ישראל והאיום האיראני.

להלן מאמר של אורי גנני ובסיום הערות שלי:

בתכנית הרדיו השבועית " רצועת הביטחון" בגלי צה"ל הופיע "מומחה" שניסה להרגיע, שבניגוד לכ - 100,000 הרוגים בהירושימה, בת"א ייהרגו רק כ - 25,000 אם תיפול בה פצצה גרעינית. זה מאד " הרגיע" אותי כמי שיש לו ילדים, נכדים, קרובים וחברים באיזור ת"א והמרכז וכמי שדואג למדינתנו היחידה ומבין , בניגוד לאותו "מומחה", מה פרוש פגיעה כזאת לעתידנו באיזור ובכלל. איני מתנחם, כמובן, גם בעובדה שיש לנו , אולי, יכולות וכלים לתגובה שתכאיב מאד ,אולי, בלשון המעטה,למתקיפים...
כדאי לזכור, שלמרות הטענה, שהאיום הנשקף מאיראן הוא גם למדינות ערב המתונות, למדינות אירופה וגם לאינטרסים של ארה"ב, הרי שמדינתנו נמצאת ב"צלב" של הכוונת ועבורנו זה איום קיומי. כפי שכבר צוין, הרי שמדינת ישראל ניתנה לנו כמעט בצורה מקרית כנכס למשמורת עבורנו ועבור העם היהודי בכלל. איננו רשאים להמר ולקחת על עצמנו שום סיכון ביחס לעתידה.
נוכחנו בעבר בשואה אולם גם , להבדיל אלף אלפי הבדלות, במלחמת ששת הימים שבשעת מבחן אנחנו כמעט לבד. אינני מדבר רק על מדינות העולם אולם גם על ידידתנו ובת בריתנו ארה"ב. הדברים מתחזקים כיום עוד יותר כשקם שם "מלך חדש שלא ידע את יוסף..." שאינו מחוייב לנו באופן אמיתי ועושה ניסיונות , שיהיו על גבנו, להתקרבות ולפיוס עם אויבינו.
האימרה, ש"מי שלא דואג לעצמו, אף אחד לא ידאג לו" כדאי שתעמוד מול עינינו בכל רגע ובכל בית במדינתנו ללא הבדל בהשקפת עולם, עדה ומוצא. ה"צלב" אינו מבחין בינינו במיוחד כשה"קמים להשמידנו" הם לא תמיד רוצים להיות וגם אינם הצלפים המצטיינים בעולם. נוכחנו במלחמת לבנון השניה כשפגעו בכפרים ערביים בגליל. אינני מדבר כבר על ה"צ'מברלינים" מבני עמנו והאחרים שניסו להתפשר או לעשות "עיסקות" עם המשטר הנאצי ומרעיו.
כשאני אומר שאנחנו צריכים לדאוג לעצמנו אז נשאלת השאלה : האם אנחנו עושים את כל מה שביכולתנו כדי למנוע את התרחיש הגרוע האפשרי ותשובתי היא: לא!!
את מאמרו: "האם צה"ל ערוך להתמודד במלחמה סדירה עם מדינות ערב?" מסכם פרופ' זקי שלום – חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, חוקר במכון למורשת בן גוריון ומרצה באוניברסיטת בן גוריון שבנגב – במילים הבאות: " לנגד עינינו הולכת ונוצרת מציאות ביטחונית קשה וחמורה, שספק אם למדינת ישראל – על בסיס הערכותה הביטחונית הנוכחית – יש מענה הולם לה. סימן שאלה כבד עוד יותר מרחף על הסיכוי שישראל תצא מעימות כזה כשידה על העליונה". למסקנתו במאמר הגיע פרופ' שלום על סמך ניתוח האיומים הקונבנציונליים על מדינת ישראל מבלי להתיחס כלל לאיום הגרעיני האיראני, שמחזק, לדעתי, את מסקנתו
עשרת מונים.
ב"כנס מכון פישר למחקר אסטרטגי אויר וחלל", שנערך לאחרונה, השתמע מדברי מפקד חיל האויר, שמדינת ישראל אינה מוגנת כראוי לאיומי רקטות וטילים מאחר ומערכת "שרביט קסמים" , "שאמורה לספק מענה לטילים לטווח בינוני- ארוך... כניסתה צפויה לחול בעוד כמספר שנים". "להפעלתה של מערכת ה"חץ 3 " .. יידרש זמן רב יותר".
מדברי הרצל בודינגר, מפקד חיל האויר לשעבר, בכנס אפשר היה להבין שישראל נמצאת בפיגור רב במתן מענה לבעיית הטילים וכי מקבלי ההחלטות בארץ "נרדמו" מול התעצמות אויבינו בהנחתם שחיל האויר יוכל לתת מענה מספק למרות שברור כבר כיום שכוח אוירי אינו פתרון לאיומי הטילים.
גם הוא וגם דוד עברי בדעה שמערכת הביטחון עשתה טעות קשה כשהחליטה לוותר על ההצטיידות במערכות היירוט באמצעות קרני לייזר ועל טכנולוגיה עתידית חשובה בתחום זה.
להרצאה של ד"ר עודד עמיחי מעמותת "מגן לעורף" – המומחה בארץ למערכות יירוט הנ"ל , הייתה תהודה גבוהה שהתבטאה בשאלות והערות המשתתפים בכנס. המשותף לרובם ולרבים אחרים , שנחשפו לפרשה, היא תדהמה לנוכח העובדה שטכנולוגיה שהושוותה לזאת של הרדאר במלחמת העולם השניה, "נזרקת לפח".
כרקע למסקנותי, שיפורטו בהמשך, חשוב להדגיש את העובדות הבאות:
1. לאור העליונות האוירית המוחלטת של חיל האויר הישראלי, הן בציוד אולם בעיקר בכוח האדם, שהוכחה בכל מלחמות ישראל , הפסיקו אויבינו , כמעט, להצטייד במטוסים.
2. הדגש בהכנותיהם למלחמה עבר לתחום הטילים והרקטות המכוונים אלינו הן ע"י סוריה ואיראן כמדינות והן ע"י החיזבאללה והחמאס כארגוני טרור.
3. מרכזי האוכלוסיה, בסיסי צה"ל , שדות התעופה, אזורי התעשיה והמחקר ,הצמתים המרכזיים והישובים בחזית ובעורף מטווחים ויהוו מטרות לעשרות אלפי הטילים והרקטות בנוסף לפגזי התותחים והמרגמות. הכל בהתאם לחשיבותם ולטווח מהגבול.
4. מאז מלחמת יום הכיפורים מימד ההרתעה של מדינת ישראל כלפי אויבינו הולך ונחלש.



5. כושר הספיגה של העורף לאבידות הולך ופוחת ממלחמה למלחמה וממבצע למבצע.
6. התמיכה הבי"ל במדינת ישראל נחלשת מיום ליום.
7. במקביל להמשך פיתוח הגרעין האיראני והצטיידותם בטילים משופרים וארוכי טווח עם כושר נשיאה, ירכשו אויבינו מערכות מתקדמות ליירוט מטוסים, שיפגעו אנושות בעליונות חיל האויר הישראלי. ראה מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים.
מסקנות:
א. הפער על ציר הזמן כיום בין עליונותנו האוירית לבין האיומים על המדינה נמצא כיום בשיאו ויילך ויצטמצם מיום ליום לכדי סיכון קיומי למדינה.
ב. על מדינת ישראל להחליט חד צדדית ולצאת למתקפת פתע אוירית להשמדת מתקני הגרעין, מפעלי ייצור הטילים והתשתיות הלוגיסטיות והתקשורתיות של איראן תוך פגיעה קשה בכל מי שינסה להפריע לפעולה.
ג. איום, כולל אפשרות בלית ברירה גם הסרת העמימות של היכולות שלנו, בפגיעה קשה ביותר בכל מדינה שתאיים בתגובה צבאית על הפעולה ההגנתית שהתבצעה ע"י מדינת ישראל.
ד. מתקפת הסברה תקשורתית - גם בבית וגם בחו"ל - על הסיבות לפעולה. מתקפה, שאחריה, אני מאמין, שאולי לא מיידית , יבינו ויברכו אותנו, אולי מבלי להודות בכך, גם מדינות ערב המתונות , גם מדינות המערב וארה"ב ביניהן. בבית, יפגינו גופי השמאל ויפי הנפש אולם , כפי שהיה לאחר תקיפת הכור העירקי, הם יבינו ובדיעבד אף יודו לחיל האויר וצה"ל ואפילו... לבנימין נתניהו, על האומץ של מקבלי ההחלטה ועל הביצוע.

כתב: אורי גנני - ירושלים

הערות שלי:

אני לא יודע עד כמה האיראנים קרובים לפצצה גרעינית אבל

אם תהייה לאירנים פצצה אנחנו זה הכתובת.
עקרון ההרתעה לא עובד.
הגאולה לפי השיעים היא במלחמת גוג ומגוג ואז גם תהייה תחיית המתים.

כלומר כל אלו שייפגעו ממכת נגד או המכה השנייה יקומו לתחייה.
אחמיניג"אד מרגיש כי הוא חי בתקופה הזו של רגע לפני המשיח השיעי.

הוא אמר זאת יותר מפעם אחת.

לכן מדינת ישראל אינה יכולה להרשות פצצה איראנית ויהי המחיר אשר יהיה

בכדי למנוע כי המחיר שנשלם על פצצה איראנית יהיה גבוה הרבה יותר

יש פה במה לכל אחד לכתוב על נושאים שונים, הסטורים, אקטואלים וכדומה.
מי שמעוניין מוזמן לשלוח מייל.

תעלת פנמה

תעלת פנמה הינה תעלה המחברת בין האוקיאנוס השקט לאטלנטי.
הסיבה העיקרית לבניית התעלה הינה צבאית.
אבל כיום יש גם שימוש כלכלי רב בדומה לתעלת סואץ.
התעלה שמשה מקור מתיחות באמריקה הלטינית כאשר אינטרסים מקומיים שונים נעזרו במעורבות ארה"ב
שהייתה הכוח מאחורי הקמת התעלה.
מצד אחד גייסו כוחות מקומיים את ארה"ב לצידם כאשר הבטיחו לארה"ב את תמיכתם בשייט חופשי של אוניות הצי האמריקאי
ומצד שני גייסו כוחות מקומיים את הרגשות האנטי קולניאליסטים ומעשי הדיכוי של העבר כנגד בעלי בריתה של ארה"ב
כאשר הם מציגים את ארה"ב כקולוניאליסטים המודרנים שהחליפו את הספרדים ,הפורטוגזים וההולנדים.
היום מציג צ"אבז את תעלת פנמה "כהוכחה למעורבות הקולוניאליסטית" של ארה"ב באמריקה הלטינית

על המפעל הגדול של התעלה כותב שאול נעים:

תעלת פנמה
אורך: 80 ק"מ
רוחב: 100-300 מטר
עומק: 13 מטר
משך מעבר: כ-15 שעות
יכולת קיבול: אוניות עד 75,000 טונות
ניסיון כרייה ראשון החל ב-1879 ע"י הצרפתי לספס (חופר תעלת סואץ).
כעבור 10 שנים הפסיק מסיבות שונות:
א) פועלים רבים מתו מקדחת צהובה, מלריה וכו'.
ב) פני השטח אינם מישוריים. ישנם הבדלי גובה עד 100 מטר מעל לפני הים.
ג) החברה נקלעה לקשיים כספיים.

ב-1898 פרצה מלחמה בין ארה"ב לספרד, וארה"ב נוכחה עד כמה היא זקוקה גם לצי המלחמה שלה המצוי באוקיינוס השקט. ארה"ב ניסתה לשכנע את קולומביה (שפנמה הייתה חלק ממנה) לתת לה זיכיון לכרות את התעלה. קולומביה סירבה. ב-1903 שכנע נשיא ארה"ב את תושבי פנמה להינתק מקולומביה ולהקים רפובליקה משלהם. ואומנם פנמה העצמאית מסרה לארה"ב לצמיתות אזור משני צדדיו של התוואי המתוכנן לכריית התעלה.
תחילה עסקו בייבוש הביצות שגרמו למחלות ומגיפות. הכרייה החלה ב-1907 ונסתיימה ב-1914. האזור משני צידי התעלה ברוחב כולל של 15 ק"מ ובשטח של 1,430 קמ"ר, נמצא בריבונות ארה"ב. חיים בו כ-45,000 תושבים. חלקם פנמים וחלקם אזרחים וחיילים אמריקאים.
ישנם שלושה מפלסי גובה בתעלה. אונייה שמגיעה לקצה המפלס מועלית ע"י מנופים ענקיים למפלס הבא! בשנת 1999 העבירה ארה"ב את התעלה לריבונות פנמה,לאחר שנים רבות של מתיחות בנושא.

מבצע ההצלה של היחמור הפרסי

במהלך השנים נעלמו מספר גדול של בעלי חיים.

רק בשנים האחרונות הבין האדם כי בידו לנסות ולשמור על בעלי החיים.

הינה סיפור על סיכון חיי אדם להצלת סוג של בעל חיים

היחמור הינו סוג של אייל.
אחד מתת הסוגים שהיו נפוצים בעבר הינו היחמור הפרסי שנקרא כך על שם מוצאו.
במשך השנים הלך והתמעט היחמור עקב צייד בלתי מבוקר.
בא"י הוא נכחד בשנות ה 20 של המאה הקודמת.
בסוריה, לבנון,עיראק וכדומה לא נשארו פריטים.
באיראן, גם כן לא נשארו פריטים, לפחות כך חשבו.
ב 1956 התגלו כ 20 פריטים אחרונים באזור נידח באיראן.
4 זוגות נמכרו לגן חיות בגרמניה.
והשאר הועברו לגן החיות הפרטי של השאח.
בגרמניה הפריטים בקושי התרבו בטבע והמספר עמד ב 1975 על 10 פריטים.
אצל השאח המצב לא היה יותר טוב.
ב 1976 החליטה רשות הטבע והגנים לנסות להציל את היחמור מכליה.
ב 1977 הסכימו הגרמנים למכור 2 זכרים לישראל והם הגיעו ב 1978.
ב 1978 ביקשה ישראל מהשאח למכור לישראל 2 פריטים.
השאח היה טרוד במצב הפנימי ההולך ומתדרדר בארצו ולא התייחס לבקשה הישראלית.
ב 1979 התחוללה המהפכה באיראן.
המצב לישראלים הפך מסוכן מאוד וכל מי שיכל עזב את איראן.
האווירה הייתה אנטי אמריקאית ואנטי ישראלית בצורה קיצונית כמו היום.
למרות המצב הוחלט להציל את היחמור כי הוברר שזה הסיכוי האחרון לשקם את תת המין הזה.
אנשי שמורות הטבע והגנים ניצלו קשרים אישיים עם עובדי גן החיות של השאח
הגיעו לאיראן, שכרו משאית והגיעו לגן החיות ושם הביאו את 4 הנקבות האחרונות שנשארו.
רמת הסיכון הייתה גבוהה מאוד, הם נסעו עם כרזות של חומייני על המשאית....
המשאית נעצרה בדרך מספר פעמים ע"י חמושים ורק בדרך נס לא פגעו בהם.
בשדה התעופה הם הגיעו לקרבת המטוס, שוב תוך ניצול קשרים אישיים ומתן שוחד מתאים.
החיות הועלו על המטוס האחרון של אל על והובאו לארץ.
6 החיות היו גרעין רבייה שהצליח להגיע למעל 200 פריטים שחלקם כבר שוחרר
ליערות בארץ וחלקם עדיין בחוות גידול.
הלהקה הזו היא הלהקה הגדולה היחידה בעולם והיא משמשת כיום כאופציה היחידה
להרבות את היחמור הפרסי בעולם.
בשאר המקומות הבודדים שנשארו אין אפשרות להרבות כי מדובר על פריטים מועטים.
כל הכבוד על הנכונות , התכנון והביצוע.
אבל האם זה היה טירוף להסתכן ככה במטרה להציל בעלי חיים?
כמו תמיד, אני רק מוסר את העובדות וכל אחד יחליט כרצונו.

המצור על לנינגרד

הזכרתי במאמר על נינה את המצור על לנינגרד.
הינה מאמר על המצור.
לנינגרד או סנקט פטסבורג הינה אחת משתי הערים המרכזיות של רוסיה (וגם ברה"מ).
סנקט פטססבורג הייתה המקום בו החלה ההפיכה של 1917.
לאחר מותו של לנין הוחלט לקרא לעיר לנינגרד (עירו של לנין) לזכר ההפיכה.
מאז נקראה העיר כך עד התמוטטות ברית המועצות.

בזמן המלחמה התקדמו כוחות פינים שכבשו את השטח שנכבש מפינלנד במלחמה מול הרוסים ב 1938
לכיוון לנינגרד מצפון.
כאשר כבשו הפינים את השטח"שלהם" הם עצרו ולא המשיכו לכיוון לנינגרד.
הגרמנים הגיחו מדרום והטילו מצור על העיר.
המצור על לנינגרד נמשך כשנתיים וחצי מספטמבר 41 עד ינואר 44.
היה זה מצור אמיתי , לא כמו המצור הוירטואלי על עזה.
הגרמנים לא נתנו לשום אספקה להגיע.
הם לא הצליחו לכבוש את העיר עקב הביצורים החזקים של העיר וההתגוננות העזה של התושבים
אבל מעבר לכך עשו הכל.
הפצצות ללא הפסק וללא רחמים מהאוויר ומהיבשה.
לא הייתה מטרה כמו בתי חולים או גני ילדים או משהו אחר שהיה חסין.
העיר הפכה לעיי חורבות.

מחסני המזון הועלו באש ע"י סוכנים גרמנים והעיר הייתה שרוייה ברעב כבד.
חולקו מנות מזון זעומות לאנשים שכמובן לא הספיקו.
אנשים אכלו כל מה שאפשר וגם מה שאי אפשר.
סוסים, חתולים,כלבים,חולדות ושאלו נגמרו אכלו גם עצים ונסורת.
מאות אלפים גוועו ברעב ועוד מאות אלפים ממחלות שונות שפרצו.
נתיב הבריחה היחידי היה הנהר של העיר- נהר הלאדוגה שקפא בחורף וכך יכלו האזרחים
לברוח ובמקומם נכנסו חיילים ואספקה(נשק,מזון, תרופות).
הנתיב נקרא דרך החיים.
פגזי הגרמנים לא יכלו להבקיע את שכבת הקרח העבה
וכך ניצלה העיר מדי חורף לקראת עוד אביב,קיץ וסתיו נוראים נוספים.
מעל מיליון הרוגים היו בעיר , המספר המדוייק לא ידוע שכן האנשים נקברו בקברי אחים
היו כמובן גם מעשי שוד ורצח בשביל לזכות באוכל
וישנם סיפורים על מתים שנאכלו ע"י תושבים גוועים ברעב.
גם עונשי מוות לא הרתיעו את הקניבלים או הרוצחים הרעבים.
בינואר 44 שוחררה העיר ע"י מתקפת נגד של הצבא האדום כאשר החל גלגל המלחמה מתהפך.
העיר שוקמה ובמרכזה יש כמובן אנדרטה לזכר המצור הנורא והעמידה המופלאה של העיר.
עמידת הגבורה של העיר הייתה הסמן הראשון שהגרמנים לא יצליחו בכיבוש ברה"מ.
עד המצור על העיר נחלו הגרמנים ניצחונות גדולים.
לנינגרד הייתה הסמן הראשון לבלימת הגרמנים ושימשה סמל ועידוד לעמידה של ברה"מ
מול היטלר.
את ההתגוננות ניהל גיבור המלחמה המרשל ז"וקוב שהובא ע"י סטלין למנוע את נפילת העיר..

נסיונות חוזרים ונשנים של הגרמנים נהדפו בגבורה ע"י תושבי העיר

חלקם אזרחים שלמדו להילחם "תוך כדי תנועה".

לנינגראד הפכה לסמל ולא נכנעה.
לאחר שהוברר לסטלין כי העיר לא תיכנע הוא העביר את ז"וקוב לניהול הקרב הגדול
בסטלינגראד.
לקרב הגדול והמכריע הזה נקדיש מאמר אחר.

לצחוק או לבכות?

אני רוצה לספר לכם על דבר שקראתי ולא ידעתי
אם לצחוק או לבכות.
מדובר ב"מחקר" לעבודת מסטר שערכה טל ניצן מהאוניברסיטה
העברית.
המחק עסק בשאלה כיצד זה שבמשך מעל 40 שנים שישראל שולטת
על אוכלוסייה זרה בשטחים לא נאנסו נשים פלסטיניות ע"י חיילי צה"ל.
אם נתייחס למקומות אחרים בעולם כגון יוגוסלביה, דרפור או מקרים מהעבר היותר רחוק כגון
מלחמת העולם השנייה, מלחמת אלג"יר וכדומה השאלה ברורה.
לנו , אומנם זה דבר ברור.
החברה הישראלית למרות עשבים שוטים היא חברה מוסרית לפחות בכל הנוגע לדברים
כאלו.

ההתנהגות של צה"ל הינה ברמה מוסרית ששום צבא בעולם לא היה נוהג.
למרבה התדהמה (וזה הסיבה לכותרת שלי) המסקנה של החוקרת היא שונה:
"חיילי צה"ל נגועים בגזענות כלפי הפלסטינים ולכן הם אינם אונסים נשים פלסטיניות."
כלומר בכדי לסלק את כתם הגזענות חובה על חיילי צה"ל לאנוס נשים פלסטיניות.
אולי כדאי להדיח את הרמטכ"ל או שר הביטחון על הגזענות של חיילי צה"ל.
בתור אחד ששירת בצבא הגזעני הזה אני מאוד עצוב כאשר החוקרת המהוללת
חשפה את הגזענות השפלה שלי שניסיתי כל כך להסתיר.
גם במשך 20 שנות שירות המילואים שעשיתי גיליתי את הפרצוף האמיתי שלי שהוא
גזענות שפלה ומלוכלכת ולצערי אני לא יכול להביא מקרה אונס אחד שהשתתפתי בו.
אפילו לא ניסיון קטן ופשוט לאנוס פלסטינית ולמרבה הבושה אפילו לא מעשה מגונה אחד לרפואה.
אני מקווה שכל חברי ובני משפחתי יסלחו לי על הגזענות השפלה שלי.
אני מציע להקים וועדת חקירה בין לאומית ואולי נמנה את גולדסטון לראשות הוועדה.
הוועדה תחקור את הגזענות של הצבא הישראלי.
אחרי שאנחנו לא יודעים אם לצחוק או לבכות הינה עוד דבר , שוב לא ברור אם לצחוק או לבכות:
המחקר זכה לפרס (אני לא זוכר את שם הפרס) בהמלצת וועד הפרופסורים של
האוניברסיטה העברית.

אני יודע שזה נשמע מטורף לחלוטין אבל זה אמת.
האם לצחוק מהאבסורד הזה או לבכות שדברים כאלו קורים בארץ שלנו?

דרך בורמה האמיתית

כולנו שמענו על פריצת הדרך לירושלים שנקראה בשם דרך בורמה
על שם הדרך שפרצו האמריקאים לאספקה לכוחות הסינים במלחמת העולם השנייה.
מבלי לזלזל בחשיבות ובתושייה של הדרך שפרצו לשבור את המצור על ירושלים
הגיע הזמן להבין על מה אנחנו מדברים שאנחנו אומרים דרך בורמה.
לא דרך של כמה קילומטרים אלא דרך של 800 ק"מ.
היפנים פלשו לסין ב 1937 והחלו בצורה שיטתית לנתק את מקורות הסיוע של סין.
כשפרצה המלחמה היה אינטרס מנוגד של האמריקאים מצד אחד ושל היפנים מהצד השני
לספק או למנוע אספקה לסינים.
ככל האספקה לסין תוגדל כך יגדל כושר הלחימה של הכוחות הסינים וכך יגדל
הכוח היפני שיצטרך להיות מרותק לכך.
בהתחלה הייתה זו יחידה אמריקאית בשילוב מספר טייסים בריטים שהטיסו
אספקה מעל הרי ההימליה לסין.
יחידה זו כונתה "יחידת הדבשת" וזאת על שום העובדה שמערכת ההרים
הענקית הזו קרויה "הדבשת של העולם".
האספקה האווירית הייתה מסוכנת למדי.
תנאי מזג אויר קשים, וחיל האוויר היפני הקשו מאוד על המלאכה.
במקביל הוחלט לסלול דרך שתעקוף את הדרכים הראשיות בסין המוחזקות ע"י היפנים.
מיקום הדרך שנקבע היה מהודו לסין דרך בורמה.
היפנים כבשו את בורמה ב 1942 והיה צורך קודם כל לסלק אותם מהאזור.
אחרי קרבות קשים ומרים בהם נהרגו למעלה מ 20,000 איש נהדפו היפנים
מבורמה לסין.
ב1943 החלה סלילת הדרך.
צבא של 35,000 פועלים ו 30,000 חיילים עמל במשך שנתיים לסלול את הדרך.
בוץ, גשם,יתושים, מלריה ויפנים היו המכשולים.
התקפות חיל האויר היפני, הפצצות מתותחים והטרדות גרילה גבו את שלהם.
המלריה אף היא עשתה את שלה.
הבוץ והגשם סתם הפריעו...
כל אלו עיכבו והפריעו לסלילת הכביש אבל העבודה לא נעצרה.
מאות הרוגים ואלפי פצועים היו התוצאה אבל העבודה לא נעצרה.
הדרך הושלמה. מבצע הנדסי מרשים לכל הדעות.
יחידת הדבשת לא פורקה אלא המשיכה להטיס אספקה אבל ברור שהלחץ המסיבי עליה פחת.
לימים התחברו האמריקאים לדרכים הראשיות בתוך סין וההספקה הייתה יותר קלה.
ככל שנסוגו היפנים כך היה קל יותר להעביר אספקה.
אבל המאבקים נמשכו עד הסוף.
הכוח היפני בסין לא הוכרע.
רק כאשר הכריז הקיסר הירואיטו על שביתת נשק באוגוסט 1945 הניחו החיילים היפנים
בסין את נשקם.
כיום הדרך הוזנחה והיא משמשת בעיקר מבריחי סמים.
סוף עצוב לדרך שכל כך הרבה הושקע בסלילתה.

התדרדרות בני הנוער

קיבלתי מאמר מעניין מליה ואני מביא אותו כלשונו.

אני לא אדם דתי ופשעי מין מבוצעים לצערינו בכל המגזרים חילוני, דתי וחרדי

אבל אי אפשר להתעלם מהנקודה שמעלה ליה

בנושא התדרדרות המוסר של בני הנוער.

הראש היהודי הגדול הולך ומצטמק מיום ליום הודות למערכת חינוך המובילה אותו לאבדון\ליה
זה עתה שמעתי על הנערה המסכנה שעברה התעללות על ידי "בני טובים".שלוש שנים,תקפו אותה,בחורים רבים ,כיבו סיגריות על גופה,אנסו אותה במרתפים נעולים תוך איומים והפחדות,ועדיין מציינת התקשורת שאלה בני טובים.
אם בני הטובים בישראל עושים מעשי פשע כאלה,יום יום,הדבר חייב להדליק נורה אדומה אצל כולנו,ולהתריע על כך שמשרד החינוך אינו מתפקד במדינת ישראל.גם מינויו של סער מהליכוד לא שינה דבר וחצי דבר.אותם הספרים, אותה ריקנות,אי למידה,ובורות הפושה בכל.
דבר ידוע הוא שהמוח של האדם מתפתח בקצב מואץ בילדותו.יכולותיו נבנות על ידי פתרון בעיות והגיית דרכי פעולה ופתרון.ככל שהמוח חושב ומבין דברים רבים יותר,כך מסתעפת רשת הנוירונים המעבירה אותות חשמליים בו.השימוש בונה רשת מסועפת של כבישים מהירים במוח,נוספים בו צמתים גדולים וקטנים,והמוח רוכש לעצמו מיומנויות לחשיבה מסובכת ומאתגרת יותר ויותר.
ככל שנמעיט לאתגרו,כך יתמעטו הכבישים,והצמתים,וכך יקטן הסיכוי לניצול יכולותיו עד למקסימום.
אלפי שנה היה העם היהודי ייחודי בשאיפתו הנחרצת מבניו ללמוד את התורה.ילדים קטנים בני שלוש,נשלחו ללמוד עם קבוצות של קטנטנים כמותם את האלף -בית,ואת הטקסט התנכ"י בעל פה.ככל שבגרו,העמיקו בלימוד התורה שלהם,וישבו והתדיינו ימים שלמים על סוגיות המשנה והגמרא.
מהי התורה המשנה והגמרה,אם לא קוד משפטי ענף, הדן בכל היבטי החיים של האדם?!
הווה אומר,ילדי היהודים צמחו בעצם להיות משפטני על, עם מוח עתיר כבישים מהירים וצמתים מאירים, מידע זורם בעורקיהם,ובצמתיהם יום ולילה,מגיל 3.
למידת תורה וגמרה, זו למידה מאתגרת ומחכימה מאין כמוה.לא כמו לימוד משפטים באוניברסיטה בימינו,המחייב את הסטודנט לשנן וללמוד בעל פה,פסקי דין וסוגיות שמהוות את חומר הבחינה שלו.
כאשר למדו ילדי ישראל תורה,הם עצמם השתתפו בדיוני המשפט העמוקים,הפכו והפכו בסוגיות הבעייתיות ,למדו להכיר את הפתרונות השונים והרבים לכל בעיה,וחיפשו פתרונות חדשניים משלהם, ביחד עם הרב שהורה להם תורה.כך התפתח המוח היהודי לשיא היכולת המחשבתית האנושית.
מכאן צמחה העשייה המפוארת של העם היהודי בכל התחומים.המוח הוא כלי.מכשיר.אם אתה משתמש בו באינטנסיביות בילדות,הכלי משתכלל ומגיע ליכולת ביצועית גבוהה.אם אינך משתמש בו בילדות ומשפשף אותו לשיא היכולת שלו,הוא נותר מנוון,ולעולם לא ייצור את מערכת הכבישים והצמתים המשוכללת שלו.הוא אדמת בור.וכאשר יגיע לבגרותו,לא יוכל עוד לבנות לעצמו את אותה מערכת שפיספס בעת גדילתו.הוא יהיה מוצר מוגמר פשוט ועלוב, ביחס לניצולת שאפשר היה להפיק ממנו.
מי שיודע זאת,אינו יכול שלא לחוש צער עמוק, לנוכח המתרחש כיום במדינת ישראל ובעולם כולו בתחום הלימוד היהודי.
לא נותר עוד מיכולותיו של המוח היהודי, אלא זכר מעבר מפואר.
ילדי ישראל אינם מאותגרים,אינם מחוייבים ללמידה אמיתית,אינם מפתחים יכולות מקסימליות.מערכת החינוך העכשווית מנוונת את מוחם ומשאירה אותו כיהלום לא מלוטש,בדיוק בזמן הקריטי של גדילתם.
ואנו רואים שהמצויינות היהודית הפנטסטית ,שנבנתה כל הדורות מלימוד התלמוד,והתורה בילדות,התחלפה בבטלה שהיא על פי עמדת התורה-"אם כל חטאת".
מכאן החטאים האיומים שמבוצעים על ידי ילדי ישראל, שטובעים בים של בטלה מטמטמת, המובילה אותם לחוסר יכולת אינטלקטואלית,ולמעשי פשע.