריקאים תספוג מליוני נפגעים?

אני מניח שאם לאיראנים יהיה נשק גרעיני הם יחשבו כמו סדאם חוסיין.
הם יהיו מוכנים לספוג אבידות רבות אבל לבצע את מה שהם מחוייבים, לפי דעתם,
מבחינה דתית לבצע.

לא כל השליטים באזור חושבים כך וניתן להביא את סוריה לדוגמא בזמן שליטים שונים.
אסאד האב היה מנהיג שקול וזהיר ולכן לא ניסה גם להקים מתקנים גרעיניים בניגוד
לבנו חסר הנסיון שהתפתה וניסה לבנות מתקן גרעיני..

אלמנט נוסף של הנשק הגרעיני היא ביטוח של המשטר
בצפון קוריאה גוועים ברעב כ 10% מהילדים אבל זה לא מפריע לשליט לפתח עוצמה
צבאית על חשבון העם ולנסות לסחוט באיום צבאי סיוע כלכלי.
הנשק הגרעיני שם משמש כתעודת ביטוח לבל יעיזו לתקוף אותו.
הערכה שלי היא שזה לא המצב לגבי איראן.
לצפון קוריאה אין אידיאולגיה. המנהיג רוצה לשרוד ולא כך המצב לגבי איראן.

לסיכום- באופן כללי לא משתמשים בנשק גרעיני אלא כתעודת ביטוח בלבד.
אבל תמיד יש את אלו שההיגיון שלהם שונה.
אותם מנהיגים שמוכנים להקריב את בני עמם על מזבח אדיאולוגיה דתית או אישית.
טוב עשתה ישראל בנושא עיראק וסוריה וכדאי מאוד שיעשו משהו לגבי איראן.

המדינה היהודית (שכמעט) הוקדמה בחצי האי קרים

המדינה היהודית בחצי האי קרים

חצי האי קרים הינו שטח שהיה חלק מברית המועצות.
בשנת 1944 הועלה רעיון להקים מדינה יהודית בשטח הזה שתהייה חלק מברית המועצות
בדומה לארצות הבלטיות (ליטא,לטבייה ואסטוניה)
את הרעיון העלו מספר אנשי רוח יהודים-רוסים לאחר שהחלו לשמוע על גורלם של היהודים
ששוחררו ע"י הצבא האדום באותה תקופה.
הרעיון זכה לתמיכה של שר החוץ דאז, מולוטוב, שהיה נשוי ליהודייה.
גם ראש הקג"ב ,ברייה, תמך בצעד הזה.
במהלך המלחמה גורשו תושבי קרים הטטארים כחלק מהשיטה למנוע מרידה.
מאות אלפי טטארים הועמסו על רכבות מסע להובלות בהמות והוסעו אלפי קילומטרים בקור הנורא
ללא מזון ושתייה.
רבבות מתו במסע והשאר נזרקו בערבות המושלגות של סיביר ללא מגורים ומחסה.
כאשר סטלין שמע על הרעיון הוא התייחס אליו באהדה מכמה סיבות:
1. ישוב בתי הטטארים ע"י יהודים יקשה על הטטארים לחזור למגורים הקודמים שלהם.
2. ע"י ישוב יהודים מכל אירופה בארץ שהיא חלק מברית המועצות לסטלין תהייה השפעה רבה על יהודי ארה"ב וע"י כך על מדיניות ארה"ב. כמו אנטישמים רבים גם סטלין חשב שהיהודים קובעים את מדיניות ארה"ב ושולטים בכלכלה האמריקאית.

החלה בדיקת של המשמעות המעשית של התוכנית והכוונה הייתה ליישב מאות אלפי יהודים מכל אירופה
וליצור אלטרנטיבה של ממש ליישוב היהודי בארץ ישראל.

כאשר הסתיימה המלחמה ב 1945 החלו להתגלות פערים עצומים בין ברה"מ לארה"ב בכל הנוגע למצב זכויות אדם, מריבה על שטחים, יצירת מסך הברזל וכדומה.
סטלין שינה את דעתו והכריז כי יישוב היהודים בארצו יגרום לכך שלאמריקאים יהיו רבבות מרגלים וסוכנים זרים. הוא הכריז על ביטול התוכנית והורה לעצור את כל הפעילים בנושא בעוון
פעילות חתרנות אנטי סובייטית.

אין ספק כי אם ברת המועצות הייתה משקיעה משאבים רבים להקמת המדינה היהודית בתוך ברית המועצות מדינת ישראל הייתה הנפגעת העיקרית מכך.
ברית המועצות הייתה מתנגדת להקמת המדינה ויחד עם בריטניה שגם לא רצתה להקים את מדינת
ישראל היה הרבה יותר קשה להקים מדינה.
עסקת הנשק הגדולה הראשונה של מדינת ישראל עם צ"כוסלובקיה שנעשתה בהוראת ברית המועצות
לא הייתה מתקיימת.
יתכן כי מאות אלפי העולים שבאו מייד עם הקמת המדינה היו מופנים ע"י הצבא האדום וגם ע"י הבריטים למדינה היהודית בקרים ולא בא"י.
סביר להניח שההיסטוריה של מדינת ישראל הייתה נראית אחרת אם הייתה מוקמת מדינה יהודית בחצי האי קרים.

דרגות של לחץ- מייל חמוד שקיבלתי

אתה אוסף טרמפיסטית צעירה ויפה.
פתאום היא מתעלפת לך באוטו ואתה מבהיל אותה לבית החולים.
מלחיץ, תודו.

אבל בבית החולים אומרים לך שהיא בהריון ומברכים אותך על שאתה תהפוך להיות אבא בקרוב.
אתה מסביר להם שאתה לא האבא, אבל הבחורה אומרת שאתה כן.
זה כבר ממש ממש מלחיץ, תודו.

אז אתה מבקש בדיקת DNA להוכחת אבהות.
אחרי הבדיקה, הרופא אומר לך שאתה בכלל עקר וככל הנראה זה היה כך מהיום שנולדת.
אתה כבר בלחץ שיא, אבל הוקל לך.

בדרך הביתה אתה חושב על שלושת הילדים שלך.
עכשיו - זה מלחיץ!

מה עושים עם חולדה מתה ?

מה עושים עם חולדה מתה?



נניח שאתם מגלים חולדה מתה, מה אתם עושים?

תשובה- זזים הצידה בגועל נפש.

נניח שהחולדה המתה היא במקום שאי אפשר להתעלם ממנה,נניח במקום עבודה?

תשובה- קוראים לאיש תחזוקה שיזרוק אותה לפח.

על הבסיס הזה פעל המודיעין הבריטי במלחמת העולם השנייה בניסיון לפוצץ מפעלים בעלי רמת

סודיות רבה.

השיטה כמו בהרבה דברים- פשוטה וגאונית.

סליחה מראש על התיאור מעורר הגועל.

לקחו חולדות רוקנו אותן מבפנים ומילאו בחומר נפץ.

את החולדה אנשי מחתרת הניחו באזור של מפעלים בעלי רמת סודיות גבוהה.

כאשר התגלה הפגר התופעה טופלה כמו שהיא הייתה אמורה להיות מטופלת.

אנשי התחזוקה שמו אותו בפח.

במפעלים כאלו את האשפה שורפים ולא זורקים וכך בתהליך השריפה התפוצץ חומר הנפץ.

אחרי מספר פיצוצים הבינו הגרמנים שיש בעיה ולא היה ברור לגרמנים מה מתפוצץ.

במקרה התגלתה השיטה אחרי שנתפס איש מחתרת ובחיפוש בביתו התגלו שתי חולדות נפץ.

הגרמנים פרסמו הודעה לבדוק כל פגר של חולדה.

אנשי המחתרת הצרפתית שמחו על ההודעה הגרמנית הם החלו לצוד חולדות ועכברים והניחו אותם בצד

כך לגרמנים היה שפע של חולדות ועכברים לבדוק.

במשך 3 חודשים במהלך 1943 מומחי החבלה של הגרמנים התעסקו עם חולדות ועכברים עד שניתנה

ההוראה להפסיק לבדוק.

האקדח שהרג מיליונים

האקדח שהרג מיליונים.



מלחמת העולם הראשונה (1914-1918) הייתה המלחמה הראשונה שעמים רבים כל כך נלחמו ביניהם

שדה הקרב היה אירופה, המזרח התיכון, הים, דרום מזרח אסיה.

כ 20 מיליון אנשים קיפחו את חייהם.

(על המאפיינים של המלחמה ועל מהלך המלחמה הזו אני ארחיב בפעם אחרת)

יש הרואים את מלחמת העולם השנייה כהמשך של הראשונה

(חוזה ורסאי וההרס הכלכלי העלו לשלטון את היטלר, הצדדים הלוחמים היו אותם צדדים)

במקרה כזה צריך להוסיף עוד כ 80 מיליון הרוגים.

בערך כ 100 מיליון קורבנות בשתי מלחמות עולמיות..

אני לא מדבר על מלחמות ומהפכות שהתחוללו בעקבות שתי המלחמות הללו כמו המהפכה ומלחמת האזרחים ברוסיה,מלחמת האזרחים בספרד , מלחמת אלג"יריה , מלחמת קוריאה ועוד.

אני אתייחס רק למלחמות הראשונה והשנייה בלבד, כאמור 100 מיליון הרוגים.


המלחמה הראשונה פרצה ב 1914 וטבעי שבמהלך השנים ורצף האירועים המלחמה נשכחה.

המצב באירופה היה נפיץ גם כך עקב סכסוכים ובריתות שונות אבל את המלחמה החל אקדח אחד.



אני לא אכנס לפרטים השונים של מי כרת ברית עם מי אבל בגדול הייתה מערכת בריתות

ואיזונים כך שכל מדינה הייתה מחויבת להגן על מדינה אחרת כנגד מדינה שלישת.

היו בכך שיקולי יוקרה, שיקולים כספיים בקשר להגנה על קולוניות וכמובן שיקולים צבאיים

למעשה אם אף מדינה לא הייתה נמצאת בברית היה נשמר האיזון שכן המדינות היו שוות בכוחן ובהשפעתן אבל לא כך היה הדבר כל מדינה כרתה ברית שהגנה עליה אבל הטילה על המדינה את החובה

לפתוח במלחמה גם אם היא לא מעורבת בכך.

אני לא רוצה להרחיב אלא אגש לאירוע שהצית את המלחמה הראשונה

ולמעשה הביא גם את המלחמה השנייה.



ב 28.6.1914 ירה מתנקש סרבי והרג את יורש העצר האוסטרי ואישתו שהיו בביקור בסרביה.

הסרבים מיהרו לחקור את ההתנקשות אבל לא נענו לדרישה האוסטרית כי חוקרים אוסטרים ינהלו

את החקירה בטענה כי זו תהייה בפגיעה בריבונות הסרבית אם חוקרים אחרים יחקרו על אדמתה.

כתוצאה מזה אוסטריה הכריזה מלחמה על סרביה, רוסיה באה לעזרתה של סרביה הכריזה מלחמה על אוסטריה, גרמניה הכריזה מלחמה על רוסיה .......

בריתות הגנה שונות הופעלו ופרצה המלחמה ואת ההמשך אנחנו יודעים.

100 מיליון אנשים נהרגו משתי המלחמות שפרצו, העולם השתנה לחלוטין וכל זה

משתי יריות שנורו מאקדח אחד.

מקריות מדהימה של שני נשיאים מפורסמים

שיעור בהיסטוריה מאוד מעניין
לבקש מפרופסור להיסטוריה להסביר ( אם הוא יכול)



אברהם לינקולן ג'ון פ. קנדי
נבחר לבית מחוקקים ב- 1846 נבחר לבית מחוקקים ב- 1946
נבחר לנשיאות ב-1860 נבחר לנשיאות ב-1960
שניהם היו מעוניינים לשפר את זכויות האזרחים
הרעיות של שניהם שכלו בנים עוד כשהיו בבית הלבן
שני הנשיאים נרצחו ביום שישי
שני הנשיאים נורו בראשם
פה מתחיל להיות יותר מוזר הדבר :
הפקידה של לינקולן שם משפחתה היה קנדי הפקידה של קנדי שם משפחתה היה לינקולן
שניהם נרצחו ע"י דרומיים , את שניהם החליפו דרומיים עם אותו שם משפחה : ג'ונסון
אנדרו ג'ונסון , החליף את לינקולן ,
נולד ב-1808 לינדון ג'ונסון, החליף את קנדי ,
נולד ב-1908
ג'ון ווילקס בוט, הרוצח של לינקולן,
נולד ב-1839 לי הוורד אוסוולד, הרוצח של קנדי ,
נולד ב-1939
שני הרוצחים השתמשו והכירו אותם עם 3 השמות, משהו לא שיגרתי בתרבות האמריקאית
סכום כול אחד מהשמות 15: אותיות John Wilkes Booth =Lee Harvey Oswald
עכשיו תשבו טוב בכסא :
בלינקולן ירו בתיאטרון בשם פורד בקנדי ירו במכונית לינקולן של חברת פורד
גם בוט וגם אוסוולד ( הרוצחים( נרצחו לפני המשפט
בשביל לסיים משהו יותר ממוזר:
שבוע לפני הרצח של לינקולן, היה לינקולן במונרו מרילנד שבוע לפני הרצח היה קנדי
עם מרילין מונרו
שערות בעמידה ,צמרמורת , נכון ........ ?
אז שלחו את המסמך ההיסטוריה לכול החברים , אולי זהו השיעור בהיסטוריה שאף אחד לא ישתעמם לקרוא.

שינדלר של מצלמת "לייקה"

שינדלר של מצלמת "לייקה"
את הסיפור של אוסקר שינדלר שהציל אלפי יהודים כולנו יודעים בעקבות הסרט רשימת שינדלר.
להלן סיפור דומה ולא ידוע.
אחת המהפכות הגדולות בתולדות התקשורת המודפסת התחוללה בשנת 1936 עם הופעת הירחון המצולם Life. זו היתה הפעם הראשונה שעיתון נבנה לא סביב כותבים ועורכים, אלא סביב צלמים ועורכי צילומים. הירחון הביא לביתו של כל אזרח, בכל חלקי תבל, את העולם כפי שהוא נראה מבעד לעדשת המצלמה, מחדרו של נשיא ארצות הברית ועד שלגי הקילימנג'ארו, מן הפלישה לאירופה ועד תמונת הדגל המפורסמת מאיבו-ג'ימה. 36 שנים הופיע הירחון, עד לסגירתו בשנת 1972 .. בעידן הטלוויזיה כבר לא היה צורך בכתב עת מצולם.

המכשיר שאפשר את מהפכת 'לייף' היתה מצלמת 'לייקה' מתוצרת חברת ליץ שבגרמניה. עד אז היו מצלמים בתיבה גדולה שעמדה על חצובה. הצלם כיסה את ראשו בכיסוי בד שחור, כיוון את העדשה מתוך התא החשוך שבתוך התיבה, והצילום נוצר על לוח זכוכית, שעליו חומר רגיש לאור. תהליך הפיתוח וההדפסה של תמונה כזו ארך שעות. המצולם צריך היה לחייך ולעמוד קפוא במקומו במהלך הצילום, אחרת התמונה היתה מטושטשת.

מצלמת לייקה פותחה עוד באמצע שנות ה-20, אך רק בראשית שנות השלושים היא שוכללה והפכה למצלמת כיס. הצילומים נקלטו על סרט צילום ברוחב 35 מ"מ והשיגו איכות מעולה בכל תנאי תאורה כמעט. עד מהרה נפוצה המצלמה בכל העולם. במהלך השנים יוצרו כ-1.5 מיליון מצלמות לייקה.

עד כאן סיפור מתולדות הצילום והתקשורת. אך לסיפור הזה יש אספקט יהודי. באחרונה נתגלה שהבעלים של מפעלי ליץ, ארנסט ליץ השני, הציל את עובדיו היהודים מציפורני היטלר.

ליץ החל ביוזמה מיד עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933. הוא סייע לעובדיו (וגם לרבים מקרוביהם וידידיהם) לברוח מגרמניה. ליץ ניצל את העובדה שלמפעלו יש סוכנויות בכל חלקי תבל, ומינה יהודים לתפקידים (לרוב פיקטיביים) בנציגויות בצרפת, בבריטניה, בהונג-קונג ובעיקר בארצות הברית. עד מהרה הפכה יוזמתו של ליץ לתנועה המונית שחוקרים כינו אותה "רכבת החירות של לייקה". ליץ הגביר את מאמציו לאחר ליל הבדולח ב-1938. הפעם המאמץ היה בכיוון ארצות הברית, שם נתקבלו הבאים על ידי נציגיו האמיתיים של ליץ בסוכנויות. הם קיבלו דמי מחיה בגובה משכורת לשלושה חודשים, ועוד חצי משכורת לשלושת החודשים שלאחר מכן, עד שסידרו להם עבודות של ממש בתעשיית הצילום האמריקנית.

בשיטה זו ניתן היה להמשיך עד פרוץ המלחמה, בספטמבר 1939. אך גם לאחר מכן המשיך ליץ לסייע ליהודים להימלט. היכולת המופלאה שלו לעשות זאת נבעה בין היתר מן המעמד שקנה לעצמו בעיני השלטונות הנאציים. הוא היה ספק של ציוד חשוב לצבא הגרמני. מפעליו גם היו מקור הכנסה של דולרים מארצות הברית, כל עוד זו לא היתה מעורבת במלחמה.

מבצע הצלת היהודים כולו נשמר בסוד. כשבאחד המקרים נתפס עובד בכיר של החברה ונעצר כחשוד, הצליח ליץ לשחרר אותו תמורת שוחד. בתו של ליץ, אלסי קוהן ליץ, נתפסה ונעצרה על ידי הגסטאפו בעת ניסיון לסייע לאשה יהודייה לעבור את הגבול לשוויצריה. היא עונתה קשות במהלך חקירתה, אך לבסוף שוחררה.

כיצד קרה שסיפור מופלא זה לא נתגלה עד היום, ועתה עלה לפתע?

מסתבר שזמן מה לאחר המלחמה הוצע הסיפור תמורת תשלום ל'רידרס דייג'סט', שתפוצתו אז הגיעה ל-12 מיליון עותקים. אך המשפחה איימה בתביעה ואסרה על פרסום הפרשה כל עוד הקשורים בה הנם בחיים. רק אחרי פטירתו של האחרון מבני משפחת ליץ מאותה תקופה הוסר האיפול. ב-1987 סופר הסיפור בקצרה וראה אור בכתבי עת מקצועיים העוסקים בצילום, אך לא עורר תשומת לב. עשר שנים לאחר מכן פורסמה הפרשה באלמנך 'מי הוא מי בעולם הצילום היהודי'

הסיפור ראה אור בספר The Leica Freedom Train , 'רכבת החירות של לייקה', שחובר על ידי פראנק דאבה סמית (Frank Dabba Smith), רב יליד קליפורניה החי באנגליה.

אירנה סנדלר - מייל מרגש שקיבלתי

אירנה סנדלר - שנפטרה לאחרונה בגיל 98, הייתה מועמדת לפרס נובל לשנת 2008> בהיותה גרמניה, אירנה ידעה מהו הגורלשמתכננים הגרמנים עבור היהודים.
בזמן מלחמת העולם השנייה, קיבלה אירנה אישור לעבוד בגטו ווארשה כמומחית לביוב ואינסטלציה. אירנה הבריחה תינוקות יהודים בתא המטען של המשאית שלה בתחתית הכפולה של ארגז הכלים שלה.
היא השתמשה בשקי יוטה כדי להחביא את הילדים הגדולים יותר. היה לה גם כלב> מאחור, שאימנה אותו לנבוח בכל פעם שהחיילים הנאציים נתנו לה להיכנס ולצאת> מהגטו.
החיילים לא רצו להתעסק עם הכלב שלה, והנביחות חיפו גם על קולות הבכי של הילדים.
אירנה הצליחה להבריח ולהציל 2500 תינוקות וילדים, לפני שנתפסה!
הנאצים שברו את רגליה וזרועותיה, והיכו אותה מכות קשות אירנה שמרה בצנצנת שקברה בחצר האחורית שלה רישום מדוקדק של כל הילדים> שהבריחה.
אחרי המלחמה נסתה לאתר את כל ההורים שאולי ניצלו, כדי להביא> לאיחוד משפחות, אך רובם נספו בתאי הגזים.
הילדים שלא יכלה לאחד עם הוריהם> קיבלו משפחות אומנות או אומצו.
> > אירנה הייתה מועמדת לפרס נובל לשלום לשנת 2008. היא לא נבחרה. אל גור> זכה, עבור מצגת שקופיות על התחממות גלובלית.

סיפור מארץ ישראל - אלישבע ביכובסקי- יהודה צורף

סיפור מארץ ישראל - אלישבע ביכובסקי

תולדות היישוב העברי של טרם קום המדינה רצופות פסיפס ססגוני של דמויות אקזוטיות מזן ההרפתקנים, האידיאליסטים, מחפשי הדרך, הרומנטיקאים וההוזים. רק על רקע זה ניתן להסביר את סיפור חייה אפופי התעלומה של אלישבע ביכובסקי, הסופרת הרוסיה שכתבה את הרומן הראשון בעברית שנכתב על ידי אישה אי פעם. הרומן "סימטאות" יצא לאור בתל אביב בשנת 1929.

מסתבר שאלישבע ביכובסקי, הסופרת הראשונה שכתבה רומן עברי בארץ ישראל, הייתה בעצם רוסיה נוצרייה שמעולם לא התגיירה. היא נולדה ברוסיה בשמה המקורי יליזווטה ז'יריקובה למשפחה נוצרית בשנת 1888. בשנת 1910 היא הוסמכה למשרת הוראה במוסקווה, ובתקופה זאת גם החלה להסתובב בחוגי האינטליגנציה היהודית המוסקבאית, גילתה עניין גובר ביהדות ובשפה העברית, אך כאמור מעולם לא התגיירה.

בשנות העשרים היא נחשבה למשוררת נערצת, הופיעה ברחבי העולם בקרב קהילות יהודיות כנציגת הגויים, שהצטרפה ליהודים בשל אהבתה לעם העברי המתחדש, וספרי שירתה נמכרו באלפים. ברוסיה הכירה אלישבע את שמעון ביכובסקי, עסקן ספרותי ציוני, שהיה מקורב לגנסין ולברנר. השניים נישאו בשנת 1920, ועלו ארצה בשנת 1925 . ביכובסקי היה לאמרגנה של אלישבע. הוא הפיק ערבי שירה, שבהם כונתה רות המואביה שעל גדות הוולגה. הוא גם כרך את הביקורות שנכתבו עליה לספר שנמכר גם הוא לא רע.

בשנת 1932, כשהיו בעיר קישינב, נפטר ביכובסקי. אלישבע שבה ארצה. היתה לה כאן בת, שהכירה חייל בריטי, נישאה לו והשניים עברו לבריטניה. כך שאלישבע נותרה לבדה. ביאליק ארגן לה קצבה חודשית של 15 דולר. זה לא הספיק להרבה. מסופר שאנדה עמיר הגיעה אליה לביקור והביאה לה תפוחים, וזה כל מה שאלישבע אכלה במשך כל השבוע. בגיל 61 שוכנעה על ידי חברה לצאת לנופש בחמי טבריה. אבל שם חלתה ומתה.

"אלישבע היתה לגמרי בשוליים" אומר פרופ` מנחם פרי על השנים הארץ ישראליות שלה. "לא יוצאת מהבית. הולכת לסרטים לפעמים. לא היה לה אפילו רדיו. היתה שומעת רדיו מעבר לקיר מהשכנים ומתעצבנת שהם שמים מוזיקה שהיא לא אוהבת. היא היתה מנותקת לגמרי. ביכובסקי היה הקשר שלה לעולם. כל עוד הוא היה, היא היתה מקורבת לביאליק ולסופרים הלאה. הצעירים יותר, החבורה של שלונסקי, שנאה אותה וגם קינאה בה. אחר כך היא היתה מנותקת לגמרי".

שוב מוכיחה המציאות עד כמה מסוגלת ישראל לגמול בייסורים לאוהביה, במיוחד אם הם גויים הקושרים בה את גורלם.

יהודה צורף

מכתבו של מנהל מכון וינגייט. כל מילה פנינה

מכתבו של מנהל מכון וינגייט. כל מילה פנינה


לכל הבטלנים מהכיסאות המרופדים בכנסת ולועדת השרים עם הבורקס ובקבוקי המיץ על השולחן שלום,

שמענו שאתם דנים המון באלימות. שמענו שוב שאין מספיק כסף לעוד שוטרים ועוד מכונות ירייה ועוד תותחים נגד כייסים ואנסים.

הרגשנו ששמענו את זה כבר פעם. או כמה פעמים. או מיליון.

נמאס כבר!!!!!!!

אתם לא רואים את הפתרון שמונח ממש מתחת לעוגיות החמאה שעל השולחן שלכם?

תפסיקו לספר לנו על תקציבים.

הרי אפילו אתם כבר לא מאמינים לעצמכם.. את האלימות לא תנצחו בתקציבים. הכל מתחיל מחוקים מרתיעים. הרוצחים והאנסים וכל שאר הבני-דודים של השטן צריכים לפחד מאיתנו ולא אנחנו מהם!

אז הנה התכנסתי כאן היום ואני חוטף לכם את המיקרופון ויש לי דרישות.

זה לא כסף וזה לא כוח שאני רוצה. זה חוק. או ליתר דיוק חוקים. כן, זה חוקים שאני רוצה! חוקים קשים למען אזרחים שרוצים לחיות ונגד אלה שחוגגים על חשבון הכאב שלנו והפחד, כל הדרך אל הקזינו של החיים של הכי היקרים לנו

והנה הדרישות שלי:
- על אלימות נוער אני דורש להעניש קשה - כל נושא תיק פלילי על אלימות לא יקבל רישיון נהיגה ולא יצא לחו"ל עד גיל 30! – תתחילו עם 3-4 כאלה ואתם תראו באיזו מהירות ה"ערסים" המתחילים האלה יכולים להרגיע...

- לתת עונשים קבועים וקשים בחוק לרוצחים (מאסר עולם אמיתי! לכל החיים!), לאנסים (20 שנה), לסוטים שפגעו בילדים (20 שנה), לרוצחי נשותיהם (מאסר עולם – הם רוצחים), לפושעים שפגעו בקשישים (15 שנה ועוד שנה לעבוד עם קשישים) ולמתעללים מינית בנשים (10 שנים מינימום). על אונס קבוצתי - מאסר עולם!!!! – ואל תאפשרו לשופטים להפעיל את בלוטות הרחמים שלהם פתאום כשהם צריכים להרתיע. נראה אותם אחרי שהילד שלהם יפגע, חס וחלילה..

- להעניש על מעשי מרמה ונוכלות בעונשים קשים ויעילים. על אלימות "קלה" ברחוב - כנ"ל ועל עוד מעשי פשע "קטנים" שכשאתה לא מטפל בהם - אתה מגדל פושעים אמיתיים. ולא - אני לא מתכוון לאנשים רעבים שגנבו!! אני מתכוון למי שמוצא שאלימות ופשע זו אחלה פרנסה וסבבה כבוד.

- במקום בתי כלא יקרים (שהם היום סוג של מתנ"ס אבל לפושעים..) אני רוצה שתקימו יישובי עונשין מבודדים שבהם יכלכלו האסירים את עצמם ויממנו את שהייתם בעבודה קשה. קוראים לזה "עבודת פרך" - מזה הם יפחדו! היום הם פשוט יושבים בחוג מקרמה, מחשבים ויוגה – ובקרוב? מה? חוג ג'ודו?..

... ודרך אגב, את ההילטונים שהקמתם ואתם מתעקשים לקרוא להם בתי כלא, אולי תהפכו אותם לבתי ספר בתנאי פנימייה להורים? – הורה שיודע לחנך יגדל דורות כאלה. ולמה שלא יהיה מקצוע כזה בבגרות – ניהול משפחה. למה הילדים שלנו חייבים לדעת כל תנועה של כל נביא בתנ"ך ושל כל צבא בהסטוריה של אירופה אבל את הדברים הבסיסיים של איך לגדל ילדים, איך לחנך אותם, איך לנהל תקציב משפחתי או איך לבנות לעצמם ולמשפחתם חיים בעלי ערך ותקווה – למה את זה אתם משאירים לרחוב?

נמשיך?

- להנהיג סירוס כימי חובה למי שביצע פשעים מיניים בילדים ולמי שחזר על פשעי מין כלשהם (אונס, מעשים מגונים).

- למנוע מפושעי מין לחזור ולהתגורר לפחות 50 ק"מ ממקום מגורי הקורבנות גם אחרי שחרורם, לכל החיים.

- פושעי סמים ובמיוחד מבריחים וספקים שיתפסו - כל רכושם עד השרוך של הנעל יוחרם לטובת המאבק בסמים. הם יממנו את המאבק בהם. רציתם תקציבים? הנה. קחו.. קחו.. עכשיו אתם מרוצים? קיבלתם כסף? יאללה – קחו עוד בורקס ובואו נמשיך בסיור בשבילי ההיגיון הבריא...

- עברייני אלימות קשים לא יורשו לצאת לחופשות מהכלא! – זכרו את בן איבגי שצוחק עליכם כל הדרך ההסגרה דה-לוקס שהוא סידר לו. וזה אחרי שבחופשה הקודמת הוא סתם שדד מכולת.

- לשלול מכל מי שישא נשק לא חוקי את רישיון הנהיגה ואת הזכות לצאת לחו"ל להרבה שנים. אפילו אם לא עשה דבר. סכין לא לוקחים בכיס כדי לקלף תפוח וגם אקדח הוא לא ממש מצית!

- לשלול מכל נער שעשה שימוש בנשק בלתי חוקי (כולל סכין, אולר וכדומה) את הזכות לשרת בצבא ולנהוג במכונית (שמעתי שבוועדה כבר התחלתם לדון בדברים דומים - יופי לכם! נו.. טעים הבורקס?)

- והייתי מוסיף גם את האלימות בדרכים. כולנו הצלחנו כאן ושם לפשל בכביש. אבל את מי שחוצה קו הפרדה לבן, מי שחוצה רמזור באדום, שנוהג בלי רישיון ועוד כמה עבירות סוציומטיות במיוחד שיש להן גם נטייה מוזרה לייצר גופות מרוטשות - את אלה הייתי מעניש ב-5 שנים בכלא ושלילה לכל החיים על העבירה עצמה! הם רוצחים שקטים. בלי הגה. הם חייכנים ונורמטיביים אבל הם יהרגו לך את ההורים או את הילד. או את כל המשפחה. בלי להניד עפעף. אפילו בלי להדליק מזגן.

לסיכום, רבותי המחוקקים, זה לא כסף שחסר למאבק באלימות - זה חוקים!

זה שתתחילו להזיז את עדרי העוזרים הפרלמנטריים שלכם ולשנע את הפקסים שלכם ואת המחשבים הניידים והרכבים הצמודים כל כך טוב אליכם ואל נשותיכם החסודות ואת החליפות המפוארות שקניתם מכספנו "בשביל הקשר עם הבוחר" ותנסחו חוקים ותעבירו אותם כי אתם מסוגלים לעבוד בחריצות מדהימה בשביל כל קול בבחירות אבל בשביל החיים של ילדינו אתם תמיד בפגרה או באיזה סיור לימודים בחו"ל על חשבוננו שבמהלכו אתם לומדים נושא מאד חשוב כמו הגודל ההשוואתי של חדרי מלון בסגנון הסוויטה הקאריבית או אופרציות בניהול בריכות שחייה בחופים קסומים ומשום מה מסתבר שממש אצלם פותחו שיטות מצוינות לניהול תחבורתי שישראל מתעתדת ליישם וזה אפילו שכלי הרכב הכי חדיש שם זה איזה פרד או ריקשה או סתם הרגליים של המקומיים..

זה לשנות כך שהם יפחדו מאיתנו. כן – הם. המאיימים האלה. הגדולים המפחידים. אלה שפעם הזנחתם כשהם היו ילדים עניים ודפקתם להם את הילדות והיום הם מחזירים לנו בראש.

וכן. מאיתנו: ההורים והשכנים והאנשים הפשוטים שסתם רוצים לחיות בשלום עם הפחדים שלנו. מאלה שעד היום לא קמו להגיד לכם שדי כבר כי תמיד היינו בטוחים שאוטוטו אתם מתחילים לטפל בזה. הרי בשביל זה נבחרתם, לא?

וזה לשנות שהם יפחדו במקום שאנחנו נפחד מהם. במקום שנצטרך להתפלל בכל פעם שהילד יוצא למועדון או שאימא שלנו נוסעת בכביש או שהבת שלנו לובשת חולצת בטן או שסבתא שלה נשארת בבית הקטן שלה ושומעת רעשים בחוץ.

אז יאללה. קומו כבר מהכסא, קחו בורקס אחרון ותתחילו לעבוד כבר.

על החתום,

אזרח משונה שרוצה את המדינה שהבטיחו לו ושלמענה הוא נלחם משדה הקרב ועד לשדה השלום והוא ממש סתם בן אדם. אחד שרוצה את המדינה שכבר הייתה ממש בהישג יד, ממש כאן, אבל פתאום נעלמה לו ולכולם ופינתה את המקום למשהו שאפילו בחלומות הזוועה של ההורים שלנו לא יכול היה להופיע כי אין מצב שיהיה דבר כזה בעולם חוץ אולי מישראל.

פרסמתי מאמר על חואנה המשוגעת
להלן מייל שקיבלתי מסימה אבן:

לגבי אותה חואנה נראה לי שבמשפחתה היו לא מעט משוגעים ומאוד יתכן שזה נבע ממנהגיהם להתחתן בתוך המשפחה.
אחותה של חואנה היא קתרין מארגון שניתנה לארתור אחיו של הנרי השמיני ולאחר שזה מת הנרי החליט לשאת אותה. גם לה היה גורל לא קל. היא הרתה כמה פעמים ובכול פעם הפילה עובר זכר. כשהצליחה סוף סוף ללדת נולדה לה תינוקת שבעטייה המלך כבר מאס בקתרין וציווה לסלקה מעל פניו, יזם גירושין בניגוד להסכמת האפיפיור וייסד דת חדשה באנגליה - אנגליקניות שהוא עומד בראשה.
הבת הייתהו מרי שלימים תעלה לשלטון כ-מרי מלכת אנגליה שהאנגלים אוהבים לכנות "בלאדי מרי" כלומר מרי של שפיכות הדמים (כן על שמה המשקה המפורסם של רסק עגבניות עם וודקה).

אותה מרי לאחר שעלתה לשלטון חשקה להנשא לבן דודה פיליפ מלך ספרד. (מטורף לא קטן בעצמו ), הוא הוזמן לחצר ובפועל נראה היה שספרד ואנגליה יתאחדו. אך מרי סבלה מהריון מדומה וכאשר השקר התגלה הוא ברח מאנגליה לספרד. מרי זכתה לשם המפוקפק שלה בשל רצח של מאות פרוטסטנטים והעלאתם על המוקד. תמונות זוועה המשחזרות את התקופה בסרט "אליזבת" ( הראשון בסדרה).

אחות אחרת של חואנה היא איזבלה אשר ניתנה לאשה למנואל מלך פורטוגל אשר תחילה קלט את היהודים שגורשו מספרד בשמחה ובאינטרס כלכלי אך אחר כך אולץ בתמורה לזכות לשאת את בתם של פרדיננד ואיזבל לגרש אותם. הוא אכן הוציא צווי גירוש אך בכל זאת לא רצה לוותר עליהם, הוא סגר את הנמלים וביום אחד כינס את כולם בכיכר הראשית בליסבון והטביל בהתזת מים 150,000 יהודים בכפייה.

קשה שלא לחשוב מחשבות של תורת הגמול. כול מי שעינה יהודים סבל ובגדול.
על ליסבון עלה גל צונאמי ענק כעבור 200 שנה, לאחר 3 רעידות אדמה ושריפות שפרצו דווקא בחגיגות "כל הקדושים" שלהם. 100,000 נוצרים תושבי ליסבון, נהרגו בתוך 100 כנסיות ובכיכר הגדולה שבה הטבילו את היהודים ואחר כך העלו רבים מהם על המוקד, בתואנה שלא התנצרו כהלכה.
ואם זה לא מספיק הכנסיה סן דומינגו שממנה הוציאו את פסקי האוטו דה פה ושילחו אנוסים אל המוקד נשרפה ב-1959. כל תכולתה נותרה אפורה ומפוייחת כמעין אנדרטה ותזכורת למה שהיה.

נראה לי שהפורטוגלים קלטו את המסר. הם לא מפסיקים להתנצל. בכיכר יש 2 מונומנטים המבקשים סליחה מן העם היהודי וב-1996 מאריו סוארש התנצל במלאות 500 שנה ל-גירוש פורטוגל.

בעקבות ההתנצלות כפרים שלמים חשפו את העובדה שהם שומרים על יהדותם בסתר כל השנים.

לגבי חואנה שהשתגעה, יש לה את המקבילה הגברית פדרו הראשון שהתאהב באינס דה קסטרו היהודייה, הוליד עימה כמה צאצאים בלתי חוקיים שאחד מהם הוא ז'ואו ה-1.
הוא רצה לשאת אותה לאחר שאשתו מתוקף נישואין פוליטיים מתה, אך אביו ציווה לרצווח אותה. פדרו עקב אחר הרוצחים, הרגם ואכל את ליבם, לאחר מכן הוציא את שלד אהובתו מן הקבר הלבישה בבגדי מלכות ובקוימברה שבה ארמונו ציווה על כל החצר לנשק את שלד כף ידה. כשמת נקבר בהוראתו בארון קבורה מול הארון שלה כשרגלייהם אלה מול אלה כדי שביום תחיית המתים יעמדו שוב מחדש זה מול זו. אגב בנם ז'ואו ה-1 הפך למלך פורטוגל ובנו אנריקה הספן הוביל את פורטוגל לעידן התגליות. בחצרו שבסגרש הוא הושיב יהודים רבים שסייעו לו באסטרונומיה מיפוי ועוד, בינהם אברהם זכות, יהודה קרקש ואחרים.אבל הסיוע הזה היה לפני מאורעות הדמים של גירוש פורטוגל שהזכרתי קודם.

תודה לסימה על העדכון ועל התוספת לגבי מלך פורטוגל.

היטלר יוצא מהארון - מצחיק בטירוף

קיבלתי במייל קישור לקטע מצחיק בטירוף. קצת גס אבל מדהים.

העתיקו את הקישור מתחת וצפו בקטע מצחיק בטירוף


היטלר יוצא מהארון
http://www.youtube.com/watch?v=lHUOhiuU9f4&feature=player_detailpage#t=140s

עד היכן האי שפיות והטרוף יכול להגיע?

קיבלתי מייל והחלטתי לפרסם אותו כאן כמו שכתוב במייל למען יראו ויקיאו
ואני מוסיף למען יראו ויקיעו את ההזויים והחולי נפש הללו שמחבקים ומנחמים את גדולי אוייבינו
רעיה ירון דוברת "מחסום ווטש" (קואליציית נשים לשלום, , , , ), מחבקת את אימו של אחד מרוצחי משפ' פוגל אשר שיסף את גרונה של תינוקת בת חודשיים בסכין מאכלת, אשר לקח ממטבחה של אימו שבתמונה. . . . .

זו תמונתה של רעיה ירון, פעילה ותיקה ודוברת "מחסום ווטש"

קבוצת יצורים מעוותים מנטלית וריגשית, אשר נישאים על כתפי התקשורת שרואה בהם את שליחיו הציבוריים.

קבוצה מאוסה ומתועבת זו על כל "חסידיה הפנטיים" מקומם בתחתית הביבים של המזוהמים שבשווקים . . . . . .

המעוותת רעיה ירון כותבת בקביעות במדור דעות במעריב.

לאיזה תחתיות מרופשות יכולים להגיע מעוותים אלו, שעדיין נחשבים בקרב אליטות מסויימות כאנשים שפויים.

הקרב שמשפיע עד היום באופן תרבותי.

ישנם קרבות המשפיעים על הרבה שנים מאז סיומם מבחינה צבאית.
ישנו הקרב בקרני חיטים שכתבתי עליו
http://oferkem.blogspot.com/2010/02/blog-post_10.html
ישנו הקרב בפורט ארתור שגם עליו הרחבתי
http://oferkem.blogspot.com/2010_01_01_archive.html
הקרבות הללו השפיעו על העולם במובן צבאי.
אני רוצה לספר על קרב שהשפיע על העולם במובן תרבותי.
זה הקרב שנערך ב 1066 בדרום אנגלייה במקום הנקרא הייסטיגנס
לפיכך הקרב נקרא קרב הייסטיגנס.
נסביר את המקור והקרב עצמו ולאחר מכן נסביר על ההשפעה התרבותית של הקרב.
המקור לקרב הוא כמו רובם המכריע של הקרבות- קרב על שליטה.
אדוארד , מלך אנגלייה מת ב 1066 , שהוא חסוך ילדים.
כרגיל, במקרים אלו, החל מאבק בין טוענים לכתר.
כל אחד מסיבותיו הוא, טען שהוא היורש של המלך.
זה ממש לא משנה מה הטענות של כל אחד מהיורשים
מה שחשוב לציין היא שכל אחד מהיורשים , 3 במספרם, גייס צבא.
השלושה היו- הרולד , גיסו של המלך המנוח
מלך נורבגיה (אני לא זוכר את שמו)
גיום, דוכס נורמנדיה שבצרפת.
גיום טען כי הוא הציל את חיו של אדוארד ואז התחייב אדוארד כי אם גיום ישנה את שמו
לשם אנגלי, וויליאם הוא יירש את אדוארד.
הרולד טען כי אדוארד חזר בו אבל זה ממש לא משנה.
כמו שאמר מאו טסה טונג- האמת יוצאת מהקנה של הרובה.
כלומר מי שינצח הוא זה שישלוט באנגליה.
הרולד שהיה בפועל השליט לאחר מות המלך הכתיר עצמו למלך אנגלייה
אבל השטח המתין למלחמה שתקבע מי יהיה המלך.
בקרב הראשון הביס הרולד את הנורבגי ובזה הסתיים סיפורו של הנורבגי בכל הקשר לכתר האנגלי.
גיום היה איש צבא מבריק.
הוא המתין בסבלנות ונתן לשני יריביו להתכתש.
בינתיים הוא ארגן צבא והפליג לאנגלייה.
הוא נחת בדרום אנגלייה במקום הנקרא הייסטיגנס.
שם התבצר והמתין להרולד.
בכדי לזרז את הרולד הוא החל לבזוז את רכוש האיכרים והאצילים בסביבה.
הרולד לא יכול היה להמתין עוד ולגייס עוד אנשים.
חובתו כמלך היא להגן על נתיניו.
כיצד הוא יראה כמלך אם הוא אינו מגן על נתיניו מפני פולשים זרים, כפי שהוא כינה את גיום?
גם בצבא מצומצם יחסית היה הרולד עדיף על גיום.
לא ניכנס לפרטים אבל גיום הצליח להביס את הרולד כאשר הוא עצמו נלחם עם חייליו כלוחם פשוט
ומפגין אומץ רוח רב.
חייליו של גיום הלכו בעקבותיו בהתלהבות בעוד שחייליו של הרולד לא ראו את מלכם שעמד
בקצה וניהל את הקרב בשלט רחוק.
גיום זכה בקרב והכתיר עצמו למלך אנגלייה.
הוא שינה את שמו לשם המלך וויליאם הראשון ונודע בשם וויליאם הכובש.
השושלת הנורמנדית-אנגלית שהוא היה המייסד שלה שלטה באנגלייה 100 שנים.
עד כאן באשר לוויליאם.
נעבור עכשיו לשאלה החשובה והיא ההשפעה של הקרב הזה.
וויליאם (גיום) היה צרפתי ולא ידע כמעט אנגלית.
כאשר הוא (וצבאו) הגיעו ללונדון ושלטו שם שנים רבות הם שונתה השפה האנגלית.
בכדי שוויליאם יוכל לשלוט נאלצו האנגלים להתאים עצמם למלך החדש.
השפה האנגלית הפכה למיקס של אנגלית וצרפתית.
30% מהשפה האנגלית היום מכילה ביטויים מצרפתית אשר מקורם בשלטונו של וויליאם.
השפה האנגלית הינה השפה המדוברת והמשפיע ביותר בעולם.
(עזבו כרגע את העובדה שיש יותר אנשים שמדברים סינית, הרי ברור שזו לא הכוונה)
כלומר הקרב הזה שנערך בשנת 1066 משפיע עד היום על העולם מבחינה תרבותית.

עצמאות על כר דשא

עצמאות על כר דשא

שוויץ מורכבת היום מ 22 מחוזות או קנטונים.
הקמת האיחוד השוויצרי הייתה מקרית וללא מחשבה על הקמת מדינה משותפת.
האיחוד שיצא לדרך היה בסך הכול ברית הגנה ושמירת דרך גישה.
להלן הסיפור על עצמאות שוויץ.
לאחר מאבקים פנימיים גדולים התאגדו בשוויץ של היום 3 קנטונים שהיו עצמאיים.
האיכרים שהרכיבו את הקנטונים היו עצמאיים וכל קנטון ניהל את חייו מבלי להפריע
לאחר.
3 הקנטונים היו ביחסי שלום וחיו בשלווה גם עם שכנים אחרים.
כך היה המצב כ 100 שנים החל מהמאה ה 12.
השליט להלכה של הקנטונים היה קיסר רומא.
אולם הקיסר הסתפק במיסים סבירים וממש לא התעניין באיכרים שחיו בהרים הנידחים.
כך שהקנטונים היו למעשה עצמאיים לחלוטין.
כל זה השתנה כאשר במאה ה13 התגלתה דרך קצרה לחצות את הרי האלפים.
הדרך עברה בשלושת הקנטונים.
הנסיכים המקומיים מבית הבסבורג ששלטו מחוץ לקנטונים החליטו כי זו דרך מצוינת לגבות מיסים.
הם ישלטו בדרך ויגבו מסים מכל מי שמשתמש בדרך.
הם פלשו לקנטונים, הקימו מבצרים והחלו לגבות מסים רבים מהאיכרים ולהצר את צעדיהם.
שלושת הקנטונים החליטו לקיים ברית ביניהם.
הם התאספו על כר דשא באגם ליד לוצרן של היום.
11 אנשים מכל קנטון, בסך הכול 33 אנשים ושם על כר דשא בשם "ריטלי"
באוגוסט 1291 החליטו על ברית צבאית בין שלושת הקנטונים.
לאחר מאבקים קשים שנמשכו 25 שנים הם הביסו את צבא מלכי הבסבורג,
כאשר הם מנצלים את הלחימה בהרים לזכותם.
בלחימה בהרים הם ביטלו את האירגון והנשק הכבד (מרכבות) של האוייב,
הם ניצלו את היכרותם על ההרים וגלגלו סלעים כבדים על הצבא.
ב 1315 הובסו בני הבסבורג סופית.
בעקבות ההצלחה החלו עוד קנטונים לבקש להצטרף לאיחוד שנודע אחר כך בשם שוויץ.
כיום ישנם 22 קנטונים ולמרות הניטרליות הידועה של שוויץ
הצבא השוויצרי מתאמן כל הזמן כלקח ממלחמת העצמאות שלהם.

הגרסה הקודמת של קרב הגרילה הימי שאולי יתרחש בעתיד במפרץ

הגרסה הקודמת של קרב הגרילה הימי שאולי יתרחש בעתיד במפרץ

לפני מספר ימים ערך חיל הים האיראני תרגיל רחב היקף.
בתרגיל תורגלו ספינות מהירות נושאות תחמושת אשר תפקידן הוא לקדם צי אויב
בעל אוניות גדולות אשר יש ברשותן עליונות צבאית גדולה. קרי הצי האמריקאי.

כלומר מצד אחד ספינות ענק בעלות כוח אש עצום ומצד שני ספינות קטנות וזריזות
אשר מנסות לשנות את כללי הקרב ולהפוך אותו לקרב גרילה בים.

לפני כ 150 שנים היה קרב דומה במלחמת האזרחים האמריקאית.
בשנת 1860 ייצר הדרום אונית ענק שהייתה היחידה מסוגה בעולם.
שם האונייה היה "מרימק".
מבחינת כוח האש, עובי הדפנות וכדומה הספינה הייתה בלתי מנוצחת.
מכיוון שבניית האוניה הייתה ממושכת וגזלה משאבים רבים נבנתה רק ספינה אחת.
אנשי הדרום לא רצו להסתכן ולכן בנו רק ספינה אחת כזו.
הפעלת הספינה עברה בהצלחה מרשימה, מעבר לכל חלום ורוד.
בהפלגת הבכורה מרמיק הטביעה 4 ספינות של הצפון.
שאר הספינות פשוט ברחו.
למחרת יצאה ספינת האימים למסע צייד.
השלל היה שתי ספינות צפוניות.
צבא הצפון הבין כי יש לו בעייה בהתמודדות מול עוצמת אש שלא נודעה כמוה.
להתחיל לבנות ספינה בגודל כזה היה תהליך ממושך ויקר והם חשבו על פתרונות אחרים.
ההברקה שהעלו היא לבנות ספינה קטנה מאוד בעלת תותחים שתוכל לעקוץ ולברוח.
הם בנו במהירות ספינה ראשונה כזו שנקראה בשם מוניטור.
בהפלגת הבכורה של המוניטור החל קרב ימי מסוג חדש.
המוניטור ירתה ופגעה במרימק אך לא יכלה להטביעה אותה.
מרימק לא טבעה אבל הייתה עסוקה מדי בכדי לאיים על ספינות אחרות של הצפון.
מרימק ניסתה לפגוע במוניטור אבל לא הצליחה. הספינה הקטנה הייתה זריזה מדי.
אחרי מספר שעות ירד הלילה ושתי הספינות חזרו לבסיסיהן.
אנשי הצפון מיהרו לבנות עוד ספינות זריזות כאלו
אנשי הדרום ידעו שבצפון בונים ספינות כאלו ולכן הבינו שמרמיק תהייה בבעיה מול מספר ספינות כאלו.
בסופו של דבר מלחמת האזרחים הוכרעה בקרבות יבשה והקרב הימי לא הגיע לידי הכרעה.

עברו השנים ודומה שקרב כזה עתיד, אולי, להתרחש במפרץ הפרסי.
כמובן שישנם אלמנטים רבים שלא היו בקרב הגרילה הישן כגון רדאר, מטוסים וכדומה
אולם הרעיון נשאר זהה. מדינה בעלת ספינות עם כוח אש עצום מול מדינה
בעלת ספינות זריזות וקטנות.
האם הקרב הזה עתיד להתרחש ומה תהיינה התוצאות?

הנכבה האמיתית

לקראת יום הנכבה ברצוני לציין כי אף אחד לא מזכיר את היהודים שחיו בארצות ערב ונאלצו לעזוב ללא רכושם.
העולם עסוק בפליטים המסכנים והאומללים.....
הינה סיפור של משה שמר המתייחס לנכבה האמיתית והיא של היהודים בארצות ערב.
ההבדל הוא שאנחנו לא בוכים אלא עושים.
הכי קל היה לבכות על גורלינו בארצות ערב, במזרח אירופה ובמיוחד בשואה אבל אצלינו לא בוכים.
אנחנו עושים. יצרנו מדינה נהדרת ,אם כי לא מושלמת, מכלום תוך פרק זמן קצר.
יכולתי להרחיב הרבה אבל אני רוצה לתת את הבמה למשה שמר

המלאך של משפחת האופל

השם הרמן גרינג בתקופת השואה אומר הרבה מאוד.
גרינג היה סגנו הבכיר של היטלר.
הוא היה זה שהודיע לראשי ה SS ב 1941 על התחלת הביצוע של הפתרון הסופי של השאלה היהודית.
גרינג היה נאצי נאמן ונדון במשפטי נירנברג למוות בתלייה.
במהלך המשפט לא הביע גרינג חרטה ושעות ספורות לפני התלייה התאבד בבליעת רעל.
אביו של גרינג, ארנסט גרינג היה נאצי עוד לפני שהיה המושג נאצי.
גרינג האב, פיקד על השמדת שבט אפריקאי בתחילת המאה ה 20.
גרינג האב הורה על ביצוע פקודות של הרעלה, מוות ברעב, בצמא, ריכוז במחנות מוות וכדומה.
ההוראות הללו שימשו בסיס ושוכללו ע"י הבן היקר , הרמן, לביצוע השואה.
התברר שבמשפחת האופל הזו היה מלאך.
אלברט, אחיו של הרמן ובנו של ארנסט הציל אלפי יהודים בזמן השואה.
אלברט התמנה כאחראי של מספר מפעלי נשק בצ"כיה.
הוא ניצל את תפקידו ואת קשריו המשפחתיים להצלת אלפי יהודים ולוחמים צ"כים.
הוא ביקש מאחיו להעמיד לרשותו עובדים ממחנות הריכוז , את היהודים שקיבל צייד בדרכונים מזוייפים
ושיחרר.
הוא זייף את חתימת אחיו לגבי צווים שונים.
כלומר הוא היה מופיע עם משאית במחנה ריכוז מגיש ניירות שבהם על פי "הוראה" של הרמן גרינג
היו מעבירים יהודים לאחריותו לשם ביצוע עבודות שונות.
כאשר המשאית הייתה יוצאת ממחנה הריכוז היה אלברט גרינג עוצר את המשאית והיהודים היו בורחים.
יהודים שהיו מגיעים למפעלי הנשק שלו היו עובדים לאט כך שהמשימה שלהם הייתה לוקחת זמן רב
וכך היה להם יותר זמן לנוח ולא לחזור למחנה הריכוז.
הוא שיחרר מספר לוחמים צ"כים בטענה שאחיו מבקש לחקור אותם ואת הלוחמים הללו שיחרר.
הוא פנה לאחיו בבקשות לשחרור אנשים באומרו: "תראה לי שיש לך מספיק כוח לשחרר את האנשים
הללו ממרתפי הגסטפו." השטן "הוכיח" לאחיו המלאך שיש לו מספיק כוח ושיחרר את אנשים.
הוא שוחח בטלפון והתחזה לאחיו בקשר לביצוע פקודות של שיחרור אנשים.
חיו היו בסכנה יום יומית ורק אחיו מנע מהגסטאפו לעצור אותו.
בקיצור מלאך.
הדברים הללו נעשו בסתר, כך שאחרי המלחמה נעצר ונחקר אלברט בתור אחיו של הרמן גרינג ,
כשותף לפשעי מלחמה.
החוקרים לא האמינו לסיפור הזה ורק עדויות של ניצולים הביאו לשחרורו אחרי מספר חודשים.
אלברט לא יכל להמשיך לחיות בגרמניה מכיוון שהוא סבל מהטרדות עקב שמו.
האבסורד הוא שהוא היגר לארגנטינה ושם חי בקרב פושעים נאצים שברחו מגרמניה.
מדינת ישראל לא העניקה לו את אות חסיד אומות העולם למרות שהציל אלפי יהודים.
לא ברור מדוע הסיפור לא ידוע. יתכן מפני שזה פשוט בלתי נתפס.
לא יאמן שבמשפחת האופל הזו היה מלאך.

להגיע לגהינום מרצון

לקראת יום השואה הינה סיפור לא יאומן ולא ידוע .
אושוויץ כידוע הינו מחנה ההשמדה המפורסם ביותר בו נרצחו מאות אלפיםואף יותר.
מעריכים שנרצחו שם מעל מיליון.
קשה להאמין אבל היה חייל בריטי שהגיע לאושוויץ מבחירה.
הינה הסיפור.
דניס היוואי היה חייל בריטי שנפל בשבי הגרמני.
מחנה השבויים בו הוחזקו השבויים המערביים (בניגוד למחנות השבויים בו הוחזקו
חיילים רוסים שנשבו ובטח יחסית למחנות הריכוז וההשמדה) היה סמוך לאושוויץ.
התנאים במחנה השבויים היו סבירים בהחלט בהתאם לאמנת ג"ניבה
בניגוד למחנות השבויים בו הוחזקו חיילים רוסים שנשבו ובטח יחסית למחנות הריכוז וההשמדה.
השמועות על הנעשה במחנה הסמוך הגיעו לחיילים השבויים ועוררו סקרנות אבל
מטבע הדברים הם העדיפו להישאר בצד שלהם ולא להגיע לאושוויץ.
כולם , פרט לדניז היוואי.
רצה הגורל ובמקריות מופלאה זיהה דניז מבעד לגדרות מכר יהודי שהיה כלוא במחנה ההשמדה.
דניס חפר מנהרה לאושוויץ , חמק לגיהנום בשעת לילה.
הוא החליף בגדים עם המכר היהודי.
היהודי חמק למחנה השבויים ודניז נשאר במקומו בגיהנום.
דניס ראה ותיעד את מה שמתרחש שם.
כעבור שבוע הוחלפו הזהויות שוב.
היהודי התאושש קצת במחנה השבויים ומצוייד במזון ובסיגריות שהיו הזהב של אוושוויץ
חזר לגיהנום אם כי שבוע הנופש במחנה השבויים , המזון והסיגריות עזרו לו להיות מאותם בודדים
ששרדו את אושוויץ.
דניס חזר למחנה השבויים.
דניס הצליח באמצעות רמזים לכתוב למשפחתו על מה שמתרחש באושוויץ ומסר גם
פרטים על המכר היהודי שהם הכירו.
הוא היה מזועזע לחלוטין ממה שראה וסיפר לחבריו לשבי.
כעבור חודש ביצע דניז שוב את ההחלפה עם אדם אחר ושהה שבוע נוסף בגיהינום.
כעבור שבוע שוב חזר למחנה השבויים.
בפעם השלישית שרצה לחזור ראה דניס כי המנהרה התגלתה ולא חזר חזרה.
אם היינו צריכים עוד הוכחה לדעת שהיה ידוע לכולם מה מתרחש במחנות ההשמדה
אז הינה ההוכחה.
את המקור לסיפור הביא סוזנה ועל כך תודה רבה וכמו תמיד אשמח לקבל חומר מאנשים ולפרסם אותו.

החתונה המלכותית בצל יום השואה.

בתאריך 29.4.11 מאות מליונים ברחבי העולם צפו בחתונה המלכותית הבריטית.
בתאריך זה ממש 29.4. בשנת 1945 נשא הצורר הנאצי היטלר את פילגשו אווה בראון.

אין לי חשק להתעמק בדומה של אווה בראון ולכן
אני מביא תמצית של אווה בראון מויקיפדיה.
שימו לב לקשר שהיה להיטלר עם אחייניתו שלפי ניתוחים פסיכולוגים שנעשו לצורר לאחר המלחמה אווה בראון שמשה תחליף לאותה אחינית.



אווה בראון נולדה במינכן למשפחה מהמעמד הבינוני. אביה היה מורה. ב-1930 נפגשה עם אדולף היטלר, כאשר עבדה אצל צלם החצר שלו, היינריך הופמן.

היטלר התאושש באותו הזמן ממערכת יחסיו הטראגית עם אחייניתו גלי ראובל, שהסתיימה בהתאבדותה (ויש האומרים ברציחתה) של ראובל ב-1931. מבנה האישיות של אווה בראון תאם, כפי הנראה, את דרישותיו של היטלר. מדובר באשה פשוטה, שהציעה להיטלר כניעות וצייתנות. יחסי השניים התהדקו לאחר מותה של ראובל.

בשנת 1936 הפכה אווה לחלק ממשק ביתו של היטלר. תיאור מעניין של יחסיה עם היטלר נותן בזכרונותיו אלברט שפר, שר החימוש ואדריכל החצר, שהיה בין הידידים האישיים המועטים של היטלר. לדברי שפר, הורשתה אווה לקחת חלק בחיי החברה באוברזאלצברג, משכנו ההררי של היטלר, רק בצורה מוגבלת, ואם היה מגיע אורח רם מעלה, הייתה מורחקת לחדרה, שהיה סמוך לזה של היטלר. היטלר רחש כלפיה זלזול והיה מכנה אותה "Tschapperl", שפירושו בגרמנית "מטומטמת". רק בשנת 1939 הורשתה אווה לגור במשכנו של היטלר בברלין, בחדר שינה הסמוך לחדרו. היא הורשתה להיכנס אל הבית רק מכניסה צדדית, ובמדרגות אחוריות.

היטלר לא נתן פומבי ליחסיו עם בראון מפני שביקש לשמור על תדמיתו כאדם המקדיש את כל חייו, ואף את חייו הפרטיים, לטובת המטרה. בנוסף, חלק ניכר מהיחסים שבינו לבין העם הגרמני היה מבוסס על משיכה ארוטית חזקה, ונישואין, או בת זוג קבועה, עלולים היו לפגום במשיכה זו. היטלר התייחס לנקודה זו במוצהר מספר פעמים, והיה מודע להשפעתו הארוטית על ההמונים.

ברור כי יחסיו עם אווה בראון לא היו יחסים בין שווי ערך, אלא התבססו על שליטה מוחלטת והכנעתה של אווה לרצונו של היטלר.

אווה בראון הייתה אדם א-פוליטי, ומעולם לא הייתה חברה במפלגה הנאצית. על אף קרבתה אל המנהיג, שנתנה לה פוטנציאל לכוח רב, מעולם לא התערבה בעניינים פוליטיים ולא ניסתה לנצל השפעתה לצרכים כלשהם. המחשה דרמטית לעניין זה ניתנה כאשר בימיו האחרונים הורה היטלר להוציא להורג את גיסה של אווה, הרמן פאגליין, קצין אס אס שהיה איש הקשר בין היינריך הימלר לבין היטלר שהיה נצור בבונקר. פאגליין נתפס בדירה בברלין לבוש בבגדים אזרחיים, והדבר עורר חשד כי בכוונתו לברוח. משהורה היטלר על הוצאתו להורג, לא פעלה אווה בראון לביטול רוע הגזירה, על אף העובדה שפאגליין היה נשוי לאחותה, גרטל.

נאמנה עד הסוף, נותרה אווה בראון בברלין כאשר התבצר היטלר בבונקר שמתחת ללשכת הקנצלר, בעוד הצבא האדום סוגר עליו מכל הכיוונים וכל אנשי ממשלו מנסים למלט את עורם. ב-29 באפריל 1945, נישא היטלר לבראון. אל הבונקר הובא חבר של מועצת העיריה, והוא שהשיא את השניים. על תעודת הנישואין החלה אווה לחתום "אווה ב..." אך מחקה את האות "ב" וחתמה "אווה היטלר". יוזף גבלס ומרטין בורמן חתמו כעדים על תעודת הנישואין, שהייתה גם, למעשה, תעודת הפטירה של אשתו של היטלר.

לאחר הנישואין, ולאחר "מסיבה" בה נכחו מזכירותיו של היטלר ונאמנים נוספים, בהם גבלס ואשתו מגדה, ולאחר שהכתיב היטלר את צוואתו למזכירתו, ב-30 באפריל 1945 הסתגרו השניים בחדר. היטלר ירה בראשו, ובראון בלעה גלולת רעל. גופותיהם של השניים הושלכו אל תוך בור שיצר פגז בחצר לשכת הקאנצלר, שהייתה בטווח התותחים הרוסיים. נהגו של היטלר, אריך קמפקה, שפך על הגוויות שלהם מעט בנזין, והגופות נשרפו, כשמסביבם עומדים מספר קצינים נאצים ומצדיעים במועל היד, בטרם ייכנסו בחזרה לבונקר כדי להימלט מן ההפגזות.

יהדות סוריה

בדמשק, כיום מצודת העימות , שכנה בעבר קהילה יהודית מפוארת.
בני הקהילה נטלו חלק פעיל בחיי המסחר והתרבות של העיר.
רובה הגדול של יהדות סוריה עזב והשתקע ברובו בישראל.
כיום נשארו מעט מאוד יהודים בדמשק.
יוצאי סוריה תרמו תרומה גדול למדינת ישראל ובהיותם אנשים צנועים לא נשמע קולם ואין תרומתם למדינה מוכרת.
הסיפור של יהדות סוריה אינו ידוע כמעט מחוץ לקהילת יוצאי דמשק.
אני מביא סיפור שנכתב ע"י ד"ר נתן חסון
מעבר לזווית האישית של נתן חסון ניתן לקרא וללמוד על אורח החיים בסוריה ועל היחסים בינם
ובין הסורים.
כדאי לקרא וללמוד.



עפר

מה השעה ? (קיצור תולדות הזמן)

באופן טבעי אנחנו קשורים ליחידות הזמן.
דקות, שעות, ימים ושבועות.
היכן התחיל כל זה?
מתברר כי הצורך במדידת זמן הוא עתיק אפילו יותר מהכתב.
ממצאים שגילם בערך 30,000 שנים מלמדים כי מדידת יחידת זמן היה כבר אז.
כפי הנראה מדדו את מחזורי הירח ואור השמש לצורך חקלאי.
הסימונים היו נקבים או קוים מסומנים על גבי לוחות או ציורים עתיקים.
החברות החקלאיות למדו לנצל את השמש והירח לצרכי חקלאות.
כאשר ההסתמכות על הירח בלבד התבררה כלא מספיק מדויקת
אבותינו הקדמונים השתמשו בשיטה של "שנה מעוברת" הנהוגה אף היום.
הלוח הנוצרי שנהוג היום הינו תוצר של הלוח המצרי הקדום.
המצרים מדדו את הזמן באמצעות שעוני מים ושעוני שמש.
כאשר הם הקפידו על רישום מדויק וכך יכלו ליצור לוח שנה מדויק כולל שנה מעוברת.
לפי השנה המצרית היו בשנה 365 ימים ויוליוס קיסר בכובשו את מצריים בחר את הלוח הזה והחליט לאמץ אותו ומכאן למעשה זה לוח השנה המרכזי הנהוג כיום.
במהלך הזמן לוח שנה זה החליף בהדרגה את לוחות השנה שהיו במקומות אחרים וכך למעשה יכל
העולם להתנהל כפי שהוא מתנהל היום בזמנים אחידים.
בסופו של דבר הכובש במקרה הזה הרומאים, הוא זה שקובע את הכללים,
כפי שהכובשים בזמנים מאוחרים יותר (הקולוניאליסטים) קבעו את לוח השנה בקולוניות באפריקה,
אסיה ואמריקה.
וכך נוצר לוח שנה של היום שכולם חיים לפיו.
שמות ימי השבוע לקוחים מעצמים ממערכת השמש.
חלקם שמות באנגלית וחלקם בצרפתית.
שמות החודשים הינם שמות של אלים או של קיסרים רומים.
יולי ואוגוסט נקראים על שמות הקיסרים יוליוס ואוגוסטוס.
כאשר לשניהם יש 31 ימים כך שקיסר אחד לא יעבור את הקיסר השני.
בכדי לקבוע זמנים אחידים החלו להיבנות מגדלי פעמונים אשר לפי הצלילים שלהם ידעו
בעלי תפקידים שונים או סתם אזרחים את השעה.
לכל מגדל כזה היה אחראי אשר תפקידו היה לצלצל בשעה הנכונה שנמדדה באמצעות שעון מים
את מספר הפעמים הנכון.
לאחר מכן במאה 14 הומצא מנגנון מיכני שאפשר לדעת את השעה גם ללא צלצול\
וללא "תורן פעמונים" את השעה חילקו שוב וכך נולדו הדקות והשניות.
שעון היד עצמו יוצר רק במאה ה 18.
הזמן הוא המקשר בין כל התרבויות על פני כדור הארץ.
למרות הבדלי שפה, מנהגים, מאכלים,התנהגות כל האנושות חיה לפי הזמן.
אז מה השעה?

נאום של וילדרס שקיבלתי במייל

הקדמה שלי:
וילדרס הינו ראש מפלגת החירות ההולנדית שאותה ייסד.
הוא נודע כמבקר חריף של האיסלם.
הוא מתבטא בחריפות גם נגד מוחמד והמנהגים שמוחמד קבע לאיסלם.
אין פלא שהוא נאלץ לנוע עם אבטחה כבידה.
וילדרס תומך נלהב של ישראל. הוא רואה בה דמוקרטיה בודדת המוקפת בעמים אסלאמיים, אשר מהווה את קו ההגנה הראשון של המערב. אילולא ישראל, היה המאבק של הטרור האסלאמי מתקדם יותר לכיוון אירופה. לדבריו, הסיבה לסכסוך אינה מעשה כלשהו של ישראל נגד הפלסטינים,
כשם שארה"ב לא פלשה לאפגניסטן לפני ה 11 בספטמבר ולמרות זאת בוצע המגה פיגוע
, אלא זה דבר מובנה בתוך האסלאם; לכן הפקרה של ישראל וחיסולה לא רק שלא תפתור את הבעיה, אלא תהווה זריקת עידוד לאסלאם. הפסד של ישראל במאבק יסמן את ההפסד של העולם המערבי כולו. גם אמריקה, למרות ריחוקה הגאוגרפי, תתקשה להתקיים במצב כזה – "מול אירופה איסלאמית תיוותר אמריקה לבדה כשומרת הגחלת של התרבות המערבית.

להלן נאום שנשא בארה"ב.
כל מילה חשובה כדאי לקרא ולהפנים.
קיבלתי את תוכן הנאום במייל ואני מביא אותו כלשונו:
חברים יקרים, תודה רבה לך על שהזמנתם אותי.
אני בא לאמריקה עם משימה חשובה. עתה המצב כבר לא טוב ב׳עולם הישן׳. (אירופה)
ישנה סכנה עצומה מנשוא, ועם זה מאוד קשה להיות אופטימיים.
אנו עלולים להיות בשלבים האחרונים של האיסלאמיזציה של אירופה. זה לא רק סכנה ברורה ומיידית לעתידה של אירופה עצמה, זה איום על אמריקה ועל ההישרדות המוחלטת של המערב.
ארצות הברית תהייה המעוז האחרון של התרבות המערבית, מול אירופה איסלאמית.
זה יקרה תוך דור או שניים, כשארה"ב תישאל את עצמה: "מי איבד את אירופה?"
ראשית, אתאר את המצב בשטח באירופה ואז, אני חייב לומר כמה דברים על האיסלאם. לבסוף, אני אספר לכם על הפגישה בירושלים.
אירופה, אתם יודעים, משתנה. ראיתם בטח את ציוני הדרך. אבל בכל הערים הללו, לפעמים במרחק כמה רחובות מן היעדים התיירותיים שאתם מטיילים בהם, קיים עולם אחר. זהו העולם של החברה המקבילה שיצרה ההגירה המוסלמית ההמונית. בכל רחבי אירופה קמה ועולה מציאות חדשה: שכונות מוסלמיות שלמות שבהן מתגוררים מוסלמים , ובהן בקושי נראים מעטים מהילידים המקומיים. אנו עוד נצטער על כך. זה כולל אפילו גם את חוסר נוכחות המשטרה.
זהו עולם של כיסויי ראש, שבו נשים מסתובבות בכסויי ראש דמויי אוהלים, עם עגלות תינוקות, וקבוצה של ילדים. בעליהן של הנשים הללו, או, ה״מעבידים״ אם אתם מעדיפים, הולכים שלושה צעדים קדימה מהן. מסגדים ניבנים בפינות רחוב רבות. בחנויות יש שלטים שאתה ואני לא יכולים לקרוא.
אתה תתקשה למצוא כל סימן של פעילות כלכלית. אלה הם גטאות מוסלמיים הנשלטים על ידי קנאים דתיים. אלו הן שכונות מוסלמיות, כמו פטריות שצצות בכל עיר בכל רחבי אירופה. אלו הם אבני הבניין, חלק משליטה טריטוריאלית של יותר ויותר חלקים גדולים של אירופה, רחוב אחרי רחוב, שכונה אחריי שכונה, עיר אחרי עיר.
כיום יש אלפי מסגדים ברחבי אירופה, עם קהיליות הרבה יותר גדולות, מאשר כנסיות. ובכל עיר אירופאית קיימות תוכניות לבניית ״סופר מסגדים״ ולגמד את כל הכנסיות באזור.
המסר הוא ברור: אנחנו השולטים פה!
בתי ספר ממלכתיים רבים בבלגיה ובדנמרק מגישים רק מזון ״חלאל״ (הכשר מוסלמי) לכל התלמידים.
בעבר, אמסטרדם הייתה מאוד סובלנית להומואים ולסביות. כיום, הם מוכים באופן כמעט שיטתי על ידי המוסלמים. נשים לא מוסלמיות התרגלו לשמוע שקוראים להן באופן שגרתי "זונה, זונה".
צלחות-לווין לא מופנות אל תחנות טלוויזיה מקומיות, אלא לתחנות של ארץ המוצא של המהגרים המוסלמים.
בצרפת, למורים בבית הספר מומלץ להימנע מסופרים וספרים שעלולים להישמע כמתקפה על המוסלמים, כולל וולטר דידרו; הדבר נכון יותר ויותר לדרווין. ההיסטוריה של השואה כבר לא יכולה להילמד בבתי הספר בגלל ה׳רגישות המוסלמית׳ לנושא.
באנגליה , המשפט השרעי המוסלמי כעת , כבר חלק רשמי של מערכת המשפט הבריטית.
באזורים רבים של שכונות רבות בצרפת אסור לנשים ללכת ללא כיסוי ראש. בשבוע שעבר גבר כמעט מת לאחר שהוכה על ידי מוסלמים בבריסל, כי הוא פשוט שתה במהלך חודש הרמדאן.
היהודים נמלטים מצרפת במספרי שיא, במנוסה מהגל הגרוע ביותר של אנטישמיות מאז מלחמת העולם השנייה. השפה הצרפתית כיום נפוצה ביותר ברחובות תל אביב ונתניה, שבישראל.
אני יכול להמשיך לנצח עם סיפורים שכאלה. סיפורים על איסלאמיזציה. באירופה חיים כיום 54 מיליון מוסלמים.
אוניברסיטת סן דייגו חישבה לאחרונה כי אחוז מדהים של 25 אחוז מהאוכלוסייה באירופה תהיה מוסלמית כבר בעוד 12 שנים מעכשיו. ברנרד לואיס חזה רוב מוסלמי עד סוף המאה הנוכחית. עכשיו אלה רק מספרים. והמספרים לא היו מאיימים אם למהגרים המוסלמים היה רצון עז להיטמע בחברה שלנו. אבל הסימנים לכך מעטים מאוד. ממחקרי pew דווח כי מחצית המוסלמים הצרפתים מעדיפים להראות את נאמנותם לאסלאם יותר מאשר את נאמנותם לצרפת.
שליש מהמוסלמים הצרפתים לא מתנגד לפיגועי התאבדות.
המרכז הבריטי לאחדות-חברתית דיווח כי שליש מהסטודנטים המוסלמים בבריטניה הם בעד שלטון הח'ליפות.
המוסלמים דורשים את מה שהם מכנים "כבוד". ואת זה אנחנו נותנים להם בכבוד. ואיך? יש לנו חגים מוסלמיים רשמיים בכמה ממדינות אירופה.
היועץ המשפטי לממשלה הנוצרית הדמוקרטית מוכן לקבל את שיטת חוק השריעה בהולנד אם יהיה רוב מוסלמי. יש לנו חברי קבינט עם דרכונים ממרוקו וטורקיה. הדרישות המוסלמיות נתמכות על ידי התנהגות בלתי חוקית, החל בפשעים קטנים ובאלימות אקראית, למשל נגד עובדי אמבולנס ונהגי אוטובוס, ועד כדי מהומות בקנה מידה קטן. בפריז ראינו את המרד שהייה בפרבר ההכנסה הנמוכה, banlieus. אני קורא לפושעים ההם "מתנחלים". כי זה פשוט מה שהם.
הם לא באים להשתלב בחברה שלנו, הם מגיעים כדיי לשלב את החברה שלנו אל ה״דאר-אל-איסלאם״ שלהם (מערבית= Dar al-Islam: دار الإسلام): בית-האיסלאם. ולכן, הם מתנחלים.
הרבה מהאלימות ברחוב שהזכרתי מכוונת באופן בלעדי נגד הלא מוסלמים, וזה מכריח ילידים אירופאים רבים לעזוב את השכונות שלהם, את עריהם, את ארצותיהם. יתר על כן, אין להתעלם מעכשיו לקולות ההצבעה שלהם.
הדבר השני שאתם צריכים לדעת הוא את החשיבות של הנביא מוחמד. את התנהגותו ה״מופתית״ לגביי כל המוסלמים לא ניתן לבקר. אם מוחמד היה איש של שלום , נניח , כמו גנדי ההודי או אמא תרזה, לא הייתה כל בעיה. אבל מוחמד היה מצביא, רוצח המונים, פדופיל, והיה נשוי לכמה נשים - בעת ובעונה אחת. המסורת המוסלמית מספרת לנו איך הוא השתתף בקרבות, איך הוא רצח את אויביו ואף את שבויי המלחמה שלו הוציא להורג. מוחמד עצמו טבח את בני השבט היהודי ׳באנו קריט'ה'.
אז אם זה טוב לאיסלאם, הוא טוב. אך אם הוא רע לאיסלאם, זה יביא רעה עליכם.
אל תיתנו לאף אחד להטעות אתכם לגביי האיסלאם כדת.
בטח, באיסלאם יש אלוהים, וגם ׳אחרי-המוות׳ וכן" 72 בתולות".
אבל במהות, האיסלאם הוא אידיאולוגיה פוליטית בלבד.
האיסלאם הוא מערכת אשר קובעת כללים מפורטים עבור החברה ועבור חייו של כל אדם. האיסלאם מבקש להכתיב כל היבט של החיים. האיסלאם פירושו - 'כניעה'. האיסלאם אינו תואם לא חופש ולא דמוקרטיה, משום שהוא שואף ל"חוקי השריעה".
אם אתם רוצים להשוות את האיסלאם למשהו, השוו אותו לקומוניזם או סוציאליזם לאומי, אלה הם כל האידיאולוגיות הטוטליטריות. עכשיו אתם יודעים למה קרא וינסטון צרצ׳יל לאסלאם ״הכוח המדרדר ביותר בעולם״, ומדוע השווה את מיין קאמפף לקוראן.
הציבור קיבל בלב שלם את הנרטיב הפלשתיני, ורואה את ישראל כתוקפן. חייתי בארץ זו וביקרתי אותו עשרות פעמים. אני תומך בישראל. ראשית, משום שהיא המולדת היהודית אחרי אלפיים שנות גלות, עד וכולל אושוויץ, השני בגלל שזו דמוקרטיה, ושלישית מפני שישראל היא קו ההגנה הראשון שלנו.
מדינה זעירה זו ממוקמת על קו השבר של הג'יהאד, ומתסכלת את ההתקדמות הטריטוריאלית של האיסלאם.
ישראל פשוט סופגת את המכות שנועדו לכולנו.
אם ישראל לא היתה שם, האימפריאליזם האיסלאמי היה מחפש ומוצא מקומות אחרים כדי לשחרר את האנרגיה שלו ואת הרצון שלו לכיבוש. בזכותם של הורים ישראלים, ששולחים את ילדיהם לצבא, ושוכבים עיירים בלילה, הורים באירופה ובאמריקה יכולים לישון היטב ולחלום, בלי להיות מודעים לסכנות הקרבות.
רבים באירופה טוענים בעד נטישת ישראל רק בכדי להתמודד עם תלונותיהם של המיעוטים המוסלמיים שלנו בעריי אירופה.
אבל אם ישראל הייתה, חס וחלילה, ״נעלמת״, זה לא יביא כל נחמה למערב. וזה לא אומר שיהיה לפתע שינוי פתאומי בהתנהגות המיעוטים המוסלמיים אצלנו, ופתאום המוסלמים יקבלו את הערכים שלנו.
אדרבא, סופה של ישראל היה נותן עידוד עצום לכוחות האיסלאם.
הם היו, ובצדק, רואים את מותה של ישראל כהוכחה נחרצת לכך שהמערב חלש. הסוף של ישראל לא יקטין ויפטור את הבעיות שלנו עם האיסלאם, זאת תהיה רק ההתחלה! זה אומר תחילת הקרב הסופי על השליטה בעולם.
אם הם יכולים להשיג את ישראל, הם יכולים להשיג את הכל.
לכאורה, כל המבקרים והעיתונאים של האסלאמיזציה אוהבים לתת תוויות כלשהן כמו "קיצונים ימניים" או "גזענים". בארצי, הולנד, 60 אחוזים מהאוכלוסייה עכשיו רואים את העלייה ההמונית של המוסלמים כטעות מספר אחת במדיניות שלנו מאז מלחמת העולם השנייה.ועוד 60 אחוז רואים באיסלאם כאיום הגדול ביותר. ועם זאת, עדיין קיימת באירופה סכנה גדולה אפילו יותר מפיגועים, כאשר המחשבה שאמריקה תהיה כזאת שנשארת האחרונה במערכה...
האורות עשויים להיכבות באירופה מהר יותר ממה שאתם יכולים לדמיין. אירופה איסלאמית זוהי אירופה ללא חופש ודמוקרטיה, שממה כלכלית, סיוט אינטלקטואלי, וכמובן הפסד של עוצמה צבאית לאמריקה - כבת בריתה האירופית, שתהפוך בין לילה לאויבתה, אויבת עם פצצות אטום. אם אירופה תהפך לאיסלאמית, זה ישאיר את אמריקה לבדה לשמר את המורשת של רומא, אתונה וירושלים
חברים יקרים, החירות היא היקרה ביותר במתנות. הדור שלי לא היה צריך להילחם על החופש הזה, החופש הוצע לנו על מגש של כסף, על ידי אנשים שנלחמו על כך בחייהם ובמותם. בכל רחבי אירופה, בתי הקברות האמריקאים מזכירים לנו את הבחורים הצעירים שמעולם לא עשו את הדרך בחזרה הביתה, ואשר את זיכרונם אנו מוקירים.
הדור שלי הוא לא ה׳בעלים׳ של החופש הזה, אנחנו רק האפוטרופוסים שלו. תפקידנו הוא רק לשמור ולמסור את זכות החירות הזאת לילדים שבאירופה באותה מדינה בה הוא הוצע לנו.
אנחנו לא יכולים לדון ולסגור עסקות עם המולות ואימאמים המוסלמים. דורות העתיד לעולם לא יסלחו לנו. אנחנו לא יכולים לבזבז את החירויות שלנו. אין לנו פשוט את הזכות לעשות זאת.
אנחנו מוכרחים לעשות פעולה הכרחית עכשיו כדי לעצור את הטיפשות האסלאמית להרוס את העולם החופשי שאנו מכירים.


אנא קחו את הזמן לקרוא ולהבין מה כתוב כאן ,ושילחו זאת אל כל אדם חופשי, כי דעו - זה כל כך ומאד חשוב.
________________________________________

אחד במאי

כאשר ראיתם את תוכן המאמר "אחד במאי" ודאי המחשבה הראשונה שחשבתם היא "בשביל מה לדבר על דברים שעבר זמנם?"
כמה מאיתנו חושבים שכדאי לציין את אחד במאי? מעט מאוד
כמה מאיתנו מתעבים את הדגל האדום? הרוב הגדול.
הסיבה לכך מורכבת משני חלקים:
1. הסיבות של אחד במאי כבר לא קיימות וטוב שזה המצב.
2. הרבה מאויבי ישראל ציינו ומציינים במהלך השנים את החג הזה ומניפים את הדגל האדום.

השאלה אם לציין את אחד במאי או לא היא פחות רלוונטית אשר להזכיר מה האחד במאי מסמן.
לפני שנגיע לשאלה מה מסמן האחד במאי צריכים ,כמו תמיד, לחזור אחורה ולהבין את המצב:
לא היו כלל זכויות לעובדים.
אותן זכויות שהיום הן ברורות וטבעיות לנו כמו זכות השביתה, יום עבודה של 9 שעות, ימי מחלה
ועוד פשוט לא היו.
בכמה מקומות היה מותר לירות בשובתים ובכל המקומות היה ניתן לאסור את השובתים.
יום עבודה היה בן 18 שעות. אם עובד נפצע במהלך עבודתו זבש"ו.
ודאי שלא היו ימי חופש , ימי מחלה, דמי הבראה וכדומה.
ברור שגם לא היו פיצויים או פנסיה. היעדרות ביום המנוחה השבועי גם הביאה למאסר.


במצב דברים זה פועלי דפוס בקנדה בשנת לקראת סוף אפריל 1872 התארגנו לבקש תנאי עבודה יותר טובים.
לא, הם לא ביקשו זכויות פנסיה או דמי הבראה גם לא קרן השתלמות או ביטוח מנהלים
הם בסך הכול ביקשו את הזכות להתאגד ולדבר עם המעסיק.
באותם ימים הבקשה הזו שלחה אותם לכלא.
דבר המעצר של פועלי הדפוס הבעירה את השטח והפגנה המונית של המוני עובדים קנדים
פרצה בדרישה לשחרר את הפועלים ולאפשר לעובדים להתאגד ולשבות.

השלטונות בקנדה התירו לעובדים את זכות השביתה.
זו הייתה הפעם הראשונה שבכלל התירו לעובדים להתאגד ולבקש תנאי עבודה ושכר הוגנים.
12 שנים לאחר מכן 1884, בשיקגו, ארה"ב התאגדו עובדים להפגנה.
ההפגנה יצרה מהומה רבה- 60 מפגינים נהרגו ע"י המשטרה.
כן, בארה"ב המשטרה ירתה למוות ב 60 עובדים שביקשו להתאגד ולהשיג יום עבודה של 8 שעות.
מאז נקבע הצבע האדום (דמם של הפועלים שנשפך) כצבע המאבק של העובדים.
הפטיש והמגל מציינים את האיחוד בין פועלי התעשייה והחקלאים.
זה המקור לדגל שכולנו אוהבים לשנוא- דגל אדום עם פטיש ומגל.

יצא הגורל ומשטרים דקטטורים שהתיימרו לדאוג לעובדים אימצו את הדגל האדום.
כמו ברה"מ, מפלגות הבע"ת בסוריה ועיראק, קובה, אלבניה , דרום תימן ועוד.
כל אלו היו גם אויבים שלנו כך שבאופן טבעי כולנו חשים תיעוב מהדגל האדום.
כיום כאשר יש לנו זכויות של יום עבודה של 8-9 שעות, זכות שביתה, ימי מחלה ועוד
הדברים הללו נראים שייכים לעבר הרחוק ואין בכלל טעם להתעסק בזה
אנחנו צריכים לזכור שאת אותן זכויות טבעיות הישגנו בדמם של אלו שמונצחים על הדגל האדום.

ולסיום הנקודה היהודית-
היהודים תמיד היו חלק מהמהפכה. בטורונטו ובשיקגו היהודים היו בצמרת האיגודים.
גם במהפכת 1917 ברוסיה שהעלתה בסוף משטר דקטטורי ולא משטר של פועלים היו הרבה יהודים.
(גם במאבק השחורים בארה"ב ובדרום אפריקה נגד משטר האפרטהייד היו מעורבים יהודים.)
היות היהודים מיעוט שסבל מרדיפה והצקה במשך כל כך הרבה שנים קל לנו להזדהות עם מצוקה ועוול.
כפי הנראה שזה בגנים שלנו – האכפתיות, הרצון להילחם ולשנות.
אם למישהו יש הסבר אחר למידת המעורבות של יהודים במהפכות אשמח לשמוע.

לסיכום כדאי להכיר את משמעות האחד במאי כולל הצבע האדום שמציין את דמם של אלו שבזכותם יש לנו זכויות שהיום נראות לנו טבעיות כל כך
ולא לזלזל בו גם אם היום זה נראה דבר ישן ולא אקטואלי.

לכל מי ששאל את עצמו- אני לא קומוניסט.
לא הצבעתי אף פעם למפלגות קומוניסטיות.

יש פתרון להסרת איום הרקטות והפצמ"רים\עודד עמיחי ויוסי ארזי

הערה שלי- אני לא פיסיקאי ולכן אין לי את היכולת לחוות דעה לגבי הדברים הללו.
אבל דומה שהדברים הללו מדברים בעד עצמם.
בסופו של דבר מדוע לא להשתמש גם בליזר ולא רק בכיפת ברזל?
עפר


מאמר של
ד"ר עודד עמיחי
יו"ר עמותת מגן לעורף
טל' 054-7917060
יוסי ארזי, אל'מ במילואים, מנכ'ל עמותת מגן לעורף
טל 052-2755514

אפשר להסיר את איום הרקטות והפצמ"רים

למרות האופוריה הלאומית, שנוצרה בעקבות הצלחות היירוט של כיפת ברזל, נותרו שדרות והיישובים בעוטף עזה חשופים לירי הרקטות והפצמ"רים כמקודם. זאת כאשר 8 מערכות לייזר (סקייגארד) יכולות לסגור את רצועת עזה הרמטית ולמנוע כל ירי תלות מסלול מהרצועה, לא משנה אם הוא נורה לשדרות, ליישובים בעוטף עזה, לאשקלון, לבאר שבע או לתל אביב. כל מה שלא ידעת על הפתרון שמערכת הביטחון מנסה להסתיר מאזרחי ישראל.

(18:09) 26.4.2011 ד"ר עודד עמיחי ואל"מ (מיל.) יוסי ארזי, ראשי עמותת "מגן לעורף"

מאד לא פופולארי להתמודד עם ה"אופוריה הלאומית" שנוצרה בעקבות הצלחותיה האמיתיות של כיפת ברזל. אך הבה ניזכר בהיסטוריה הכול כך קרובה.

הצורך בכיפת ברזל נולד בתחילת שנות ה- 2000. המטרה הייתה להגן על תושבי שדרות ויישובי "עוטף עזה" מרקטות הקסאם ששוגרו לעברם בתכיפות הולכת וגוברת, עד כדי הפיכת חייהם לבלתי נסבלים.

זה היה הצורך העיקרי, עבורו אישר שר הביטחון דאז, עמיר פרץ, את פיתוחה של כיפת ברזל.

מערכת כיפת ברזל לא עמדה ביעד הפיתוח העיקרי שלה. יש ביכולתה להגן על אשקלון, אשדוד ובאר שבע מפני טילי גראד. איש לא טען אחרת. הירי אל יישובים אלו נעשה מטווחים גדולים יחסית, כאלו שביכולת כיפת ברזל להתמודד איתם. אין ביכולת מערכת "כיפת ברזל" לספק כל הגנה לתושבי היישובים הסמוכים לרצועת עזה מפצצות מרגמה ומרקטות הקסאם והגראד למיניהן.

זה הרקע להתייחסות לתוכנה של הכתבה עם פינחס בוכריס (הדס מגן, גלובס, 21.4.2011):
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?QUID=1055,U1303415149694&did=1000640135

בחודש מרץ 2008 יצאו מנכ"ל משרד הביטחון דאז, פינחס בוכריס, ביחד עם יעקב נגל, העוזר המדעי של ראש מפא"ת, לביקור בארה"ב, שמטרתו הייתה כביכול בחינת האפשרות להבאת מערכת הנאוטילוס הנמצאת בארה"ב לאזור שדרות, במטרה להגן על העיר והיישובים הסמוכים לה. ניתן היה לבצע זאת תוך חודשים ספורים בלבד. מסתבר שבאותה עת הקדיש מנכ"ל משרד הביטחון את מירב זמנו כדי לשכנע את הפנטגון לקנות ולממן את מערכת כיפת ברזל (יעקב כץ, ג'רוזלם פוסט, 13.3.2008). מר בוכריס לא היה נותן עילה לקלקול עסקת יצוא מובטחת בהוכחת יעילותה של מערכת לייזר מתחרה.

יש לזכור שמערכת הנאוטילוס פותחה ביוזמה משותפת של ממשלות ארה"ב וישראל באופן בלעדי להגנתה של קריית שמונה. בין השנים 2000 ו- 2004 עברה מערכת הנאוטילוס סידרה של 46 ניסויים, עם 46 הצלחות, בהם יורטו רקטות שונות, פצמ"רים ופגזי ארטילריה, בירי בודד ובמטחים וכן ירי בהפתעה.

תוצאת הביקור בארה"ב הייתה שלילה מוחלטת של הרעיון. את נימוקיהם לכך מעלים השניים בריאיון שקיימו עם בן כספית בעיתון "מעריב", בתאריך 4.4.2008. אנו מייחסים חשיבות רבה לריאיון זה, בו נימוקי מערכת הביטחון לפסילת מערכת הלייזר (נאוטילוס / סקייגארד) מוצגים ישירות ע"י דובריה הרשמיים.

קשה להתעלם מההרגשה שכל רשימת הנימוקים מטרתה אחת – להצדיק את אי הבאת המערכת להגנה על שדרות וסביבתה.

כידוע, מיד עם חזרתם מהביקור, הודלף לכלי התקשורת כי בעת הביקור בארה"ב נכח מר בוכריס בניסוי של המערכת, שבו שוגרו 36 רקטות ומהן רק 8 הופלו, ולכן הניסוי כולו היה כישלון – היינו, ממצאי הביקור מספקים חיזוק נוסף לעמדת מערכת הביטחון בפסילת הנאוטילוס והסקייגארד. ה"ידיעה" על כך פורסמה קבל עם ועדה, בהבלטה מרבית, בטלוויזיה - בערוץ 2, ב"מעריב", ב"ג'רוזלם פוסט" ובעיתון "הארץ".

לאחר שהנזק כבר נגרם, הודו, הן פינחס בוכריס והן שלמה דרור, דובר משהב"ט, שניסוי שכזה כלל לא בוצע, לא היה מתוכנן להתקיים, ואף אחד גם לא ציפה שיתקיים. הם בכלל "לא מבינים" כיצד הדלפה שכזאת הייתה יכולה לקרות...

התייחסנו לטענות של פינחס בוכריס ויעקב נגל בריאיון הנ"ל, אחת לאחת, והראינו שלאף אחת מהן אין שחר. להלן קישור:
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=109395


ממה יש לפינחס בוכריס כל כך הרבה נחת???

כיפת ברזל לא מסוגלת להגן על שדרות ועל היישובים בעוטף עזה כי הטווח קצר מדי, והיא לא תגן על תל אביב וגוש דן כי הטווח גדול מדי. הסוללה המוצבת ליד אשקלון לא יכולה להגן על אשדוד כי שטח ההגנה שלה קטן מדי וזו המוצבת ליד באר שבע לא תוכל להגן על אופקים, מאותה סיבה.

כיפת ברזל לא מסוגלת ליירט פצמ"רים, וכמובן גם לא טילי נ"ט, ובעתיד גם לא טילי שיוט. היא מיירטת רק את הרקטות "הפוגעות", כאילו האחרות לא עושות נזק או שלא גורמות לחרדה. ומה יקרה בעתיד הלא רחוק כשהרקטות יהיו יותר מדויקות, ולא יספיק ליירט רק חלק קטן מהן?

ומה על העלות? כמה עולה יירוט חלק קטן מהירי בדרום? על פי הדיווחים שיצאו לתקשורת יורים 2 טילי כיפת ברזל על כל איום. על פי תחשיב מערכת הביטחון עלות כל טיל כיפת ברזל היא 40,000 דולר, כאשר על פי ריאיון שקיים בכיר ברפאל העלות לכל טיל היא 100,000 דולר. נובע מכך שעלות יירוט 8 הגראדים בעימות האחרון היא 640,000 דולר, או 2.2 מיליון ש"ח (או 5.6 מיליון ש"ח לפי התחשיב האחר). ומה יהיה כאשר העימות יהיה בהיקף רחב יותר?

מר בוכריס טוען שלא הצליח לקבל מהאמריקאים תשובות על שתי שאלותיו – כמה תעלה מערכת הלייזר (סקייגארד, הדגם המשופר המבוסס על הנאוטילוס, ולא הנאוטילוס, כדבריו) ומהו זמן האספקה? האומנם???

על שולחנו של פינחס בוכריס חייבת הייתה להיות מונחת הצעת החברה המייצרת את הלייזר (נורתרופ-גרומן, מ- 16 בינואר 2007), אשר נשלח לכל הגורמים הרלוונטיים במערכת הביטחון, כ- 3 חודשים בלבד לפני כניסת פינחס בוכריס לתפקידו, בו מתחייבת החברה לספק 3 מערכות ראשונות של הלייזר המתקדם – סקייגארד, המבוסס על הנאוטילוס, תוך 18 חודשים, במחיר קבוע ונכונות לשאת בקנסות פיגורים. בריאיון הנ"ל שקיים פינחס בוכריס עם בן כספית התייחס המראיין לאותה התחייבות של חברת נורתרופ-גרומן, ותשובת מר בוכריס מדהימה: "אתה מדבר על מכתב שנשלח לפני שנים, ועל הנאוטילוס, וכל זה לא רלוונטי עכשיו. אני לא יודע להתייחס לדברים שנעשו לפני תקופתי"... לא ייאמן שטענה כזו יצאה מפיו של מנכ"ל המשרד, ש"אמור להפוך כל אבן", כדבריו, כדי להביא פתרון ומזור לאנשי שדרות וסביבתה.

מדהים כיצד מערכת הביטחון, במקום לעשות כל מאמץ להבאת מערכת הנאוטילוס מיידית להגנת שדרות, נתלית בכל תירוץ, מופרך ככל שיהיה, כדי להימנע מהבאה לארץ תוך מספר חודשים את מערכת הנאוטילוס, ובהמשך את מערכות הסקייגארד, שאספקתן הובטחה ע"י היצרן.

כל כך קל להבין כי הפיתרון נמצא בשילוב של מערכות לייזר רב-עצמה עם מערכות הטילים נגד טילים. אלו מערכות לייזר קיימות. לא עתידיות. מערכת הביטחון עצמה פיתחה את הנאוטילוס להגנתה של קריית שמונה. היא הצליחה בניסויים באופן חסר תקדים. מדוע לא מציבים את ה"נאוטילוס" להגנת שדרות? הן ניתן להביאה תוך מספר חודשים. היא תגן על העיר וסביבתה מפני כל האיומים קצרי הטווח, כולל מפצמ"רים. הרי אין למערכת הביטחון כל פיתרון אחר!!!

על כך אמר אלוף (מיל.) יצחק בן ישראל, מי שהיה ראש מפא"ת במשרד הביטחון (מקור ראשון, 29.12.2006): "אין מנוס משימוש בנשק הלייזר. מהירות הקליע בנאוטילוס היא מהירות האור. הקרן מתייצבת על המטרה, מיירטת אותה בשתיים עד שלוש שניות, ומיד מוכנה למטרה נוספת. בעיית הטווח הקצר נעלמת והמערכת מאפשרת הפעלות רצופות בזו אחר זו. גם בסוגיית המחיר למערכת הלייזר יתרון ברור , משהו סביב אלף דולר. בניסויים שנערכו בניו מקסיקו הוכיחה המערכת 100% הצלחה".

אלוף (מיל.) דוד עברי, מי שהיה מפקד חיל האוויר ומנכ"ל משרד הביטחון התבטא בכנס במכון פישר (9.5.2007): "מערכת הנאוטילוס מהווה נשק אידיאלי כנגד רקטות קצרות טווח. אחד מיתרונותיה העיקריים הוא ביצוע היירוט במהירות האור. כל תמונת מלחמת לבנון השנייה הייתה נראית אחרת לו היו בידינו מספר מערכות להגנת נהרייה וקריית שמונה, לדוגמא"...

הוסיף אלוף (מיל.) יצחק מרדכי, מי שהיה שר הביטחון (מעריב, 18.5.2007) : "כשהייתי שר ביטחון אישרתי את פרויקט נאוטילוס המבוסס על לייזר להגנה נגד קטיושות וקסאמים. הקצבתי לזה כסף, דיברתי עם האמריקאים, נסעתי למפעל בקליפורניה. היו כבר ניסויים בשטח, ואז מישהו כאן החליט שאין צורך והפסיקו את הפרויקט. אם היו משקיעים בזה את האנרגיות המתאימות, זה כבר היה יכול להיות מבצעי. מישהו החליט שזה בסדר עדיפויות נמוך, שאין קטיושות ולא יהיו קסאמים, שלא צריך את זה. רק זה לבד מחייב ועדת חקירה ... יש כאן מערכת לייזר שהוכיחה את עצמה, ברור שהעתיד שייך לטכנולוגיה הזו, ורוב התקצוב היה בכלל אמריקני. אני לא מצליח להבין איך קיבלו כאן החלטות כאלה"...

משה ארנס, מומחה לטילים ומי שהיה שר הביטחון, מסביר את פשר הפער בין הציפיות ממערכת "כיפת ברזל" ויכולתה בפועל (הארץ, 28.12.2010): "תחילה נאמר לנו שמדענינו מפתחים מערכת ליירוט טילים בליסטיים שתוכל לשמש בעתיד מטריית הגנה לאזרחים ולהפיל כל טיל שהטרוריסטים ישגרו. לא צריך להיות מדען טילים כדי להבין שמדובר בחלום באספמיה. לבד מהאתגר הטכנולוגי העצום שמציב פיתוח מערכת כזאת, פערי העלות בין הטיל הפשוט המכוון נגד האוכלוסייה לבין המערכת המתוחכמת שנועדה ליירט אותו, גדולים מכדי שהדבר יהווה פתרון לבעיה. לאחר מכן נאמר לנו שביכולתנו להרתיע את הטרוריסטים משימוש בנשק זה נגדנו. תחשבו על זה טוב. מי כאן מרתיע את מי?" ...

מדוע נמנעת מערכת הביטחון מהצבת שמונה מערכות סקייגארד – פיתוח ישיר מהנאוטילוס – סביב רצועת עזה? ביכולתן למנוע כל ירי מהרצועה – לשדרות, ליישובים בעוטף עזה, לאשקלון, לאשדוד, לבאר שבע או לתל-אביב. הן תגנה על כל יישובי "עוטף עזה" מפני כל איום שהוא. במזג אוויר גרוע במיוחד יבואו הטילים נגד טילים לידי ביטוי. אז יידרש רק מעט מזעיר מהם, גם במתאר לחימה מלא. להגנה הרמטית מפני ירי רקטות (קסאמים וגארדים) ופצמ"רים, יידרשו 8 מערכות סקייגארד, בעלות כוללת של כ 500 מיליון דולר (כולל ההשקעה הדרושה להעברה לייצור מתצורת נאוטילוס לסקייגארד).

להגנת גבול הצפון, עד לקו חיפה – עפולה – בית שאן, יידרשו עוד 26 מערכות, בעלות כוללת של כמיליארד דולר. 14 מערכות סקייגארד נוספות יוכלו להגן על אתרים אסטרטגיים במרכז הארץ ובדרומה. העלות הכוללת עבור 48 מערכות סקייגארד היא של כ- 2 מיליארד דולר, שאת חלקה ניתן לממן בסיוע אמריקאי ובכספי הסיוע. אחרי השקעה ראשונית זו, עלות הירי קטנה מכל השוואה ( כ 2,000 דולר לירי).

העלאה ברמת האיומים הבליסטיים על ישראל (הגדלה משמעותית בדיוק הפגיעה של רקטות זולות, ו/או הופעה בזירה של כמות משמעותית של טילי שיוט, ו/או איום של ירי בליסטי משטחי יו"ש, שיחשוף את אזור המרכז לירי בליסטי קצר טווח), תחייב תגבור מערכות הלייזרים הקרקעיות במרכז הארץ בעוד 32 מערכות, בעלות נוספת של כ- 1.1 מיליארד דולר. זאת ללא תלות במידת הפריסה של אמצעי הגנה אחרים (סה"כ 80 מערכות לייזר קרקעיות).

להגנה מטילים בליסטיים ארוכי טווח תידרש הצטיידות ב 5 מערכות לייזר מוטס (המבוססות על הסקייגארד) שעלותן כ- 1.3 מיליארד דולר, שיחד עם מערך טילי החץ יהוו הגנה יעילה נגד טילי השיהאב ארוכי הטווח.

שילוב של מערכות סקייגארד קרקעיות ומוטסות, בכמות מספקת להגן באופן הקרוב ביותר להרמטי על כל המדינה ובמתאר לחימה מלא, יעלה כ- 4.5 מיליארד דולר. לא 30 מיליארד. בזה ניתן לעמוד. זה כבר לא "חלום באספמיה" (כדברי משה ארנס על שימוש בטילי יירוט)... ועוד הבדל "קטן" – רוב ההשקעה במערכות הלייזר היא חד פעמית, באשר עלות הירי קטנה. לעומת זאת טילי יירוט מתכלים, ולאחר עימות, תידרש השקעה מסיבית נוספת לייצור כמות טילי יירוט נוספים, שייצורם ייפרס על לפחות שנה עד שנתיים.

והערה אחת על השמצות אישיות – מוטב שפינחס בוכריס, כמו בכירים אחרים במערכת הביטחון לשעבר, יחדל להשמיץ את אלה שמקדישים מזמנם וממרצם, ללא כל תמורה, כדי להביא לישראל פתרון לאיום הרקטות והפצמ"רים, כאילו הם "לוביסטים הפועלים לשם כסף פרופר". אין שקר גס מזה. ואולי פינחס בוכריס מדבר מהרהורי לבו, שהרי שר הביטחון, אהוד ברק, כבר חיכך ידיו בהנאה על עסקאות היצוא של כיפת ברזל שבדרך? האם פעילותנו הפטריוטית להגנת העורף מירי הרקטות והפצמ"רים מפריעה לאותן עסקאות שבדרך?

משה ארנס מיצה את המחדל החמור בהגנת העורף באומרו (הארץ, 28.12.2010): ... "מוטב שראש הממשלה שלנו, שר הביטחון, השביעייה, הקבינט, המועצה לביטחון לאומי, צה"ל וועדת חוץ וביטחון של הכנסת, יפעילו את הראש ויתחילו לעבוד. המלאכה מרובה והזמן עלול להיות קצר. אחרת, כדאי שכבר נתחיל להתכונן לוועדת החקירה הבאה"...

ANZAC DAY –והקשר שלנו ליום הזה.

Australian and New Zealand Army Corps

לרובנו השם זה לא אומר דבר.
באוסטרליה וניו זילנד זהו יום הזיכרון של החיילים מצבאות אוסטרליה וניו זילנד
שנפלו בשתי מלחמות העולם.
יש לזכור כי שתי אומות אלו לא הותקפו ויכלו להישאר מחוץ למעגל המלחמה
אבל שתיהן כיבדו את הקשר והמחויבות לבריטניה ולחמו לצד הבריטים.
יום האנזק נקבע בתאריך 25.4 והוא מתחיל בטקסים בבוקר.
באוסטרליה וניו זילנד זהו יום חופש.
התאריך אינו מקרי והוא נקבע לתאריך הנחיתה בגליפולי.
המערכה בגליפולי חורגת הרבה מעבר לערכה בקרב ועל כך נרחיב בפעם אחרת.
ב 25.4.1915 פלשו הכוחות הבריטים (בינהם גם לוחמי ניוזילנד ואוסטרליה וגם גדוד נהגי הפרדות שלנו) לחצי האי גליפולי הסמוך למעבר הדרדנלים.
המטרה הייתה לפתוח את המצור של התורכים על מעבר אוניות רוסיות בזמן מלחמת העולם הראשונה.
למעלה מ 15,000 לוחמים אוסטרלים וניו זילנדים נפלו במערכה שנמשכה 4 חודשים ועלתה ב 130 אלף הרוגים משני הצדדים.
כאמור , לא נרחיב על המערכה, נציין רק כי הצד התורכי לחם בעוז רוח סרן בשם כמאל אתה טורק
לימים מייסד תורכיה המודרנית (שכפי הנראה חוזרת היום לתקופה של לפני ימיו של אתה תורק)
בצד הבריטי שר הימיה היה ווינסטון צ"רצ"יל לימים ראש הממשלה הבלתי נשכח במלחמת העולם השנייה.
הקשר הישיר שלנו עם יום האנזק הוא שהחיילים האוסטרלים והניוזילנדים היו עיקר הכוח שפלש מצד דרום ונלחם בקרבות קשים עם התורכים.
ישנו אנדרטה לזכר לוחמי האנזק שנפלו ליד קיבוץ בארי בדרום והיער שבו נמצאת האנדרטה נקרא
יער אנזק.
אנחנו חייבים תודה ללוחמים אלו שסייעו להביס את כוחות האופל בשתי מלחמות העולם.
יהי זכרם ברוך

להיות חכם או גאון

להלן מייל שקיבלתי.
1.- NASA : נאסא
כאשר התחילו בשילוחים לחלל של נאסא, התברר לאמריקאים כי אין למצוא עט שכותב בתנאי תת המשקל השוררים בחללית.
הקימו צוות פתוח, ואחרי שש שנות מחקר ופתוח והוצאה של 12 מליון דולר, הצליחו לייצר עט דיו שכותב בתנאי תת-משקל, כותב על כל סוג של חומר, כולל זכוכית, ובתנאי טמפרטורה משתנים מ 20 מעלות מתחת לאפס ועד 300 מעלות צלסיוס.
הרוסים, לעומת זאת, השליכו את העטים לפח וסיפקו לאסטרונאוטים שלהם עפרונות כדי שיוכלו לכתוב בחלליות.

2.- אריזת סבונים
בשנת 1970 התלונן אזרח יפני לבית חרושת לסבון על כך שקנה אריזת סבונים וכשפתח אותה נמצאה ריקה!
בית החרושת התייחס ברצינות לתלונה, חקר ובדק את קו האריזה של הסבונים במטרה להפעיל מערכת שתמנע מצב בו אריזה ריקה תוצא לשווק.
הם הוסיפו למערך האריזה, בסופו של הקו, מערכת מצלמות בקרני X" המופעלת ע"י שני עובדים, כדי להבטיח שכל אריזה תצולם ובמידה ואינה מלאה תוסט מקו האריזה. המכונה שפותחה עלתה 250.000 דולר!
שמונה חודשים עבדה המערכת ללא דופי, עד שהחלו להופיע תקלות. כדי לא לעצור את קו האריזה בזמן תקון המערכת, הציע אחד העובדים הזוטרים להעמיד בקצה הקו מאוורר חזק מאוד, כך שכאשר תעבור מול המאוורר אריזה ריקה, שמשקלה קל יותר מהרגיל, ידחוף זרם האוויר את האריזה אל מחוץ למסוע. הרעיון נוסה ועבד!!!
3.- בעל המלון מניו-יורק :
מנכ"ל אחד ממלונות היוקרה בניו-יורק נסע , בפעם השניה בשנה, לסאול, דרום קוריאה. כשהגיע למלון קיבלה אותו פקידת הקבלה בברכת "ברוך הבא אדוני, כמה טוב לראות אותך אצלנו שוב". המנכ"ל התרשם עמוקות מנוסח קבלת הפנים, אך היה בספק אם אכן הזכרון הטוב של הפקידה בקבלה הוא שהביא לכך.
כשחזר לניו-יורק העלה בפני הנהלת המלון את הצורך בפתוח מערכת שתאפשר להכניס למלון צורת קבלת פנים כזו.
הצוות התייעץ עם מומחים שונים ולבסוף הציעו התקנת מצלמות עם יכולת לזהוי פנים ומערכת אחסון נתונים כזו שתאפשר, בהרף עין של צילום כניסת אדם ללובי, את זהויו ותציג בפני פקידת הקבלה את פרטי בקוריו הקודמים במלון. עלות המערכת הוערכה ב 2.5 מליון דולר.
המנכ"ל דחה את ההצעה מפאת עלותה הגבוהה.


בבקורו הבא בסיאול, כמה חודשים לאחר מכן, לאחר ששוב קיבלה אותו פקידת הקבלה בנוסח דומה, בקש ממנה המנכ"ל שתואיל להסביר לו כיצד מערכת הזהוי עובדת.
ראה, אמרה הפקידה, יש לנו הסדר קבוע עם נהגי המוניות בשדה התעופה. בזמן הנסיעה הם משוחחים עם הנוסע ומבררים אם זה בקורו הראשון במלון. ההסדר הוא שבמידה והנוסע כבר בקר במלון בעבר, הנהג מניח את המזוודות בצד ימין של דלפק הקבלה ובמידה וזה בקורו הראשון – בצד שמאל. הנהגים מקבלים תשר של דולר עבור כל אינפורמציה כזו.



זה ההבדל בין להיות חכם לבין להיות גאון....