האימפריה העות'מאנית – חיסול חיל היניצ'רים
15 ביוני 1826 – סיום תקופה בת 500 שנה
בשנת 1326 החליט הסולטן על הקמת חיל רגלים שיהיה מורכב מלא מוסלמים. בתחילה גויסו נערים נוצריים, צאצאים של שבויי מלחמה ועבדים. הם אוסלמו ללא כפייה.
גויסו נערים חסונים בני 8-15. נתונים במשמעת קפדנית ותנאי חיים קשים ע"מ לחשל את גופם. נאסר עליהם לגדל זקן. נדרשו להתנזר מחיי מין. בגיל 24-25 הם גויסו לחיל. לא הייתה להם משפחה ולא הורים. הנאמנות שלהם הייתה רק לסולטן.
כל אזור כבוש היה חייב להפריש נערים לטובת הסולטן. עם מות יניצ'ר – החיל היה יורש את רכושו. היה להם שכר גבוה, פטור מלא ממיסים, רמת חיים גבוהה. עם השחרור רבים מונו למושלים ומורים, וזכו לפנסיה מסודרת.
היניצ'רים היו חיל אמיץ והפילו חתיתם על ארצות רבות.
במשך הזמן התמרדו בנושאים שונים.
בשנת 1565 קיבלו רשות להתחתן.
מספרם היה בין 100,000 ל-200,000 איש.
במשך השנים התמרדו וקיבלו רשות להורשת הרכוש לצאצאיהם.
כמו כן הזכות לשרת בחיל עברה בירושה. היניצ'רים הפכו לבעיה, מסואבים, מושחתים,דואגים בעיקר לעצמם.
במשך השנים הפכו לגורם אנכרוניסטי. התנגדו לחידושים ומודרניזציה בצבא. פיגור שהלך והחריף בטכנולוגיה צבאית.
סלים השלישי ביקש לערוך רפורמות, הם כלאו ורצחו אותו וכן את יורשו מוסטפה הרביעי.
בשנת 1808 עלה מחמוד השני לשלטון. זכר את מה שקרה לקודמיו. ביסס את שלטונו ובשנת 1826 היה מוכן לבצע את שאיפתו, חיסול חיל היניצ'רים והקמת צבא חדש במתכונת אירופית. הוא החל להקים חיל חדש במקביל לינצרים.
ב-5 ביוני 1826 הכריז על "תנז'ימאת" – רפורמות. היה ברור שהינצרים לא יעברו על כך בשתיקה. עשרה ימים מאוחר יותר ב-15 ביוני 1826. הינצרים מקבלים את מזונם כרגיל בקערות אורז גדולות. כהרגלם לקראת מרידה, הם הופכים הקערות עם המזון, מכים בהם, אוחזים בנשק ויוצאים מהקסרקטינים.
החיל החדש שהוקם לאחרונה, פתח באש תותחים לעבר הככר המרכזית בה התרכזו הינצ'רים. בתוך כחצי שעה נטבחו כ-5,000 מהם. המעטים ששרדו גורשו, כעבור שנתיים הוחרם גם רכושם. חיל הינצ'רים חוסל, נעלם מהמפה. מסורת בת 500 שנה נסתיימה.
מחמוד השני התפנה לרפורמות מרחיקות לכת בכל שטחי החיים עד מותו בשנת 1839.
הצבא העותומני לא שב ליכולתו מהעבר. למעשה לאורך כל המאה ה19 נחשבה האימפריה העותומנית:
"הענק החולה מן הבוספרוס." רק חילוקי דיעות בין המעצמות האירופאיות מנעו קריעת נתחים מהאימפריה.
15 ביוני 1826 – סיום תקופה בת 500 שנה
בשנת 1326 החליט הסולטן על הקמת חיל רגלים שיהיה מורכב מלא מוסלמים. בתחילה גויסו נערים נוצריים, צאצאים של שבויי מלחמה ועבדים. הם אוסלמו ללא כפייה.
גויסו נערים חסונים בני 8-15. נתונים במשמעת קפדנית ותנאי חיים קשים ע"מ לחשל את גופם. נאסר עליהם לגדל זקן. נדרשו להתנזר מחיי מין. בגיל 24-25 הם גויסו לחיל. לא הייתה להם משפחה ולא הורים. הנאמנות שלהם הייתה רק לסולטן.
כל אזור כבוש היה חייב להפריש נערים לטובת הסולטן. עם מות יניצ'ר – החיל היה יורש את רכושו. היה להם שכר גבוה, פטור מלא ממיסים, רמת חיים גבוהה. עם השחרור רבים מונו למושלים ומורים, וזכו לפנסיה מסודרת.
היניצ'רים היו חיל אמיץ והפילו חתיתם על ארצות רבות.
במשך הזמן התמרדו בנושאים שונים.
בשנת 1565 קיבלו רשות להתחתן.
מספרם היה בין 100,000 ל-200,000 איש.
במשך השנים התמרדו וקיבלו רשות להורשת הרכוש לצאצאיהם.
כמו כן הזכות לשרת בחיל עברה בירושה. היניצ'רים הפכו לבעיה, מסואבים, מושחתים,דואגים בעיקר לעצמם.
במשך השנים הפכו לגורם אנכרוניסטי. התנגדו לחידושים ומודרניזציה בצבא. פיגור שהלך והחריף בטכנולוגיה צבאית.
סלים השלישי ביקש לערוך רפורמות, הם כלאו ורצחו אותו וכן את יורשו מוסטפה הרביעי.
בשנת 1808 עלה מחמוד השני לשלטון. זכר את מה שקרה לקודמיו. ביסס את שלטונו ובשנת 1826 היה מוכן לבצע את שאיפתו, חיסול חיל היניצ'רים והקמת צבא חדש במתכונת אירופית. הוא החל להקים חיל חדש במקביל לינצרים.
ב-5 ביוני 1826 הכריז על "תנז'ימאת" – רפורמות. היה ברור שהינצרים לא יעברו על כך בשתיקה. עשרה ימים מאוחר יותר ב-15 ביוני 1826. הינצרים מקבלים את מזונם כרגיל בקערות אורז גדולות. כהרגלם לקראת מרידה, הם הופכים הקערות עם המזון, מכים בהם, אוחזים בנשק ויוצאים מהקסרקטינים.
החיל החדש שהוקם לאחרונה, פתח באש תותחים לעבר הככר המרכזית בה התרכזו הינצ'רים. בתוך כחצי שעה נטבחו כ-5,000 מהם. המעטים ששרדו גורשו, כעבור שנתיים הוחרם גם רכושם. חיל הינצ'רים חוסל, נעלם מהמפה. מסורת בת 500 שנה נסתיימה.
מחמוד השני התפנה לרפורמות מרחיקות לכת בכל שטחי החיים עד מותו בשנת 1839.
הצבא העותומני לא שב ליכולתו מהעבר. למעשה לאורך כל המאה ה19 נחשבה האימפריה העותומנית:
"הענק החולה מן הבוספרוס." רק חילוקי דיעות בין המעצמות האירופאיות מנעו קריעת נתחים מהאימפריה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה