לוחמה כימית של האיראנים בסוריה.

הכותרת באמת תופסת את העין ולכן השתמשתי בה אבל מדובר בקרב שנערך עוד לפני הספירה.
מדובר בעדות הראשונה על מלחמה כימית בזמן העתיק. תיאור הקרב מבוסס על חפירות שנערכו בסוריה.
המלחמה הייתה בין כוחות פרסים לכוחות רומים שנערכה בשטח שהיום שוכנת בו סוריה. .
אז הינה הסיפור:
כידוע הפרסים היו מעצמה בזמן העתיק (זה אחד המניעים שיש לאחמניג"אד ברצון שלו להיות מעצמה עולמית)
והקרבות שלהם עם רומא על השליטה בעולם נערכו במשך עשרות שנים.
בשנת 250 לפני הספירה תקפו כוחות פרסים עיר רומית בשם דורה-אירופוס השוכנת בסוריה של היום.
הפרסים צרו על העיר והחליטו לכבוש אותה בכל מחיר.
הם ניסו לנגח את החומות אבל הרומאים היו מוכנים לכך ובנו את החומות כך שהצד שניתן היה להגיע אליו היה בנוי מחומות עבות במיוחד וגם מנעו מהפרסים לבנות טרסות עבור איל הברזל.
הפרסים ניסו לחפור מתחת לחומות בכדי למוטט אותן אבל גם לזה היו מוכנים הרומאים.
לא ניכנס יותר מדי לפרטים אבל בשורה התחתונה המצור נכשל.
הפרסים החליטו לנסות משהו חדש. המשהו החדש הוא הלחימה הכימית המתועדת הראשונה.
הפרסים השתמשו בבִּיטוּמֶן וקריסטל גופרית. חומרים אלו כאשר הם מוצתים יוצרים גזים רעילים.
הרומאים לא היו מוכנים ואכן עשרות גופות של חיילים רומים שאין סימני פגיעה עליהן נותנות עדות
לגורל המר של המגינים.
העיר נכבשה וכנהוג בזמנים הללו התושבים נרצחו או נמכרו לעבודות.
זה היה אחד מהקרבות בין הפרסים לרומאים וכידוע לכולם בסופו של דבר נסוגו הפרסים ואילו הרומאים הפכו לשליטי העולם הישן.
עד כאן מספר מילים על המלחמה הכימית הראשונה המתועדת.
אני אפרסם גם מאמר על המלחמה הביולוגית הראשונה.

השדים של קמרונה- הלגיון הצרפתי

הקדמה:

לגיון הזרים הצרפתי או בשם הקצר יותר – הלגיון הצרפתי הייתה יחידה מיוחדת.
ליחידה הזו גייס הצרפתי אנשים ללא אבחנה.
פושעים נרדפים, פושעים שבצעו עבירות בכל מני מקומות, אנשים שברחו מהמאפיה בארצם,
אנשים שסתם נמאס להם מחייהם הקודמים, לא חשוב.
לא חקרו אף אחד, לא בדקו אם השם שמסרו המתגייסים הוא נכון, לא בדקו גיל או התאמה
בקיצור שום דבר.
האנשים הללו נדרשו למסירות ולביצוע כל משימה שניתנה להם, ללא היסוס, כולל ביצוע
מעשים הנחשבים מעשי פשע נגד האנושות.
(אנשי הלגיון בצעו מעשי טבח רבים במלחמת אלג"ר , במלחמת וויטינאם הצרפתית וכדומה).
הרעיון שעמד מאחורי הקמת היחידה הזו היא לקחת אנשים חסרי מעצורים ולתת להם
לבצע כל עבודה "מלוכלכת" שחיילים רגילים לא היו מבצעים.
אנשי הלגיון קיבלו מחילה על כל עברה קודמת שלהם ונדרשו לדביקות וביצוע כל משימה ללא ערעור.
רוח היחידה התגבשה והוכתבה בקרב שאני אתאר אותו במאמר. בקרב אין משימה מלוכלכת אלא דבקות יוצאת דופן כפי נדרש מכל לוחם של הלגיון הצרפתי

ב 1860 הקיסר הצרפתי נפוליון השלישי (אחיינו של נפוליון) רצה להשתלט על מקסיקו.
הוא רצה להמליך לקיסר אחד מקרוביו , בן משפחת האצולה האירופית הבסבורג, מקסימיליאן.
המקסיקנים כמובן התנגדו לכך והקימו צבא להילחם בצרפתים.
במלחמה, אז וגם היום צריך כסף.
הצרפתים ריכזו בעיירה ורה קרוז זהב רב שנשדד מתושבי מקסיקו.
את הזהב הובילה יחידה של הלגיון הצרפתי שמנתה 120 חיילים לעיירה קמרונה.
כאשר הגיעה השיירה לקמרונה הופיעה צבא מקסיקני ענק שמנה מעל 2000 חיילים.
הצעה מקסיקנית לכניעה והבטחה לייחס טוב לא נענתה.
המקסיקנים ניסו במשך שבוע לפרוץ לעיירה אך נהדפו בידי 120 לוחמים נחושים.
כאשר החלו התחמושת המיים והמזון לאזול החלו הצרפתים בלילה לפשוט על המקסיקנים
ולבזוז מהם את מה שיכלו.
המקסיקנים לא הבינו כיצד הצרפתים לא נכנעים ועוד תוקפים בלילות.
הם החלו לייחס להם תכונות על אנושיות.
בסופו של דבר הצליחו המקסיקנים לחזור לעיר.
שם הם נתקלו ביריב שלא היה מוכן לוותר.
כאשר נגמרים הכדורים הפכו הצרפתים את הרובים ונלחמו עם כידוני הרובים.

מעל 300 מקסיקנים נהרגו ומספר כפול היה של פצועים
בסופו של דבר נשארו 3 חיילים צרפתים פצועים, מוקפים בטבעת של מקסיקנים.
הצרפתים סרבו להיכנע.
מפקד המקסיקנים היה אחוז התפעלות מהצרפתים.
הוא הציע ל 3 הפצועים לעזוב את העיר עם נשקם לאות הוקרה על עמידת הגבורה שלהם.
לאנשיו הוא אמר- אלו לא אנשים אלא שדים.
מאז נקבע השם : השדים של קמרונה כסיפור קרב הגבורה.
עלילות הקרב הזה מהוות את הבסיס לפעילות הלגיון הצרפתי עד היום.
נ.ב
המרד המקסיקני הצליח, הצרפתים גורשו ומקסמיליאן הוצא להורג מול כיתת יורים. .

מה בין מחיר תפוח למחיר עבור שליט

שימו לב לשערוריה כפי שמציג אותה אבי טרנגו.

קיבלתי את אישורו של אבי לפרסם את המאמר הזה שפורסם כבר גם באתרים אחרים.

חובה להפיץ לכמה שיותר אנשים.

הינה המאמר בשלמותו:

כל עוד הממשלה נכנעת לבעלי האינטרס שמעבירים כסף וסחורות לעזה, אין פלא שנצטרך לשלם מחיר לאומי מופרז בעסקהאבי טרנגוהאם יתכן שיש קשר בין המחיר המופרז שנתבעת מדינת ישראל לשלם עבור גלעד שליט, למחיר קילו תפוחי עץ? השאלה נשמעת מופרכת, כאילו לקוחה ממותחן של גון גרישהם - אולם אם וכאשר תוקם ועדת החקירה לעניין "עסקת שליט" יהיה צורך לחקור גם את הלחץ שהכתיבו מאחורי הקלעים בעלי האינטרסים הכלכליים.

קיים הבדל עקרוני בין עסקאות ג'יבריל וטטנבאום לעסקת שליט. בקודמות השאלה היתה רק המחיר במחבלים משוחררים. הורגלנו לחשוב שהצד השני מעוניין רק בשחרור אסיריו. הפעם המצב שונה: לרשות ממשלת ישראל עומד נשק לגיטימי של סנקציות כלכליות. אם היו משתמשים בו בתבונה, "המחיר" יכול היה להיות סביר יותר מבחינה לאומית.

בשיחה שלא לייחוס מסר אחד מבכירי מערכת הביטחון את עמדתה האמיתית של הנהגת חמאס עזה: "את האסירים הם דורשים רק כדי להשפיל את ישראל. הם יחגגו עליהם שבוע וזה ייגמר. אבל על פתיחת המעברים הם יחגגו שנה ויבנו מדינה".

אין זה קול יחיד. גם אחד מיועצי ראש הממשלה לשעבר הבהיר: "ענין שליט טופל לא נכון. מלכתחילה היתה צריכה ישראל ליצור משוואה אחרת לגבי המקום המקולל הנקרא עזה. אילו היתה נוצרת משוואה אחרת, בין היתר בעזרת מצור הרבה יותר מהודק, היינו מגיעים לעסקה שבה המחיר באסירים היה במינון נמוך בהרבה ובהרכב שונה".

גם הרמטכ"ל שבדרך כלל אינו חושש מאש האויב או מביקורת ציבורית, לא מסוגל לעמוד מול הלחצים הכלכליים. הוא צוטט כאומר לשר החקלאות שלום שמחון: "החמאס פתר את כל הבעיות שלו, יש לו אותך".

הצעות לשימוש בסנקציות כלכליות עמדו בפני מקבלי ההחלטות וכי סנקציות מסוימות הוטלו, אבל בצורה שלומיאלית: ישראל העבירה סחורות מסוימות לעזה אבל מנעה העברת אחרות. כך הצליחה להפסיד פעמיים: מצד אחד הצטיירה בעולם כמי ש"מרעיבה" את עזה, אבל את התועלת המדינית-ביטחונית לא השיגה.

ב"מצור" שהוטל כביכול על עזה יש מספיק חורים כדי שלא רק משאיות תפוחים יעברו דרכו, אלא גם משאיות ברינקס עם מיליוני שקלים שהחזיקו את שלטון החמאס בהנשמה מלאכותית. הנוהג הפסול של דחיפת שקלים לעזה נמשך כאילו אין קשר בין המצב הכספי של ארגון החמאס לבין יכולתו להשפיל את ממשלת ישראל במו"מ שליט.

כיצד פועלת השיטה
ישראל מגדלת בשנה כ-100 אלף טון תפוחים, והיבול כולו מבשיל בתוך חודשיים. כלומר המגדלים מייצרים כ-2,000 טון ליום בעונת הקטיף. בכיר ששירת במתפ"ש כשהוטל ה"מצור על עזה" אמר אז: "יש לובי חזק של ארגון מגדלי הפירות, שגרם לכך שבימים מסוימים העבירו בין 20 ל-25 משאיות פירות לרצועה".

20 משאיות ליום שרק כחמש מהן נושאות תפוחים, הן בעצם 100 טון ליום. כלומר: 5% מהיצור היומי בעונה. אמנם 5% אלו אינם הסיבה ללחץ הכלכלי לפתיחת המעברים, אך כשיש הרבה פירות בשוק הישראלי לא יכולים המגדלים לאחסן אותם לזמן ארוך והם חייבים להעביר אותו לשווקים – כלומר להתחרות זה בזה על ליבו וכיסו של הצרכן הישראלי באמצעות הורדת מחירים.

אילן אשל, מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות הסביר כי כשנסגרים המעברים לעזה, הנזק האמיתי למגדלים גדול בהרבה מאובדן המכירות, מאחר שהתוצרת שלא נמכרה עשתה את דרכה לשווקים בישראל וגרמה להצפתם ולפגיעה בכלל החקלאים. כך, מחיר התפוחים בשווקי ישראל יורד ב-30% כאשר אי אפשר לשלוח את 5% מהתוצרת לעזה, ומכאן ברור שלסחר בהיקף של 5,000 טון בשנה יש השפעה כבירה על המחיר שמשלם הצרכן הישראלי.

מסיבה זו מובן שאשל דרש: "מעבר תוצרת חקלאית לרצועה צריכה להישאר מחוץ למסגרת הסכסוך. השימוש בפירות כאמצעי לחץ לא נכון ולא אפקטיבי וצריך לחדול מכך." הוא צודק, אין זה מתפקידו לחשוב על המחיר שתשלם ישראל בעד שליט. תפקידו לדאוג להשיג עבור מגדלי הפירות את המחיר המקסימלי בישראל באמצעות העברת חלק מהקטיף לעזה.

הפירות הם רק דוגמא למערכת האינטרסים הכלכליים הסבוכה שמונעת לחץ אפקטיבי על הנהגת החמאס בעזה. ישראל מעבירה לרצועה מוצרי אנרגיה בהיקפים אדירים. למרות האיומים של סגן שר הביטחון והחלטות (לכאורה) שקיבל השר, ממשיכה ישראל להעביר מדי יום 100 מגה וואט חשמל, מיליוני ליטרים של דלק וגז בישול. הסכומים שמשלמים לחברות ישראליות האיחוד הארופאי וכספי המסים שגובה ישראל עבור הרשות, מגיעים לעשרות מיליוני שקלים בחודש. אולם יש מי שיטען כי זוהי סחורה הומניטארית, למרות שהחמאס מצליח לשים את ידו על חלק ממנה וכמובן לגבות מחיר נכבד מבעלי תחנות הדלק והצרכנים בעזה.

בנוסף לאלה, ענף הייצוא העיקרי של ישראל לעזה נותר מוסתר. רק מספר כלכלנים שמכירים את המונח "רווחי סניוראז'" מבינים כיצד מרוויח בנק ישראל מהעברת מאות מיליוני שקלים בשנה לעזה.

למרות שבנק ישראל מכחיש שהוא מעורב בקביעת מדיניות העברת השקלים לעזה, בחוגים כלכליים נפוץ הסבר לפיו הוא מרוויח מכך. כשזורמים כספים מחו"ל לעזה הם מומרים תחילה למט"ח, שנשאר בבנק ישראל. תמורתו הבנק מנפיק שקלים. הבנק, שהוא הגוף היחיד בעולם שיכול באופן חוקי "לייצר" שקלים - אינו מדווח על הדולרים שקיבל תמורת שקלים אלו כרווח (בנק ישראל אמור להעביר את כל רווחיו לרשות משרד האוצר) אלא רושם את השקלים המועברים לעזה בצד החובות במאזן שלו – תחת סעיף התחיובויות הנקרא "מזומנים בידי הציבור". לאיזה ציבור בדיוק מתכוונים - את זה לא מפרט מאזן בנק ישראל אבל התוצאה היא שהמט"ח אינו מופיע כרווח אלא פשוט נשאר בבנק ישראל.

האם ניתן היה להשתמש בתלות הכלכלית של עזה כאמצעי לחץ?

כשעולה בעיתונות הערבית שאלת התלות הכלכלית של חמאס בישראל, ממלאים דוברי הארגון את פיהם מים. אין ספק שנוח להם במצב הנוכחי. הם מעדיפים תלות בישראל, שעליה הם יכולים להפעיל לחץ בינלאומי וטרור תודעתי באמצעות נושא "שליט", מאשר להיות תלויים למשל במצרים, שעלולים להפעיל לחץ של ממש לעצירת מימון החמאס.

לפני שנה, כאשר הובאו הדברים למשפחת שליט היא נזעקה ודרשה במכתב מיידי לראש הממשלה דאז לעצור את העברת הכסף הישראלי שממנו משולמות המשכורות לשוביו של שליט. אולם למרות הטון התקיף והדרישה לקיים דיון דחוף בממשלה בנושא עצירת הכספים, החליט מטה שליט להתרכז בהפעלת לחץ על ממשלת ישראל לשחרר אסירים. עושה רושם שהם מבינים היטב שהכי קל למקבלי ההחלטות שלנו להיכנע: גם לחמאס הדורש שחרור משפיל של מאות רוצחים וגם לבעלי האינטרסים הכלכליים המונעים שימוש בלחץ אפקטיבי על החמאס.

אבי טרנגו, עיתונאי

האם זה היה רק צירוף מקרים?

כתבתי במאמר קודם על הפסל שהביא קללה לאחר שהוצא מקבר מצרי עתיק
להלן המאמר: קללת הפרעונים

אני אביא סיפור נוסף על חפירה שנערכה ב 1922 במצריים ואתייחס לאירועים סביב החפירה.
החפירה נערכה בקברו של תות ענח' עמון אמון.
התגלו אוצרות רבים ולפי השמועות הרבה אנשים שהיו קשורים לכך נפגעו.
המממן של החפירה ,לורד בריטי בשם קרנברון, נפטר שנה לאחר מכן מזיהום
שנגרם מעקיצת יתוש וחדר למערכת הדם.
אחיו הצעיר של הלורד נפטר מספר חודשים לאחר מכן
הארכיאולוג הראשי של החפירה האוורד קרטר נפטר מסרטן בגיל 55
עוזר בכיר של קרטר בשם ארטור מייס נפטר בזמן פינוי האוצרות שנמצאו בקבר.
מזכיר הלורד החליק באמבטיה ומת כתוצאה משבר בגולגולת.
והיו עוד מקרים של אנשים שהיו קשורים לנושא ומתו בתאונות דרכים או במלחמות.
לאחר שהאוצרות פונו מהקבר והמקום נפתח למבקרים
דווח גם על מספר אנשים שמתו זמן קצר לאחר שביקרו בקבר.

נשאלת השאלה האם הדברים הללו הם צירוף מקרים או שקיימת באמת קללה
אשר פוגעת בכל מי שמבקר או חופר בקברי הפרעונים.
כמו תמיד הויכוח נמשך במלא עוזו.

לאחרונה נמצא הסבר שיתכן שהוא מסביר את מה שהיה.
לטענת חוקרים שבדקו את הנושא ניתן להסביר את המקרים הללו.
לטענת החוקים הגורמים שמשפיעים על הנושא הינם שניים:
האקלים המדברי הקשה
פטרייה שהייתה קבורה במשך אלפי שנים בקבר ופתחה סוג של רעל.

הגורמים הללו משפיעים על המערכת החיסונית של אנשים וכאשר
אנשים שהם רגישים למחלות כמו זקנים, חולים וכדומה מגיעים לשטח
הזה הם נחשפים לבעיות שיוצרים שני הגורמים הללו ועולה שכיחות מקרי
המוות.
לגבי מקרי המוות של תאונות או מלחמות יש טענה שמדובר שתופעה שאינה
חורגת מנפגעים אחרים בקרב כלל האוכלוסייה.
חוץ מזה אם ניקח את המלחמה שפרצה 15 שנים אחרי החפירה המדוברת
(מלחמת העולם השנייה) אז ברור שהסיכוי למוות במלחמה עולה.
המסקנה של אותם חוקרים כי אין קללת פרעונים.
הפצת השמועה על הקללה נועדה להרחיק רודפי בצע מבזיזת אוצרות הקברים
ובתקופה קדומה היה קל להפחיד אנשים בכל מני אמונות טפלות.
כמו תמיד זה ויכוח ולכן אחד יש את ההשקפה שלו.

צבא של ילדים

מדי פעם מתפרסמות ידיעות על גיוס בכפייה של ילדים לצבאות.
יש סיפורים על אנשי טליבן שחוטפים ילדים מהוריהם
במלחמת איראן -עיראק צויידו ילדים איראנים במפתחות "של גן עדן" על צווארם והם נשלחו לפעולות התאבדות מול הצבא העיראקי, החמאס מאמן ילדים להיות מתאבדים,
בכל מלחמות האזרחים באפריקה מעורבים ילדים חלקם בני פחות מ 10
בימי החמרוז" בקמבודיה היה שימוש נרחב בילדים לשם יישום התוכניות הרצחניות
של רצח העם שבוצע בזמנו בארץ האומללה הזו
בשנות ה 80 בימי מלחמת לבנון הראשונה נתקל צה"ל בילדי ה RPG
(ילדים שגויסו בכפייה לארגונים הפלסטינאים)
ניתן להביא עוד דוגמאות אבל הרעיון ברור.
גיוס ילדים לצבא התרחש בעבר, מתרחש כיום וכפי הנראה גם יהיה כך בעתיד.
הסיבות לכך הן זהות ולא חשוב היכן:
1. אפשרות ל"גידול" חיילים ולאחר מכן אנשים בוגרים לפי האידיאולוגיה של הצד המגייס וזאת ע"י שטיפת מוח והחדרת אידיאולוגיה רצויה.
2. כוח אדם זול וזמין. אומנם ילדים לא יכולים להלחם כמו מבוגרים אבל במשך השנים הם לומדים ואם בדרך כמה עשרות\ מאות\אלפים ישלמו בחייהם על עובדת היותם ילדים במלחמה
זה ודאי לא מדיר שינה מהצד המגייס
3. מקור לתת תמריץ מיני לחיילים הנלחמים ע"י מתן אפשרות להתעללות מינית בילדים המגוייסים
4. זלזול מוחלט בערכים כמו חופש,חיי אדם,בחירה חופשית וכדומה.

ברור שמכל אלו רואים איזו סוג של חברה או משטר מקים לעצמו צבא ילדים.
כל זה באופן כללי ועכשיו לנקודה היהודית שהביא לידיעתי ניר סליקטר.

במאה ה 19 הצאר ניקולאי הראשון גזר על גיוס חובה של ילדים יהודים החל מגיל 12
לצבא למשך 25 שנים.
הילדים היו נלקחים\נחטפים ומועברים למחנות שנקראו בשם קנטונים.
לכן הוצמד לילדים הללו את השם קנטוניסטים.
במחנה היו הילדים עוברים אימונים עד היותם בני 18 ורק אז הייתה מתחילה תקופת שירות של 25 שנים.
כלומר בפועל הילדים "בילו" במוסדות צבאיים יותר מ 25 שנים.
בתקופה הזו נעשו מאמצים "לשכנע" את "חיילים הצעירים" להמיר את דתם לנצרות.
השכנוע היה באיומים, עונשים שונים כגון מאסר ,מלקות, מניעת אוכל וכדומה.
אם נתבונן בסיבות שרשמתי מקודם הרי הסיבה העיקרית לצרה הזו הייתה הסיבה הראשונה.
הצאר ניקולאי היה נוצרי אדוק ושאף להמיר את דת היהודים.
המחשבה הייתה שילדים רחוקים מהוריהם והנמצאים במשטר צבאי שבו המפקדים
הינם נוצרים יהיו קלים להשפעה כזו.
באופן כללי צדק הצאר ואכן הרבה ילדים המירו את דתם.
למרבה הפלא לא כולם.
היו כאלו ששרדו את עשרות השנים הללו וחזרו ליהדות מייד עם שחרורם.
ברור שהיו משפחות שברחו או הבריחו\הסתירו את הילדים מפחד החטיפות
היו כאלו ששילמו שוחד וכדומה
ולצערנו גם פה היו תופעות מכוערות כאשר היו יהודים שתמורת בצע כסף הלשינו
על אותם ילדים שהוריהם ניסו להצילם ושיא השפלות הוא בעובדה שהיו יהודים שחטפו
ילדים יהודים והעבירו אותם לידי השלטונות הרוסיים.
במשך השנים הומרה גזירת הגיוס הכפוי בכופר נפש שניתן היה לשלם לשלטון במקום גיוס.
כ 70,000 ילדים נחטפו רובם הגדול לא שבו ליהדות.
אותם אלו ששרדו את שנות הצבא נהנו מזכויות שהותרו לכל יוצא צבא ברוסיה כגון
זכות להתיישב היכן שרוצים וכדומה.
התנהל ויכוח גדול בקרב הקהילה היהודית בנושא המשוחררים:
האם הם יהודים או האם הם צריכים לעבור גיור ?
האם מותר להורים לסכן את חיי כל בני המשפחה ולהבריח את הילדים בידיעה שאם יתגלה המעשה
ישלחו ההורים וייתר הילדים למוות?
שאלות רבות וקשות אבל ברור שאין תשובה אחידה.
תודה לניר שהביא את המקור לפרק הכואב הזה של היהודים ברוסיה.

ההיסטוריה חוזרת שוב.

בלבנון מתרחש כרגע סיפור דומה מאוד לסיפור שהתרחש לפני 30 שנים.
באמצע שנות ה 70 התנגד מנהיג הדרוזים דאז כמיל ג"ונבלאט לנשיא הסורי ,אסאד (האבא)
שורש העימות היה רצונו של אסאד לשלוט ולהכריע בלבנון.
אסאד לא בחל בשום דרך לסלק את מתנגדיו.
כמיל ג"ונבלאט חוסל.
אחרי מספר חודשים שבהם ניסה בנו לארגן קואליציה נגד הסורים ונכשל,
הבין הבן, ווליד גונבלט את כללי המשחק. כלומר אם הוא רוצה להישאר בחיים
עליו לשחק את המשחק לפי הכללים הסורים.
המערב גינה כמובן את הרצח אבל לא עשה דבר.
ווליד נסע לדמשק התחבק עם אסאד (כן, אותו אסאד שרצח את אביו).
מאז הפך ג"ונבלט לבובה סורית.
עברו 30 שנים והמחזה חוזר על עצמו כמעט לחלוטין.
שוב מנהיג שמתנגד לנשיא סוריה אסאד (הפעם הבן).
שוב המנהיג נרצח. הפעם מדובר בראש ממשלת לבנון, רפיק אל חרירי.
הבן, סעיד אל חרירי, ניסה לארגן חזית נגד הסורים.
אחרי מספר חודשים שבהם המערב גינה את הרצח ואפילו הפעם הקימו וועדת חקירה
אבל לא נעשה דבר, הבין גם חריר את כללי המשחק.
שוב בן האישיות הנרצחת נוסע לדמשק ומתחבק עם אסאד, רוצח אביו והופך לבובה סורית.

ממש תסריט זהה.
אגב השוני הגדול שאני מצאתי בין התסריטים הוא בעובדה שווליד ג"ונבלאט ניסה לעזור לחרירי הבן
בהקמת חזית מול סוריה. אולם ג"ונבלאט הבין עוד לפני חרירי שגם הפעם אף אחד לא יעזור
להם מול סוריה והעדיף עוד לפני מספר חודשים לעלות שוב על העגלה הסורית.

האם ניתן היה לשנות את המציאות הזו?
יתכן שכן , אבל זה היה דורש נחישות ונכונות לקרבות מלוכלכים ואבידות בלבנון
והמציאות היא שאין שום גורם חוץ לבנוני שמוכן לשלם את המחיר הזה.

משבר 1929

הקדמה- לפני שנה התחולל משבר כלכלי בעולם.
המשבר התבטא בנפילות שערים בבורסות העולם, סגירת חברות , פיטורי עובדים וכדומה.
מבלי לזלזל בתוצאות העגומות של המשבר אני אתייחס במאמר הזה למשבר הגדול של 1929.
ישנן נקודות דומות בין המשברים ונקודות שונות.
אני אסביר את הדברים בקצרה וללא מונחים כלכליים מעמיקים.
המשבר של 1929 היה המשבר הגדול ביותר שהיה עד כה.
המשבר נגרם כתוצאה מירידת שערים בבורסה בארה"ב.
ירידת שערים תלולה הביאה לכך שאנשים התרוששו ואיבדו חסכונות של עשרות שנים,
חברות פשטו רגל וכתוצאה מכך עשרות מיליוני אנשים פוטרו.
הדבר השפיעה גם על עשרות מיליוני אנשים נוספים בתגובת שרשרת.
ארה"ב ובעקבותיה העולם כולו שקע במיתון.
רמת החיים ירדה וגם ברי המזל שהועסקו בעבודה נאלצו לקצץ רבות משכרם.
כל זה בהסבר קצר וללא מונחים כלכליים.
המשבר הזה היה אחד הגורמים למלחמת העולם השנייה על כל המשתמע מכך.
גרמניה הייתה עוד לפני המשבר במצב כלכלי גרוע וסבלה מאינפלציה גבוהה
המשבר החריף פגע בה קשות והביא לאבטלה גבוהה.
ברור שבמצב כזה הקרקע הייתה נוחה לעליית מפלגה לאומנית שהאשימה זרים וכמובן
גם את היהודים במצב הכלכלי הנורא.
היטלר הבטיח פתרון מהיר לאבטלה וענישת האחראים למשבר.
זה כמובן סחף את ההמונים שראו בעיניים כלות את המצב הכלכלי הטוב יחסית של היהודים.
ומכיוון שהיהודים באופן מסורתי היו מעורבים במסחר בבורסה הרי קל היה לקבל את "אשמתם"
לנפילת הבורסה ולייחס לכך מזימה יהודית להשתלט על העולם.
במקרה הזה היטלר גם קיים.
הלאמת רכוש של קומונסטים,יהודים ושאר מתנגדי המשטר נתנה להיטלר בסיס נוח
יותר להתחלת הקמת הצבא האדיר שתכנן להקים.
הקמת הצבא הביאה לחיסול האבטלה וגרמניה יצאה לדרך חדשה כאשר ההמונים מלוכדים
סביב המנהיג שהוציא את המדינה מהבוץ הכלכלי כפי שהבטיח.
המצב הכלכלי השפיע גם על השותפה של היטלר במלחמה העתידית- יפאן.
יפאן היא אי חסר משאבים התלוי ביבוא של חומרי גלם מבחוץ.
בזמן המשבר הכלכלי צמצמו מדינות המערב את היבוא שלהן כך ממדינות אחרות
כך שיפאן כמדינה שמייצאת הרבה סחורות נפגעה מכך קשות.
היפאנים החליטו לקחת בכוח את מה שאינם מסוגלים לייבא.
במשך עשר שנים עד פריצת המלחמה המצב הכלכלי בעולם השתפר אך במעט ואנשים
התרגלו לחיות ברמת חיים נמוכה.
למעשה המלחמה היא זו שהוציאה את העולם מהמיתון.
אחרי המלחמה כאשר אירופה הייתה לגל חורבות שיקמו האמריקאים את אירופה במה שנודע
בשם תוכנית מרשל על שם שר החוץ האמריקאי שהגה את התוכנית.
החשש היה שאם לא ישקמו את אירופה יהיה חשש של גל נוסף של לאומנות ושנאת זרים
שיביא למלחמה נוספת.
קל לסחוף אנשים שמצבם רע.
הלקח הכלכלי שנלמד מהמשבר היה לנהוג במדיניות של פיזור הון וסיכון על פני מספר תחומים
כך שבשעת משבר לא תהייה נפילה תלולה כפי שקרה ב 1929.
המשבר האחרון אכן לא היה חריף כמו בשנת 1929 כתוצאה מהמדיניות הזו וזאת מבלי לזלזל
באותם הנפגעים של המשבר הנוכחי.

לסיום נקודה אישית בקשר למשבר של 1929:
סבתא שלי עלתה עם משפחתה באמצע שנות ה 20 של המאה ה 20 מלטבייה.
בארץ ישראל היא פגשה את סבא שלי, התחתנה איתו ונולד אבא שלי ב 1928.
המשבר של 1929 פגע קשה בעסקי המשפחה.
סבא רבה שלי (אביה של הסבתא) חזר עם משפחתו ללטבייה לצורך שיקום העסקים.
ביתו , הסבתא שלי, חזרה איתו ואילו בעלה (סבא שלי) סירב לחזור וסירב שהיא תיקח את התינוק
(אבא שלי) איתה. היא חזרה ללא התינוק.
המשפחה לא הספיקה לחזור לארץ בזמן וסבתא שלי וכל משפחתה נשלחו למחנות ההשמדה.

חואנה המשוגעת ופיליפ היפה.

הקדמה- הנישואים בחצרות המלוכה היו שאלה של אינטרסים בלבד.
חיזוק בריתות, כריתת שלום, איחוד וכדומה.
בכלל לא הייתה שאלה של אהבה.
אם נוסיף את העובדה שהמלכים היו בדרך כלל עסוקים במסעות צייד, מלחמה וכדומה
ולא היו אז טלפונים אז ברור שהקשר בין הזוגות המלכותיים לא היה בדיוק קשר צמוד.
בקשר מעין זה היה מקובל ואופנתי לקחת מאהבות או מאהבים.
זה הבסיס לחיי המלכים בתקופות הקודמות ומכאן היו כמה וכמה סיפורים מעניינים.
הסיפור שאני אביא במאמר זה הוא סיפורה העצוב של המלכה חואנה שנקראה בשם
חואנה המשוגעת.
חואנה הייתה ביתם של מלכי ספרד איזבלה ופרדיננד.
היא נישאה בתחילת המאה ה16 לבנו של הקיסר מקסמיליאן הראשון, פיליפ.
מקסמיליאן שלט על ארצות השפלה באירופה – כלומר בלגייה והולנד וכן על חלקים מצרפת וגרמניה.
הספרדים שלטו על אמריקה הלטינית והיו להם גם נחלות באפריקה.
כך שחתונה בין שתי האימפריות הייתה עסק משתלם לחלוטין.
חואנה הייתה צעירה ,בערך בת 16 , היא לא הבינה את חוקי המשחק שהיו נהוגים בקשר המלכותי.
בעלה, פיליפ, המכונה פיליפ היפה, היה מבוגר ממנה ב 11 שנים.
הוא היה רודף נשים ולא חשב אף לרגע לשנות ממנהגו זה.
בגידותיו של פיליפ הגיעו לחואנה והיא החלה לריב עם בעלה בנושא.
פיליפ לא טרח בכלל להתייחס אליה והמשיך בחייו כרגיל.
חואנה פנתה לאביה, מלך ספרד ,פרדיננד אבל גירושים לא באו בכלל בחשבון ולא רק מבחינת
העלות\תועלת בקשר מעיין זה אלא גם מהבחינה שפרדיננד ואיזבלה היו קתולים אדוקים ועל פי הקתולים מה שאיחד האל רק האל יוכל להפריד ובמילים אחרות אין גירושים.
במצב כזה החלה בריאותה הנפשית של חואנה להתערער.
כפי הנראה היא שקעה גם בדיכאון אחרי לידה שהלך והחמיר.
בהיותה בת 27 (ואמא ל 6 ילדים) נהרג פיליפ,
יש גרסאות של מוות מטיפוס, יש גרסאות של התקף לב אבל כפי הנראה מדובר
מסיפליס.
הוא הדביק את חואנה גם כן בספיליס ודעתה התערערה לחלוטין.
היא צוותה שארונו (ארון הקבורה) של פיליפ יהיה צמוד למיטתה ואם יצאה לטייל מחוץ לארמון הארון
התלווה אליהם.
המלך פרדיננד הבין כי לאחר מותו של פיליפ אין חואנה יכולה למשול בהיותה חולת נפש
ולכן הוא שלט בפועל עד שבנה הבכור עלה על כס השלטון.
חואנה נשלחה למעצר בית בארמון מפואר ושם צמודה לארונו של בעלה , פיליפ,
היא העבירה את ימיה שהיא מדבר עם הארון כאילו פיליפ הנמצא בתוכו מקשיב לה.
המלך פרדיננד לא יכול היה לתת לה לצאת מהארמון בכדי שהטירוף שלה לא יהיה גלוי לציבור
באותה תקופה היו משייכים את הטירוף לעבודת השטן והמשוגעים היו מועלים על מוקד.
לכן הוא ציווה על בידוד מוחלט ועל שמירה קפדנית של סוד הטירוף של חואנה.
חואנה קבורה בעיר גרנדה לצד בעלה ושניהם קבורים לצד הוריה של חואנה ,פרדיננד ואיזבלה
ברור שעל המצבה לא רשום דבר על הטירוף
אבל בדברי המלכים הספרדים ידועה חואנה בשם חואנה המשוגעת.

העיר האבודה של האינקה

שנת 1492 זכורה לכולם בתור גילוי אמריקה ע"י משלחת ספרדית בראשות קולומבוס.
לתושבי אמריקה המקוריים השנה מסמלת את שנת החורבן.
מתושביה המקוריים של אמריקה שרדו אולי 10%.
כל השאר נרצחו, מתו ממחלות, מרעב וכדומה.
גם אותם 10% הם צאצאים של אנשים שנמכרו לעבדות וסבלו סבל לא אנושי ואיכשהו שרדו.
כיצד נכבשה אמריקה בקלות כל כך ע"י קומץ של ספרדים?
מדוע הושמדו התושבים?
זה שאלות שנתייחס אליהם בפעם אחרת.
במאמר זה נספר על העיר האבודה של האינקה.
כאשר הספרדים השתלטו על בני האינקה בסביבות 1500-1550 הם החלו בגזילה שיטתית
של אוצרות האינקה תוך כדי הרס הערים שלהם.
המטרה הייתה לשבור את רוחם כך שיוכלו לשעבד אותם לעבדות ללא הפרעה.
כל יישוב נהרס עד הייסוד ותושביו נרצחו או שועבדו.
האינקה השיבו מלחמה אך הובסו.
אבל למרות ההרס הופיעו מדי פעם לוחמים של האינקה , תקפו חיילים ספרדים ונסוגו להרים.
הספרדים חיפשו את בסיס היציאה שלהם ולא מצאו.
גם חיפוש שיטתי בהרים לא העלה דבר.
היו סיפורים על עיר של בני האינקה ששם הם מוצאים מקלט ומשם הם תוקפים את הספרדים.
לפי מיטב האגדות (בכדי לעודד מוטיבציה בלב החיילים) השמועות סיפרו שהעיר עשויה זהב.
במשך השנים התמעטו בני האינקה החופשיים עד כי לא נשארו עוד.
הסיפורים על העיר האבודה של בני האינקה נשארו.
הרבה הרפתקנים ניסו למצא את העיר האבודה ורבים מהם נעלמו ביערות.
במשך 400 שנים לא נשכחה העיר עד שלפני 100 שנים משלחת חוקרים אמריקאים פנו לתושבי המקום
והם הובילו אותם לשרידי העיר שרק הם ידעו על מקומה.
מאצ"ו פיאצ"ו. זה השם האצטקי של העיר.
העיר השתמרה כמעט בשלמותה.
אין בה זהב חומרי אבל היא משמשת כמכרה זהב לחוקרים ובזכותה אנחנו יודעים הרבה יחסית
על תרבות האצטקית המפוארת שהושמדה כמעט לגמרי ע"י הספרדים.
כלי עבודה, ספריות עתיקות, כתב אצטקי , חישובים מתקדמים ועוד כל אלו ועוד נמצאו בעיר העבודה.
כאשר התגלתה העיר התבררה גם התשובה לשאלה כיצד לא גילו הספרדים את העיר.
האצטקים בנו את העיר בתוך גושי סלעים ענקיים שהונחו בצורה מופתית ובדיוק מדהים כאילו
נחצבו באמצעים מודרנים.
לא ברור עד היום כיצד נבנתה העיר כאשר גושים של עשרות טונות מונחים זה על זה בחפיפה מוחלטת
לכל מי שהיה אף קרוב לעיר נראה היה שמדובר בסלע שחם טבעי.
בתוך העיר ישנם מבני שלטון, מבני מגורים, ספרייה, בתי מרחץ, מערכות השקיה וביוב משוכללות
ברמות שאינן מוכרות בתקופה העתיקה.
המצאות העיר מעלה בחריפותה את השאלה אילו הישגים תרבותיים הושמדו ללא זכר.
כיום העיר משמשת לתיירות והיא הוכרזה כאחד משבעת פלאי העולם.

חיים ומות ביד הלשון- סיפורו של רבי אמנון ממגנצא

בראש השנה ויום כיפור ישנה תפילה בשם "ונתנה תוקף".
התפילה מדגישה את גדולת האל מול האדם.
לפי המסורת התפילה חוברה במאה ה 12 ע"י רבי אמנון ממגנצא.
להלן הסיפור:
רבי אמנון היה עשיר גדול והיה מנהיג הקהילה היהודית.
בנוסף לכך הוא היה בקשרים טובים עם ההגמון המקומי, שליח הכנסייה.
רצה ההגמון שכל הקהילה היהודית תמיר את דתה על כן חשב
כי אם רבי אמנון , המנהיג יעשה זאת תלך כל הקהילה אחריו.
ניסה ההגמון לשכנע את רבי אמנון להמיר את דתו.
סירב רבי אמנון להצעה במשך זמן רב.
יום אחד היה רבי אמנון עייף ומשחזרו והפצירו בו אמר רבי אמנון לשליחי ההגמון:
"אתן לכם תשובה עוד 3 ימים".
רבי אמנון הצטער על כך רבות ואמר כי טעה בזה שלא דחה אותם על הסף.
כאשר עברו 3 ימים סירב רבי אמנון לגשת להגמון ולתת לו תשובה.
בסוף שלח ההגמון חיילים שהביאו את רבי אמנון.
אמר רבי אמנון להגמנון:
"ארורה לשוני על כי אמרתי שאשקול את ההצעה.
כרות לשון זו שעונש על זה שלא באתי אלייך. היא זו שבגדה בי."
ההגמון רצה שרבי אמנון יודיע כבל עם כי הוא מתנצר אמר:
"אכרות את רגלייך, כי הם לא באו".
לפי המסורת קצץ ההגמון את רגליו וידיו חלקים חלקים כאשר הוא מנסה לשכנע את
רבי אמנון להמיר את דתו ואז יפסיק לקצוץ.
רבי אמנון לא הסכים.
כאשר הוא הובא לביתו קצוץ איברים.
הוא החל לחבר את התפילה "ונתנה תוקף".
בראש השנה הוא ביקש להביאו לבית הכנסת.
הוא נפטר כעבור 3 ימים מבלי לסיים את התפילה.
לאחר מותו הופיע בחלום של מספר רבנים , סיים את התפילה וציווה עליהם לומר את התפילה
בימים הנוראים.
יש הטוענים כי זה סיפור אמיתי,
יש הטוענים כי זה סיפור המתאר את הייסורים שעברו בני ישראל בגולה
אני ודאי לא יודע מה נכון
אבל על דבר אחד כולם מסכימים:
"חיים ומוות בידי הלשון"
תודה לקותי נוימן שהביא לי את הסיפור.
אשמח לקבל עוד סיפורים.

קולות מעולם אחר

הסיפור הזה נשמע דמיוני ולכן אני אקדים ואומר אין לי דעה אני רק מספר.
זה סיפור שקראתי ובדקתי שאכן מספר מקומות מציינים אותו.
פרידריך יורגנסון , היה חובב רדיו שוודי.
הוא נהג להאזין למספר תחנות ברחבי העולם ולהקליט את חלקן.
בשנת 1959 הוא טען שבזמן ההקלטה של תחנות הרדיו השתרבבו להקלטה קולות של אנשים
שמתו זה מכבר.
ברור לחלוטין שההצהרה הזו לוותה בלגלוג רב.
יורגנסון לא ויתר.
הוא הזמין שורת מומחים שבדקו וטענו שאכן הקולות המוקלטים הם של אנשים שכבר מתו.
ביניהם היו גם אנשים מפורסמים כמו הנשיא האמריקאי רוזבלט, ואפילו אווה בראון פילגשו של היטלר.
המתקשרים הללו או איך שנקרא להם טענו שהם אומנם מתים אך הם יכולים עדיין לשוחח.
כפי שהיה צפוי הובאו שורת מומחים לנסות ולהזים את הדברים.
אף אחד לא הצליח להסביר או להוכיח דבר.
מעבר לכך בנוכחות עדים הקשיב יורגנסון שוב לתוכניות רדיו ולעיתים קרובות , לא תמיד, היו
נשמעים קולות שונים.
מעבר לזה, יורגנסון היה צפר חובב וכאשר הלך להקליט קולות ביער גם לקולות הציפורים השתרבבו
"קולות המתים".
אפילו נעשה נסיון כאשר הוא השאיר את מכשיר ההקלטה ביער בנוכחות של אנשים וחזר כעבור מספר שעות והשמיע את ההקלטה שמעו את קולות המתים.
הדבר נמשך קרוב ל 20 שנה עד מותו של יורגנסון שהיה ידוע ומפורסם בשוודיה.
אלפים צבאו על ביתו התחננו לשמוע את קולות יקיריהם.
יורגנסון עצמו טען שאין לו מושג מדוע "קולות המתים" מגיעים למכשיר ההקלטה שלו ואין הוא מתיימר להיות מדיום או מתקשר עם המתים.
עם מותו של יורגנסון הפסיקו "קולות המתים" להגיע למכשיר ההקלטה והתעלומה נשארה עד היום.
לסיום הנקודה היהודית- יורגנסון היה יהודי רוסי שהיגר לשוודיה ושינה את שמו לשם שוודי.
זה הסיפור כפי שמסופר, כל אחד מאיתנו יבחר כמה להאמין לדברים.

בן המלך והעני.

הינה גרסה אמיתית לסיפור של מרק טווין, בן המלך והעני.

אנחנו מכירים את הסיפור המפורסם "בן המלך והעני".
כאשר ילד רחוב דמה דמיון מפתיע לבן המלך עד כי לא יכלו להבחין ביניהם.
על אותו היסוד הופק בארץ המחזמר שלמה המלך ושלמי הסנדלר.
הדמיון בין מלכים\שליטים לאנשים רגילים היה פתח לסיפורים שונים,
למשל הסיפור של אלכסנדר דיומא "האיש במסיכת הברזל" שמבוסס על מקרה אמיתי.
כאשר בבית הכלא הצרפתי היה כלוא אדם שלראשו מסיכת ברזל.
האסיר קיבל יחס טוב משאר האסירים אבל נאמר לסוהרים כי אם תוסר המסיכה מהאסיר יש להוציאו להורג. היו שמועות כמובן שמדובר באחיו התאום של המלך.
ואם ניגש לימינו אנו , אז נספר על האגדות שרווחו על שורת הכפילים של סדאם חוסיין,
היו שמועות כי הגופות השרופות בבונקר של היטלר היו של כפילים של היטלר ואווה בראון והיטלר עצמו חמק . לא מזמן נסע ביל קלינטון לצפון קוריאה והשמועות מספרות כי הוא נפגש עם כפילו של השליט והשליט עצמו כבר מת לפני מספר שנים.
קשה לדעת מה נכון ומה לא. אבל סיפורים היו תמיד.
בכל מקרה מדובר על אנשים שדמו פיסית לשליט כלשהוא
הינה סיפור נוסף שלא ידוע אבל מעניין מאוד.
סיפור שממש קשה להאמין על כפיל ולא רק בצורה אלא גם בחיים.
מלך איטליה אומברטו הראשון התארח במסעדה ופגש בעל המסעדה שדמה לו דמיון מפתיע.
שוחח המלך עם בעל המסעדה והתגלו הפרטים המדהימים הבאים:
לשניהם קרו אומברטו.
שניהם נולדו ב 14.3.1844
המלך קיבל את המלוכה באותה שנה שבעל המסעדה קנה את המסעדה 1878
שניהם התחתנו באותו תאריך 22.4.1868
שניהם נשאו לאישה קרובות משפחה שלהם.
האישה של שניהם נקראה רגינה מרגריטה.

הפגישה בין "התאומים" היתה בחודש יולי 1900.
בסוף אותו חודש התברר כי הקשר ביניהם היה עד הסוף.
שניהם מתו מוות אלים ,שניהם נרצחו באותו יום 29.6.1900

להיות אסיר באושוויץ מבחירה.

אושוויץ כידוע הינו מחנה ההשמדה המפורסם ביותר בו נרצחו מאות אלפיםואף יותר.
מעריכים שנרצחו שם מעל מיליון.
קשה להאמין אבל היה חייל בריטי שהגיע לאושוויץ מבחירה.
הינה הסיפור.
דניס היוואי היה חייל בריטי שנפל בשבי הגרמני.
מחנה השבויים בו הוחזקו השבויים המערביים (בניגוד למחנות השבויים בו הוחזקו
חיילים רוסים שנשבו ובטח יחסית למחנות הריכוז וההשמדה) היה סמוך לאושוויץ.
התנאים במחנה השבויים היו סבירים בהחלט בהתאם לאמנת ג"ניבה
בניגוד למחנות השבויים בו הוחזקו חיילים רוסים שנשבו ובטח יחסית למחנות הריכוז וההשמדה.
השמועות על הנעשה במחנה הסמוך הגיעו לחיילים השבויים ועוררו סקרנות אבל
מטבע הדברים הם העדיפו להישאר בצד שלהם ולא להגיע לאושוויץ.
כולם , פרט לדניז היוואי.
רצה הגורל ובמקריות מופלאה זיהה דניז מבעד לגדרות מכר יהודי שהיה כלוא במחנה ההשמדה.
דניס חפר מנהרה לאושוויץ , חמק לגיהנום בשעת לילה.
הוא החליף בגדים עם המכר היהודי.
היהודי חמק למחנה השבויים ודניז נשאר במקומו בגיהנום.
דניס ראה ותיעד את מה שמתרחש שם.
כעבור שבוע הוחלפו הזהויות שוב.
היהודי התאושש קצת במחנה השבויים ומצוייד במזון ובסיגריות שהיו הזהב של אוושוויץ
חזר לגיהנום אם כי שבוע הנופש במחנה השבויים , המזון והסיגריות עזרו לו להיות מאותם בודדים
ששרדו את אושוויץ.
דניס חזר למחנה השבויים.
דניס הצליח באמצעות רמזים לכתוב למשפחתו על מה שמתרחש באושוויץ ומסר גם
פרטים על המכר היהודי שהם הכירו.
הוא היה מזועזע לחלוטין ממה שראה וסיפר לחבריו לשבי.
כעבור חודש ביצע דניז שוב את ההחלפה עם אדם אחר ושהה שבוע נוסף בגיהינום.
כעבור שבוע שוב חזר למחנה השבויים.
בפעם השלישית שרצה לחזור ראה דניס כי המנהרה התגלתה ולא חזר חזרה.
אם היינו צריכים עוד הוכחה לדעת שהיה ידוע לכולם מה מתרחש במחנות ההשמדה
אז הינה ההוכחה.
את המקור לסיפור הביא סוזנה ועל כך תודה רבה וכמו תמיד אשמח לקבל חומר

myspace web counter

קבר "שמעון הצדיק"

זה סיפור משעשע הקשור בקבר שמעון הצדיק.
אין הכוונה לזלזל במישהו או לפגוע ברגשות של מישהו, אנו מכבדים כל אדם באמונתו.
שמעון הצדיק היה כהן ומנהיג חשוב בתקופת בית שני.
לפי המסורת קיברו נמצא בירושלים ומשמש מקום עלייה מזה מאות שנים.
לפי מסורות אחרות נמצא הקבר באזור טבריה הידועה בקברי הצדיקים שזה.
הינה סיפור משעשע הקשור בו בצורה עקיפה.
חרדי תושב בני ברק טייל עם ילדיו באזור טבריה.
בחורשה באזור הוא גילה קבר מוזנח שעליו הכיתוב- קיברו של שמעון הצדיק.

האברך הנפעם קרא לבניו והחלו הללו לקרא פרקי תהילים לזכר הצדיק.
לפתע נשמע קול צחוק מתגלגל ליד הקבר.
מה אתה עושים? גיחך איש שניצב לידם ולא הסתיר את הצחוק.
האיש סיפר להם כי לא שמעון הצדיק קבור פה אלא סוסו האהוב ששמו היה שמעון.
שמעון היה סוס טוב מזג וחרוץ אשר בעקבות התכונות הללו הוסיפו בעליו לשמו
שמעון, גם את הכינוי הצדיק וכך הוא נקרא בפי הכל- שמעון הצדיק.
לימים נפטר הסוס כתוצאה מתאונה בה הוא שבר את רגלו.
בעליו קברו אותו וכתבו על הקבר "קבר שמעון הצדיק"

האברך חזר לבני ברק וסיפר על המקרה המוזר.
פורסמה כתבה בעיתון "קול העיר" המופץ בבני ברק.
הכתבה מזכירה את הסיפור ומזהירה את החרדים לא להתפלל על קברו של הסוס.

אוצרות מסופוטמיה בנהר החידקל

רוב מסופוטמיה הקדומה שכנה באזור שהיום מכונה עיראק .
באזור היו ו ממלכות פאר ששלטו מאות שנים בארצות שונות הקימו מקדשים מפוארים, ספריות ומבנים שונים.
האימפריות ירדו מנכסיהן ונעלמו אבל נשארו סיפורים על אוצרות הפאר שטמונים באדמה.
במשך שנים חיפשו ארכיאולוגים ומחפשי זהב אוצרות קדומים כל אחד מנימוקיו הוא.
בסוף התגלו האוצרות אולם חלק גדול מהם אבד ולא נמצא עוד.
מי גילה ,כיצד התגלו, ומדוע אבדו האצורות הללו במאמר הבא.
בתחילת המאה ה19 היה בשגרירות צרפת בעיראק פקיד חובב היסטוריה בשם אמיל בוטה.
בוטה החל לחקור ובלדוק היכן נמצאים האוצרות הגדולים אשר הוא קרא עליהם.
הוא החל להסתובב בכפרים ולקנות עתיקות תוך כדי שהוא מציע סכום כסף גדול למי שיראה
לו היכן נמצאים האוצרות.
לא הייתה הענות רצינית להצעה שלו.
כל מני שרלטנים נתנו לו מקומות ששם לטענתם קיימים ארמונות ישנים.
בוטה שכר חופרים והחל לחפור במקומות שונים אך בכל פעם התאכזב מחדש.
הוא היה ידוע כבר בעיראק.
כעבור שנה בערך כאשר כספו כבר אזל והוא התייאש נמצא אדם אשר הראה את המקום האמיתי.
בוטה המיואש כבר חשב להתעלם מהמקום אולם החליט בכל זאת להמשיך ולנסות ואכן הוא
הגיע לארמון ענק שהקים אחד המלכים הקדומים.
כאשר נודע לשלטונות התורכים ששלטו באזור על ההצלחה הם כמובן שלחו צבא לקחת את
הדברים כביכול לאימפריה העותומנית וברור שהכוונה הייתה לבזוז את רוב האוצרות.
השגריר הצרפתי עצמו סיכן את חייו כאשר קשר את עצמו לפתח הארמון ואמר למפקד התורכי
כי אם הוא רוצה להיכנס לארמון הוא יצטרך להרוג אותו.
המפקד קצין בדרגת קולונל נרתע ממעשה הרצח היות ומדובר היה בשגריר של מעצמה
והוא ידע כי אדוניו באיסטנבול לא יסתכנו במלחמה מול הצרפתים אלא יסגירו אותו לצרפת.
אחרי דין ודברים הושגה פשרה , צרפת ותורכייה חילקו את האוצרות.
כמו שכתבתי מקודם החלק התורכי נבזז מייד ונמכר בשוק השחור וחלק מהפריטים
הגיעו למוזיאונים או לאספנים פרטיים.
הסיפור המעניין יותר שייך לחלק הצרפתי (ברור שגם פה הייתה גניבה אם כי פחותה בהרבה)
החלק הצרפתי הועמס על גבי ספינה שיצאה מייד ללב נהר החידקל וזאת מתוך מטרה לחמוק
מכנופיות שודדים שהמתינו לה.
עקב מזג האוויר הסוער התהפכה הספינה והאוצרות שקעו במים.
חלק קטן מהאוצרות נמשו אולם ברור שהושחתו בצורה משמעותית מהשהייה
הממושכת במים.
חלק מהאוצרות לא התגלו ,מדובר בנהר גדול מאוד. וסביר להניח שנסחפו הלאה.
חלקם כוסו ע"י קרקעית הנהר וחלקם נסחפו לים ואבדו במרחבי הים.
החלק שהצליחו למשות מהנהר הגיע למוזיאון הלובר בצפרת אם כי מדובר בחלק קטן
ובכל מקרה הפסלים והתמונות ששקעו במים ניזוקו ללא תקנה.
אחרי למעלה ממאה שנים סדאם חוסיין ניסה לארגן מבצע חיפוש אולם כמעט לא נשאר דבר.הזמן הארוך שעבר מטביעת הספינה והזרמים החזקים של החידקל מנעו אפשרות למצא את הרוב.

פרל –הארבור יום כיפור האמריקאי.

בחודש דצמבר 1941 תקפה יפאן את נמל הפנינים בהוואי ארה"ב.
ההתקפה הפתיעה את כולם והיא מוזכרת עד היום בדומה למלחמת יום כיפור שלנו.
אני אסביר בקצרה את הסיבות להתקפה, את הייחוד של התקיפה ואת המשמעות הגדולה של התקיפה.

מאמצע שנות ה 30 החלו יפאן וגרמניה במקביל להתעצם צבאית
ולהשתלט על שטחים. לא היה תיאום שין שתי המדינות הללו אבל אינטרסים משותפים
הביאו לכלל את הברית הזו.
הממשל האמריקאי עקב בדאגה הולכת וגוברת אחרי שתי המדינות אבל לא יכול היה לעשות דבר.
בציבור האמריקאי הייה דעה שזו לא מלחמה אמריקאית.
האוקיאנוס מפריד בין אמריקה לשאר העולם וכדאי אם כך לנהוג מדיניות של התבדלות.
התחושה הזו חלחלה לשני בתי הקונגרס האמריקאי.
הנשיא רוזבלט, לא יכול היה לסייע לבן בריתו , צ"רצ"יל.
באוגוסט אותה שנה הצליח רוזבלט עד חודו של קול החלטה של גיוס חובה לצבא.
כל זה בזמן שמלחמה כבר השתוללה שנתיים באירופה ואסיה.
הצבא האמריקאי היה למעשה קיים רק על הנייר:
חוסר אימון של החיילים, כמות מעטה יחסית של ספינות, מטוסים וכדומה,
חוסר נסיון קרבי.
בצב זה הטיל רוזבלט אמברגו על מכירת מתכת ליפאן.
היפאנים קראו את המפה בצורה מעולה.
הם החליטו על מתקפה מוחצת מתוך ידיעת המצב הצבאי וחוץ מזה הם חשבו שארה"ב רחוקה מהם
ולא יהיו בידה כלים (ספינות) לנהל מלחמה על פני האוקיאנוס במיוחד עם המתקפה
תחסל עוד ספינות אמריקאיות.
ליפאנים הייתה בעיה טכנית בכך שמי הנמל היו רדודים מדי לפצצות הטורפדו.
היפאנים המציאו פצצות חדשות והתאמנו ע"י המתקפה מספר שבועות.
התקיפה הייתה מוצלחת מאוד מבחינת הביצוע וההפתעה.
אבל בדיעבד התבררה המתקפה כשגיאה מוחצת.
בין לילה הפכה ארה"ב לצד במלחמה.
רוזבלט הכריז מלחמה ומצא לצידו ציבור אמריקאי צמא דם.
כושר הייצור האמריקאי הענק הוסב לייצור של ספינות, מטוסים ,טנקים וכדומה בקצב
שיפאן וגרמניה ביחד היו חצי מכך.
ברה"מ ובריטניה החלו לקבל אספקה בקצב ענק שעזרה להן להחזיק מעמד
וארה"ב עצמה החלה לייצר ספנות למלחמה
באוקיאנוס. צבא ענק, מאומן ושוחר נקמה הצטרף למערכה.
קשה להעריך בוודאות אבל סביר להניח כי אם היפאנים לא היו תוקפים את פרל הארבור
רוזבלט לא היה מצליח לעזור לרוסיה ובריטניה להחזיק מעמד.
במצב שרוסיה ובריטניה היו נופלות קשה להעריך אבל סביר להניח שארה"ב לבדה לא הייתה
מצליחה להתמודד לבדה מול גרמניה ויפאן.
סביר אם כך המשפט הבא- התקיפה על פרל הארבור היתה נצחון בקרב אבל אסון במלחמה לצד שתקף.

שני מאמרים של אורי גנני

יצא לי לקרא שני מאמרים של אורי גנני.

שני מאמרים מאוד מענינים ומרתקים, ביקשתי וקיבלתי את אישורו של אורי לפרסם אותם.

המאמר הראשון נוגע לעסקת גלעד שליט ומתפרסם באתר NEWS1.

אני , אישית מסכים עם מה שנאמר במאמר. כל אחד יבחר את הדעה שלו.

גלעד שליט



המאמר השני מתייחס לנושא ההגנה נגד טילים.

חשוב לקרא ולדעת שיש דעות שונות בנוגע להגנה נגד טילים

אין לי ידע כלשהו בנושא כך שאינני יכול להביע דיעה.

אם למישהו יש ידע בנושא אשמח לפרסם

להלן מכתב לשר הביטחון:



להלן אתר של העמותה:

http://www.magenlaoref.org.il/

רופא במצב היפנוזה

יש ויכוח ישן שימשך מן הסתם עוד שנים רבות בשאלה האם יש משהו נעבר לחמשת החושים הרגילים.
אני לא נכנס לויכוח אלא מספר על אדגר קייסי שנפטר לפני 65 שנים והותיר אחריו הרבה סימני שאלה.

אדגר קייסי נולד ב 1877 בהיותו בן 13 הוא חלה ונשקפה סכנה לחייו.
כאשר הוא היה במצב של חוסר הכרה פנה קייסי לרופא ומסר לו כי הוא זקוק למשחה מסויימת.
קייסי השתמש בידע שלא היה לו וגם הרופא לא ידע על המשחה "שהמליץ" עליה הילד חסר ההכרה.
במצב של ייאוש מרח הרופא את המשחה על גבו של הילד והילד הבריא.
קייסי נעשה סיפור חדשותי מפורסם.
התברר כי אם הוא נמצא במצב של היפנוזה הוא מסוגל לאבחן תרופות למחלות של אנשים.
היכולת שלו הפתיע רבים ולאחר בחינות ובדיקות רבות הסכמה ההתאחדות הרפואית
כי קייסי יהיה רשאי במצב של הפנוזה לרשום תרופות לחולים בתנאי שרופא מוסמך יאשר
את התרופה.
כאשר התעורר קייסי מההיפנוזה הוא לא זכר דבר מהמחלה והתרופה "שרשם" בזמן שהיה בהפנוזה.
מעבר לכך נרשם גם מקרה שבו קייסי ציין את התרופה וציין שם של בית מרקחת מרוחק שבו
החלו מייצרים את התרופה כי היא הייתה תרופה חדשנית וטרם נכנסה לשימוש.
כאשר ניסה קייסי להסביר את התופעה הוא טען כי הוא מצליח להתקשר עם החלק של מוח
החולה (אותו חלק שהמדע לא מצליח עד היום לחקור) ומשם הוא שואב את הידע על המחלה
ועל התרופה שלה נזקק החולה.
עד היום לא הוסברה התופעה ברמה מדעית.
קייסי גם טען שהוא יכול לנבא אירועים עתידיים (אם כי על כך יש מחלוקת)
יש טוענים כי הוא ניחן בחוש נבואי וניבא את מלחמת העולם השנייה, סופות אל ניניו ועוד
המתנגדים טוענים כי ניתן לפרש את "הנבואות" שלו לכל מני אירועים בדומה לנוסטרדמוס
אשר הויכוח על הנבואות שלו נמשך עד היום.

לגבי הקטע הרפואי של קייסי יש הסכמה רחבה שמדובר היה במקרה יוצא דופן.
יש מחלוקת לגבי הקטע הנבואי של קייסי.
בארה"ב קיים ארגון אדגר קייסי אשר חוקר ומנסה לפענח דברים רוחניים או על טבעיים
כמו חלומות שמתגשמים, אינטואיציה, קשר טלפתי ועוד.

מצדה של רמת הגולן

כולנו מכירים את קרב הגבורה של מצדה.
הסיבה לאזכור הרב של מצדה היא ההתאבדות ההמונית של מגיני מצדה שהביאה
לכך שקרב מצדה הפך למיתוס.

מעטים מכירים את הסיפור של גמלא.
הקרב שהתרחש 4 שנים לפני מצדה היה קרב גבורה לא פחות ממצדה.
כל זה מבלי לפגוע בהערכה הרבה לקרב של מצדה.
גמלא ממוקמת בחלק המערבי של רמת הגולן.
תנאי השטח יצרו מצודה טבעית.
בזמן המרד ברומאים שנת 66-70 עמדה גמלא בגבורה והדפה כל ניסיון לכיבוש.
כאשר דוכא המרד הוטל על העיר מצור.
במשך 7 חודשים ניסו הרומאים לפרוץ לעיר ולא הצליחו.
כל הנסיונות נהדפו ולרומאים נגרמו אבידות קשות.
כאשר הם התייאשו הם גייסו צבא נוסף של 60,000 חיילים.
הרומאים החליטו לכבוש את העיר ויהי מה בכדי שיהיה ברור בכל רחבי האימפריה שלהם
כי כל עיר שמורדת תוחרב.
הרומאים הביאו את כלי המצור והחלו להקים סוללות עפר לפריצה.
כאשר פרצו הרומאים לעיר הם נתקלו בהפתעה שאותה הם לא צפו:
מגיני העיר בנו את גגות המבנים שמקיפים את העיר בצורה של נקודות תורפה
שרק הם ידעו אותן.
כל גג יכל להכיל רק עד 10 אנשים.
כאשר החיילים הרומים החלו לרדת מהחומה אל גגות המבנים
קרסו המבנים כאשר היו יותר מ 10 אנשים.
הרומאים המופתעים שילמו בחייהם על כל קריסת מבנה.
בסוף הורה המפקד הרומאים לחייליו לסגת מהעיר.
המורל בקרב הרומאים היה נמוך אולם הם לא ויתרו.
הם שינו את תוכנית התקיפה ופרצו לעיר מכיוונים שונים תוך כדי שהם נזהרים ממלכודות.
המגינים ברחו למקום המסתור הבא.
הם התמקדו בראש תהום והרומאים היו צריכים לטפס טיפוס קשה ומיגע עם הציוד שלהם
כלפי מעלה.
גם פה נגרמו לרומאים אבידות קשות כאשר חלק מהחיילים נפלו לתהום וחלקם הומתו ע"י
המגינים.
בסוף הגיעו הרומאים למעלה ואז הגיע שעת הנקמה.
כל הגברים נרצחו , הנשים והילדים נמכרו לעבדות והעיר נהרסה ולא שוקמה עוד.
בשנת 1976 התגלו חורבות גמלא וביחד עם הספר שכתב יוסביוס פלביוס אנחנו יכולים
לשחזר את קרב הגבורה של גמלא.

הגבול הצפוני של ישראל,תל חי, טרומפלדור והערבים.

במאמר הקצר הזה יש מספר דברים שניתן ללמוד עליהם:
כיצד נקבע הגבול הצפוני של ישראל (אצבע הגליל)
סיפור הגבורה של תל חי וטרומפלדור
ההתנהגות של הערבים

אז נתחיל ב 1918 , סיום מלחמת העולם הראשונה.
הבריטים בארץ ויש מחלוקת בינם לבין הצרפתים על אזורי ההשפעה.
הצרפתים רוצים כי מראש הנקרה ימתח קו ישר ומצפון לו השטח יהיה צרפתי.
הבריטים רוצים לשמור בידיהם את מקורות המים, בשטח שהיום נקרא אצבע הגליל.
באזור הזה ישנם מספר ישובים מבודדים יהודים ביניהם תל חי וכפר גלעדי.
קצין צבא יהודי רוסי עם נסיון קרבי רב, בשם טרומפלדור עלה ב 1920 ארצה.
היישוב היהודי שמח כי קצין בעל נסיון כמוהו עלה ומינו אותו למפקד הכוח הקטן שהיה
בתל חי.
מפקד הכוח הקודם שהודח למעשה להיות סגן מפקד, ישראל שניאור ,
טען שטרומפלדור לא מכיר את השטח ולכן אסור לתת לו לפקד.
"אני מכיר את הערבים ואיך יכול אדם מרוסיה לפקד על יישוב בקרבת ערבים?"
כמו שסביר היה להניח ההתייחסות לטענה שהעלה שניאור הייתה כי שניאור כועס על ההדחה ולכן
לא התייחסו לטענה שבדיעבד התבררה כנכונה.
באותו זמן לא היה כוחות צרפתים או בריטים באזור עקב המחלוקת בין שתי המעצמות
על השליטה באזור. שתי המעצמות החליטו לא לקבוע עובדות בשטח.
בשטח היו המון כנופיות ערביות בדומה למצב ששרר בגדה ובעזה עד לא מזמן.
לא היה כוח צבאי אחד אלא מספר כנופיות.
יום אחד הופיעה כוח ערבי גדול עם דגל לבן וביקש להיכנס לתל חי לחפש צרפתים בכדי לגרש אותם.
טרופלדור היה בארץ חודשיים בלבד וכללי הכבוד בלוחמה בין צבאות שהכיר היו אירופאים.
בניגוד לעצתו של שניאור הורה טרומפלדור לתת להם להיכנס ולחפש צרפתים.
כאשר הם נכנסו לאחד החדרים הם פתחו באש והרגו 4 אנשים.
טרומפלדור הורה לפתוח באש. חצי מהערבים נהרגו והחצי שלא הרימו ידיים וטענו
כי היריות שהיו חוסר הבנה והם לא התכוונו לפתוח במלחמה.
טרומפלדור, שוב בניגוד לשניאור, האמין לטענות ונתן להם לצאת מתל חי.
כאשר הם יצאו הם מייד החלו לירות וטרומפלדור עצמו נפצע פצעים אנושים.
בזמן הזה על פי המסורת אמר טרומפלדור את המילים:"טוב למות בעד ארצנו".
התפתח קרב ומאות ערבים לא יכלו לכבוש את תל חי.
למגינים היה עוד הרוג אחד בקרבות.
כאשר נגמרה התחמושת למגינים הם חמקו בחסות החשיכה לכפר גלעדי והעלו
את תל חי באש.
6 ההרוגים הובאו לקבורת אחים ושם נקבע לימים סמל האריה השואג.
בסופו של דבר החליטו הבריטים והצרפתים כי השטח שנקרא היום אצבע הגליל
ישאר בידי הבריטים וכך נקבע הגבול הצפוני של מדינת ישראל.
לגבי ההתנהגות של הערבים ניתן לומר רק כל מילה מיותרת.

אמא של אורי אילן

לגבי פרשת שליט-יש שאלות לא פשוטות: עד כמה לשחרר רוצחים, עד כמה להכנע לטרור.

לכל אחד יש את הדעה משלו. גם לי כמובן יש דעה אבל זה לא המקום.

אני רוצה לספר על פרשה שחלקה ידוע וחלקה לא.

חוץ מהסיפור המרתק ובמידה מסויימת הלא יאמן צריך לראות כיצד השתנתה החברה הישראלית.

הינה הסיפור:
פרשת אורי אילן התפרסמה לפני 55 שנים.
בפרשה זו יש תכונות שאינן נפוצות כיום- פטריוטיות, ציוניות,שליחות וכדומה.
מטבען פרשות הולכות ונשכחות.
ישנם כאלו שמכירים את הפרשה, יש כאלו שמכירים חלק מהפרשה וכמובן יש כאלו שאימם מכירים בכלל.
מה שלא ידוע כמעט לציבור היא פרשה שקשורה לכך והיא אמא של אורי אילן.
כל אותן תכונות שציינתי מקודם באות לידי ביטוי לא פחות בפרשה של אמו של אורי אילן.
נתחיל בפרשת אורי אילן.
בדצמבר 1954 5 חיילים (ביניהם אורי אילן) נפלו בשבי הסורי.
הם חדרו לתחום סוריה בשביל לתחזק מתקן האזנה עבור ישראל.
ה 5 הוחזקו בנפרד בכלא אל מאזה בסוריה ושם עברו חקירות מלווות בעינויים ע"י הסורים.
אורי אילן חשש שלא יוכל להחזיק מעמד בעינויים ויאלץ למסור על מתקן האזנה.
הוא התאבד בתא הכלא.
כאשר הוחזרה גופתו לישראל התברר כי הוא השאיר פתק צמיד לאצבעות רגליו.
את הפתק הוא חורר באמצעות סיכה ובפתק נאמר משפט שנאשר לנצח: "לא בגדתי".
בן 19 היה במותו.
הוא שלח יד בנפשו בכדי לא לגלות סודות מדינה. כל מילה מיותרת.
האחרים לא עמדו בעינויים ומסרו על מתקן האזנה.
הם הואשמו בבגידה.
במשך השנים חדרו ההכרה וההבנה כי אין אפשרות לשאת עינויים ולכן במהלך השנים הם קיבלו חנינה
גם אחרי מותם. משה קצב בהיותו נשיא חנן בשנת 2005 את האחרון מביניהם.

לפני שנתחיל בסיפורה של אימו של אורי אילן אני רוצה לספר משהו אחר ולאחר מכן הדברים יקושרו.
בשנות ה 50 היו בישראל מספר תנועות שמאל ציוני , פטריוטי וקומוניסטי.
לא מדובר על תנועות שמאל אנטי ציוני כמו שיש היום שרובן מורכבות מערבים ומעט יהודים לקישוט
אלא תנועות ששילבו ציוניות וקומוניזם.
הם ראו בברית המועצות סמל ומופת לאידיאולוגיה הקומוניסטית הטהורה ושאפו להקים במדינת ישראל
משטר ציוני קומוניסטי.
(ברור שהם לא ידעו על משטר הטרור של סטלין ועל היחס לישראל וליהודים אבל
על הקשר הגורדי בין התנועות הקומוניסטיות והיהודים אני ארחיב במאמר בנפרד)
ברה"מ עודדה את התנועות הללו ושאפה לחזק אותן.
אחת התנועות הללו הייתה תנועת מפ"ם.
פייגה אילן הייתה חברת כנסת מטעם מפ"ם.
כאשר נודע לה כי בנה נפל בשבי היא פנתה לשגרירות הסובייטית בת"א ובקש את התערבות ברה"מ.
הבקשה הועברה לקרמלין ושם הוחלט מתוך רצון לחזק את הקשר עם התנועות הללו לפעול לשחרור הבן.
הסובייטים פנו לסוריה והציעו שדרוג עסקאות נשק, עזרה כלכלית ועוד.
הסורים הסכימו לשחרר את אורי אילן.
כאשר נודע הדבר לפייגה אילן היא סירבה:
"אורי הוא חייל כמו כולם ,כולם משוחררים או אף אחד לא משוחרר"
הסורים סירבו לכך.
בסוף התבצעה עסקת חילופי שבויים. חזרו 4 בחיים וגופתו של אורי.
גם במקרה הזה ניתן לומר על פייגה אילן - כל מילה מיותרת.

הפלדה השקטה שנשארה אחרי סטלין.

זה מאמר על איש שכמעט לא היה ידוע מחוץ לברה"מ.

(אם כי כמו בהרבה דברים התברר כי הוא הביא בעקיפין לדבר אחר ממה שרצה להביא)

עם נפילת מסך הברזל התברר כי הוא היה דמות מפתחוההשפעה שלו הייתה רבה מאוד.

כידוע סטלין היה השם שבחר לעצמו הרודן ששלט בברה"מ ביד ברזל במשך 30 שנים.
אף אחד לא זוכר את שמו האמיתי אלא רק את השם סטלין שפירושו פלדה.
כולם מכירים את מעשי הטיהור (שם יפה למעשי רצח המוניים) שביצע סטלין.
באופן טבעי מינה סטלין לעוזרים אנשים שלא נרתעו מיישום המדיניות האכזרית.
אחרי מותו של סטלין פרץ קרב ירושה בין העוזרים ובמשך השנים עלו מנהיגים אחרים
לשלטון ואחרים הודחו, חלקם נאסרו וחלקם הוצאו להורג.
חרושצ"וב, גרומיקו,ברז"נייב,מולוטוב כל אלו שמות מוכרים יחסית.
אחד מהעוזרים של סטלין בחר להישאר בצל.
שמו ידוע הרבה פחות מהשאר בהתחשב בעובדה שהוא היה 30 שנה כחבר מלא
בפוליטבירו. הכוונה היא למיכאיל סוסלוב.
הוא אומנם לא בחר בשם של פלדה או מתכת חזקה כלשהי אבל מתברר כי
הוא למעשה היה היורש לאכזריות של סטלין.
הוא מהווה את הכותרת שרשמתי בתחילת הכתבה:
הפלדה השקטה שאחרי סטלין.
סוסלוב הצטרף למפלגה הקומוניסטית ב 1921.
עד מהרה התקדם בהררכיה המפלגתית עד שמונה לקומיסר לענייני מעוטים.
בתפקיד הזה הוא ביצע בהתלהבות ובאכזריות את הפקודות של סטלין.
מיליוני מיעוטים- אזרים,קוקזים,טטרים,קזחים וכדומה הועמסו על קרונות
וגורשו מכפריהם למקומות אחרים בברית המועצות.
עשרות אלפים קפאו למוות במסעות בקרונות פתוחים ועשרות אלפים נוספים
גוועו ברעב.
בנוסף לכך נאסרו ונרצחו עוד מאות אלפים "חשודים" בהתנהגות "אנטי סובייטית"
על כל אלו פיקח מיכאיל סוסלוב.
כאשר התגלה אי שקט בארצות הבלטיות נשלח סוסלוב לליטא.
סוסלוב אמר לעמיתיו במפלגה כי מבחינתו אין לו בעייה שלא ישאר אף ליטאי
בליטא או כפי שהוא ניסח "ליטא ללא ליטאים".
אמר ועשה- מאות אלפי ליטאים נשלחו לגולאג.
עשרות אלפים מתו ברעב או סתם נרצחו.
המטרה הושגה: ליטא, לטביה ואסטוניה (הארצות הבלטיות) הפכו לרפובליקות שקטות וצייתניות.
במשך השנים אחרי מותו של סטלין הפך סוסלוב לסמן הימני של המפלגה.
הוא הסתפק תמיד בתואר האידיאולוג של המפלגה , כלומר מספר שתיים הנצחי.
הצבא והקג"ב תמיד ראו בו את הבוס האמיתי כך שאפילו שר ההגנה ויו"ר הקג"ב
לא יכלו לסרב להנחיות שלו, למרות שמבחינה חוקית הוא לא היה ממונה עליהם.
בסיום מלחמת העולם השנייה תבע סוסלוב יחס קשה לכל מדינה שניסתה להתמרד בשלטון
הסובייטי במזרח אירופה - הוא פיקח אישית על דיכוי המרד ההונגרי של 1956.
ב 1968 הזהיר סוסלוב את המנהיג דאז ברז"נייב כי אם הצבא האדום לא יתערב
באביב של פראג הוא יפעל להדחת ברז"נייב. הצבא האדום אכן פלש לפראג.
סוסלוב פעל כל השנים להאדיר את זיכרו של סטלין
והוא זה שדחף לפלוש לאפגניסטאן בסוף שנות ה 70.
בכל נושא של דטאנט , מירוץ חימוש, שליחת נשק לבעלי ברית וכדומה
תמיד היה סוסלוב בראש הדוחפים לעימות עם המערב.
סוסלוב מת ב 1982 ונקבר בחומת הקרמלין. כבוד שרק מעטים זכו לו.
במערב לא היה ידוע עד כמה הוא היה הדמות החזקה בברה"מ ורק
כאשר נפל מסך הברזל והתגלה מה באמת היה בישיבות הקרמלין התבררה
ההשפעה הגדולה שלו.
לסיום נקודה אירונית-
מיכאל גורבצ"וב , האיש שהביא את השינוי שגרם להתפרקות ברה"מ היה בן טיפוחיו
של סוסלוב. סוסלוב הולך שולל ע"י גורבצ"וב וחשב שהוא מחזיק בדעות כמוהו.
כך שבפועל ניתן לומר כי סוסלוב סייע לתהליך שהוא עצמו היה גדול המתנגדים לו.
אני מפרסם את המאמר בנובמבר כי זה חודש הולדתו של סוסלוב, לא הייתי בליטא אבל אני מנחש כי הם לא יציינו את החודש הזה, יתכן שהם יבחרו לציין דווקא את חודש ינואר כי זה חודש פטירתו של סוסלוב.

בוגרי הדבשת במבצע תחתונים

אני יודע שזה שם מעניין אז הינה קבלו עוד שם:
מפציצי הצימוקים במבצע ההצלה הנועז
שני השמות נכונים.
אני אסביר את שני השמות בהמשך המאמר.
קצת סבלנות והכול יהיה ברור.

שאלת ברלין הייתה מוקד לחיכוך בין המערב למזרח כ 20 שנים החל מסיום המלחמה ב 1945.
מערב ברלין היתה מובלעת בתוך מזרח גרמניה וזה היה מקור לבעיות תמידיות.
מספר פעמים היה העולם על סף עימות קונבנציונלי.
השיא היה כמובן, משבר הטילים בקובה בשנת 1962 שהביא את העולם לסף עימות גרעיני.
אנחנו נרחיב במספר מקרים בולטים בנושא ונתחיל עם משבר המצור של 1948.
ב 1945 אחרי סיום המלחמה באירופה, הכוחות הרוסיים שלטו באותם אזורים
שהם היו שם עד התפרקות ברה"מ.
מזרח אירופה הייתה בשליטת הצבא האדום וכללה את פולין, בולגריה ,צ"כיה וכדומה.
בגרמניה שלטו הרוסים במזרח כאשר ברלין, עיר הבירה של הנאצים, הייתה מחולקת לפי הסכם.
למרות שברלין נמצאה עמוק בתוך השטח הסובייטי היא חולקה ל 4 חלקים.
כל מדינה החזיקה רבע משטח ברלין. ארה"ב, בריטניה, צרפת וברה"מ.
אירופה הייתה הרוסה אחרי המלחמה.
תוך מספר שבועות מסיום המלחמה החלו להיווצר הבדלים בין השטחים שהחזיקה ברה"מ
לשטחים שהחזיקו בנות הברית המערביות.
במזרח הרוסים היו עסוקים בהידוק שליטה ובניית מדינות לווין.
במערב בנות הברית החלו לשקם את המדינות.
החל טיפול ארוך ומייגע של בניית תשתית של רכבות, מים, ביוב, בית חרושת וכדומה.
הדבר בלט במיוחד בגרמניה.
בנוסף להידוק השליטה הרוסית במזרח גרמניה הרוסים עסקו במעשי נקם.
רצח, מעצרים,עינויים, מעשי אונס, ביזה וכדומה היו דבר שבשגרה.
הרוסים גם פרקו כל מה שאפשר ממזרח גרמניה ושלחו לרוסיה:
ברזל,פחם, מזון,מכונות, משאיות בקיצור כל מה שאפשר.
תושבי גרמניה המזרחית ברחו ככל שיכלו לשטח שבשליטת המערב.
בין היתר ברחו גם למערב ברלין.
אלפי פליטים עברו למערב ברלין בכל יום.
בנוסף לכך החלו האמריקאים בהכנה לתוכנית שתשקם במהירות את אירופה המערבית
תוכנית שנקראה בשם תוכנית מרשל.
ההבדלים בין המזרח למערב החלו להיות בולטים יותר ויותר.
הרוסים זעמו על כך והחליטו לסלק את המובלעת המערבית מתוך השטח שבשליטתם.
הם החליטו להטיל מצור על מערב ברלין.
ברלין, כאמור, הייתה מובלעת בתוך מזרח גרמניה.
היו שני נתיבים יבשתיים ממערב גרמניה לברלין ושני נתיבים אוויריים לברלין.
בחודש יוני 1948 הרוסים חסמו את הנתיבים היבשתיים.
הייתה בעיה כיצד להביא אספקה ל 2.5 מיליון תושבים.
בברלין לא היו כמעט שדות תעופה תקינים. בכל מקרה להעביר מדי יום אספקה
למיליוני אנשים זה דבר לא פשוט.
לפרוץ בכוח את המצור היבשתי פירושו להיכנס למלחמת עולם שלישית.
להיכנע גם לא בא בחשבון.
לא נותרה ברירה אלא לנסות ולארגן אספקה דרך האוויר.
למבצע קראו מבצע אספקה. שם ברור ומובן.
היו חייבים להכשיר במהירות מסלולי נחיתה במערב ברלין.
המפקד הבריטי כינס מספר עשרות מתושבי מערב ברלין והסביר להם את המצב.
הוא ביקש שיתוף פעולה שלהם.
האלטרנטיבה היא כניעה והתמסרות לדוד ג"ו (הכינוי של סטאלין).
הוא הבטיח אספקה שותפת של הכל "מתחתונים ועד מזון"
בעקבות הנאום הפך שם המבצע ממבצע אספקה ל"מבצע תחתונים" בפי כולם.
תושבי ברלין ידעו מה קורה אצל הרוסים ונרתמו במרץ לעבודה.
כ 20,000 ברלינאים עבדו בהתנדבות והכשירו מסלולי נחיתה.
חומרי הבנייה נלקחו מהבניינים ההרוסים שטרם שוקמו.
המסלולים נסללו היכן שהיה מקום. כולל הפיכת כבישים מרכזיים למסלולי
נחיתה מאולתרים.
בכדי להביא את האספקה גייסו הבריטים והאמריקאים את מיטב הטייסים שהתמחו באספקה.
בימי המלחמה הייתה יחידה משולבת בריטית אמריקאית שהצניחה אספקה רצופה
לכוחות בסין.
האספקה עברה בנתיב האווירי מעל הרי ההימלייה.
אזור זה נקרא הדבשת של העולם והכינוי של היחידה היה יחידת הדבשת.
כאשר פרץ המשבר גויסו בוגרי הדבשת להטיס אספקה לעיר הנצורה.
לפני שנמשיך אז חוב אחד כבר סילקתי:
ברורה הסיבה לכותרת של "בוגרי הדבשת במבצע תחתונים".
נחזור למבצע עצמו.
הרוסים עשו ככל יכולתם להפריע לטייסים.
חוץ מלירות עליהם הם ניסו כל דבר אפשרי.
מטוסי קרב רוסיים התקרבו מאוד למטוסים.
פרוז"קטורים עזים ניסו לסנוור את הטייסים בזמן הנחיתה.
הושמעו קולות עזים של התפוצצויות.
ניסו לחבל ברשת הקשר.
ירו בקרבת המטוסים.
אבל שום דבר לא עזר.
האספקה המשיכה להגיע. אלפי ברלינאים אסירי תודה עזרו לפרוק
את המטוסים שנחתו ולהכין אותם לטיסה חזרה.
הברלינאים קיבלו באהבה את הטייסים ששנים ספורות לפני כן הפציצו והרגו מאות אלפים.
מאות טייסים סיכנו את חייהם עבור אנשים שהיו אויביהם מכבר כנגד
בעלי בריתם לשעבר.
כ 30 טייסים אף שלמו בחייהם בנחיתות לא מוצלחות בתנאים הקשים
שהחריפו בזמן החורף.
תארו לכם כיצד נוחתים בתנאים כאלו בשלג כבד.
כמו בהרבה מקרים גם פה ההיסטוריה זזה ב 180 מעלות.
בני ברית הפכו לאויבים ואויבים הפכו לבני ברית.
בשיא הרכבת האווירית נחת מטוס בברלין בכל 62 שניות.
כינויים של המטוסים היו "מטוסי הצימוקים" וזאת על שהם הביאו לברלין הכול
כולל פינוקים. זה כבר לא היתה שאלה של קיום אלא רצון להביא עוד
בכדי להוציא את העיניים לרוסים.
זה כבר תשלום של החוב השני "מטוסי הצימוקים במבצע ההצלה הנועז".
סטלין ראה כיצד המבצע לא רק שאינו נכשל אלא גם מעודד עמים אחרים במזרח
להעריץ את בנות הברית ואחרי שנה החליט לבטל את הסגר.
הנהירה למערב ברלין המשיכה וזאת הייתה הסיבה לבניית חומת ברלין המפורסמת.
הרכבת האווירית הייתה למעשה הדבר ששבר את המחסומים בין בנות הברית לגרמניה
המערבית.
כאשר ביקר נשיא אמריקאי ,הנשיא קנדי, במערב ברלין 12 שנים לאחר מכן והכריז
בגרמנית: "אני ברלינאי" הריעו לכבודו תושבי ברלין. זה לא נשמע מאולץ ומלאכותי
זה היה אמיתי.
תושבי ברלין לא שכחו את הטייסים האמיצים שהצילו את ברלין.

איפה יוסל'ה

מאז תחילת התנועה הציונית במחצית השנייה של המאה ה 19 יש קונפליקט בין הציונות לדת.
חלקים שונים מהציבור הדתי מקבלים בצורה שונה את הציונות.
זאת הסיבה שהצהרת העצמאות ניתנה בצורה מעורפלת כך שכל אחד יוכל לפרש אותה כרצונו.
שאלות קריטיות של מהות המדינה נשארות עמומות כך שכולנו נוכל לחיות ללא מלחמות אחים בארץ.
(על הסיבות וההתייחסות של זרמים שונים ביהדות לגבי הציונות אני אתייחס במאמר בנפרד).
פרשת יוסלה שומכר הייתה פרשה שאיימה להביא לידי קרע של ממש בעם בין חרדים ושאר העם.

יוסי שומכר עלה בגיל 6 עם הוריו בשנת 1958 מברה"מ.
הוריו הביאו אותו לסבו החרדי בכדי שישגיח עליו מספר חודשים בעוד הם מתארגנים בארץ החדשה.
כאשר הם ביקשו מהסבא להחזיר אותו סירב הסב.
לטענתו הם לא היו מספיק דתיים.
הם היו שומרי מסורת והסבא דתי.
גם פסק דין של בית המשפט לא הואיל והסבא העדיף ללכת לבית הסוהר בכדי שהוא
"יוכל להציל נפש אחת בישראל" כהגדרתו.
בארץ החלו ויכוחים סוערים.
חוגי החרדים נחלקו ביניהם.
חלקם הצדיקו בפה מלא את הסבא והיללו אותו כגיבור.
חלקם התחמקו מתשובה בקשר לשאלה של זכות ההורים וחוקי מדינת ישראל.
מחוץ לחוגי החרדים היה כעס גדול.
הרי גם כך יש סוגיות עקרוניות שמדחיקים אותן ומשתדלים לא לגעת בהן.
כמו שירות בצבא , כמו אופייה של המדינה ומעל לכל מי קודם למי צו הרבנים או חוקי המדינה.
הרוחות הלכו והתלהטו והחלו אף תגרות ידיים.
כל חרדי הותקף בשאלה "איפה יוסלה".
זאת הייתה גם הכותרת בעיתונות (לא זו החרדית).
שני הצדדים עלו על מסלול התנגשות.
בקרב החילונים הייתה הרגשה כי אסור לתת לחרדים לנצח, צריך פעם אחת ולתמיד לקבוע שזו מדינת חוק ולא מדינת הלכה.
בקרב הציבור החרדי היו עצרות המונים בתפילות נגד החזרת הילד.
כאשר החלה המשטרה לחקור התברר כי הילד הוברח לחוגים חרדים בישראל ומשם
הוברח לצרפת ע"י גיורת בשם רות בלוי (אישה מיוחדת שאולי גם עליה אכתוב מאמר).
הקולות המתונים משני הצדדים שקראו להתדברות נמוגו ובארץ החל שעון חול לקראת עימות.
במצב דברים זה ,כאשר הארץ צועדת לקראת עימות בין חרדים וחילונים התערב ראש הממשלה
בן גוריון, הוא הטיל על ראש המוסד , איסר הראל, למצא את יוסי שומכר.
עד כמה שאני יודע זו הייתה פעם ראשונה שהוטל על המוסד תפקיד מעיין זה וזה מראה על
החשש הכבד ממלחמת אחים.
כעבור 6 חודשים של עבודה מאומצת אותר הילד בניו יורק אצל חסידי סאטמר.
הוא הוברח לצרפת , מצרפת לבלגייה ומשם לארה"ב.
הוא סיפר כי בשדה התעופה הוא הולבש בבגדי ילדה ונאמר לו להגיד כי רות בלוי היא אימו.
הוא הוברח לצרפת , מצרפת לבלגיה ומשם לארה"ב.
הילד הוחזר להוריו, שירת בצבא וחי עד היום כמו אחד האדם, הוא חובש כיפה סרוגה.
בכדי להרגיע את הפרשה לא ננקטו צעדים חריפים משפטיים נגד האנשים שהיו מעורבים
בחטיפת הילד.
בכל מקרה גם קרוב ל 50 שנים אחרי הפרשה, הסוגיות עדיין במחלוקת בחברה הישראלית
מי קודם למי ,צו הרבנים או חוקי המדינה?

בסך הכל הוא רצה לעלות למכה

בתחילת המאה ה 14 בהיותו בן 21 רצה צעיר מרוקאי מפס שבמרוקו לקיים את מצוות החאג" (עלייה למכה).

כל מוסלמי מחוייב לעלות למכה לפחות פעם בחייו.

הצעיר ששמו היה אבן בטוטה החל במסע, התלהב מעצם ההליכה והחל שורת מסעות אותם סיים כעבור 40 שנים.
הוא עבר מרחק של 120,000 ק"מ, ברגל, רכוב על סוס,חמור או גמל או שט באוניות באוקיאנוסים .
נסביר עוד מעט מדוע הוא אינו מפורסם אבל
המרחק שהוא עבר גדול יותר מהמרחקים אותם עברו מגלי ארצות מפורסמים:
קלומבוס, ואסקו דה גאמה, מגלן ומרקו פולו.
רשימה חלקית של המקומות בהם ביקר אבן בטוטה כוללת את :
לוב, אלג"יר, סעודיה,עיראק,איראן,אפגניסטן,ספרד,פורטוגל, אפגניסטן,הודו,סין,מונגוליה,
האיים המלדיבים ,ארצות אפריקה השחורה שלא היו ידועות כגון מאלי וניג"יר ועוד.
את המימון למסעות הוא קיבל משליטים שביקשו ממנו לגלות אוצרות ומקומות לכיבוש.
אבן בטוטה היה חוזר אחרי כל מסע ומתאר בפירוט לעוזרי המלך את מה שעבר.
הספרים ובהם זיכרונות המסע היו רכושו של המלך (השליט) שמימן את המסע של אבן בטוטה.
אסור היה לאבן בטוטה לספר על ממצאיו בארצות השונות כי הידע היה רכוש המלך וכך
לא ידוע היה על המסעות השונים שכן הוא נסע במימון של מספר מלכים.
בין המסעות הוא הספיק להתחתן מספר פעמים ולהוליד ילדים שחלקם הוא לא זכה להכיר.
במשך השנים נשכח אבן בטוטה וספריו נשארו פזורים בספריות שונות.
במאה ה19 התגלו ספרי מסעותיו של אבן בטוטה ע"י חוקרים אירופים בספריות המלוכה
במרוקו ואלג"יר. הם החלו לחפש בספריות שונות ומצאו את כלל הספרים.
הספרים הללו הם המקור העיקרי ללימוד ההיסטוריה של מספר מקומות שלא היה ידוע מה קרה
במקומות אלו בתקופה קדומה.
כיום אבן בטוטה מהווה מוקד לגאווה של האיסלם על שמו יש רחוב במזרח ירושליים
וב 2005 נקרא על שמו מרכז קניות ענק בדובאי.

הגניבה של המונה ליזה.

כל אחד יודע כי המונה ליזה היא יצרת האמנות המפורסמת ביותר בעולם
הרבה פחות יודעים כי המונה ליזה נגנבה ממוזיאון הלובר שבצרפת
הרבה פחות יודעים כי הייתה נקודה יהודית הקשורה בעקיפין לגניבה.
הינה הסיפור.
במרץ 1911 התגלה לשומרי הלובר כי המונה ליזה נגנבה.
המשטרה הוזעקה, המוזיאון נסגר נסרק כולו ולא נמצאה היצירה.
החדשות פשטו חיש מהר מצרפת לכל העולם.
בכל העולם לא הבינו כיצד ומדוע נגנבה היצירה.
הרי ברור כי אי אפשר לקנות או לתלות יצירה כזו בציבור שכן כל אדם יזהה מייד
את היצירה הגנובה.
אחרי שנתיים באפריל 1913 נתפס איטלקי בשם פרוג"יה שניסה למכור את היצירה במחיר
מגוחך של חצי מליון דולר לסוחר אמנות איטלקי שהזעיק מייד את משטרת איטליה.
צרפת דרשה מאיטליה השבה מיידית של היצירה ואת הסגרת הגנב.
ממשלת איטליה היססה לגבי החזרת היצירה בטענה שמדובר ביצירה איטלקית במקור.
הדבר גרם לקרע חומר בין שתי המדינות ואפילו למתיחות צבאית בגבול.
אחרי מספר שבועות נכנעו האיטלקים והחזירו את היצירה לצרפת.
היצירה נמצאת מאז במוזיאון הלובר.
את הגנב החליטו האיטלקים לא להסגיר.
הם החליטו לשפוט אותו באיטליה.
עכשיו מגיעה הנקודה היהודית.
פרוג"יה הסביר כי הייתה לו אהובה יהודייה שנפטרה מסרטן.
היא דמתה מאוד למונה ליזה והוא גם קרא לה כך ככינוי חיבה.
כאשר נפטרה "המונה ליזה" שלו הוא החליט לקחת לעצמו את התמונה של המונה ליזה.
הוא הגיש לבית המשפט תמונה של "המונה ליזה" הפרטית שלו ואכן נראה דמיון ניכר בין
הצעירה היהודייה ליצירה המפורסמת.
בית המשפט הכריז כי הוא לא היה שפוי במעשיו וגזר עליו עונש קל של שנה מאסר.
הצרפתים כמובן רתחו מכעס אך נאלצו להשלים עם העונש (או שלא השלימו).
כעבור שנה שוחרר הבחור ומייד נעלם.
שתי סברות להעלמותו- הצרפתים חטפו או חיסלו אותו (כמו שכתבתי מקודם "לא השלימו")
אפשרות שנייה הוא פחד שהצרפתים יחטפו\יחסלו אותו ולכן ירד למחתרת ונעלם.
עד היום לא ידוע מה עלה בגורלו.

מלחמת הכדורגל

לאור המצב המתוח של אלג"יר למצריים הינה סיפור על מלחמה אמיתית שפרצה
באמריקה הלטינית בין הונדורס לאל סלבדור בעקבות משחק כדורגל.
אני אתאר בקצרה את הסיבות למלחמה.
בשתי המדינות היה משטר דקטטורי שנשען על צבא.
הצבא דרש עוד ועוד משאבים והדרך הטובה להוכיח את נחיצותו היא מלחמה.
בשתי המדינות המצב האזרחים לא היה טוב וכל מדינה האשימה את השנייה כי היא אחראית
למצב הכלכלי הקשה ולדיכוי האזרחים.
(בדומה למשטרים הערביים שמאשימים את ישראל בכל צרותיהם).
בהונדורס החליטה הממשלה לחלק אדמות להמוני המובטלים ותוך כדי כך
סילקה הונדורס פועלים מאל סלבדור לארצם.
הפעילות הזה גרמה לשתי בעיות באל סלבדור:
צריך היה לדאוג לפועלים שנותרו ללא תעסוקה
תושבי אל סלבדור החלו לדרוש גם ממשלתם שתחלק להם אדמות.
בין שתי הארצות החלה להתעורר מתיחות פוליטית.
במצב עניינים זה התקיים באל סלבדור ב 1969 משחק מוקדם למונדיאל של 1970
אל סלבדור ניצחה 3:0 והאוהדים המקומיים תקפו אוהדים מהונדורס.
המתיחות בין שתי הארצות גברה עוד וצבא אל סלבדור פלש להונדורס.
אחרי 4 ימים הוכרזה שביתת נשק וכוחות הצבא של שתי המדינות חזרו כל אחד לשטחה.
נהרגו כ 2000 אנשים רובם אזרחים משני הצדדים.
המצב הכלכלי הורע בשתי המדינות וזה הוביל גם למלחמות אזרחים שפרצו בשתי המדינות.

החמר רוז" - רצח עם עצמי.

היו כבר דקטטורים רוצחים שרצחו מבני עמם ,
היו כבר דקטטורים שבצעו רצח עם בעמים אחרים (מי כמונו יודע)
אולם רצח עם עצמי זו תופעה ייחודית למשטר החמר רוז" בקמבודיה בשנים 1975-1979
המשטר השמיד באופן שיטתי קרוב לחצי מהאוכלוסייה הבוגרת ואלמלא טעה טעות קשה
והתחיל מלחמה עם וויטנאם הרי תוך שנים ספורות היה משמיד את עמו לחלוטין.

כיצד דבר כזה קרה, מה היו המטרות של הטירוף הזה?

פירוש המילה חמ"ר רוז הוא הקמרים האדומים (הקמבודים האדומים)
זו היתה קבוצת מחתרת שהצליחה להשתלט על קמבודיה אחרי מלחמת גרילה של 5 שנים.
מנהיג הקבוצה פול פוט הכריז על החזרת קמבודיה למצבה הטבעי.
כלומר ללא קשר עם שאר העולם , ללא התפתחות תרבותית.
האדם הקמבודי כפי שהוא.
שם המדינה שונה לקמפוצ"ייה.
הקשרים עם שאר מדינות העולם נותקו.
נאסר לדבר בשפות אחרות למעט קמבודית.
נאסר לסחור בכסף. הכסף בוטל והוצא מחוץ לחוק.
כל הערים רוקנו מתושביהן והאנשים הוכנסו לחוות חקלאיות.
בחוות הועבדו האנשים עד מוות.
חלק מתו ברעב, חלק ממחלות, חלק מעבודה קשה וחלק פשוט נרצחו.
כל מי שהיה חשוד בהשכלה כלשהי נרצח.
בעלי משקפיים נרצחו כי הם היו חשודים כמשכילים.
מהנדסים, מורים, טכנאים, רופאים וכדומה – חוסלו מייד וללא משפט.
בתי ספר, גני ילדים, אוניבסיטאות נסגרו ונהרסו.
יום יום אחרי שעות עבודה ארוכות נאלצו האנשים לשמוע שיעורי אידיאולוגיה
מי ש "ניקר" מרוב עייפות נרצח.
מסביב לחוות הוטמנו מוקשים והמוני בורחים מתו או איבדו רגליים.
(גם כיום 30 שנים אחרי מתפוצצים מוקשים ישנים בכל רחבי קמבודיה).
ילדים מונו למפקדי החוות מכיוון שהם לא "נגועים" בחיידק "הקידמה מקוללת" כמו המבוגרים.
הילדים היו ,כמובן ,שטופי מוח, ורצחו ללא הפסקה.
מאות אלפים הושמו בצינוקים אפלים וסבלו עינוי תופת.
אחרי התבוסה מול ווייטנאם הסתתרו החמר רו"ז ביערות וניהלו מלחמת גרילה
בוייטנאמים ובממשלה החדשה שקמה בקמבודיה תוך כדי רציחות נוספות של אזרחים.

רק אחרי קרוב ל 20 שנים של מלחמת גרילה התפרקו החמר רו"ז.
חלק קטן מהם הועמדו למשפט הגרעין הקשה הצליחו לברוח מהמשפט- הגיל עשה את שלו.
פול פוט עצמו מת מהתקפה לב בשנת 1998.

בקמבודיה גדל דור ללא יסודות של השכלה, ממשל וכדומה.
סיוע מערבי בקנה מידה עצום מנע רעב גדול ורק בשנים האחרונות המדינה החלה להתאושש
מורים מארצות שכנות ומהמערב באו ללמד בבתי ספר.
אוניבסיטאות החלו להיפתח מחדש רק בשנות ה 90.

עד היום ישנם מחקרים שמנסים להבין את התופעה הייחודית הזו.

טעות ניווט תורכית נתנה לישראל חצי מהשטח

כידוע מדינת ישראל היא לא מדינה גדולה וזה בלשון המעטה.
למעשה מדינת ישראל הייתה צריכה להיות יותר קטנה ורק צירוף מקרים נתן לנו עוד חצי מהשטח שלנו.
כמו תמיד נתחיל מההתחלה- כיצד נקבעו גבולות המדינה?
הצעת החלוקה של 47, שביתת הנשק עם מצריים בתחילת 49 והסכם השלום עם מצריים
נקבעו לפי הגבול הבינלאומי שנקבע בין התורכים ששלטו כאן לבריטים ששלטו במצריים.
אם נסמן את הגבול אז נראה שהגבול הוא קו בין שתי נקודות.
מצד מערב – באזור רפיח ובצד מזרח –אילת.
הגבול לא היה ככה בתחילת המאה ה 20.
החלק המערבי של הגבול היה כפי שהוא. אלא שבמקום לסמן קן לאילת
סימנו את באר שבע כנקודה המערבית.
כלומר הגבול שהיה הינו מרפיח לבאר שבע עד ים המלח.
ב 1901 כוח תורכי בפיקודו של קולונל רושדי הגיע בטעות ליישוב שהם חשבו
שהוא בתחום התורכי.
אחרי מספר ימים הופיע כוח בריטי ודרש מהם לסגת מהאזור.
שני הצדדים דיווחו על המצב למפקדים שהעבירו את הבעיה לממשלות ובקשו הנחיות.
התורכים ידעו כי הבריטים נמצאים במלחמה בדרום אפריקה (מלחמת הבורים)
ובמצב כזה הם לא יפתחו במלחמה מול התורכים ולכן החליטו לא לסגת.
הבריטים אכן החליטו לוותר.
קו הגבול החדש נקבע בנקודה שהתורכים נמצאו כלומר אילת.
נמתח קו בין רפיח לאילת וזה קו הגבול החדש.
השטח החדש שנוסף לנו הוא למעשה 50% מהשטח של מדינת ישראל.
כל זה תודות לטעות ניווט של קולונל רושדי.

רצח אחד יותר מדי.

בתקופות שונות היו מאבקים חריפים בין טוענים שונים לכתרי מלכות.
בתי המלוכה השונים נלחמו ביניהם על כיבוש שטחים שונים.
גם בארצות עצמן היו מלחמות אכזריות של השליטה.
הסיבה למלחמות הללו הייתה העובדה שהיו נישואים בין בתי המלוכה השונים
כך שמלך אנגליה לדוגמא יכול לתבוע לעצמו את כתר אחת מנסיכויות גרמניה כי יש בעורקיו דם
גרמני וגם חלק מהולנד וכדומה.
בנוסף לכך לכל מלך היו ילדים מנשים שונות כך שהיו הרבה יורשים והפרס- ממלכה
הוא פרס גדול מאוד.
הציבור בדרך היה אדיש למאבקים הללו.
מה זה נוגע להם בכלל?
הרי כל שליט גבה מיסים, עשק את העם והכריז שהוא השליט וגם היה לו נימוק צודק
הוא בן או נכד או נין של אחד המלכים הקודמים. לעם עצמו זה ממש לא הוזיז.
יוצא דופן הוא המקרה של אדוארד החמישי.
אביו, אדוארד הרביעי הוכתר כמלך אחרי מאבק דמים על הכתר האנגלי.
אדוארד הרביעי נפל באחת המלחמות ובנו אדוארד החמישי שהיה בן 12 בזמן
מות אביו הוכתר כמלך ואחיו כיורש העצר.
אחיו של אדוארד הרביעי, ריצ"רד התמנה כעוצר הממלכה עד הכתרת המלך.
רי"צ"רד זמם לקחת את המלוכה לעצמו. אדוארד בן ה 12 ואחיו הצעיר בן ה 9 היו
היחידים שהפריעו לו. במהלך המלחמות שעברו דאגו אדוארד הרביעי ואחיו ריצ"רד
לחסל את כל מי שיכול לטעון לכתר המלוכה , כלומר רי"צרד נשאר הבוגר היחידי
של משפחת המלוכה.
ריצ"רד לא בזבז זמן. הוא גייס את צבאו והכין תוכנית פעולה.
הוא פגש את השיירה שליוותה את המלך הצעיר (בן 12) להכתרה ולקח את המלך
תחת חסותו.
בטענה כי נשקפת סכנה למלך וליורש העצר הוא הביא אותם לטוואר של לונדון.
המבצר האימתני שנמצא בלב לונדון ובו מחילות ותאי כלא נדחים.
מאז שנכנסו הילדים למבצר נעלמו עקבותיהם.
ריצ"רד הפיץ שמועה שהם נחטפו וערך כביכול חיפושים אחריהם.
תוך כדי זה הופיע כומר (שנשכר ע"י ריצ"רד) וטען שאדוארד ואחיו הם ממזרים
כי המלך הקודם לא התחתן עם אימם.
במצב ענינים זה התכנס הפרלנט והכתיר את ריצ"רד כמלך ריצ"רד השלישי.
בניגוד לצפוי הדבר לא עבר בשקט.
הציבור הריח מזימה. רצח שני הילדים התחיל לעורר גלי מהומות.
גם ככה היו מחשבות כי ריצ"רד הוא זה שהתנכל לילדים וכאשר הופיע הכומר
האנשים ראו בכומר שקרן שנשכר ע"י ריצ"רד.
התפשטו מהומות בארץ וכעבור שנתיים נהרג ריצ"רד במלחמה לדיכוי המהומות.
אחותם של הילדים הנרצחים הוכתרה כמלכה והתחתנה עם צאצא של אחד ממלכי אנגליה הקודמים
שגדל בצרפת.
ע"י כך היא הביאה שקט לממלכה מבפנים וגם מבחוץ.
בתוך אנגלייה הייתה הסכמה שהיא המלכה החוקית
הצרפתים לא נצלו את המהומה באנגליה ולא תבעו את ממלכת אנגלייה.
אחרי מאות שנים התגלו באקראי עצמות של שני ילדים קטנים באחד מהמרתפים של הטוואר
אחד השלדים גדול במקצת מהשני.
יש סברה שאלו העצמות של שני הילדים אבל אין אפשרות לוודא את זה.
שמו של ריצ"רד השלישי קבוע לדיראון עולם באנגלייה
שקספיר אף כתב טרגדיה בשם ריצ"רד השלישי שמבוססת על הסיפור הטראגי.

המפלצת על הגבעה

הבריטים מצאו שיטה נוחה לשלוט ברחבי האימפריה שלהם.
בנקודות שולטות הם בנו נקודות משטרה דמויות מבצרים.
כל משטרה כזו הייתה בנוייה מבטון שהיה בלתי חדיר לנשק שהיה בידי
הכוחות מקומיים בארצות שונות ברחבי האימפריה שהתנגדו לצבא הבריטי.
במבצרים היו חרכי ירי ותעלות חפורות עם עמדות ירי שקשה מאוד היה לפגוע בלוחמים שהסתתרו בהן
כך שכוחות קטנים יחסית יכלו לשמור על מבצר והיה בלתי אפשרי כמעט
לכבוש מבצרים כאלו בהתחשב בעובדה שבכל אזור היו לכוחות המקומיים רובים ואולי מקלעים קטנים.
גם כאן בנו הבריטים נקודות משטרה כאלו והם העבירו אותן לידי הערבים לקראת עזיבתם.
נקודת משטרה שכולם מכירים היא משטרת לטרון שאותה לא הצלחנו לכבוש.
משטרה נוספת שלא כולם מכירים היא משטרת עיראק סויידאן כיום מוכרת בשם מצודת יואב.
המשטרה שכנה על גבעה קרוב לכפר עיראק סויידאן שעל שמו היא נקראה.
במהלך מלחמת השחרור נעשו שבעה נסיונות לכיבוש המשטרה.
כל הנסיונות נכשלו. נראה היה שאין דרך לפצח את המשטרה הזו.
השם שכונתה המשטרה היה "המפלצת על הגבעה".
הגבעה שלטה על כל האזור ולא היה מחסה שאפשר התגנבות למשטרה.
היו חפירות מסביב למשטרה מותאמות לירי באמצעות מכונות ירייה על כל מי שניסה לכבוש את הנקודה.
בכפר עיראק סויידאן עד הכפר עיראק אל מנשייה נמצאה חטיבה מצרית – סודאנית.
המתחם נקרא בשם כיס פלוג"ה.
החטיבה כותרה אבל לא נפלה.
בחסות נקודת המשטרה לא ניתן היה להגיע להכרעה מול החטיבה.
הוטל מצור על האזור אבל לקראת נובמבר 48 נקבע צורך דחוף לכבוש את האזור כי המלחמה
התקרבה לסופה והיה דחוף לקבוע עובדות בשטח לקראת הסכמי שביתת הנשק.
השלב העיקרי היה כיבוש "המפלצת".
הובאו כלי נשק שלא היו קודם- תותחים ונגמ"שים משוריינים .
רוכזו כוחות מחזיתות אחרות.
היו 24 שעות של אש תותחים על "המפלצת" ואחר כך כוחות רגליים חלקם בנגמשים פרצו
למתחם המשטרה. הכיבוש הושלם.
"המפלצת נפלה" במילים אלו הודיעו על כיבוש המשטרה.
כיס פלוג"ה צומצם למחצית אבל לא נפל.
נציגי צה"ל נפגשו עם נציגי החטיבה הנצורה.
נציגי ישראל היו יגאל ידין ויגאל אלון.
נציגי המצרים היו המפקד ,קולונל סודאני אמיץ שכינויו היה "הנמר הסודני"
וסגנו רב סרן ג"מאל עבדול נאצר.
הטענה שלנו היתה שזה השטח של מדינת ישראל ועליהם לפנות אותו ולהתמקד בסילוק הבריטים
ממצריים.
המצרים אמרו – יש לנו הוראות מהממשלה המצרית ואנחנו חיילים ומבצעים פקודות.
לטענה הישראלית שהמצרים צריכים להתמקד בסילוק הבריטים במצריים היה שותף נאמן ,
,סגן מפקד החטיבה, נאצר (לימים שליט מצריים).
נאצר הסכים שהמלחמה של המצרים היא בסילוק הבריטים ואין לצבא המצרי סיבה להילחם בישראל.

החטיבה הנצורה פונתה בהסכמי שביתת הנשק מספר שבועות לאחר מכן.
יש במקום (ליד חמי יואב) לפי הסכמי השלום אנדרטה מצרית לזכר הנופלים המצרים באזור.
כאשר עלה נאצר לשלטון קיוו בישראל כי המצב הזה יוביל להסכם שלום עם המצרים
ואפילו הועברו העתקים של השיחות שהתקיימו עם המצרים שנאצר עצמו נכח בהם
דרך צד שלישי לנאצר אבל הוא סירב אפילו לקבל את הדברים והפך לאוייב מר של ישראל
עד מותו בספטמבר 1970.
השאיפה להיות מנהיג העולם הערבי על חשבוננו כמובן הביאה לכך שנאצר התכחש לדברים שאמר אז ב 48 וכמובן הביאה למלחמות דמים.

אמן המפות

כאשר הייתי בפריז ראיתי באחד המוזיאונים אטלס עתיק.
בדברי ההסבר קראתי שהייחוד שלו הוא בעובדה שהאטלס מתאר את העולם הרבה מעבר למה שהיה ידוע באותה תקופה.
כלומר האטלס תיאר מקומות שלא היו ידועים באותה תקופה.
האטלס נוצר בשנת 1370 ורק 200 שנים אחרי שהאטלס נוצר הייתה הוכחה שאכן האטלס מדויק.
התברר שאת האטלס כתב יהודי בשם אברהם קרשקש.
אז בכל זאת כיצד ידע קרשקש את מיבנה העולם לפני זמנו?
מתברר שקרשקש היה אמן ידוע שלא התפשר על איכות.
בניגוד ליוצרי מפות באותה תקופה הוא לא הסתפק בתיאורים כללים על ארצות שונות
אלא חקר את כל הנושאים לעומק.
הוא גר במיורקה שבספרד.
כל יום הוא היה הולך לנמל מתיידד עם מלחים וסוחרים ושומע מהם
סיפורים ותיאורים של מקומות שהם היו.
את כל הסיפורים הוא רשם ותיעד.
הוא לא הסתפק בכך אלא רק שהיה לו חיזוק נוסף לתיאור ששמע רק אז הוא הניח שהתיאור נכון.
בנוסף לכך הוא קיבל או קנה את יומני המסע שהחזיקו קברניטי הספינות.
בנוסף לכך הוא היה בקשר עם אנשים שהתמחו בגילוי ארצות ומקומות חדשים.
הוא גם היה בקשר מכתבים עם אנשי קהילות יהודיות במקומות שונים.
היה ידוע שהוא מוכן לשלם עבור תיאורים אמינים של מקומות.
ככה נהרו אליו הרבה אנשים שהפליגו או נסעו למקומות רחוקים.
אבל אין צורך לדאוג לאדון קרשקש.
את כל מה שהוא שילם עבור המידע הוא גבה בתשלום עבור המפות.
רק למשפחות המלוכה היה מספיק כסף להזמין מפות ממנו.
המפות של קרשקש הפכו למותג.
הוא היה מפורסם בכל אירופה באותה התקופה.
חצרות מלכות היו מזמינות מפות של אזורים שונים בסכומים גדולים.
הרי ידוע היה שחצרות המלכות היו מתחרות אחת בשנייה בבניית ארמונות,
באוסף תמונות וכדומה (על חשבון העם כמובן) וחלק מהתחרות היה גם במפות של קרשקש.
המפות היו מדויקות כמובן אבל גם מאוד מהודרות.ממש יצירות אמנות.
דוגמא למחיר:
אחד ממלכי ספרד הזמין מפה של אטלס של ארצות העולם ושילם עבורה קילוגרם זהב טהור.

המפות שלו נמצאות היום במוזיאונים בצרפת, אטליה,ספרד, פורטוגל ועוד.
כאשר הוא נפטר ניסו בניו להמשיך את המסורת אבל זה לא היה זה.
העסק התפורר ונעלם. נשארו רק המפות שהכין אברהם קרשקש.

היחסים בין חיזבאללה לאיראן-לא מה שחושבים

נשאלתי שאלות לגבי מה יעשה החזבאללה אם ישראל תתקוף באיראן
התשובה לכך דורשת ניתוח היחסים שבין איראן לחיזבאללה.
אז ככה לפני שאני מתחיל:
ברק וביבי לא אמרו לי אם ישראל תתקוף באיראן.
אחמניג"אד ונסראללה לא אמרו לי מה הם יעשו.
אתם יודעים למי ניתנה הנבואה

אז עכשיו אחרי שאני מכוסה מכל הצדדים אני אנסה לנחש.
קודם כל מההתחלה: יחסי איראן חיזבאללה.
בנהיגוד למקובל חיזבללה הוא לא בובה איראנית.
אומנם חיזבאללה לא היה קם ללא איראן וחיזבאללה מקבל סיוע עצום מאיראן-כסף, נשק,אימונים וכדומה.
אבל כיום חיזבאללה במצב שהתלות שלו באיראן היא פחותה למדי.
יש לחיזבאללה צבא משלו, יש מערכת לגיוס כסף: הטלת מיסים או גביית דמי חסות,יצוא סמים וכדומה, כך שהוא לא תלוי באיראנים.
נשק הוא מקבל מסוריה או מהאיראנים כי זה אינטרס שלהם ואין להם הרבה ברירה וחוץ מזה אם יש כסף תמיד יש מי שימכור נשק.
בהחלט נוח לחיזבאללה לקבל את התמיכה האיראנית,
נכון שיש חפיפה רבה בין שניהם מבחינה אידיאולוגית, דתית ופוליטית אבל לא חפיפה מוחלטת.
חיזבאללה הוא ארגון שיעי לבנוני ולא שיעי בלבד וגם לא שיעי-איראני.
כאשר יש פעולה שצריך או לא צריך לבצע החישוב הוא לבנוני-שיעי ולא איראני-שיעי.
להלן מקרים בהם חיזבאללה נהג בניגוד לרצון האיראני:
מבחינה צבאית יכול היה נאסרללה לכבוש את ביירות ללא בעיות אבל הוא לא עשה את זה.
הוא הלך לבחירות והשלים עם הפסד. אם זה היה תלוי באיראנים הוא היה כובש את ביירות.
האיראנים רצו שבמלחמת עזה חיזבאללה יפתח חזית והוא לא עשה את זה , שוב משיקולים שלו ולא של האיראנים.
אחרי שהבנו את יחסי איראן חיזבאללה מגיעה השאלה הגורלית:
מה חיזבאללה יעשה אם ישראל תפציץ באיראן?

למרות דברי הרהב של נאסרללה על מלחמת 2006 ההרס שנגרם לשיעים הלבנונים הוא עצום.
עשרות אלפי אנשים איבדו את בתיהם והוטחו האשמות בפני נאסרללה שהוא דואג לאיראנים ולא ללבנונים. אותם כפריים שיעים שמהווים את חוט השדרה של חיזבאללה.
נסראללה יחשוב הרבה לפני שיצא למלחמה בישראל.
הוא כבר אמר שהוא לא מבין את המשוגעים: אולמרט ובוש ולכן לא עשה כלום במלחמת עזה.

נסראללה לא ייתן ללבנון לעבור חורבן דומה גם אם נפציץ את איראן.
השאלה היא האם הוא יחשוב שישראל עומדת להגיב כמו שהגיבה אחרי חטיפת החיילים.
יש היום נשיא אחר בבית הלבן, הוא אינו מכיר את ביבי ויתכן שייקח הימור שביבי שמצוי במחלוקת
עם אובמה לא יקבל אור ירוק מאובמה לתקוף את חיזבאללה.
זה באשר לשיקולים של נאסראללה.
אבל יש דברים שיכולים לגרור את נאסרללה למלחמה גם אם הוא לא רוצה:
ישנם אלו שירצו לגרור את נסראללה למלחמה מול ישראל.
האיראנים, אל קעידה, פלסטינים,סורים ושאר ל"ו הצדיקים.
כל אחד מאלו יכול לירות בעצמו מתוך שטח לבנון על יישובים ישראלים
(כפי שעשו בזמן מלחמת עזה ואם היו נהרגים ישראלים המצב היה מתלקח מיידית)
כל אחד מאלו יכול לשחד או לאיים או לשדל חולייה של חיזבאללה לירות על ישובים ישראלים או לבצע פיגוע כדוגמת הפיגוע שהצית את מלחמת לבנון השנייה.
אפשרות נוספת היא הגררות לתוך מלחמה.
אני רוצה להזכיר שעוד אוהב ישראל יקר ,נאצר, לא תכנן ב 1967 לסגור את מיצריי טיראן , לגרש את כוחות האו"ם מסיני ולהכניס לצבא לסיני. נאצר נגרר לכך אחרי דברי הרהב שלו, שדומים מאוד למנגינה של נסראללה ,עד כי לא יכול לסגת מהם.
בשורה התחתונה- אם ישראל תפציץ באיראן להערכתי , נסראללה לא ירצה להילחם בישראל
אבל יתכן שהדברים יצאו מכלל שליטה כפי שהסברתי.
אני לא יכול לתת תשובה חד משמעית
קשה להתנבא איזה מהתסריטים יתממש אם ישראל אכן תפציץ באיראן
בסך הכול רציתי להסביר את היחסים בין איראן לחיבאללה.

מה עושים עם חולדה מתה?

נניח שאתם מגלים חולדה מתה, מה אתם עושים?
תשובה- זזים הצידה בגועל נפש.
נניח שהחולדה המתה היא במקום שאי אפשר להתעלם ממנה,נניח במקום עבודה?
תשובה- קוראים לאיש תחזוקה שיזרוק אותה לפח.
על הבסיס הזה פעל המודיעין הבריטי במלחמת העולם השנייה בניסיון לפוצץ מפעלים בעלי רמת
סודיות רבה.
השיטה כמו בהרבה דברים- פשוטה וגאונית.
סליחה מראש על התיאור מעורר הגועל.
לקחו חולדות רוקנו אותן מבפנים ומילאו בחומר נפץ.
את החולדה אנשי מחתרת הניחו באזור של מפעלים בעלי רמת סודיות גבוהה.
כאשר התגלה הפגר התופעה טופלה כמו שהיא הייתה אמורה להיות מטופלת.
אנשי התחזוקה שמו אותו בפח.
במפעלים כאלו את האשפה שורפים ולא זורקים וכך בתהליך השריפה התפוצץ חומר הנפץ.
אחרי מספר פיצוצים הבינו הגרמנים שיש בעיה ולא היה ברור לגרמנים מה מתפוצץ.
במקרה התגלתה השיטה אחרי שנתפס איש מחתרת ובחיפוש בביתו התגלו שתי חולדות נפץ.
הגרמנים פרסמו הודעה לבדוק כל פגר של חולדה.
אנשי המחתרת הצרפתית שמחו על ההודעה הגרמנית הם החלו לצוד חולדות ועכברים והניחו אותם בצד
כך לגרמנים היה שפע של חולדות ועכברים לבדוק.
במשך 3 חודשים במהלך 1943 מומחי החבלה של הגרמנים התעסקו עם חולדות ועכברים עד שניתנה
ההוראה להפסיק לבדוק.

הדילמה הנוראה של קובנטרי.

נובמבר 1940.
בחודשים יולי-ספטמבר ניסה חיל האוויר הגרמני להכריע את חיל האוויר הבריטי לקראת פלישה
לבריטניה ולא הצליח. (את הסיבות לכישלון אנתח בפעם אחרת).
לאחר שהניסיון להכשיר את הקרקע לפלישה לא הצליח עברו הגרמנים לטקטיקה
של הכנעה מהאוויר.
הרעיון היה להרוג כמה שיותר אזרחים עד שהבריטים ייכנעו.
גם זה לא עבד.
הבריטים ספגו אבידות אבל לא נכנעו ומעבר לכך הם שלחו מטוסים להפציץ את ברלין
וזה בפני עצמו הוציא את הדיקטטור ,שהבטיח לעמו כי בריטניה על סף כניעה, מכליו.
היטלר הזועם ראה כיצד בריטניה מחזיקה מעמד והיה ברור שהחורף רק יסייע לבריטים.
תנאי מזג האוויר בחורף (במיוחד לפני 65 שנים) מבטיחים למעשה הפוגה לבריטניה.
חלון ההזדמנויות לסיים את המלחמה במערב ולפנות ליעד האמיתי ,ברית המועצות,
הלך והתפוגג. במצב הזה ניסה היטלר רעיון חדש.
הוא החליט לרכז מאמץ בעיר אחת, לשלוח מאות מטוסים (הפצצה + יירוט) ,
להרוס אותה עד היסוד וכך להטיל אימה על האזרחים הבריטים כך שבריטניה תיכנע סוף סוף.
העיר שנבחרה היא קובנטרי. עיר בינונית כ 250,000 תושבים במערב בריטניה.
בעיר הזו לא היו תותחי נ"מ , חיל האוויר המלכותי לא היה ערוך בבסיסים בקרבת העיר
ותושבי העיר לא היו מתורגלים כמו תושבי לונדון לרוץ למקלטים מייד עם האזעקה.

הידיעה על הצפוי לקובנטרי היגיעה לצ"רצ"יל.
הידיעה על כוונת הגרמנים הושגה אודות לסוד חשאי שאסור היה שהגרמנים יגלו אותו.
מזה מספר שבועות הצליחו הבריטים לפצח את הצופנים הסודיים ביותר של הגרמנים.
הצלחת פיצוח הצופנים הייתה ידועה למספר מצומצם מאוד של אנשים בבריטניה.
למעשה חוץ מאנשי אותה יחידה שהצליחה לפצח ידע רק צ"רצ"יל על ההצלחה.
עד כדי כך הייתה הסודיות חשובה.
צ"רצ"יל קיבל ידיעות מפוענחות והציג את הידיעות הללו כמגיעות ממקור שהוא מסרב
לחשוף אותו.
במקרה של קובנטרי הידיעה חשפה התייעצות בצמרת הנאצית.
היה ברור כי אם הגרמנים יראו שהבריטים יודעים על קובנטרי הם יחליפו את הצופן.
כאן עמד צ"רצ"יל בדילמה איומה.
אם הוא לא יעשה כלום אז אלפי אזרחים יהרגו.
אם הוא יורה על פינוי אזרחים ,הגרמנים ישנו את הצופן ויפציצו עיר אחרת בזמן אחר.
מעבר לכך האפשרות לצותת לגרמנים היא למעשה כלי אסטרטגי שיכול לחסוך
חיי עשרות אלפי אנשים ולהכריע את המלחמה.
צ"רצ"יל התלבט האם לשתף את קבינט המלחמה שלו בהתלבטות הקיימת מבלי
למסור את מקור המידע.
אחרי ייסורי נפש רבים בין הלב ובין הראש הוא החליט לא לשתף אף אחד.
ההחלטה הייתה שאסור בשום מקרה לחשוף את הסוד.
בספר הזיכרונות שלו אחרי המלחמה מציין צ"רצ"יל כי זו הייתה ההחלטה הקשה ביותר
שנאלץ לקבל בזמן המלחמה.
בשעות שלפני ההפצצה החליט צ"רצ"יל להשתכר עד איבוד הכרה.
הוא בחר בדרך של ניתוק כך שהוא לא יהיה זה שישמע על האסון שצפוי.
הוא גם חשש שהוא לא יוכל לשחק כאילו שהוא מופתע.
קובנטרי נהרסה כמעט כולה, 2000 הרוגים, 10,000 פצועים. עשרות אלפי אנשים איבדו את בתיהם.
למחרת הבטיח צ"רצ"יל לעמו שיום התשלום על קובנטרי עוד יגיע.




פברואר 1945.
גרמניה הנאצית על סף קריסה.
בנות הברית כבר פלשו מהמערב והרוסים נמצאים במזרח גרמניה.
חיל האוויר הגרמני כבר לא קיים.
חילות האוויר של בנות הברית שולטים ללא התנגדות ומפציצים בכל גרמניה.
היטלר כבר עמוק בבונקר בברלין.
הגיעה שעת הנקמה.
נבחרה העיר דרדזן.
התירוצים היו רבים ומגוונים:
העיר משמשת כמרכז בתי חרושת.
הרוסים מבקשים למנוע מהצבא הגרמני להחיש תגבורות דרך העיר למזרח גרמניה
ועוד ועוד.
אבל הסיבה היתה ברורה- קובנטרי.
במשך 3 ימים. 13-15 לפברואר.
חיל האוויר האמריקאי בשעות היום וחיל האוויר הבריטי בשעות הלילה הביאו ל 72 שעות רצופות של
גיהינום. מעל 60,000 הרוגים (המספר הסופי לא ידוע כי היו אנשים שפשוט נעלמו) , מעל 100,000 פצועים, העיר חרבה לחלוטין.
כאשר פנה מישהו לצ"רצ"יל ושאל על מהות ההפצצה על אזרחים כי המלחמה כבר הוכרעה
צ"רצ"יל לא השפיל מבט ולא התחמק אלא ענה במילה אחת- "קובנטרי".

כיום קובנטרי ודרדזן נמצאות בברית ערים תאומות.

הקשר בין אצטון להצהרת בלפור

הצהרת בלפור ב 1917 הינה מאורע חשוב ואפילו קריטי בהקמת מדינת ישראל.
בפעם הראשונה הוכרה הזכות של העם היהודי למדינה עצמאית בא"י ע"י מעצמה חשובה.
הכרה זו סללה את הדרך בהמשך להכרה הולכת וגוברת של מדינות אחרות ולבסוף
אישור הקמת המדינה בכ"ט בנובמבר 1947.
היו מספר סיבות להצהרת בלפור שידועות לציבור:
הרצון למשוך את ארה"ב למלחמה מול גרמניה ב 1917 הביא לפנייה ליהודי ארה"ב
(כמו תמיד זו הטענה האנטישמית לפיה היהודים מנהלים את ארה"ב)
ההסכם בין צרפת לבריטניה על אזורי ההשפעה במזרח התיכון (הסכמי סייקס-פיקו)
הגישה שמדינה יהודית תשמור על נתיב ימי חשוב – תעלת סואץ ועוד סיבות שלא נכנס אליהם.
ישנה סיבה שכמעט לא מוזכרת ולא ידועה אבל מתברר שהסיבה הזו הייתה חלק חשוב ביותר
בסיבה להצהרת בלפור.
הסיבה הזו קשורה באצטון- במילים אחרות לכה לניקוי הציפורניים.
אצטון הינו חומר המשמש חוץ מניקוי ציפורניים גם כחומר לייצור אבק שריפה.
ב 1915 עקב כמויות הפגזים העצומות בזמן המלחמה החל מחסור באצטון להוות איום על המשך
המלחמה.
לידי הבריטים הגיעו שמועות כי במעבדה כלשהי בארה"ב מצאו פתרון מקורי לייצור אצטון
ווינסטון צ"רצ"יל לימים ראש ממשלת בריטניה האגדי ובאותו תקופה שר הימייה
(השר האחראי על הצי המלכותי הבריטי) פנה למנהל המעבדה, איש בשם חיים וויצמן לימים הנשיא הראשון של מדינת ישראל ופעיל ציוני בולט באותה תקופה בבקשת עזרה.
וויצמן נעתר לבקשה ובמקום לבקש תגמול כספי הולם (וברור שהוא יכל לבקש הרבה מאוד כסף)
ביקש עזרה מדינית של בריטניה בהקמת המדינה היהודית.
המעבדה של וויצמן פיתחה תהליך שבסופו יוצר אצטון באמצעות חיידק כלשהו וכך הבריטים יכלו
לייצר אצטון בכמויות שהם רצו ללא בעיות.
צ"רצ"יל לא שכח את האבטחה לוייצמן ולמרות התנגדות של מספר אישים
(צריך לחשוב על הערבים, הנפט ועוד כאלו דברים המוכרים גם בימים אלו) פעל בממשלה
הבריטית ובסופו של דבר התקבלה ההחלטה על מתן הצהרת תמיכה פומבית בהקמת מדינה
יהודית לעם ישראל בארץ ישראל.
אני לא אכנס לבעייתיות של הצהרת בלפור ומה שקרה לאחר מכן אלא רק נזכור
שאת הבסיס להצהרה הביא מחסור באצטון.

צריך לדעת כמה לגנוב ויותר חשוב צריך לדעת להסתיר

הרבה לא השתנה מימים ימימה לימינו אנו.
השחיתות הייתה , קיימת היום ונראה שגם תהייה תמיד.
עוד דבר שהיה ונשאר – צריך לדעת לא להבליט את השחיתות.
במשך כל השנים השכבה השלטת בכל נסיכות, מדינה, שבט וכדומה הייתה מושחתת.
השליטים ידעו את זה וגם עודדו את התופעה.
כאשר לשכבה השלטת יש הרבה רכוש הם יעזרו למשטר לשרוד.
לגנוב מותר אבל לא יותר מהשליט ובטח לא להראות את זה.
הינה סיפור על שר האוצר של המלך לואי ה 14.
שר האוצר ,ניקולה פוקה, היה אדם מושחת, דבר שבשגרה.
אלא פוקה עבר על שני החוקים שציינתי מקודם.
הוא גנב יותר מדי עד כי הוא נחשב כאדם העשיר ביותר בצרפת.
הוא בנה לו ארמון מפואר.
הביא את טובי הציירים והפסלים לקשט את הארמון.
ועוד הגדיל לעשות והזמין את שכבת האצולה לארוחה חגיגית לחנוכת הארמון.
6000 אצילי צרפת התארחו למשתה מפואר.
המלך לואי ה 14 התארח גם הוא וכעס על פוקה שהעמיד אותו , את המלך, בצל.
שבועיים אחרי המשתה שלח לואי ה 14 משלחת שתחזור ותדווח על שמועות לשחיתות של שר האוצר.
"למרבה הפלא" המשלחת חזרה עם מסמכים שהעידו של שחיתות רבה של שר האוצר.
פוקה הודח מתפקידו כשר אוצר והועמד למשפט.
השופטים היו בדילמה:
מצד אחד המלך דרש את ראשו של פוקה והביא הוכחות
מצד שני היה כלל ברזל בשכבה השלטת שלא פוגעים אחד בשני.

אם הם יגזרו עליו מוות מחר יכולים
לשפוט אותם או את בני משפחתם ולגזור גם עליהם מוות.
(אפשר למצוא שחיתות אצל כל אחד מהם)
הם בחרו בדרך הביניים:

גזרו החרמת כל רכושו של פוקה בצרפת והעברתו למלך וגלות.
(לכולם היה רכוש גם מחוץ לצרפת כל שפוקה יכל להמשיך לחיות מחוץ לצרפת ללא בעיות מיוחדות)
לואי ה 14 לא הסכים.
הוא אומנם שמח לקבל את רכושו של פוקה אבל לא הסכים
כי מי שהפגין ברבים שיש לו יותר רכוש מהמלך יוכל להתחמק מעונש.
הוא אסר את פוקה ושלח אותו למאסר מבודד עד סוף חייו.
16 שנים בבידוד בכלא.
הלקח הובן והופנם.
אף אחד לא נעלה מהמלך.

myspace web counter

עלילות קדאפי (האיש והתופעה) בעיר הגדולה

מועמר קדאפי הרבה שנים איתנו.
הוא עלה לשלטון ב 1969 ומאז הוא איתנו.
40 שנים.
ננסה לתאר קצת את האיש והתופעה ולנחש מה הוא זומם בימים אלו.
עברו כבר 10 שנים של דעיכה של הלהט המהפכני.
האם המציאות הקיימת כיבתה את אש הטירוף או שמדובר בשקט על פני השטח שהוא הכנה
להתפרצויות?
האם קדאפי מבשל משהו בסתר?
התשובה לשאלות נמצאת כרגיל בהכרה טובה יותר של קדאפי.
לוב קיבלה עצמאות בתחילת שנות ה 60.
במשך קרוב לעשור שלט בה המלך אידריס.
בשנת 69 חולל קולונל צעיר (פחות מ 30) מועמר קדאפי הפיכה ומאז הוא שולט בלוב.
בהתחלה היה קדאפי חלק מקבוצה כאשר הוא עומד בראשה וסגנו הוא רב סרן סלאם אל ג"לוד.
בהדרגה לקח קדאפי את המושכות בידיו והוא השליט הבלעדי בלוב.
עד אז הייתה לוב מדינה שקטה שממש לא שמעו עליה.
מדינה של שמרנות דתית שחברות נפט מערביות מפיקות נפט תוך כדי
תמלוגים שהלכו בעיקר לחצר המלך.
המצב הזה השתנה בבת אחת עם ההפיכה של קדאפי.
קדאפי סילק את החברות הזרות והחרים את רכושם.
הוא הכריז כי לוב היא רפובליקה איסלמית סוצאליסטית.
שני עקרונות עמדו במרכז פעילות קדאפי:
1. רק הדרך הלובית היא נכונה ואמיתית
2. לעשות הכל לתמיכה ברעיונות שלו.

הוא התחיל בבית: אזרחי לוב כונסו לאסיפות הסברה והטפה של שעות במשך מספר שבועות.
הוקמו "ועדות עממיות" שתפקידן לדאוג לצרכי "ההמונים המדוכאים".
מבחינת יחסי חוץ שום מדינה לא הייתה ראויה בעיני קדאפי.
מדינות דתיות כמו סעודיה היו פסולות כי הן פרו מערביות ולא סוציאליסטיות כמו לוב
מדינות אנטי מערביות כמו סוריה ואלג"יר לא היו דתיות וגם לא סוציאליסטיות אמיתיות כמו לוב.
קדאפי החל לתמוך בטרוריסטים מכל העולם.
לוב הפכה בסיס למחנות אימונים ומקור לכסף ונשק לכל ארגוני הטרור.
הבריגדות האדומות באיטליה, הצבא האדום היפני, כנופיית באדר מיינהוף הגרמנית,
הצבא האירי (IRAׂ) ועוד.
שגרירויות לוב ברחבי העולם הפכו למקור אספקה של נשק ואמצעי חבלה לטרוריסטים
דיפלומטים לובים נצלו את הדואר הדיפלומטי ואת הדרכון הדיפלומטי לעיסוק של פעילות
טרור.
קדאפי החל להתערב בסכסוכים באפריקה ותמיד עזר ככל יכולתו לפלגים האנטי מערביים.
בסכסוך שלנו נקטה לוב את הקו הקיצוני ביותר.
בכל שאלה של מתונים מול קיצונים צידדה לוב בצד הקיצוני ביותר.
לוב תמכה בארגוני החבלה הקיצונים ביותר כמו אבו נידאל, וודיע חדד והמחבל קרלוס.
קדאפי הודיע כי יהיה מוכן לממן פצצה אסלמית בכל סכום שהוא ואפילו לא תהייה הפצצה בידיים
לוביות כמשקל נגד לפצצות הגרעיניות הציוניות כהגדרתו.

כל מי שלא תומך בדברי קדאפי הוגדר על ידו כבוגד.
הוא קרא לאזרחי לוב להעניש את הבוגדים מבין עמם ובין מדינות ערב האחרות.
הוא קרא לכל אזרח לובי להרוג בוגדים באשר הם.
ברור שיחסי קרבה לא נוצרו בין לוב לבין שום מדינה.
כי הרי שום מדינה לא הייתה "חופשית" באמת בעיני קדאפי.
בעולם פשטה ההכרה כי קדאפי חולה רוח אולם מדינות המערב נזקקו לנפט
ומדינות ערב ואפריקה נזקקו לכסף הלובי ולכן התעלמו מתעלוליו של קדאפי.

כאשר ישראל פנתה למדינות המערב והתלוננה על פעילות שגרירות לוב בעזרה לטרור
התעלמו המדינות מפנית ישראל וכמובן עסקו בגינוי ישראל על הכיבוש.
קדאפי מימן וארגן פעילות נגד ארגונים יהודים כמו פיגוע בבתי כנסת וכדומה.
הוא ניסה כמובן לארגן גם פעילות נגד מוסדות ישראלים אבל האבטחה המשופרת
מנעה את הפיגועים.
קדאפי קרא להמוני העם "המדוכאים" להפיל את המשטרים הערביים הפרו מערביים
משרתיהם של הציונות והאימפריאליזם.
הוא קרא גם לאזרחים המוסלמים והשחורים בארה"ב להפיל את המשטר.
קדאפי החליט שאיחוד (שהוא כמובן בראשו) הוא התשובה לכל הבעיות
במאבק באיפריאליזם והציונות.
כלפי מדינות שכנות הייתה לקדאפי טקטיקה משלו:
הוא היה מופיע לביקור פתע במדינה.
מנצל את הכנסת האורחים ומטיף במקומות שונים על הדרך הנכונה (הדרך שלו)
לגבי האיסלם, השויון, המאבק בציונות ובאימפריאליזם ולסיום היה מודיע על איחוד
של לוב עם אותה מדינה.
מארחיו מאותה מדינה היו מבטיחים לו שהאיחוד התבצע וצריך לשלוח פקידים לעבד
את הנוסח הסופי, כל זה בשביל לסלק אותו ממדינתם.
האיחוד ודאי לא היה יוצא לפועל.
ככה היה עם מצריים, סודאן, תוניס, אלג"יר ומלטה(אי לא ערבי שנמצא בקרבת לוב).
קדאפי ניסה לכפות את האיחוד על מצריים ושלח עשרות אלפי לובים בצעדה סמלית
של הריסת הגבול בין מצריים ללוב.
קדאפי ניסה ליצור את ארה"ב של אפריקה שהוא כמובן יהיה נשיא האיחוד וכאשר לא
עלה הדבר בידו האשים את האמפריאליזם והציונות שהשפיעו על הבוגדים....
בתגובה לכך ניסה לחולל הפיכות במדינות באפריקה.

קדאפי קנה כמויות עצומות של נשק למרות שלא היה לו צבא גדול.
הנשק , כך הכריז, מיועד ללוחמי החופש הערביים במאבק מול הציונות והאמפריאליזם.
הוא הודיע כי יתמוך ביד רחבה בפצצת גרעין אסלמית שתשמש תשובה הולמת לפצצות הציוניות
במלחמת 73 קדאפי הצהיר על תמיכה ועזרה למצריים אולם פרט לשליחת יחידת צבא סמלית
לא עשה מאום. הוא הציע לפתוח את מחסני הנשק של לוב אולם מצריים קבילה אספקה
מברה"מ ולא נזקקה לשירותיו.
קדאפי זעם על שביתת הנשק בין ישראל למצריים וזעמו אף גבר בכל הנושא להסכמי ההפרדה
כלי התקשורת של לוב החלו לקרא להפלת השלטון במצריים וקדאפי החל לסייע
לאחים המוסלמים במצריים.
קדאפי דחף לשימוש בנשק הנפט אחרי מלחמת 73 והציע תמיכה כספית לכל מדינה
באפריקה שתנתק את היחסים עם ישראל.
כאשר סאדאת בא לביקור בירושלים ב 1977 קדאפי ארגן ויזם את חזית הסירוב הערבית
והוביל צעדים להוצאות מצרים מהליגה הערבית וניתוק יחסים עם כל העולם הערבי.
רצח סאדאת התקבל בשמחה גלויה בלוב וקדאפי הזהיר את מובראכ לא להמשיך בדרכי סאדאת
כי סופו יהיה כמו סאדאת.
קדאפי שיתף פעולה עם קובה ומזרח גרמניה בפיגועים נגד אויבי משטרים פרו סובייטים
בלונדון הורה קדאפי לאנשי השגרירות הלובית לירות לעבר מפגינים מסביב לשגרירות לוב
שוטרת בריטית נהרגה וכתוצאה ממצור שהטילו כוחות הביטחון הבריטים על השגרירות
התקבצו בצורה "ספונטנית" המוני "אזרחים" לובים סביב שגרירות בריטניה בלוב.
היחסים עם בריטניה נותקו, עוד קודם נותקו היחסים עם ארה"ב.
העימות בינו למערב החריף.
טררויסטים שחטפו מטוסים החלו לקבל מקלט בלוב.
הוא עלה מדרגה ואף ביצע פיגוע בדיסקוטק במערב ברלין ב 1986
בפיגוע נהרגו שני חיילים אמריקאים.
בתגובה שלחו האמריקאים מטוסי הפצצה לטריפולי ובנגזי.
קדאפי ניצל אולם ביתו המאומצת נהרגה.
קדאפי החל למתן את ההתבטאויות הקיצוניות שלו אולם המשיך לתמוך בטרור.
ב 1988 פוצץ מטוס בשמי סקוטלנד והעקבות הובילו ללוב.
ב 1992 הוטל אמברגו כללי על לוב שהוסר רק ב 1999 עם הסגרת שני לובים
למשפט במערב.
קדאפי החל בהדרגה לפסוח על שני הסעיפים מצד אחד בעקבות הסכמי אוסלו 1993
קרא קדאפי להדחה של ערפאת מצד שני הוא הזמין ב 1994
אזרחים ישראלים יוצאי לוב לבקר במולדתם (בדומה לשכנתו טוניס שגם נקטה בצעד דומה).
קדאפי החל לסגור את מחנות האימונים של הטרוריסטים ולמנוע מהם תמיכה.
ב 1999 כאמור הסגיר את שני האזרחים הלובים למערב וב 2001 אף גינה בתוקף
את הפיגוע של 11.9
קדאפי החל לתמוך בפתרון של שתי מדינות לשני עמים או לחילופין מדינה
משותפת שתקרא "ישראטין"
הוא אינו קורא מזה עשור להשמדת מדינת ישראל.
גם במלחמה מול החמאס וחיזבאללה התנהג קדאפי במתינות, תשלום מס שפתיים ערבי רגיל
ולא מעבר לכך.
בשנת 2003 הודיע קדאפי כי לוב אחראית לפיצוץ המטוס ואף הקים קרן של 100 מיליון דולר
לפיצוי למשפחות ההרוגים.
באותה שנה הוא הודיע על הפסקת פרוייקט הגרעין הלובי שהחל מספר שנים קודם.
בשנים האחרונות חודשו היחסים בין בריטניה וארה"ב ללוב.
בלוב אין אסלם קיצוני ונשים חופשיות ללכת בלבוש מערבי וללמוד באוניברסיטאות.
לוב מתרכזת בעצמה ואין כבר רצון ולהט לייצא את המהפכה.
יש דגש על פיתוח פרויקטים לובים פנימיים כמו המלחמה בבערות והשקיית המדבר הלובי.
האם זה זמני?
האם מתחת לחזות השקטה מתנהל פרוייקט גרעין סודי?
האם קדאפי שינה את עורו?
הניחוש שלכם טוב כמו שלי.















myspace web counter

הטבח בדרפור

בימים אלו כאשר מאשימים את מדינת ישראל בפשעים נגד האנושות לא מדברים כבר בעולם על מעשי טבח נוראים שמתרחשים בכל מקום כמעט
אחד הנוראים מתרחש גם ברגעים אלו בדרפור
דרפור הינו שטח בדרום מערב סודאן.
סודאן היא מדינה ערבית-אפריקאית שנמצאת מדרום למצריים.
סודאן מחולקת לשני חלקים עיקריים:
1. צפון סודאן. ממקורות הנילוס וצפונה ועד מצריים. השטח מדברי . זהו החלק השולט בסודאן. אותו חלק שמבצע את מעשי הטבח. כ 70% מכלל סודאן .התושבים ערבים-מוסלמים. דוברי ערבית.
2. דרום סודאן. ממקורות הנילוס ודרומה. שטח של יערות עם הרבה גשם. כ 30% מכלל אוכלוסיית סודאן. התושבים הם שחורים-אפריקאים, לא מוסלמים, חלקם נוצרים, חלקם עובדי אלילים, לא דוברים ערבית. התושבים סובלים מהתנכלויות ורדיפות.
מעשי הטבח הרבים שם זכו אצלנו להבלטה עקב גל הפליטים שזורם אלינו.
אני אסביר במאמר מה מתרחש בדרפור ואת הסיבות לטבח.

כמו תמיד בכדי להבין מה קורה היום צריך לגשת לעבר.
העבר במקרה הזה הוא מצריים והנילוס.
ישנו פתגם מצרי :"מצריים היא מתנת הנילוס".
אכן ללא הנילוס אין קיום למצריים. הנהר הענק הוא תמצית הקיום של המצרים מאז ומתמיד.
המצרים הקדמונים סגדו לנילוס, הקימו מקדשים לכבודו, במיתולוגיה המצרית הנילוס היה ראש האלים.
גם בזמנים מאוחרים יותר ההתייחסות המצרית לנילוס הייתה שהנילוס הוא מצריים ולהיפך.
המצרים רואים בנילוס כשייך למצריים בלבד וזו המקור לפעילות של מצריים ביחס לסודאן כפי שנראה בהמשך. במצריים היה חייב תמיד להיות שלטון מרכזי חזק בכדי לרכז את המאמצים סביב הנילוס ולשמור על חלוקה נכונה של המיים.
לפני שנמשיך עוד נקודה לגבי מצריים (והדברים יתקשרו עוד מעט לסודאן):
תושבי מצריים המקוריים הפכו לנוצרים ולא למוסלמים.
שבטים ערבים השתלטו בהדרגה על מצריים וחלק מהמצרים ברחו, חלקם נרצחו וחלק אוסלמו בכוח.
כל זה לפי השיטה הערבית-מוסלמית הידועה. כך שהחל מהמאה ה 15 לערך יש במצריים שלטון מוסלמי ומיעוט נוצרי אלו הם הקופטים ועל כך כבר כתבתי באחד במאמרים הקודמים.
אחרי שהבנו את כל זה ניתן לגשת הלאה.
המצרים החלו להתקדם דרומה ולהשתלט על מקורות הנילוס. השטח שאליו הגיעו המצרים
נקרא בשם בלד-אל סודאן (ארץ השחורים) ובמהלך השנים התקצר השם ונקרא בשם סודאן.
מעבר להשלטות על מקורות הנילוס המצרים ביקשו להשיג עוד מספר דברים:
גיוס בכפייה לצבא המצרי וסחר בעבדים.
כאשר השתלטו המצרים על השטח הם כמובן טיפלו בשבטים האפריקאים שהיו שם בשיטה הידועה שכתבתי מקודם- גירוש,רצח ואיסלם כפוי.
רוב התושבים האפריקאים ברחו ואלו שלא אוסלמו. השטח הפך לשטח מצרי לכל דבר כמעט.
בצד השני של סודאן היום שלטו הבריטים. יש הרבה משקעים בשטח והשטח מכיל יערות ואדמות פוריות.
לכן דרום סודאן היה מורכב משבטים שונים שהתגוררו במקומות שונים של היער ולא היה קשר בינהם.
בשיטה הקלוניאלית הידועה הבריטית כבשו ואז העסיקו את ילידי המקום בעבודה בתנאים נוראים.
הילידים עבדו בשדות (שלהם שנגזלו ע"י הבריטים) שהם קשורים בשרשראות שלא יברחו, תמורת מזון ומיים. (כל המעצמות הקולוניאליות נהגו כך הבריטים לא היו יוצאי דופן)
הבריטים התעשרו והכל היה בסדר מבחינתם.
הבריטים גם שלחו מסיונרים בכדי "להוציא את הילידים מעבודת אלילים ולקרב אותם להיות בני אדם"
ככה באמת הם חשבו. חלק מהאפריקאים אכן התנצרו. בכל מקרה מדובר כפי שכתבתי בשבטים שונים אשר אין קשר ביניהם.
השלטון המיצרי בצפון סודאן החל להציק לבריטים. הם חששו שלמצרים יש שאיפות להגיע גם לדרום.
הבריטים שלחו כוחות צבא והגיעו להסכם עם שליט מצריים באותה תקופה- מוחמד עלי על גבול בין מצריים לסודאן. המצרים נסוגו מעט צפונה והבריטים התירו להם להחזיק בחלק של סודאן הגבול שנקבע אז הינו הגבול הקיים היום בין מצריים לסודאן.
אחרי ההסכם השיגו הבריטים את מרבית כוחות הצבא שלהם מצפון סודאן לדרום.
כל זה בערך ב 1850
המוסלמים המצרים שהפכו למוסלמים סודאנים החלו במרד.
באותו תקופה הכריז על עצמו סודאני בשם מוחמד אחמד כעל מהדי (משיח) ופרץ מרד הידוע בשם מרד המהדי.
נישאים על גבי התלהבות דתית הצליחו כוחות המהדי לנצח את הכוחות הבריטים המעטים שהיו בצפון סודאן וכוננו מדינה מוסלמית אשר ברור לנו מה היחס שהם נתנו לאותם אפריקאים מועטים שנשארו אחרי כל הפרעות הקודמות.
הבריטים גייסו צבא ומדינת המהדי ששלטה בערך 20 שנים התמוטטה אבל בכל מקרה נקבע הצפון כמוסלמי-ערבי לחלוטין והדרום שהיה בשליטה בריטית כל הזמן נשאר אפריקאי ולא מוסלמי.
מאז ועד עצמאות סודאן שלטו הבריטים במדינה שמורכבת משני חלקים.
זה הרקע למבנה האוכלוסייה של סודאן.
כאשר קיבלה סודאן נכלל הדרום בשטחה של סודאן המאוחדת משיקולים שונים וכפי הנראה לא נכונים.
חלק משיקולים של יחס בין מעצמות קולוניאליות, חלק מלחצים של הצפון שרצה את השטחים הפוריים של הדרום, חלק מהעבודה שממש לא עניין את הבריטים מה יהיה בסודאן המאוחדת וכדומה.
במקום להקים שתי מדינות- אחת מוסלמית בצפון ואחת מוסלמית בדרום הוקמה מדינה אחת בשם סודאן.
הצפון קיבל את השליטה במדינה החדשה ומאז נעים היחסים בין הצפון השליט לדרום במסלול של התנגשות.
ככול שהסכים הצפון ללכת לקראת הדרום כך המתח ירד ולהיפך.
מעשי רצח, דיכוי ומרידה היו לאורך כל השנים בסודאן והעוצמה שלהם הייתה בהתאם לרמת המתח.
ככל שהשלטון ראה עצמו כשלטון סודאני שני הצדדים התקרבו ככל שהשלטון ראה עצמו ששלטון ערבי ו\או מוסלמי שני הצדדים התרחקו.
בשנים האחרונות השלטון בסודאן הפך יותר ויותר איסלמי קיצוני ולכן גם פחות ופחות סובלני לדרום.
צבא סודאן (בעידוד איראני) מנסה לטהר את המדינה מגורמים לא איסלמים.
השיטות ידועות לכולנו.
השלטון האיסלמי הקיצוני גם מסייע להבריח נשק לחמאס כפי שהתפרסמו ידיעות.
המערב שמנסה להגן על תושבי הדרום מפני רצח עם הוא כמובן האוייב (הצלבני)
ששוב רוצה לכבוש מדינה מוסלמית
ואם אפשר גם לצרף את ישראל כמי שעומדת מאחורי הגינויים והוצאת צו מעצר בין לאומי נגד שליט סודאן באשמת פשעי מלחמה אז כמובן עושים זאת.

במידה מסויימת של אירוניה אפשר לומר שמתנת הנילוס של מצריים הפכה לקללת הנילוס של דרפור.




myspace web counter