מאמר של שאול נעים ולאחריו מאמר שלי
שאול נעים:
השבוע לפני 70 שנה
29/05/1940-03/06/1940
דונקירק –הנסיגה הימית הגדולה בהיסטוריה
הכוחות הבריטיים בבלגיה כותרו מכל הצדדים ע"י הגרמנים שהתכוננו לחסלם.
נשאר רק נמל קטן ומזח זעיר ודרכו ביקש הצי הבריטי לפנות את החיילים.
הבריטים גייסו 900 כלי שייט קטנים אזרחיים על מנת לסייע לצי :סירות מנוע,ספינות לוויתנים,סירות הצלה,
דוגיות,דוברות,שולות מוקשים ומספר משחתות. בכלי השייט היו דייגים,בנקאים,נהגי מוניות וערב רב של
יורדי ים. במשך 5 ימים ולילות פונו 330,000 חיילים תחת מטר הפגזות אוויריות בלתי פוסקות.
ותיקי קרבות אמרו שהמצב בדונקירק היה הגרוע ביותר שהם ידעו מעודם, אולם הרוח האנגלית התגלתה
במלוא איתנותה. ספינות התנגשו, נמעכו, נמחצו, חלקן טבעו --אולם הפינוי נמשך ללא הפסקה.
מצבורי דלק בוערים גרמו לגלי חום וגלי קור מהרוח והמים .
כעבור 5 ימים ולילות הפינוי הימי הגדול בהיסטוריה הושלם.
היה זה נס גדול, הצלה אגדית "תבוסה צבאית אדירה".
20 יום קודם לכן ב 10 במאי, צ' רצ'יל מתמנה לראש ממשלת אנגליה לאחר התפטרות צ'מברליין.
(צ'מברליין האיש עם הכובע והמטריה-סמל התבוסתנות )
דונקירק היתה נקודת מפנה במלחמת העולם השנייה.מפלה מוחצת הפכה לנצחון מוסרי מופלא.
צ'רצ'יל התעודד והכריז : אנו נילחם בימים ובאוקינוסים,באוויר,בחופים,בשדות וברחובות,
ל ע ו ל ם ל א ניכ נ ע.
מאמר שלי:
פינוי דנקירק
כתוצאה מקיבעון מחשבתי מצד אחד (של בריטניה וצרפת)
ושל טקטיקת לחימה חדשנית (של גרמניה)
חדר הצבא הגרמני במאי 1940 לצרפת דרך בלגייה.
הגרמנים מוטטו במהירות את צבא צרפת וכוח משלוח בריטי
צבאות צרפת ובריטניה חדלו לשמש בבת אחת כוח לוחם והחיילים החלו בנסיגה מבוהלת
בצורה טבעית החלו החיילים הבריטים לנוע לעבר הצד הצרפתי של תעלת למנש מתוך תקווה
שיאספו אותם וכך הם יוכלו להגיע לצד הבריטי של התעלה.
מדובר היה ברבע מליון חיילים לוחמים.
חיילים אלו היו השלד של הצבא הבריטי אבל ברגע ההתמוטטות הם היו רק אוסף של אנשים מבוהלים
שלא רצו ליפול בשבי הגרמני.
כוחות השריון של הגרמנים עצרו לפי פקודתו של הטלר ולא המשיכו עד התעלה.
לא ברור עד היום מדוע היטלר ציוה את עצירה.
ההשערה היא שהוא לא האמין כי הכוח הצרפתי-בריטי התנפץ במהירות כזו
ואם ישלח את השריון יותר עמוק לצרפת הכוח יכותר ויושמד.
הכוחות הנסוגים התרכזו בעיר הנמל הצרפתית דנקירק.
הבריטים נצלו את עצירת הגרמנים, הם שלחו את כל הספינות שיכלו להשיג:
ספינות מלחמה, ספינות דייג,ספינות סוחר ,ספינות טיולים, ספינות פרטיות בקיצור כל מה שצף
והצליחו לחלץ קרוב ל 350,000 חיילים בריטים וצרפתים.
חיל האויר הבריטי ניסה גם הוא לסייע אבל הוא היה חלש מדי בכדי להדוף את המטוסים הגרמנים
והסיוע שהוא נתן היה בנסיונות למצא מסלולי נחיתה מאולתרים וקליטת חיילים כמה שאפשר
אבל ברור שזה היה טיפה בים. עיקר החילוץ בוצע דרך הים.
פעולת החילוץ ההמונית שהתבצעה תוך כדי הפצצות אוויריות של הגרמנים אבל עצירה
לא ברורה (ושגויה לחלוטין מבחינה צבאית) של כוחות היבשה הגרמנים נקראת הנס של דנקירק.
עד היום ישנו ויכוח מה היה קורה אם לא היה מתבצע החילוץ והגרמנים היו שובים את אותם חיילים.
ישנה טענה כי הגרמנים היו פולשים לבריטניה גם ללא יתרון אווירי מכיוון שלא היה אז לבריטים
אפשרות לבלום אותם וזה אומר למעשה סיום אחר של המלחמה.אבל על כך אפרט יותר בקרב על בריטניה.
הבריטים טוענים שהם היו הודפים שפלישה כזו בכל מקרה.
קשה לדעת אבל ברור שעיקר צבא היבשה הבריטי היה מושמד והיה לוקח הרבה מאוד זמן לבנות כוח יבשתי רציני בכדי להכריע את המלחמה.
בכל מקרה היחס של הבריטים למעשה החילוץ בדנקירק הוא כפול:
מצד אחד מדובר בחילוץ הרואי , אנשים סיכנו חייהם והצילו רבבות אנשים תוך כדי הפצצות של חיל האוויר הגרמני
ומצד שני מדובר בחילוץ לאחר תבוסה קשה מאוד של הבריטים בשדה הקרב.
זאת הסיבה מדוע אין התייחסות בבריטניה לנס של דנקירק.
ניתן למצוא דוגמא ליחס הדואלי של הבריטים של דנקירק ביחס למפקד הכוחות הבריטים בצרפת
הלורד גורט.
גורט הוא זה שיזם וארגן את הפינוי ההמוני בניגוד לדעה של המטכ"ל הצרפתי שבחר להיכנע
הצרפתים סרבו להצעה האנגלית לשלב את הצי הצרפתי בפעולות החילוץ ולאחר מכן
להישאר בבריטניה.
כאשר גורט הגיע לבריטניה לאחר פעולת החילוץ הוא מונה לשליש צבאי של מלך בריטניה
במילים אחרות הוא פוטר מהצבא אבל ניתן לו תפקיד של כבוד.
נכשל בקרב אבל הצליח לחלץ בצורה מרשימה את החיילים.
נ.ב
הלורד גורט מונה לנציב עליון בשנת 1944 בארצנו ושימש בתפקיד שנה אחת.
אחרי שנה הוא חלה בסרטן ונפטר כעבור שנה.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה