כיצד האיסלאמיסטים הגיעו לעמדת שליטה באיסלאם האירופי
מאת דניאל פייפסNational Review Online25 במאי, 2010
http://he.danielpipes.org/article/8465
מאמר המקורי באנגלית: How Islamists Came to Dominate European Islamתרגום לעברית: דוד בר-חיים
בתגובה להתקפת ההפצצות ב-7/7 בלונדון, כאשר איסלאמיסטים רצחו 52 ופצעו 700, שלטונות בריטניה החליטו לעבוד בשיתוף פעולה עם מוסלמים כדי למנוע אלימות עתידית.
אך במקום לפנות למוסלמים אנטי-איסלאמיסטיים הדוחים את המטרה הלוחמנית של השלטת חוקי האיסלאם באירופה, הם בחרו להתחבר לאיסלאמיסטים לא-אלימים בתקוה שאלו ישכנעו את בני-דתם להביע את שנאתם למערב בדרכים חוקיות. במרכז מאמץ זה כיכב טריק רמדאן (נולד ב-1962), אינטלקטואל איסלאמיסטי ידוע. משטרת לונדון, למשל, מימנה חלקית כנס שבו נאם רמדאן, וראש הממשלה טוני בלייר מינה אותו כחבר ב"קבוצת עבודה לטיפול בקיצוניות".
יתכן שלמישהו היה נדמה שמינויו של איסלאמיסט הוא רעיון מקורי ומבריק – ולא היא. ממשלות המערב משתפות פעולה עם איסלאמיסטים מזה עשרות שנים, ללא הצלחה. ואם נדייק, הן משתפות פעולה כל השנים עם משפחת רמדאן עצמו.
בשנת 1953, דווייט ד' אייזנהאור קיבל משלחת של מוסלמים ממדינות זרות. קבוצה זו כללה אביו של טריק, סעיד רמדאן (1926-95), שהיה מנהיג הארגון האיסלאמיסטי אולי המשפיע ביותר במאה העשרים, האחים המוסלמיים, ארגון אנטי-מערבי וקיצוני ביותר. המפגש בין אייזנהאור ורמדאן התקיים כחלק ממאמץ ממושך מצד הממשל האמריקני לגייס מוסלמים נגד הקומיניזם הסובייטי, לרבות גיוסו של סעיד רמדאן כמשת"פ בתשלום. טלקוט סיליי, דיפלומט אמריקני שנפגש עמו בתקופה ההיא, מסביר: "ראינו את האיסלאם כמשקל נגד במלחמה עם הקומוניזם".
היה גם חסאן אל-בנה (1906-49), סבו של טריק, מייסד האחים המוסלמיים, שנתמך על ידי הנאצים. דיפלומטים אמריקניים בקהיר בשנות ה-1940 המאוחרות נפגשו עם אל-בנה "באופן קבוע" והגדירו אותו "אמפתי מאוד". לדעתם ארגונו היה "מתון" ואף "חיובי". הבריטים, ככל הנראה, הציעו לו כספים.
במילים אחרות, לממשלות המערב יש היסטוריה ארוכה של התחברות אל ושיתוף פעולה עם איסלאמיסטים, לרבות גם חיזוקם בפועל, תוך כדי התעלמות מן האידיאולוגיה המתועבת שלהם.
איאן ג'ונסון, עיתונאי בוול סטריט ג'ורנל בעבר שזכה בפרס פוליצר, מגלה, בעבודת תחקיר היסטורי מדהימה, פיתולים חדשים בדרמה זו בספרו שראה אור לאחרונה, מסגד במינכן: נאצים, סי.איי.אי, ועלייתם של האחים המוסלמים במערב.
ג'ונסון פותח בסקירת המאמצים השיטתיים של הנאצים לגייס מוסלמים סובייטיים מבין שבויי המלחמה שנפלו לידיהם. היו מוסלמים רבים ששנאו את סטלין, ובין 150,000 ל-300,000 מקרבם נלחמו לצד גרמניה ובעלות בריתה. במילים אחרות, מעבר למאמץ התעמולתי שלהם כלפי הערבים, לנאצים היה כוח-אדם משמעותי, בעיקר מוסלמים תורכיים ממרכז אסיה, שנשלחו לשדה הקרב בהנהגתו של נאצי משכיל בשם גרהרד פון מנדה.
בעקבות התבוסה הגרמנית ב-1945, ג'ונסון ממשיך ומספר, פון מנדה המשיך בפעילותו עם מוסלמים סובייטים לשעבר נגד הקומוניזם, כעת בהקשר המלחמה הקרה. אך הסתבר שחייליו לשעבר לא היו יעילים במיוחד בהסתה בקרב מוסלמים נגד בריה"מ. האינטלקטואל הראשי של הקבוצה, למשל, היה האימאם בחטיבה של האס.אס. שנטלה חלק בדיכוי מרד גטו ורשה ב-1944. האיסלאמיסטים, לעומת זאת, הוכיחו עד מהרה את יכולתם להתמודד עם אתגר פוליטי ודתי זה. ג'ונסון מסביר ש"הם לובשים חליפות, יש להם תארים אקדמיים, והם מסוגלים לנסח את תביעותיהם באופן שפוליטיקאי יכול להבין".
עיקר מחקרו המרתק מתאר את האבולוציה, שהתרחשה בעיקר במינכן, מחיילים ותיקים לאיסלאמיסטים חדשים. מדובר בסיפור קלאסי של מזימה משנות ה-1950, כולל נאצים ששוקמו, ארגוני-קש של הסי.איי. איי, והשאיפות המתנצחות של בריה"מ וארה"ב.
ג'ונסון מתאר כיצד האמריקנים, ללא תיכנון או כוונה מיוחדת, השתלטו ברשת של פון מנדה והעביר אותה לידיו של סעיד רמדאן. תמיכה מוקדמת זו של האמריקנים באחים המוסלמיים, טוען ג'ונסון, העניק להם את היכולת להעמיד מסגרות איסלאמיסטיות בדיוק בתקופה שגל ההגירה המוסלמית לאירופה החלה לגבור בשנות ה-1970.
כך יצא, ששני גורמים, הנאצים והאמריקנים, סייעו לאיסלאמיסטים להגיע לעמדת שליטה בקרב המוסלמים באירופה. העובדה כי שורש התופעה נעוץ במבצע ברברוסה [הפלישה הגרמנית לרוסיה במלחמת העולם השנייה] חושפת את שלשלת היוחסין המכוערת של התנועה האיסלאמיסטית היום. היטלר וקלגסיו לא ידעו מה ילד יום, אך העובדה היא שהם הניחו את היסודות לערב-אירופה.
תמיכה אמריקנית באיסלאמיסטים בעבר מביאה את ג'ונסון להתריע על חוסר התוחלת בחבירה לאחים המוסלמיים והדומים להם – כפי שטוני בלייר ניסה שוב לאחרונה. הרעיון מפתה, אבל הוא תמיד מזיק למערב. הלקח הוא פשוט: דע את ההיסטוריה ואל תסייע לאיסלאמיסטים.
עדכון מ-25 במאי, 2010: 1) בספר חסרות תמונות המעלות בפנינו את הדמויות המרכזיות, אבל ניתן לראותן באתר של ג'ונסון. חלק פורסמו כאן.
2) מעניין לציין שבקיץ 1953, בהיותי בן 3, שהיתי במינכן, בתקופה שהפעילות האיסלאמיסטית שם החלה להעמיק בדיוק בשל הימצאותם של מוסלמים יוצאי בריה"מ בעיר. להלן קטע מתוך האוטו-ביוגרפיה של אבי, ריצ'רד פייפס, Vixi: Memoirs of a Non-Belonger (Yale University Press, 2003),, עמ' 74, שבו הוא מסביר מדוע לקח את המשפחה למינכן:
בסוף מאי 1951, בעזרת סיוע כספי מהמרכז לענינים בינלאומיים ב-MIT, איירין ואני הפקדנו את דניאל אצל ההורים ויצאנו למסע בן ארבעה חדשים באירופה ובמזה"ת. מטרתי היתה לראיין אנשים שעוד היו בין החיים שכיהנו בממשלות לאומיות שונות במה שהיתה הקיסרות הרוסית בין השנים 1917-21. מצאתי לא מעטים כאלה בלונדון, בפריז, במינכן ובאיסטנבול, והם סייעו לי משמעותית לרדת לעומק הדברים והמצבים באיזור. בפריז יצרתי קשר עם קהילת יוצאי גיאורגיה. כעבור שנתיים ביליתי קיץ נוסף באירופה, הפעם במינכן. שם ראיינתי פליטים ממרכז אסיה הסובייטי, כמעט כולם שבויי מלחמה גרמניים לשעבר. המידע שהם מסרו על החיים באיזורים מהם באו בשנות ה-1930 חיזק את דעתי שהלאומיות חיה וקיימת באיזורי הספר של בריה"מ ושלא מתרחשת התבוללות רחבת היקף.
עבודתו באותו קיץ היוותה את הבסיס למאמרו"Muslims of Soviet Central Asia: Trends and Prospects," The Middle East Journal, Spring, 1955, pp. 147-162 and Summer, 1955, pp. 295-308.
מאת דניאל פייפסNational Review Online25 במאי, 2010
http://he.danielpipes.org/article/8465
מאמר המקורי באנגלית: How Islamists Came to Dominate European Islamתרגום לעברית: דוד בר-חיים
בתגובה להתקפת ההפצצות ב-7/7 בלונדון, כאשר איסלאמיסטים רצחו 52 ופצעו 700, שלטונות בריטניה החליטו לעבוד בשיתוף פעולה עם מוסלמים כדי למנוע אלימות עתידית.
אך במקום לפנות למוסלמים אנטי-איסלאמיסטיים הדוחים את המטרה הלוחמנית של השלטת חוקי האיסלאם באירופה, הם בחרו להתחבר לאיסלאמיסטים לא-אלימים בתקוה שאלו ישכנעו את בני-דתם להביע את שנאתם למערב בדרכים חוקיות. במרכז מאמץ זה כיכב טריק רמדאן (נולד ב-1962), אינטלקטואל איסלאמיסטי ידוע. משטרת לונדון, למשל, מימנה חלקית כנס שבו נאם רמדאן, וראש הממשלה טוני בלייר מינה אותו כחבר ב"קבוצת עבודה לטיפול בקיצוניות".
יתכן שלמישהו היה נדמה שמינויו של איסלאמיסט הוא רעיון מקורי ומבריק – ולא היא. ממשלות המערב משתפות פעולה עם איסלאמיסטים מזה עשרות שנים, ללא הצלחה. ואם נדייק, הן משתפות פעולה כל השנים עם משפחת רמדאן עצמו.
בשנת 1953, דווייט ד' אייזנהאור קיבל משלחת של מוסלמים ממדינות זרות. קבוצה זו כללה אביו של טריק, סעיד רמדאן (1926-95), שהיה מנהיג הארגון האיסלאמיסטי אולי המשפיע ביותר במאה העשרים, האחים המוסלמיים, ארגון אנטי-מערבי וקיצוני ביותר. המפגש בין אייזנהאור ורמדאן התקיים כחלק ממאמץ ממושך מצד הממשל האמריקני לגייס מוסלמים נגד הקומיניזם הסובייטי, לרבות גיוסו של סעיד רמדאן כמשת"פ בתשלום. טלקוט סיליי, דיפלומט אמריקני שנפגש עמו בתקופה ההיא, מסביר: "ראינו את האיסלאם כמשקל נגד במלחמה עם הקומוניזם".
היה גם חסאן אל-בנה (1906-49), סבו של טריק, מייסד האחים המוסלמיים, שנתמך על ידי הנאצים. דיפלומטים אמריקניים בקהיר בשנות ה-1940 המאוחרות נפגשו עם אל-בנה "באופן קבוע" והגדירו אותו "אמפתי מאוד". לדעתם ארגונו היה "מתון" ואף "חיובי". הבריטים, ככל הנראה, הציעו לו כספים.
במילים אחרות, לממשלות המערב יש היסטוריה ארוכה של התחברות אל ושיתוף פעולה עם איסלאמיסטים, לרבות גם חיזוקם בפועל, תוך כדי התעלמות מן האידיאולוגיה המתועבת שלהם.
איאן ג'ונסון, עיתונאי בוול סטריט ג'ורנל בעבר שזכה בפרס פוליצר, מגלה, בעבודת תחקיר היסטורי מדהימה, פיתולים חדשים בדרמה זו בספרו שראה אור לאחרונה, מסגד במינכן: נאצים, סי.איי.אי, ועלייתם של האחים המוסלמים במערב.
ג'ונסון פותח בסקירת המאמצים השיטתיים של הנאצים לגייס מוסלמים סובייטיים מבין שבויי המלחמה שנפלו לידיהם. היו מוסלמים רבים ששנאו את סטלין, ובין 150,000 ל-300,000 מקרבם נלחמו לצד גרמניה ובעלות בריתה. במילים אחרות, מעבר למאמץ התעמולתי שלהם כלפי הערבים, לנאצים היה כוח-אדם משמעותי, בעיקר מוסלמים תורכיים ממרכז אסיה, שנשלחו לשדה הקרב בהנהגתו של נאצי משכיל בשם גרהרד פון מנדה.
בעקבות התבוסה הגרמנית ב-1945, ג'ונסון ממשיך ומספר, פון מנדה המשיך בפעילותו עם מוסלמים סובייטים לשעבר נגד הקומוניזם, כעת בהקשר המלחמה הקרה. אך הסתבר שחייליו לשעבר לא היו יעילים במיוחד בהסתה בקרב מוסלמים נגד בריה"מ. האינטלקטואל הראשי של הקבוצה, למשל, היה האימאם בחטיבה של האס.אס. שנטלה חלק בדיכוי מרד גטו ורשה ב-1944. האיסלאמיסטים, לעומת זאת, הוכיחו עד מהרה את יכולתם להתמודד עם אתגר פוליטי ודתי זה. ג'ונסון מסביר ש"הם לובשים חליפות, יש להם תארים אקדמיים, והם מסוגלים לנסח את תביעותיהם באופן שפוליטיקאי יכול להבין".
עיקר מחקרו המרתק מתאר את האבולוציה, שהתרחשה בעיקר במינכן, מחיילים ותיקים לאיסלאמיסטים חדשים. מדובר בסיפור קלאסי של מזימה משנות ה-1950, כולל נאצים ששוקמו, ארגוני-קש של הסי.איי. איי, והשאיפות המתנצחות של בריה"מ וארה"ב.
ג'ונסון מתאר כיצד האמריקנים, ללא תיכנון או כוונה מיוחדת, השתלטו ברשת של פון מנדה והעביר אותה לידיו של סעיד רמדאן. תמיכה מוקדמת זו של האמריקנים באחים המוסלמיים, טוען ג'ונסון, העניק להם את היכולת להעמיד מסגרות איסלאמיסטיות בדיוק בתקופה שגל ההגירה המוסלמית לאירופה החלה לגבור בשנות ה-1970.
כך יצא, ששני גורמים, הנאצים והאמריקנים, סייעו לאיסלאמיסטים להגיע לעמדת שליטה בקרב המוסלמים באירופה. העובדה כי שורש התופעה נעוץ במבצע ברברוסה [הפלישה הגרמנית לרוסיה במלחמת העולם השנייה] חושפת את שלשלת היוחסין המכוערת של התנועה האיסלאמיסטית היום. היטלר וקלגסיו לא ידעו מה ילד יום, אך העובדה היא שהם הניחו את היסודות לערב-אירופה.
תמיכה אמריקנית באיסלאמיסטים בעבר מביאה את ג'ונסון להתריע על חוסר התוחלת בחבירה לאחים המוסלמיים והדומים להם – כפי שטוני בלייר ניסה שוב לאחרונה. הרעיון מפתה, אבל הוא תמיד מזיק למערב. הלקח הוא פשוט: דע את ההיסטוריה ואל תסייע לאיסלאמיסטים.
עדכון מ-25 במאי, 2010: 1) בספר חסרות תמונות המעלות בפנינו את הדמויות המרכזיות, אבל ניתן לראותן באתר של ג'ונסון. חלק פורסמו כאן.
2) מעניין לציין שבקיץ 1953, בהיותי בן 3, שהיתי במינכן, בתקופה שהפעילות האיסלאמיסטית שם החלה להעמיק בדיוק בשל הימצאותם של מוסלמים יוצאי בריה"מ בעיר. להלן קטע מתוך האוטו-ביוגרפיה של אבי, ריצ'רד פייפס, Vixi: Memoirs of a Non-Belonger (Yale University Press, 2003),, עמ' 74, שבו הוא מסביר מדוע לקח את המשפחה למינכן:
בסוף מאי 1951, בעזרת סיוע כספי מהמרכז לענינים בינלאומיים ב-MIT, איירין ואני הפקדנו את דניאל אצל ההורים ויצאנו למסע בן ארבעה חדשים באירופה ובמזה"ת. מטרתי היתה לראיין אנשים שעוד היו בין החיים שכיהנו בממשלות לאומיות שונות במה שהיתה הקיסרות הרוסית בין השנים 1917-21. מצאתי לא מעטים כאלה בלונדון, בפריז, במינכן ובאיסטנבול, והם סייעו לי משמעותית לרדת לעומק הדברים והמצבים באיזור. בפריז יצרתי קשר עם קהילת יוצאי גיאורגיה. כעבור שנתיים ביליתי קיץ נוסף באירופה, הפעם במינכן. שם ראיינתי פליטים ממרכז אסיה הסובייטי, כמעט כולם שבויי מלחמה גרמניים לשעבר. המידע שהם מסרו על החיים באיזורים מהם באו בשנות ה-1930 חיזק את דעתי שהלאומיות חיה וקיימת באיזורי הספר של בריה"מ ושלא מתרחשת התבוללות רחבת היקף.
עבודתו באותו קיץ היוותה את הבסיס למאמרו"Muslims of Soviet Central Asia: Trends and Prospects," The Middle East Journal, Spring, 1955, pp. 147-162 and Summer, 1955, pp. 295-308.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה