מנהיגים מסוג אחר

פעם היו שני מנהיגים - מנהיגים מסוג אחר

נשאל שאלה- האם יתכן שבראש מפלגה אחת יעמדו שני מנהיגים שיקיימו את הדברים הבאים:
חברות טובה לאורך שנים.
שותפות אמיתית בשלטון המפלגה
סירוב למלא תפקידי שרים
ויכוחים אידיאולוגים בלבד
אין ויכוחים השמצות וחתרנות אישית

אם נבדוק היום נגלה אהבה רבה בין שאול מופז לציפי ליבני
אותו סוג של אהבה מפגינים נתניהו וסילבן שלום
בעבודה רוחשים עוד רבים אהבה גדולה לאהוד ברק

אם נחזור מספר שנים אחורה כולם זוכרים את השנים המרות של רבין ופרס בעבודה
שמיר ושרון בליכוד
פת ומודעי במפלגה הליברלית שבליכוד (כן פעם הייתה מפלגה כזו)
יצחק בורג ורפאל במפד"ל גם כן ניהלו רומן של אוהבים.
שולמית אלוני ויוסי שריד גם כן היו זוג יונים מאוהב והרשימה עוד ארוכה.

בשביל שלא נרגיש שרק אנחנו כאלו אומר שהמצב דומה גם בחו"ל.
פשוט העדפתי לתת דוגמאות שקרובות לנו.

כלומר אם נחזור לשאלה בתחילת המאמר אז יש תשובה אחת:
התשובה ברורה – רק בארץ האגדות.
רק בארץ האגדות ישנם דברים כאלו.
אבל למרבה הפלא הדבר הזה קרה ואפילו קרה אצלנו.
אכן לא להאמין.
בתקופה שבה הפוליטיקה הפכה לשם נרדף לרדיפת בצע, תככנים ועוד כל מני דברים מכוערים
קשה לנו להאמין אבל הייתה גם פוליטיקה מסוג אחר.
נכון, זה היה לפני שנים כך שהאנשים כבר הלכו לעולמם ונשכחו מאיתנו.
אני מדבר על יעקב חזן ומאיר יערי- המנהיגים האגדיים של מפ"ם.

מפ"ם הייתה פעם המפלגה השנייה בישראל.
מפלגה בעלת אידיאולוגיה סוציאליסטית.
במשך השנים הלכה מפ"ם ונעלמה, התמזגה עם מפלגת העבודה , פרשה, התמזגה עם רץ ושינוי
עד כי היום היא חלק ממר"ץ.
מר"ץ עצמה זכתה ב 3 מנדטים בלבד כך שלמעשה ממפ"ם לא נשאר כלום.
סקרתי במספר שורות את מפ"ם שכן זה לא הנושא למאמר.
בהערת אגב אומר כי שווה לסקור במאמר בנפרד את מפ"ם מכיוון שהמפלגה הזו שזורה
בלבטים ובקשרים של התנועה הציונית עם ברית המועצות , עם הקמת כוח המגן העברי ,
הקמת ההסתדרות הציונית ושאר המוסדות שהוקמו לפני 100 שנים אבל כאמור זה לא הנושא.

מאיר יערי ויעקב חזן נולדו הסוף המאה ה 19 בשנות ה 20 של המאה הקודמת עלו ארצה.
הם נפגשו כאשר שניהם תפסו טרמפ על עגלת חציר.
מאז ועד מותם לא נפרדו.
שני מנהיגים אידיאולוגים שהנהיגו מפלגה במשך עשרות שנים.
שניהם שמרו על קשרים חברתיים חמים, לא הייתה תחרות וגם חילוקי דעות אידיאולוגים
(כן , חילוקי דעות אידיאולוגים ולא אישיים)
יושבו ביניהם ברוח טובה.
הם לא התמנו לשרים כי הם העדיפו להתעמק ולחזק את התנועה והאידיאולוגיות שבהם הם האמינו.
הם טענו ששר צריך להתעסק בענייני המשרד עליו הוא מופקד ולכן הם לא יהיו שרים.

זה לא חשוב אם אנחנו תומכים ברעיונות שלהם שכיום המפלגה הקרובה לכך היא מרץ
או לא.
לכל אחד יש את הדעה שלו.
אבל אני חושב שכולנו מתגעגעים ומייחלים שיהיו לנו מנהיגים מהסוג הזה,
מנהיגים מסוג שכבר לא קיים.

אלופי הצביעות

כידוע לכולנו, היחס לישראל הוא יחס צבוע ושיקרי.
מדינות ששומרות על זכויות אדם בתחומן כמו סוריה, סעודיה,סין,רוסיה וכדומה מטיפות מוסר לישראל.
ברצוני לפרט על מדינה קרובה, ששנים הייתה בת ברית שלנו, תורכיה.

לפני כ 100 שנים, בזמן מלחמת העולם הראשונה רצחו התורכים 2 מליון אזרחים ארמנים.
ברעב, ברובים, בחרבות ושאר אמצעים מגוונים.
בניגוד לגרמנים שהודו באחריותם לשואה, שילמו ומשלמים פיצויים הרי תורכיה
מעולם לא הודתה באחריותה לשואה הארמנית.
על פיצויים אין מה לדבר.
מעבר לכך, תורכיה משתמשת במעמדה האסטרטגי בעולם בכדי להשתיק כל דיבור על השואה הארמנית.
ניסיונות לדבר על השואה הארמנית ואפילו מבלי להזכיר את תורכייה נענים באיום תורכי של ניתוק יחסים.
בישראל הרשמית לא מוזכרת השואה הארמנית.
ברק אובמה במסע הבחירות תקף את הנשיא בוש
(כלומר את מועמד המפלגה הרפובליקנית שהתחרה מולו, מקיין) על שלא הזכיר את השואה הארמנית
וכאשר הגיע אובמה לשלטון למרבה הפלא הוא לא התייחס לטבח הנושא בארמנים אלא הביע עמדה כללית מעורפלת מאוד (כפי שהביע הנשיא בוש לפניו).
זה באשר לארמנים.
עכשיו נעבור לכורדים.
יש כ 15 מיליון כורדים שנמצאים במשולש הגבולות תורכיה, איראן,עיראק.
חצי מהם נמצאים בתורכיה.
גם בהשוואה לשתי מדינות שלא ידועות בזכויות אדם כמו איראן ועיראק היחס התורכי לכורדים
היה תמיד הקיצוני ביותר מבין השלוש.
התורכים לא מכירים בכלל שיש כורדים בתורכייה.
העמדה התורכית הרשמית היא יש בתורכייה תורכים הררים ולא כורדים.
השפה הכורדית היא מחוץ לחוק. נאסר ללמד אותה בבתי הספר של "התורכים ההרריים".
פעולות גרילה של הכורדים לעצמאות נענו ביד ברזל.
מאות כפרים כורדים נהרסו.
אלפים נרצחו וחלקם אף בדרך תורכית ייחודית: הם הושמו בתוך שקים והוטבעו בנהרות.
עשרות אלפים נאסרו, ומי שראה את "אקספרס של חצות" מבין שזו לא הקייטנה שיש למחבלים אצלנו.
מעבר לכך תורכיה הודיע כל ניסיון להקים מדינה כורדית בעיראק או באיראן יביא לפלישת הצבא
התורכי למדינה זו וזאת בכדי שהכורדים, סליחה התורכים ההרריים, לא יקבלו עידוד מכך.
אחרי הכורדים נגיע לסוריה.
תורכיה כבשה בשנות ה 20 של המאה הקודמת שטח סורי.
במשך שנים אסד האב, דרש מהתורכים להחזיר את השטח לסוריה ואף עזר למחתרת הכורדית.
לפני כ 15 שנים גייסו התורכים צבא בגבול עם סוריה והודיעו לאסד כי אם הוא לא מסלק את
המפקדות והמחנות של המחתרת הכורדית הצבא התורכי פולש לסוריה.
אסאד נכנע לאיום ומאז יחסי שתי המדינות שלווים , ללא אזכור השטח שבמחלוקת.
כאשר עלה בשאר לשלטון בסוריה הוא הכריז כי סוריה מכירה רשמית בכך ששטח המריבה הוא תורכי לכך דבר.
שתי המדינות הנאורות הללו נמצאות ביחסים מעולים ורק חבל שמדינה שרומסת
זכויות אדם כמו ישראל מתנהגת בברבריות נוראה.

בזמן מלחמת עזה הראשונה ראש הממשלה התורכי התבטא בחריפות נגד "הטבח בפלסטינים"
הוא קורא לישראל להחזיר לסוריה את רמת הגולן.
אם הייתה טבלה של צביעות ללא ספק תורכייה הייתה בצמרת.