עד היכן האי שפיות והטרוף יכול להגיע?

קיבלתי מייל והחלטתי לפרסם אותו כאן כמו שכתוב במייל למען יראו ויקיאו
ואני מוסיף למען יראו ויקיעו את ההזויים והחולי נפש הללו שמחבקים ומנחמים את גדולי אוייבינו
רעיה ירון דוברת "מחסום ווטש" (קואליציית נשים לשלום, , , , ), מחבקת את אימו של אחד מרוצחי משפ' פוגל אשר שיסף את גרונה של תינוקת בת חודשיים בסכין מאכלת, אשר לקח ממטבחה של אימו שבתמונה. . . . .

זו תמונתה של רעיה ירון, פעילה ותיקה ודוברת "מחסום ווטש"

קבוצת יצורים מעוותים מנטלית וריגשית, אשר נישאים על כתפי התקשורת שרואה בהם את שליחיו הציבוריים.

קבוצה מאוסה ומתועבת זו על כל "חסידיה הפנטיים" מקומם בתחתית הביבים של המזוהמים שבשווקים . . . . . .

המעוותת רעיה ירון כותבת בקביעות במדור דעות במעריב.

לאיזה תחתיות מרופשות יכולים להגיע מעוותים אלו, שעדיין נחשבים בקרב אליטות מסויימות כאנשים שפויים.

הקרב שמשפיע עד היום באופן תרבותי.

ישנם קרבות המשפיעים על הרבה שנים מאז סיומם מבחינה צבאית.
ישנו הקרב בקרני חיטים שכתבתי עליו
http://oferkem.blogspot.com/2010/02/blog-post_10.html
ישנו הקרב בפורט ארתור שגם עליו הרחבתי
http://oferkem.blogspot.com/2010_01_01_archive.html
הקרבות הללו השפיעו על העולם במובן צבאי.
אני רוצה לספר על קרב שהשפיע על העולם במובן תרבותי.
זה הקרב שנערך ב 1066 בדרום אנגלייה במקום הנקרא הייסטיגנס
לפיכך הקרב נקרא קרב הייסטיגנס.
נסביר את המקור והקרב עצמו ולאחר מכן נסביר על ההשפעה התרבותית של הקרב.
המקור לקרב הוא כמו רובם המכריע של הקרבות- קרב על שליטה.
אדוארד , מלך אנגלייה מת ב 1066 , שהוא חסוך ילדים.
כרגיל, במקרים אלו, החל מאבק בין טוענים לכתר.
כל אחד מסיבותיו הוא, טען שהוא היורש של המלך.
זה ממש לא משנה מה הטענות של כל אחד מהיורשים
מה שחשוב לציין היא שכל אחד מהיורשים , 3 במספרם, גייס צבא.
השלושה היו- הרולד , גיסו של המלך המנוח
מלך נורבגיה (אני לא זוכר את שמו)
גיום, דוכס נורמנדיה שבצרפת.
גיום טען כי הוא הציל את חיו של אדוארד ואז התחייב אדוארד כי אם גיום ישנה את שמו
לשם אנגלי, וויליאם הוא יירש את אדוארד.
הרולד טען כי אדוארד חזר בו אבל זה ממש לא משנה.
כמו שאמר מאו טסה טונג- האמת יוצאת מהקנה של הרובה.
כלומר מי שינצח הוא זה שישלוט באנגליה.
הרולד שהיה בפועל השליט לאחר מות המלך הכתיר עצמו למלך אנגלייה
אבל השטח המתין למלחמה שתקבע מי יהיה המלך.
בקרב הראשון הביס הרולד את הנורבגי ובזה הסתיים סיפורו של הנורבגי בכל הקשר לכתר האנגלי.
גיום היה איש צבא מבריק.
הוא המתין בסבלנות ונתן לשני יריביו להתכתש.
בינתיים הוא ארגן צבא והפליג לאנגלייה.
הוא נחת בדרום אנגלייה במקום הנקרא הייסטיגנס.
שם התבצר והמתין להרולד.
בכדי לזרז את הרולד הוא החל לבזוז את רכוש האיכרים והאצילים בסביבה.
הרולד לא יכול היה להמתין עוד ולגייס עוד אנשים.
חובתו כמלך היא להגן על נתיניו.
כיצד הוא יראה כמלך אם הוא אינו מגן על נתיניו מפני פולשים זרים, כפי שהוא כינה את גיום?
גם בצבא מצומצם יחסית היה הרולד עדיף על גיום.
לא ניכנס לפרטים אבל גיום הצליח להביס את הרולד כאשר הוא עצמו נלחם עם חייליו כלוחם פשוט
ומפגין אומץ רוח רב.
חייליו של גיום הלכו בעקבותיו בהתלהבות בעוד שחייליו של הרולד לא ראו את מלכם שעמד
בקצה וניהל את הקרב בשלט רחוק.
גיום זכה בקרב והכתיר עצמו למלך אנגלייה.
הוא שינה את שמו לשם המלך וויליאם הראשון ונודע בשם וויליאם הכובש.
השושלת הנורמנדית-אנגלית שהוא היה המייסד שלה שלטה באנגלייה 100 שנים.
עד כאן באשר לוויליאם.
נעבור עכשיו לשאלה החשובה והיא ההשפעה של הקרב הזה.
וויליאם (גיום) היה צרפתי ולא ידע כמעט אנגלית.
כאשר הוא (וצבאו) הגיעו ללונדון ושלטו שם שנים רבות הם שונתה השפה האנגלית.
בכדי שוויליאם יוכל לשלוט נאלצו האנגלים להתאים עצמם למלך החדש.
השפה האנגלית הפכה למיקס של אנגלית וצרפתית.
30% מהשפה האנגלית היום מכילה ביטויים מצרפתית אשר מקורם בשלטונו של וויליאם.
השפה האנגלית הינה השפה המדוברת והמשפיע ביותר בעולם.
(עזבו כרגע את העובדה שיש יותר אנשים שמדברים סינית, הרי ברור שזו לא הכוונה)
כלומר הקרב הזה שנערך בשנת 1066 משפיע עד היום על העולם מבחינה תרבותית.

עצמאות על כר דשא

עצמאות על כר דשא

שוויץ מורכבת היום מ 22 מחוזות או קנטונים.
הקמת האיחוד השוויצרי הייתה מקרית וללא מחשבה על הקמת מדינה משותפת.
האיחוד שיצא לדרך היה בסך הכול ברית הגנה ושמירת דרך גישה.
להלן הסיפור על עצמאות שוויץ.
לאחר מאבקים פנימיים גדולים התאגדו בשוויץ של היום 3 קנטונים שהיו עצמאיים.
האיכרים שהרכיבו את הקנטונים היו עצמאיים וכל קנטון ניהל את חייו מבלי להפריע
לאחר.
3 הקנטונים היו ביחסי שלום וחיו בשלווה גם עם שכנים אחרים.
כך היה המצב כ 100 שנים החל מהמאה ה 12.
השליט להלכה של הקנטונים היה קיסר רומא.
אולם הקיסר הסתפק במיסים סבירים וממש לא התעניין באיכרים שחיו בהרים הנידחים.
כך שהקנטונים היו למעשה עצמאיים לחלוטין.
כל זה השתנה כאשר במאה ה13 התגלתה דרך קצרה לחצות את הרי האלפים.
הדרך עברה בשלושת הקנטונים.
הנסיכים המקומיים מבית הבסבורג ששלטו מחוץ לקנטונים החליטו כי זו דרך מצוינת לגבות מיסים.
הם ישלטו בדרך ויגבו מסים מכל מי שמשתמש בדרך.
הם פלשו לקנטונים, הקימו מבצרים והחלו לגבות מסים רבים מהאיכרים ולהצר את צעדיהם.
שלושת הקנטונים החליטו לקיים ברית ביניהם.
הם התאספו על כר דשא באגם ליד לוצרן של היום.
11 אנשים מכל קנטון, בסך הכול 33 אנשים ושם על כר דשא בשם "ריטלי"
באוגוסט 1291 החליטו על ברית צבאית בין שלושת הקנטונים.
לאחר מאבקים קשים שנמשכו 25 שנים הם הביסו את צבא מלכי הבסבורג,
כאשר הם מנצלים את הלחימה בהרים לזכותם.
בלחימה בהרים הם ביטלו את האירגון והנשק הכבד (מרכבות) של האוייב,
הם ניצלו את היכרותם על ההרים וגלגלו סלעים כבדים על הצבא.
ב 1315 הובסו בני הבסבורג סופית.
בעקבות ההצלחה החלו עוד קנטונים לבקש להצטרף לאיחוד שנודע אחר כך בשם שוויץ.
כיום ישנם 22 קנטונים ולמרות הניטרליות הידועה של שוויץ
הצבא השוויצרי מתאמן כל הזמן כלקח ממלחמת העצמאות שלהם.

הגרסה הקודמת של קרב הגרילה הימי שאולי יתרחש בעתיד במפרץ

הגרסה הקודמת של קרב הגרילה הימי שאולי יתרחש בעתיד במפרץ

לפני מספר ימים ערך חיל הים האיראני תרגיל רחב היקף.
בתרגיל תורגלו ספינות מהירות נושאות תחמושת אשר תפקידן הוא לקדם צי אויב
בעל אוניות גדולות אשר יש ברשותן עליונות צבאית גדולה. קרי הצי האמריקאי.

כלומר מצד אחד ספינות ענק בעלות כוח אש עצום ומצד שני ספינות קטנות וזריזות
אשר מנסות לשנות את כללי הקרב ולהפוך אותו לקרב גרילה בים.

לפני כ 150 שנים היה קרב דומה במלחמת האזרחים האמריקאית.
בשנת 1860 ייצר הדרום אונית ענק שהייתה היחידה מסוגה בעולם.
שם האונייה היה "מרימק".
מבחינת כוח האש, עובי הדפנות וכדומה הספינה הייתה בלתי מנוצחת.
מכיוון שבניית האוניה הייתה ממושכת וגזלה משאבים רבים נבנתה רק ספינה אחת.
אנשי הדרום לא רצו להסתכן ולכן בנו רק ספינה אחת כזו.
הפעלת הספינה עברה בהצלחה מרשימה, מעבר לכל חלום ורוד.
בהפלגת הבכורה מרמיק הטביעה 4 ספינות של הצפון.
שאר הספינות פשוט ברחו.
למחרת יצאה ספינת האימים למסע צייד.
השלל היה שתי ספינות צפוניות.
צבא הצפון הבין כי יש לו בעייה בהתמודדות מול עוצמת אש שלא נודעה כמוה.
להתחיל לבנות ספינה בגודל כזה היה תהליך ממושך ויקר והם חשבו על פתרונות אחרים.
ההברקה שהעלו היא לבנות ספינה קטנה מאוד בעלת תותחים שתוכל לעקוץ ולברוח.
הם בנו במהירות ספינה ראשונה כזו שנקראה בשם מוניטור.
בהפלגת הבכורה של המוניטור החל קרב ימי מסוג חדש.
המוניטור ירתה ופגעה במרימק אך לא יכלה להטביעה אותה.
מרימק לא טבעה אבל הייתה עסוקה מדי בכדי לאיים על ספינות אחרות של הצפון.
מרימק ניסתה לפגוע במוניטור אבל לא הצליחה. הספינה הקטנה הייתה זריזה מדי.
אחרי מספר שעות ירד הלילה ושתי הספינות חזרו לבסיסיהן.
אנשי הצפון מיהרו לבנות עוד ספינות זריזות כאלו
אנשי הדרום ידעו שבצפון בונים ספינות כאלו ולכן הבינו שמרמיק תהייה בבעיה מול מספר ספינות כאלו.
בסופו של דבר מלחמת האזרחים הוכרעה בקרבות יבשה והקרב הימי לא הגיע לידי הכרעה.

עברו השנים ודומה שקרב כזה עתיד, אולי, להתרחש במפרץ הפרסי.
כמובן שישנם אלמנטים רבים שלא היו בקרב הגרילה הישן כגון רדאר, מטוסים וכדומה
אולם הרעיון נשאר זהה. מדינה בעלת ספינות עם כוח אש עצום מול מדינה
בעלת ספינות זריזות וקטנות.
האם הקרב הזה עתיד להתרחש ומה תהיינה התוצאות?

הנכבה האמיתית

לקראת יום הנכבה ברצוני לציין כי אף אחד לא מזכיר את היהודים שחיו בארצות ערב ונאלצו לעזוב ללא רכושם.
העולם עסוק בפליטים המסכנים והאומללים.....
הינה סיפור של משה שמר המתייחס לנכבה האמיתית והיא של היהודים בארצות ערב.
ההבדל הוא שאנחנו לא בוכים אלא עושים.
הכי קל היה לבכות על גורלינו בארצות ערב, במזרח אירופה ובמיוחד בשואה אבל אצלינו לא בוכים.
אנחנו עושים. יצרנו מדינה נהדרת ,אם כי לא מושלמת, מכלום תוך פרק זמן קצר.
יכולתי להרחיב הרבה אבל אני רוצה לתת את הבמה למשה שמר

המלאך של משפחת האופל

השם הרמן גרינג בתקופת השואה אומר הרבה מאוד.
גרינג היה סגנו הבכיר של היטלר.
הוא היה זה שהודיע לראשי ה SS ב 1941 על התחלת הביצוע של הפתרון הסופי של השאלה היהודית.
גרינג היה נאצי נאמן ונדון במשפטי נירנברג למוות בתלייה.
במהלך המשפט לא הביע גרינג חרטה ושעות ספורות לפני התלייה התאבד בבליעת רעל.
אביו של גרינג, ארנסט גרינג היה נאצי עוד לפני שהיה המושג נאצי.
גרינג האב, פיקד על השמדת שבט אפריקאי בתחילת המאה ה 20.
גרינג האב הורה על ביצוע פקודות של הרעלה, מוות ברעב, בצמא, ריכוז במחנות מוות וכדומה.
ההוראות הללו שימשו בסיס ושוכללו ע"י הבן היקר , הרמן, לביצוע השואה.
התברר שבמשפחת האופל הזו היה מלאך.
אלברט, אחיו של הרמן ובנו של ארנסט הציל אלפי יהודים בזמן השואה.
אלברט התמנה כאחראי של מספר מפעלי נשק בצ"כיה.
הוא ניצל את תפקידו ואת קשריו המשפחתיים להצלת אלפי יהודים ולוחמים צ"כים.
הוא ביקש מאחיו להעמיד לרשותו עובדים ממחנות הריכוז , את היהודים שקיבל צייד בדרכונים מזוייפים
ושיחרר.
הוא זייף את חתימת אחיו לגבי צווים שונים.
כלומר הוא היה מופיע עם משאית במחנה ריכוז מגיש ניירות שבהם על פי "הוראה" של הרמן גרינג
היו מעבירים יהודים לאחריותו לשם ביצוע עבודות שונות.
כאשר המשאית הייתה יוצאת ממחנה הריכוז היה אלברט גרינג עוצר את המשאית והיהודים היו בורחים.
יהודים שהיו מגיעים למפעלי הנשק שלו היו עובדים לאט כך שהמשימה שלהם הייתה לוקחת זמן רב
וכך היה להם יותר זמן לנוח ולא לחזור למחנה הריכוז.
הוא שיחרר מספר לוחמים צ"כים בטענה שאחיו מבקש לחקור אותם ואת הלוחמים הללו שיחרר.
הוא פנה לאחיו בבקשות לשחרור אנשים באומרו: "תראה לי שיש לך מספיק כוח לשחרר את האנשים
הללו ממרתפי הגסטפו." השטן "הוכיח" לאחיו המלאך שיש לו מספיק כוח ושיחרר את אנשים.
הוא שוחח בטלפון והתחזה לאחיו בקשר לביצוע פקודות של שיחרור אנשים.
חיו היו בסכנה יום יומית ורק אחיו מנע מהגסטאפו לעצור אותו.
בקיצור מלאך.
הדברים הללו נעשו בסתר, כך שאחרי המלחמה נעצר ונחקר אלברט בתור אחיו של הרמן גרינג ,
כשותף לפשעי מלחמה.
החוקרים לא האמינו לסיפור הזה ורק עדויות של ניצולים הביאו לשחרורו אחרי מספר חודשים.
אלברט לא יכל להמשיך לחיות בגרמניה מכיוון שהוא סבל מהטרדות עקב שמו.
האבסורד הוא שהוא היגר לארגנטינה ושם חי בקרב פושעים נאצים שברחו מגרמניה.
מדינת ישראל לא העניקה לו את אות חסיד אומות העולם למרות שהציל אלפי יהודים.
לא ברור מדוע הסיפור לא ידוע. יתכן מפני שזה פשוט בלתי נתפס.
לא יאמן שבמשפחת האופל הזו היה מלאך.