בלבנון מתרחש כרגע סיפור דומה מאוד לסיפור שהתרחש לפני 30 שנים.
באמצע שנות ה 70 התנגד מנהיג הדרוזים דאז כמיל ג"ונבלאט לנשיא הסורי ,אסאד (האבא)
שורש העימות היה רצונו של אסאד לשלוט ולהכריע בלבנון.
אסאד לא בחל בשום דרך לסלק את מתנגדיו.
כמיל ג"ונבלאט חוסל.
אחרי מספר חודשים שבהם ניסה בנו לארגן קואליציה נגד הסורים ונכשל,
הבין הבן, ווליד גונבלט את כללי המשחק. כלומר אם הוא רוצה להישאר בחיים
עליו לשחק את המשחק לפי הכללים הסורים.
המערב גינה כמובן את הרצח אבל לא עשה דבר.
ווליד נסע לדמשק התחבק עם אסאד (כן, אותו אסאד שרצח את אביו).
מאז הפך ג"ונבלט לבובה סורית.
עברו 30 שנים והמחזה חוזר על עצמו כמעט לחלוטין.
שוב מנהיג שמתנגד לנשיא סוריה אסאד (הפעם הבן).
שוב המנהיג נרצח. הפעם מדובר בראש ממשלת לבנון, רפיק אל חרירי.
הבן, סעיד אל חרירי, ניסה לארגן חזית נגד הסורים.
אחרי מספר חודשים שבהם המערב גינה את הרצח ואפילו הפעם הקימו וועדת חקירה
אבל לא נעשה דבר, הבין גם חריר את כללי המשחק.
שוב בן האישיות הנרצחת נוסע לדמשק ומתחבק עם אסאד, רוצח אביו והופך לבובה סורית.
ממש תסריט זהה.
אגב השוני הגדול שאני מצאתי בין התסריטים הוא בעובדה שווליד ג"ונבלאט ניסה לעזור לחרירי הבן
בהקמת חזית מול סוריה. אולם ג"ונבלאט הבין עוד לפני חרירי שגם הפעם אף אחד לא יעזור
להם מול סוריה והעדיף עוד לפני מספר חודשים לעלות שוב על העגלה הסורית.
האם ניתן היה לשנות את המציאות הזו?
יתכן שכן , אבל זה היה דורש נחישות ונכונות לקרבות מלוכלכים ואבידות בלבנון
והמציאות היא שאין שום גורם חוץ לבנוני שמוכן לשלם את המחיר הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה