ישראל בראי העמים
מופעי הראווה התקשורתיים של ח"כ חנין זועבי, שאינם מעידים על תבונה יוצאת הדופן, נושאים אותי אל ימים רחוקים, אי שם בשנות החמישים, אל ביקור משפחתי שערכנו בביתו של אחד מבני משפחת זועבי הנודעת. הייתי ילד, כמעט נער, אך עדיין אני זוכר את התפעלותי מהאירוח המקסים. אבי ז"ל ניהל אז את אחד מבתי הספר היסודיים בחיפה, והוא הוזמן על ידי עמיתו מנצרת, שהיה מנהלו של בית ספר בעיר הערבית.
גינוני האירוח הלבביים, להם זכינו בבית משפחת זועבי, עומדים בניגוד משווע לדפוסי ההתלהמות הבוטה שמאפיינים את התנהלותה הפוליטית של ח"כ חנין זועבי. שהרי, מאז אותו ביקור קסום בבית זועבי, עוד טרם הולדתה של בת המשפחה שהפכה לחברת כנסת רבת מעללים, עברה החברה הערבית בארץ את המהפך הפלשתיני. כשם שהמוטציה העארסית מגלמת בתוכה סכנה קיומית למדינת ישראל, כך גם מאיימת הפלשתיניזציה על זהותם האנושית של ערביי הארץ.
בני משפחת זועבי מנצרת כיהנו במשרות רמות מעלה בשירות המדינה, וגם אם היו שותפים לתחושות מוכרות של קיפוח המגזר הערבי, הרי שהיו נבונים דים, תרבותיים דים והגונים דים לבטא את טענותיהם בדרכים ראויות יותר מאשר בת משפחתם. שכן, חנין זועבי היא תוצר מובהק של אותו גולם פלשתיני, שמעצם טבעו יקום תמיד על יוצרו, ובכרוניקה ידועה מראש הוא סוחף אחריו אל התהום לא רק את ערביי הארץ אלא גם את החברה הערבית והאיסלמית כולה.
אכן, העולם מתמקד בישראל ושופט אותה בחומרה יתרה עד כדי נקמנות קטנונית על כל שגיאה טקטית שולית, בעודו מגלה סלחנות מופלגת כלפי זוועות המתבצעות במדינות אחרות. משמעות אפלייתה של ישראל בזירה הבינלאומית אינה נקלטת בציבור הישראלי, שהסתגל לשטחיות כתפישת עולם, וכל מה שהוא מסוגל להפיק מתוכו הוא קובלנה צדקנית על כך שהעולם כולו נגדנו. אך יחסו הבלתי הוגן של העולם כלפי מדינת ישראל נובע מתוך חששו המושרש מפני העוצמה היהודית. שהרי ההיסטוריה המחישה לעולם את הפוטנציאל הרוחני האדיר הגלום בעם היהודי לטוב ולרע.
הנה גם בעידן המודרני ממחישים היהודים לעולם את התושייה הייחודית שלהם. שכן, העם היחידי בהיסטוריה האנושית, אשר הצליח לכונן עם חדש תוך כיובל שנים, הוא העם היהודי שיצר את העם הפלשתיני יש מאין. בעזרת להטוטי "ההתנתקות" יצר העם היהודי בכשפיו גם את הגרעין הלאומי של העם העזתי המתהווה לנגד עינינו. המכנה המשותף של עזה, המשטים ההומניטריים וח"כ חנין זועבי הוא בכך שכולם נמנים עם גידולי הפרא שיצרה מדינת ישראל, אשר נהנית אומנם מעוצמת האנרגיה העודפת של דחף היוזמה היהודית אך בו בזמן היא לוקה בהעדר מצפן מוסרי שיתעל את העוצמה האנרגטית לנתיבים בני קיימא.
בין אם בתפוצות הגלות ובין אם בארצו, יחסיו של העם היהודי עם שכניו היו ונשארו מורכבים. שכן, המקרא שמתווה את עקרונות קיומו של העם היהודי מגדיר אותו במפורש כעם לבדד ישכון. לכל אורך הדורות ובמיוחד בשיבת ציון של העת החדשה מנסים היהודים להתמרד נגד הצו הקדמון של עם לבדד ישכון, וככל שהם מנסים להשתלב במשפחת העמים כך נכפה עליהם גורל הבדידות הבינלאומית על אפם וחמתם.
מכאן, שהעיסוק בסוגיה מי הוא בעצם קורבן של מי, דהיינו האם ח"כ חנין זועבי היא קורבן של מדינת ישראל או ההיפך, אינו יכול להצביע על מסקנה חד-משמעית. שכן, פרשת זועבי היא עוד השלכה אופיינית של הדחף היהודי לפרוץ את מחסום הבדידות הלאומית, שכתוצאה ממנו הופכים היהודים להיות קורבנות של עצמם תוך הסבת נזקים לעמים החיים עימם בכפיפה אחת.
הפלשתיניזציה של ערביי ישראל, אשר צמחה מתוך אותו דחף יהודי לפריצת קוד הבדידות, ראויה להגדרה של אחד השקרים המוצלחים ביותר בתולדות האנושות. יחד עם זאת, כאמור, בשל הזיוף המובנה בעצם מהותו, הפלשתיניזם הוא מתכון של פורענות לחברה הערבית, והוא דוחק אותה חזרה לתוך היסטוריה של פיגור, בערות וקנאות חשוכה.
ח"כ זועבי יכולה להתהדר בתארים אקדמיים, קריירה חינוכית וייחוס משפחתי נכבד אך יוזמותיה התקשורתיות ממחישות שבשורה התחתונה היא בסך הכל פרא אדם. זהו בעצם גורלו של כל ערבי בעל שאר-רוח אינטלקטואלי, מוסרי ותרבותי, מרגע שהוא נדבק בנגיף הפלשתיני ועובר מטמורפוזה בלתי נמנעת לחמום-מוח, שכל עולמו הרוחני מצטמק עד כדי סיסמאות אינפנטיליות לוחמניות אשר הולמות פרחח מצוי המכלה את זמנו בהתכתשויות רחוב.
בסיכומו של דבר, האחריות ליצירתו של הגולם הפלשתיני מוטלת על מדינת ישראל, אשר בימים אלה ממשיכה בעיוורון מעורר תמיהה לצעוד באותו נתיב חתחתים לאופק חדש של יצירת העם העזתי.
לקחי התנהלותה של מדינת ישראל מתנוססים באותיות של אש על קיר המציאות. כלקח ראשון במעלה, חייב העם היהודי להפנים את עובדת עוצמתו הרוחנית ואת האחריות הגלומה במימוש הסגולה הזאת שמשולה לחרב פיפיות. אם אנחנו שוכחים את סגולתנו, מזכירים לנו אותה עמי העולם, ובמיוחד אלה החיים עימנו.
יהודה צורף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה