אמא של אורי אילן

לגבי פרשת שליט-יש שאלות לא פשוטות: עד כמה לשחרר רוצחים, עד כמה להכנע לטרור.

לכל אחד יש את הדעה משלו. גם לי כמובן יש דעה אבל זה לא המקום.

אני רוצה לספר על פרשה שחלקה ידוע וחלקה לא.

חוץ מהסיפור המרתק ובמידה מסויימת הלא יאמן צריך לראות כיצד השתנתה החברה הישראלית.

הינה הסיפור:
פרשת אורי אילן התפרסמה לפני 55 שנים.
בפרשה זו יש תכונות שאינן נפוצות כיום- פטריוטיות, ציוניות,שליחות וכדומה.
מטבען פרשות הולכות ונשכחות.
ישנם כאלו שמכירים את הפרשה, יש כאלו שמכירים חלק מהפרשה וכמובן יש כאלו שאימם מכירים בכלל.
מה שלא ידוע כמעט לציבור היא פרשה שקשורה לכך והיא אמא של אורי אילן.
כל אותן תכונות שציינתי מקודם באות לידי ביטוי לא פחות בפרשה של אמו של אורי אילן.
נתחיל בפרשת אורי אילן.
בדצמבר 1954 5 חיילים (ביניהם אורי אילן) נפלו בשבי הסורי.
הם חדרו לתחום סוריה בשביל לתחזק מתקן האזנה עבור ישראל.
ה 5 הוחזקו בנפרד בכלא אל מאזה בסוריה ושם עברו חקירות מלווות בעינויים ע"י הסורים.
אורי אילן חשש שלא יוכל להחזיק מעמד בעינויים ויאלץ למסור על מתקן האזנה.
הוא התאבד בתא הכלא.
כאשר הוחזרה גופתו לישראל התברר כי הוא השאיר פתק צמיד לאצבעות רגליו.
את הפתק הוא חורר באמצעות סיכה ובפתק נאמר משפט שנאשר לנצח: "לא בגדתי".
בן 19 היה במותו.
הוא שלח יד בנפשו בכדי לא לגלות סודות מדינה. כל מילה מיותרת.
האחרים לא עמדו בעינויים ומסרו על מתקן האזנה.
הם הואשמו בבגידה.
במשך השנים חדרו ההכרה וההבנה כי אין אפשרות לשאת עינויים ולכן במהלך השנים הם קיבלו חנינה
גם אחרי מותם. משה קצב בהיותו נשיא חנן בשנת 2005 את האחרון מביניהם.

לפני שנתחיל בסיפורה של אימו של אורי אילן אני רוצה לספר משהו אחר ולאחר מכן הדברים יקושרו.
בשנות ה 50 היו בישראל מספר תנועות שמאל ציוני , פטריוטי וקומוניסטי.
לא מדובר על תנועות שמאל אנטי ציוני כמו שיש היום שרובן מורכבות מערבים ומעט יהודים לקישוט
אלא תנועות ששילבו ציוניות וקומוניזם.
הם ראו בברית המועצות סמל ומופת לאידיאולוגיה הקומוניסטית הטהורה ושאפו להקים במדינת ישראל
משטר ציוני קומוניסטי.
(ברור שהם לא ידעו על משטר הטרור של סטלין ועל היחס לישראל וליהודים אבל
על הקשר הגורדי בין התנועות הקומוניסטיות והיהודים אני ארחיב במאמר בנפרד)
ברה"מ עודדה את התנועות הללו ושאפה לחזק אותן.
אחת התנועות הללו הייתה תנועת מפ"ם.
פייגה אילן הייתה חברת כנסת מטעם מפ"ם.
כאשר נודע לה כי בנה נפל בשבי היא פנתה לשגרירות הסובייטית בת"א ובקש את התערבות ברה"מ.
הבקשה הועברה לקרמלין ושם הוחלט מתוך רצון לחזק את הקשר עם התנועות הללו לפעול לשחרור הבן.
הסובייטים פנו לסוריה והציעו שדרוג עסקאות נשק, עזרה כלכלית ועוד.
הסורים הסכימו לשחרר את אורי אילן.
כאשר נודע הדבר לפייגה אילן היא סירבה:
"אורי הוא חייל כמו כולם ,כולם משוחררים או אף אחד לא משוחרר"
הסורים סירבו לכך.
בסוף התבצעה עסקת חילופי שבויים. חזרו 4 בחיים וגופתו של אורי.
גם במקרה הזה ניתן לומר על פייגה אילן - כל מילה מיותרת.

הפלדה השקטה שנשארה אחרי סטלין.

זה מאמר על איש שכמעט לא היה ידוע מחוץ לברה"מ.

(אם כי כמו בהרבה דברים התברר כי הוא הביא בעקיפין לדבר אחר ממה שרצה להביא)

עם נפילת מסך הברזל התברר כי הוא היה דמות מפתחוההשפעה שלו הייתה רבה מאוד.

כידוע סטלין היה השם שבחר לעצמו הרודן ששלט בברה"מ ביד ברזל במשך 30 שנים.
אף אחד לא זוכר את שמו האמיתי אלא רק את השם סטלין שפירושו פלדה.
כולם מכירים את מעשי הטיהור (שם יפה למעשי רצח המוניים) שביצע סטלין.
באופן טבעי מינה סטלין לעוזרים אנשים שלא נרתעו מיישום המדיניות האכזרית.
אחרי מותו של סטלין פרץ קרב ירושה בין העוזרים ובמשך השנים עלו מנהיגים אחרים
לשלטון ואחרים הודחו, חלקם נאסרו וחלקם הוצאו להורג.
חרושצ"וב, גרומיקו,ברז"נייב,מולוטוב כל אלו שמות מוכרים יחסית.
אחד מהעוזרים של סטלין בחר להישאר בצל.
שמו ידוע הרבה פחות מהשאר בהתחשב בעובדה שהוא היה 30 שנה כחבר מלא
בפוליטבירו. הכוונה היא למיכאיל סוסלוב.
הוא אומנם לא בחר בשם של פלדה או מתכת חזקה כלשהי אבל מתברר כי
הוא למעשה היה היורש לאכזריות של סטלין.
הוא מהווה את הכותרת שרשמתי בתחילת הכתבה:
הפלדה השקטה שאחרי סטלין.
סוסלוב הצטרף למפלגה הקומוניסטית ב 1921.
עד מהרה התקדם בהררכיה המפלגתית עד שמונה לקומיסר לענייני מעוטים.
בתפקיד הזה הוא ביצע בהתלהבות ובאכזריות את הפקודות של סטלין.
מיליוני מיעוטים- אזרים,קוקזים,טטרים,קזחים וכדומה הועמסו על קרונות
וגורשו מכפריהם למקומות אחרים בברית המועצות.
עשרות אלפים קפאו למוות במסעות בקרונות פתוחים ועשרות אלפים נוספים
גוועו ברעב.
בנוסף לכך נאסרו ונרצחו עוד מאות אלפים "חשודים" בהתנהגות "אנטי סובייטית"
על כל אלו פיקח מיכאיל סוסלוב.
כאשר התגלה אי שקט בארצות הבלטיות נשלח סוסלוב לליטא.
סוסלוב אמר לעמיתיו במפלגה כי מבחינתו אין לו בעייה שלא ישאר אף ליטאי
בליטא או כפי שהוא ניסח "ליטא ללא ליטאים".
אמר ועשה- מאות אלפי ליטאים נשלחו לגולאג.
עשרות אלפים מתו ברעב או סתם נרצחו.
המטרה הושגה: ליטא, לטביה ואסטוניה (הארצות הבלטיות) הפכו לרפובליקות שקטות וצייתניות.
במשך השנים אחרי מותו של סטלין הפך סוסלוב לסמן הימני של המפלגה.
הוא הסתפק תמיד בתואר האידיאולוג של המפלגה , כלומר מספר שתיים הנצחי.
הצבא והקג"ב תמיד ראו בו את הבוס האמיתי כך שאפילו שר ההגנה ויו"ר הקג"ב
לא יכלו לסרב להנחיות שלו, למרות שמבחינה חוקית הוא לא היה ממונה עליהם.
בסיום מלחמת העולם השנייה תבע סוסלוב יחס קשה לכל מדינה שניסתה להתמרד בשלטון
הסובייטי במזרח אירופה - הוא פיקח אישית על דיכוי המרד ההונגרי של 1956.
ב 1968 הזהיר סוסלוב את המנהיג דאז ברז"נייב כי אם הצבא האדום לא יתערב
באביב של פראג הוא יפעל להדחת ברז"נייב. הצבא האדום אכן פלש לפראג.
סוסלוב פעל כל השנים להאדיר את זיכרו של סטלין
והוא זה שדחף לפלוש לאפגניסטאן בסוף שנות ה 70.
בכל נושא של דטאנט , מירוץ חימוש, שליחת נשק לבעלי ברית וכדומה
תמיד היה סוסלוב בראש הדוחפים לעימות עם המערב.
סוסלוב מת ב 1982 ונקבר בחומת הקרמלין. כבוד שרק מעטים זכו לו.
במערב לא היה ידוע עד כמה הוא היה הדמות החזקה בברה"מ ורק
כאשר נפל מסך הברזל והתגלה מה באמת היה בישיבות הקרמלין התבררה
ההשפעה הגדולה שלו.
לסיום נקודה אירונית-
מיכאל גורבצ"וב , האיש שהביא את השינוי שגרם להתפרקות ברה"מ היה בן טיפוחיו
של סוסלוב. סוסלוב הולך שולל ע"י גורבצ"וב וחשב שהוא מחזיק בדעות כמוהו.
כך שבפועל ניתן לומר כי סוסלוב סייע לתהליך שהוא עצמו היה גדול המתנגדים לו.
אני מפרסם את המאמר בנובמבר כי זה חודש הולדתו של סוסלוב, לא הייתי בליטא אבל אני מנחש כי הם לא יציינו את החודש הזה, יתכן שהם יבחרו לציין דווקא את חודש ינואר כי זה חודש פטירתו של סוסלוב.

בוגרי הדבשת במבצע תחתונים

אני יודע שזה שם מעניין אז הינה קבלו עוד שם:
מפציצי הצימוקים במבצע ההצלה הנועז
שני השמות נכונים.
אני אסביר את שני השמות בהמשך המאמר.
קצת סבלנות והכול יהיה ברור.

שאלת ברלין הייתה מוקד לחיכוך בין המערב למזרח כ 20 שנים החל מסיום המלחמה ב 1945.
מערב ברלין היתה מובלעת בתוך מזרח גרמניה וזה היה מקור לבעיות תמידיות.
מספר פעמים היה העולם על סף עימות קונבנציונלי.
השיא היה כמובן, משבר הטילים בקובה בשנת 1962 שהביא את העולם לסף עימות גרעיני.
אנחנו נרחיב במספר מקרים בולטים בנושא ונתחיל עם משבר המצור של 1948.
ב 1945 אחרי סיום המלחמה באירופה, הכוחות הרוסיים שלטו באותם אזורים
שהם היו שם עד התפרקות ברה"מ.
מזרח אירופה הייתה בשליטת הצבא האדום וכללה את פולין, בולגריה ,צ"כיה וכדומה.
בגרמניה שלטו הרוסים במזרח כאשר ברלין, עיר הבירה של הנאצים, הייתה מחולקת לפי הסכם.
למרות שברלין נמצאה עמוק בתוך השטח הסובייטי היא חולקה ל 4 חלקים.
כל מדינה החזיקה רבע משטח ברלין. ארה"ב, בריטניה, צרפת וברה"מ.
אירופה הייתה הרוסה אחרי המלחמה.
תוך מספר שבועות מסיום המלחמה החלו להיווצר הבדלים בין השטחים שהחזיקה ברה"מ
לשטחים שהחזיקו בנות הברית המערביות.
במזרח הרוסים היו עסוקים בהידוק שליטה ובניית מדינות לווין.
במערב בנות הברית החלו לשקם את המדינות.
החל טיפול ארוך ומייגע של בניית תשתית של רכבות, מים, ביוב, בית חרושת וכדומה.
הדבר בלט במיוחד בגרמניה.
בנוסף להידוק השליטה הרוסית במזרח גרמניה הרוסים עסקו במעשי נקם.
רצח, מעצרים,עינויים, מעשי אונס, ביזה וכדומה היו דבר שבשגרה.
הרוסים גם פרקו כל מה שאפשר ממזרח גרמניה ושלחו לרוסיה:
ברזל,פחם, מזון,מכונות, משאיות בקיצור כל מה שאפשר.
תושבי גרמניה המזרחית ברחו ככל שיכלו לשטח שבשליטת המערב.
בין היתר ברחו גם למערב ברלין.
אלפי פליטים עברו למערב ברלין בכל יום.
בנוסף לכך החלו האמריקאים בהכנה לתוכנית שתשקם במהירות את אירופה המערבית
תוכנית שנקראה בשם תוכנית מרשל.
ההבדלים בין המזרח למערב החלו להיות בולטים יותר ויותר.
הרוסים זעמו על כך והחליטו לסלק את המובלעת המערבית מתוך השטח שבשליטתם.
הם החליטו להטיל מצור על מערב ברלין.
ברלין, כאמור, הייתה מובלעת בתוך מזרח גרמניה.
היו שני נתיבים יבשתיים ממערב גרמניה לברלין ושני נתיבים אוויריים לברלין.
בחודש יוני 1948 הרוסים חסמו את הנתיבים היבשתיים.
הייתה בעיה כיצד להביא אספקה ל 2.5 מיליון תושבים.
בברלין לא היו כמעט שדות תעופה תקינים. בכל מקרה להעביר מדי יום אספקה
למיליוני אנשים זה דבר לא פשוט.
לפרוץ בכוח את המצור היבשתי פירושו להיכנס למלחמת עולם שלישית.
להיכנע גם לא בא בחשבון.
לא נותרה ברירה אלא לנסות ולארגן אספקה דרך האוויר.
למבצע קראו מבצע אספקה. שם ברור ומובן.
היו חייבים להכשיר במהירות מסלולי נחיתה במערב ברלין.
המפקד הבריטי כינס מספר עשרות מתושבי מערב ברלין והסביר להם את המצב.
הוא ביקש שיתוף פעולה שלהם.
האלטרנטיבה היא כניעה והתמסרות לדוד ג"ו (הכינוי של סטאלין).
הוא הבטיח אספקה שותפת של הכל "מתחתונים ועד מזון"
בעקבות הנאום הפך שם המבצע ממבצע אספקה ל"מבצע תחתונים" בפי כולם.
תושבי ברלין ידעו מה קורה אצל הרוסים ונרתמו במרץ לעבודה.
כ 20,000 ברלינאים עבדו בהתנדבות והכשירו מסלולי נחיתה.
חומרי הבנייה נלקחו מהבניינים ההרוסים שטרם שוקמו.
המסלולים נסללו היכן שהיה מקום. כולל הפיכת כבישים מרכזיים למסלולי
נחיתה מאולתרים.
בכדי להביא את האספקה גייסו הבריטים והאמריקאים את מיטב הטייסים שהתמחו באספקה.
בימי המלחמה הייתה יחידה משולבת בריטית אמריקאית שהצניחה אספקה רצופה
לכוחות בסין.
האספקה עברה בנתיב האווירי מעל הרי ההימלייה.
אזור זה נקרא הדבשת של העולם והכינוי של היחידה היה יחידת הדבשת.
כאשר פרץ המשבר גויסו בוגרי הדבשת להטיס אספקה לעיר הנצורה.
לפני שנמשיך אז חוב אחד כבר סילקתי:
ברורה הסיבה לכותרת של "בוגרי הדבשת במבצע תחתונים".
נחזור למבצע עצמו.
הרוסים עשו ככל יכולתם להפריע לטייסים.
חוץ מלירות עליהם הם ניסו כל דבר אפשרי.
מטוסי קרב רוסיים התקרבו מאוד למטוסים.
פרוז"קטורים עזים ניסו לסנוור את הטייסים בזמן הנחיתה.
הושמעו קולות עזים של התפוצצויות.
ניסו לחבל ברשת הקשר.
ירו בקרבת המטוסים.
אבל שום דבר לא עזר.
האספקה המשיכה להגיע. אלפי ברלינאים אסירי תודה עזרו לפרוק
את המטוסים שנחתו ולהכין אותם לטיסה חזרה.
הברלינאים קיבלו באהבה את הטייסים ששנים ספורות לפני כן הפציצו והרגו מאות אלפים.
מאות טייסים סיכנו את חייהם עבור אנשים שהיו אויביהם מכבר כנגד
בעלי בריתם לשעבר.
כ 30 טייסים אף שלמו בחייהם בנחיתות לא מוצלחות בתנאים הקשים
שהחריפו בזמן החורף.
תארו לכם כיצד נוחתים בתנאים כאלו בשלג כבד.
כמו בהרבה מקרים גם פה ההיסטוריה זזה ב 180 מעלות.
בני ברית הפכו לאויבים ואויבים הפכו לבני ברית.
בשיא הרכבת האווירית נחת מטוס בברלין בכל 62 שניות.
כינויים של המטוסים היו "מטוסי הצימוקים" וזאת על שהם הביאו לברלין הכול
כולל פינוקים. זה כבר לא היתה שאלה של קיום אלא רצון להביא עוד
בכדי להוציא את העיניים לרוסים.
זה כבר תשלום של החוב השני "מטוסי הצימוקים במבצע ההצלה הנועז".
סטלין ראה כיצד המבצע לא רק שאינו נכשל אלא גם מעודד עמים אחרים במזרח
להעריץ את בנות הברית ואחרי שנה החליט לבטל את הסגר.
הנהירה למערב ברלין המשיכה וזאת הייתה הסיבה לבניית חומת ברלין המפורסמת.
הרכבת האווירית הייתה למעשה הדבר ששבר את המחסומים בין בנות הברית לגרמניה
המערבית.
כאשר ביקר נשיא אמריקאי ,הנשיא קנדי, במערב ברלין 12 שנים לאחר מכן והכריז
בגרמנית: "אני ברלינאי" הריעו לכבודו תושבי ברלין. זה לא נשמע מאולץ ומלאכותי
זה היה אמיתי.
תושבי ברלין לא שכחו את הטייסים האמיצים שהצילו את ברלין.

איפה יוסל'ה

מאז תחילת התנועה הציונית במחצית השנייה של המאה ה 19 יש קונפליקט בין הציונות לדת.
חלקים שונים מהציבור הדתי מקבלים בצורה שונה את הציונות.
זאת הסיבה שהצהרת העצמאות ניתנה בצורה מעורפלת כך שכל אחד יוכל לפרש אותה כרצונו.
שאלות קריטיות של מהות המדינה נשארות עמומות כך שכולנו נוכל לחיות ללא מלחמות אחים בארץ.
(על הסיבות וההתייחסות של זרמים שונים ביהדות לגבי הציונות אני אתייחס במאמר בנפרד).
פרשת יוסלה שומכר הייתה פרשה שאיימה להביא לידי קרע של ממש בעם בין חרדים ושאר העם.

יוסי שומכר עלה בגיל 6 עם הוריו בשנת 1958 מברה"מ.
הוריו הביאו אותו לסבו החרדי בכדי שישגיח עליו מספר חודשים בעוד הם מתארגנים בארץ החדשה.
כאשר הם ביקשו מהסבא להחזיר אותו סירב הסב.
לטענתו הם לא היו מספיק דתיים.
הם היו שומרי מסורת והסבא דתי.
גם פסק דין של בית המשפט לא הואיל והסבא העדיף ללכת לבית הסוהר בכדי שהוא
"יוכל להציל נפש אחת בישראל" כהגדרתו.
בארץ החלו ויכוחים סוערים.
חוגי החרדים נחלקו ביניהם.
חלקם הצדיקו בפה מלא את הסבא והיללו אותו כגיבור.
חלקם התחמקו מתשובה בקשר לשאלה של זכות ההורים וחוקי מדינת ישראל.
מחוץ לחוגי החרדים היה כעס גדול.
הרי גם כך יש סוגיות עקרוניות שמדחיקים אותן ומשתדלים לא לגעת בהן.
כמו שירות בצבא , כמו אופייה של המדינה ומעל לכל מי קודם למי צו הרבנים או חוקי המדינה.
הרוחות הלכו והתלהטו והחלו אף תגרות ידיים.
כל חרדי הותקף בשאלה "איפה יוסלה".
זאת הייתה גם הכותרת בעיתונות (לא זו החרדית).
שני הצדדים עלו על מסלול התנגשות.
בקרב החילונים הייתה הרגשה כי אסור לתת לחרדים לנצח, צריך פעם אחת ולתמיד לקבוע שזו מדינת חוק ולא מדינת הלכה.
בקרב הציבור החרדי היו עצרות המונים בתפילות נגד החזרת הילד.
כאשר החלה המשטרה לחקור התברר כי הילד הוברח לחוגים חרדים בישראל ומשם
הוברח לצרפת ע"י גיורת בשם רות בלוי (אישה מיוחדת שאולי גם עליה אכתוב מאמר).
הקולות המתונים משני הצדדים שקראו להתדברות נמוגו ובארץ החל שעון חול לקראת עימות.
במצב דברים זה ,כאשר הארץ צועדת לקראת עימות בין חרדים וחילונים התערב ראש הממשלה
בן גוריון, הוא הטיל על ראש המוסד , איסר הראל, למצא את יוסי שומכר.
עד כמה שאני יודע זו הייתה פעם ראשונה שהוטל על המוסד תפקיד מעיין זה וזה מראה על
החשש הכבד ממלחמת אחים.
כעבור 6 חודשים של עבודה מאומצת אותר הילד בניו יורק אצל חסידי סאטמר.
הוא הוברח לצרפת , מצרפת לבלגייה ומשם לארה"ב.
הוא סיפר כי בשדה התעופה הוא הולבש בבגדי ילדה ונאמר לו להגיד כי רות בלוי היא אימו.
הוא הוברח לצרפת , מצרפת לבלגיה ומשם לארה"ב.
הילד הוחזר להוריו, שירת בצבא וחי עד היום כמו אחד האדם, הוא חובש כיפה סרוגה.
בכדי להרגיע את הפרשה לא ננקטו צעדים חריפים משפטיים נגד האנשים שהיו מעורבים
בחטיפת הילד.
בכל מקרה גם קרוב ל 50 שנים אחרי הפרשה, הסוגיות עדיין במחלוקת בחברה הישראלית
מי קודם למי ,צו הרבנים או חוקי המדינה?

בסך הכל הוא רצה לעלות למכה

בתחילת המאה ה 14 בהיותו בן 21 רצה צעיר מרוקאי מפס שבמרוקו לקיים את מצוות החאג" (עלייה למכה).

כל מוסלמי מחוייב לעלות למכה לפחות פעם בחייו.

הצעיר ששמו היה אבן בטוטה החל במסע, התלהב מעצם ההליכה והחל שורת מסעות אותם סיים כעבור 40 שנים.
הוא עבר מרחק של 120,000 ק"מ, ברגל, רכוב על סוס,חמור או גמל או שט באוניות באוקיאנוסים .
נסביר עוד מעט מדוע הוא אינו מפורסם אבל
המרחק שהוא עבר גדול יותר מהמרחקים אותם עברו מגלי ארצות מפורסמים:
קלומבוס, ואסקו דה גאמה, מגלן ומרקו פולו.
רשימה חלקית של המקומות בהם ביקר אבן בטוטה כוללת את :
לוב, אלג"יר, סעודיה,עיראק,איראן,אפגניסטן,ספרד,פורטוגל, אפגניסטן,הודו,סין,מונגוליה,
האיים המלדיבים ,ארצות אפריקה השחורה שלא היו ידועות כגון מאלי וניג"יר ועוד.
את המימון למסעות הוא קיבל משליטים שביקשו ממנו לגלות אוצרות ומקומות לכיבוש.
אבן בטוטה היה חוזר אחרי כל מסע ומתאר בפירוט לעוזרי המלך את מה שעבר.
הספרים ובהם זיכרונות המסע היו רכושו של המלך (השליט) שמימן את המסע של אבן בטוטה.
אסור היה לאבן בטוטה לספר על ממצאיו בארצות השונות כי הידע היה רכוש המלך וכך
לא ידוע היה על המסעות השונים שכן הוא נסע במימון של מספר מלכים.
בין המסעות הוא הספיק להתחתן מספר פעמים ולהוליד ילדים שחלקם הוא לא זכה להכיר.
במשך השנים נשכח אבן בטוטה וספריו נשארו פזורים בספריות שונות.
במאה ה19 התגלו ספרי מסעותיו של אבן בטוטה ע"י חוקרים אירופים בספריות המלוכה
במרוקו ואלג"יר. הם החלו לחפש בספריות שונות ומצאו את כלל הספרים.
הספרים הללו הם המקור העיקרי ללימוד ההיסטוריה של מספר מקומות שלא היה ידוע מה קרה
במקומות אלו בתקופה קדומה.
כיום אבן בטוטה מהווה מוקד לגאווה של האיסלם על שמו יש רחוב במזרח ירושליים
וב 2005 נקרא על שמו מרכז קניות ענק בדובאי.

הגניבה של המונה ליזה.

כל אחד יודע כי המונה ליזה היא יצרת האמנות המפורסמת ביותר בעולם
הרבה פחות יודעים כי המונה ליזה נגנבה ממוזיאון הלובר שבצרפת
הרבה פחות יודעים כי הייתה נקודה יהודית הקשורה בעקיפין לגניבה.
הינה הסיפור.
במרץ 1911 התגלה לשומרי הלובר כי המונה ליזה נגנבה.
המשטרה הוזעקה, המוזיאון נסגר נסרק כולו ולא נמצאה היצירה.
החדשות פשטו חיש מהר מצרפת לכל העולם.
בכל העולם לא הבינו כיצד ומדוע נגנבה היצירה.
הרי ברור כי אי אפשר לקנות או לתלות יצירה כזו בציבור שכן כל אדם יזהה מייד
את היצירה הגנובה.
אחרי שנתיים באפריל 1913 נתפס איטלקי בשם פרוג"יה שניסה למכור את היצירה במחיר
מגוחך של חצי מליון דולר לסוחר אמנות איטלקי שהזעיק מייד את משטרת איטליה.
צרפת דרשה מאיטליה השבה מיידית של היצירה ואת הסגרת הגנב.
ממשלת איטליה היססה לגבי החזרת היצירה בטענה שמדובר ביצירה איטלקית במקור.
הדבר גרם לקרע חומר בין שתי המדינות ואפילו למתיחות צבאית בגבול.
אחרי מספר שבועות נכנעו האיטלקים והחזירו את היצירה לצרפת.
היצירה נמצאת מאז במוזיאון הלובר.
את הגנב החליטו האיטלקים לא להסגיר.
הם החליטו לשפוט אותו באיטליה.
עכשיו מגיעה הנקודה היהודית.
פרוג"יה הסביר כי הייתה לו אהובה יהודייה שנפטרה מסרטן.
היא דמתה מאוד למונה ליזה והוא גם קרא לה כך ככינוי חיבה.
כאשר נפטרה "המונה ליזה" שלו הוא החליט לקחת לעצמו את התמונה של המונה ליזה.
הוא הגיש לבית המשפט תמונה של "המונה ליזה" הפרטית שלו ואכן נראה דמיון ניכר בין
הצעירה היהודייה ליצירה המפורסמת.
בית המשפט הכריז כי הוא לא היה שפוי במעשיו וגזר עליו עונש קל של שנה מאסר.
הצרפתים כמובן רתחו מכעס אך נאלצו להשלים עם העונש (או שלא השלימו).
כעבור שנה שוחרר הבחור ומייד נעלם.
שתי סברות להעלמותו- הצרפתים חטפו או חיסלו אותו (כמו שכתבתי מקודם "לא השלימו")
אפשרות שנייה הוא פחד שהצרפתים יחטפו\יחסלו אותו ולכן ירד למחתרת ונעלם.
עד היום לא ידוע מה עלה בגורלו.

מלחמת הכדורגל

לאור המצב המתוח של אלג"יר למצריים הינה סיפור על מלחמה אמיתית שפרצה
באמריקה הלטינית בין הונדורס לאל סלבדור בעקבות משחק כדורגל.
אני אתאר בקצרה את הסיבות למלחמה.
בשתי המדינות היה משטר דקטטורי שנשען על צבא.
הצבא דרש עוד ועוד משאבים והדרך הטובה להוכיח את נחיצותו היא מלחמה.
בשתי המדינות המצב האזרחים לא היה טוב וכל מדינה האשימה את השנייה כי היא אחראית
למצב הכלכלי הקשה ולדיכוי האזרחים.
(בדומה למשטרים הערביים שמאשימים את ישראל בכל צרותיהם).
בהונדורס החליטה הממשלה לחלק אדמות להמוני המובטלים ותוך כדי כך
סילקה הונדורס פועלים מאל סלבדור לארצם.
הפעילות הזה גרמה לשתי בעיות באל סלבדור:
צריך היה לדאוג לפועלים שנותרו ללא תעסוקה
תושבי אל סלבדור החלו לדרוש גם ממשלתם שתחלק להם אדמות.
בין שתי הארצות החלה להתעורר מתיחות פוליטית.
במצב עניינים זה התקיים באל סלבדור ב 1969 משחק מוקדם למונדיאל של 1970
אל סלבדור ניצחה 3:0 והאוהדים המקומיים תקפו אוהדים מהונדורס.
המתיחות בין שתי הארצות גברה עוד וצבא אל סלבדור פלש להונדורס.
אחרי 4 ימים הוכרזה שביתת נשק וכוחות הצבא של שתי המדינות חזרו כל אחד לשטחה.
נהרגו כ 2000 אנשים רובם אזרחים משני הצדדים.
המצב הכלכלי הורע בשתי המדינות וזה הוביל גם למלחמות אזרחים שפרצו בשתי המדינות.

החמר רוז" - רצח עם עצמי.

היו כבר דקטטורים רוצחים שרצחו מבני עמם ,
היו כבר דקטטורים שבצעו רצח עם בעמים אחרים (מי כמונו יודע)
אולם רצח עם עצמי זו תופעה ייחודית למשטר החמר רוז" בקמבודיה בשנים 1975-1979
המשטר השמיד באופן שיטתי קרוב לחצי מהאוכלוסייה הבוגרת ואלמלא טעה טעות קשה
והתחיל מלחמה עם וויטנאם הרי תוך שנים ספורות היה משמיד את עמו לחלוטין.

כיצד דבר כזה קרה, מה היו המטרות של הטירוף הזה?

פירוש המילה חמ"ר רוז הוא הקמרים האדומים (הקמבודים האדומים)
זו היתה קבוצת מחתרת שהצליחה להשתלט על קמבודיה אחרי מלחמת גרילה של 5 שנים.
מנהיג הקבוצה פול פוט הכריז על החזרת קמבודיה למצבה הטבעי.
כלומר ללא קשר עם שאר העולם , ללא התפתחות תרבותית.
האדם הקמבודי כפי שהוא.
שם המדינה שונה לקמפוצ"ייה.
הקשרים עם שאר מדינות העולם נותקו.
נאסר לדבר בשפות אחרות למעט קמבודית.
נאסר לסחור בכסף. הכסף בוטל והוצא מחוץ לחוק.
כל הערים רוקנו מתושביהן והאנשים הוכנסו לחוות חקלאיות.
בחוות הועבדו האנשים עד מוות.
חלק מתו ברעב, חלק ממחלות, חלק מעבודה קשה וחלק פשוט נרצחו.
כל מי שהיה חשוד בהשכלה כלשהי נרצח.
בעלי משקפיים נרצחו כי הם היו חשודים כמשכילים.
מהנדסים, מורים, טכנאים, רופאים וכדומה – חוסלו מייד וללא משפט.
בתי ספר, גני ילדים, אוניבסיטאות נסגרו ונהרסו.
יום יום אחרי שעות עבודה ארוכות נאלצו האנשים לשמוע שיעורי אידיאולוגיה
מי ש "ניקר" מרוב עייפות נרצח.
מסביב לחוות הוטמנו מוקשים והמוני בורחים מתו או איבדו רגליים.
(גם כיום 30 שנים אחרי מתפוצצים מוקשים ישנים בכל רחבי קמבודיה).
ילדים מונו למפקדי החוות מכיוון שהם לא "נגועים" בחיידק "הקידמה מקוללת" כמו המבוגרים.
הילדים היו ,כמובן ,שטופי מוח, ורצחו ללא הפסקה.
מאות אלפים הושמו בצינוקים אפלים וסבלו עינוי תופת.
אחרי התבוסה מול ווייטנאם הסתתרו החמר רו"ז ביערות וניהלו מלחמת גרילה
בוייטנאמים ובממשלה החדשה שקמה בקמבודיה תוך כדי רציחות נוספות של אזרחים.

רק אחרי קרוב ל 20 שנים של מלחמת גרילה התפרקו החמר רו"ז.
חלק קטן מהם הועמדו למשפט הגרעין הקשה הצליחו לברוח מהמשפט- הגיל עשה את שלו.
פול פוט עצמו מת מהתקפה לב בשנת 1998.

בקמבודיה גדל דור ללא יסודות של השכלה, ממשל וכדומה.
סיוע מערבי בקנה מידה עצום מנע רעב גדול ורק בשנים האחרונות המדינה החלה להתאושש
מורים מארצות שכנות ומהמערב באו ללמד בבתי ספר.
אוניבסיטאות החלו להיפתח מחדש רק בשנות ה 90.

עד היום ישנם מחקרים שמנסים להבין את התופעה הייחודית הזו.

טעות ניווט תורכית נתנה לישראל חצי מהשטח

כידוע מדינת ישראל היא לא מדינה גדולה וזה בלשון המעטה.
למעשה מדינת ישראל הייתה צריכה להיות יותר קטנה ורק צירוף מקרים נתן לנו עוד חצי מהשטח שלנו.
כמו תמיד נתחיל מההתחלה- כיצד נקבעו גבולות המדינה?
הצעת החלוקה של 47, שביתת הנשק עם מצריים בתחילת 49 והסכם השלום עם מצריים
נקבעו לפי הגבול הבינלאומי שנקבע בין התורכים ששלטו כאן לבריטים ששלטו במצריים.
אם נסמן את הגבול אז נראה שהגבול הוא קו בין שתי נקודות.
מצד מערב – באזור רפיח ובצד מזרח –אילת.
הגבול לא היה ככה בתחילת המאה ה 20.
החלק המערבי של הגבול היה כפי שהוא. אלא שבמקום לסמן קן לאילת
סימנו את באר שבע כנקודה המערבית.
כלומר הגבול שהיה הינו מרפיח לבאר שבע עד ים המלח.
ב 1901 כוח תורכי בפיקודו של קולונל רושדי הגיע בטעות ליישוב שהם חשבו
שהוא בתחום התורכי.
אחרי מספר ימים הופיע כוח בריטי ודרש מהם לסגת מהאזור.
שני הצדדים דיווחו על המצב למפקדים שהעבירו את הבעיה לממשלות ובקשו הנחיות.
התורכים ידעו כי הבריטים נמצאים במלחמה בדרום אפריקה (מלחמת הבורים)
ובמצב כזה הם לא יפתחו במלחמה מול התורכים ולכן החליטו לא לסגת.
הבריטים אכן החליטו לוותר.
קו הגבול החדש נקבע בנקודה שהתורכים נמצאו כלומר אילת.
נמתח קו בין רפיח לאילת וזה קו הגבול החדש.
השטח החדש שנוסף לנו הוא למעשה 50% מהשטח של מדינת ישראל.
כל זה תודות לטעות ניווט של קולונל רושדי.

רצח אחד יותר מדי.

בתקופות שונות היו מאבקים חריפים בין טוענים שונים לכתרי מלכות.
בתי המלוכה השונים נלחמו ביניהם על כיבוש שטחים שונים.
גם בארצות עצמן היו מלחמות אכזריות של השליטה.
הסיבה למלחמות הללו הייתה העובדה שהיו נישואים בין בתי המלוכה השונים
כך שמלך אנגליה לדוגמא יכול לתבוע לעצמו את כתר אחת מנסיכויות גרמניה כי יש בעורקיו דם
גרמני וגם חלק מהולנד וכדומה.
בנוסף לכך לכל מלך היו ילדים מנשים שונות כך שהיו הרבה יורשים והפרס- ממלכה
הוא פרס גדול מאוד.
הציבור בדרך היה אדיש למאבקים הללו.
מה זה נוגע להם בכלל?
הרי כל שליט גבה מיסים, עשק את העם והכריז שהוא השליט וגם היה לו נימוק צודק
הוא בן או נכד או נין של אחד המלכים הקודמים. לעם עצמו זה ממש לא הוזיז.
יוצא דופן הוא המקרה של אדוארד החמישי.
אביו, אדוארד הרביעי הוכתר כמלך אחרי מאבק דמים על הכתר האנגלי.
אדוארד הרביעי נפל באחת המלחמות ובנו אדוארד החמישי שהיה בן 12 בזמן
מות אביו הוכתר כמלך ואחיו כיורש העצר.
אחיו של אדוארד הרביעי, ריצ"רד התמנה כעוצר הממלכה עד הכתרת המלך.
רי"צ"רד זמם לקחת את המלוכה לעצמו. אדוארד בן ה 12 ואחיו הצעיר בן ה 9 היו
היחידים שהפריעו לו. במהלך המלחמות שעברו דאגו אדוארד הרביעי ואחיו ריצ"רד
לחסל את כל מי שיכול לטעון לכתר המלוכה , כלומר רי"צרד נשאר הבוגר היחידי
של משפחת המלוכה.
ריצ"רד לא בזבז זמן. הוא גייס את צבאו והכין תוכנית פעולה.
הוא פגש את השיירה שליוותה את המלך הצעיר (בן 12) להכתרה ולקח את המלך
תחת חסותו.
בטענה כי נשקפת סכנה למלך וליורש העצר הוא הביא אותם לטוואר של לונדון.
המבצר האימתני שנמצא בלב לונדון ובו מחילות ותאי כלא נדחים.
מאז שנכנסו הילדים למבצר נעלמו עקבותיהם.
ריצ"רד הפיץ שמועה שהם נחטפו וערך כביכול חיפושים אחריהם.
תוך כדי זה הופיע כומר (שנשכר ע"י ריצ"רד) וטען שאדוארד ואחיו הם ממזרים
כי המלך הקודם לא התחתן עם אימם.
במצב ענינים זה התכנס הפרלנט והכתיר את ריצ"רד כמלך ריצ"רד השלישי.
בניגוד לצפוי הדבר לא עבר בשקט.
הציבור הריח מזימה. רצח שני הילדים התחיל לעורר גלי מהומות.
גם ככה היו מחשבות כי ריצ"רד הוא זה שהתנכל לילדים וכאשר הופיע הכומר
האנשים ראו בכומר שקרן שנשכר ע"י ריצ"רד.
התפשטו מהומות בארץ וכעבור שנתיים נהרג ריצ"רד במלחמה לדיכוי המהומות.
אחותם של הילדים הנרצחים הוכתרה כמלכה והתחתנה עם צאצא של אחד ממלכי אנגליה הקודמים
שגדל בצרפת.
ע"י כך היא הביאה שקט לממלכה מבפנים וגם מבחוץ.
בתוך אנגלייה הייתה הסכמה שהיא המלכה החוקית
הצרפתים לא נצלו את המהומה באנגליה ולא תבעו את ממלכת אנגלייה.
אחרי מאות שנים התגלו באקראי עצמות של שני ילדים קטנים באחד מהמרתפים של הטוואר
אחד השלדים גדול במקצת מהשני.
יש סברה שאלו העצמות של שני הילדים אבל אין אפשרות לוודא את זה.
שמו של ריצ"רד השלישי קבוע לדיראון עולם באנגלייה
שקספיר אף כתב טרגדיה בשם ריצ"רד השלישי שמבוססת על הסיפור הטראגי.

המפלצת על הגבעה

הבריטים מצאו שיטה נוחה לשלוט ברחבי האימפריה שלהם.
בנקודות שולטות הם בנו נקודות משטרה דמויות מבצרים.
כל משטרה כזו הייתה בנוייה מבטון שהיה בלתי חדיר לנשק שהיה בידי
הכוחות מקומיים בארצות שונות ברחבי האימפריה שהתנגדו לצבא הבריטי.
במבצרים היו חרכי ירי ותעלות חפורות עם עמדות ירי שקשה מאוד היה לפגוע בלוחמים שהסתתרו בהן
כך שכוחות קטנים יחסית יכלו לשמור על מבצר והיה בלתי אפשרי כמעט
לכבוש מבצרים כאלו בהתחשב בעובדה שבכל אזור היו לכוחות המקומיים רובים ואולי מקלעים קטנים.
גם כאן בנו הבריטים נקודות משטרה כאלו והם העבירו אותן לידי הערבים לקראת עזיבתם.
נקודת משטרה שכולם מכירים היא משטרת לטרון שאותה לא הצלחנו לכבוש.
משטרה נוספת שלא כולם מכירים היא משטרת עיראק סויידאן כיום מוכרת בשם מצודת יואב.
המשטרה שכנה על גבעה קרוב לכפר עיראק סויידאן שעל שמו היא נקראה.
במהלך מלחמת השחרור נעשו שבעה נסיונות לכיבוש המשטרה.
כל הנסיונות נכשלו. נראה היה שאין דרך לפצח את המשטרה הזו.
השם שכונתה המשטרה היה "המפלצת על הגבעה".
הגבעה שלטה על כל האזור ולא היה מחסה שאפשר התגנבות למשטרה.
היו חפירות מסביב למשטרה מותאמות לירי באמצעות מכונות ירייה על כל מי שניסה לכבוש את הנקודה.
בכפר עיראק סויידאן עד הכפר עיראק אל מנשייה נמצאה חטיבה מצרית – סודאנית.
המתחם נקרא בשם כיס פלוג"ה.
החטיבה כותרה אבל לא נפלה.
בחסות נקודת המשטרה לא ניתן היה להגיע להכרעה מול החטיבה.
הוטל מצור על האזור אבל לקראת נובמבר 48 נקבע צורך דחוף לכבוש את האזור כי המלחמה
התקרבה לסופה והיה דחוף לקבוע עובדות בשטח לקראת הסכמי שביתת הנשק.
השלב העיקרי היה כיבוש "המפלצת".
הובאו כלי נשק שלא היו קודם- תותחים ונגמ"שים משוריינים .
רוכזו כוחות מחזיתות אחרות.
היו 24 שעות של אש תותחים על "המפלצת" ואחר כך כוחות רגליים חלקם בנגמשים פרצו
למתחם המשטרה. הכיבוש הושלם.
"המפלצת נפלה" במילים אלו הודיעו על כיבוש המשטרה.
כיס פלוג"ה צומצם למחצית אבל לא נפל.
נציגי צה"ל נפגשו עם נציגי החטיבה הנצורה.
נציגי ישראל היו יגאל ידין ויגאל אלון.
נציגי המצרים היו המפקד ,קולונל סודאני אמיץ שכינויו היה "הנמר הסודני"
וסגנו רב סרן ג"מאל עבדול נאצר.
הטענה שלנו היתה שזה השטח של מדינת ישראל ועליהם לפנות אותו ולהתמקד בסילוק הבריטים
ממצריים.
המצרים אמרו – יש לנו הוראות מהממשלה המצרית ואנחנו חיילים ומבצעים פקודות.
לטענה הישראלית שהמצרים צריכים להתמקד בסילוק הבריטים במצריים היה שותף נאמן ,
,סגן מפקד החטיבה, נאצר (לימים שליט מצריים).
נאצר הסכים שהמלחמה של המצרים היא בסילוק הבריטים ואין לצבא המצרי סיבה להילחם בישראל.

החטיבה הנצורה פונתה בהסכמי שביתת הנשק מספר שבועות לאחר מכן.
יש במקום (ליד חמי יואב) לפי הסכמי השלום אנדרטה מצרית לזכר הנופלים המצרים באזור.
כאשר עלה נאצר לשלטון קיוו בישראל כי המצב הזה יוביל להסכם שלום עם המצרים
ואפילו הועברו העתקים של השיחות שהתקיימו עם המצרים שנאצר עצמו נכח בהם
דרך צד שלישי לנאצר אבל הוא סירב אפילו לקבל את הדברים והפך לאוייב מר של ישראל
עד מותו בספטמבר 1970.
השאיפה להיות מנהיג העולם הערבי על חשבוננו כמובן הביאה לכך שנאצר התכחש לדברים שאמר אז ב 48 וכמובן הביאה למלחמות דמים.

אמן המפות

כאשר הייתי בפריז ראיתי באחד המוזיאונים אטלס עתיק.
בדברי ההסבר קראתי שהייחוד שלו הוא בעובדה שהאטלס מתאר את העולם הרבה מעבר למה שהיה ידוע באותה תקופה.
כלומר האטלס תיאר מקומות שלא היו ידועים באותה תקופה.
האטלס נוצר בשנת 1370 ורק 200 שנים אחרי שהאטלס נוצר הייתה הוכחה שאכן האטלס מדויק.
התברר שאת האטלס כתב יהודי בשם אברהם קרשקש.
אז בכל זאת כיצד ידע קרשקש את מיבנה העולם לפני זמנו?
מתברר שקרשקש היה אמן ידוע שלא התפשר על איכות.
בניגוד ליוצרי מפות באותה תקופה הוא לא הסתפק בתיאורים כללים על ארצות שונות
אלא חקר את כל הנושאים לעומק.
הוא גר במיורקה שבספרד.
כל יום הוא היה הולך לנמל מתיידד עם מלחים וסוחרים ושומע מהם
סיפורים ותיאורים של מקומות שהם היו.
את כל הסיפורים הוא רשם ותיעד.
הוא לא הסתפק בכך אלא רק שהיה לו חיזוק נוסף לתיאור ששמע רק אז הוא הניח שהתיאור נכון.
בנוסף לכך הוא קיבל או קנה את יומני המסע שהחזיקו קברניטי הספינות.
בנוסף לכך הוא היה בקשר עם אנשים שהתמחו בגילוי ארצות ומקומות חדשים.
הוא גם היה בקשר מכתבים עם אנשי קהילות יהודיות במקומות שונים.
היה ידוע שהוא מוכן לשלם עבור תיאורים אמינים של מקומות.
ככה נהרו אליו הרבה אנשים שהפליגו או נסעו למקומות רחוקים.
אבל אין צורך לדאוג לאדון קרשקש.
את כל מה שהוא שילם עבור המידע הוא גבה בתשלום עבור המפות.
רק למשפחות המלוכה היה מספיק כסף להזמין מפות ממנו.
המפות של קרשקש הפכו למותג.
הוא היה מפורסם בכל אירופה באותה התקופה.
חצרות מלכות היו מזמינות מפות של אזורים שונים בסכומים גדולים.
הרי ידוע היה שחצרות המלכות היו מתחרות אחת בשנייה בבניית ארמונות,
באוסף תמונות וכדומה (על חשבון העם כמובן) וחלק מהתחרות היה גם במפות של קרשקש.
המפות היו מדויקות כמובן אבל גם מאוד מהודרות.ממש יצירות אמנות.
דוגמא למחיר:
אחד ממלכי ספרד הזמין מפה של אטלס של ארצות העולם ושילם עבורה קילוגרם זהב טהור.

המפות שלו נמצאות היום במוזיאונים בצרפת, אטליה,ספרד, פורטוגל ועוד.
כאשר הוא נפטר ניסו בניו להמשיך את המסורת אבל זה לא היה זה.
העסק התפורר ונעלם. נשארו רק המפות שהכין אברהם קרשקש.

היחסים בין חיזבאללה לאיראן-לא מה שחושבים

נשאלתי שאלות לגבי מה יעשה החזבאללה אם ישראל תתקוף באיראן
התשובה לכך דורשת ניתוח היחסים שבין איראן לחיזבאללה.
אז ככה לפני שאני מתחיל:
ברק וביבי לא אמרו לי אם ישראל תתקוף באיראן.
אחמניג"אד ונסראללה לא אמרו לי מה הם יעשו.
אתם יודעים למי ניתנה הנבואה

אז עכשיו אחרי שאני מכוסה מכל הצדדים אני אנסה לנחש.
קודם כל מההתחלה: יחסי איראן חיזבאללה.
בנהיגוד למקובל חיזבללה הוא לא בובה איראנית.
אומנם חיזבאללה לא היה קם ללא איראן וחיזבאללה מקבל סיוע עצום מאיראן-כסף, נשק,אימונים וכדומה.
אבל כיום חיזבאללה במצב שהתלות שלו באיראן היא פחותה למדי.
יש לחיזבאללה צבא משלו, יש מערכת לגיוס כסף: הטלת מיסים או גביית דמי חסות,יצוא סמים וכדומה, כך שהוא לא תלוי באיראנים.
נשק הוא מקבל מסוריה או מהאיראנים כי זה אינטרס שלהם ואין להם הרבה ברירה וחוץ מזה אם יש כסף תמיד יש מי שימכור נשק.
בהחלט נוח לחיזבאללה לקבל את התמיכה האיראנית,
נכון שיש חפיפה רבה בין שניהם מבחינה אידיאולוגית, דתית ופוליטית אבל לא חפיפה מוחלטת.
חיזבאללה הוא ארגון שיעי לבנוני ולא שיעי בלבד וגם לא שיעי-איראני.
כאשר יש פעולה שצריך או לא צריך לבצע החישוב הוא לבנוני-שיעי ולא איראני-שיעי.
להלן מקרים בהם חיזבאללה נהג בניגוד לרצון האיראני:
מבחינה צבאית יכול היה נאסרללה לכבוש את ביירות ללא בעיות אבל הוא לא עשה את זה.
הוא הלך לבחירות והשלים עם הפסד. אם זה היה תלוי באיראנים הוא היה כובש את ביירות.
האיראנים רצו שבמלחמת עזה חיזבאללה יפתח חזית והוא לא עשה את זה , שוב משיקולים שלו ולא של האיראנים.
אחרי שהבנו את יחסי איראן חיזבאללה מגיעה השאלה הגורלית:
מה חיזבאללה יעשה אם ישראל תפציץ באיראן?

למרות דברי הרהב של נאסרללה על מלחמת 2006 ההרס שנגרם לשיעים הלבנונים הוא עצום.
עשרות אלפי אנשים איבדו את בתיהם והוטחו האשמות בפני נאסרללה שהוא דואג לאיראנים ולא ללבנונים. אותם כפריים שיעים שמהווים את חוט השדרה של חיזבאללה.
נסראללה יחשוב הרבה לפני שיצא למלחמה בישראל.
הוא כבר אמר שהוא לא מבין את המשוגעים: אולמרט ובוש ולכן לא עשה כלום במלחמת עזה.

נסראללה לא ייתן ללבנון לעבור חורבן דומה גם אם נפציץ את איראן.
השאלה היא האם הוא יחשוב שישראל עומדת להגיב כמו שהגיבה אחרי חטיפת החיילים.
יש היום נשיא אחר בבית הלבן, הוא אינו מכיר את ביבי ויתכן שייקח הימור שביבי שמצוי במחלוקת
עם אובמה לא יקבל אור ירוק מאובמה לתקוף את חיזבאללה.
זה באשר לשיקולים של נאסראללה.
אבל יש דברים שיכולים לגרור את נאסרללה למלחמה גם אם הוא לא רוצה:
ישנם אלו שירצו לגרור את נסראללה למלחמה מול ישראל.
האיראנים, אל קעידה, פלסטינים,סורים ושאר ל"ו הצדיקים.
כל אחד מאלו יכול לירות בעצמו מתוך שטח לבנון על יישובים ישראלים
(כפי שעשו בזמן מלחמת עזה ואם היו נהרגים ישראלים המצב היה מתלקח מיידית)
כל אחד מאלו יכול לשחד או לאיים או לשדל חולייה של חיזבאללה לירות על ישובים ישראלים או לבצע פיגוע כדוגמת הפיגוע שהצית את מלחמת לבנון השנייה.
אפשרות נוספת היא הגררות לתוך מלחמה.
אני רוצה להזכיר שעוד אוהב ישראל יקר ,נאצר, לא תכנן ב 1967 לסגור את מיצריי טיראן , לגרש את כוחות האו"ם מסיני ולהכניס לצבא לסיני. נאצר נגרר לכך אחרי דברי הרהב שלו, שדומים מאוד למנגינה של נסראללה ,עד כי לא יכול לסגת מהם.
בשורה התחתונה- אם ישראל תפציץ באיראן להערכתי , נסראללה לא ירצה להילחם בישראל
אבל יתכן שהדברים יצאו מכלל שליטה כפי שהסברתי.
אני לא יכול לתת תשובה חד משמעית
קשה להתנבא איזה מהתסריטים יתממש אם ישראל אכן תפציץ באיראן
בסך הכול רציתי להסביר את היחסים בין איראן לחיבאללה.

מה עושים עם חולדה מתה?

נניח שאתם מגלים חולדה מתה, מה אתם עושים?
תשובה- זזים הצידה בגועל נפש.
נניח שהחולדה המתה היא במקום שאי אפשר להתעלם ממנה,נניח במקום עבודה?
תשובה- קוראים לאיש תחזוקה שיזרוק אותה לפח.
על הבסיס הזה פעל המודיעין הבריטי במלחמת העולם השנייה בניסיון לפוצץ מפעלים בעלי רמת
סודיות רבה.
השיטה כמו בהרבה דברים- פשוטה וגאונית.
סליחה מראש על התיאור מעורר הגועל.
לקחו חולדות רוקנו אותן מבפנים ומילאו בחומר נפץ.
את החולדה אנשי מחתרת הניחו באזור של מפעלים בעלי רמת סודיות גבוהה.
כאשר התגלה הפגר התופעה טופלה כמו שהיא הייתה אמורה להיות מטופלת.
אנשי התחזוקה שמו אותו בפח.
במפעלים כאלו את האשפה שורפים ולא זורקים וכך בתהליך השריפה התפוצץ חומר הנפץ.
אחרי מספר פיצוצים הבינו הגרמנים שיש בעיה ולא היה ברור לגרמנים מה מתפוצץ.
במקרה התגלתה השיטה אחרי שנתפס איש מחתרת ובחיפוש בביתו התגלו שתי חולדות נפץ.
הגרמנים פרסמו הודעה לבדוק כל פגר של חולדה.
אנשי המחתרת הצרפתית שמחו על ההודעה הגרמנית הם החלו לצוד חולדות ועכברים והניחו אותם בצד
כך לגרמנים היה שפע של חולדות ועכברים לבדוק.
במשך 3 חודשים במהלך 1943 מומחי החבלה של הגרמנים התעסקו עם חולדות ועכברים עד שניתנה
ההוראה להפסיק לבדוק.

הדילמה הנוראה של קובנטרי.

נובמבר 1940.
בחודשים יולי-ספטמבר ניסה חיל האוויר הגרמני להכריע את חיל האוויר הבריטי לקראת פלישה
לבריטניה ולא הצליח. (את הסיבות לכישלון אנתח בפעם אחרת).
לאחר שהניסיון להכשיר את הקרקע לפלישה לא הצליח עברו הגרמנים לטקטיקה
של הכנעה מהאוויר.
הרעיון היה להרוג כמה שיותר אזרחים עד שהבריטים ייכנעו.
גם זה לא עבד.
הבריטים ספגו אבידות אבל לא נכנעו ומעבר לכך הם שלחו מטוסים להפציץ את ברלין
וזה בפני עצמו הוציא את הדיקטטור ,שהבטיח לעמו כי בריטניה על סף כניעה, מכליו.
היטלר הזועם ראה כיצד בריטניה מחזיקה מעמד והיה ברור שהחורף רק יסייע לבריטים.
תנאי מזג האוויר בחורף (במיוחד לפני 65 שנים) מבטיחים למעשה הפוגה לבריטניה.
חלון ההזדמנויות לסיים את המלחמה במערב ולפנות ליעד האמיתי ,ברית המועצות,
הלך והתפוגג. במצב הזה ניסה היטלר רעיון חדש.
הוא החליט לרכז מאמץ בעיר אחת, לשלוח מאות מטוסים (הפצצה + יירוט) ,
להרוס אותה עד היסוד וכך להטיל אימה על האזרחים הבריטים כך שבריטניה תיכנע סוף סוף.
העיר שנבחרה היא קובנטרי. עיר בינונית כ 250,000 תושבים במערב בריטניה.
בעיר הזו לא היו תותחי נ"מ , חיל האוויר המלכותי לא היה ערוך בבסיסים בקרבת העיר
ותושבי העיר לא היו מתורגלים כמו תושבי לונדון לרוץ למקלטים מייד עם האזעקה.

הידיעה על הצפוי לקובנטרי היגיעה לצ"רצ"יל.
הידיעה על כוונת הגרמנים הושגה אודות לסוד חשאי שאסור היה שהגרמנים יגלו אותו.
מזה מספר שבועות הצליחו הבריטים לפצח את הצופנים הסודיים ביותר של הגרמנים.
הצלחת פיצוח הצופנים הייתה ידועה למספר מצומצם מאוד של אנשים בבריטניה.
למעשה חוץ מאנשי אותה יחידה שהצליחה לפצח ידע רק צ"רצ"יל על ההצלחה.
עד כדי כך הייתה הסודיות חשובה.
צ"רצ"יל קיבל ידיעות מפוענחות והציג את הידיעות הללו כמגיעות ממקור שהוא מסרב
לחשוף אותו.
במקרה של קובנטרי הידיעה חשפה התייעצות בצמרת הנאצית.
היה ברור כי אם הגרמנים יראו שהבריטים יודעים על קובנטרי הם יחליפו את הצופן.
כאן עמד צ"רצ"יל בדילמה איומה.
אם הוא לא יעשה כלום אז אלפי אזרחים יהרגו.
אם הוא יורה על פינוי אזרחים ,הגרמנים ישנו את הצופן ויפציצו עיר אחרת בזמן אחר.
מעבר לכך האפשרות לצותת לגרמנים היא למעשה כלי אסטרטגי שיכול לחסוך
חיי עשרות אלפי אנשים ולהכריע את המלחמה.
צ"רצ"יל התלבט האם לשתף את קבינט המלחמה שלו בהתלבטות הקיימת מבלי
למסור את מקור המידע.
אחרי ייסורי נפש רבים בין הלב ובין הראש הוא החליט לא לשתף אף אחד.
ההחלטה הייתה שאסור בשום מקרה לחשוף את הסוד.
בספר הזיכרונות שלו אחרי המלחמה מציין צ"רצ"יל כי זו הייתה ההחלטה הקשה ביותר
שנאלץ לקבל בזמן המלחמה.
בשעות שלפני ההפצצה החליט צ"רצ"יל להשתכר עד איבוד הכרה.
הוא בחר בדרך של ניתוק כך שהוא לא יהיה זה שישמע על האסון שצפוי.
הוא גם חשש שהוא לא יוכל לשחק כאילו שהוא מופתע.
קובנטרי נהרסה כמעט כולה, 2000 הרוגים, 10,000 פצועים. עשרות אלפי אנשים איבדו את בתיהם.
למחרת הבטיח צ"רצ"יל לעמו שיום התשלום על קובנטרי עוד יגיע.




פברואר 1945.
גרמניה הנאצית על סף קריסה.
בנות הברית כבר פלשו מהמערב והרוסים נמצאים במזרח גרמניה.
חיל האוויר הגרמני כבר לא קיים.
חילות האוויר של בנות הברית שולטים ללא התנגדות ומפציצים בכל גרמניה.
היטלר כבר עמוק בבונקר בברלין.
הגיעה שעת הנקמה.
נבחרה העיר דרדזן.
התירוצים היו רבים ומגוונים:
העיר משמשת כמרכז בתי חרושת.
הרוסים מבקשים למנוע מהצבא הגרמני להחיש תגבורות דרך העיר למזרח גרמניה
ועוד ועוד.
אבל הסיבה היתה ברורה- קובנטרי.
במשך 3 ימים. 13-15 לפברואר.
חיל האוויר האמריקאי בשעות היום וחיל האוויר הבריטי בשעות הלילה הביאו ל 72 שעות רצופות של
גיהינום. מעל 60,000 הרוגים (המספר הסופי לא ידוע כי היו אנשים שפשוט נעלמו) , מעל 100,000 פצועים, העיר חרבה לחלוטין.
כאשר פנה מישהו לצ"רצ"יל ושאל על מהות ההפצצה על אזרחים כי המלחמה כבר הוכרעה
צ"רצ"יל לא השפיל מבט ולא התחמק אלא ענה במילה אחת- "קובנטרי".

כיום קובנטרי ודרדזן נמצאות בברית ערים תאומות.

הקשר בין אצטון להצהרת בלפור

הצהרת בלפור ב 1917 הינה מאורע חשוב ואפילו קריטי בהקמת מדינת ישראל.
בפעם הראשונה הוכרה הזכות של העם היהודי למדינה עצמאית בא"י ע"י מעצמה חשובה.
הכרה זו סללה את הדרך בהמשך להכרה הולכת וגוברת של מדינות אחרות ולבסוף
אישור הקמת המדינה בכ"ט בנובמבר 1947.
היו מספר סיבות להצהרת בלפור שידועות לציבור:
הרצון למשוך את ארה"ב למלחמה מול גרמניה ב 1917 הביא לפנייה ליהודי ארה"ב
(כמו תמיד זו הטענה האנטישמית לפיה היהודים מנהלים את ארה"ב)
ההסכם בין צרפת לבריטניה על אזורי ההשפעה במזרח התיכון (הסכמי סייקס-פיקו)
הגישה שמדינה יהודית תשמור על נתיב ימי חשוב – תעלת סואץ ועוד סיבות שלא נכנס אליהם.
ישנה סיבה שכמעט לא מוזכרת ולא ידועה אבל מתברר שהסיבה הזו הייתה חלק חשוב ביותר
בסיבה להצהרת בלפור.
הסיבה הזו קשורה באצטון- במילים אחרות לכה לניקוי הציפורניים.
אצטון הינו חומר המשמש חוץ מניקוי ציפורניים גם כחומר לייצור אבק שריפה.
ב 1915 עקב כמויות הפגזים העצומות בזמן המלחמה החל מחסור באצטון להוות איום על המשך
המלחמה.
לידי הבריטים הגיעו שמועות כי במעבדה כלשהי בארה"ב מצאו פתרון מקורי לייצור אצטון
ווינסטון צ"רצ"יל לימים ראש ממשלת בריטניה האגדי ובאותו תקופה שר הימייה
(השר האחראי על הצי המלכותי הבריטי) פנה למנהל המעבדה, איש בשם חיים וויצמן לימים הנשיא הראשון של מדינת ישראל ופעיל ציוני בולט באותה תקופה בבקשת עזרה.
וויצמן נעתר לבקשה ובמקום לבקש תגמול כספי הולם (וברור שהוא יכל לבקש הרבה מאוד כסף)
ביקש עזרה מדינית של בריטניה בהקמת המדינה היהודית.
המעבדה של וויצמן פיתחה תהליך שבסופו יוצר אצטון באמצעות חיידק כלשהו וכך הבריטים יכלו
לייצר אצטון בכמויות שהם רצו ללא בעיות.
צ"רצ"יל לא שכח את האבטחה לוייצמן ולמרות התנגדות של מספר אישים
(צריך לחשוב על הערבים, הנפט ועוד כאלו דברים המוכרים גם בימים אלו) פעל בממשלה
הבריטית ובסופו של דבר התקבלה ההחלטה על מתן הצהרת תמיכה פומבית בהקמת מדינה
יהודית לעם ישראל בארץ ישראל.
אני לא אכנס לבעייתיות של הצהרת בלפור ומה שקרה לאחר מכן אלא רק נזכור
שאת הבסיס להצהרה הביא מחסור באצטון.

צריך לדעת כמה לגנוב ויותר חשוב צריך לדעת להסתיר

הרבה לא השתנה מימים ימימה לימינו אנו.
השחיתות הייתה , קיימת היום ונראה שגם תהייה תמיד.
עוד דבר שהיה ונשאר – צריך לדעת לא להבליט את השחיתות.
במשך כל השנים השכבה השלטת בכל נסיכות, מדינה, שבט וכדומה הייתה מושחתת.
השליטים ידעו את זה וגם עודדו את התופעה.
כאשר לשכבה השלטת יש הרבה רכוש הם יעזרו למשטר לשרוד.
לגנוב מותר אבל לא יותר מהשליט ובטח לא להראות את זה.
הינה סיפור על שר האוצר של המלך לואי ה 14.
שר האוצר ,ניקולה פוקה, היה אדם מושחת, דבר שבשגרה.
אלא פוקה עבר על שני החוקים שציינתי מקודם.
הוא גנב יותר מדי עד כי הוא נחשב כאדם העשיר ביותר בצרפת.
הוא בנה לו ארמון מפואר.
הביא את טובי הציירים והפסלים לקשט את הארמון.
ועוד הגדיל לעשות והזמין את שכבת האצולה לארוחה חגיגית לחנוכת הארמון.
6000 אצילי צרפת התארחו למשתה מפואר.
המלך לואי ה 14 התארח גם הוא וכעס על פוקה שהעמיד אותו , את המלך, בצל.
שבועיים אחרי המשתה שלח לואי ה 14 משלחת שתחזור ותדווח על שמועות לשחיתות של שר האוצר.
"למרבה הפלא" המשלחת חזרה עם מסמכים שהעידו של שחיתות רבה של שר האוצר.
פוקה הודח מתפקידו כשר אוצר והועמד למשפט.
השופטים היו בדילמה:
מצד אחד המלך דרש את ראשו של פוקה והביא הוכחות
מצד שני היה כלל ברזל בשכבה השלטת שלא פוגעים אחד בשני.

אם הם יגזרו עליו מוות מחר יכולים
לשפוט אותם או את בני משפחתם ולגזור גם עליהם מוות.
(אפשר למצוא שחיתות אצל כל אחד מהם)
הם בחרו בדרך הביניים:

גזרו החרמת כל רכושו של פוקה בצרפת והעברתו למלך וגלות.
(לכולם היה רכוש גם מחוץ לצרפת כל שפוקה יכל להמשיך לחיות מחוץ לצרפת ללא בעיות מיוחדות)
לואי ה 14 לא הסכים.
הוא אומנם שמח לקבל את רכושו של פוקה אבל לא הסכים
כי מי שהפגין ברבים שיש לו יותר רכוש מהמלך יוכל להתחמק מעונש.
הוא אסר את פוקה ושלח אותו למאסר מבודד עד סוף חייו.
16 שנים בבידוד בכלא.
הלקח הובן והופנם.
אף אחד לא נעלה מהמלך.

myspace web counter

עלילות קדאפי (האיש והתופעה) בעיר הגדולה

מועמר קדאפי הרבה שנים איתנו.
הוא עלה לשלטון ב 1969 ומאז הוא איתנו.
40 שנים.
ננסה לתאר קצת את האיש והתופעה ולנחש מה הוא זומם בימים אלו.
עברו כבר 10 שנים של דעיכה של הלהט המהפכני.
האם המציאות הקיימת כיבתה את אש הטירוף או שמדובר בשקט על פני השטח שהוא הכנה
להתפרצויות?
האם קדאפי מבשל משהו בסתר?
התשובה לשאלות נמצאת כרגיל בהכרה טובה יותר של קדאפי.
לוב קיבלה עצמאות בתחילת שנות ה 60.
במשך קרוב לעשור שלט בה המלך אידריס.
בשנת 69 חולל קולונל צעיר (פחות מ 30) מועמר קדאפי הפיכה ומאז הוא שולט בלוב.
בהתחלה היה קדאפי חלק מקבוצה כאשר הוא עומד בראשה וסגנו הוא רב סרן סלאם אל ג"לוד.
בהדרגה לקח קדאפי את המושכות בידיו והוא השליט הבלעדי בלוב.
עד אז הייתה לוב מדינה שקטה שממש לא שמעו עליה.
מדינה של שמרנות דתית שחברות נפט מערביות מפיקות נפט תוך כדי
תמלוגים שהלכו בעיקר לחצר המלך.
המצב הזה השתנה בבת אחת עם ההפיכה של קדאפי.
קדאפי סילק את החברות הזרות והחרים את רכושם.
הוא הכריז כי לוב היא רפובליקה איסלמית סוצאליסטית.
שני עקרונות עמדו במרכז פעילות קדאפי:
1. רק הדרך הלובית היא נכונה ואמיתית
2. לעשות הכל לתמיכה ברעיונות שלו.

הוא התחיל בבית: אזרחי לוב כונסו לאסיפות הסברה והטפה של שעות במשך מספר שבועות.
הוקמו "ועדות עממיות" שתפקידן לדאוג לצרכי "ההמונים המדוכאים".
מבחינת יחסי חוץ שום מדינה לא הייתה ראויה בעיני קדאפי.
מדינות דתיות כמו סעודיה היו פסולות כי הן פרו מערביות ולא סוציאליסטיות כמו לוב
מדינות אנטי מערביות כמו סוריה ואלג"יר לא היו דתיות וגם לא סוציאליסטיות אמיתיות כמו לוב.
קדאפי החל לתמוך בטרוריסטים מכל העולם.
לוב הפכה בסיס למחנות אימונים ומקור לכסף ונשק לכל ארגוני הטרור.
הבריגדות האדומות באיטליה, הצבא האדום היפני, כנופיית באדר מיינהוף הגרמנית,
הצבא האירי (IRAׂ) ועוד.
שגרירויות לוב ברחבי העולם הפכו למקור אספקה של נשק ואמצעי חבלה לטרוריסטים
דיפלומטים לובים נצלו את הדואר הדיפלומטי ואת הדרכון הדיפלומטי לעיסוק של פעילות
טרור.
קדאפי החל להתערב בסכסוכים באפריקה ותמיד עזר ככל יכולתו לפלגים האנטי מערביים.
בסכסוך שלנו נקטה לוב את הקו הקיצוני ביותר.
בכל שאלה של מתונים מול קיצונים צידדה לוב בצד הקיצוני ביותר.
לוב תמכה בארגוני החבלה הקיצונים ביותר כמו אבו נידאל, וודיע חדד והמחבל קרלוס.
קדאפי הודיע כי יהיה מוכן לממן פצצה אסלמית בכל סכום שהוא ואפילו לא תהייה הפצצה בידיים
לוביות כמשקל נגד לפצצות הגרעיניות הציוניות כהגדרתו.

כל מי שלא תומך בדברי קדאפי הוגדר על ידו כבוגד.
הוא קרא לאזרחי לוב להעניש את הבוגדים מבין עמם ובין מדינות ערב האחרות.
הוא קרא לכל אזרח לובי להרוג בוגדים באשר הם.
ברור שיחסי קרבה לא נוצרו בין לוב לבין שום מדינה.
כי הרי שום מדינה לא הייתה "חופשית" באמת בעיני קדאפי.
בעולם פשטה ההכרה כי קדאפי חולה רוח אולם מדינות המערב נזקקו לנפט
ומדינות ערב ואפריקה נזקקו לכסף הלובי ולכן התעלמו מתעלוליו של קדאפי.

כאשר ישראל פנתה למדינות המערב והתלוננה על פעילות שגרירות לוב בעזרה לטרור
התעלמו המדינות מפנית ישראל וכמובן עסקו בגינוי ישראל על הכיבוש.
קדאפי מימן וארגן פעילות נגד ארגונים יהודים כמו פיגוע בבתי כנסת וכדומה.
הוא ניסה כמובן לארגן גם פעילות נגד מוסדות ישראלים אבל האבטחה המשופרת
מנעה את הפיגועים.
קדאפי קרא להמוני העם "המדוכאים" להפיל את המשטרים הערביים הפרו מערביים
משרתיהם של הציונות והאימפריאליזם.
הוא קרא גם לאזרחים המוסלמים והשחורים בארה"ב להפיל את המשטר.
קדאפי החליט שאיחוד (שהוא כמובן בראשו) הוא התשובה לכל הבעיות
במאבק באיפריאליזם והציונות.
כלפי מדינות שכנות הייתה לקדאפי טקטיקה משלו:
הוא היה מופיע לביקור פתע במדינה.
מנצל את הכנסת האורחים ומטיף במקומות שונים על הדרך הנכונה (הדרך שלו)
לגבי האיסלם, השויון, המאבק בציונות ובאימפריאליזם ולסיום היה מודיע על איחוד
של לוב עם אותה מדינה.
מארחיו מאותה מדינה היו מבטיחים לו שהאיחוד התבצע וצריך לשלוח פקידים לעבד
את הנוסח הסופי, כל זה בשביל לסלק אותו ממדינתם.
האיחוד ודאי לא היה יוצא לפועל.
ככה היה עם מצריים, סודאן, תוניס, אלג"יר ומלטה(אי לא ערבי שנמצא בקרבת לוב).
קדאפי ניסה לכפות את האיחוד על מצריים ושלח עשרות אלפי לובים בצעדה סמלית
של הריסת הגבול בין מצריים ללוב.
קדאפי ניסה ליצור את ארה"ב של אפריקה שהוא כמובן יהיה נשיא האיחוד וכאשר לא
עלה הדבר בידו האשים את האמפריאליזם והציונות שהשפיעו על הבוגדים....
בתגובה לכך ניסה לחולל הפיכות במדינות באפריקה.

קדאפי קנה כמויות עצומות של נשק למרות שלא היה לו צבא גדול.
הנשק , כך הכריז, מיועד ללוחמי החופש הערביים במאבק מול הציונות והאמפריאליזם.
הוא הודיע כי יתמוך ביד רחבה בפצצת גרעין אסלמית שתשמש תשובה הולמת לפצצות הציוניות
במלחמת 73 קדאפי הצהיר על תמיכה ועזרה למצריים אולם פרט לשליחת יחידת צבא סמלית
לא עשה מאום. הוא הציע לפתוח את מחסני הנשק של לוב אולם מצריים קבילה אספקה
מברה"מ ולא נזקקה לשירותיו.
קדאפי זעם על שביתת הנשק בין ישראל למצריים וזעמו אף גבר בכל הנושא להסכמי ההפרדה
כלי התקשורת של לוב החלו לקרא להפלת השלטון במצריים וקדאפי החל לסייע
לאחים המוסלמים במצריים.
קדאפי דחף לשימוש בנשק הנפט אחרי מלחמת 73 והציע תמיכה כספית לכל מדינה
באפריקה שתנתק את היחסים עם ישראל.
כאשר סאדאת בא לביקור בירושלים ב 1977 קדאפי ארגן ויזם את חזית הסירוב הערבית
והוביל צעדים להוצאות מצרים מהליגה הערבית וניתוק יחסים עם כל העולם הערבי.
רצח סאדאת התקבל בשמחה גלויה בלוב וקדאפי הזהיר את מובראכ לא להמשיך בדרכי סאדאת
כי סופו יהיה כמו סאדאת.
קדאפי שיתף פעולה עם קובה ומזרח גרמניה בפיגועים נגד אויבי משטרים פרו סובייטים
בלונדון הורה קדאפי לאנשי השגרירות הלובית לירות לעבר מפגינים מסביב לשגרירות לוב
שוטרת בריטית נהרגה וכתוצאה ממצור שהטילו כוחות הביטחון הבריטים על השגרירות
התקבצו בצורה "ספונטנית" המוני "אזרחים" לובים סביב שגרירות בריטניה בלוב.
היחסים עם בריטניה נותקו, עוד קודם נותקו היחסים עם ארה"ב.
העימות בינו למערב החריף.
טררויסטים שחטפו מטוסים החלו לקבל מקלט בלוב.
הוא עלה מדרגה ואף ביצע פיגוע בדיסקוטק במערב ברלין ב 1986
בפיגוע נהרגו שני חיילים אמריקאים.
בתגובה שלחו האמריקאים מטוסי הפצצה לטריפולי ובנגזי.
קדאפי ניצל אולם ביתו המאומצת נהרגה.
קדאפי החל למתן את ההתבטאויות הקיצוניות שלו אולם המשיך לתמוך בטרור.
ב 1988 פוצץ מטוס בשמי סקוטלנד והעקבות הובילו ללוב.
ב 1992 הוטל אמברגו כללי על לוב שהוסר רק ב 1999 עם הסגרת שני לובים
למשפט במערב.
קדאפי החל בהדרגה לפסוח על שני הסעיפים מצד אחד בעקבות הסכמי אוסלו 1993
קרא קדאפי להדחה של ערפאת מצד שני הוא הזמין ב 1994
אזרחים ישראלים יוצאי לוב לבקר במולדתם (בדומה לשכנתו טוניס שגם נקטה בצעד דומה).
קדאפי החל לסגור את מחנות האימונים של הטרוריסטים ולמנוע מהם תמיכה.
ב 1999 כאמור הסגיר את שני האזרחים הלובים למערב וב 2001 אף גינה בתוקף
את הפיגוע של 11.9
קדאפי החל לתמוך בפתרון של שתי מדינות לשני עמים או לחילופין מדינה
משותפת שתקרא "ישראטין"
הוא אינו קורא מזה עשור להשמדת מדינת ישראל.
גם במלחמה מול החמאס וחיזבאללה התנהג קדאפי במתינות, תשלום מס שפתיים ערבי רגיל
ולא מעבר לכך.
בשנת 2003 הודיע קדאפי כי לוב אחראית לפיצוץ המטוס ואף הקים קרן של 100 מיליון דולר
לפיצוי למשפחות ההרוגים.
באותה שנה הוא הודיע על הפסקת פרוייקט הגרעין הלובי שהחל מספר שנים קודם.
בשנים האחרונות חודשו היחסים בין בריטניה וארה"ב ללוב.
בלוב אין אסלם קיצוני ונשים חופשיות ללכת בלבוש מערבי וללמוד באוניברסיטאות.
לוב מתרכזת בעצמה ואין כבר רצון ולהט לייצא את המהפכה.
יש דגש על פיתוח פרויקטים לובים פנימיים כמו המלחמה בבערות והשקיית המדבר הלובי.
האם זה זמני?
האם מתחת לחזות השקטה מתנהל פרוייקט גרעין סודי?
האם קדאפי שינה את עורו?
הניחוש שלכם טוב כמו שלי.















myspace web counter

הטבח בדרפור

בימים אלו כאשר מאשימים את מדינת ישראל בפשעים נגד האנושות לא מדברים כבר בעולם על מעשי טבח נוראים שמתרחשים בכל מקום כמעט
אחד הנוראים מתרחש גם ברגעים אלו בדרפור
דרפור הינו שטח בדרום מערב סודאן.
סודאן היא מדינה ערבית-אפריקאית שנמצאת מדרום למצריים.
סודאן מחולקת לשני חלקים עיקריים:
1. צפון סודאן. ממקורות הנילוס וצפונה ועד מצריים. השטח מדברי . זהו החלק השולט בסודאן. אותו חלק שמבצע את מעשי הטבח. כ 70% מכלל סודאן .התושבים ערבים-מוסלמים. דוברי ערבית.
2. דרום סודאן. ממקורות הנילוס ודרומה. שטח של יערות עם הרבה גשם. כ 30% מכלל אוכלוסיית סודאן. התושבים הם שחורים-אפריקאים, לא מוסלמים, חלקם נוצרים, חלקם עובדי אלילים, לא דוברים ערבית. התושבים סובלים מהתנכלויות ורדיפות.
מעשי הטבח הרבים שם זכו אצלנו להבלטה עקב גל הפליטים שזורם אלינו.
אני אסביר במאמר מה מתרחש בדרפור ואת הסיבות לטבח.

כמו תמיד בכדי להבין מה קורה היום צריך לגשת לעבר.
העבר במקרה הזה הוא מצריים והנילוס.
ישנו פתגם מצרי :"מצריים היא מתנת הנילוס".
אכן ללא הנילוס אין קיום למצריים. הנהר הענק הוא תמצית הקיום של המצרים מאז ומתמיד.
המצרים הקדמונים סגדו לנילוס, הקימו מקדשים לכבודו, במיתולוגיה המצרית הנילוס היה ראש האלים.
גם בזמנים מאוחרים יותר ההתייחסות המצרית לנילוס הייתה שהנילוס הוא מצריים ולהיפך.
המצרים רואים בנילוס כשייך למצריים בלבד וזו המקור לפעילות של מצריים ביחס לסודאן כפי שנראה בהמשך. במצריים היה חייב תמיד להיות שלטון מרכזי חזק בכדי לרכז את המאמצים סביב הנילוס ולשמור על חלוקה נכונה של המיים.
לפני שנמשיך עוד נקודה לגבי מצריים (והדברים יתקשרו עוד מעט לסודאן):
תושבי מצריים המקוריים הפכו לנוצרים ולא למוסלמים.
שבטים ערבים השתלטו בהדרגה על מצריים וחלק מהמצרים ברחו, חלקם נרצחו וחלק אוסלמו בכוח.
כל זה לפי השיטה הערבית-מוסלמית הידועה. כך שהחל מהמאה ה 15 לערך יש במצריים שלטון מוסלמי ומיעוט נוצרי אלו הם הקופטים ועל כך כבר כתבתי באחד במאמרים הקודמים.
אחרי שהבנו את כל זה ניתן לגשת הלאה.
המצרים החלו להתקדם דרומה ולהשתלט על מקורות הנילוס. השטח שאליו הגיעו המצרים
נקרא בשם בלד-אל סודאן (ארץ השחורים) ובמהלך השנים התקצר השם ונקרא בשם סודאן.
מעבר להשלטות על מקורות הנילוס המצרים ביקשו להשיג עוד מספר דברים:
גיוס בכפייה לצבא המצרי וסחר בעבדים.
כאשר השתלטו המצרים על השטח הם כמובן טיפלו בשבטים האפריקאים שהיו שם בשיטה הידועה שכתבתי מקודם- גירוש,רצח ואיסלם כפוי.
רוב התושבים האפריקאים ברחו ואלו שלא אוסלמו. השטח הפך לשטח מצרי לכל דבר כמעט.
בצד השני של סודאן היום שלטו הבריטים. יש הרבה משקעים בשטח והשטח מכיל יערות ואדמות פוריות.
לכן דרום סודאן היה מורכב משבטים שונים שהתגוררו במקומות שונים של היער ולא היה קשר בינהם.
בשיטה הקלוניאלית הידועה הבריטית כבשו ואז העסיקו את ילידי המקום בעבודה בתנאים נוראים.
הילידים עבדו בשדות (שלהם שנגזלו ע"י הבריטים) שהם קשורים בשרשראות שלא יברחו, תמורת מזון ומיים. (כל המעצמות הקולוניאליות נהגו כך הבריטים לא היו יוצאי דופן)
הבריטים התעשרו והכל היה בסדר מבחינתם.
הבריטים גם שלחו מסיונרים בכדי "להוציא את הילידים מעבודת אלילים ולקרב אותם להיות בני אדם"
ככה באמת הם חשבו. חלק מהאפריקאים אכן התנצרו. בכל מקרה מדובר כפי שכתבתי בשבטים שונים אשר אין קשר ביניהם.
השלטון המיצרי בצפון סודאן החל להציק לבריטים. הם חששו שלמצרים יש שאיפות להגיע גם לדרום.
הבריטים שלחו כוחות צבא והגיעו להסכם עם שליט מצריים באותה תקופה- מוחמד עלי על גבול בין מצריים לסודאן. המצרים נסוגו מעט צפונה והבריטים התירו להם להחזיק בחלק של סודאן הגבול שנקבע אז הינו הגבול הקיים היום בין מצריים לסודאן.
אחרי ההסכם השיגו הבריטים את מרבית כוחות הצבא שלהם מצפון סודאן לדרום.
כל זה בערך ב 1850
המוסלמים המצרים שהפכו למוסלמים סודאנים החלו במרד.
באותו תקופה הכריז על עצמו סודאני בשם מוחמד אחמד כעל מהדי (משיח) ופרץ מרד הידוע בשם מרד המהדי.
נישאים על גבי התלהבות דתית הצליחו כוחות המהדי לנצח את הכוחות הבריטים המעטים שהיו בצפון סודאן וכוננו מדינה מוסלמית אשר ברור לנו מה היחס שהם נתנו לאותם אפריקאים מועטים שנשארו אחרי כל הפרעות הקודמות.
הבריטים גייסו צבא ומדינת המהדי ששלטה בערך 20 שנים התמוטטה אבל בכל מקרה נקבע הצפון כמוסלמי-ערבי לחלוטין והדרום שהיה בשליטה בריטית כל הזמן נשאר אפריקאי ולא מוסלמי.
מאז ועד עצמאות סודאן שלטו הבריטים במדינה שמורכבת משני חלקים.
זה הרקע למבנה האוכלוסייה של סודאן.
כאשר קיבלה סודאן נכלל הדרום בשטחה של סודאן המאוחדת משיקולים שונים וכפי הנראה לא נכונים.
חלק משיקולים של יחס בין מעצמות קולוניאליות, חלק מלחצים של הצפון שרצה את השטחים הפוריים של הדרום, חלק מהעבודה שממש לא עניין את הבריטים מה יהיה בסודאן המאוחדת וכדומה.
במקום להקים שתי מדינות- אחת מוסלמית בצפון ואחת מוסלמית בדרום הוקמה מדינה אחת בשם סודאן.
הצפון קיבל את השליטה במדינה החדשה ומאז נעים היחסים בין הצפון השליט לדרום במסלול של התנגשות.
ככול שהסכים הצפון ללכת לקראת הדרום כך המתח ירד ולהיפך.
מעשי רצח, דיכוי ומרידה היו לאורך כל השנים בסודאן והעוצמה שלהם הייתה בהתאם לרמת המתח.
ככל שהשלטון ראה עצמו כשלטון סודאני שני הצדדים התקרבו ככל שהשלטון ראה עצמו ששלטון ערבי ו\או מוסלמי שני הצדדים התרחקו.
בשנים האחרונות השלטון בסודאן הפך יותר ויותר איסלמי קיצוני ולכן גם פחות ופחות סובלני לדרום.
צבא סודאן (בעידוד איראני) מנסה לטהר את המדינה מגורמים לא איסלמים.
השיטות ידועות לכולנו.
השלטון האיסלמי הקיצוני גם מסייע להבריח נשק לחמאס כפי שהתפרסמו ידיעות.
המערב שמנסה להגן על תושבי הדרום מפני רצח עם הוא כמובן האוייב (הצלבני)
ששוב רוצה לכבוש מדינה מוסלמית
ואם אפשר גם לצרף את ישראל כמי שעומדת מאחורי הגינויים והוצאת צו מעצר בין לאומי נגד שליט סודאן באשמת פשעי מלחמה אז כמובן עושים זאת.

במידה מסויימת של אירוניה אפשר לומר שמתנת הנילוס של מצריים הפכה לקללת הנילוס של דרפור.




myspace web counter

הקשר בין תורת האבולוציה לאיסור על סחר בעבדים

הקשר בין ביטול העבדות לתורת האבולוציה
יש שתי גישות על מוצא האדם ובעלי החיים.
הגישה הדתית אומרת שהאדם כמו שאר בעלי החיים, הצמחים וכדומה נוצרו ע"י האל.
לא חשוב כרגע באיזו דת מדובר.
כל הדתות טוענות שהאל הוא זה שברא את החיים.

לפני כ 150 שנים פרסם חוקר בשם צ'ארלס דרווין ספר ,שעורר סערה גדולה הנמשכת עד היום.
הספר נקרא "מוצא האדם באמצעות הבררה הטבעית".
לפי הספר כל החיים, כולל האדם התפתחו במהלך השנים כתוצאה מאילוצים.
בכדי לאכול הטורפים פתחו סוג מסויים של שיניים.
אוכלי העשב פתחו סוג אחר של שיניים.
תושבי הים פתחו מבנה המותאם לשחייה וכדומה.
גולת הכותרת הייתה שהאדם עצמו התפתח מקופים שלמדו ללכת.
כלומר בעל חיים שלא עבר שינויים והתאמות לסביבתו נכחד ואילו מי שחי היום
עבד שינויים אבולוציונים ולכן הצליח לשרוד.
התיאוריה הזו נקראת תורת האבולוציה.

זה היה הסבר קצר למדי ואני לא אכנס לשאלה האם התאוריה נכונה או לא.
אני בא לספר סיפור שלא ידוע לגבי הכותרת שרשמתי למעלה.
הקשר בין ביטול העבודות לתורת האבולוציה.

בשנת 1830 הפליגה אונייה בשם ביגל לאמריקה הדרומית.
מטרת ההפלגה הייתה קניית עבדים.
בעל האונייה קנה עבדים והחל במסע חזרה לאנגליה.
כאשר עגנה האונייה בחזרה התברר כי בינתיים הועבר חוק שביטל את העבודות.
בנוסף לכך חויב בעל האונייה הזועם להחזיר את העבדים שקנה למקום מגוריהם.
כלומר הוא השקיע כסף במסע הלוך לקניית עבדים, השקיע כסף בקניית עבדים ועכשיו יצטרך להשקיע כסף במסע חזרה.
ברור לחלוטין שהוא ניסה למזער את הנזק הכספי העצום.
מכיוון שהחוק היה חדש והיו עוד מקרים כאלו ומדובר היה בשכבה השלטת עם קשרים במקומות הנכונים ניסו והצליחו למצוא פתרון יצירתי.
הינה הפתרון - מסע האונייה לאמריקה הדרומית הוא מסע של חקר מדעי והממשלה היא המממנת של המסע.
על בעל האונייה למצוא ולצרף מדען שינהל יומן על המחקר שיתבצע וכך יקבל בעל הספינה כסף.
מכיוון שהמחקר לא היה בדיוק מה שעניין את בעל הספינה הוא חיפש חוקר זול.
נמצא סטודנט שנכשל בבחינות לרפואה והחליט לעשות הסבה לבוטניקה.
עקב הקשרים של בעל הספינה – רוברט פיצרוי, הוכר דרווין לצורך המסע הזה כמדען
וחוקר של צמחים ובעלי חיים וזאת למרות שהיה חסר השכלה פורמלית בתחום הזה.
דרווין עצמו לא קיבל שכר על ההפלגה.
התנאי היה שהאונייה תעגון במספר איים באמריקה הדרומית ודרווין יגיש יומן המפרט את מחקריו.
האונייה עצרה באיים שונים עם מגוון עצום של בעלי חיים, דארווין התלהב ממה שראה החל במחקר אמיתי שהוביל 25 שנים לאחר מכן לפרסום התיאוריה וכל השאר כבר הסטוריה.
את שרשת האירועים ניתן לציין אם כך – חוק ביטול העבדות הביא בעקיפין לפיתוח של תורת האבולוציה.







myspace web counter

תותח הרמדאן

הרמדאן הינו חג החל בחודש התשיעי של השנה המוסלמית.
בתקופה של 30 ימים מחויבים המוסלמים במתינות בחיי היום יום.
פחות הימורים, פחות התכנסויות, פחות מריבות וכדומה.
מזמן הזריחה עד זמן השקיעה אסור לאכול, לקיים יחסים, אסור להשתתף באירועים משמחים.
זמן של חשבון נפש והתקרבות לאללה.
יש דמיון בין הרמדאן שנמשך 30 ימים לבין יום כיפור.
סביר להניח שהדמיון לא מקרי אלא עיקרי יום כיפור נלקחו ויושמו בצורה קצת שונה.
זוהר יצחקי שלח מצגת יפה על תותח שהשימוש בו היה לצורך הרמדאן ושפעל בימים רחוקים.
צריך לפתוח את המצגת המצורפת.
תודה לזוהר וכמו תמיד מי שיש לו משהו מוזמן לשלוח למייל שלי ואני אפרסם.

http://www.telsahar.com/ofer/ramadan.pps

האם יש ממש בקללת הפרעונים

קללת הספינקס
האם קיימת באמת קללה למי שנוגע באוצרות מצרים העתיקה?
לפי האגדה כל מי שחופר ונוגע באוצרות הפרעונים יפגע.
היו לאורך השנים סיפורים שונים בנושא.
הינה סיפור על פסל בצורת ספינקס שנלקח ממצרים והמיט אסונות רבים.

מקסימיליאן הראשון , אחיו של הקיסר פרנץ יוזף, בנה לעצמו ארמון מרהיב בעיר טריאסט באיטליה בסביבות 1860.
בארמון שנקרא ארמון מירמר על שם מפרץ קטן ששם הוא בנוי הציב מקסמיליאן פסל בדמות ספינקס.

הפסל הובא ממצרים ומייד החלה אגדה סביבו.
לפי האגדה כל מי שיגור בארמון, כלומר יהנה מהפסל ימות מוות לא טבעי.
מקסמיליאן התייחס בביטול לאגדה הציב את הפסל בגן וסופושל מקסמיליאן היה בהוצאה להורג במקסיקו.
(הוא היה תקופה מסויימת קיסר מקסיקו אך הודח והוצא להורג).
לא היו לו ילדים ואחרי מותו , אישתו העדיפה לגור במקום אחר (וניצלה ממות)
הארמון נמסר לאחיו של מקסמיליאן , פרנץ יוזף , והוא נתן אותו לאישתו, אליזבט , שהתגוררה בו עם בנם היחיד ,יורש העצר רודולף.
אליזבט נרצחה בידי אנרכיסט.
רודולף ואהובתו מרייה התאבדו או נרצחו , לא ברור עד היום , אבל כיאה לקללה מתו מוות לא טבעי.
במותם של אלו קיבל את הארמון, פרנץ פרדיננד, אחיינו של הקיסר פרנץ יוזף.
פרדיננד , הפך ליורש העצר אחרי מות רודולף וגם אם חשש מהקללה שרובצת על מי שיגור בארמון,
הרי לא יכול היה להראות פחד מהיותו יורש העצר.
פרדיננד ואישתו נרצחו ב 1914 ע"י לאומנים סרבים באותה התנקשות שהובילה למלחמת העולם הראשונה ובעקבותיה למלחמה השנייה.

מאז אף אחד לא מתגורר בארמון והוא פתוח לביקורים לקהל הרחב.
הפסל נמצא עדיין בגן הארמון ועד היום מאמינים התושבים המקומיים בקללת הפסל..

האם זה מקרי?
האם ישנה קללה?
האם הקללה היא זו שהובילה למלחמת העולם?
אם לא היו לוקחים את הפסל הייתה נמנעת ההתנקשות והיו נמנעות שתי מלחמות העולם?
הניחוש שלכם טוב כמו שלי.