לקראת יום השואה הינה סיפור לא יאומן ולא ידוע .
אושוויץ כידוע הינו מחנה ההשמדה המפורסם ביותר בו נרצחו מאות אלפיםואף יותר.
מעריכים שנרצחו שם מעל מיליון.
קשה להאמין אבל היה חייל בריטי שהגיע לאושוויץ מבחירה.
הינה הסיפור.
דניס היוואי היה חייל בריטי שנפל בשבי הגרמני.
מחנה השבויים בו הוחזקו השבויים המערביים (בניגוד למחנות השבויים בו הוחזקו
חיילים רוסים שנשבו ובטח יחסית למחנות הריכוז וההשמדה) היה סמוך לאושוויץ.
התנאים במחנה השבויים היו סבירים בהחלט בהתאם לאמנת ג"ניבה
בניגוד למחנות השבויים בו הוחזקו חיילים רוסים שנשבו ובטח יחסית למחנות הריכוז וההשמדה.
השמועות על הנעשה במחנה הסמוך הגיעו לחיילים השבויים ועוררו סקרנות אבל
מטבע הדברים הם העדיפו להישאר בצד שלהם ולא להגיע לאושוויץ.
כולם , פרט לדניז היוואי.
רצה הגורל ובמקריות מופלאה זיהה דניז מבעד לגדרות מכר יהודי שהיה כלוא במחנה ההשמדה.
דניס חפר מנהרה לאושוויץ , חמק לגיהנום בשעת לילה.
הוא החליף בגדים עם המכר היהודי.
היהודי חמק למחנה השבויים ודניז נשאר במקומו בגיהנום.
דניס ראה ותיעד את מה שמתרחש שם.
כעבור שבוע הוחלפו הזהויות שוב.
היהודי התאושש קצת במחנה השבויים ומצוייד במזון ובסיגריות שהיו הזהב של אוושוויץ
חזר לגיהנום אם כי שבוע הנופש במחנה השבויים , המזון והסיגריות עזרו לו להיות מאותם בודדים
ששרדו את אושוויץ.
דניס חזר למחנה השבויים.
דניס הצליח באמצעות רמזים לכתוב למשפחתו על מה שמתרחש באושוויץ ומסר גם
פרטים על המכר היהודי שהם הכירו.
הוא היה מזועזע לחלוטין ממה שראה וסיפר לחבריו לשבי.
כעבור חודש ביצע דניז שוב את ההחלפה עם אדם אחר ושהה שבוע נוסף בגיהינום.
כעבור שבוע שוב חזר למחנה השבויים.
בפעם השלישית שרצה לחזור ראה דניס כי המנהרה התגלתה ולא חזר חזרה.
אם היינו צריכים עוד הוכחה לדעת שהיה ידוע לכולם מה מתרחש במחנות ההשמדה
אז הינה ההוכחה.
את המקור לסיפור הביא סוזנה ועל כך תודה רבה וכמו תמיד אשמח לקבל חומר מאנשים ולפרסם אותו.
יום שבת, 30 באפריל 2011
החתונה המלכותית בצל יום השואה.
בתאריך 29.4.11 מאות מליונים ברחבי העולם צפו בחתונה המלכותית הבריטית.
בתאריך זה ממש 29.4. בשנת 1945 נשא הצורר הנאצי היטלר את פילגשו אווה בראון.
אין לי חשק להתעמק בדומה של אווה בראון ולכן
אני מביא תמצית של אווה בראון מויקיפדיה.
שימו לב לקשר שהיה להיטלר עם אחייניתו שלפי ניתוחים פסיכולוגים שנעשו לצורר לאחר המלחמה אווה בראון שמשה תחליף לאותה אחינית.
אווה בראון נולדה במינכן למשפחה מהמעמד הבינוני. אביה היה מורה. ב-1930 נפגשה עם אדולף היטלר, כאשר עבדה אצל צלם החצר שלו, היינריך הופמן.
היטלר התאושש באותו הזמן ממערכת יחסיו הטראגית עם אחייניתו גלי ראובל, שהסתיימה בהתאבדותה (ויש האומרים ברציחתה) של ראובל ב-1931. מבנה האישיות של אווה בראון תאם, כפי הנראה, את דרישותיו של היטלר. מדובר באשה פשוטה, שהציעה להיטלר כניעות וצייתנות. יחסי השניים התהדקו לאחר מותה של ראובל.
בשנת 1936 הפכה אווה לחלק ממשק ביתו של היטלר. תיאור מעניין של יחסיה עם היטלר נותן בזכרונותיו אלברט שפר, שר החימוש ואדריכל החצר, שהיה בין הידידים האישיים המועטים של היטלר. לדברי שפר, הורשתה אווה לקחת חלק בחיי החברה באוברזאלצברג, משכנו ההררי של היטלר, רק בצורה מוגבלת, ואם היה מגיע אורח רם מעלה, הייתה מורחקת לחדרה, שהיה סמוך לזה של היטלר. היטלר רחש כלפיה זלזול והיה מכנה אותה "Tschapperl", שפירושו בגרמנית "מטומטמת". רק בשנת 1939 הורשתה אווה לגור במשכנו של היטלר בברלין, בחדר שינה הסמוך לחדרו. היא הורשתה להיכנס אל הבית רק מכניסה צדדית, ובמדרגות אחוריות.
היטלר לא נתן פומבי ליחסיו עם בראון מפני שביקש לשמור על תדמיתו כאדם המקדיש את כל חייו, ואף את חייו הפרטיים, לטובת המטרה. בנוסף, חלק ניכר מהיחסים שבינו לבין העם הגרמני היה מבוסס על משיכה ארוטית חזקה, ונישואין, או בת זוג קבועה, עלולים היו לפגום במשיכה זו. היטלר התייחס לנקודה זו במוצהר מספר פעמים, והיה מודע להשפעתו הארוטית על ההמונים.
ברור כי יחסיו עם אווה בראון לא היו יחסים בין שווי ערך, אלא התבססו על שליטה מוחלטת והכנעתה של אווה לרצונו של היטלר.
אווה בראון הייתה אדם א-פוליטי, ומעולם לא הייתה חברה במפלגה הנאצית. על אף קרבתה אל המנהיג, שנתנה לה פוטנציאל לכוח רב, מעולם לא התערבה בעניינים פוליטיים ולא ניסתה לנצל השפעתה לצרכים כלשהם. המחשה דרמטית לעניין זה ניתנה כאשר בימיו האחרונים הורה היטלר להוציא להורג את גיסה של אווה, הרמן פאגליין, קצין אס אס שהיה איש הקשר בין היינריך הימלר לבין היטלר שהיה נצור בבונקר. פאגליין נתפס בדירה בברלין לבוש בבגדים אזרחיים, והדבר עורר חשד כי בכוונתו לברוח. משהורה היטלר על הוצאתו להורג, לא פעלה אווה בראון לביטול רוע הגזירה, על אף העובדה שפאגליין היה נשוי לאחותה, גרטל.
נאמנה עד הסוף, נותרה אווה בראון בברלין כאשר התבצר היטלר בבונקר שמתחת ללשכת הקנצלר, בעוד הצבא האדום סוגר עליו מכל הכיוונים וכל אנשי ממשלו מנסים למלט את עורם. ב-29 באפריל 1945, נישא היטלר לבראון. אל הבונקר הובא חבר של מועצת העיריה, והוא שהשיא את השניים. על תעודת הנישואין החלה אווה לחתום "אווה ב..." אך מחקה את האות "ב" וחתמה "אווה היטלר". יוזף גבלס ומרטין בורמן חתמו כעדים על תעודת הנישואין, שהייתה גם, למעשה, תעודת הפטירה של אשתו של היטלר.
לאחר הנישואין, ולאחר "מסיבה" בה נכחו מזכירותיו של היטלר ונאמנים נוספים, בהם גבלס ואשתו מגדה, ולאחר שהכתיב היטלר את צוואתו למזכירתו, ב-30 באפריל 1945 הסתגרו השניים בחדר. היטלר ירה בראשו, ובראון בלעה גלולת רעל. גופותיהם של השניים הושלכו אל תוך בור שיצר פגז בחצר לשכת הקאנצלר, שהייתה בטווח התותחים הרוסיים. נהגו של היטלר, אריך קמפקה, שפך על הגוויות שלהם מעט בנזין, והגופות נשרפו, כשמסביבם עומדים מספר קצינים נאצים ומצדיעים במועל היד, בטרם ייכנסו בחזרה לבונקר כדי להימלט מן ההפגזות.
בתאריך זה ממש 29.4. בשנת 1945 נשא הצורר הנאצי היטלר את פילגשו אווה בראון.
אין לי חשק להתעמק בדומה של אווה בראון ולכן
אני מביא תמצית של אווה בראון מויקיפדיה.
שימו לב לקשר שהיה להיטלר עם אחייניתו שלפי ניתוחים פסיכולוגים שנעשו לצורר לאחר המלחמה אווה בראון שמשה תחליף לאותה אחינית.
אווה בראון נולדה במינכן למשפחה מהמעמד הבינוני. אביה היה מורה. ב-1930 נפגשה עם אדולף היטלר, כאשר עבדה אצל צלם החצר שלו, היינריך הופמן.
היטלר התאושש באותו הזמן ממערכת יחסיו הטראגית עם אחייניתו גלי ראובל, שהסתיימה בהתאבדותה (ויש האומרים ברציחתה) של ראובל ב-1931. מבנה האישיות של אווה בראון תאם, כפי הנראה, את דרישותיו של היטלר. מדובר באשה פשוטה, שהציעה להיטלר כניעות וצייתנות. יחסי השניים התהדקו לאחר מותה של ראובל.
בשנת 1936 הפכה אווה לחלק ממשק ביתו של היטלר. תיאור מעניין של יחסיה עם היטלר נותן בזכרונותיו אלברט שפר, שר החימוש ואדריכל החצר, שהיה בין הידידים האישיים המועטים של היטלר. לדברי שפר, הורשתה אווה לקחת חלק בחיי החברה באוברזאלצברג, משכנו ההררי של היטלר, רק בצורה מוגבלת, ואם היה מגיע אורח רם מעלה, הייתה מורחקת לחדרה, שהיה סמוך לזה של היטלר. היטלר רחש כלפיה זלזול והיה מכנה אותה "Tschapperl", שפירושו בגרמנית "מטומטמת". רק בשנת 1939 הורשתה אווה לגור במשכנו של היטלר בברלין, בחדר שינה הסמוך לחדרו. היא הורשתה להיכנס אל הבית רק מכניסה צדדית, ובמדרגות אחוריות.
היטלר לא נתן פומבי ליחסיו עם בראון מפני שביקש לשמור על תדמיתו כאדם המקדיש את כל חייו, ואף את חייו הפרטיים, לטובת המטרה. בנוסף, חלק ניכר מהיחסים שבינו לבין העם הגרמני היה מבוסס על משיכה ארוטית חזקה, ונישואין, או בת זוג קבועה, עלולים היו לפגום במשיכה זו. היטלר התייחס לנקודה זו במוצהר מספר פעמים, והיה מודע להשפעתו הארוטית על ההמונים.
ברור כי יחסיו עם אווה בראון לא היו יחסים בין שווי ערך, אלא התבססו על שליטה מוחלטת והכנעתה של אווה לרצונו של היטלר.
אווה בראון הייתה אדם א-פוליטי, ומעולם לא הייתה חברה במפלגה הנאצית. על אף קרבתה אל המנהיג, שנתנה לה פוטנציאל לכוח רב, מעולם לא התערבה בעניינים פוליטיים ולא ניסתה לנצל השפעתה לצרכים כלשהם. המחשה דרמטית לעניין זה ניתנה כאשר בימיו האחרונים הורה היטלר להוציא להורג את גיסה של אווה, הרמן פאגליין, קצין אס אס שהיה איש הקשר בין היינריך הימלר לבין היטלר שהיה נצור בבונקר. פאגליין נתפס בדירה בברלין לבוש בבגדים אזרחיים, והדבר עורר חשד כי בכוונתו לברוח. משהורה היטלר על הוצאתו להורג, לא פעלה אווה בראון לביטול רוע הגזירה, על אף העובדה שפאגליין היה נשוי לאחותה, גרטל.
נאמנה עד הסוף, נותרה אווה בראון בברלין כאשר התבצר היטלר בבונקר שמתחת ללשכת הקנצלר, בעוד הצבא האדום סוגר עליו מכל הכיוונים וכל אנשי ממשלו מנסים למלט את עורם. ב-29 באפריל 1945, נישא היטלר לבראון. אל הבונקר הובא חבר של מועצת העיריה, והוא שהשיא את השניים. על תעודת הנישואין החלה אווה לחתום "אווה ב..." אך מחקה את האות "ב" וחתמה "אווה היטלר". יוזף גבלס ומרטין בורמן חתמו כעדים על תעודת הנישואין, שהייתה גם, למעשה, תעודת הפטירה של אשתו של היטלר.
לאחר הנישואין, ולאחר "מסיבה" בה נכחו מזכירותיו של היטלר ונאמנים נוספים, בהם גבלס ואשתו מגדה, ולאחר שהכתיב היטלר את צוואתו למזכירתו, ב-30 באפריל 1945 הסתגרו השניים בחדר. היטלר ירה בראשו, ובראון בלעה גלולת רעל. גופותיהם של השניים הושלכו אל תוך בור שיצר פגז בחצר לשכת הקאנצלר, שהייתה בטווח התותחים הרוסיים. נהגו של היטלר, אריך קמפקה, שפך על הגוויות שלהם מעט בנזין, והגופות נשרפו, כשמסביבם עומדים מספר קצינים נאצים ומצדיעים במועל היד, בטרם ייכנסו בחזרה לבונקר כדי להימלט מן ההפגזות.
יהדות סוריה
בדמשק, כיום מצודת העימות , שכנה בעבר קהילה יהודית מפוארת.
בני הקהילה נטלו חלק פעיל בחיי המסחר והתרבות של העיר.
רובה הגדול של יהדות סוריה עזב והשתקע ברובו בישראל.
כיום נשארו מעט מאוד יהודים בדמשק.
יוצאי סוריה תרמו תרומה גדול למדינת ישראל ובהיותם אנשים צנועים לא נשמע קולם ואין תרומתם למדינה מוכרת.
הסיפור של יהדות סוריה אינו ידוע כמעט מחוץ לקהילת יוצאי דמשק.
אני מביא סיפור שנכתב ע"י ד"ר נתן חסון
מעבר לזווית האישית של נתן חסון ניתן לקרא וללמוד על אורח החיים בסוריה ועל היחסים בינם
ובין הסורים.
כדאי לקרא וללמוד.
עפר
בני הקהילה נטלו חלק פעיל בחיי המסחר והתרבות של העיר.
רובה הגדול של יהדות סוריה עזב והשתקע ברובו בישראל.
כיום נשארו מעט מאוד יהודים בדמשק.
יוצאי סוריה תרמו תרומה גדול למדינת ישראל ובהיותם אנשים צנועים לא נשמע קולם ואין תרומתם למדינה מוכרת.
הסיפור של יהדות סוריה אינו ידוע כמעט מחוץ לקהילת יוצאי דמשק.
אני מביא סיפור שנכתב ע"י ד"ר נתן חסון
מעבר לזווית האישית של נתן חסון ניתן לקרא וללמוד על אורח החיים בסוריה ועל היחסים בינם
ובין הסורים.
כדאי לקרא וללמוד.
עפר
יום רביעי, 27 באפריל 2011
מה השעה ? (קיצור תולדות הזמן)
באופן טבעי אנחנו קשורים ליחידות הזמן.
דקות, שעות, ימים ושבועות.
היכן התחיל כל זה?
מתברר כי הצורך במדידת זמן הוא עתיק אפילו יותר מהכתב.
ממצאים שגילם בערך 30,000 שנים מלמדים כי מדידת יחידת זמן היה כבר אז.
כפי הנראה מדדו את מחזורי הירח ואור השמש לצורך חקלאי.
הסימונים היו נקבים או קוים מסומנים על גבי לוחות או ציורים עתיקים.
החברות החקלאיות למדו לנצל את השמש והירח לצרכי חקלאות.
כאשר ההסתמכות על הירח בלבד התבררה כלא מספיק מדויקת
אבותינו הקדמונים השתמשו בשיטה של "שנה מעוברת" הנהוגה אף היום.
הלוח הנוצרי שנהוג היום הינו תוצר של הלוח המצרי הקדום.
המצרים מדדו את הזמן באמצעות שעוני מים ושעוני שמש.
כאשר הם הקפידו על רישום מדויק וכך יכלו ליצור לוח שנה מדויק כולל שנה מעוברת.
לפי השנה המצרית היו בשנה 365 ימים ויוליוס קיסר בכובשו את מצריים בחר את הלוח הזה והחליט לאמץ אותו ומכאן למעשה זה לוח השנה המרכזי הנהוג כיום.
במהלך הזמן לוח שנה זה החליף בהדרגה את לוחות השנה שהיו במקומות אחרים וכך למעשה יכל
העולם להתנהל כפי שהוא מתנהל היום בזמנים אחידים.
בסופו של דבר הכובש במקרה הזה הרומאים, הוא זה שקובע את הכללים,
כפי שהכובשים בזמנים מאוחרים יותר (הקולוניאליסטים) קבעו את לוח השנה בקולוניות באפריקה,
אסיה ואמריקה.
וכך נוצר לוח שנה של היום שכולם חיים לפיו.
שמות ימי השבוע לקוחים מעצמים ממערכת השמש.
חלקם שמות באנגלית וחלקם בצרפתית.
שמות החודשים הינם שמות של אלים או של קיסרים רומים.
יולי ואוגוסט נקראים על שמות הקיסרים יוליוס ואוגוסטוס.
כאשר לשניהם יש 31 ימים כך שקיסר אחד לא יעבור את הקיסר השני.
בכדי לקבוע זמנים אחידים החלו להיבנות מגדלי פעמונים אשר לפי הצלילים שלהם ידעו
בעלי תפקידים שונים או סתם אזרחים את השעה.
לכל מגדל כזה היה אחראי אשר תפקידו היה לצלצל בשעה הנכונה שנמדדה באמצעות שעון מים
את מספר הפעמים הנכון.
לאחר מכן במאה 14 הומצא מנגנון מיכני שאפשר לדעת את השעה גם ללא צלצול\
וללא "תורן פעמונים" את השעה חילקו שוב וכך נולדו הדקות והשניות.
שעון היד עצמו יוצר רק במאה ה 18.
הזמן הוא המקשר בין כל התרבויות על פני כדור הארץ.
למרות הבדלי שפה, מנהגים, מאכלים,התנהגות כל האנושות חיה לפי הזמן.
אז מה השעה?
דקות, שעות, ימים ושבועות.
היכן התחיל כל זה?
מתברר כי הצורך במדידת זמן הוא עתיק אפילו יותר מהכתב.
ממצאים שגילם בערך 30,000 שנים מלמדים כי מדידת יחידת זמן היה כבר אז.
כפי הנראה מדדו את מחזורי הירח ואור השמש לצורך חקלאי.
הסימונים היו נקבים או קוים מסומנים על גבי לוחות או ציורים עתיקים.
החברות החקלאיות למדו לנצל את השמש והירח לצרכי חקלאות.
כאשר ההסתמכות על הירח בלבד התבררה כלא מספיק מדויקת
אבותינו הקדמונים השתמשו בשיטה של "שנה מעוברת" הנהוגה אף היום.
הלוח הנוצרי שנהוג היום הינו תוצר של הלוח המצרי הקדום.
המצרים מדדו את הזמן באמצעות שעוני מים ושעוני שמש.
כאשר הם הקפידו על רישום מדויק וכך יכלו ליצור לוח שנה מדויק כולל שנה מעוברת.
לפי השנה המצרית היו בשנה 365 ימים ויוליוס קיסר בכובשו את מצריים בחר את הלוח הזה והחליט לאמץ אותו ומכאן למעשה זה לוח השנה המרכזי הנהוג כיום.
במהלך הזמן לוח שנה זה החליף בהדרגה את לוחות השנה שהיו במקומות אחרים וכך למעשה יכל
העולם להתנהל כפי שהוא מתנהל היום בזמנים אחידים.
בסופו של דבר הכובש במקרה הזה הרומאים, הוא זה שקובע את הכללים,
כפי שהכובשים בזמנים מאוחרים יותר (הקולוניאליסטים) קבעו את לוח השנה בקולוניות באפריקה,
אסיה ואמריקה.
וכך נוצר לוח שנה של היום שכולם חיים לפיו.
שמות ימי השבוע לקוחים מעצמים ממערכת השמש.
חלקם שמות באנגלית וחלקם בצרפתית.
שמות החודשים הינם שמות של אלים או של קיסרים רומים.
יולי ואוגוסט נקראים על שמות הקיסרים יוליוס ואוגוסטוס.
כאשר לשניהם יש 31 ימים כך שקיסר אחד לא יעבור את הקיסר השני.
בכדי לקבוע זמנים אחידים החלו להיבנות מגדלי פעמונים אשר לפי הצלילים שלהם ידעו
בעלי תפקידים שונים או סתם אזרחים את השעה.
לכל מגדל כזה היה אחראי אשר תפקידו היה לצלצל בשעה הנכונה שנמדדה באמצעות שעון מים
את מספר הפעמים הנכון.
לאחר מכן במאה 14 הומצא מנגנון מיכני שאפשר לדעת את השעה גם ללא צלצול\
וללא "תורן פעמונים" את השעה חילקו שוב וכך נולדו הדקות והשניות.
שעון היד עצמו יוצר רק במאה ה 18.
הזמן הוא המקשר בין כל התרבויות על פני כדור הארץ.
למרות הבדלי שפה, מנהגים, מאכלים,התנהגות כל האנושות חיה לפי הזמן.
אז מה השעה?
נאום של וילדרס שקיבלתי במייל
הקדמה שלי:
וילדרס הינו ראש מפלגת החירות ההולנדית שאותה ייסד.
הוא נודע כמבקר חריף של האיסלם.
הוא מתבטא בחריפות גם נגד מוחמד והמנהגים שמוחמד קבע לאיסלם.
אין פלא שהוא נאלץ לנוע עם אבטחה כבידה.
וילדרס תומך נלהב של ישראל. הוא רואה בה דמוקרטיה בודדת המוקפת בעמים אסלאמיים, אשר מהווה את קו ההגנה הראשון של המערב. אילולא ישראל, היה המאבק של הטרור האסלאמי מתקדם יותר לכיוון אירופה. לדבריו, הסיבה לסכסוך אינה מעשה כלשהו של ישראל נגד הפלסטינים,
כשם שארה"ב לא פלשה לאפגניסטן לפני ה 11 בספטמבר ולמרות זאת בוצע המגה פיגוע
, אלא זה דבר מובנה בתוך האסלאם; לכן הפקרה של ישראל וחיסולה לא רק שלא תפתור את הבעיה, אלא תהווה זריקת עידוד לאסלאם. הפסד של ישראל במאבק יסמן את ההפסד של העולם המערבי כולו. גם אמריקה, למרות ריחוקה הגאוגרפי, תתקשה להתקיים במצב כזה – "מול אירופה איסלאמית תיוותר אמריקה לבדה כשומרת הגחלת של התרבות המערבית.
להלן נאום שנשא בארה"ב.
כל מילה חשובה כדאי לקרא ולהפנים.
קיבלתי את תוכן הנאום במייל ואני מביא אותו כלשונו:
חברים יקרים, תודה רבה לך על שהזמנתם אותי.
אני בא לאמריקה עם משימה חשובה. עתה המצב כבר לא טוב ב׳עולם הישן׳. (אירופה)
ישנה סכנה עצומה מנשוא, ועם זה מאוד קשה להיות אופטימיים.
אנו עלולים להיות בשלבים האחרונים של האיסלאמיזציה של אירופה. זה לא רק סכנה ברורה ומיידית לעתידה של אירופה עצמה, זה איום על אמריקה ועל ההישרדות המוחלטת של המערב.
ארצות הברית תהייה המעוז האחרון של התרבות המערבית, מול אירופה איסלאמית.
זה יקרה תוך דור או שניים, כשארה"ב תישאל את עצמה: "מי איבד את אירופה?"
ראשית, אתאר את המצב בשטח באירופה ואז, אני חייב לומר כמה דברים על האיסלאם. לבסוף, אני אספר לכם על הפגישה בירושלים.
אירופה, אתם יודעים, משתנה. ראיתם בטח את ציוני הדרך. אבל בכל הערים הללו, לפעמים במרחק כמה רחובות מן היעדים התיירותיים שאתם מטיילים בהם, קיים עולם אחר. זהו העולם של החברה המקבילה שיצרה ההגירה המוסלמית ההמונית. בכל רחבי אירופה קמה ועולה מציאות חדשה: שכונות מוסלמיות שלמות שבהן מתגוררים מוסלמים , ובהן בקושי נראים מעטים מהילידים המקומיים. אנו עוד נצטער על כך. זה כולל אפילו גם את חוסר נוכחות המשטרה.
זהו עולם של כיסויי ראש, שבו נשים מסתובבות בכסויי ראש דמויי אוהלים, עם עגלות תינוקות, וקבוצה של ילדים. בעליהן של הנשים הללו, או, ה״מעבידים״ אם אתם מעדיפים, הולכים שלושה צעדים קדימה מהן. מסגדים ניבנים בפינות רחוב רבות. בחנויות יש שלטים שאתה ואני לא יכולים לקרוא.
אתה תתקשה למצוא כל סימן של פעילות כלכלית. אלה הם גטאות מוסלמיים הנשלטים על ידי קנאים דתיים. אלו הן שכונות מוסלמיות, כמו פטריות שצצות בכל עיר בכל רחבי אירופה. אלו הם אבני הבניין, חלק משליטה טריטוריאלית של יותר ויותר חלקים גדולים של אירופה, רחוב אחרי רחוב, שכונה אחריי שכונה, עיר אחרי עיר.
כיום יש אלפי מסגדים ברחבי אירופה, עם קהיליות הרבה יותר גדולות, מאשר כנסיות. ובכל עיר אירופאית קיימות תוכניות לבניית ״סופר מסגדים״ ולגמד את כל הכנסיות באזור.
המסר הוא ברור: אנחנו השולטים פה!
בתי ספר ממלכתיים רבים בבלגיה ובדנמרק מגישים רק מזון ״חלאל״ (הכשר מוסלמי) לכל התלמידים.
בעבר, אמסטרדם הייתה מאוד סובלנית להומואים ולסביות. כיום, הם מוכים באופן כמעט שיטתי על ידי המוסלמים. נשים לא מוסלמיות התרגלו לשמוע שקוראים להן באופן שגרתי "זונה, זונה".
צלחות-לווין לא מופנות אל תחנות טלוויזיה מקומיות, אלא לתחנות של ארץ המוצא של המהגרים המוסלמים.
בצרפת, למורים בבית הספר מומלץ להימנע מסופרים וספרים שעלולים להישמע כמתקפה על המוסלמים, כולל וולטר דידרו; הדבר נכון יותר ויותר לדרווין. ההיסטוריה של השואה כבר לא יכולה להילמד בבתי הספר בגלל ה׳רגישות המוסלמית׳ לנושא.
באנגליה , המשפט השרעי המוסלמי כעת , כבר חלק רשמי של מערכת המשפט הבריטית.
באזורים רבים של שכונות רבות בצרפת אסור לנשים ללכת ללא כיסוי ראש. בשבוע שעבר גבר כמעט מת לאחר שהוכה על ידי מוסלמים בבריסל, כי הוא פשוט שתה במהלך חודש הרמדאן.
היהודים נמלטים מצרפת במספרי שיא, במנוסה מהגל הגרוע ביותר של אנטישמיות מאז מלחמת העולם השנייה. השפה הצרפתית כיום נפוצה ביותר ברחובות תל אביב ונתניה, שבישראל.
אני יכול להמשיך לנצח עם סיפורים שכאלה. סיפורים על איסלאמיזציה. באירופה חיים כיום 54 מיליון מוסלמים.
אוניברסיטת סן דייגו חישבה לאחרונה כי אחוז מדהים של 25 אחוז מהאוכלוסייה באירופה תהיה מוסלמית כבר בעוד 12 שנים מעכשיו. ברנרד לואיס חזה רוב מוסלמי עד סוף המאה הנוכחית. עכשיו אלה רק מספרים. והמספרים לא היו מאיימים אם למהגרים המוסלמים היה רצון עז להיטמע בחברה שלנו. אבל הסימנים לכך מעטים מאוד. ממחקרי pew דווח כי מחצית המוסלמים הצרפתים מעדיפים להראות את נאמנותם לאסלאם יותר מאשר את נאמנותם לצרפת.
שליש מהמוסלמים הצרפתים לא מתנגד לפיגועי התאבדות.
המרכז הבריטי לאחדות-חברתית דיווח כי שליש מהסטודנטים המוסלמים בבריטניה הם בעד שלטון הח'ליפות.
המוסלמים דורשים את מה שהם מכנים "כבוד". ואת זה אנחנו נותנים להם בכבוד. ואיך? יש לנו חגים מוסלמיים רשמיים בכמה ממדינות אירופה.
היועץ המשפטי לממשלה הנוצרית הדמוקרטית מוכן לקבל את שיטת חוק השריעה בהולנד אם יהיה רוב מוסלמי. יש לנו חברי קבינט עם דרכונים ממרוקו וטורקיה. הדרישות המוסלמיות נתמכות על ידי התנהגות בלתי חוקית, החל בפשעים קטנים ובאלימות אקראית, למשל נגד עובדי אמבולנס ונהגי אוטובוס, ועד כדי מהומות בקנה מידה קטן. בפריז ראינו את המרד שהייה בפרבר ההכנסה הנמוכה, banlieus. אני קורא לפושעים ההם "מתנחלים". כי זה פשוט מה שהם.
הם לא באים להשתלב בחברה שלנו, הם מגיעים כדיי לשלב את החברה שלנו אל ה״דאר-אל-איסלאם״ שלהם (מערבית= Dar al-Islam: دار الإسلام): בית-האיסלאם. ולכן, הם מתנחלים.
הרבה מהאלימות ברחוב שהזכרתי מכוונת באופן בלעדי נגד הלא מוסלמים, וזה מכריח ילידים אירופאים רבים לעזוב את השכונות שלהם, את עריהם, את ארצותיהם. יתר על כן, אין להתעלם מעכשיו לקולות ההצבעה שלהם.
הדבר השני שאתם צריכים לדעת הוא את החשיבות של הנביא מוחמד. את התנהגותו ה״מופתית״ לגביי כל המוסלמים לא ניתן לבקר. אם מוחמד היה איש של שלום , נניח , כמו גנדי ההודי או אמא תרזה, לא הייתה כל בעיה. אבל מוחמד היה מצביא, רוצח המונים, פדופיל, והיה נשוי לכמה נשים - בעת ובעונה אחת. המסורת המוסלמית מספרת לנו איך הוא השתתף בקרבות, איך הוא רצח את אויביו ואף את שבויי המלחמה שלו הוציא להורג. מוחמד עצמו טבח את בני השבט היהודי ׳באנו קריט'ה'.
אז אם זה טוב לאיסלאם, הוא טוב. אך אם הוא רע לאיסלאם, זה יביא רעה עליכם.
אל תיתנו לאף אחד להטעות אתכם לגביי האיסלאם כדת.
בטח, באיסלאם יש אלוהים, וגם ׳אחרי-המוות׳ וכן" 72 בתולות".
אבל במהות, האיסלאם הוא אידיאולוגיה פוליטית בלבד.
האיסלאם הוא מערכת אשר קובעת כללים מפורטים עבור החברה ועבור חייו של כל אדם. האיסלאם מבקש להכתיב כל היבט של החיים. האיסלאם פירושו - 'כניעה'. האיסלאם אינו תואם לא חופש ולא דמוקרטיה, משום שהוא שואף ל"חוקי השריעה".
אם אתם רוצים להשוות את האיסלאם למשהו, השוו אותו לקומוניזם או סוציאליזם לאומי, אלה הם כל האידיאולוגיות הטוטליטריות. עכשיו אתם יודעים למה קרא וינסטון צרצ׳יל לאסלאם ״הכוח המדרדר ביותר בעולם״, ומדוע השווה את מיין קאמפף לקוראן.
הציבור קיבל בלב שלם את הנרטיב הפלשתיני, ורואה את ישראל כתוקפן. חייתי בארץ זו וביקרתי אותו עשרות פעמים. אני תומך בישראל. ראשית, משום שהיא המולדת היהודית אחרי אלפיים שנות גלות, עד וכולל אושוויץ, השני בגלל שזו דמוקרטיה, ושלישית מפני שישראל היא קו ההגנה הראשון שלנו.
מדינה זעירה זו ממוקמת על קו השבר של הג'יהאד, ומתסכלת את ההתקדמות הטריטוריאלית של האיסלאם.
ישראל פשוט סופגת את המכות שנועדו לכולנו.
אם ישראל לא היתה שם, האימפריאליזם האיסלאמי היה מחפש ומוצא מקומות אחרים כדי לשחרר את האנרגיה שלו ואת הרצון שלו לכיבוש. בזכותם של הורים ישראלים, ששולחים את ילדיהם לצבא, ושוכבים עיירים בלילה, הורים באירופה ובאמריקה יכולים לישון היטב ולחלום, בלי להיות מודעים לסכנות הקרבות.
רבים באירופה טוענים בעד נטישת ישראל רק בכדי להתמודד עם תלונותיהם של המיעוטים המוסלמיים שלנו בעריי אירופה.
אבל אם ישראל הייתה, חס וחלילה, ״נעלמת״, זה לא יביא כל נחמה למערב. וזה לא אומר שיהיה לפתע שינוי פתאומי בהתנהגות המיעוטים המוסלמיים אצלנו, ופתאום המוסלמים יקבלו את הערכים שלנו.
אדרבא, סופה של ישראל היה נותן עידוד עצום לכוחות האיסלאם.
הם היו, ובצדק, רואים את מותה של ישראל כהוכחה נחרצת לכך שהמערב חלש. הסוף של ישראל לא יקטין ויפטור את הבעיות שלנו עם האיסלאם, זאת תהיה רק ההתחלה! זה אומר תחילת הקרב הסופי על השליטה בעולם.
אם הם יכולים להשיג את ישראל, הם יכולים להשיג את הכל.
לכאורה, כל המבקרים והעיתונאים של האסלאמיזציה אוהבים לתת תוויות כלשהן כמו "קיצונים ימניים" או "גזענים". בארצי, הולנד, 60 אחוזים מהאוכלוסייה עכשיו רואים את העלייה ההמונית של המוסלמים כטעות מספר אחת במדיניות שלנו מאז מלחמת העולם השנייה.ועוד 60 אחוז רואים באיסלאם כאיום הגדול ביותר. ועם זאת, עדיין קיימת באירופה סכנה גדולה אפילו יותר מפיגועים, כאשר המחשבה שאמריקה תהיה כזאת שנשארת האחרונה במערכה...
האורות עשויים להיכבות באירופה מהר יותר ממה שאתם יכולים לדמיין. אירופה איסלאמית זוהי אירופה ללא חופש ודמוקרטיה, שממה כלכלית, סיוט אינטלקטואלי, וכמובן הפסד של עוצמה צבאית לאמריקה - כבת בריתה האירופית, שתהפוך בין לילה לאויבתה, אויבת עם פצצות אטום. אם אירופה תהפך לאיסלאמית, זה ישאיר את אמריקה לבדה לשמר את המורשת של רומא, אתונה וירושלים
חברים יקרים, החירות היא היקרה ביותר במתנות. הדור שלי לא היה צריך להילחם על החופש הזה, החופש הוצע לנו על מגש של כסף, על ידי אנשים שנלחמו על כך בחייהם ובמותם. בכל רחבי אירופה, בתי הקברות האמריקאים מזכירים לנו את הבחורים הצעירים שמעולם לא עשו את הדרך בחזרה הביתה, ואשר את זיכרונם אנו מוקירים.
הדור שלי הוא לא ה׳בעלים׳ של החופש הזה, אנחנו רק האפוטרופוסים שלו. תפקידנו הוא רק לשמור ולמסור את זכות החירות הזאת לילדים שבאירופה באותה מדינה בה הוא הוצע לנו.
אנחנו לא יכולים לדון ולסגור עסקות עם המולות ואימאמים המוסלמים. דורות העתיד לעולם לא יסלחו לנו. אנחנו לא יכולים לבזבז את החירויות שלנו. אין לנו פשוט את הזכות לעשות זאת.
אנחנו מוכרחים לעשות פעולה הכרחית עכשיו כדי לעצור את הטיפשות האסלאמית להרוס את העולם החופשי שאנו מכירים.
אנא קחו את הזמן לקרוא ולהבין מה כתוב כאן ,ושילחו זאת אל כל אדם חופשי, כי דעו - זה כל כך ומאד חשוב.
________________________________________
וילדרס הינו ראש מפלגת החירות ההולנדית שאותה ייסד.
הוא נודע כמבקר חריף של האיסלם.
הוא מתבטא בחריפות גם נגד מוחמד והמנהגים שמוחמד קבע לאיסלם.
אין פלא שהוא נאלץ לנוע עם אבטחה כבידה.
וילדרס תומך נלהב של ישראל. הוא רואה בה דמוקרטיה בודדת המוקפת בעמים אסלאמיים, אשר מהווה את קו ההגנה הראשון של המערב. אילולא ישראל, היה המאבק של הטרור האסלאמי מתקדם יותר לכיוון אירופה. לדבריו, הסיבה לסכסוך אינה מעשה כלשהו של ישראל נגד הפלסטינים,
כשם שארה"ב לא פלשה לאפגניסטן לפני ה 11 בספטמבר ולמרות זאת בוצע המגה פיגוע
, אלא זה דבר מובנה בתוך האסלאם; לכן הפקרה של ישראל וחיסולה לא רק שלא תפתור את הבעיה, אלא תהווה זריקת עידוד לאסלאם. הפסד של ישראל במאבק יסמן את ההפסד של העולם המערבי כולו. גם אמריקה, למרות ריחוקה הגאוגרפי, תתקשה להתקיים במצב כזה – "מול אירופה איסלאמית תיוותר אמריקה לבדה כשומרת הגחלת של התרבות המערבית.
להלן נאום שנשא בארה"ב.
כל מילה חשובה כדאי לקרא ולהפנים.
קיבלתי את תוכן הנאום במייל ואני מביא אותו כלשונו:
חברים יקרים, תודה רבה לך על שהזמנתם אותי.
אני בא לאמריקה עם משימה חשובה. עתה המצב כבר לא טוב ב׳עולם הישן׳. (אירופה)
ישנה סכנה עצומה מנשוא, ועם זה מאוד קשה להיות אופטימיים.
אנו עלולים להיות בשלבים האחרונים של האיסלאמיזציה של אירופה. זה לא רק סכנה ברורה ומיידית לעתידה של אירופה עצמה, זה איום על אמריקה ועל ההישרדות המוחלטת של המערב.
ארצות הברית תהייה המעוז האחרון של התרבות המערבית, מול אירופה איסלאמית.
זה יקרה תוך דור או שניים, כשארה"ב תישאל את עצמה: "מי איבד את אירופה?"
ראשית, אתאר את המצב בשטח באירופה ואז, אני חייב לומר כמה דברים על האיסלאם. לבסוף, אני אספר לכם על הפגישה בירושלים.
אירופה, אתם יודעים, משתנה. ראיתם בטח את ציוני הדרך. אבל בכל הערים הללו, לפעמים במרחק כמה רחובות מן היעדים התיירותיים שאתם מטיילים בהם, קיים עולם אחר. זהו העולם של החברה המקבילה שיצרה ההגירה המוסלמית ההמונית. בכל רחבי אירופה קמה ועולה מציאות חדשה: שכונות מוסלמיות שלמות שבהן מתגוררים מוסלמים , ובהן בקושי נראים מעטים מהילידים המקומיים. אנו עוד נצטער על כך. זה כולל אפילו גם את חוסר נוכחות המשטרה.
זהו עולם של כיסויי ראש, שבו נשים מסתובבות בכסויי ראש דמויי אוהלים, עם עגלות תינוקות, וקבוצה של ילדים. בעליהן של הנשים הללו, או, ה״מעבידים״ אם אתם מעדיפים, הולכים שלושה צעדים קדימה מהן. מסגדים ניבנים בפינות רחוב רבות. בחנויות יש שלטים שאתה ואני לא יכולים לקרוא.
אתה תתקשה למצוא כל סימן של פעילות כלכלית. אלה הם גטאות מוסלמיים הנשלטים על ידי קנאים דתיים. אלו הן שכונות מוסלמיות, כמו פטריות שצצות בכל עיר בכל רחבי אירופה. אלו הם אבני הבניין, חלק משליטה טריטוריאלית של יותר ויותר חלקים גדולים של אירופה, רחוב אחרי רחוב, שכונה אחריי שכונה, עיר אחרי עיר.
כיום יש אלפי מסגדים ברחבי אירופה, עם קהיליות הרבה יותר גדולות, מאשר כנסיות. ובכל עיר אירופאית קיימות תוכניות לבניית ״סופר מסגדים״ ולגמד את כל הכנסיות באזור.
המסר הוא ברור: אנחנו השולטים פה!
בתי ספר ממלכתיים רבים בבלגיה ובדנמרק מגישים רק מזון ״חלאל״ (הכשר מוסלמי) לכל התלמידים.
בעבר, אמסטרדם הייתה מאוד סובלנית להומואים ולסביות. כיום, הם מוכים באופן כמעט שיטתי על ידי המוסלמים. נשים לא מוסלמיות התרגלו לשמוע שקוראים להן באופן שגרתי "זונה, זונה".
צלחות-לווין לא מופנות אל תחנות טלוויזיה מקומיות, אלא לתחנות של ארץ המוצא של המהגרים המוסלמים.
בצרפת, למורים בבית הספר מומלץ להימנע מסופרים וספרים שעלולים להישמע כמתקפה על המוסלמים, כולל וולטר דידרו; הדבר נכון יותר ויותר לדרווין. ההיסטוריה של השואה כבר לא יכולה להילמד בבתי הספר בגלל ה׳רגישות המוסלמית׳ לנושא.
באנגליה , המשפט השרעי המוסלמי כעת , כבר חלק רשמי של מערכת המשפט הבריטית.
באזורים רבים של שכונות רבות בצרפת אסור לנשים ללכת ללא כיסוי ראש. בשבוע שעבר גבר כמעט מת לאחר שהוכה על ידי מוסלמים בבריסל, כי הוא פשוט שתה במהלך חודש הרמדאן.
היהודים נמלטים מצרפת במספרי שיא, במנוסה מהגל הגרוע ביותר של אנטישמיות מאז מלחמת העולם השנייה. השפה הצרפתית כיום נפוצה ביותר ברחובות תל אביב ונתניה, שבישראל.
אני יכול להמשיך לנצח עם סיפורים שכאלה. סיפורים על איסלאמיזציה. באירופה חיים כיום 54 מיליון מוסלמים.
אוניברסיטת סן דייגו חישבה לאחרונה כי אחוז מדהים של 25 אחוז מהאוכלוסייה באירופה תהיה מוסלמית כבר בעוד 12 שנים מעכשיו. ברנרד לואיס חזה רוב מוסלמי עד סוף המאה הנוכחית. עכשיו אלה רק מספרים. והמספרים לא היו מאיימים אם למהגרים המוסלמים היה רצון עז להיטמע בחברה שלנו. אבל הסימנים לכך מעטים מאוד. ממחקרי pew דווח כי מחצית המוסלמים הצרפתים מעדיפים להראות את נאמנותם לאסלאם יותר מאשר את נאמנותם לצרפת.
שליש מהמוסלמים הצרפתים לא מתנגד לפיגועי התאבדות.
המרכז הבריטי לאחדות-חברתית דיווח כי שליש מהסטודנטים המוסלמים בבריטניה הם בעד שלטון הח'ליפות.
המוסלמים דורשים את מה שהם מכנים "כבוד". ואת זה אנחנו נותנים להם בכבוד. ואיך? יש לנו חגים מוסלמיים רשמיים בכמה ממדינות אירופה.
היועץ המשפטי לממשלה הנוצרית הדמוקרטית מוכן לקבל את שיטת חוק השריעה בהולנד אם יהיה רוב מוסלמי. יש לנו חברי קבינט עם דרכונים ממרוקו וטורקיה. הדרישות המוסלמיות נתמכות על ידי התנהגות בלתי חוקית, החל בפשעים קטנים ובאלימות אקראית, למשל נגד עובדי אמבולנס ונהגי אוטובוס, ועד כדי מהומות בקנה מידה קטן. בפריז ראינו את המרד שהייה בפרבר ההכנסה הנמוכה, banlieus. אני קורא לפושעים ההם "מתנחלים". כי זה פשוט מה שהם.
הם לא באים להשתלב בחברה שלנו, הם מגיעים כדיי לשלב את החברה שלנו אל ה״דאר-אל-איסלאם״ שלהם (מערבית= Dar al-Islam: دار الإسلام): בית-האיסלאם. ולכן, הם מתנחלים.
הרבה מהאלימות ברחוב שהזכרתי מכוונת באופן בלעדי נגד הלא מוסלמים, וזה מכריח ילידים אירופאים רבים לעזוב את השכונות שלהם, את עריהם, את ארצותיהם. יתר על כן, אין להתעלם מעכשיו לקולות ההצבעה שלהם.
הדבר השני שאתם צריכים לדעת הוא את החשיבות של הנביא מוחמד. את התנהגותו ה״מופתית״ לגביי כל המוסלמים לא ניתן לבקר. אם מוחמד היה איש של שלום , נניח , כמו גנדי ההודי או אמא תרזה, לא הייתה כל בעיה. אבל מוחמד היה מצביא, רוצח המונים, פדופיל, והיה נשוי לכמה נשים - בעת ובעונה אחת. המסורת המוסלמית מספרת לנו איך הוא השתתף בקרבות, איך הוא רצח את אויביו ואף את שבויי המלחמה שלו הוציא להורג. מוחמד עצמו טבח את בני השבט היהודי ׳באנו קריט'ה'.
אז אם זה טוב לאיסלאם, הוא טוב. אך אם הוא רע לאיסלאם, זה יביא רעה עליכם.
אל תיתנו לאף אחד להטעות אתכם לגביי האיסלאם כדת.
בטח, באיסלאם יש אלוהים, וגם ׳אחרי-המוות׳ וכן" 72 בתולות".
אבל במהות, האיסלאם הוא אידיאולוגיה פוליטית בלבד.
האיסלאם הוא מערכת אשר קובעת כללים מפורטים עבור החברה ועבור חייו של כל אדם. האיסלאם מבקש להכתיב כל היבט של החיים. האיסלאם פירושו - 'כניעה'. האיסלאם אינו תואם לא חופש ולא דמוקרטיה, משום שהוא שואף ל"חוקי השריעה".
אם אתם רוצים להשוות את האיסלאם למשהו, השוו אותו לקומוניזם או סוציאליזם לאומי, אלה הם כל האידיאולוגיות הטוטליטריות. עכשיו אתם יודעים למה קרא וינסטון צרצ׳יל לאסלאם ״הכוח המדרדר ביותר בעולם״, ומדוע השווה את מיין קאמפף לקוראן.
הציבור קיבל בלב שלם את הנרטיב הפלשתיני, ורואה את ישראל כתוקפן. חייתי בארץ זו וביקרתי אותו עשרות פעמים. אני תומך בישראל. ראשית, משום שהיא המולדת היהודית אחרי אלפיים שנות גלות, עד וכולל אושוויץ, השני בגלל שזו דמוקרטיה, ושלישית מפני שישראל היא קו ההגנה הראשון שלנו.
מדינה זעירה זו ממוקמת על קו השבר של הג'יהאד, ומתסכלת את ההתקדמות הטריטוריאלית של האיסלאם.
ישראל פשוט סופגת את המכות שנועדו לכולנו.
אם ישראל לא היתה שם, האימפריאליזם האיסלאמי היה מחפש ומוצא מקומות אחרים כדי לשחרר את האנרגיה שלו ואת הרצון שלו לכיבוש. בזכותם של הורים ישראלים, ששולחים את ילדיהם לצבא, ושוכבים עיירים בלילה, הורים באירופה ובאמריקה יכולים לישון היטב ולחלום, בלי להיות מודעים לסכנות הקרבות.
רבים באירופה טוענים בעד נטישת ישראל רק בכדי להתמודד עם תלונותיהם של המיעוטים המוסלמיים שלנו בעריי אירופה.
אבל אם ישראל הייתה, חס וחלילה, ״נעלמת״, זה לא יביא כל נחמה למערב. וזה לא אומר שיהיה לפתע שינוי פתאומי בהתנהגות המיעוטים המוסלמיים אצלנו, ופתאום המוסלמים יקבלו את הערכים שלנו.
אדרבא, סופה של ישראל היה נותן עידוד עצום לכוחות האיסלאם.
הם היו, ובצדק, רואים את מותה של ישראל כהוכחה נחרצת לכך שהמערב חלש. הסוף של ישראל לא יקטין ויפטור את הבעיות שלנו עם האיסלאם, זאת תהיה רק ההתחלה! זה אומר תחילת הקרב הסופי על השליטה בעולם.
אם הם יכולים להשיג את ישראל, הם יכולים להשיג את הכל.
לכאורה, כל המבקרים והעיתונאים של האסלאמיזציה אוהבים לתת תוויות כלשהן כמו "קיצונים ימניים" או "גזענים". בארצי, הולנד, 60 אחוזים מהאוכלוסייה עכשיו רואים את העלייה ההמונית של המוסלמים כטעות מספר אחת במדיניות שלנו מאז מלחמת העולם השנייה.ועוד 60 אחוז רואים באיסלאם כאיום הגדול ביותר. ועם זאת, עדיין קיימת באירופה סכנה גדולה אפילו יותר מפיגועים, כאשר המחשבה שאמריקה תהיה כזאת שנשארת האחרונה במערכה...
האורות עשויים להיכבות באירופה מהר יותר ממה שאתם יכולים לדמיין. אירופה איסלאמית זוהי אירופה ללא חופש ודמוקרטיה, שממה כלכלית, סיוט אינטלקטואלי, וכמובן הפסד של עוצמה צבאית לאמריקה - כבת בריתה האירופית, שתהפוך בין לילה לאויבתה, אויבת עם פצצות אטום. אם אירופה תהפך לאיסלאמית, זה ישאיר את אמריקה לבדה לשמר את המורשת של רומא, אתונה וירושלים
חברים יקרים, החירות היא היקרה ביותר במתנות. הדור שלי לא היה צריך להילחם על החופש הזה, החופש הוצע לנו על מגש של כסף, על ידי אנשים שנלחמו על כך בחייהם ובמותם. בכל רחבי אירופה, בתי הקברות האמריקאים מזכירים לנו את הבחורים הצעירים שמעולם לא עשו את הדרך בחזרה הביתה, ואשר את זיכרונם אנו מוקירים.
הדור שלי הוא לא ה׳בעלים׳ של החופש הזה, אנחנו רק האפוטרופוסים שלו. תפקידנו הוא רק לשמור ולמסור את זכות החירות הזאת לילדים שבאירופה באותה מדינה בה הוא הוצע לנו.
אנחנו לא יכולים לדון ולסגור עסקות עם המולות ואימאמים המוסלמים. דורות העתיד לעולם לא יסלחו לנו. אנחנו לא יכולים לבזבז את החירויות שלנו. אין לנו פשוט את הזכות לעשות זאת.
אנחנו מוכרחים לעשות פעולה הכרחית עכשיו כדי לעצור את הטיפשות האסלאמית להרוס את העולם החופשי שאנו מכירים.
אנא קחו את הזמן לקרוא ולהבין מה כתוב כאן ,ושילחו זאת אל כל אדם חופשי, כי דעו - זה כל כך ומאד חשוב.
________________________________________
יום שלישי, 26 באפריל 2011
אחד במאי
כאשר ראיתם את תוכן המאמר "אחד במאי" ודאי המחשבה הראשונה שחשבתם היא "בשביל מה לדבר על דברים שעבר זמנם?"
כמה מאיתנו חושבים שכדאי לציין את אחד במאי? מעט מאוד
כמה מאיתנו מתעבים את הדגל האדום? הרוב הגדול.
הסיבה לכך מורכבת משני חלקים:
1. הסיבות של אחד במאי כבר לא קיימות וטוב שזה המצב.
2. הרבה מאויבי ישראל ציינו ומציינים במהלך השנים את החג הזה ומניפים את הדגל האדום.
השאלה אם לציין את אחד במאי או לא היא פחות רלוונטית אשר להזכיר מה האחד במאי מסמן.
לפני שנגיע לשאלה מה מסמן האחד במאי צריכים ,כמו תמיד, לחזור אחורה ולהבין את המצב:
לא היו כלל זכויות לעובדים.
אותן זכויות שהיום הן ברורות וטבעיות לנו כמו זכות השביתה, יום עבודה של 9 שעות, ימי מחלה
ועוד פשוט לא היו.
בכמה מקומות היה מותר לירות בשובתים ובכל המקומות היה ניתן לאסור את השובתים.
יום עבודה היה בן 18 שעות. אם עובד נפצע במהלך עבודתו זבש"ו.
ודאי שלא היו ימי חופש , ימי מחלה, דמי הבראה וכדומה.
ברור שגם לא היו פיצויים או פנסיה. היעדרות ביום המנוחה השבועי גם הביאה למאסר.
במצב דברים זה פועלי דפוס בקנדה בשנת לקראת סוף אפריל 1872 התארגנו לבקש תנאי עבודה יותר טובים.
לא, הם לא ביקשו זכויות פנסיה או דמי הבראה גם לא קרן השתלמות או ביטוח מנהלים
הם בסך הכול ביקשו את הזכות להתאגד ולדבר עם המעסיק.
באותם ימים הבקשה הזו שלחה אותם לכלא.
דבר המעצר של פועלי הדפוס הבעירה את השטח והפגנה המונית של המוני עובדים קנדים
פרצה בדרישה לשחרר את הפועלים ולאפשר לעובדים להתאגד ולשבות.
השלטונות בקנדה התירו לעובדים את זכות השביתה.
זו הייתה הפעם הראשונה שבכלל התירו לעובדים להתאגד ולבקש תנאי עבודה ושכר הוגנים.
12 שנים לאחר מכן 1884, בשיקגו, ארה"ב התאגדו עובדים להפגנה.
ההפגנה יצרה מהומה רבה- 60 מפגינים נהרגו ע"י המשטרה.
כן, בארה"ב המשטרה ירתה למוות ב 60 עובדים שביקשו להתאגד ולהשיג יום עבודה של 8 שעות.
מאז נקבע הצבע האדום (דמם של הפועלים שנשפך) כצבע המאבק של העובדים.
הפטיש והמגל מציינים את האיחוד בין פועלי התעשייה והחקלאים.
זה המקור לדגל שכולנו אוהבים לשנוא- דגל אדום עם פטיש ומגל.
יצא הגורל ומשטרים דקטטורים שהתיימרו לדאוג לעובדים אימצו את הדגל האדום.
כמו ברה"מ, מפלגות הבע"ת בסוריה ועיראק, קובה, אלבניה , דרום תימן ועוד.
כל אלו היו גם אויבים שלנו כך שבאופן טבעי כולנו חשים תיעוב מהדגל האדום.
כיום כאשר יש לנו זכויות של יום עבודה של 8-9 שעות, זכות שביתה, ימי מחלה ועוד
הדברים הללו נראים שייכים לעבר הרחוק ואין בכלל טעם להתעסק בזה
אנחנו צריכים לזכור שאת אותן זכויות טבעיות הישגנו בדמם של אלו שמונצחים על הדגל האדום.
ולסיום הנקודה היהודית-
היהודים תמיד היו חלק מהמהפכה. בטורונטו ובשיקגו היהודים היו בצמרת האיגודים.
גם במהפכת 1917 ברוסיה שהעלתה בסוף משטר דקטטורי ולא משטר של פועלים היו הרבה יהודים.
(גם במאבק השחורים בארה"ב ובדרום אפריקה נגד משטר האפרטהייד היו מעורבים יהודים.)
היות היהודים מיעוט שסבל מרדיפה והצקה במשך כל כך הרבה שנים קל לנו להזדהות עם מצוקה ועוול.
כפי הנראה שזה בגנים שלנו – האכפתיות, הרצון להילחם ולשנות.
אם למישהו יש הסבר אחר למידת המעורבות של יהודים במהפכות אשמח לשמוע.
לסיכום כדאי להכיר את משמעות האחד במאי כולל הצבע האדום שמציין את דמם של אלו שבזכותם יש לנו זכויות שהיום נראות לנו טבעיות כל כך
ולא לזלזל בו גם אם היום זה נראה דבר ישן ולא אקטואלי.
לכל מי ששאל את עצמו- אני לא קומוניסט.
לא הצבעתי אף פעם למפלגות קומוניסטיות.
כמה מאיתנו חושבים שכדאי לציין את אחד במאי? מעט מאוד
כמה מאיתנו מתעבים את הדגל האדום? הרוב הגדול.
הסיבה לכך מורכבת משני חלקים:
1. הסיבות של אחד במאי כבר לא קיימות וטוב שזה המצב.
2. הרבה מאויבי ישראל ציינו ומציינים במהלך השנים את החג הזה ומניפים את הדגל האדום.
השאלה אם לציין את אחד במאי או לא היא פחות רלוונטית אשר להזכיר מה האחד במאי מסמן.
לפני שנגיע לשאלה מה מסמן האחד במאי צריכים ,כמו תמיד, לחזור אחורה ולהבין את המצב:
לא היו כלל זכויות לעובדים.
אותן זכויות שהיום הן ברורות וטבעיות לנו כמו זכות השביתה, יום עבודה של 9 שעות, ימי מחלה
ועוד פשוט לא היו.
בכמה מקומות היה מותר לירות בשובתים ובכל המקומות היה ניתן לאסור את השובתים.
יום עבודה היה בן 18 שעות. אם עובד נפצע במהלך עבודתו זבש"ו.
ודאי שלא היו ימי חופש , ימי מחלה, דמי הבראה וכדומה.
ברור שגם לא היו פיצויים או פנסיה. היעדרות ביום המנוחה השבועי גם הביאה למאסר.
במצב דברים זה פועלי דפוס בקנדה בשנת לקראת סוף אפריל 1872 התארגנו לבקש תנאי עבודה יותר טובים.
לא, הם לא ביקשו זכויות פנסיה או דמי הבראה גם לא קרן השתלמות או ביטוח מנהלים
הם בסך הכול ביקשו את הזכות להתאגד ולדבר עם המעסיק.
באותם ימים הבקשה הזו שלחה אותם לכלא.
דבר המעצר של פועלי הדפוס הבעירה את השטח והפגנה המונית של המוני עובדים קנדים
פרצה בדרישה לשחרר את הפועלים ולאפשר לעובדים להתאגד ולשבות.
השלטונות בקנדה התירו לעובדים את זכות השביתה.
זו הייתה הפעם הראשונה שבכלל התירו לעובדים להתאגד ולבקש תנאי עבודה ושכר הוגנים.
12 שנים לאחר מכן 1884, בשיקגו, ארה"ב התאגדו עובדים להפגנה.
ההפגנה יצרה מהומה רבה- 60 מפגינים נהרגו ע"י המשטרה.
כן, בארה"ב המשטרה ירתה למוות ב 60 עובדים שביקשו להתאגד ולהשיג יום עבודה של 8 שעות.
מאז נקבע הצבע האדום (דמם של הפועלים שנשפך) כצבע המאבק של העובדים.
הפטיש והמגל מציינים את האיחוד בין פועלי התעשייה והחקלאים.
זה המקור לדגל שכולנו אוהבים לשנוא- דגל אדום עם פטיש ומגל.
יצא הגורל ומשטרים דקטטורים שהתיימרו לדאוג לעובדים אימצו את הדגל האדום.
כמו ברה"מ, מפלגות הבע"ת בסוריה ועיראק, קובה, אלבניה , דרום תימן ועוד.
כל אלו היו גם אויבים שלנו כך שבאופן טבעי כולנו חשים תיעוב מהדגל האדום.
כיום כאשר יש לנו זכויות של יום עבודה של 8-9 שעות, זכות שביתה, ימי מחלה ועוד
הדברים הללו נראים שייכים לעבר הרחוק ואין בכלל טעם להתעסק בזה
אנחנו צריכים לזכור שאת אותן זכויות טבעיות הישגנו בדמם של אלו שמונצחים על הדגל האדום.
ולסיום הנקודה היהודית-
היהודים תמיד היו חלק מהמהפכה. בטורונטו ובשיקגו היהודים היו בצמרת האיגודים.
גם במהפכת 1917 ברוסיה שהעלתה בסוף משטר דקטטורי ולא משטר של פועלים היו הרבה יהודים.
(גם במאבק השחורים בארה"ב ובדרום אפריקה נגד משטר האפרטהייד היו מעורבים יהודים.)
היות היהודים מיעוט שסבל מרדיפה והצקה במשך כל כך הרבה שנים קל לנו להזדהות עם מצוקה ועוול.
כפי הנראה שזה בגנים שלנו – האכפתיות, הרצון להילחם ולשנות.
אם למישהו יש הסבר אחר למידת המעורבות של יהודים במהפכות אשמח לשמוע.
לסיכום כדאי להכיר את משמעות האחד במאי כולל הצבע האדום שמציין את דמם של אלו שבזכותם יש לנו זכויות שהיום נראות לנו טבעיות כל כך
ולא לזלזל בו גם אם היום זה נראה דבר ישן ולא אקטואלי.
לכל מי ששאל את עצמו- אני לא קומוניסט.
לא הצבעתי אף פעם למפלגות קומוניסטיות.
יש פתרון להסרת איום הרקטות והפצמ"רים\עודד עמיחי ויוסי ארזי
הערה שלי- אני לא פיסיקאי ולכן אין לי את היכולת לחוות דעה לגבי הדברים הללו.
אבל דומה שהדברים הללו מדברים בעד עצמם.
בסופו של דבר מדוע לא להשתמש גם בליזר ולא רק בכיפת ברזל?
עפר
מאמר של
ד"ר עודד עמיחי
יו"ר עמותת מגן לעורף
טל' 054-7917060
יוסי ארזי, אל'מ במילואים, מנכ'ל עמותת מגן לעורף
טל 052-2755514
אפשר להסיר את איום הרקטות והפצמ"רים
למרות האופוריה הלאומית, שנוצרה בעקבות הצלחות היירוט של כיפת ברזל, נותרו שדרות והיישובים בעוטף עזה חשופים לירי הרקטות והפצמ"רים כמקודם. זאת כאשר 8 מערכות לייזר (סקייגארד) יכולות לסגור את רצועת עזה הרמטית ולמנוע כל ירי תלות מסלול מהרצועה, לא משנה אם הוא נורה לשדרות, ליישובים בעוטף עזה, לאשקלון, לבאר שבע או לתל אביב. כל מה שלא ידעת על הפתרון שמערכת הביטחון מנסה להסתיר מאזרחי ישראל.
(18:09) 26.4.2011 ד"ר עודד עמיחי ואל"מ (מיל.) יוסי ארזי, ראשי עמותת "מגן לעורף"
מאד לא פופולארי להתמודד עם ה"אופוריה הלאומית" שנוצרה בעקבות הצלחותיה האמיתיות של כיפת ברזל. אך הבה ניזכר בהיסטוריה הכול כך קרובה.
הצורך בכיפת ברזל נולד בתחילת שנות ה- 2000. המטרה הייתה להגן על תושבי שדרות ויישובי "עוטף עזה" מרקטות הקסאם ששוגרו לעברם בתכיפות הולכת וגוברת, עד כדי הפיכת חייהם לבלתי נסבלים.
זה היה הצורך העיקרי, עבורו אישר שר הביטחון דאז, עמיר פרץ, את פיתוחה של כיפת ברזל.
מערכת כיפת ברזל לא עמדה ביעד הפיתוח העיקרי שלה. יש ביכולתה להגן על אשקלון, אשדוד ובאר שבע מפני טילי גראד. איש לא טען אחרת. הירי אל יישובים אלו נעשה מטווחים גדולים יחסית, כאלו שביכולת כיפת ברזל להתמודד איתם. אין ביכולת מערכת "כיפת ברזל" לספק כל הגנה לתושבי היישובים הסמוכים לרצועת עזה מפצצות מרגמה ומרקטות הקסאם והגראד למיניהן.
זה הרקע להתייחסות לתוכנה של הכתבה עם פינחס בוכריס (הדס מגן, גלובס, 21.4.2011):
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?QUID=1055,U1303415149694&did=1000640135
בחודש מרץ 2008 יצאו מנכ"ל משרד הביטחון דאז, פינחס בוכריס, ביחד עם יעקב נגל, העוזר המדעי של ראש מפא"ת, לביקור בארה"ב, שמטרתו הייתה כביכול בחינת האפשרות להבאת מערכת הנאוטילוס הנמצאת בארה"ב לאזור שדרות, במטרה להגן על העיר והיישובים הסמוכים לה. ניתן היה לבצע זאת תוך חודשים ספורים בלבד. מסתבר שבאותה עת הקדיש מנכ"ל משרד הביטחון את מירב זמנו כדי לשכנע את הפנטגון לקנות ולממן את מערכת כיפת ברזל (יעקב כץ, ג'רוזלם פוסט, 13.3.2008). מר בוכריס לא היה נותן עילה לקלקול עסקת יצוא מובטחת בהוכחת יעילותה של מערכת לייזר מתחרה.
יש לזכור שמערכת הנאוטילוס פותחה ביוזמה משותפת של ממשלות ארה"ב וישראל באופן בלעדי להגנתה של קריית שמונה. בין השנים 2000 ו- 2004 עברה מערכת הנאוטילוס סידרה של 46 ניסויים, עם 46 הצלחות, בהם יורטו רקטות שונות, פצמ"רים ופגזי ארטילריה, בירי בודד ובמטחים וכן ירי בהפתעה.
תוצאת הביקור בארה"ב הייתה שלילה מוחלטת של הרעיון. את נימוקיהם לכך מעלים השניים בריאיון שקיימו עם בן כספית בעיתון "מעריב", בתאריך 4.4.2008. אנו מייחסים חשיבות רבה לריאיון זה, בו נימוקי מערכת הביטחון לפסילת מערכת הלייזר (נאוטילוס / סקייגארד) מוצגים ישירות ע"י דובריה הרשמיים.
קשה להתעלם מההרגשה שכל רשימת הנימוקים מטרתה אחת – להצדיק את אי הבאת המערכת להגנה על שדרות וסביבתה.
כידוע, מיד עם חזרתם מהביקור, הודלף לכלי התקשורת כי בעת הביקור בארה"ב נכח מר בוכריס בניסוי של המערכת, שבו שוגרו 36 רקטות ומהן רק 8 הופלו, ולכן הניסוי כולו היה כישלון – היינו, ממצאי הביקור מספקים חיזוק נוסף לעמדת מערכת הביטחון בפסילת הנאוטילוס והסקייגארד. ה"ידיעה" על כך פורסמה קבל עם ועדה, בהבלטה מרבית, בטלוויזיה - בערוץ 2, ב"מעריב", ב"ג'רוזלם פוסט" ובעיתון "הארץ".
לאחר שהנזק כבר נגרם, הודו, הן פינחס בוכריס והן שלמה דרור, דובר משהב"ט, שניסוי שכזה כלל לא בוצע, לא היה מתוכנן להתקיים, ואף אחד גם לא ציפה שיתקיים. הם בכלל "לא מבינים" כיצד הדלפה שכזאת הייתה יכולה לקרות...
התייחסנו לטענות של פינחס בוכריס ויעקב נגל בריאיון הנ"ל, אחת לאחת, והראינו שלאף אחת מהן אין שחר. להלן קישור:
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=109395
ממה יש לפינחס בוכריס כל כך הרבה נחת???
כיפת ברזל לא מסוגלת להגן על שדרות ועל היישובים בעוטף עזה כי הטווח קצר מדי, והיא לא תגן על תל אביב וגוש דן כי הטווח גדול מדי. הסוללה המוצבת ליד אשקלון לא יכולה להגן על אשדוד כי שטח ההגנה שלה קטן מדי וזו המוצבת ליד באר שבע לא תוכל להגן על אופקים, מאותה סיבה.
כיפת ברזל לא מסוגלת ליירט פצמ"רים, וכמובן גם לא טילי נ"ט, ובעתיד גם לא טילי שיוט. היא מיירטת רק את הרקטות "הפוגעות", כאילו האחרות לא עושות נזק או שלא גורמות לחרדה. ומה יקרה בעתיד הלא רחוק כשהרקטות יהיו יותר מדויקות, ולא יספיק ליירט רק חלק קטן מהן?
ומה על העלות? כמה עולה יירוט חלק קטן מהירי בדרום? על פי הדיווחים שיצאו לתקשורת יורים 2 טילי כיפת ברזל על כל איום. על פי תחשיב מערכת הביטחון עלות כל טיל כיפת ברזל היא 40,000 דולר, כאשר על פי ריאיון שקיים בכיר ברפאל העלות לכל טיל היא 100,000 דולר. נובע מכך שעלות יירוט 8 הגראדים בעימות האחרון היא 640,000 דולר, או 2.2 מיליון ש"ח (או 5.6 מיליון ש"ח לפי התחשיב האחר). ומה יהיה כאשר העימות יהיה בהיקף רחב יותר?
מר בוכריס טוען שלא הצליח לקבל מהאמריקאים תשובות על שתי שאלותיו – כמה תעלה מערכת הלייזר (סקייגארד, הדגם המשופר המבוסס על הנאוטילוס, ולא הנאוטילוס, כדבריו) ומהו זמן האספקה? האומנם???
על שולחנו של פינחס בוכריס חייבת הייתה להיות מונחת הצעת החברה המייצרת את הלייזר (נורתרופ-גרומן, מ- 16 בינואר 2007), אשר נשלח לכל הגורמים הרלוונטיים במערכת הביטחון, כ- 3 חודשים בלבד לפני כניסת פינחס בוכריס לתפקידו, בו מתחייבת החברה לספק 3 מערכות ראשונות של הלייזר המתקדם – סקייגארד, המבוסס על הנאוטילוס, תוך 18 חודשים, במחיר קבוע ונכונות לשאת בקנסות פיגורים. בריאיון הנ"ל שקיים פינחס בוכריס עם בן כספית התייחס המראיין לאותה התחייבות של חברת נורתרופ-גרומן, ותשובת מר בוכריס מדהימה: "אתה מדבר על מכתב שנשלח לפני שנים, ועל הנאוטילוס, וכל זה לא רלוונטי עכשיו. אני לא יודע להתייחס לדברים שנעשו לפני תקופתי"... לא ייאמן שטענה כזו יצאה מפיו של מנכ"ל המשרד, ש"אמור להפוך כל אבן", כדבריו, כדי להביא פתרון ומזור לאנשי שדרות וסביבתה.
מדהים כיצד מערכת הביטחון, במקום לעשות כל מאמץ להבאת מערכת הנאוטילוס מיידית להגנת שדרות, נתלית בכל תירוץ, מופרך ככל שיהיה, כדי להימנע מהבאה לארץ תוך מספר חודשים את מערכת הנאוטילוס, ובהמשך את מערכות הסקייגארד, שאספקתן הובטחה ע"י היצרן.
כל כך קל להבין כי הפיתרון נמצא בשילוב של מערכות לייזר רב-עצמה עם מערכות הטילים נגד טילים. אלו מערכות לייזר קיימות. לא עתידיות. מערכת הביטחון עצמה פיתחה את הנאוטילוס להגנתה של קריית שמונה. היא הצליחה בניסויים באופן חסר תקדים. מדוע לא מציבים את ה"נאוטילוס" להגנת שדרות? הן ניתן להביאה תוך מספר חודשים. היא תגן על העיר וסביבתה מפני כל האיומים קצרי הטווח, כולל מפצמ"רים. הרי אין למערכת הביטחון כל פיתרון אחר!!!
על כך אמר אלוף (מיל.) יצחק בן ישראל, מי שהיה ראש מפא"ת במשרד הביטחון (מקור ראשון, 29.12.2006): "אין מנוס משימוש בנשק הלייזר. מהירות הקליע בנאוטילוס היא מהירות האור. הקרן מתייצבת על המטרה, מיירטת אותה בשתיים עד שלוש שניות, ומיד מוכנה למטרה נוספת. בעיית הטווח הקצר נעלמת והמערכת מאפשרת הפעלות רצופות בזו אחר זו. גם בסוגיית המחיר למערכת הלייזר יתרון ברור , משהו סביב אלף דולר. בניסויים שנערכו בניו מקסיקו הוכיחה המערכת 100% הצלחה".
אלוף (מיל.) דוד עברי, מי שהיה מפקד חיל האוויר ומנכ"ל משרד הביטחון התבטא בכנס במכון פישר (9.5.2007): "מערכת הנאוטילוס מהווה נשק אידיאלי כנגד רקטות קצרות טווח. אחד מיתרונותיה העיקריים הוא ביצוע היירוט במהירות האור. כל תמונת מלחמת לבנון השנייה הייתה נראית אחרת לו היו בידינו מספר מערכות להגנת נהרייה וקריית שמונה, לדוגמא"...
הוסיף אלוף (מיל.) יצחק מרדכי, מי שהיה שר הביטחון (מעריב, 18.5.2007) : "כשהייתי שר ביטחון אישרתי את פרויקט נאוטילוס המבוסס על לייזר להגנה נגד קטיושות וקסאמים. הקצבתי לזה כסף, דיברתי עם האמריקאים, נסעתי למפעל בקליפורניה. היו כבר ניסויים בשטח, ואז מישהו כאן החליט שאין צורך והפסיקו את הפרויקט. אם היו משקיעים בזה את האנרגיות המתאימות, זה כבר היה יכול להיות מבצעי. מישהו החליט שזה בסדר עדיפויות נמוך, שאין קטיושות ולא יהיו קסאמים, שלא צריך את זה. רק זה לבד מחייב ועדת חקירה ... יש כאן מערכת לייזר שהוכיחה את עצמה, ברור שהעתיד שייך לטכנולוגיה הזו, ורוב התקצוב היה בכלל אמריקני. אני לא מצליח להבין איך קיבלו כאן החלטות כאלה"...
משה ארנס, מומחה לטילים ומי שהיה שר הביטחון, מסביר את פשר הפער בין הציפיות ממערכת "כיפת ברזל" ויכולתה בפועל (הארץ, 28.12.2010): "תחילה נאמר לנו שמדענינו מפתחים מערכת ליירוט טילים בליסטיים שתוכל לשמש בעתיד מטריית הגנה לאזרחים ולהפיל כל טיל שהטרוריסטים ישגרו. לא צריך להיות מדען טילים כדי להבין שמדובר בחלום באספמיה. לבד מהאתגר הטכנולוגי העצום שמציב פיתוח מערכת כזאת, פערי העלות בין הטיל הפשוט המכוון נגד האוכלוסייה לבין המערכת המתוחכמת שנועדה ליירט אותו, גדולים מכדי שהדבר יהווה פתרון לבעיה. לאחר מכן נאמר לנו שביכולתנו להרתיע את הטרוריסטים משימוש בנשק זה נגדנו. תחשבו על זה טוב. מי כאן מרתיע את מי?" ...
מדוע נמנעת מערכת הביטחון מהצבת שמונה מערכות סקייגארד – פיתוח ישיר מהנאוטילוס – סביב רצועת עזה? ביכולתן למנוע כל ירי מהרצועה – לשדרות, ליישובים בעוטף עזה, לאשקלון, לאשדוד, לבאר שבע או לתל-אביב. הן תגנה על כל יישובי "עוטף עזה" מפני כל איום שהוא. במזג אוויר גרוע במיוחד יבואו הטילים נגד טילים לידי ביטוי. אז יידרש רק מעט מזעיר מהם, גם במתאר לחימה מלא. להגנה הרמטית מפני ירי רקטות (קסאמים וגארדים) ופצמ"רים, יידרשו 8 מערכות סקייגארד, בעלות כוללת של כ 500 מיליון דולר (כולל ההשקעה הדרושה להעברה לייצור מתצורת נאוטילוס לסקייגארד).
להגנת גבול הצפון, עד לקו חיפה – עפולה – בית שאן, יידרשו עוד 26 מערכות, בעלות כוללת של כמיליארד דולר. 14 מערכות סקייגארד נוספות יוכלו להגן על אתרים אסטרטגיים במרכז הארץ ובדרומה. העלות הכוללת עבור 48 מערכות סקייגארד היא של כ- 2 מיליארד דולר, שאת חלקה ניתן לממן בסיוע אמריקאי ובכספי הסיוע. אחרי השקעה ראשונית זו, עלות הירי קטנה מכל השוואה ( כ 2,000 דולר לירי).
העלאה ברמת האיומים הבליסטיים על ישראל (הגדלה משמעותית בדיוק הפגיעה של רקטות זולות, ו/או הופעה בזירה של כמות משמעותית של טילי שיוט, ו/או איום של ירי בליסטי משטחי יו"ש, שיחשוף את אזור המרכז לירי בליסטי קצר טווח), תחייב תגבור מערכות הלייזרים הקרקעיות במרכז הארץ בעוד 32 מערכות, בעלות נוספת של כ- 1.1 מיליארד דולר. זאת ללא תלות במידת הפריסה של אמצעי הגנה אחרים (סה"כ 80 מערכות לייזר קרקעיות).
להגנה מטילים בליסטיים ארוכי טווח תידרש הצטיידות ב 5 מערכות לייזר מוטס (המבוססות על הסקייגארד) שעלותן כ- 1.3 מיליארד דולר, שיחד עם מערך טילי החץ יהוו הגנה יעילה נגד טילי השיהאב ארוכי הטווח.
שילוב של מערכות סקייגארד קרקעיות ומוטסות, בכמות מספקת להגן באופן הקרוב ביותר להרמטי על כל המדינה ובמתאר לחימה מלא, יעלה כ- 4.5 מיליארד דולר. לא 30 מיליארד. בזה ניתן לעמוד. זה כבר לא "חלום באספמיה" (כדברי משה ארנס על שימוש בטילי יירוט)... ועוד הבדל "קטן" – רוב ההשקעה במערכות הלייזר היא חד פעמית, באשר עלות הירי קטנה. לעומת זאת טילי יירוט מתכלים, ולאחר עימות, תידרש השקעה מסיבית נוספת לייצור כמות טילי יירוט נוספים, שייצורם ייפרס על לפחות שנה עד שנתיים.
והערה אחת על השמצות אישיות – מוטב שפינחס בוכריס, כמו בכירים אחרים במערכת הביטחון לשעבר, יחדל להשמיץ את אלה שמקדישים מזמנם וממרצם, ללא כל תמורה, כדי להביא לישראל פתרון לאיום הרקטות והפצמ"רים, כאילו הם "לוביסטים הפועלים לשם כסף פרופר". אין שקר גס מזה. ואולי פינחס בוכריס מדבר מהרהורי לבו, שהרי שר הביטחון, אהוד ברק, כבר חיכך ידיו בהנאה על עסקאות היצוא של כיפת ברזל שבדרך? האם פעילותנו הפטריוטית להגנת העורף מירי הרקטות והפצמ"רים מפריעה לאותן עסקאות שבדרך?
משה ארנס מיצה את המחדל החמור בהגנת העורף באומרו (הארץ, 28.12.2010): ... "מוטב שראש הממשלה שלנו, שר הביטחון, השביעייה, הקבינט, המועצה לביטחון לאומי, צה"ל וועדת חוץ וביטחון של הכנסת, יפעילו את הראש ויתחילו לעבוד. המלאכה מרובה והזמן עלול להיות קצר. אחרת, כדאי שכבר נתחיל להתכונן לוועדת החקירה הבאה"...
אבל דומה שהדברים הללו מדברים בעד עצמם.
בסופו של דבר מדוע לא להשתמש גם בליזר ולא רק בכיפת ברזל?
עפר
מאמר של
ד"ר עודד עמיחי
יו"ר עמותת מגן לעורף
טל' 054-7917060
יוסי ארזי, אל'מ במילואים, מנכ'ל עמותת מגן לעורף
טל 052-2755514
אפשר להסיר את איום הרקטות והפצמ"רים
למרות האופוריה הלאומית, שנוצרה בעקבות הצלחות היירוט של כיפת ברזל, נותרו שדרות והיישובים בעוטף עזה חשופים לירי הרקטות והפצמ"רים כמקודם. זאת כאשר 8 מערכות לייזר (סקייגארד) יכולות לסגור את רצועת עזה הרמטית ולמנוע כל ירי תלות מסלול מהרצועה, לא משנה אם הוא נורה לשדרות, ליישובים בעוטף עזה, לאשקלון, לבאר שבע או לתל אביב. כל מה שלא ידעת על הפתרון שמערכת הביטחון מנסה להסתיר מאזרחי ישראל.
(18:09) 26.4.2011 ד"ר עודד עמיחי ואל"מ (מיל.) יוסי ארזי, ראשי עמותת "מגן לעורף"
מאד לא פופולארי להתמודד עם ה"אופוריה הלאומית" שנוצרה בעקבות הצלחותיה האמיתיות של כיפת ברזל. אך הבה ניזכר בהיסטוריה הכול כך קרובה.
הצורך בכיפת ברזל נולד בתחילת שנות ה- 2000. המטרה הייתה להגן על תושבי שדרות ויישובי "עוטף עזה" מרקטות הקסאם ששוגרו לעברם בתכיפות הולכת וגוברת, עד כדי הפיכת חייהם לבלתי נסבלים.
זה היה הצורך העיקרי, עבורו אישר שר הביטחון דאז, עמיר פרץ, את פיתוחה של כיפת ברזל.
מערכת כיפת ברזל לא עמדה ביעד הפיתוח העיקרי שלה. יש ביכולתה להגן על אשקלון, אשדוד ובאר שבע מפני טילי גראד. איש לא טען אחרת. הירי אל יישובים אלו נעשה מטווחים גדולים יחסית, כאלו שביכולת כיפת ברזל להתמודד איתם. אין ביכולת מערכת "כיפת ברזל" לספק כל הגנה לתושבי היישובים הסמוכים לרצועת עזה מפצצות מרגמה ומרקטות הקסאם והגראד למיניהן.
זה הרקע להתייחסות לתוכנה של הכתבה עם פינחס בוכריס (הדס מגן, גלובס, 21.4.2011):
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?QUID=1055,U1303415149694&did=1000640135
בחודש מרץ 2008 יצאו מנכ"ל משרד הביטחון דאז, פינחס בוכריס, ביחד עם יעקב נגל, העוזר המדעי של ראש מפא"ת, לביקור בארה"ב, שמטרתו הייתה כביכול בחינת האפשרות להבאת מערכת הנאוטילוס הנמצאת בארה"ב לאזור שדרות, במטרה להגן על העיר והיישובים הסמוכים לה. ניתן היה לבצע זאת תוך חודשים ספורים בלבד. מסתבר שבאותה עת הקדיש מנכ"ל משרד הביטחון את מירב זמנו כדי לשכנע את הפנטגון לקנות ולממן את מערכת כיפת ברזל (יעקב כץ, ג'רוזלם פוסט, 13.3.2008). מר בוכריס לא היה נותן עילה לקלקול עסקת יצוא מובטחת בהוכחת יעילותה של מערכת לייזר מתחרה.
יש לזכור שמערכת הנאוטילוס פותחה ביוזמה משותפת של ממשלות ארה"ב וישראל באופן בלעדי להגנתה של קריית שמונה. בין השנים 2000 ו- 2004 עברה מערכת הנאוטילוס סידרה של 46 ניסויים, עם 46 הצלחות, בהם יורטו רקטות שונות, פצמ"רים ופגזי ארטילריה, בירי בודד ובמטחים וכן ירי בהפתעה.
תוצאת הביקור בארה"ב הייתה שלילה מוחלטת של הרעיון. את נימוקיהם לכך מעלים השניים בריאיון שקיימו עם בן כספית בעיתון "מעריב", בתאריך 4.4.2008. אנו מייחסים חשיבות רבה לריאיון זה, בו נימוקי מערכת הביטחון לפסילת מערכת הלייזר (נאוטילוס / סקייגארד) מוצגים ישירות ע"י דובריה הרשמיים.
קשה להתעלם מההרגשה שכל רשימת הנימוקים מטרתה אחת – להצדיק את אי הבאת המערכת להגנה על שדרות וסביבתה.
כידוע, מיד עם חזרתם מהביקור, הודלף לכלי התקשורת כי בעת הביקור בארה"ב נכח מר בוכריס בניסוי של המערכת, שבו שוגרו 36 רקטות ומהן רק 8 הופלו, ולכן הניסוי כולו היה כישלון – היינו, ממצאי הביקור מספקים חיזוק נוסף לעמדת מערכת הביטחון בפסילת הנאוטילוס והסקייגארד. ה"ידיעה" על כך פורסמה קבל עם ועדה, בהבלטה מרבית, בטלוויזיה - בערוץ 2, ב"מעריב", ב"ג'רוזלם פוסט" ובעיתון "הארץ".
לאחר שהנזק כבר נגרם, הודו, הן פינחס בוכריס והן שלמה דרור, דובר משהב"ט, שניסוי שכזה כלל לא בוצע, לא היה מתוכנן להתקיים, ואף אחד גם לא ציפה שיתקיים. הם בכלל "לא מבינים" כיצד הדלפה שכזאת הייתה יכולה לקרות...
התייחסנו לטענות של פינחס בוכריס ויעקב נגל בריאיון הנ"ל, אחת לאחת, והראינו שלאף אחת מהן אין שחר. להלן קישור:
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=109395
ממה יש לפינחס בוכריס כל כך הרבה נחת???
כיפת ברזל לא מסוגלת להגן על שדרות ועל היישובים בעוטף עזה כי הטווח קצר מדי, והיא לא תגן על תל אביב וגוש דן כי הטווח גדול מדי. הסוללה המוצבת ליד אשקלון לא יכולה להגן על אשדוד כי שטח ההגנה שלה קטן מדי וזו המוצבת ליד באר שבע לא תוכל להגן על אופקים, מאותה סיבה.
כיפת ברזל לא מסוגלת ליירט פצמ"רים, וכמובן גם לא טילי נ"ט, ובעתיד גם לא טילי שיוט. היא מיירטת רק את הרקטות "הפוגעות", כאילו האחרות לא עושות נזק או שלא גורמות לחרדה. ומה יקרה בעתיד הלא רחוק כשהרקטות יהיו יותר מדויקות, ולא יספיק ליירט רק חלק קטן מהן?
ומה על העלות? כמה עולה יירוט חלק קטן מהירי בדרום? על פי הדיווחים שיצאו לתקשורת יורים 2 טילי כיפת ברזל על כל איום. על פי תחשיב מערכת הביטחון עלות כל טיל כיפת ברזל היא 40,000 דולר, כאשר על פי ריאיון שקיים בכיר ברפאל העלות לכל טיל היא 100,000 דולר. נובע מכך שעלות יירוט 8 הגראדים בעימות האחרון היא 640,000 דולר, או 2.2 מיליון ש"ח (או 5.6 מיליון ש"ח לפי התחשיב האחר). ומה יהיה כאשר העימות יהיה בהיקף רחב יותר?
מר בוכריס טוען שלא הצליח לקבל מהאמריקאים תשובות על שתי שאלותיו – כמה תעלה מערכת הלייזר (סקייגארד, הדגם המשופר המבוסס על הנאוטילוס, ולא הנאוטילוס, כדבריו) ומהו זמן האספקה? האומנם???
על שולחנו של פינחס בוכריס חייבת הייתה להיות מונחת הצעת החברה המייצרת את הלייזר (נורתרופ-גרומן, מ- 16 בינואר 2007), אשר נשלח לכל הגורמים הרלוונטיים במערכת הביטחון, כ- 3 חודשים בלבד לפני כניסת פינחס בוכריס לתפקידו, בו מתחייבת החברה לספק 3 מערכות ראשונות של הלייזר המתקדם – סקייגארד, המבוסס על הנאוטילוס, תוך 18 חודשים, במחיר קבוע ונכונות לשאת בקנסות פיגורים. בריאיון הנ"ל שקיים פינחס בוכריס עם בן כספית התייחס המראיין לאותה התחייבות של חברת נורתרופ-גרומן, ותשובת מר בוכריס מדהימה: "אתה מדבר על מכתב שנשלח לפני שנים, ועל הנאוטילוס, וכל זה לא רלוונטי עכשיו. אני לא יודע להתייחס לדברים שנעשו לפני תקופתי"... לא ייאמן שטענה כזו יצאה מפיו של מנכ"ל המשרד, ש"אמור להפוך כל אבן", כדבריו, כדי להביא פתרון ומזור לאנשי שדרות וסביבתה.
מדהים כיצד מערכת הביטחון, במקום לעשות כל מאמץ להבאת מערכת הנאוטילוס מיידית להגנת שדרות, נתלית בכל תירוץ, מופרך ככל שיהיה, כדי להימנע מהבאה לארץ תוך מספר חודשים את מערכת הנאוטילוס, ובהמשך את מערכות הסקייגארד, שאספקתן הובטחה ע"י היצרן.
כל כך קל להבין כי הפיתרון נמצא בשילוב של מערכות לייזר רב-עצמה עם מערכות הטילים נגד טילים. אלו מערכות לייזר קיימות. לא עתידיות. מערכת הביטחון עצמה פיתחה את הנאוטילוס להגנתה של קריית שמונה. היא הצליחה בניסויים באופן חסר תקדים. מדוע לא מציבים את ה"נאוטילוס" להגנת שדרות? הן ניתן להביאה תוך מספר חודשים. היא תגן על העיר וסביבתה מפני כל האיומים קצרי הטווח, כולל מפצמ"רים. הרי אין למערכת הביטחון כל פיתרון אחר!!!
על כך אמר אלוף (מיל.) יצחק בן ישראל, מי שהיה ראש מפא"ת במשרד הביטחון (מקור ראשון, 29.12.2006): "אין מנוס משימוש בנשק הלייזר. מהירות הקליע בנאוטילוס היא מהירות האור. הקרן מתייצבת על המטרה, מיירטת אותה בשתיים עד שלוש שניות, ומיד מוכנה למטרה נוספת. בעיית הטווח הקצר נעלמת והמערכת מאפשרת הפעלות רצופות בזו אחר זו. גם בסוגיית המחיר למערכת הלייזר יתרון ברור , משהו סביב אלף דולר. בניסויים שנערכו בניו מקסיקו הוכיחה המערכת 100% הצלחה".
אלוף (מיל.) דוד עברי, מי שהיה מפקד חיל האוויר ומנכ"ל משרד הביטחון התבטא בכנס במכון פישר (9.5.2007): "מערכת הנאוטילוס מהווה נשק אידיאלי כנגד רקטות קצרות טווח. אחד מיתרונותיה העיקריים הוא ביצוע היירוט במהירות האור. כל תמונת מלחמת לבנון השנייה הייתה נראית אחרת לו היו בידינו מספר מערכות להגנת נהרייה וקריית שמונה, לדוגמא"...
הוסיף אלוף (מיל.) יצחק מרדכי, מי שהיה שר הביטחון (מעריב, 18.5.2007) : "כשהייתי שר ביטחון אישרתי את פרויקט נאוטילוס המבוסס על לייזר להגנה נגד קטיושות וקסאמים. הקצבתי לזה כסף, דיברתי עם האמריקאים, נסעתי למפעל בקליפורניה. היו כבר ניסויים בשטח, ואז מישהו כאן החליט שאין צורך והפסיקו את הפרויקט. אם היו משקיעים בזה את האנרגיות המתאימות, זה כבר היה יכול להיות מבצעי. מישהו החליט שזה בסדר עדיפויות נמוך, שאין קטיושות ולא יהיו קסאמים, שלא צריך את זה. רק זה לבד מחייב ועדת חקירה ... יש כאן מערכת לייזר שהוכיחה את עצמה, ברור שהעתיד שייך לטכנולוגיה הזו, ורוב התקצוב היה בכלל אמריקני. אני לא מצליח להבין איך קיבלו כאן החלטות כאלה"...
משה ארנס, מומחה לטילים ומי שהיה שר הביטחון, מסביר את פשר הפער בין הציפיות ממערכת "כיפת ברזל" ויכולתה בפועל (הארץ, 28.12.2010): "תחילה נאמר לנו שמדענינו מפתחים מערכת ליירוט טילים בליסטיים שתוכל לשמש בעתיד מטריית הגנה לאזרחים ולהפיל כל טיל שהטרוריסטים ישגרו. לא צריך להיות מדען טילים כדי להבין שמדובר בחלום באספמיה. לבד מהאתגר הטכנולוגי העצום שמציב פיתוח מערכת כזאת, פערי העלות בין הטיל הפשוט המכוון נגד האוכלוסייה לבין המערכת המתוחכמת שנועדה ליירט אותו, גדולים מכדי שהדבר יהווה פתרון לבעיה. לאחר מכן נאמר לנו שביכולתנו להרתיע את הטרוריסטים משימוש בנשק זה נגדנו. תחשבו על זה טוב. מי כאן מרתיע את מי?" ...
מדוע נמנעת מערכת הביטחון מהצבת שמונה מערכות סקייגארד – פיתוח ישיר מהנאוטילוס – סביב רצועת עזה? ביכולתן למנוע כל ירי מהרצועה – לשדרות, ליישובים בעוטף עזה, לאשקלון, לאשדוד, לבאר שבע או לתל-אביב. הן תגנה על כל יישובי "עוטף עזה" מפני כל איום שהוא. במזג אוויר גרוע במיוחד יבואו הטילים נגד טילים לידי ביטוי. אז יידרש רק מעט מזעיר מהם, גם במתאר לחימה מלא. להגנה הרמטית מפני ירי רקטות (קסאמים וגארדים) ופצמ"רים, יידרשו 8 מערכות סקייגארד, בעלות כוללת של כ 500 מיליון דולר (כולל ההשקעה הדרושה להעברה לייצור מתצורת נאוטילוס לסקייגארד).
להגנת גבול הצפון, עד לקו חיפה – עפולה – בית שאן, יידרשו עוד 26 מערכות, בעלות כוללת של כמיליארד דולר. 14 מערכות סקייגארד נוספות יוכלו להגן על אתרים אסטרטגיים במרכז הארץ ובדרומה. העלות הכוללת עבור 48 מערכות סקייגארד היא של כ- 2 מיליארד דולר, שאת חלקה ניתן לממן בסיוע אמריקאי ובכספי הסיוע. אחרי השקעה ראשונית זו, עלות הירי קטנה מכל השוואה ( כ 2,000 דולר לירי).
העלאה ברמת האיומים הבליסטיים על ישראל (הגדלה משמעותית בדיוק הפגיעה של רקטות זולות, ו/או הופעה בזירה של כמות משמעותית של טילי שיוט, ו/או איום של ירי בליסטי משטחי יו"ש, שיחשוף את אזור המרכז לירי בליסטי קצר טווח), תחייב תגבור מערכות הלייזרים הקרקעיות במרכז הארץ בעוד 32 מערכות, בעלות נוספת של כ- 1.1 מיליארד דולר. זאת ללא תלות במידת הפריסה של אמצעי הגנה אחרים (סה"כ 80 מערכות לייזר קרקעיות).
להגנה מטילים בליסטיים ארוכי טווח תידרש הצטיידות ב 5 מערכות לייזר מוטס (המבוססות על הסקייגארד) שעלותן כ- 1.3 מיליארד דולר, שיחד עם מערך טילי החץ יהוו הגנה יעילה נגד טילי השיהאב ארוכי הטווח.
שילוב של מערכות סקייגארד קרקעיות ומוטסות, בכמות מספקת להגן באופן הקרוב ביותר להרמטי על כל המדינה ובמתאר לחימה מלא, יעלה כ- 4.5 מיליארד דולר. לא 30 מיליארד. בזה ניתן לעמוד. זה כבר לא "חלום באספמיה" (כדברי משה ארנס על שימוש בטילי יירוט)... ועוד הבדל "קטן" – רוב ההשקעה במערכות הלייזר היא חד פעמית, באשר עלות הירי קטנה. לעומת זאת טילי יירוט מתכלים, ולאחר עימות, תידרש השקעה מסיבית נוספת לייצור כמות טילי יירוט נוספים, שייצורם ייפרס על לפחות שנה עד שנתיים.
והערה אחת על השמצות אישיות – מוטב שפינחס בוכריס, כמו בכירים אחרים במערכת הביטחון לשעבר, יחדל להשמיץ את אלה שמקדישים מזמנם וממרצם, ללא כל תמורה, כדי להביא לישראל פתרון לאיום הרקטות והפצמ"רים, כאילו הם "לוביסטים הפועלים לשם כסף פרופר". אין שקר גס מזה. ואולי פינחס בוכריס מדבר מהרהורי לבו, שהרי שר הביטחון, אהוד ברק, כבר חיכך ידיו בהנאה על עסקאות היצוא של כיפת ברזל שבדרך? האם פעילותנו הפטריוטית להגנת העורף מירי הרקטות והפצמ"רים מפריעה לאותן עסקאות שבדרך?
משה ארנס מיצה את המחדל החמור בהגנת העורף באומרו (הארץ, 28.12.2010): ... "מוטב שראש הממשלה שלנו, שר הביטחון, השביעייה, הקבינט, המועצה לביטחון לאומי, צה"ל וועדת חוץ וביטחון של הכנסת, יפעילו את הראש ויתחילו לעבוד. המלאכה מרובה והזמן עלול להיות קצר. אחרת, כדאי שכבר נתחיל להתכונן לוועדת החקירה הבאה"...
ANZAC DAY –והקשר שלנו ליום הזה.
Australian and New Zealand Army Corps
לרובנו השם זה לא אומר דבר.
באוסטרליה וניו זילנד זהו יום הזיכרון של החיילים מצבאות אוסטרליה וניו זילנד
שנפלו בשתי מלחמות העולם.
יש לזכור כי שתי אומות אלו לא הותקפו ויכלו להישאר מחוץ למעגל המלחמה
אבל שתיהן כיבדו את הקשר והמחויבות לבריטניה ולחמו לצד הבריטים.
יום האנזק נקבע בתאריך 25.4 והוא מתחיל בטקסים בבוקר.
באוסטרליה וניו זילנד זהו יום חופש.
התאריך אינו מקרי והוא נקבע לתאריך הנחיתה בגליפולי.
המערכה בגליפולי חורגת הרבה מעבר לערכה בקרב ועל כך נרחיב בפעם אחרת.
ב 25.4.1915 פלשו הכוחות הבריטים (בינהם גם לוחמי ניוזילנד ואוסטרליה וגם גדוד נהגי הפרדות שלנו) לחצי האי גליפולי הסמוך למעבר הדרדנלים.
המטרה הייתה לפתוח את המצור של התורכים על מעבר אוניות רוסיות בזמן מלחמת העולם הראשונה.
למעלה מ 15,000 לוחמים אוסטרלים וניו זילנדים נפלו במערכה שנמשכה 4 חודשים ועלתה ב 130 אלף הרוגים משני הצדדים.
כאמור , לא נרחיב על המערכה, נציין רק כי הצד התורכי לחם בעוז רוח סרן בשם כמאל אתה טורק
לימים מייסד תורכיה המודרנית (שכפי הנראה חוזרת היום לתקופה של לפני ימיו של אתה תורק)
בצד הבריטי שר הימיה היה ווינסטון צ"רצ"יל לימים ראש הממשלה הבלתי נשכח במלחמת העולם השנייה.
הקשר הישיר שלנו עם יום האנזק הוא שהחיילים האוסטרלים והניוזילנדים היו עיקר הכוח שפלש מצד דרום ונלחם בקרבות קשים עם התורכים.
ישנו אנדרטה לזכר לוחמי האנזק שנפלו ליד קיבוץ בארי בדרום והיער שבו נמצאת האנדרטה נקרא
יער אנזק.
אנחנו חייבים תודה ללוחמים אלו שסייעו להביס את כוחות האופל בשתי מלחמות העולם.
יהי זכרם ברוך
לרובנו השם זה לא אומר דבר.
באוסטרליה וניו זילנד זהו יום הזיכרון של החיילים מצבאות אוסטרליה וניו זילנד
שנפלו בשתי מלחמות העולם.
יש לזכור כי שתי אומות אלו לא הותקפו ויכלו להישאר מחוץ למעגל המלחמה
אבל שתיהן כיבדו את הקשר והמחויבות לבריטניה ולחמו לצד הבריטים.
יום האנזק נקבע בתאריך 25.4 והוא מתחיל בטקסים בבוקר.
באוסטרליה וניו זילנד זהו יום חופש.
התאריך אינו מקרי והוא נקבע לתאריך הנחיתה בגליפולי.
המערכה בגליפולי חורגת הרבה מעבר לערכה בקרב ועל כך נרחיב בפעם אחרת.
ב 25.4.1915 פלשו הכוחות הבריטים (בינהם גם לוחמי ניוזילנד ואוסטרליה וגם גדוד נהגי הפרדות שלנו) לחצי האי גליפולי הסמוך למעבר הדרדנלים.
המטרה הייתה לפתוח את המצור של התורכים על מעבר אוניות רוסיות בזמן מלחמת העולם הראשונה.
למעלה מ 15,000 לוחמים אוסטרלים וניו זילנדים נפלו במערכה שנמשכה 4 חודשים ועלתה ב 130 אלף הרוגים משני הצדדים.
כאמור , לא נרחיב על המערכה, נציין רק כי הצד התורכי לחם בעוז רוח סרן בשם כמאל אתה טורק
לימים מייסד תורכיה המודרנית (שכפי הנראה חוזרת היום לתקופה של לפני ימיו של אתה תורק)
בצד הבריטי שר הימיה היה ווינסטון צ"רצ"יל לימים ראש הממשלה הבלתי נשכח במלחמת העולם השנייה.
הקשר הישיר שלנו עם יום האנזק הוא שהחיילים האוסטרלים והניוזילנדים היו עיקר הכוח שפלש מצד דרום ונלחם בקרבות קשים עם התורכים.
ישנו אנדרטה לזכר לוחמי האנזק שנפלו ליד קיבוץ בארי בדרום והיער שבו נמצאת האנדרטה נקרא
יער אנזק.
אנחנו חייבים תודה ללוחמים אלו שסייעו להביס את כוחות האופל בשתי מלחמות העולם.
יהי זכרם ברוך
יום שני, 25 באפריל 2011
להיות חכם או גאון
להלן מייל שקיבלתי.
1.- NASA : נאסא
כאשר התחילו בשילוחים לחלל של נאסא, התברר לאמריקאים כי אין למצוא עט שכותב בתנאי תת המשקל השוררים בחללית.
הקימו צוות פתוח, ואחרי שש שנות מחקר ופתוח והוצאה של 12 מליון דולר, הצליחו לייצר עט דיו שכותב בתנאי תת-משקל, כותב על כל סוג של חומר, כולל זכוכית, ובתנאי טמפרטורה משתנים מ 20 מעלות מתחת לאפס ועד 300 מעלות צלסיוס.
הרוסים, לעומת זאת, השליכו את העטים לפח וסיפקו לאסטרונאוטים שלהם עפרונות כדי שיוכלו לכתוב בחלליות.
2.- אריזת סבונים
בשנת 1970 התלונן אזרח יפני לבית חרושת לסבון על כך שקנה אריזת סבונים וכשפתח אותה נמצאה ריקה!
בית החרושת התייחס ברצינות לתלונה, חקר ובדק את קו האריזה של הסבונים במטרה להפעיל מערכת שתמנע מצב בו אריזה ריקה תוצא לשווק.
הם הוסיפו למערך האריזה, בסופו של הקו, מערכת מצלמות בקרני X" המופעלת ע"י שני עובדים, כדי להבטיח שכל אריזה תצולם ובמידה ואינה מלאה תוסט מקו האריזה. המכונה שפותחה עלתה 250.000 דולר!
שמונה חודשים עבדה המערכת ללא דופי, עד שהחלו להופיע תקלות. כדי לא לעצור את קו האריזה בזמן תקון המערכת, הציע אחד העובדים הזוטרים להעמיד בקצה הקו מאוורר חזק מאוד, כך שכאשר תעבור מול המאוורר אריזה ריקה, שמשקלה קל יותר מהרגיל, ידחוף זרם האוויר את האריזה אל מחוץ למסוע. הרעיון נוסה ועבד!!!
3.- בעל המלון מניו-יורק :
מנכ"ל אחד ממלונות היוקרה בניו-יורק נסע , בפעם השניה בשנה, לסאול, דרום קוריאה. כשהגיע למלון קיבלה אותו פקידת הקבלה בברכת "ברוך הבא אדוני, כמה טוב לראות אותך אצלנו שוב". המנכ"ל התרשם עמוקות מנוסח קבלת הפנים, אך היה בספק אם אכן הזכרון הטוב של הפקידה בקבלה הוא שהביא לכך.
כשחזר לניו-יורק העלה בפני הנהלת המלון את הצורך בפתוח מערכת שתאפשר להכניס למלון צורת קבלת פנים כזו.
הצוות התייעץ עם מומחים שונים ולבסוף הציעו התקנת מצלמות עם יכולת לזהוי פנים ומערכת אחסון נתונים כזו שתאפשר, בהרף עין של צילום כניסת אדם ללובי, את זהויו ותציג בפני פקידת הקבלה את פרטי בקוריו הקודמים במלון. עלות המערכת הוערכה ב 2.5 מליון דולר.
המנכ"ל דחה את ההצעה מפאת עלותה הגבוהה.
בבקורו הבא בסיאול, כמה חודשים לאחר מכן, לאחר ששוב קיבלה אותו פקידת הקבלה בנוסח דומה, בקש ממנה המנכ"ל שתואיל להסביר לו כיצד מערכת הזהוי עובדת.
ראה, אמרה הפקידה, יש לנו הסדר קבוע עם נהגי המוניות בשדה התעופה. בזמן הנסיעה הם משוחחים עם הנוסע ומבררים אם זה בקורו הראשון במלון. ההסדר הוא שבמידה והנוסע כבר בקר במלון בעבר, הנהג מניח את המזוודות בצד ימין של דלפק הקבלה ובמידה וזה בקורו הראשון – בצד שמאל. הנהגים מקבלים תשר של דולר עבור כל אינפורמציה כזו.
זה ההבדל בין להיות חכם לבין להיות גאון....
1.- NASA : נאסא
כאשר התחילו בשילוחים לחלל של נאסא, התברר לאמריקאים כי אין למצוא עט שכותב בתנאי תת המשקל השוררים בחללית.
הקימו צוות פתוח, ואחרי שש שנות מחקר ופתוח והוצאה של 12 מליון דולר, הצליחו לייצר עט דיו שכותב בתנאי תת-משקל, כותב על כל סוג של חומר, כולל זכוכית, ובתנאי טמפרטורה משתנים מ 20 מעלות מתחת לאפס ועד 300 מעלות צלסיוס.
הרוסים, לעומת זאת, השליכו את העטים לפח וסיפקו לאסטרונאוטים שלהם עפרונות כדי שיוכלו לכתוב בחלליות.
2.- אריזת סבונים
בשנת 1970 התלונן אזרח יפני לבית חרושת לסבון על כך שקנה אריזת סבונים וכשפתח אותה נמצאה ריקה!
בית החרושת התייחס ברצינות לתלונה, חקר ובדק את קו האריזה של הסבונים במטרה להפעיל מערכת שתמנע מצב בו אריזה ריקה תוצא לשווק.
הם הוסיפו למערך האריזה, בסופו של הקו, מערכת מצלמות בקרני X" המופעלת ע"י שני עובדים, כדי להבטיח שכל אריזה תצולם ובמידה ואינה מלאה תוסט מקו האריזה. המכונה שפותחה עלתה 250.000 דולר!
שמונה חודשים עבדה המערכת ללא דופי, עד שהחלו להופיע תקלות. כדי לא לעצור את קו האריזה בזמן תקון המערכת, הציע אחד העובדים הזוטרים להעמיד בקצה הקו מאוורר חזק מאוד, כך שכאשר תעבור מול המאוורר אריזה ריקה, שמשקלה קל יותר מהרגיל, ידחוף זרם האוויר את האריזה אל מחוץ למסוע. הרעיון נוסה ועבד!!!
3.- בעל המלון מניו-יורק :
מנכ"ל אחד ממלונות היוקרה בניו-יורק נסע , בפעם השניה בשנה, לסאול, דרום קוריאה. כשהגיע למלון קיבלה אותו פקידת הקבלה בברכת "ברוך הבא אדוני, כמה טוב לראות אותך אצלנו שוב". המנכ"ל התרשם עמוקות מנוסח קבלת הפנים, אך היה בספק אם אכן הזכרון הטוב של הפקידה בקבלה הוא שהביא לכך.
כשחזר לניו-יורק העלה בפני הנהלת המלון את הצורך בפתוח מערכת שתאפשר להכניס למלון צורת קבלת פנים כזו.
הצוות התייעץ עם מומחים שונים ולבסוף הציעו התקנת מצלמות עם יכולת לזהוי פנים ומערכת אחסון נתונים כזו שתאפשר, בהרף עין של צילום כניסת אדם ללובי, את זהויו ותציג בפני פקידת הקבלה את פרטי בקוריו הקודמים במלון. עלות המערכת הוערכה ב 2.5 מליון דולר.
המנכ"ל דחה את ההצעה מפאת עלותה הגבוהה.
בבקורו הבא בסיאול, כמה חודשים לאחר מכן, לאחר ששוב קיבלה אותו פקידת הקבלה בנוסח דומה, בקש ממנה המנכ"ל שתואיל להסביר לו כיצד מערכת הזהוי עובדת.
ראה, אמרה הפקידה, יש לנו הסדר קבוע עם נהגי המוניות בשדה התעופה. בזמן הנסיעה הם משוחחים עם הנוסע ומבררים אם זה בקורו הראשון במלון. ההסדר הוא שבמידה והנוסע כבר בקר במלון בעבר, הנהג מניח את המזוודות בצד ימין של דלפק הקבלה ובמידה וזה בקורו הראשון – בצד שמאל. הנהגים מקבלים תשר של דולר עבור כל אינפורמציה כזו.
זה ההבדל בין להיות חכם לבין להיות גאון....
300 הגיבורים שלחמו בצל.
לפני שניגש לעיקר מספר מילות רקע.
במאה ה 5 לפני הספירה התחוללו קרבות בין הפרסים ליוונים על השליטה באירופה.
הפרסים היו צבא מאוחד ואילו היונים היו ערי מדינות שביום יום נלחמו בניהן על השליטה ביון
(במיוחד מדובר על שתי היריבות הגדולות אתונה וספרטה) אבל ידעו תמיד להתאחד מול
הפרסים.
סדרת הקרבות בין היונים לפרסים קבעה את עליונות המערב (אירופה) על פני המזרח (אסיה)
שנמשכת עד היום.
זו אחת הסיבות להתרסה שקיימת באיראן כלפי המערב אבל על כך בפעם אחרת.
בסדרת קרבות זו היו מספר קרבות שאני אציין , כרגע אני אתמקד בקרב "תרמופילאי".
תרמופילאי הוא מעבר יבשתי מוקף הרים בצפון יוון.
בצבא הפרסי נחת ביוון בשנת 480 לפני הספירה
והחל מייד בצעדה מהירה לעבר הערים היוניות בכמה ראשים
תוך ניצול העובדה שהיוונים עדיין לא התארגנו בברית צבאית.
הדבר החשוב שהיוונים נזקקו לו היה זמן.
בהתייעצות צבאית הוחלט כי המעבר היבשתי הצר ,תרמופילאי, הוא אחד הנקודות
הנוחות לעכב את הפרסים. רוחב המעבר הינו 100-200 מטרים בלבד והוא מוקף הרים.
מלך ספרטה ,ליאונידיאס, בחר 300 לוחמים מובחרים והתמקם במעבר תרמופילאי.
מולו הופיע צבא שמנה מעל 7000 לוחמים.
הפרסים זלזלו בכוח המועט והציעו למלך להיכנע.
שליח פרסי שנשלח אמר למלך ספרטה:
"יש לנו כוח רב ואם נירה חיצים אליכם החיצים יכסו את אור השמש במעבר הצר"
תשובתו של המלך הייתה חד משמעית:
"אם תכסו את אור השמש נלחם בצל"
היוונים החזיקו 3 ימים מעמד בקרבות פנים מול אוייב שהיה רב מהם ביחס של 1 ל 25
הקרב הוכרע אחרי שבוגד גילה לפרסים על שביל צר שמאפשר לאגף את המעבר וכך
היוונים נאלצו להילחם בשני חזיתות.
כל היוונים נפלו בקרב ואיתם מעל 3000 פרסים הרוגים.
קרב זה נחשב עד היום כמיתוס ביוון.
הפרסים המשיכו אחרי הקרב אבל מצאו מולם כוחות יוונים מוכנים ורעננים ועל המשך הקרבות
בפעם אחרת.
במאה ה 5 לפני הספירה התחוללו קרבות בין הפרסים ליוונים על השליטה באירופה.
הפרסים היו צבא מאוחד ואילו היונים היו ערי מדינות שביום יום נלחמו בניהן על השליטה ביון
(במיוחד מדובר על שתי היריבות הגדולות אתונה וספרטה) אבל ידעו תמיד להתאחד מול
הפרסים.
סדרת הקרבות בין היונים לפרסים קבעה את עליונות המערב (אירופה) על פני המזרח (אסיה)
שנמשכת עד היום.
זו אחת הסיבות להתרסה שקיימת באיראן כלפי המערב אבל על כך בפעם אחרת.
בסדרת קרבות זו היו מספר קרבות שאני אציין , כרגע אני אתמקד בקרב "תרמופילאי".
תרמופילאי הוא מעבר יבשתי מוקף הרים בצפון יוון.
בצבא הפרסי נחת ביוון בשנת 480 לפני הספירה
והחל מייד בצעדה מהירה לעבר הערים היוניות בכמה ראשים
תוך ניצול העובדה שהיוונים עדיין לא התארגנו בברית צבאית.
הדבר החשוב שהיוונים נזקקו לו היה זמן.
בהתייעצות צבאית הוחלט כי המעבר היבשתי הצר ,תרמופילאי, הוא אחד הנקודות
הנוחות לעכב את הפרסים. רוחב המעבר הינו 100-200 מטרים בלבד והוא מוקף הרים.
מלך ספרטה ,ליאונידיאס, בחר 300 לוחמים מובחרים והתמקם במעבר תרמופילאי.
מולו הופיע צבא שמנה מעל 7000 לוחמים.
הפרסים זלזלו בכוח המועט והציעו למלך להיכנע.
שליח פרסי שנשלח אמר למלך ספרטה:
"יש לנו כוח רב ואם נירה חיצים אליכם החיצים יכסו את אור השמש במעבר הצר"
תשובתו של המלך הייתה חד משמעית:
"אם תכסו את אור השמש נלחם בצל"
היוונים החזיקו 3 ימים מעמד בקרבות פנים מול אוייב שהיה רב מהם ביחס של 1 ל 25
הקרב הוכרע אחרי שבוגד גילה לפרסים על שביל צר שמאפשר לאגף את המעבר וכך
היוונים נאלצו להילחם בשני חזיתות.
כל היוונים נפלו בקרב ואיתם מעל 3000 פרסים הרוגים.
קרב זה נחשב עד היום כמיתוס ביוון.
הפרסים המשיכו אחרי הקרב אבל מצאו מולם כוחות יוונים מוכנים ורעננים ועל המשך הקרבות
בפעם אחרת.
יום ראשון, 24 באפריל 2011
על הכתרת אליזבת מלכת אנגליה ועל הענקת תוארי כבוד\שאול נעים
על הכתרת אליזבת מלכת אנגליה ועל הענקת תוארי כבוד
כתבה אקטואלית לתקופה זו,
לקראת חתונת הנסיך הבריטי.
מאי 1953, איצטדיון וומבלי בלונדון, 100 אלף צופים, משחק הגמר על הגביע האנגלי.
בלקפול נגד בולטון. בשורות בלקפול משחק סטנלי מתיוס בן ה-38, אשף השליטה בכדור והלהטוטן, שהיה מהתל במגיני היריב שוב ושוב. מעולם הוא לא זכה בתואר כלשהו. זו כנראה ההזדמנות האחרונה שלו. ביציע הכבוד יושבת אליזבת המלכה הצעירה, שטרם הוכתרה.
במחצית 1:3 לטובת בולטון. בדקה ה-87, עדיין 2:3 לבולטון. בדקה ה-88 בלקפול משווה ל-3:3.
בדקה ה-90, כאשר כולם כבר מתכוננים להארכה, פריצה מסחררת של סטנלי מתיוס מקו האמצע, הוא חולף על פני 2 שחקני יריב, מוסר בדייקנות לשחקן קבוצתו, מסירה נוספת – והכדור ברשת. 3:4 לטובת בלקפול. הקהל מגיב בתשואות סוערות, דקות ארוכות. מתיוס הנרגש עולה ליציע ומקבל את הגביע מהמלכה אליזבת.
שנים מספר מאוחר יותר, החל הנסיך צ'ארלס ללמוד בבית-ספר יסודי ואז התברר כי אינו מתמצא בחוקי משחק הכדורגל. נעדר יכולת טכנית, ומתנועע בכבדות. עבור האנגלים, מולדת הכדורגל, זה ממש אסון. בית המלוכה האנגלי, ע"פ עצת יועצים מיוחדים, הזמין את מתיוס לתת שיעורים פרטיים לנסיך הצעיר. בתוך שבועות ספורים, מגיע צ'ארלס ליכולת משחק טובה, העיתונים מדווחים על כך והשלווה חוזרת לאי הבריטי.
בעתיד סטנלי מתיוס יקבל את התואר סר מאליזבת מלכת אנגליה.
29 במאי 1953
אדמונד הילארי הניו-זילנדי מצליח להיות האדם הראשון בתבל שמגיע לפסגת האוורסט, בגובה 8850 מטר.
זאת לאחר 9 ניסיונות כושלים של מטפסים שונים להגיע לפסגה. המסע נערך ביוזמת החברה הגיאוגרפית המלכותית.
ניו-זילנד שייכת כמובן לחבר העמים הבריטי. הילארי מניף על הפסגה את דגל בריטניה, דגל נפאל ודגל האומות המאוחדות.
בעתיד, הוא יקבל את התואר סר מאליזבת מלכת אנגליה.
2 ביוני 1953
אליזבת השניה מוכתרת בטקס מרהיב, בכנסיית ווסטמיניסטר, בידי הארכיבישוף מקנטרברי.
זאת אחרי הכנות ממושכות ומדוקדקות שנמשכו במשך 9 חודשים,בטקס מסורתי בן מאות שנים גדוש פאר והדר.כל סמלי המלכות הוצגו לראווה:הכדור המסמל את העולם,החנית,שמן המשיחה,והכתר הגדול של אדוארד הקדוש.לאחר חזרות מושלמות ענתה אליזבט כראוי וכנדרש על פי כל כללי הטקס לכל השאלות שהופנו אליה בקול צלול ומאופק.בסיום הטקס ולאחר השמעת החצוצרות החגיגיות,עשתה המלכה את דרכה לארמון באקינגהאם בכרכרת הזהב.שני מיליון איש עמדו ברחובות, למרות מזג האוויר הקר, ומיליונים צפו בטקס במכשירי הטלוויזיה. האנגלים אהבו מאד את אליזבת המלכה הצעירה והיפה, וטקס ההכתרה ריגש אותם מאד.. לאחר טקס זה, גברה מאד מכירת מכשירי הטלוויזיה.
בעתיד, אליזבת תחלק תארי כבוד למי שהיא חפצה ביקרם, למשל: לסטנלי מתיוס ואדמונד הילארי.
כתבה אקטואלית לתקופה זו,
לקראת חתונת הנסיך הבריטי.
מאי 1953, איצטדיון וומבלי בלונדון, 100 אלף צופים, משחק הגמר על הגביע האנגלי.
בלקפול נגד בולטון. בשורות בלקפול משחק סטנלי מתיוס בן ה-38, אשף השליטה בכדור והלהטוטן, שהיה מהתל במגיני היריב שוב ושוב. מעולם הוא לא זכה בתואר כלשהו. זו כנראה ההזדמנות האחרונה שלו. ביציע הכבוד יושבת אליזבת המלכה הצעירה, שטרם הוכתרה.
במחצית 1:3 לטובת בולטון. בדקה ה-87, עדיין 2:3 לבולטון. בדקה ה-88 בלקפול משווה ל-3:3.
בדקה ה-90, כאשר כולם כבר מתכוננים להארכה, פריצה מסחררת של סטנלי מתיוס מקו האמצע, הוא חולף על פני 2 שחקני יריב, מוסר בדייקנות לשחקן קבוצתו, מסירה נוספת – והכדור ברשת. 3:4 לטובת בלקפול. הקהל מגיב בתשואות סוערות, דקות ארוכות. מתיוס הנרגש עולה ליציע ומקבל את הגביע מהמלכה אליזבת.
שנים מספר מאוחר יותר, החל הנסיך צ'ארלס ללמוד בבית-ספר יסודי ואז התברר כי אינו מתמצא בחוקי משחק הכדורגל. נעדר יכולת טכנית, ומתנועע בכבדות. עבור האנגלים, מולדת הכדורגל, זה ממש אסון. בית המלוכה האנגלי, ע"פ עצת יועצים מיוחדים, הזמין את מתיוס לתת שיעורים פרטיים לנסיך הצעיר. בתוך שבועות ספורים, מגיע צ'ארלס ליכולת משחק טובה, העיתונים מדווחים על כך והשלווה חוזרת לאי הבריטי.
בעתיד סטנלי מתיוס יקבל את התואר סר מאליזבת מלכת אנגליה.
29 במאי 1953
אדמונד הילארי הניו-זילנדי מצליח להיות האדם הראשון בתבל שמגיע לפסגת האוורסט, בגובה 8850 מטר.
זאת לאחר 9 ניסיונות כושלים של מטפסים שונים להגיע לפסגה. המסע נערך ביוזמת החברה הגיאוגרפית המלכותית.
ניו-זילנד שייכת כמובן לחבר העמים הבריטי. הילארי מניף על הפסגה את דגל בריטניה, דגל נפאל ודגל האומות המאוחדות.
בעתיד, הוא יקבל את התואר סר מאליזבת מלכת אנגליה.
2 ביוני 1953
אליזבת השניה מוכתרת בטקס מרהיב, בכנסיית ווסטמיניסטר, בידי הארכיבישוף מקנטרברי.
זאת אחרי הכנות ממושכות ומדוקדקות שנמשכו במשך 9 חודשים,בטקס מסורתי בן מאות שנים גדוש פאר והדר.כל סמלי המלכות הוצגו לראווה:הכדור המסמל את העולם,החנית,שמן המשיחה,והכתר הגדול של אדוארד הקדוש.לאחר חזרות מושלמות ענתה אליזבט כראוי וכנדרש על פי כל כללי הטקס לכל השאלות שהופנו אליה בקול צלול ומאופק.בסיום הטקס ולאחר השמעת החצוצרות החגיגיות,עשתה המלכה את דרכה לארמון באקינגהאם בכרכרת הזהב.שני מיליון איש עמדו ברחובות, למרות מזג האוויר הקר, ומיליונים צפו בטקס במכשירי הטלוויזיה. האנגלים אהבו מאד את אליזבת המלכה הצעירה והיפה, וטקס ההכתרה ריגש אותם מאד.. לאחר טקס זה, גברה מאד מכירת מכשירי הטלוויזיה.
בעתיד, אליזבת תחלק תארי כבוד למי שהיא חפצה ביקרם, למשל: לסטנלי מתיוס ואדמונד הילארי.
יום חמישי, 14 באפריל 2011
עלילת הדם הראשונה
התרגלנו כבר כי אחת מעלילות הדם העיקריות של יהודים קשורה לפסח. הינה הסיפור. בשנת 1145 התגלתה גופה של ילד קטן ביער בקרבת העיר נורי"ץ באנגלייה. . נזיר בשם תומאס "הוכיח" כי הילד שימש שקורבן עבור היהודים לשם אפיית מצות. תומאס הצדיק טען כי חבר טוב שלו שהוא יהודי מומר אמר לו כי בכל שנה היהודים מתכנסים ומתכננים היכן וכיצד לתפוס ילד נוצרי בכדי להשתמש בדם שלו לאפיית המצות. "הרי החבר שלי, שהיה יהודי , מכיר את מנהגי היהודים והוא זה שמעיד על בפני בית הדין של הכנסייה" טען תומאס בלהט ושלהב את ההמון. זה המקור לכל עלילות הדם שהופצו מאז ועד ימינו אנו. מי שחושב שעלילות כאלו לא קיימות כיום פשוט טועה. נכון שרוב העולם כבר הבין את הטמטום הזה אבל הדברים קיימים. דרך אגב – בעולם המוסלמי זה נמצא עדיין בספרי לימוד של לא מעט מדינות מי שחושב שאני ממציא דברים מוזמן לעיין בתשובה הבאה של הפלסטינים בקשר לשאלה: מי טבח את 5 בני המשפחה באיתמר? התשובות היו: 1. לא היה טבח, זה רק סיפור של הממשלה הציונית. 2. פועל תאילנדי. מה הקשר אתם שואלים? התשובה פשוטה מאוד: מי שמאמין בדבר כזה ודאי יאמין גם בעלילת הדם של המצות. אבל גם מבלי להתייחס לטבח הנורא באיתמר מי שיודע ערבית מוזמן לעיין בספרים בסוריה ובמקומות אחרים בעולם הערבי. העלילה שרירה וקיימת. עלילת דם מ 1145 בזכות יהודי מומר.
אז מה דעתכם על מזג האוויר?
שאלה זו מסמלת סתם שאלה ללא תכלית.
כלומר במקום שאין מה לדבר או להתווכח שואלים את השאלה הזו.
מתברר כי כדאי לדעת על מזג האוויר.
יש מספר סיפורים מעניינים על מזג האוויר שגרם לתהפוכות רבות והשפיע על האנושות.
כך למשל החורף שהקדים לרדת להגיע ב 1941 עצר את היטלר בפאתי מוסקבה ונתן לרוסים
זמן להתארגן.
כך למשל הבצורת במזרח התיכון היא עוד גורם המצטרף למהומות בסוריה.
המון חקלאים איבדו את פרנסתם עקב ניהול שלומיאלי של משק המיים הסורי והם מהווים
חלק במהומות נגד המשטר.
יכולתי להביא עוד סיפורים אבל אסתפק בכך אני רוצה להרחיב על
השנה ללא הקיץ שהביאה למהפכה הצרפתית.
ב 1783 התפרץ הר געש באיסלנד.
השמיים כוסו בכמויות אדירות של פיח בכל אירופה.
הדבר הביא לכך שהקיץ לא הגיע לאירופה ובחודשי החורף אוקטובר ואילך שרר קור קיצוני.
העדר הקיץ הביא למחסור במזון והחורף הקיצוני שבא לאחר מכן החריף את תחושת המרירות שהייתה
כבר נטועה בקרב ההמונים.
רעב וקור הם ממריצים טובים לאנשים להתמרד.
כאשר אדם מרגיש קור ורעב ויותר חמור מכך בני משפחתו הוא מגיע מהר מאוד לסף של רתיחה.
ברור שהיו צריכים גם גורמים נוספים בכדי לחולל מהומות אבל אין ספק שהשנה ללא קיץ
הייתה קטליזטור שהביא לפריצת המהומות בצרפת שבסופה הופל שלטון המלוכה.
במקומות אחרים התחוללו מהומות ורובן דוכאו אך גם מהומות אלו הומרצו ע"י הקור והרעב
שהתחולל בעקבות השנה ללא קיץ.
אז בפעם הבאה כדאי להתייחס ברצינות יותר לשאלה:
אז מה דעתכם על מזג האוויר?
כלומר במקום שאין מה לדבר או להתווכח שואלים את השאלה הזו.
מתברר כי כדאי לדעת על מזג האוויר.
יש מספר סיפורים מעניינים על מזג האוויר שגרם לתהפוכות רבות והשפיע על האנושות.
כך למשל החורף שהקדים לרדת להגיע ב 1941 עצר את היטלר בפאתי מוסקבה ונתן לרוסים
זמן להתארגן.
כך למשל הבצורת במזרח התיכון היא עוד גורם המצטרף למהומות בסוריה.
המון חקלאים איבדו את פרנסתם עקב ניהול שלומיאלי של משק המיים הסורי והם מהווים
חלק במהומות נגד המשטר.
יכולתי להביא עוד סיפורים אבל אסתפק בכך אני רוצה להרחיב על
השנה ללא הקיץ שהביאה למהפכה הצרפתית.
ב 1783 התפרץ הר געש באיסלנד.
השמיים כוסו בכמויות אדירות של פיח בכל אירופה.
הדבר הביא לכך שהקיץ לא הגיע לאירופה ובחודשי החורף אוקטובר ואילך שרר קור קיצוני.
העדר הקיץ הביא למחסור במזון והחורף הקיצוני שבא לאחר מכן החריף את תחושת המרירות שהייתה
כבר נטועה בקרב ההמונים.
רעב וקור הם ממריצים טובים לאנשים להתמרד.
כאשר אדם מרגיש קור ורעב ויותר חמור מכך בני משפחתו הוא מגיע מהר מאוד לסף של רתיחה.
ברור שהיו צריכים גם גורמים נוספים בכדי לחולל מהומות אבל אין ספק שהשנה ללא קיץ
הייתה קטליזטור שהביא לפריצת המהומות בצרפת שבסופה הופל שלטון המלוכה.
במקומות אחרים התחוללו מהומות ורובן דוכאו אך גם מהומות אלו הומרצו ע"י הקור והרעב
שהתחולל בעקבות השנה ללא קיץ.
אז בפעם הבאה כדאי להתייחס ברצינות יותר לשאלה:
אז מה דעתכם על מזג האוויר?
הדילמה הנוראה של קובנטרי.
נובמבר 1940.
בחודשים יולי-ספטמבר ניסה חיל האוויר הגרמני להכריע את חיל האוויר הבריטי לקראת פלישה
לבריטניה ולא הצליח. (את הסיבות לכישלון אנתח בפעם אחרת).
לאחר שהניסיון להכשיר את הקרקע לפלישה לא הצליח עברו הגרמנים לטקטיקה
של הכנעה מהאוויר.
הרעיון היה להרוג כמה שיותר אזרחים עד שהבריטים ייכנעו.
גם זה לא עבד.
הבריטים ספגו אבידות אבל לא נכנעו ומעבר לכך הם שלחו מטוסים להפציץ את ברלין
וזה בפני עצמו הוציא את הדיקטטור ,שהבטיח לעמו כי בריטניה על סף כניעה, מכליו.
היטלר הזועם ראה כיצד בריטניה מחזיקה מעמד והיה ברור שהחורף רק יסייע לבריטים.
תנאי מזג האוויר בחורף (במיוחד לפני 65 שנים) מבטיחים למעשה הפוגה לבריטניה.
חלון ההזדמנויות לסיים את המלחמה במערב ולפנות ליעד האמיתי ,ברית המועצות,
הלך והתפוגג. במצב הזה ניסה היטלר רעיון חדש.
הוא החליט לרכז מאמץ בעיר אחת, לשלוח מאות מטוסים (הפצצה + יירוט) ,
להרוס אותה עד היסוד וכך להטיל אימה על האזרחים הבריטים כך שבריטניה תיכנע סוף סוף.
העיר שנבחרה היא קובנטרי. עיר בינונית כ 250,000 תושבים במערב בריטניה.
בעיר הזו לא היו תותחי נ"מ , חיל האוויר המלכותי לא היה ערוך בבסיסים בקרבת העיר
ותושבי העיר לא היו מתורגלים כמו תושבי לונדון לרוץ למקלטים מייד עם האזעקה.
הידיעה על הצפוי לקובנטרי היגיעה לצ"רצ"יל.
הידיעה על כוונת הגרמנים הושגה אודות לסוד חשאי שאסור היה שהגרמנים יגלו אותו.
מזה מספר שבועות הצליחו הבריטים לפצח את הצופנים הסודיים ביותר של הגרמנים.
הצלחת פיצוח הצופנים הייתה ידועה למספר מצומצם מאוד של אנשים בבריטניה.
למעשה חוץ מאנשי אותה יחידה שהצליחה לפצח ידע רק צ"רצ"יל על ההצלחה.
עד כדי כך הייתה הסודיות חשובה.
צ"רצ"יל קיבל ידיעות מפוענחות והציג את הידיעות הללו כמגיעות ממקור שהוא מסרב
לחשוף אותו.
במקרה של קובנטרי הידיעה חשפה התייעצות בצמרת הנאצית.
היה ברור כי אם הגרמנים יראו שהבריטים יודעים על קובנטרי הם יחליפו את הצופן.
כאן עמד צ"רצ"יל בדילמה איומה.
אם הוא לא יעשה כלום אז אלפי אזרחים יהרגו.
אם הוא יורה על פינוי אזרחים ,הגרמנים ישנו את הצופן ויפציצו עיר אחרת בזמן אחר.
מעבר לכך האפשרות לצותת לגרמנים היא למעשה כלי אסטרטגי שיכול לחסוך
חיי עשרות אלפי אנשים ולהכריע את המלחמה.
צ"רצ"יל התלבט האם לשתף את קבינט המלחמה שלו בהתלבטות הקיימת מבלי
למסור את מקור המידע.
אחרי ייסורי נפש רבים בין הלב ובין הראש הוא החליט לא לשתף אף אחד.
ההחלטה הייתה שאסור בשום מקרה לחשוף את הסוד.
בספר הזיכרונות שלו אחרי המלחמה מציין צ"רצ"יל כי זו הייתה ההחלטה הקשה ביותר
שנאלץ לקבל בזמן המלחמה.
בשעות שלפני ההפצצה החליט צ"רצ"יל להשתכר עד איבוד הכרה.
הוא בחר בדרך של ניתוק כך שהוא לא יהיה זה שישמע על האסון שצפוי.
הוא גם חשש שהוא לא יוכל לשחק כאילו שהוא מופתע.
קובנטרי נהרסה כמעט כולה, 2000 הרוגים, 10,000 פצועים. עשרות אלפי אנשים איבדו את בתיהם.
למחרת הבטיח צ"רצ"יל לעמו שיום התשלום על קובנטרי עוד יגיע.
פברואר 1945.
גרמניה הנאצית על סף קריסה.
בנות הברית כבר פלשו מהמערב והרוסים נמצאים במזרח גרמניה.
חיל האוויר הגרמני כבר לא קיים.
חילות האוויר של בנות הברית שולטים ללא התנגדות ומפציצים בכל גרמניה.
היטלר כבר עמוק בבונקר בברלין.
הגיעה שעת הנקמה.
נבחרה העיר דרדזן.
התירוצים היו רבים ומגוונים:
1. העיר משמשת כמרכז בתי חרושת.
2. הרוסים מבקשים למנוע מהצבא הגרמני להחיש תגבורות דרך העיר למזרח גרמניה
ועוד ועוד.
אבל הסיבה היתה ברורה- קובנטרי.
במשך 3 ימים. 13-15 לפברואר.
חיל האוויר האמריקאי בשעות היום וחיל האוויר הבריטי בשעות הלילה הביאו ל 72 שעות רצופות של
גיהינום. מעל 60,000 הרוגים (המספר הסופי לא ידוע כי היו אנשים שפשוט נעלמו) , מעל 100,000 פצועים, העיר חרבה לחלוטין.
כאשר פנה מישהו לצ"רצ"יל ושאל על מהות ההפצצה על אזרחים כי המלחמה כבר הוכרעה
צ"רצ"יל לא השפיל מבט ולא התחמק אלא ענה במילה אחת- "קובנטרי".
כיום קובנטרי ודרדזן נמצאות בברית ערים תאומות.
בחודשים יולי-ספטמבר ניסה חיל האוויר הגרמני להכריע את חיל האוויר הבריטי לקראת פלישה
לבריטניה ולא הצליח. (את הסיבות לכישלון אנתח בפעם אחרת).
לאחר שהניסיון להכשיר את הקרקע לפלישה לא הצליח עברו הגרמנים לטקטיקה
של הכנעה מהאוויר.
הרעיון היה להרוג כמה שיותר אזרחים עד שהבריטים ייכנעו.
גם זה לא עבד.
הבריטים ספגו אבידות אבל לא נכנעו ומעבר לכך הם שלחו מטוסים להפציץ את ברלין
וזה בפני עצמו הוציא את הדיקטטור ,שהבטיח לעמו כי בריטניה על סף כניעה, מכליו.
היטלר הזועם ראה כיצד בריטניה מחזיקה מעמד והיה ברור שהחורף רק יסייע לבריטים.
תנאי מזג האוויר בחורף (במיוחד לפני 65 שנים) מבטיחים למעשה הפוגה לבריטניה.
חלון ההזדמנויות לסיים את המלחמה במערב ולפנות ליעד האמיתי ,ברית המועצות,
הלך והתפוגג. במצב הזה ניסה היטלר רעיון חדש.
הוא החליט לרכז מאמץ בעיר אחת, לשלוח מאות מטוסים (הפצצה + יירוט) ,
להרוס אותה עד היסוד וכך להטיל אימה על האזרחים הבריטים כך שבריטניה תיכנע סוף סוף.
העיר שנבחרה היא קובנטרי. עיר בינונית כ 250,000 תושבים במערב בריטניה.
בעיר הזו לא היו תותחי נ"מ , חיל האוויר המלכותי לא היה ערוך בבסיסים בקרבת העיר
ותושבי העיר לא היו מתורגלים כמו תושבי לונדון לרוץ למקלטים מייד עם האזעקה.
הידיעה על הצפוי לקובנטרי היגיעה לצ"רצ"יל.
הידיעה על כוונת הגרמנים הושגה אודות לסוד חשאי שאסור היה שהגרמנים יגלו אותו.
מזה מספר שבועות הצליחו הבריטים לפצח את הצופנים הסודיים ביותר של הגרמנים.
הצלחת פיצוח הצופנים הייתה ידועה למספר מצומצם מאוד של אנשים בבריטניה.
למעשה חוץ מאנשי אותה יחידה שהצליחה לפצח ידע רק צ"רצ"יל על ההצלחה.
עד כדי כך הייתה הסודיות חשובה.
צ"רצ"יל קיבל ידיעות מפוענחות והציג את הידיעות הללו כמגיעות ממקור שהוא מסרב
לחשוף אותו.
במקרה של קובנטרי הידיעה חשפה התייעצות בצמרת הנאצית.
היה ברור כי אם הגרמנים יראו שהבריטים יודעים על קובנטרי הם יחליפו את הצופן.
כאן עמד צ"רצ"יל בדילמה איומה.
אם הוא לא יעשה כלום אז אלפי אזרחים יהרגו.
אם הוא יורה על פינוי אזרחים ,הגרמנים ישנו את הצופן ויפציצו עיר אחרת בזמן אחר.
מעבר לכך האפשרות לצותת לגרמנים היא למעשה כלי אסטרטגי שיכול לחסוך
חיי עשרות אלפי אנשים ולהכריע את המלחמה.
צ"רצ"יל התלבט האם לשתף את קבינט המלחמה שלו בהתלבטות הקיימת מבלי
למסור את מקור המידע.
אחרי ייסורי נפש רבים בין הלב ובין הראש הוא החליט לא לשתף אף אחד.
ההחלטה הייתה שאסור בשום מקרה לחשוף את הסוד.
בספר הזיכרונות שלו אחרי המלחמה מציין צ"רצ"יל כי זו הייתה ההחלטה הקשה ביותר
שנאלץ לקבל בזמן המלחמה.
בשעות שלפני ההפצצה החליט צ"רצ"יל להשתכר עד איבוד הכרה.
הוא בחר בדרך של ניתוק כך שהוא לא יהיה זה שישמע על האסון שצפוי.
הוא גם חשש שהוא לא יוכל לשחק כאילו שהוא מופתע.
קובנטרי נהרסה כמעט כולה, 2000 הרוגים, 10,000 פצועים. עשרות אלפי אנשים איבדו את בתיהם.
למחרת הבטיח צ"רצ"יל לעמו שיום התשלום על קובנטרי עוד יגיע.
פברואר 1945.
גרמניה הנאצית על סף קריסה.
בנות הברית כבר פלשו מהמערב והרוסים נמצאים במזרח גרמניה.
חיל האוויר הגרמני כבר לא קיים.
חילות האוויר של בנות הברית שולטים ללא התנגדות ומפציצים בכל גרמניה.
היטלר כבר עמוק בבונקר בברלין.
הגיעה שעת הנקמה.
נבחרה העיר דרדזן.
התירוצים היו רבים ומגוונים:
1. העיר משמשת כמרכז בתי חרושת.
2. הרוסים מבקשים למנוע מהצבא הגרמני להחיש תגבורות דרך העיר למזרח גרמניה
ועוד ועוד.
אבל הסיבה היתה ברורה- קובנטרי.
במשך 3 ימים. 13-15 לפברואר.
חיל האוויר האמריקאי בשעות היום וחיל האוויר הבריטי בשעות הלילה הביאו ל 72 שעות רצופות של
גיהינום. מעל 60,000 הרוגים (המספר הסופי לא ידוע כי היו אנשים שפשוט נעלמו) , מעל 100,000 פצועים, העיר חרבה לחלוטין.
כאשר פנה מישהו לצ"רצ"יל ושאל על מהות ההפצצה על אזרחים כי המלחמה כבר הוכרעה
צ"רצ"יל לא השפיל מבט ולא התחמק אלא ענה במילה אחת- "קובנטרי".
כיום קובנטרי ודרדזן נמצאות בברית ערים תאומות.
יום שלישי, 12 באפריל 2011
רועה הצאן שמצא את חפירות גבקליטפה
השם הזה לא אומר הרבה לרוב האנשים. משום מה הנושא לא מפורסם. נתקלתי בכך באקראי והחלטתי לבדוק ולחקור. מתברר שישנם הרבה חוקרים שטוענים שאלו החפירות החשובות ביותר בעולם. מברר כי יש בחפירות הללו בכדי לשפוך אור אחר לגמרי על טכנולוגיות בנייה חדשות ומיומנויות לא ידועות משנת 10,000 שנים לפני הספירה. התגליות היו כל כך מדהימות עד כי הארכיאולוג הממונה על החפירה טען אף: כי ההיסטוריה מתחילה במקום זה. לא ניכנס לכל הפרטים אבל נציין כי מדובר בטכנולוגיה שלא קיימת אז ואשר לא ברור איך בכלל היה את הידע ליצור מקדשים, פסלים, מבנים , ציורים , תכשיטים וכדומה בתקופה הזו. הטכנולוגיה הזו הקימה את זמנה באלפי שנים. יש אפילו השערה כי בעלי תבונה כלשהם התיישבו במקום, בנו את מה שבנו ונעלמו. התעלומה קיימת עד היום. כל זה החל בתנומת צהריים של רועה צאן תורכי. בשנת 1994 רועה זאת ביקש לנמנם מתחת לעץ באזור הררי . הוא נתקל באבן מלבנית והבין כי זו לא אבן רגילה. כאשר החלו חוקים מקומיים לחקור את האבן הם גילו כי מדובר אפילו לא בקצה קרחון של תגלית ארכיאולוגית מדהימה. ארכיאולוג גרמני , ד"ר קלאוס שמידט ,שביקר במקום הבין מייד כי זו לא חפירה שגרתית. הוא החל לפתח את החפירה ואחרי כ 15 שנים שנחשף כל המקום התברר כי מדובר בחפירות בעלות חשיבות עולמית. הסיבה שהחפירות הללו לא מפורסמות היא סימני השאלה הרבים שישנם ללא תשובות: מי בנה ? כיצד בנו? היכן השיגו את חומרי הגלם הרבים ? כיצד השיגו את הטכנולוגיה הרבה? להיכן הם נעלמו? התעלומה היא אף יותר גדולה מהפסלים המפורסמים שבאיי הפסחא זה הממצא של יישוב אנושי הקדום ביותר שקיים ומקדים את זמנו בקרוב ל 10,000 שנים. אם מישהו נוסע לטורכיה אז כדאי לעשות סיור במקום. האתר נמצא בדרום מזרח המדינה.
300 הגיבורים שלחמו בצל.
לפני שניגש לעיקר מספר מילות רקע. במאה ה 5 לפני הספירה התחוללו קרבות בין הפרסים ליוונים על השליטה באירופה. הפרסים היו צבא מאוחד ואילו היונים היו ערי מדינות שביום יום נלחמו בניהן על השליטה ביון (במיוחד מדובר על שתי היריבות הגדולות אתונה וספרטה) אבל ידעו תמיד להתאחד מול הפרסים. סדרת הקרבות בין היונים לפרסים קבעה את עליונות המערב (אירופה) על פני המזרח (אסיה) שנמשכת עד היום. זו אחת הסיבות להתרסה שקיימת באיראן כלפי המערב אבל על כך בפעם אחרת. בסדרת קרבות זו היו מספר קרבות שאני אציין , כרגע אני אתמקד בקרב "תרמופילאי". תרמופילאי הוא מעבר יבשתי מוקף הרים בצפון יוון. בצבא הפרסי נחת ביוון בשנת 480 לפני הספירה והחל מייד בצעדה מהירה לעבר הערים היוניות בכמה ראשים תוך ניצול העובדה שהיוונים עדיין לא התארגנו בברית צבאית. הדבר החשוב שהיוונים נזקקו לו היה זמן. בהתייעצות צבאית הוחלט כי המעבר היבשתי הצר ,תרמופילאי, הוא אחד הנקודות הנוחות לעכב את הפרסים. רוחב המעבר הינו 100-200 מטרים בלבד והוא מוקף הרים. מלך ספרטה ,ליאונידיאס, בחר 300 לוחמים מובחרים והתמקם במעבר תרמופילאי. מולו הופיע צבא שמנה מעל 7000 לוחמים. הפרסים זלזלו בכוח המועט והציעו למלך להיכנע. שליח פרסי שנשלח אמר למלך ספרטה: "יש לנו כוח רב ואם נירה חיצים אליכם החיצים יכסו את אור השמש במעבר הצר" תשובתו של המלך הייתה חד משמעית: "אם תכסו את אור השמש נלחם בצל" היוונים החזיקו 3 ימים מעמד בקרבות פנים מול אוייב שהיה רב מהם ביחס של 1 ל 25 הקרב הוכרע אחרי שבוגד גילה לפרסים על שביל צר שמאפשר לאגף את המעבר וכך היוונים נאלצו להילחם בשני חזיתות. כל היוונים נפלו בקרב ואיתם מעל 3000 פרסים הרוגים. קרב זה נחשב עד היום כמיתוס ביוון. הפרסים המשיכו אחרי הקרב אבל מצאו מולם כוחות יוונים מוכנים ורעננים ועל המשך הקרבות בפעם אחרת.
הגדה של פסח להורדה
להלן קישורים להורדת הגדות של פסח. חג שמח ============================================================ http://www.hebrewbooks.org/usp004-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%94_%d7%a9%d7%9c_%d7%a4%d7%a1%d7%97?gclid=CO2gu-D1lqgCFQRP4QodqT9LCw ================================================================ http://he.wikisource.org/wiki/%D7%94%D7%92%D7%93%D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%A4%D7%A1%D7%97_(%D7%90%D7%A9%D7%9B%D7%A0%D7%96%D7%99_%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%93) ================================================================== http://www.info.org.il/haggadah_hebrew.shtml .===================================================================== http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/487380 ======================================================== http://www.agn.co.il/ ======================================================== http://www.zooma.co.il/specials_inside.aspx?coverid=91
יום שני, 11 באפריל 2011
בזמן שכולם משבחים את כיפת ברזל \אורי גנני
ראיון שובר שתיקה בתכנית "העולם הבוקר" בערוץ 2 על עובדות, שמערכת הביטחון , הפוליטיקאים ורובה של התיקשורת אינם מספרים לנו ( אולי מרוב אופוריה ! ).
http://reshet.ynet.co.il/Shows/Haolam_Haboker/videomarklist,182989/
באופן טבעי ראיון בטלויזיה ( ועוד בשעות הבוקר! ) קצר ואינו מתמצת את הנושא.
להלן כמה נקודות שכדאי להדגיש :
1. מערכת הלייזר פועלת במהירות האור כך שעל כל פצמ"ר, פגז, טיל או רקטה ולו המהירים ביותר, היא ננעלת ושורפת את הראש הקרבי ( רש"ק) שלו. ( משל לנמר התופס את טרפו ואינו עוזב אותו עד שהוא גמור ) יש לזה גם יתרון ייחודי , במקרה שהרש"ק אינו קונבנציונלי. כשיפגע בו טיל מיירט כמו "כיפת ברזל" החומר עלול להתפזר מעל ישוב עם כל ההשלכות.
2. בקונספציה של יירוט באמצעות טילים, יידרש פיתוח מתמיד( כלומר השקעת משאבים וזמן ) של המערכת כדי להתאים אותה לשיפורים שהאויב עורך בטילים והרקטות שלו ( ראה דוגמת חץ 2, 3 ... ). מערכות הלייזר הן הנשק העתידי, שגם הוא עשוי להידרש לשיפורים והתאמות אולם לא באותו הקצב ואותם משאבים.
3. במידה ומדינת ישראל תרצה להכין מיירטי "כיפת ברזל" כנגד האיומים הפוטנציאליים במקרה של מלחמה, גם בעלות של 40,000$ ליח' המוטית ,כנראה כלפי מטה, לא יספיק כל תקציב המדינה.
במידה ותכין כמות הרבה יותר קטנה, עליה מדובר, הרי שבמקרה של מלחמה ישנו סיכוי סביר , שמהר מאד ייגמר המלאי עם כל ההשלכות של הפקרת העורף ללא הגנה תוך כדי לחימה...
4. ל"זריקה לפח" של המערכת ( "נאוטילוס" ) שפותחה ונוסתה ושל טכנולוגיית העתיד של יירוט באמצעות מערכות הלייזר, תהיה השלכה של פיגור עתידי, כשמדינת ישראל מתי שהוא תחליט בכ"ז ל"קפוץ" טכנולוגית ...
אורי גנני
http://reshet.ynet.co.il/Shows/Haolam_Haboker/videomarklist,182989/
באופן טבעי ראיון בטלויזיה ( ועוד בשעות הבוקר! ) קצר ואינו מתמצת את הנושא.
להלן כמה נקודות שכדאי להדגיש :
1. מערכת הלייזר פועלת במהירות האור כך שעל כל פצמ"ר, פגז, טיל או רקטה ולו המהירים ביותר, היא ננעלת ושורפת את הראש הקרבי ( רש"ק) שלו. ( משל לנמר התופס את טרפו ואינו עוזב אותו עד שהוא גמור ) יש לזה גם יתרון ייחודי , במקרה שהרש"ק אינו קונבנציונלי. כשיפגע בו טיל מיירט כמו "כיפת ברזל" החומר עלול להתפזר מעל ישוב עם כל ההשלכות.
2. בקונספציה של יירוט באמצעות טילים, יידרש פיתוח מתמיד( כלומר השקעת משאבים וזמן ) של המערכת כדי להתאים אותה לשיפורים שהאויב עורך בטילים והרקטות שלו ( ראה דוגמת חץ 2, 3 ... ). מערכות הלייזר הן הנשק העתידי, שגם הוא עשוי להידרש לשיפורים והתאמות אולם לא באותו הקצב ואותם משאבים.
3. במידה ומדינת ישראל תרצה להכין מיירטי "כיפת ברזל" כנגד האיומים הפוטנציאליים במקרה של מלחמה, גם בעלות של 40,000$ ליח' המוטית ,כנראה כלפי מטה, לא יספיק כל תקציב המדינה.
במידה ותכין כמות הרבה יותר קטנה, עליה מדובר, הרי שבמקרה של מלחמה ישנו סיכוי סביר , שמהר מאד ייגמר המלאי עם כל ההשלכות של הפקרת העורף ללא הגנה תוך כדי לחימה...
4. ל"זריקה לפח" של המערכת ( "נאוטילוס" ) שפותחה ונוסתה ושל טכנולוגיית העתיד של יירוט באמצעות מערכות הלייזר, תהיה השלכה של פיגור עתידי, כשמדינת ישראל מתי שהוא תחליט בכ"ז ל"קפוץ" טכנולוגית ...
אורי גנני
יום ראשון, 10 באפריל 2011
הטמפלרים
הטמפלרים היו זרם של התנועה הפרוטסטנטית מגרמניה אשר התיישבו בארץ בסוף המאה ה 19.
הם האמינו כי ע"י התיישבות בארץ הקודש הם יזרזו את ביאת המשיח.
הם הקימו מספר מושבות כמו בית לחם הגלילית ולדהיים ועוד וגם הקימו שכונות בערים גדולות
בחיפה,יפו ובירושלים –שכונות אלו כונו בכל עיר "המושבה הגרמנית".
הטמפלרים שמרו לאורך השנים על ניטרליות בסכסוך ההולך ומסלים בין היהודים לערבים.
מלחמת העולם הראשונה לא השפיעה עליהם היות והתורכים שלטו בארץ.
(גרמניה ותורכייה היו בעלות ברית)
כאשר הבריטים השתלטו על הארץ הונח היסוד לבעיות של הטמפלרים.
ככל שהמתיחות באירופה גברה כך באופן טבעי מצאו עצמם הטמפלרים מוכרזים כאוייבים
בעיני הבריטים והיהודים.
הטמפלרים נחשדו כגייס חמישי ולכן בזמן מלחמת העולם השנייה גורשו מרביתם מהארץ וחלקם נעצרו ע"י הבריטים והושמו במחנות מעצר.
הטמפלרים תמכו באופן טבעי במולדתם (גרמניה) וכאשר התגייסו לצבא הנאצי השתמשו בידע שלהם על הארץ. לשיא שלילי הגיעו הדברים כאשר צנחנים טמפלרים הוצנחו ארצה והיו אמורים בסיוע ערבי
להרעיל את מקורות הירקון בראש העין ולגרום ל 250,000 הרוגים.
מבצע זה שכונה "מבצע אטלס" התגלה והחולייה שהייתה מורכבת , כאמור, מגרמנים-טמפלרים וערבים
נעצרה.
אחרי המלחמה שהתבררו מימדי השואה היה ברור שאין אפשרות להחזיר את הגלגל אחורה
ואחרוני הטמפלרים גורשו.
(הטמפלרים הבודדים שנשארו בארץ סבלו מרדיפות ואף היה רצח בשנת 1946 של אחד הטמפלרים.)
רוב בתי הטמפלרים הופקעו ונמצאים ברשות המדינה, חלק נקנו ע"י אנשים פרטיים.
(הקריה בת"א נמצאת למעשה בתוך "המושבה הגרמנית" של ת"א-יפו.)
במסגרת הסדר השילומים עם גרמניה נלקח בחשבון גם הפיצויים שמגיעים לטמפלרים
ויורשיהם קיבלו פיצויים ממדינת ישראל.
ב"מושבות הגרמניות" בערים ובישובי הטמפלרים לשעבר (אלוני אבא,,בית לחם הגלילית)
ניתן לראות את מבני המגורים הישנים וכנסיות פרוטסטנטיות במקומות הללו.
פירוט יתר ניתן למצוא בקישור הבא:
http://www.e-mago.co.il/news/40.htm
הם האמינו כי ע"י התיישבות בארץ הקודש הם יזרזו את ביאת המשיח.
הם הקימו מספר מושבות כמו בית לחם הגלילית ולדהיים ועוד וגם הקימו שכונות בערים גדולות
בחיפה,יפו ובירושלים –שכונות אלו כונו בכל עיר "המושבה הגרמנית".
הטמפלרים שמרו לאורך השנים על ניטרליות בסכסוך ההולך ומסלים בין היהודים לערבים.
מלחמת העולם הראשונה לא השפיעה עליהם היות והתורכים שלטו בארץ.
(גרמניה ותורכייה היו בעלות ברית)
כאשר הבריטים השתלטו על הארץ הונח היסוד לבעיות של הטמפלרים.
ככל שהמתיחות באירופה גברה כך באופן טבעי מצאו עצמם הטמפלרים מוכרזים כאוייבים
בעיני הבריטים והיהודים.
הטמפלרים נחשדו כגייס חמישי ולכן בזמן מלחמת העולם השנייה גורשו מרביתם מהארץ וחלקם נעצרו ע"י הבריטים והושמו במחנות מעצר.
הטמפלרים תמכו באופן טבעי במולדתם (גרמניה) וכאשר התגייסו לצבא הנאצי השתמשו בידע שלהם על הארץ. לשיא שלילי הגיעו הדברים כאשר צנחנים טמפלרים הוצנחו ארצה והיו אמורים בסיוע ערבי
להרעיל את מקורות הירקון בראש העין ולגרום ל 250,000 הרוגים.
מבצע זה שכונה "מבצע אטלס" התגלה והחולייה שהייתה מורכבת , כאמור, מגרמנים-טמפלרים וערבים
נעצרה.
אחרי המלחמה שהתבררו מימדי השואה היה ברור שאין אפשרות להחזיר את הגלגל אחורה
ואחרוני הטמפלרים גורשו.
(הטמפלרים הבודדים שנשארו בארץ סבלו מרדיפות ואף היה רצח בשנת 1946 של אחד הטמפלרים.)
רוב בתי הטמפלרים הופקעו ונמצאים ברשות המדינה, חלק נקנו ע"י אנשים פרטיים.
(הקריה בת"א נמצאת למעשה בתוך "המושבה הגרמנית" של ת"א-יפו.)
במסגרת הסדר השילומים עם גרמניה נלקח בחשבון גם הפיצויים שמגיעים לטמפלרים
ויורשיהם קיבלו פיצויים ממדינת ישראל.
ב"מושבות הגרמניות" בערים ובישובי הטמפלרים לשעבר (אלוני אבא,,בית לחם הגלילית)
ניתן לראות את מבני המגורים הישנים וכנסיות פרוטסטנטיות במקומות הללו.
פירוט יתר ניתן למצוא בקישור הבא:
http://www.e-mago.co.il/news/40.htm
האיש שהוצא להורג לפני אייכמן.
אם נשאל אנשים מי הוצא להורג במדינת ישראל נקבל את השם של אייכמן נראה שכל אחד במדינה יודע על כך. סדר גודל של 99% לפחות. פחות מ 1% יודעים שאייכמן היה האדם השני שהוצא להורג. הייתה עוד פרשה של הוצאה להורג. את הפרשה הזו מנסים להשתיק היות ומדובר בפרשה שכל צדדיה לא מוסיפים כבוד למדינת ישראל כמדינת חוק ולכל מי שהיה מעורב בפרשה. האיש שהוצא להורג היה מאיר טוביאנסקי והדבר היה ביוני 1948. הוא היה חבר הגנה והשתתף מטעמה במאורעות של 1936-1939 , במלחמת העולם השנייה התגייס על פי פקודה לצבא הבריטי ונלחם. אחרי המלחמה היה קצין בהגנה , מונה למפקד בסיס של ההגנה בירושלים ונטל חלק במלחמת השחרור עד הוצאתו להורג. טוביאנסקי היה מהנדס חשמל במקצועו וב 1947 הועסק בחברת החשמל בירושלים וזאת במקביל לפעילותו בהגנה. ועכשיו לפרשה: בזמן מלחמת השחרור נפגעו מספר מקומות אסטרטגים של מיים והיה חשד כי הבריטים העבירו לערבים מסמך המכיל את המיקום של מקומות אסטרטגים אלו. נפל חשד על טוביאנסקי שכן הוא היה בקשר עם הבריטים בעבודתו האזרחית בחברת חשמל וכן בהיותו מפקד בסיס של ההגנה בירושלים. טוביאנסקי נקרא לישיבה במשרדי המודיעין בת"א. שם הוא עבר חקירה תוך כדי "הפעלת לחץ פיזי מתון" והוא הודה כי הוא העביר מסמך לבריטים המכיל את תעלות החשמל שצריך לחפור במסגרת ביצוע עבודות של חברת החשמל. ההסבר שלו שהוא היה חייב להעביר את המסמך לבריטים במסגרת עבודתו כמו גם הטענה (שהוכחה לאחר מכן כנכונה) שאין במסמך כל התייחסות למים לא הועילו לו. הוא הועמד למשפט שדה. השופטים היו אותם אנשים שחקרו אותו מקודם, סניגור לא היה ופסק הדין היה מהיר- מוות. הוא הוצא להורג מידית וגופתו נקברה מבלי שניתנה הודעה למשפחתו או חבריו. אלמנתו ניסתה לברר במשך חודשים מה עלה בגורלו ולא ניתנה לה תשובה. הדבר היה ידוע למספר מצומצם מאוד של אנשים שמטבע הדברים שמרו את הדבר בסוד במיוחד שהתברר כי הם טעו. אחרי מספר חודשים התגלתה גופה ובחקירה התברר שזו גופתו של מעביר הידיעה לערבים. ערבי ישראלי שגם הוא זכה לאותו טיפול אצל אותם חוקרי מודיעין. בעקבות כך התברר מה עלה בגורלו של טוביאנסקי. בן גוריון כתב ביוני 1949 ,שנה אחרי המשפט, מכתב לאלמנתו של טוביאנסקי במכתב מזכה בן גוריון את טוביאנסקי מכל אשמה. טוביאנסקי הועלה לדרגת סרן אחרי מותו ,נקבר בטקס צבאי מלא בבית העלמין הצבאי בהר הרצל והוכר כמובן חלל צה"ל. באשר לאנשי המודיעין שרצחו את טוביאנסקי, (אין דרך לתאר משפט שדה מהיר ללא עדויות וללא מתן אפשרות להתגונן אלא רק כרצח) לא נעשה צדק. הם ננזפו בלבד, הקריירה שלהם לא נפגעה ואחד מהם ,בנימין ג"יבלי, אף הגיע לדרגת ראש אמ"ן. ולמרבה אירונייה מונה כיו"ר חברת החשמל בשנת 1986 (מעניין אם הוא השתתף בטקס שנערך לזיכרם של עובדי החברה שהם חללי צה"ל אשר טוביאנסקי הוא אחד מהם) פרשה כאובה שמדינת ישראל מנסה להסתיר ולהשכיח.
דוב גולן שהיה כמעט מלך סוריה.
דוב גולן שהיה כמעט מלך סוריה. להלן סיפור על אדם שנקבר בישראל בשם דוב גולן והיה אמור להיות מלך סוריה. עבד אל קאדר אל ג'זירי היה מורד אלג"ירי שהנהיג מרד בצרפתים במאה ה 19. המרד נכשל אולם אל ג"זירי התפרסם ונחשב כסמל ערבי בולט לעצמאות. הצרפתים לא רצו להרוג אותו מחשש לעימות חריף נוסף בארצות המגרב והגיעו איתו להסכם כי הוא יתגורר בצרפת, יקבל אדמות רבות אבל לא ישוב לאלג"יר. וכך היה. לימים אחרי נפילת משטר וישי בסוריה הביאו הצרפתים את נכדו ראזק עבד אל קאדר, לסוריה מתוך כוונה לעשותו מלך סוריה. ב 1946 כאשר הצרפתים ובעקבותיהם הבריטים עזבו את סוריה נמלט ראזק עבד אל קאדר מסוריה ומצא מקלט בקרב הישוב היהודי בישראל. הוא התיידד עם אנשי ההגנה. התגורר תקופה מסוימת ברחובות ושינה את שמו לדוב גולן (כפי הנראה להסתיר את שמו הערבי המקורי). הוא הכיר בישראל יהודייה גרושה בשם סלינה, שהייתה אם לילדה, והתגוררה בקיבוץ חצור. כאשר החליט לחזור לצרפת, לקח אותה אתו, והם חיו בטירה המפוארת של המשפחה. כאשר אלג"יר קיבלה עצמאות הוא ביקר שם אולם במהלך הביקור נעצר ושוחרר לאחר מאמצים דיפלומטים רבים. סלינה ששהתה איתו בביקור לא שוחררה וכפי הנראה נרצחה בכלא האלג"יראי. "דוב גולן" חזר לצרפת לאחר המעצר. בצרפת הכיר רופאה יהודייה, התחתן איתה והשתקע בישראל. הוא התגורר תקופה מסויימת במגדל ונקבר בקיבוץ אפיקים. חשבו מה היה מצבנו אם הוא מתמנה למלך סוריה.
החטא ועונשו גרסת המצרים הקדמונים
לקראת פסח אני רוצה להתייחס למצרים הקדמונים.
אני מתעלם מהנקודה הרגשית והדתית ומתייחס רק לנקודה ההיסטורית של אבותינו במצריים.
מדובר על מיעוט שסבל מרדיפות קשות, גזירות כלכליות ופרעות.
בהיסטוריה ,בהרבה מקרים, הגלגל מסתובב ב 180 מעלות.
מדובר לא רק במקרה הזה שאני ארחיב עליו אלא במקרים רבים שבפעמים אחרות אתייחס
אליהם כמו סיפורם של הוויקינגים, הספרדים ועוד.
כרגע נתמקד במצרים הקדמונים.
לשם ההתחלה נאמר שהמצרים של היום אינם אבותיהם של המצרים בוני הפירמידות.
רובה הגדול של אוכלוסיית מצריים הם צאצאים של פולשים ,שבטים מוסלמיים מסעודיה
, מעיראק , מארצות המגרב ועוד.
המצרים הקדמונים הפכו למיעוט בארצם ובדתם.
המצרים הקדמונים הם אבותיהם של הקופטים במצריים.
זה מיעוט נוצרי שמהווה כ 10% מהאוכלוסייה המצרית.
המילה קופט היא עיוות של המילה קיפט שהיא עיוות של המילה איגיפט כלומר מצריים.
הנצרות היגיעה למצריים בסוף המאה הראשונה אבל התפתחה שם בצורה שונה.
אחרי ניסיונות של הכנסייה ברומא לאחד את כל הנוצרים לפי הנצרות הקתולית
הוכרזה הכנסייה הקופטית בשנת 481 ככופרים.
הקופטים לא מרדו באימפריה הרומית ולכן לא נשלחו יחידות צבא לכבוש את מצריים.
היה נוח לקיסר הרומי השקט במצריים ואם הם מעדיפים להיות נוצרים קופטים אז שיבושם להם.
מאז הקופטים הם כת נוצרית ייחודית הקיימת רק במצריים.
כלומר זה מעגל הבידוד הראשוני שלהם.
כאשר החל הכיבוש המוסלמי החל מעגל הבידוד השני.
כידוע אצל המוסלמים- דין מוחמד בסייף.
המוסלמים החלו ,כדרכם, לאסלם בכוח את הקופטים.
חלק מהקופטים נרצחו, חלק ברחו ונטמעו בארצות השכנות, חלק התאסלמו וחלק נשארו קופטים.
לא יצאו למסעות צלב להגן על הקופטים כי הם הרי לא נוצרים אמיתיים כפי שהכנסייה כבר הודיעה.
הקופטים נזנחו ונשארו תלויים בחסדי המוסלמים מאז
כאשר הבריטים כבשו את מצריים הואשמו הקופטים כמשתפי פעולה עם הבריטים בהיותם נוצרים.
הקופטים שמשו פקידים באדמיניסטרציה הבריטים בהיותם משכילים יותר מהמוסלמים
וחלק מהם גם היו בצבא הבריטי מכיוון שהבריטים עודדו מיעוטים להתגייס לצבא.
כאשר הבריטים יצאו ממצרים שוב הקופטים נזנחו ונשארו תלויים בחסדי המוסלמים
הקופטים נכנסו שלא מרצונם למאבק בין המוסלמים הקיצונים לאירופה (המערב).
האם הם מוסלמים? לא
האם הם מערבים? לא
באירופה רואים אותם כערבים.
הערבים רואים אותם כאירופים.
ככל שהלהט הערבי או המוסלמי גובר כך חשים את הקופטים אי נוחות.
כל זה הם חשים בארץ שפעם הם היו הרוב השולט.
כאשר היו הפגנות נגד השלטון הבריטי במצריים שרפו המוסלמים בתים של הקופטים כי הם נוצרים.
כאשר בריטניה וצרפת שתפו פעולה עם ישראל במלחמת סיני 1956 היו פרעות בקופטים כי הם נוצרים.
כאשר יש טענות לישראל גם כן הקופטים מעורבים בכך.
לפי "ההיגיון" של המוסלמים או של הלאומנים הערבים ישראל כלומר המערב אשמים בכל הצרות
ולכן מקומם של הקופטים לא נעדר מכל תחושה אנטי ישראלית ו\או מערבית במצריים.
מניעת תעסוקה, רדיפות, החרמת רכוש, פוגרומים זה גורלם של הקופטים.
מרוב שולט שרדף והיציק למיעוט הם הפכו למיעוט שסובל מרדיפות.
כלומר שינוי של 180 מעלות.
אולי זה יהווה לקח לכולם- מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
סופו של הגלגל להסתובב.
אני מתעלם מהנקודה הרגשית והדתית ומתייחס רק לנקודה ההיסטורית של אבותינו במצריים.
מדובר על מיעוט שסבל מרדיפות קשות, גזירות כלכליות ופרעות.
בהיסטוריה ,בהרבה מקרים, הגלגל מסתובב ב 180 מעלות.
מדובר לא רק במקרה הזה שאני ארחיב עליו אלא במקרים רבים שבפעמים אחרות אתייחס
אליהם כמו סיפורם של הוויקינגים, הספרדים ועוד.
כרגע נתמקד במצרים הקדמונים.
לשם ההתחלה נאמר שהמצרים של היום אינם אבותיהם של המצרים בוני הפירמידות.
רובה הגדול של אוכלוסיית מצריים הם צאצאים של פולשים ,שבטים מוסלמיים מסעודיה
, מעיראק , מארצות המגרב ועוד.
המצרים הקדמונים הפכו למיעוט בארצם ובדתם.
המצרים הקדמונים הם אבותיהם של הקופטים במצריים.
זה מיעוט נוצרי שמהווה כ 10% מהאוכלוסייה המצרית.
המילה קופט היא עיוות של המילה קיפט שהיא עיוות של המילה איגיפט כלומר מצריים.
הנצרות היגיעה למצריים בסוף המאה הראשונה אבל התפתחה שם בצורה שונה.
אחרי ניסיונות של הכנסייה ברומא לאחד את כל הנוצרים לפי הנצרות הקתולית
הוכרזה הכנסייה הקופטית בשנת 481 ככופרים.
הקופטים לא מרדו באימפריה הרומית ולכן לא נשלחו יחידות צבא לכבוש את מצריים.
היה נוח לקיסר הרומי השקט במצריים ואם הם מעדיפים להיות נוצרים קופטים אז שיבושם להם.
מאז הקופטים הם כת נוצרית ייחודית הקיימת רק במצריים.
כלומר זה מעגל הבידוד הראשוני שלהם.
כאשר החל הכיבוש המוסלמי החל מעגל הבידוד השני.
כידוע אצל המוסלמים- דין מוחמד בסייף.
המוסלמים החלו ,כדרכם, לאסלם בכוח את הקופטים.
חלק מהקופטים נרצחו, חלק ברחו ונטמעו בארצות השכנות, חלק התאסלמו וחלק נשארו קופטים.
לא יצאו למסעות צלב להגן על הקופטים כי הם הרי לא נוצרים אמיתיים כפי שהכנסייה כבר הודיעה.
הקופטים נזנחו ונשארו תלויים בחסדי המוסלמים מאז
כאשר הבריטים כבשו את מצריים הואשמו הקופטים כמשתפי פעולה עם הבריטים בהיותם נוצרים.
הקופטים שמשו פקידים באדמיניסטרציה הבריטים בהיותם משכילים יותר מהמוסלמים
וחלק מהם גם היו בצבא הבריטי מכיוון שהבריטים עודדו מיעוטים להתגייס לצבא.
כאשר הבריטים יצאו ממצרים שוב הקופטים נזנחו ונשארו תלויים בחסדי המוסלמים
הקופטים נכנסו שלא מרצונם למאבק בין המוסלמים הקיצונים לאירופה (המערב).
האם הם מוסלמים? לא
האם הם מערבים? לא
באירופה רואים אותם כערבים.
הערבים רואים אותם כאירופים.
ככל שהלהט הערבי או המוסלמי גובר כך חשים את הקופטים אי נוחות.
כל זה הם חשים בארץ שפעם הם היו הרוב השולט.
כאשר היו הפגנות נגד השלטון הבריטי במצריים שרפו המוסלמים בתים של הקופטים כי הם נוצרים.
כאשר בריטניה וצרפת שתפו פעולה עם ישראל במלחמת סיני 1956 היו פרעות בקופטים כי הם נוצרים.
כאשר יש טענות לישראל גם כן הקופטים מעורבים בכך.
לפי "ההיגיון" של המוסלמים או של הלאומנים הערבים ישראל כלומר המערב אשמים בכל הצרות
ולכן מקומם של הקופטים לא נעדר מכל תחושה אנטי ישראלית ו\או מערבית במצריים.
מניעת תעסוקה, רדיפות, החרמת רכוש, פוגרומים זה גורלם של הקופטים.
מרוב שולט שרדף והיציק למיעוט הם הפכו למיעוט שסובל מרדיפות.
כלומר שינוי של 180 מעלות.
אולי זה יהווה לקח לכולם- מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
סופו של הגלגל להסתובב.
הירשם ל-
רשומות (Atom)