לוחמה כימית של האיראנים בסוריה.

הכותרת באמת תופסת את העין ולכן השתמשתי בה אבל מדובר בקרב שנערך עוד לפני הספירה.
מדובר בעדות הראשונה על מלחמה כימית בזמן העתיק. תיאור הקרב מבוסס על חפירות שנערכו בסוריה.
המלחמה הייתה בין כוחות פרסים לכוחות רומים שנערכה בשטח שהיום שוכנת בו סוריה. .
אז הינה הסיפור:
כידוע הפרסים היו מעצמה בזמן העתיק (זה אחד המניעים שיש לאחמניג"אד ברצון שלו להיות מעצמה עולמית)
והקרבות שלהם עם רומא על השליטה בעולם נערכו במשך עשרות שנים.
בשנת 250 לפני הספירה תקפו כוחות פרסים עיר רומית בשם דורה-אירופוס השוכנת בסוריה של היום.
הפרסים צרו על העיר והחליטו לכבוש אותה בכל מחיר.
הם ניסו לנגח את החומות אבל הרומאים היו מוכנים לכך ובנו את החומות כך שהצד שניתן היה להגיע אליו היה בנוי מחומות עבות במיוחד וגם מנעו מהפרסים לבנות טרסות עבור איל הברזל.
הפרסים ניסו לחפור מתחת לחומות בכדי למוטט אותן אבל גם לזה היו מוכנים הרומאים.
לא ניכנס יותר מדי לפרטים אבל בשורה התחתונה המצור נכשל.
הפרסים החליטו לנסות משהו חדש. המשהו החדש הוא הלחימה הכימית המתועדת הראשונה.
הפרסים השתמשו בבִּיטוּמֶן וקריסטל גופרית. חומרים אלו כאשר הם מוצתים יוצרים גזים רעילים.
הרומאים לא היו מוכנים ואכן עשרות גופות של חיילים רומים שאין סימני פגיעה עליהן נותנות עדות
לגורל המר של המגינים.
העיר נכבשה וכנהוג בזמנים הללו התושבים נרצחו או נמכרו לעבודות.
זה היה אחד מהקרבות בין הפרסים לרומאים וכידוע לכולם בסופו של דבר נסוגו הפרסים ואילו הרומאים הפכו לשליטי העולם הישן.
עד כאן מספר מילים על המלחמה הכימית הראשונה המתועדת.
אני אפרסם גם מאמר על המלחמה הביולוגית הראשונה.

השדים של קמרונה- הלגיון הצרפתי

הקדמה:

לגיון הזרים הצרפתי או בשם הקצר יותר – הלגיון הצרפתי הייתה יחידה מיוחדת.
ליחידה הזו גייס הצרפתי אנשים ללא אבחנה.
פושעים נרדפים, פושעים שבצעו עבירות בכל מני מקומות, אנשים שברחו מהמאפיה בארצם,
אנשים שסתם נמאס להם מחייהם הקודמים, לא חשוב.
לא חקרו אף אחד, לא בדקו אם השם שמסרו המתגייסים הוא נכון, לא בדקו גיל או התאמה
בקיצור שום דבר.
האנשים הללו נדרשו למסירות ולביצוע כל משימה שניתנה להם, ללא היסוס, כולל ביצוע
מעשים הנחשבים מעשי פשע נגד האנושות.
(אנשי הלגיון בצעו מעשי טבח רבים במלחמת אלג"ר , במלחמת וויטינאם הצרפתית וכדומה).
הרעיון שעמד מאחורי הקמת היחידה הזו היא לקחת אנשים חסרי מעצורים ולתת להם
לבצע כל עבודה "מלוכלכת" שחיילים רגילים לא היו מבצעים.
אנשי הלגיון קיבלו מחילה על כל עברה קודמת שלהם ונדרשו לדביקות וביצוע כל משימה ללא ערעור.
רוח היחידה התגבשה והוכתבה בקרב שאני אתאר אותו במאמר. בקרב אין משימה מלוכלכת אלא דבקות יוצאת דופן כפי נדרש מכל לוחם של הלגיון הצרפתי

ב 1860 הקיסר הצרפתי נפוליון השלישי (אחיינו של נפוליון) רצה להשתלט על מקסיקו.
הוא רצה להמליך לקיסר אחד מקרוביו , בן משפחת האצולה האירופית הבסבורג, מקסימיליאן.
המקסיקנים כמובן התנגדו לכך והקימו צבא להילחם בצרפתים.
במלחמה, אז וגם היום צריך כסף.
הצרפתים ריכזו בעיירה ורה קרוז זהב רב שנשדד מתושבי מקסיקו.
את הזהב הובילה יחידה של הלגיון הצרפתי שמנתה 120 חיילים לעיירה קמרונה.
כאשר הגיעה השיירה לקמרונה הופיעה צבא מקסיקני ענק שמנה מעל 2000 חיילים.
הצעה מקסיקנית לכניעה והבטחה לייחס טוב לא נענתה.
המקסיקנים ניסו במשך שבוע לפרוץ לעיירה אך נהדפו בידי 120 לוחמים נחושים.
כאשר החלו התחמושת המיים והמזון לאזול החלו הצרפתים בלילה לפשוט על המקסיקנים
ולבזוז מהם את מה שיכלו.
המקסיקנים לא הבינו כיצד הצרפתים לא נכנעים ועוד תוקפים בלילות.
הם החלו לייחס להם תכונות על אנושיות.
בסופו של דבר הצליחו המקסיקנים לחזור לעיר.
שם הם נתקלו ביריב שלא היה מוכן לוותר.
כאשר נגמרים הכדורים הפכו הצרפתים את הרובים ונלחמו עם כידוני הרובים.

מעל 300 מקסיקנים נהרגו ומספר כפול היה של פצועים
בסופו של דבר נשארו 3 חיילים צרפתים פצועים, מוקפים בטבעת של מקסיקנים.
הצרפתים סרבו להיכנע.
מפקד המקסיקנים היה אחוז התפעלות מהצרפתים.
הוא הציע ל 3 הפצועים לעזוב את העיר עם נשקם לאות הוקרה על עמידת הגבורה שלהם.
לאנשיו הוא אמר- אלו לא אנשים אלא שדים.
מאז נקבע השם : השדים של קמרונה כסיפור קרב הגבורה.
עלילות הקרב הזה מהוות את הבסיס לפעילות הלגיון הצרפתי עד היום.
נ.ב
המרד המקסיקני הצליח, הצרפתים גורשו ומקסמיליאן הוצא להורג מול כיתת יורים. .

מה בין מחיר תפוח למחיר עבור שליט

שימו לב לשערוריה כפי שמציג אותה אבי טרנגו.

קיבלתי את אישורו של אבי לפרסם את המאמר הזה שפורסם כבר גם באתרים אחרים.

חובה להפיץ לכמה שיותר אנשים.

הינה המאמר בשלמותו:

כל עוד הממשלה נכנעת לבעלי האינטרס שמעבירים כסף וסחורות לעזה, אין פלא שנצטרך לשלם מחיר לאומי מופרז בעסקהאבי טרנגוהאם יתכן שיש קשר בין המחיר המופרז שנתבעת מדינת ישראל לשלם עבור גלעד שליט, למחיר קילו תפוחי עץ? השאלה נשמעת מופרכת, כאילו לקוחה ממותחן של גון גרישהם - אולם אם וכאשר תוקם ועדת החקירה לעניין "עסקת שליט" יהיה צורך לחקור גם את הלחץ שהכתיבו מאחורי הקלעים בעלי האינטרסים הכלכליים.

קיים הבדל עקרוני בין עסקאות ג'יבריל וטטנבאום לעסקת שליט. בקודמות השאלה היתה רק המחיר במחבלים משוחררים. הורגלנו לחשוב שהצד השני מעוניין רק בשחרור אסיריו. הפעם המצב שונה: לרשות ממשלת ישראל עומד נשק לגיטימי של סנקציות כלכליות. אם היו משתמשים בו בתבונה, "המחיר" יכול היה להיות סביר יותר מבחינה לאומית.

בשיחה שלא לייחוס מסר אחד מבכירי מערכת הביטחון את עמדתה האמיתית של הנהגת חמאס עזה: "את האסירים הם דורשים רק כדי להשפיל את ישראל. הם יחגגו עליהם שבוע וזה ייגמר. אבל על פתיחת המעברים הם יחגגו שנה ויבנו מדינה".

אין זה קול יחיד. גם אחד מיועצי ראש הממשלה לשעבר הבהיר: "ענין שליט טופל לא נכון. מלכתחילה היתה צריכה ישראל ליצור משוואה אחרת לגבי המקום המקולל הנקרא עזה. אילו היתה נוצרת משוואה אחרת, בין היתר בעזרת מצור הרבה יותר מהודק, היינו מגיעים לעסקה שבה המחיר באסירים היה במינון נמוך בהרבה ובהרכב שונה".

גם הרמטכ"ל שבדרך כלל אינו חושש מאש האויב או מביקורת ציבורית, לא מסוגל לעמוד מול הלחצים הכלכליים. הוא צוטט כאומר לשר החקלאות שלום שמחון: "החמאס פתר את כל הבעיות שלו, יש לו אותך".

הצעות לשימוש בסנקציות כלכליות עמדו בפני מקבלי ההחלטות וכי סנקציות מסוימות הוטלו, אבל בצורה שלומיאלית: ישראל העבירה סחורות מסוימות לעזה אבל מנעה העברת אחרות. כך הצליחה להפסיד פעמיים: מצד אחד הצטיירה בעולם כמי ש"מרעיבה" את עזה, אבל את התועלת המדינית-ביטחונית לא השיגה.

ב"מצור" שהוטל כביכול על עזה יש מספיק חורים כדי שלא רק משאיות תפוחים יעברו דרכו, אלא גם משאיות ברינקס עם מיליוני שקלים שהחזיקו את שלטון החמאס בהנשמה מלאכותית. הנוהג הפסול של דחיפת שקלים לעזה נמשך כאילו אין קשר בין המצב הכספי של ארגון החמאס לבין יכולתו להשפיל את ממשלת ישראל במו"מ שליט.

כיצד פועלת השיטה
ישראל מגדלת בשנה כ-100 אלף טון תפוחים, והיבול כולו מבשיל בתוך חודשיים. כלומר המגדלים מייצרים כ-2,000 טון ליום בעונת הקטיף. בכיר ששירת במתפ"ש כשהוטל ה"מצור על עזה" אמר אז: "יש לובי חזק של ארגון מגדלי הפירות, שגרם לכך שבימים מסוימים העבירו בין 20 ל-25 משאיות פירות לרצועה".

20 משאיות ליום שרק כחמש מהן נושאות תפוחים, הן בעצם 100 טון ליום. כלומר: 5% מהיצור היומי בעונה. אמנם 5% אלו אינם הסיבה ללחץ הכלכלי לפתיחת המעברים, אך כשיש הרבה פירות בשוק הישראלי לא יכולים המגדלים לאחסן אותם לזמן ארוך והם חייבים להעביר אותו לשווקים – כלומר להתחרות זה בזה על ליבו וכיסו של הצרכן הישראלי באמצעות הורדת מחירים.

אילן אשל, מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות הסביר כי כשנסגרים המעברים לעזה, הנזק האמיתי למגדלים גדול בהרבה מאובדן המכירות, מאחר שהתוצרת שלא נמכרה עשתה את דרכה לשווקים בישראל וגרמה להצפתם ולפגיעה בכלל החקלאים. כך, מחיר התפוחים בשווקי ישראל יורד ב-30% כאשר אי אפשר לשלוח את 5% מהתוצרת לעזה, ומכאן ברור שלסחר בהיקף של 5,000 טון בשנה יש השפעה כבירה על המחיר שמשלם הצרכן הישראלי.

מסיבה זו מובן שאשל דרש: "מעבר תוצרת חקלאית לרצועה צריכה להישאר מחוץ למסגרת הסכסוך. השימוש בפירות כאמצעי לחץ לא נכון ולא אפקטיבי וצריך לחדול מכך." הוא צודק, אין זה מתפקידו לחשוב על המחיר שתשלם ישראל בעד שליט. תפקידו לדאוג להשיג עבור מגדלי הפירות את המחיר המקסימלי בישראל באמצעות העברת חלק מהקטיף לעזה.

הפירות הם רק דוגמא למערכת האינטרסים הכלכליים הסבוכה שמונעת לחץ אפקטיבי על הנהגת החמאס בעזה. ישראל מעבירה לרצועה מוצרי אנרגיה בהיקפים אדירים. למרות האיומים של סגן שר הביטחון והחלטות (לכאורה) שקיבל השר, ממשיכה ישראל להעביר מדי יום 100 מגה וואט חשמל, מיליוני ליטרים של דלק וגז בישול. הסכומים שמשלמים לחברות ישראליות האיחוד הארופאי וכספי המסים שגובה ישראל עבור הרשות, מגיעים לעשרות מיליוני שקלים בחודש. אולם יש מי שיטען כי זוהי סחורה הומניטארית, למרות שהחמאס מצליח לשים את ידו על חלק ממנה וכמובן לגבות מחיר נכבד מבעלי תחנות הדלק והצרכנים בעזה.

בנוסף לאלה, ענף הייצוא העיקרי של ישראל לעזה נותר מוסתר. רק מספר כלכלנים שמכירים את המונח "רווחי סניוראז'" מבינים כיצד מרוויח בנק ישראל מהעברת מאות מיליוני שקלים בשנה לעזה.

למרות שבנק ישראל מכחיש שהוא מעורב בקביעת מדיניות העברת השקלים לעזה, בחוגים כלכליים נפוץ הסבר לפיו הוא מרוויח מכך. כשזורמים כספים מחו"ל לעזה הם מומרים תחילה למט"ח, שנשאר בבנק ישראל. תמורתו הבנק מנפיק שקלים. הבנק, שהוא הגוף היחיד בעולם שיכול באופן חוקי "לייצר" שקלים - אינו מדווח על הדולרים שקיבל תמורת שקלים אלו כרווח (בנק ישראל אמור להעביר את כל רווחיו לרשות משרד האוצר) אלא רושם את השקלים המועברים לעזה בצד החובות במאזן שלו – תחת סעיף התחיובויות הנקרא "מזומנים בידי הציבור". לאיזה ציבור בדיוק מתכוונים - את זה לא מפרט מאזן בנק ישראל אבל התוצאה היא שהמט"ח אינו מופיע כרווח אלא פשוט נשאר בבנק ישראל.

האם ניתן היה להשתמש בתלות הכלכלית של עזה כאמצעי לחץ?

כשעולה בעיתונות הערבית שאלת התלות הכלכלית של חמאס בישראל, ממלאים דוברי הארגון את פיהם מים. אין ספק שנוח להם במצב הנוכחי. הם מעדיפים תלות בישראל, שעליה הם יכולים להפעיל לחץ בינלאומי וטרור תודעתי באמצעות נושא "שליט", מאשר להיות תלויים למשל במצרים, שעלולים להפעיל לחץ של ממש לעצירת מימון החמאס.

לפני שנה, כאשר הובאו הדברים למשפחת שליט היא נזעקה ודרשה במכתב מיידי לראש הממשלה דאז לעצור את העברת הכסף הישראלי שממנו משולמות המשכורות לשוביו של שליט. אולם למרות הטון התקיף והדרישה לקיים דיון דחוף בממשלה בנושא עצירת הכספים, החליט מטה שליט להתרכז בהפעלת לחץ על ממשלת ישראל לשחרר אסירים. עושה רושם שהם מבינים היטב שהכי קל למקבלי ההחלטות שלנו להיכנע: גם לחמאס הדורש שחרור משפיל של מאות רוצחים וגם לבעלי האינטרסים הכלכליים המונעים שימוש בלחץ אפקטיבי על החמאס.

אבי טרנגו, עיתונאי

האם זה היה רק צירוף מקרים?

כתבתי במאמר קודם על הפסל שהביא קללה לאחר שהוצא מקבר מצרי עתיק
להלן המאמר: קללת הפרעונים

אני אביא סיפור נוסף על חפירה שנערכה ב 1922 במצריים ואתייחס לאירועים סביב החפירה.
החפירה נערכה בקברו של תות ענח' עמון אמון.
התגלו אוצרות רבים ולפי השמועות הרבה אנשים שהיו קשורים לכך נפגעו.
המממן של החפירה ,לורד בריטי בשם קרנברון, נפטר שנה לאחר מכן מזיהום
שנגרם מעקיצת יתוש וחדר למערכת הדם.
אחיו הצעיר של הלורד נפטר מספר חודשים לאחר מכן
הארכיאולוג הראשי של החפירה האוורד קרטר נפטר מסרטן בגיל 55
עוזר בכיר של קרטר בשם ארטור מייס נפטר בזמן פינוי האוצרות שנמצאו בקבר.
מזכיר הלורד החליק באמבטיה ומת כתוצאה משבר בגולגולת.
והיו עוד מקרים של אנשים שהיו קשורים לנושא ומתו בתאונות דרכים או במלחמות.
לאחר שהאוצרות פונו מהקבר והמקום נפתח למבקרים
דווח גם על מספר אנשים שמתו זמן קצר לאחר שביקרו בקבר.

נשאלת השאלה האם הדברים הללו הם צירוף מקרים או שקיימת באמת קללה
אשר פוגעת בכל מי שמבקר או חופר בקברי הפרעונים.
כמו תמיד הויכוח נמשך במלא עוזו.

לאחרונה נמצא הסבר שיתכן שהוא מסביר את מה שהיה.
לטענת חוקרים שבדקו את הנושא ניתן להסביר את המקרים הללו.
לטענת החוקים הגורמים שמשפיעים על הנושא הינם שניים:
האקלים המדברי הקשה
פטרייה שהייתה קבורה במשך אלפי שנים בקבר ופתחה סוג של רעל.

הגורמים הללו משפיעים על המערכת החיסונית של אנשים וכאשר
אנשים שהם רגישים למחלות כמו זקנים, חולים וכדומה מגיעים לשטח
הזה הם נחשפים לבעיות שיוצרים שני הגורמים הללו ועולה שכיחות מקרי
המוות.
לגבי מקרי המוות של תאונות או מלחמות יש טענה שמדובר שתופעה שאינה
חורגת מנפגעים אחרים בקרב כלל האוכלוסייה.
חוץ מזה אם ניקח את המלחמה שפרצה 15 שנים אחרי החפירה המדוברת
(מלחמת העולם השנייה) אז ברור שהסיכוי למוות במלחמה עולה.
המסקנה של אותם חוקרים כי אין קללת פרעונים.
הפצת השמועה על הקללה נועדה להרחיק רודפי בצע מבזיזת אוצרות הקברים
ובתקופה קדומה היה קל להפחיד אנשים בכל מני אמונות טפלות.
כמו תמיד זה ויכוח ולכן אחד יש את ההשקפה שלו.

צבא של ילדים

מדי פעם מתפרסמות ידיעות על גיוס בכפייה של ילדים לצבאות.
יש סיפורים על אנשי טליבן שחוטפים ילדים מהוריהם
במלחמת איראן -עיראק צויידו ילדים איראנים במפתחות "של גן עדן" על צווארם והם נשלחו לפעולות התאבדות מול הצבא העיראקי, החמאס מאמן ילדים להיות מתאבדים,
בכל מלחמות האזרחים באפריקה מעורבים ילדים חלקם בני פחות מ 10
בימי החמרוז" בקמבודיה היה שימוש נרחב בילדים לשם יישום התוכניות הרצחניות
של רצח העם שבוצע בזמנו בארץ האומללה הזו
בשנות ה 80 בימי מלחמת לבנון הראשונה נתקל צה"ל בילדי ה RPG
(ילדים שגויסו בכפייה לארגונים הפלסטינאים)
ניתן להביא עוד דוגמאות אבל הרעיון ברור.
גיוס ילדים לצבא התרחש בעבר, מתרחש כיום וכפי הנראה גם יהיה כך בעתיד.
הסיבות לכך הן זהות ולא חשוב היכן:
1. אפשרות ל"גידול" חיילים ולאחר מכן אנשים בוגרים לפי האידיאולוגיה של הצד המגייס וזאת ע"י שטיפת מוח והחדרת אידיאולוגיה רצויה.
2. כוח אדם זול וזמין. אומנם ילדים לא יכולים להלחם כמו מבוגרים אבל במשך השנים הם לומדים ואם בדרך כמה עשרות\ מאות\אלפים ישלמו בחייהם על עובדת היותם ילדים במלחמה
זה ודאי לא מדיר שינה מהצד המגייס
3. מקור לתת תמריץ מיני לחיילים הנלחמים ע"י מתן אפשרות להתעללות מינית בילדים המגוייסים
4. זלזול מוחלט בערכים כמו חופש,חיי אדם,בחירה חופשית וכדומה.

ברור שמכל אלו רואים איזו סוג של חברה או משטר מקים לעצמו צבא ילדים.
כל זה באופן כללי ועכשיו לנקודה היהודית שהביא לידיעתי ניר סליקטר.

במאה ה 19 הצאר ניקולאי הראשון גזר על גיוס חובה של ילדים יהודים החל מגיל 12
לצבא למשך 25 שנים.
הילדים היו נלקחים\נחטפים ומועברים למחנות שנקראו בשם קנטונים.
לכן הוצמד לילדים הללו את השם קנטוניסטים.
במחנה היו הילדים עוברים אימונים עד היותם בני 18 ורק אז הייתה מתחילה תקופת שירות של 25 שנים.
כלומר בפועל הילדים "בילו" במוסדות צבאיים יותר מ 25 שנים.
בתקופה הזו נעשו מאמצים "לשכנע" את "חיילים הצעירים" להמיר את דתם לנצרות.
השכנוע היה באיומים, עונשים שונים כגון מאסר ,מלקות, מניעת אוכל וכדומה.
אם נתבונן בסיבות שרשמתי מקודם הרי הסיבה העיקרית לצרה הזו הייתה הסיבה הראשונה.
הצאר ניקולאי היה נוצרי אדוק ושאף להמיר את דת היהודים.
המחשבה הייתה שילדים רחוקים מהוריהם והנמצאים במשטר צבאי שבו המפקדים
הינם נוצרים יהיו קלים להשפעה כזו.
באופן כללי צדק הצאר ואכן הרבה ילדים המירו את דתם.
למרבה הפלא לא כולם.
היו כאלו ששרדו את עשרות השנים הללו וחזרו ליהדות מייד עם שחרורם.
ברור שהיו משפחות שברחו או הבריחו\הסתירו את הילדים מפחד החטיפות
היו כאלו ששילמו שוחד וכדומה
ולצערנו גם פה היו תופעות מכוערות כאשר היו יהודים שתמורת בצע כסף הלשינו
על אותם ילדים שהוריהם ניסו להצילם ושיא השפלות הוא בעובדה שהיו יהודים שחטפו
ילדים יהודים והעבירו אותם לידי השלטונות הרוסיים.
במשך השנים הומרה גזירת הגיוס הכפוי בכופר נפש שניתן היה לשלם לשלטון במקום גיוס.
כ 70,000 ילדים נחטפו רובם הגדול לא שבו ליהדות.
אותם אלו ששרדו את שנות הצבא נהנו מזכויות שהותרו לכל יוצא צבא ברוסיה כגון
זכות להתיישב היכן שרוצים וכדומה.
התנהל ויכוח גדול בקרב הקהילה היהודית בנושא המשוחררים:
האם הם יהודים או האם הם צריכים לעבור גיור ?
האם מותר להורים לסכן את חיי כל בני המשפחה ולהבריח את הילדים בידיעה שאם יתגלה המעשה
ישלחו ההורים וייתר הילדים למוות?
שאלות רבות וקשות אבל ברור שאין תשובה אחידה.
תודה לניר שהביא את המקור לפרק הכואב הזה של היהודים ברוסיה.

ההיסטוריה חוזרת שוב.

בלבנון מתרחש כרגע סיפור דומה מאוד לסיפור שהתרחש לפני 30 שנים.
באמצע שנות ה 70 התנגד מנהיג הדרוזים דאז כמיל ג"ונבלאט לנשיא הסורי ,אסאד (האבא)
שורש העימות היה רצונו של אסאד לשלוט ולהכריע בלבנון.
אסאד לא בחל בשום דרך לסלק את מתנגדיו.
כמיל ג"ונבלאט חוסל.
אחרי מספר חודשים שבהם ניסה בנו לארגן קואליציה נגד הסורים ונכשל,
הבין הבן, ווליד גונבלט את כללי המשחק. כלומר אם הוא רוצה להישאר בחיים
עליו לשחק את המשחק לפי הכללים הסורים.
המערב גינה כמובן את הרצח אבל לא עשה דבר.
ווליד נסע לדמשק התחבק עם אסאד (כן, אותו אסאד שרצח את אביו).
מאז הפך ג"ונבלט לבובה סורית.
עברו 30 שנים והמחזה חוזר על עצמו כמעט לחלוטין.
שוב מנהיג שמתנגד לנשיא סוריה אסאד (הפעם הבן).
שוב המנהיג נרצח. הפעם מדובר בראש ממשלת לבנון, רפיק אל חרירי.
הבן, סעיד אל חרירי, ניסה לארגן חזית נגד הסורים.
אחרי מספר חודשים שבהם המערב גינה את הרצח ואפילו הפעם הקימו וועדת חקירה
אבל לא נעשה דבר, הבין גם חריר את כללי המשחק.
שוב בן האישיות הנרצחת נוסע לדמשק ומתחבק עם אסאד, רוצח אביו והופך לבובה סורית.

ממש תסריט זהה.
אגב השוני הגדול שאני מצאתי בין התסריטים הוא בעובדה שווליד ג"ונבלאט ניסה לעזור לחרירי הבן
בהקמת חזית מול סוריה. אולם ג"ונבלאט הבין עוד לפני חרירי שגם הפעם אף אחד לא יעזור
להם מול סוריה והעדיף עוד לפני מספר חודשים לעלות שוב על העגלה הסורית.

האם ניתן היה לשנות את המציאות הזו?
יתכן שכן , אבל זה היה דורש נחישות ונכונות לקרבות מלוכלכים ואבידות בלבנון
והמציאות היא שאין שום גורם חוץ לבנוני שמוכן לשלם את המחיר הזה.

משבר 1929

הקדמה- לפני שנה התחולל משבר כלכלי בעולם.
המשבר התבטא בנפילות שערים בבורסות העולם, סגירת חברות , פיטורי עובדים וכדומה.
מבלי לזלזל בתוצאות העגומות של המשבר אני אתייחס במאמר הזה למשבר הגדול של 1929.
ישנן נקודות דומות בין המשברים ונקודות שונות.
אני אסביר את הדברים בקצרה וללא מונחים כלכליים מעמיקים.
המשבר של 1929 היה המשבר הגדול ביותר שהיה עד כה.
המשבר נגרם כתוצאה מירידת שערים בבורסה בארה"ב.
ירידת שערים תלולה הביאה לכך שאנשים התרוששו ואיבדו חסכונות של עשרות שנים,
חברות פשטו רגל וכתוצאה מכך עשרות מיליוני אנשים פוטרו.
הדבר השפיעה גם על עשרות מיליוני אנשים נוספים בתגובת שרשרת.
ארה"ב ובעקבותיה העולם כולו שקע במיתון.
רמת החיים ירדה וגם ברי המזל שהועסקו בעבודה נאלצו לקצץ רבות משכרם.
כל זה בהסבר קצר וללא מונחים כלכליים.
המשבר הזה היה אחד הגורמים למלחמת העולם השנייה על כל המשתמע מכך.
גרמניה הייתה עוד לפני המשבר במצב כלכלי גרוע וסבלה מאינפלציה גבוהה
המשבר החריף פגע בה קשות והביא לאבטלה גבוהה.
ברור שבמצב כזה הקרקע הייתה נוחה לעליית מפלגה לאומנית שהאשימה זרים וכמובן
גם את היהודים במצב הכלכלי הנורא.
היטלר הבטיח פתרון מהיר לאבטלה וענישת האחראים למשבר.
זה כמובן סחף את ההמונים שראו בעיניים כלות את המצב הכלכלי הטוב יחסית של היהודים.
ומכיוון שהיהודים באופן מסורתי היו מעורבים במסחר בבורסה הרי קל היה לקבל את "אשמתם"
לנפילת הבורסה ולייחס לכך מזימה יהודית להשתלט על העולם.
במקרה הזה היטלר גם קיים.
הלאמת רכוש של קומונסטים,יהודים ושאר מתנגדי המשטר נתנה להיטלר בסיס נוח
יותר להתחלת הקמת הצבא האדיר שתכנן להקים.
הקמת הצבא הביאה לחיסול האבטלה וגרמניה יצאה לדרך חדשה כאשר ההמונים מלוכדים
סביב המנהיג שהוציא את המדינה מהבוץ הכלכלי כפי שהבטיח.
המצב הכלכלי השפיע גם על השותפה של היטלר במלחמה העתידית- יפאן.
יפאן היא אי חסר משאבים התלוי ביבוא של חומרי גלם מבחוץ.
בזמן המשבר הכלכלי צמצמו מדינות המערב את היבוא שלהן כך ממדינות אחרות
כך שיפאן כמדינה שמייצאת הרבה סחורות נפגעה מכך קשות.
היפאנים החליטו לקחת בכוח את מה שאינם מסוגלים לייבא.
במשך עשר שנים עד פריצת המלחמה המצב הכלכלי בעולם השתפר אך במעט ואנשים
התרגלו לחיות ברמת חיים נמוכה.
למעשה המלחמה היא זו שהוציאה את העולם מהמיתון.
אחרי המלחמה כאשר אירופה הייתה לגל חורבות שיקמו האמריקאים את אירופה במה שנודע
בשם תוכנית מרשל על שם שר החוץ האמריקאי שהגה את התוכנית.
החשש היה שאם לא ישקמו את אירופה יהיה חשש של גל נוסף של לאומנות ושנאת זרים
שיביא למלחמה נוספת.
קל לסחוף אנשים שמצבם רע.
הלקח הכלכלי שנלמד מהמשבר היה לנהוג במדיניות של פיזור הון וסיכון על פני מספר תחומים
כך שבשעת משבר לא תהייה נפילה תלולה כפי שקרה ב 1929.
המשבר האחרון אכן לא היה חריף כמו בשנת 1929 כתוצאה מהמדיניות הזו וזאת מבלי לזלזל
באותם הנפגעים של המשבר הנוכחי.

לסיום נקודה אישית בקשר למשבר של 1929:
סבתא שלי עלתה עם משפחתה באמצע שנות ה 20 של המאה ה 20 מלטבייה.
בארץ ישראל היא פגשה את סבא שלי, התחתנה איתו ונולד אבא שלי ב 1928.
המשבר של 1929 פגע קשה בעסקי המשפחה.
סבא רבה שלי (אביה של הסבתא) חזר עם משפחתו ללטבייה לצורך שיקום העסקים.
ביתו , הסבתא שלי, חזרה איתו ואילו בעלה (סבא שלי) סירב לחזור וסירב שהיא תיקח את התינוק
(אבא שלי) איתה. היא חזרה ללא התינוק.
המשפחה לא הספיקה לחזור לארץ בזמן וסבתא שלי וכל משפחתה נשלחו למחנות ההשמדה.

חואנה המשוגעת ופיליפ היפה.

הקדמה- הנישואים בחצרות המלוכה היו שאלה של אינטרסים בלבד.
חיזוק בריתות, כריתת שלום, איחוד וכדומה.
בכלל לא הייתה שאלה של אהבה.
אם נוסיף את העובדה שהמלכים היו בדרך כלל עסוקים במסעות צייד, מלחמה וכדומה
ולא היו אז טלפונים אז ברור שהקשר בין הזוגות המלכותיים לא היה בדיוק קשר צמוד.
בקשר מעין זה היה מקובל ואופנתי לקחת מאהבות או מאהבים.
זה הבסיס לחיי המלכים בתקופות הקודמות ומכאן היו כמה וכמה סיפורים מעניינים.
הסיפור שאני אביא במאמר זה הוא סיפורה העצוב של המלכה חואנה שנקראה בשם
חואנה המשוגעת.
חואנה הייתה ביתם של מלכי ספרד איזבלה ופרדיננד.
היא נישאה בתחילת המאה ה16 לבנו של הקיסר מקסמיליאן הראשון, פיליפ.
מקסמיליאן שלט על ארצות השפלה באירופה – כלומר בלגייה והולנד וכן על חלקים מצרפת וגרמניה.
הספרדים שלטו על אמריקה הלטינית והיו להם גם נחלות באפריקה.
כך שחתונה בין שתי האימפריות הייתה עסק משתלם לחלוטין.
חואנה הייתה צעירה ,בערך בת 16 , היא לא הבינה את חוקי המשחק שהיו נהוגים בקשר המלכותי.
בעלה, פיליפ, המכונה פיליפ היפה, היה מבוגר ממנה ב 11 שנים.
הוא היה רודף נשים ולא חשב אף לרגע לשנות ממנהגו זה.
בגידותיו של פיליפ הגיעו לחואנה והיא החלה לריב עם בעלה בנושא.
פיליפ לא טרח בכלל להתייחס אליה והמשיך בחייו כרגיל.
חואנה פנתה לאביה, מלך ספרד ,פרדיננד אבל גירושים לא באו בכלל בחשבון ולא רק מבחינת
העלות\תועלת בקשר מעיין זה אלא גם מהבחינה שפרדיננד ואיזבלה היו קתולים אדוקים ועל פי הקתולים מה שאיחד האל רק האל יוכל להפריד ובמילים אחרות אין גירושים.
במצב כזה החלה בריאותה הנפשית של חואנה להתערער.
כפי הנראה היא שקעה גם בדיכאון אחרי לידה שהלך והחמיר.
בהיותה בת 27 (ואמא ל 6 ילדים) נהרג פיליפ,
יש גרסאות של מוות מטיפוס, יש גרסאות של התקף לב אבל כפי הנראה מדובר
מסיפליס.
הוא הדביק את חואנה גם כן בספיליס ודעתה התערערה לחלוטין.
היא צוותה שארונו (ארון הקבורה) של פיליפ יהיה צמוד למיטתה ואם יצאה לטייל מחוץ לארמון הארון
התלווה אליהם.
המלך פרדיננד הבין כי לאחר מותו של פיליפ אין חואנה יכולה למשול בהיותה חולת נפש
ולכן הוא שלט בפועל עד שבנה הבכור עלה על כס השלטון.
חואנה נשלחה למעצר בית בארמון מפואר ושם צמודה לארונו של בעלה , פיליפ,
היא העבירה את ימיה שהיא מדבר עם הארון כאילו פיליפ הנמצא בתוכו מקשיב לה.
המלך פרדיננד לא יכול היה לתת לה לצאת מהארמון בכדי שהטירוף שלה לא יהיה גלוי לציבור
באותה תקופה היו משייכים את הטירוף לעבודת השטן והמשוגעים היו מועלים על מוקד.
לכן הוא ציווה על בידוד מוחלט ועל שמירה קפדנית של סוד הטירוף של חואנה.
חואנה קבורה בעיר גרנדה לצד בעלה ושניהם קבורים לצד הוריה של חואנה ,פרדיננד ואיזבלה
ברור שעל המצבה לא רשום דבר על הטירוף
אבל בדברי המלכים הספרדים ידועה חואנה בשם חואנה המשוגעת.

העיר האבודה של האינקה

שנת 1492 זכורה לכולם בתור גילוי אמריקה ע"י משלחת ספרדית בראשות קולומבוס.
לתושבי אמריקה המקוריים השנה מסמלת את שנת החורבן.
מתושביה המקוריים של אמריקה שרדו אולי 10%.
כל השאר נרצחו, מתו ממחלות, מרעב וכדומה.
גם אותם 10% הם צאצאים של אנשים שנמכרו לעבדות וסבלו סבל לא אנושי ואיכשהו שרדו.
כיצד נכבשה אמריקה בקלות כל כך ע"י קומץ של ספרדים?
מדוע הושמדו התושבים?
זה שאלות שנתייחס אליהם בפעם אחרת.
במאמר זה נספר על העיר האבודה של האינקה.
כאשר הספרדים השתלטו על בני האינקה בסביבות 1500-1550 הם החלו בגזילה שיטתית
של אוצרות האינקה תוך כדי הרס הערים שלהם.
המטרה הייתה לשבור את רוחם כך שיוכלו לשעבד אותם לעבדות ללא הפרעה.
כל יישוב נהרס עד הייסוד ותושביו נרצחו או שועבדו.
האינקה השיבו מלחמה אך הובסו.
אבל למרות ההרס הופיעו מדי פעם לוחמים של האינקה , תקפו חיילים ספרדים ונסוגו להרים.
הספרדים חיפשו את בסיס היציאה שלהם ולא מצאו.
גם חיפוש שיטתי בהרים לא העלה דבר.
היו סיפורים על עיר של בני האינקה ששם הם מוצאים מקלט ומשם הם תוקפים את הספרדים.
לפי מיטב האגדות (בכדי לעודד מוטיבציה בלב החיילים) השמועות סיפרו שהעיר עשויה זהב.
במשך השנים התמעטו בני האינקה החופשיים עד כי לא נשארו עוד.
הסיפורים על העיר האבודה של בני האינקה נשארו.
הרבה הרפתקנים ניסו למצא את העיר האבודה ורבים מהם נעלמו ביערות.
במשך 400 שנים לא נשכחה העיר עד שלפני 100 שנים משלחת חוקרים אמריקאים פנו לתושבי המקום
והם הובילו אותם לשרידי העיר שרק הם ידעו על מקומה.
מאצ"ו פיאצ"ו. זה השם האצטקי של העיר.
העיר השתמרה כמעט בשלמותה.
אין בה זהב חומרי אבל היא משמשת כמכרה זהב לחוקרים ובזכותה אנחנו יודעים הרבה יחסית
על תרבות האצטקית המפוארת שהושמדה כמעט לגמרי ע"י הספרדים.
כלי עבודה, ספריות עתיקות, כתב אצטקי , חישובים מתקדמים ועוד כל אלו ועוד נמצאו בעיר העבודה.
כאשר התגלתה העיר התבררה גם התשובה לשאלה כיצד לא גילו הספרדים את העיר.
האצטקים בנו את העיר בתוך גושי סלעים ענקיים שהונחו בצורה מופתית ובדיוק מדהים כאילו
נחצבו באמצעים מודרנים.
לא ברור עד היום כיצד נבנתה העיר כאשר גושים של עשרות טונות מונחים זה על זה בחפיפה מוחלטת
לכל מי שהיה אף קרוב לעיר נראה היה שמדובר בסלע שחם טבעי.
בתוך העיר ישנם מבני שלטון, מבני מגורים, ספרייה, בתי מרחץ, מערכות השקיה וביוב משוכללות
ברמות שאינן מוכרות בתקופה העתיקה.
המצאות העיר מעלה בחריפותה את השאלה אילו הישגים תרבותיים הושמדו ללא זכר.
כיום העיר משמשת לתיירות והיא הוכרזה כאחד משבעת פלאי העולם.

חיים ומות ביד הלשון- סיפורו של רבי אמנון ממגנצא

בראש השנה ויום כיפור ישנה תפילה בשם "ונתנה תוקף".
התפילה מדגישה את גדולת האל מול האדם.
לפי המסורת התפילה חוברה במאה ה 12 ע"י רבי אמנון ממגנצא.
להלן הסיפור:
רבי אמנון היה עשיר גדול והיה מנהיג הקהילה היהודית.
בנוסף לכך הוא היה בקשרים טובים עם ההגמון המקומי, שליח הכנסייה.
רצה ההגמון שכל הקהילה היהודית תמיר את דתה על כן חשב
כי אם רבי אמנון , המנהיג יעשה זאת תלך כל הקהילה אחריו.
ניסה ההגמון לשכנע את רבי אמנון להמיר את דתו.
סירב רבי אמנון להצעה במשך זמן רב.
יום אחד היה רבי אמנון עייף ומשחזרו והפצירו בו אמר רבי אמנון לשליחי ההגמון:
"אתן לכם תשובה עוד 3 ימים".
רבי אמנון הצטער על כך רבות ואמר כי טעה בזה שלא דחה אותם על הסף.
כאשר עברו 3 ימים סירב רבי אמנון לגשת להגמון ולתת לו תשובה.
בסוף שלח ההגמון חיילים שהביאו את רבי אמנון.
אמר רבי אמנון להגמנון:
"ארורה לשוני על כי אמרתי שאשקול את ההצעה.
כרות לשון זו שעונש על זה שלא באתי אלייך. היא זו שבגדה בי."
ההגמון רצה שרבי אמנון יודיע כבל עם כי הוא מתנצר אמר:
"אכרות את רגלייך, כי הם לא באו".
לפי המסורת קצץ ההגמון את רגליו וידיו חלקים חלקים כאשר הוא מנסה לשכנע את
רבי אמנון להמיר את דתו ואז יפסיק לקצוץ.
רבי אמנון לא הסכים.
כאשר הוא הובא לביתו קצוץ איברים.
הוא החל לחבר את התפילה "ונתנה תוקף".
בראש השנה הוא ביקש להביאו לבית הכנסת.
הוא נפטר כעבור 3 ימים מבלי לסיים את התפילה.
לאחר מותו הופיע בחלום של מספר רבנים , סיים את התפילה וציווה עליהם לומר את התפילה
בימים הנוראים.
יש הטוענים כי זה סיפור אמיתי,
יש הטוענים כי זה סיפור המתאר את הייסורים שעברו בני ישראל בגולה
אני ודאי לא יודע מה נכון
אבל על דבר אחד כולם מסכימים:
"חיים ומוות בידי הלשון"
תודה לקותי נוימן שהביא לי את הסיפור.
אשמח לקבל עוד סיפורים.

קולות מעולם אחר

הסיפור הזה נשמע דמיוני ולכן אני אקדים ואומר אין לי דעה אני רק מספר.
זה סיפור שקראתי ובדקתי שאכן מספר מקומות מציינים אותו.
פרידריך יורגנסון , היה חובב רדיו שוודי.
הוא נהג להאזין למספר תחנות ברחבי העולם ולהקליט את חלקן.
בשנת 1959 הוא טען שבזמן ההקלטה של תחנות הרדיו השתרבבו להקלטה קולות של אנשים
שמתו זה מכבר.
ברור לחלוטין שההצהרה הזו לוותה בלגלוג רב.
יורגנסון לא ויתר.
הוא הזמין שורת מומחים שבדקו וטענו שאכן הקולות המוקלטים הם של אנשים שכבר מתו.
ביניהם היו גם אנשים מפורסמים כמו הנשיא האמריקאי רוזבלט, ואפילו אווה בראון פילגשו של היטלר.
המתקשרים הללו או איך שנקרא להם טענו שהם אומנם מתים אך הם יכולים עדיין לשוחח.
כפי שהיה צפוי הובאו שורת מומחים לנסות ולהזים את הדברים.
אף אחד לא הצליח להסביר או להוכיח דבר.
מעבר לכך בנוכחות עדים הקשיב יורגנסון שוב לתוכניות רדיו ולעיתים קרובות , לא תמיד, היו
נשמעים קולות שונים.
מעבר לזה, יורגנסון היה צפר חובב וכאשר הלך להקליט קולות ביער גם לקולות הציפורים השתרבבו
"קולות המתים".
אפילו נעשה נסיון כאשר הוא השאיר את מכשיר ההקלטה ביער בנוכחות של אנשים וחזר כעבור מספר שעות והשמיע את ההקלטה שמעו את קולות המתים.
הדבר נמשך קרוב ל 20 שנה עד מותו של יורגנסון שהיה ידוע ומפורסם בשוודיה.
אלפים צבאו על ביתו התחננו לשמוע את קולות יקיריהם.
יורגנסון עצמו טען שאין לו מושג מדוע "קולות המתים" מגיעים למכשיר ההקלטה שלו ואין הוא מתיימר להיות מדיום או מתקשר עם המתים.
עם מותו של יורגנסון הפסיקו "קולות המתים" להגיע למכשיר ההקלטה והתעלומה נשארה עד היום.
לסיום הנקודה היהודית- יורגנסון היה יהודי רוסי שהיגר לשוודיה ושינה את שמו לשם שוודי.
זה הסיפור כפי שמסופר, כל אחד מאיתנו יבחר כמה להאמין לדברים.

בן המלך והעני.

הינה גרסה אמיתית לסיפור של מרק טווין, בן המלך והעני.

אנחנו מכירים את הסיפור המפורסם "בן המלך והעני".
כאשר ילד רחוב דמה דמיון מפתיע לבן המלך עד כי לא יכלו להבחין ביניהם.
על אותו היסוד הופק בארץ המחזמר שלמה המלך ושלמי הסנדלר.
הדמיון בין מלכים\שליטים לאנשים רגילים היה פתח לסיפורים שונים,
למשל הסיפור של אלכסנדר דיומא "האיש במסיכת הברזל" שמבוסס על מקרה אמיתי.
כאשר בבית הכלא הצרפתי היה כלוא אדם שלראשו מסיכת ברזל.
האסיר קיבל יחס טוב משאר האסירים אבל נאמר לסוהרים כי אם תוסר המסיכה מהאסיר יש להוציאו להורג. היו שמועות כמובן שמדובר באחיו התאום של המלך.
ואם ניגש לימינו אנו , אז נספר על האגדות שרווחו על שורת הכפילים של סדאם חוסיין,
היו שמועות כי הגופות השרופות בבונקר של היטלר היו של כפילים של היטלר ואווה בראון והיטלר עצמו חמק . לא מזמן נסע ביל קלינטון לצפון קוריאה והשמועות מספרות כי הוא נפגש עם כפילו של השליט והשליט עצמו כבר מת לפני מספר שנים.
קשה לדעת מה נכון ומה לא. אבל סיפורים היו תמיד.
בכל מקרה מדובר על אנשים שדמו פיסית לשליט כלשהוא
הינה סיפור נוסף שלא ידוע אבל מעניין מאוד.
סיפור שממש קשה להאמין על כפיל ולא רק בצורה אלא גם בחיים.
מלך איטליה אומברטו הראשון התארח במסעדה ופגש בעל המסעדה שדמה לו דמיון מפתיע.
שוחח המלך עם בעל המסעדה והתגלו הפרטים המדהימים הבאים:
לשניהם קרו אומברטו.
שניהם נולדו ב 14.3.1844
המלך קיבל את המלוכה באותה שנה שבעל המסעדה קנה את המסעדה 1878
שניהם התחתנו באותו תאריך 22.4.1868
שניהם נשאו לאישה קרובות משפחה שלהם.
האישה של שניהם נקראה רגינה מרגריטה.

הפגישה בין "התאומים" היתה בחודש יולי 1900.
בסוף אותו חודש התברר כי הקשר ביניהם היה עד הסוף.
שניהם מתו מוות אלים ,שניהם נרצחו באותו יום 29.6.1900

להיות אסיר באושוויץ מבחירה.

אושוויץ כידוע הינו מחנה ההשמדה המפורסם ביותר בו נרצחו מאות אלפיםואף יותר.
מעריכים שנרצחו שם מעל מיליון.
קשה להאמין אבל היה חייל בריטי שהגיע לאושוויץ מבחירה.
הינה הסיפור.
דניס היוואי היה חייל בריטי שנפל בשבי הגרמני.
מחנה השבויים בו הוחזקו השבויים המערביים (בניגוד למחנות השבויים בו הוחזקו
חיילים רוסים שנשבו ובטח יחסית למחנות הריכוז וההשמדה) היה סמוך לאושוויץ.
התנאים במחנה השבויים היו סבירים בהחלט בהתאם לאמנת ג"ניבה
בניגוד למחנות השבויים בו הוחזקו חיילים רוסים שנשבו ובטח יחסית למחנות הריכוז וההשמדה.
השמועות על הנעשה במחנה הסמוך הגיעו לחיילים השבויים ועוררו סקרנות אבל
מטבע הדברים הם העדיפו להישאר בצד שלהם ולא להגיע לאושוויץ.
כולם , פרט לדניז היוואי.
רצה הגורל ובמקריות מופלאה זיהה דניז מבעד לגדרות מכר יהודי שהיה כלוא במחנה ההשמדה.
דניס חפר מנהרה לאושוויץ , חמק לגיהנום בשעת לילה.
הוא החליף בגדים עם המכר היהודי.
היהודי חמק למחנה השבויים ודניז נשאר במקומו בגיהנום.
דניס ראה ותיעד את מה שמתרחש שם.
כעבור שבוע הוחלפו הזהויות שוב.
היהודי התאושש קצת במחנה השבויים ומצוייד במזון ובסיגריות שהיו הזהב של אוושוויץ
חזר לגיהנום אם כי שבוע הנופש במחנה השבויים , המזון והסיגריות עזרו לו להיות מאותם בודדים
ששרדו את אושוויץ.
דניס חזר למחנה השבויים.
דניס הצליח באמצעות רמזים לכתוב למשפחתו על מה שמתרחש באושוויץ ומסר גם
פרטים על המכר היהודי שהם הכירו.
הוא היה מזועזע לחלוטין ממה שראה וסיפר לחבריו לשבי.
כעבור חודש ביצע דניז שוב את ההחלפה עם אדם אחר ושהה שבוע נוסף בגיהינום.
כעבור שבוע שוב חזר למחנה השבויים.
בפעם השלישית שרצה לחזור ראה דניס כי המנהרה התגלתה ולא חזר חזרה.
אם היינו צריכים עוד הוכחה לדעת שהיה ידוע לכולם מה מתרחש במחנות ההשמדה
אז הינה ההוכחה.
את המקור לסיפור הביא סוזנה ועל כך תודה רבה וכמו תמיד אשמח לקבל חומר

myspace web counter

קבר "שמעון הצדיק"

זה סיפור משעשע הקשור בקבר שמעון הצדיק.
אין הכוונה לזלזל במישהו או לפגוע ברגשות של מישהו, אנו מכבדים כל אדם באמונתו.
שמעון הצדיק היה כהן ומנהיג חשוב בתקופת בית שני.
לפי המסורת קיברו נמצא בירושלים ומשמש מקום עלייה מזה מאות שנים.
לפי מסורות אחרות נמצא הקבר באזור טבריה הידועה בקברי הצדיקים שזה.
הינה סיפור משעשע הקשור בו בצורה עקיפה.
חרדי תושב בני ברק טייל עם ילדיו באזור טבריה.
בחורשה באזור הוא גילה קבר מוזנח שעליו הכיתוב- קיברו של שמעון הצדיק.

האברך הנפעם קרא לבניו והחלו הללו לקרא פרקי תהילים לזכר הצדיק.
לפתע נשמע קול צחוק מתגלגל ליד הקבר.
מה אתה עושים? גיחך איש שניצב לידם ולא הסתיר את הצחוק.
האיש סיפר להם כי לא שמעון הצדיק קבור פה אלא סוסו האהוב ששמו היה שמעון.
שמעון היה סוס טוב מזג וחרוץ אשר בעקבות התכונות הללו הוסיפו בעליו לשמו
שמעון, גם את הכינוי הצדיק וכך הוא נקרא בפי הכל- שמעון הצדיק.
לימים נפטר הסוס כתוצאה מתאונה בה הוא שבר את רגלו.
בעליו קברו אותו וכתבו על הקבר "קבר שמעון הצדיק"

האברך חזר לבני ברק וסיפר על המקרה המוזר.
פורסמה כתבה בעיתון "קול העיר" המופץ בבני ברק.
הכתבה מזכירה את הסיפור ומזהירה את החרדים לא להתפלל על קברו של הסוס.

אוצרות מסופוטמיה בנהר החידקל

רוב מסופוטמיה הקדומה שכנה באזור שהיום מכונה עיראק .
באזור היו ו ממלכות פאר ששלטו מאות שנים בארצות שונות הקימו מקדשים מפוארים, ספריות ומבנים שונים.
האימפריות ירדו מנכסיהן ונעלמו אבל נשארו סיפורים על אוצרות הפאר שטמונים באדמה.
במשך שנים חיפשו ארכיאולוגים ומחפשי זהב אוצרות קדומים כל אחד מנימוקיו הוא.
בסוף התגלו האוצרות אולם חלק גדול מהם אבד ולא נמצא עוד.
מי גילה ,כיצד התגלו, ומדוע אבדו האצורות הללו במאמר הבא.
בתחילת המאה ה19 היה בשגרירות צרפת בעיראק פקיד חובב היסטוריה בשם אמיל בוטה.
בוטה החל לחקור ובלדוק היכן נמצאים האוצרות הגדולים אשר הוא קרא עליהם.
הוא החל להסתובב בכפרים ולקנות עתיקות תוך כדי שהוא מציע סכום כסף גדול למי שיראה
לו היכן נמצאים האוצרות.
לא הייתה הענות רצינית להצעה שלו.
כל מני שרלטנים נתנו לו מקומות ששם לטענתם קיימים ארמונות ישנים.
בוטה שכר חופרים והחל לחפור במקומות שונים אך בכל פעם התאכזב מחדש.
הוא היה ידוע כבר בעיראק.
כעבור שנה בערך כאשר כספו כבר אזל והוא התייאש נמצא אדם אשר הראה את המקום האמיתי.
בוטה המיואש כבר חשב להתעלם מהמקום אולם החליט בכל זאת להמשיך ולנסות ואכן הוא
הגיע לארמון ענק שהקים אחד המלכים הקדומים.
כאשר נודע לשלטונות התורכים ששלטו באזור על ההצלחה הם כמובן שלחו צבא לקחת את
הדברים כביכול לאימפריה העותומנית וברור שהכוונה הייתה לבזוז את רוב האוצרות.
השגריר הצרפתי עצמו סיכן את חייו כאשר קשר את עצמו לפתח הארמון ואמר למפקד התורכי
כי אם הוא רוצה להיכנס לארמון הוא יצטרך להרוג אותו.
המפקד קצין בדרגת קולונל נרתע ממעשה הרצח היות ומדובר היה בשגריר של מעצמה
והוא ידע כי אדוניו באיסטנבול לא יסתכנו במלחמה מול הצרפתים אלא יסגירו אותו לצרפת.
אחרי דין ודברים הושגה פשרה , צרפת ותורכייה חילקו את האוצרות.
כמו שכתבתי מקודם החלק התורכי נבזז מייד ונמכר בשוק השחור וחלק מהפריטים
הגיעו למוזיאונים או לאספנים פרטיים.
הסיפור המעניין יותר שייך לחלק הצרפתי (ברור שגם פה הייתה גניבה אם כי פחותה בהרבה)
החלק הצרפתי הועמס על גבי ספינה שיצאה מייד ללב נהר החידקל וזאת מתוך מטרה לחמוק
מכנופיות שודדים שהמתינו לה.
עקב מזג האוויר הסוער התהפכה הספינה והאוצרות שקעו במים.
חלק קטן מהאוצרות נמשו אולם ברור שהושחתו בצורה משמעותית מהשהייה
הממושכת במים.
חלק מהאוצרות לא התגלו ,מדובר בנהר גדול מאוד. וסביר להניח שנסחפו הלאה.
חלקם כוסו ע"י קרקעית הנהר וחלקם נסחפו לים ואבדו במרחבי הים.
החלק שהצליחו למשות מהנהר הגיע למוזיאון הלובר בצפרת אם כי מדובר בחלק קטן
ובכל מקרה הפסלים והתמונות ששקעו במים ניזוקו ללא תקנה.
אחרי למעלה ממאה שנים סדאם חוסיין ניסה לארגן מבצע חיפוש אולם כמעט לא נשאר דבר.הזמן הארוך שעבר מטביעת הספינה והזרמים החזקים של החידקל מנעו אפשרות למצא את הרוב.

פרל –הארבור יום כיפור האמריקאי.

בחודש דצמבר 1941 תקפה יפאן את נמל הפנינים בהוואי ארה"ב.
ההתקפה הפתיעה את כולם והיא מוזכרת עד היום בדומה למלחמת יום כיפור שלנו.
אני אסביר בקצרה את הסיבות להתקפה, את הייחוד של התקיפה ואת המשמעות הגדולה של התקיפה.

מאמצע שנות ה 30 החלו יפאן וגרמניה במקביל להתעצם צבאית
ולהשתלט על שטחים. לא היה תיאום שין שתי המדינות הללו אבל אינטרסים משותפים
הביאו לכלל את הברית הזו.
הממשל האמריקאי עקב בדאגה הולכת וגוברת אחרי שתי המדינות אבל לא יכול היה לעשות דבר.
בציבור האמריקאי הייה דעה שזו לא מלחמה אמריקאית.
האוקיאנוס מפריד בין אמריקה לשאר העולם וכדאי אם כך לנהוג מדיניות של התבדלות.
התחושה הזו חלחלה לשני בתי הקונגרס האמריקאי.
הנשיא רוזבלט, לא יכול היה לסייע לבן בריתו , צ"רצ"יל.
באוגוסט אותה שנה הצליח רוזבלט עד חודו של קול החלטה של גיוס חובה לצבא.
כל זה בזמן שמלחמה כבר השתוללה שנתיים באירופה ואסיה.
הצבא האמריקאי היה למעשה קיים רק על הנייר:
חוסר אימון של החיילים, כמות מעטה יחסית של ספינות, מטוסים וכדומה,
חוסר נסיון קרבי.
בצב זה הטיל רוזבלט אמברגו על מכירת מתכת ליפאן.
היפאנים קראו את המפה בצורה מעולה.
הם החליטו על מתקפה מוחצת מתוך ידיעת המצב הצבאי וחוץ מזה הם חשבו שארה"ב רחוקה מהם
ולא יהיו בידה כלים (ספינות) לנהל מלחמה על פני האוקיאנוס במיוחד עם המתקפה
תחסל עוד ספינות אמריקאיות.
ליפאנים הייתה בעיה טכנית בכך שמי הנמל היו רדודים מדי לפצצות הטורפדו.
היפאנים המציאו פצצות חדשות והתאמנו ע"י המתקפה מספר שבועות.
התקיפה הייתה מוצלחת מאוד מבחינת הביצוע וההפתעה.
אבל בדיעבד התבררה המתקפה כשגיאה מוחצת.
בין לילה הפכה ארה"ב לצד במלחמה.
רוזבלט הכריז מלחמה ומצא לצידו ציבור אמריקאי צמא דם.
כושר הייצור האמריקאי הענק הוסב לייצור של ספינות, מטוסים ,טנקים וכדומה בקצב
שיפאן וגרמניה ביחד היו חצי מכך.
ברה"מ ובריטניה החלו לקבל אספקה בקצב ענק שעזרה להן להחזיק מעמד
וארה"ב עצמה החלה לייצר ספנות למלחמה
באוקיאנוס. צבא ענק, מאומן ושוחר נקמה הצטרף למערכה.
קשה להעריך בוודאות אבל סביר להניח כי אם היפאנים לא היו תוקפים את פרל הארבור
רוזבלט לא היה מצליח לעזור לרוסיה ובריטניה להחזיק מעמד.
במצב שרוסיה ובריטניה היו נופלות קשה להעריך אבל סביר להניח שארה"ב לבדה לא הייתה
מצליחה להתמודד לבדה מול גרמניה ויפאן.
סביר אם כך המשפט הבא- התקיפה על פרל הארבור היתה נצחון בקרב אבל אסון במלחמה לצד שתקף.

שני מאמרים של אורי גנני

יצא לי לקרא שני מאמרים של אורי גנני.

שני מאמרים מאוד מענינים ומרתקים, ביקשתי וקיבלתי את אישורו של אורי לפרסם אותם.

המאמר הראשון נוגע לעסקת גלעד שליט ומתפרסם באתר NEWS1.

אני , אישית מסכים עם מה שנאמר במאמר. כל אחד יבחר את הדעה שלו.

גלעד שליט



המאמר השני מתייחס לנושא ההגנה נגד טילים.

חשוב לקרא ולדעת שיש דעות שונות בנוגע להגנה נגד טילים

אין לי ידע כלשהו בנושא כך שאינני יכול להביע דיעה.

אם למישהו יש ידע בנושא אשמח לפרסם

להלן מכתב לשר הביטחון:



להלן אתר של העמותה:

http://www.magenlaoref.org.il/

רופא במצב היפנוזה

יש ויכוח ישן שימשך מן הסתם עוד שנים רבות בשאלה האם יש משהו נעבר לחמשת החושים הרגילים.
אני לא נכנס לויכוח אלא מספר על אדגר קייסי שנפטר לפני 65 שנים והותיר אחריו הרבה סימני שאלה.

אדגר קייסי נולד ב 1877 בהיותו בן 13 הוא חלה ונשקפה סכנה לחייו.
כאשר הוא היה במצב של חוסר הכרה פנה קייסי לרופא ומסר לו כי הוא זקוק למשחה מסויימת.
קייסי השתמש בידע שלא היה לו וגם הרופא לא ידע על המשחה "שהמליץ" עליה הילד חסר ההכרה.
במצב של ייאוש מרח הרופא את המשחה על גבו של הילד והילד הבריא.
קייסי נעשה סיפור חדשותי מפורסם.
התברר כי אם הוא נמצא במצב של היפנוזה הוא מסוגל לאבחן תרופות למחלות של אנשים.
היכולת שלו הפתיע רבים ולאחר בחינות ובדיקות רבות הסכמה ההתאחדות הרפואית
כי קייסי יהיה רשאי במצב של הפנוזה לרשום תרופות לחולים בתנאי שרופא מוסמך יאשר
את התרופה.
כאשר התעורר קייסי מההיפנוזה הוא לא זכר דבר מהמחלה והתרופה "שרשם" בזמן שהיה בהפנוזה.
מעבר לכך נרשם גם מקרה שבו קייסי ציין את התרופה וציין שם של בית מרקחת מרוחק שבו
החלו מייצרים את התרופה כי היא הייתה תרופה חדשנית וטרם נכנסה לשימוש.
כאשר ניסה קייסי להסביר את התופעה הוא טען כי הוא מצליח להתקשר עם החלק של מוח
החולה (אותו חלק שהמדע לא מצליח עד היום לחקור) ומשם הוא שואב את הידע על המחלה
ועל התרופה שלה נזקק החולה.
עד היום לא הוסברה התופעה ברמה מדעית.
קייסי גם טען שהוא יכול לנבא אירועים עתידיים (אם כי על כך יש מחלוקת)
יש טוענים כי הוא ניחן בחוש נבואי וניבא את מלחמת העולם השנייה, סופות אל ניניו ועוד
המתנגדים טוענים כי ניתן לפרש את "הנבואות" שלו לכל מני אירועים בדומה לנוסטרדמוס
אשר הויכוח על הנבואות שלו נמשך עד היום.

לגבי הקטע הרפואי של קייסי יש הסכמה רחבה שמדובר היה במקרה יוצא דופן.
יש מחלוקת לגבי הקטע הנבואי של קייסי.
בארה"ב קיים ארגון אדגר קייסי אשר חוקר ומנסה לפענח דברים רוחניים או על טבעיים
כמו חלומות שמתגשמים, אינטואיציה, קשר טלפתי ועוד.

מצדה של רמת הגולן

כולנו מכירים את קרב הגבורה של מצדה.
הסיבה לאזכור הרב של מצדה היא ההתאבדות ההמונית של מגיני מצדה שהביאה
לכך שקרב מצדה הפך למיתוס.

מעטים מכירים את הסיפור של גמלא.
הקרב שהתרחש 4 שנים לפני מצדה היה קרב גבורה לא פחות ממצדה.
כל זה מבלי לפגוע בהערכה הרבה לקרב של מצדה.
גמלא ממוקמת בחלק המערבי של רמת הגולן.
תנאי השטח יצרו מצודה טבעית.
בזמן המרד ברומאים שנת 66-70 עמדה גמלא בגבורה והדפה כל ניסיון לכיבוש.
כאשר דוכא המרד הוטל על העיר מצור.
במשך 7 חודשים ניסו הרומאים לפרוץ לעיר ולא הצליחו.
כל הנסיונות נהדפו ולרומאים נגרמו אבידות קשות.
כאשר הם התייאשו הם גייסו צבא נוסף של 60,000 חיילים.
הרומאים החליטו לכבוש את העיר ויהי מה בכדי שיהיה ברור בכל רחבי האימפריה שלהם
כי כל עיר שמורדת תוחרב.
הרומאים הביאו את כלי המצור והחלו להקים סוללות עפר לפריצה.
כאשר פרצו הרומאים לעיר הם נתקלו בהפתעה שאותה הם לא צפו:
מגיני העיר בנו את גגות המבנים שמקיפים את העיר בצורה של נקודות תורפה
שרק הם ידעו אותן.
כל גג יכל להכיל רק עד 10 אנשים.
כאשר החיילים הרומים החלו לרדת מהחומה אל גגות המבנים
קרסו המבנים כאשר היו יותר מ 10 אנשים.
הרומאים המופתעים שילמו בחייהם על כל קריסת מבנה.
בסוף הורה המפקד הרומאים לחייליו לסגת מהעיר.
המורל בקרב הרומאים היה נמוך אולם הם לא ויתרו.
הם שינו את תוכנית התקיפה ופרצו לעיר מכיוונים שונים תוך כדי שהם נזהרים ממלכודות.
המגינים ברחו למקום המסתור הבא.
הם התמקדו בראש תהום והרומאים היו צריכים לטפס טיפוס קשה ומיגע עם הציוד שלהם
כלפי מעלה.
גם פה נגרמו לרומאים אבידות קשות כאשר חלק מהחיילים נפלו לתהום וחלקם הומתו ע"י
המגינים.
בסוף הגיעו הרומאים למעלה ואז הגיע שעת הנקמה.
כל הגברים נרצחו , הנשים והילדים נמכרו לעבדות והעיר נהרסה ולא שוקמה עוד.
בשנת 1976 התגלו חורבות גמלא וביחד עם הספר שכתב יוסביוס פלביוס אנחנו יכולים
לשחזר את קרב הגבורה של גמלא.

הגבול הצפוני של ישראל,תל חי, טרומפלדור והערבים.

במאמר הקצר הזה יש מספר דברים שניתן ללמוד עליהם:
כיצד נקבע הגבול הצפוני של ישראל (אצבע הגליל)
סיפור הגבורה של תל חי וטרומפלדור
ההתנהגות של הערבים

אז נתחיל ב 1918 , סיום מלחמת העולם הראשונה.
הבריטים בארץ ויש מחלוקת בינם לבין הצרפתים על אזורי ההשפעה.
הצרפתים רוצים כי מראש הנקרה ימתח קו ישר ומצפון לו השטח יהיה צרפתי.
הבריטים רוצים לשמור בידיהם את מקורות המים, בשטח שהיום נקרא אצבע הגליל.
באזור הזה ישנם מספר ישובים מבודדים יהודים ביניהם תל חי וכפר גלעדי.
קצין צבא יהודי רוסי עם נסיון קרבי רב, בשם טרומפלדור עלה ב 1920 ארצה.
היישוב היהודי שמח כי קצין בעל נסיון כמוהו עלה ומינו אותו למפקד הכוח הקטן שהיה
בתל חי.
מפקד הכוח הקודם שהודח למעשה להיות סגן מפקד, ישראל שניאור ,
טען שטרומפלדור לא מכיר את השטח ולכן אסור לתת לו לפקד.
"אני מכיר את הערבים ואיך יכול אדם מרוסיה לפקד על יישוב בקרבת ערבים?"
כמו שסביר היה להניח ההתייחסות לטענה שהעלה שניאור הייתה כי שניאור כועס על ההדחה ולכן
לא התייחסו לטענה שבדיעבד התבררה כנכונה.
באותו זמן לא היה כוחות צרפתים או בריטים באזור עקב המחלוקת בין שתי המעצמות
על השליטה באזור. שתי המעצמות החליטו לא לקבוע עובדות בשטח.
בשטח היו המון כנופיות ערביות בדומה למצב ששרר בגדה ובעזה עד לא מזמן.
לא היה כוח צבאי אחד אלא מספר כנופיות.
יום אחד הופיעה כוח ערבי גדול עם דגל לבן וביקש להיכנס לתל חי לחפש צרפתים בכדי לגרש אותם.
טרופלדור היה בארץ חודשיים בלבד וכללי הכבוד בלוחמה בין צבאות שהכיר היו אירופאים.
בניגוד לעצתו של שניאור הורה טרומפלדור לתת להם להיכנס ולחפש צרפתים.
כאשר הם נכנסו לאחד החדרים הם פתחו באש והרגו 4 אנשים.
טרומפלדור הורה לפתוח באש. חצי מהערבים נהרגו והחצי שלא הרימו ידיים וטענו
כי היריות שהיו חוסר הבנה והם לא התכוונו לפתוח במלחמה.
טרומפלדור, שוב בניגוד לשניאור, האמין לטענות ונתן להם לצאת מתל חי.
כאשר הם יצאו הם מייד החלו לירות וטרומפלדור עצמו נפצע פצעים אנושים.
בזמן הזה על פי המסורת אמר טרומפלדור את המילים:"טוב למות בעד ארצנו".
התפתח קרב ומאות ערבים לא יכלו לכבוש את תל חי.
למגינים היה עוד הרוג אחד בקרבות.
כאשר נגמרה התחמושת למגינים הם חמקו בחסות החשיכה לכפר גלעדי והעלו
את תל חי באש.
6 ההרוגים הובאו לקבורת אחים ושם נקבע לימים סמל האריה השואג.
בסופו של דבר החליטו הבריטים והצרפתים כי השטח שנקרא היום אצבע הגליל
ישאר בידי הבריטים וכך נקבע הגבול הצפוני של מדינת ישראל.
לגבי ההתנהגות של הערבים ניתן לומר רק כל מילה מיותרת.