הקדמה: לאור המאבק ביננו לבין איראן הינה מאמר שחוזר אחרונית למאבק שהיה כבר בין בבל וירושליים.
המאמר פורסם ב http://www.imti.org.il/show_art.php?id=314
בבל וירושלים. מאת: אביעד מוסקוביץ
במקרא הובילה הקטסטרופה של המבול לרעיון הקוסמופוליטי של מגדל בבל. הקטסטרופה של מלחה\"ע השנייה הובילה לבסוף לקוסמופוליטיות של האיחוד האירופי. אל מול גישות אלו המקדמות משטר ושלטון משותפים, עומדת ירושלים ומציעה את האופציה של מוסר וערכים מאחדים
המאבק בין ירושלים לבבל
המאבק בין ירושלים לבבל
בועידת סן פרנסיסקו, מנצחי מלחמת העולם השניה, דנו בדרך בה ניתן למנוע את הישנותה של המלחמה ובאופן שבו ניתן לחסום התפרצות מחודשת של דחפי ההרס המפלצתיים הנטועים באדם. הפתרון שהוצע הוא הקמת מסגרת על מדינית – "האומות המאוחדות". מהלך זה שודרג על ידי מדינות אירופה החותרות בשנים האחרונות לכונן מסגרת על לאומית אשר תנגוס בסמכויותיה של מדינת הלאום - "האיחוד האירופי".
איחוד זה הולך וגדל בתקופה האחרונה ומדינות רבות העומדות בתור על מנת להיכלל במסגרת מטא מדינית זו, מוכנות להקריב את עצמאותן ולטשטש את זהותן לטובת היבלעות במדינת הענק ההולכת ומתהווה.
התפיסה העומדת ביסוד מהלכים אלו היא שבאמצעות טשטוש המסגרת הלאומית והתמזגות במסגרת המאחדת בין לאומים, ניתן לתת מענה טוב יותר לנטייה המלחמתית שבטבע האנושי.
במאמר הקרוב אבקש לשחזר את עמדת המקרא בשאלה זו.כאשר חוזה ירמיהו את חורבנה של בבל. הוא מתאר אותה כנקמתה של ירושלים "חמסי ושארי על בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל ישבי כשדים תאמר ירושלים".
ירמיה עושה פרסוניפיקציה של הגיאוגרפיה. ההיסטוריה היא מלחמה בין ערים, בין ירושלים לבבל.
מיקומה של נבואה זו בספר ירמיה דורשת עיון.
באמצע נבואות על חורבן ירושלים על ידי בבל, מתנבא ירמיה שעתידה בבל ליפול לקול צהלתה של ירושלים.
בעריכה זו יש מעין נבואת נחמה האומרת שתבוסתה של ירושלים לבבל היא ארעית. בפרספקטיבה הרחבה יותר, ירושלים תנצח.על רקע הצבתה של ירושלים כניגודה של בבל, ניתן לשרטט תכנית פרשנית שיעדה – חשיפת יעודה של ירושלים. אם נבין את חטאה של בבל, נבין גם את תכליתה של ירושלים.התנ"ך מלווה את בבל, מראשיתה המיתית בסיפור מגדל בבל, עד לסופה האפוקליפטי בנבואות ירמיהו וישעיהו.
בשורות הקרובות אראה שנבואות חורבנה של בבל מנהלות דיאלוג עם מיתוס הקמתה של בבל.
תקומתה וחורבנה של בבלנפתח בניתוח המיתוס המכונן של בבל.
תקומתה וחורבנה של בבלנפתח בניתוח המיתוס המכונן של בבל.
לאחר המבול האנושות מתארגנת כיחידה לאומית ומדינית אחת על מנת לעשות לעצמה שם. "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ"
מטרת העיר והמגדל כפולה: לעשות לעצמם שם ולמנוע את פיזורם בארץ. נראה שבכך מהווה הפרוייקט הארכיטקטוני הענק את תגובת האנושות למבול. בימי המבול השמיים התקיפו את הארץ, באמצעות בניית מגדל בבל אנשי הארץ עולים לשמיים. אולם נראה שהם אינם רוצים לתקוף את השמיים, אין כאן נקמה, הם מנסים להימלט אל השמיים.
בעקבות המבול הם מבינים את הארעיות והשבריריות של החיים על הארץ, וממנה הם רוצים לברוח. זו גם הסיבה לרצון הגדול ביצירת השם. על פי המקרא, לשם דואג האדם שחרד להמשכיותו הפיסית.
אדם המודאג מכך שהוא וצאצאיו לא ישרדו מבקש להנציח את עצמו באמצעות מוניומנטים השותלים את שמו בתודעת הדורות שאחריו. "ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש. כי כה אמר ה' לסריסים [...] ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת".
ואכן באופן מעט קומי, הם עושים לעצמם שם. אך לא הצלחת הפרוייקט האכיטקטוני מעניקה להם את השם, אלא דווקא כשלונו. "ויפץ ה' אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר.
על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ".
הניסיון להגיע לשמים אינו מאפיין רק את המיתוס המכונן של בבל, אלא גם את סיפור נפילתה.
על פי ישעיהו וירמיהו גם יחד, בבל, ערב נפילתה, אכן נגעה בשמיים. ישעיהו מתאר את יוהרתו של סנחריב מלך בבל באמצעות מטפורת כיבוש השמיים. "ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון. אעלה על במתי עב אדמה לעליון. אך אל שאול תורד אל ירכתי בור".
כיבוש השמיים, הוא סמל לגאוותו של מלך בבל, ועל כן גם סיבת נפילתו.
גם על פי ירמיהו המגע בשמים הוא סיבת נפילת בבל. ירמיה אומר שהעוול האתי של בבל נגע בשמיים. "כי נגע אל השמים משפטה ונשא עד שחקים". הניסיון לגעת פיסית בשמים הקים את בבל, הריקבון המוסרי שנגע בשמים החריב אותה. ישנו הבדל אחד בין הסיפורים. בסיפור המכונן, הם כשלו בבניית מגדל פיסי אשר יגע בשמים.
בסיפור המסיים הם הצליחו בבניית מגדל של עוולה מוסרית אשר אכן מגיע לשמיים.
אם כן, בנבואות חורבנה של בבל ניתן לראות דיאלוג פרשני עם סיפור תקומתה.
הניסיון לגעת בשמיים הוא סיבת תקומתה של בבל, אותו הניסיון עצמו הוא סיבת נפילתה וקריסתה. אך ישעיהו מוסיף לכך מימד אירוני. בבל קיבלה את שמה כשלא הצליחה לגעת בשמים, ובחורבנה אומר הנביא שהיא מאבדת את שמה מכוח הצלחתה להביא אל השמיים את גאוותה.
"והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד נאם ה'"לירמיה יש קריצה נוספת המחברת בין הסיפור התקומה לסיפור ההחרבה. "עלה על בבל הים בהמון גליו נכסתה, היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה".
בבל קמה כתגובה למבול וכדי למנוע מבול, אך כשהיא חרבה זה היה מגל צונאמי ששטף אותה. בסוף היא חרבה מכוח אותה התופעה שלשם ההימלטות ממנה היא קמה.
כללו של דבר, הנביאים רואים בסופה של בבל השתקפות של תקומתה. השאיפה לשמים שיצרה את העיר החריבה אותה, המבול שחרדתו יצר את העיר הציף אותה. נקמתה של ירושלים, היא החרבתה של בבל באמצעות אותם הכלים שייסדו אותה.
הציונות של ישעיה נשוב לשאלה הפותחת כיצד ההיסטוריה של בבל היא ניגודה של ירושלים?
הציונות של ישעיה נשוב לשאלה הפותחת כיצד ההיסטוריה של בבל היא ניגודה של ירושלים?
לכך יש לישעיה תשובה מפתיעה.
"והיה באחרית המים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל ה' ה' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ושפט בין הגוים והוכיח לעצים רבים וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". ירושלים עתידה להתנשא בראש ההרים ולקבץ אליה את כל העמים.
הסיפור על העיר הגדולה הראשונה בהיסטוריה (בבל) משתקף בסיפור על העיר של קץ ההיסטוריה (ירושלים). העיר הראשונה מנסה להתמקם בשמיים על מנת לאחד את האנושות, גם העיר האחרונה תתמקם בשמים על מנת לאחד את האנושות. ירושלים עתידה להיות בבל!
בבל כשלה ביצירת מבנה גבוה ומאחד בין עמים. ירושלים תצליח במקום שבו בבל כשלה.
ירושלים היא בבל האמיתית. אך ישנו הבדל אחד. בחזונו של ישעיהו, בירושלים אין ניסיון לייצר האחדה גיאוגרפית של האנושות. כל העמים נותרים במקומם. אין גם ניסיון לייצר האחדה מדינית, כל העמים ממשיכים להיות מאורגנים במסגרותיהם המדיניות. התשתית לסולידריות כלל אנושית לא תהיה פוליטית, כדוגמת מגדל בבל או האיחוד האירופי. התשתית המשותפת לא תהיה תשתית של כוח אלא של רוח.
ציון לא תשלוט באנושות, היא תעורר השראה עבורה. "ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים".כל המוטיבים של בבל הראשונית משתקפים בירושלים עתידית. שיבתם של המוטיבים מבליטים דווקא את היותה של ירושלים תיקון של בבל שבסופו היא מציבה מודל המנוגד לבבל. אם נחבר את המהלך הנבואי כולו נגלה מהלך מרתק. בבל, תיפול כשהיא תשחזר את רגעי תקומתה. ירושלים תנצח כשהיא תשחזר ותתקן את רגעי תקומתה של בבל. הפנטזיה הלאומית של רוב המדינות החזקות בעת החדשה היא פנטזיה של שליטה.
הציונות המקראית יוצרת פנטסיה של השראה. לא לשלוט בגויים - להיות "אור גויים", תחת מגדל בבל של עוולה מוסרית לייצר בירושלים מגדל אור של מופת מוסרי. זו התשובה המקראית לשאלה שנשאלה לאחר מלחמת העולם השניה ביאלטה. הסולידריות האנושית תצמח לא ממסגרת מדינית משותפת אלא ממסגרת ערכית משותפת, אשר קידומה יכניס את האנושות לעידן חדש שבו 'לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה'. לאחר המבול המקראי קמה מסגרת על לאומית – בבבל. לאחר המבול המודרני (השואה ומלחמת העולם השנייה) קמו האומות המאוחדות ומאוחר יותר האיחוד האירופי. מגדל בבל, הוא כנראה הריאקציה האנושית הטבעית לקטסטרופה.
העולם האירופי בו הדומיננטיות של המחשבה הפוסט מודרנית, חוסמת את אפשרות קידומה של תשתית ערכית משותפת לכל האנושות, עקב האמונה שאין ערכים אוניברסליים, מציע מסגרת מדינית מאחדת, תחת ערכים מאחדים.בתקופה בה האנושות מקימה לתחייה את האידיאל של בבל.
לציונות יש תפקיד – להקים לתחייה את האידיאל המנוגד לבבל ולהשיב לשיח הרוחני ,הישראלי והעולמי, - את חזונה של ירושלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה