מצ"ב קישור לפירסום של יומני האחים ריבלין מדמשק (אחד מהם הוא אביו של יושב ראש הכנסת הנוכחית).
לטעמי התקופה מענינית, התיאור מעניין ובוודאי צריך לזכור כי הייתה קהילה יהודית גדולה בדמשק.
הקהילה גורשה בכוח ובאמצעם אחרים ורצויי לזכור זאת לפני שמתחילים כל דיון על פשרות עם העולם הערבי
בפרט והעולם הנוצרי בכלל.
נקווה שגם "יפה הנפש" בקרב הדור הצעיר יקראו בעיון ויבינו את המשמעות של הפירסומים הנ"ל (בתקווה שתפרסם).
להלן הקישור:
http://www.misham.org/uploads/Magazines/Magazine14/p14.pdf
יום שלישי, 15 בנובמבר 2011
יום שישי, 29 ביולי 2011
הדילמה הנוראה של קובנטרי
הדילמה הנוראה של קובנטרי.
נובמבר 1940.
בחודשים יולי-ספטמבר ניסה חיל האוויר הגרמני להכריע את חיל האוויר הבריטי לקראת פלישה
לבריטניה ולא הצליח. (את הסיבות לכישלון אנתח בפעם אחרת).
לאחר שהניסיון להכשיר את הקרקע לפלישה לא הצליח עברו הגרמנים לטקטיקה
של הכנעה מהאוויר.
הרעיון היה להרוג כמה שיותר אזרחים עד שהבריטים ייכנעו.
גם זה לא עבד.
הבריטים ספגו אבידות אבל לא נכנעו ומעבר לכך הם שלחו מטוסים להפציץ את ברלין
וזה בפני עצמו הוציא את הדיקטטור ,שהבטיח לעמו כי בריטניה על סף כניעה, מכליו.
היטלר הזועם ראה כיצד בריטניה מחזיקה מעמד והיה ברור שהחורף רק יסייע לבריטים.
תנאי מזג האוויר בחורף (במיוחד לפני 65 שנים) מבטיחים למעשה הפוגה לבריטניה.
חלון ההזדמנויות לסיים את המלחמה במערב ולפנות ליעד האמיתי ,ברית המועצות,
הלך והתפוגג. במצב הזה ניסה היטלר רעיון חדש.
הוא החליט לרכז מאמץ בעיר אחת, לשלוח מאות מטוסים (הפצצה + יירוט) ,
להרוס אותה עד היסוד וכך להטיל אימה על האזרחים הבריטים כך שבריטניה תיכנע סוף סוף.
העיר שנבחרה היא קובנטרי. עיר בינונית כ 250,000 תושבים במערב בריטניה.
בעיר הזו לא היו תותחי נ"מ , חיל האוויר המלכותי לא היה ערוך בבסיסים בקרבת העיר
ותושבי העיר לא היו מתורגלים כמו תושבי לונדון לרוץ למקלטים מייד עם האזעקה.
הידיעה על הצפוי לקובנטרי היגיעה לצ"רצ"יל.
הידיעה על כוונת הגרמנים הושגה אודות לסוד חשאי שאסור היה שהגרמנים יגלו אותו.
מזה מספר שבועות הצליחו הבריטים לפצח את הצופנים הסודיים ביותר של הגרמנים.
הצלחת פיצוח הצופנים הייתה ידועה למספר מצומצם מאוד של אנשים בבריטניה.
למעשה חוץ מאנשי אותה יחידה שהצליחה לפצח ידע רק צ"רצ"יל על ההצלחה.
עד כדי כך הייתה הסודיות חשובה.
צ"רצ"יל קיבל ידיעות מפוענחות והציג את הידיעות הללו כמגיעות ממקור שהוא מסרב
לחשוף אותו.
במקרה של קובנטרי הידיעה חשפה התייעצות בצמרת הנאצית.
היה ברור כי אם הגרמנים יראו שהבריטים יודעים על קובנטרי הם יחליפו את הצופן.
כאן עמד צ"רצ"יל בדילמה איומה.
אם הוא לא יעשה כלום אז אלפי אזרחים יהרגו.
אם הוא יורה על פינוי אזרחים ,הגרמנים ישנו את הצופן ויפציצו עיר אחרת בזמן אחר.
מעבר לכך האפשרות לצותת לגרמנים היא למעשה כלי אסטרטגי שיכול לחסוך
חיי עשרות אלפי אנשים ולהכריע את המלחמה.
צ"רצ"יל התלבט האם לשתף את קבינט המלחמה שלו בהתלבטות הקיימת מבלי
למסור את מקור המידע.
אחרי ייסורי נפש רבים בין הלב ובין הראש הוא החליט לא לשתף אף אחד.
ההחלטה הייתה שאסור בשום מקרה לחשוף את הסוד.
בספר הזיכרונות שלו אחרי המלחמה מציין צ"רצ"יל כי זו הייתה ההחלטה הקשה ביותר
שנאלץ לקבל בזמן המלחמה.
בשעות שלפני ההפצצה החליט צ"רצ"יל להשתכר עד איבוד הכרה.
הוא בחר בדרך של ניתוק כך שהוא לא יהיה זה שישמע על האסון שצפוי.
הוא גם חשש שהוא לא יוכל לשחק כאילו שהוא מופתע.
קובנטרי נהרסה כמעט כולה, 2000 הרוגים, 10,000 פצועים. עשרות אלפי אנשים איבדו את בתיהם.
למחרת הבטיח צ"רצ"יל לעמו שיום התשלום על קובנטרי עוד יגיע.
פברואר 1945.
גרמניה הנאצית על סף קריסה.
בנות הברית כבר פלשו מהמערב והרוסים נמצאים במזרח גרמניה.
חיל האוויר הגרמני כבר לא קיים.
חילות האוויר של בנות הברית שולטים ללא התנגדות ומפציצים בכל גרמניה.
היטלר כבר עמוק בבונקר בברלין.
הגיעה שעת הנקמה.
נבחרה העיר דרדזן.
התירוצים היו רבים ומגוונים:
1. העיר משמשת כמרכז בתי חרושת.
2. הרוסים מבקשים למנוע מהצבא הגרמני להחיש תגבורות דרך העיר למזרח גרמניה
ועוד ועוד.
אבל הסיבה היתה ברורה- קובנטרי.
במשך 3 ימים. 13-15 לפברואר.
חיל האוויר האמריקאי בשעות היום וחיל האוויר הבריטי בשעות הלילה הביאו ל 72 שעות רצופות של
גיהינום. מעל 60,000 הרוגים (המספר הסופי לא ידוע כי היו אנשים שפשוט נעלמו) , מעל 100,000 פצועים, העיר חרבה לחלוטין.
כאשר פנה מישהו לצ"רצ"יל ושאל על מהות ההפצצה על אזרחים כי המלחמה כבר הוכרעה
צ"רצ"יל לא השפיל מבט ולא התחמק אלא ענה במילה אחת- "קובנטרי".
כיום קובנטרי ודרדזן נמצאות בברית ערים תאומות.
לסיום מספר נקודות לפורים:
אחשורוש המוזכר במגילה הוא למעשה המלך הפרסי חְשְׁיָארְשָׁ הראשון ,
אותו מלך ששלח את צבאו למלחמה מול היוונים
שעליה כתבתי לפני שבועיים ("300 הגיבורים שנלחמו בצל").
מרדכי היהודי היה , כפי הנראה פקיד רם דרג, אולי אפילו גזבר המלך ומוזכר בשם הפרסי מורדוכא.
שמע העברי של אסתר הינו הדסה. ועל שם זה הוקם ארגון הדסה.
מרדכי ואסתר היו משבט בנימין.
אני לא רוצה להרחיב על פורים אחרי הסיפור של קובנטרי
בפעם אחרת אני ארחיב על פורים
חג שמח
נובמבר 1940.
בחודשים יולי-ספטמבר ניסה חיל האוויר הגרמני להכריע את חיל האוויר הבריטי לקראת פלישה
לבריטניה ולא הצליח. (את הסיבות לכישלון אנתח בפעם אחרת).
לאחר שהניסיון להכשיר את הקרקע לפלישה לא הצליח עברו הגרמנים לטקטיקה
של הכנעה מהאוויר.
הרעיון היה להרוג כמה שיותר אזרחים עד שהבריטים ייכנעו.
גם זה לא עבד.
הבריטים ספגו אבידות אבל לא נכנעו ומעבר לכך הם שלחו מטוסים להפציץ את ברלין
וזה בפני עצמו הוציא את הדיקטטור ,שהבטיח לעמו כי בריטניה על סף כניעה, מכליו.
היטלר הזועם ראה כיצד בריטניה מחזיקה מעמד והיה ברור שהחורף רק יסייע לבריטים.
תנאי מזג האוויר בחורף (במיוחד לפני 65 שנים) מבטיחים למעשה הפוגה לבריטניה.
חלון ההזדמנויות לסיים את המלחמה במערב ולפנות ליעד האמיתי ,ברית המועצות,
הלך והתפוגג. במצב הזה ניסה היטלר רעיון חדש.
הוא החליט לרכז מאמץ בעיר אחת, לשלוח מאות מטוסים (הפצצה + יירוט) ,
להרוס אותה עד היסוד וכך להטיל אימה על האזרחים הבריטים כך שבריטניה תיכנע סוף סוף.
העיר שנבחרה היא קובנטרי. עיר בינונית כ 250,000 תושבים במערב בריטניה.
בעיר הזו לא היו תותחי נ"מ , חיל האוויר המלכותי לא היה ערוך בבסיסים בקרבת העיר
ותושבי העיר לא היו מתורגלים כמו תושבי לונדון לרוץ למקלטים מייד עם האזעקה.
הידיעה על הצפוי לקובנטרי היגיעה לצ"רצ"יל.
הידיעה על כוונת הגרמנים הושגה אודות לסוד חשאי שאסור היה שהגרמנים יגלו אותו.
מזה מספר שבועות הצליחו הבריטים לפצח את הצופנים הסודיים ביותר של הגרמנים.
הצלחת פיצוח הצופנים הייתה ידועה למספר מצומצם מאוד של אנשים בבריטניה.
למעשה חוץ מאנשי אותה יחידה שהצליחה לפצח ידע רק צ"רצ"יל על ההצלחה.
עד כדי כך הייתה הסודיות חשובה.
צ"רצ"יל קיבל ידיעות מפוענחות והציג את הידיעות הללו כמגיעות ממקור שהוא מסרב
לחשוף אותו.
במקרה של קובנטרי הידיעה חשפה התייעצות בצמרת הנאצית.
היה ברור כי אם הגרמנים יראו שהבריטים יודעים על קובנטרי הם יחליפו את הצופן.
כאן עמד צ"רצ"יל בדילמה איומה.
אם הוא לא יעשה כלום אז אלפי אזרחים יהרגו.
אם הוא יורה על פינוי אזרחים ,הגרמנים ישנו את הצופן ויפציצו עיר אחרת בזמן אחר.
מעבר לכך האפשרות לצותת לגרמנים היא למעשה כלי אסטרטגי שיכול לחסוך
חיי עשרות אלפי אנשים ולהכריע את המלחמה.
צ"רצ"יל התלבט האם לשתף את קבינט המלחמה שלו בהתלבטות הקיימת מבלי
למסור את מקור המידע.
אחרי ייסורי נפש רבים בין הלב ובין הראש הוא החליט לא לשתף אף אחד.
ההחלטה הייתה שאסור בשום מקרה לחשוף את הסוד.
בספר הזיכרונות שלו אחרי המלחמה מציין צ"רצ"יל כי זו הייתה ההחלטה הקשה ביותר
שנאלץ לקבל בזמן המלחמה.
בשעות שלפני ההפצצה החליט צ"רצ"יל להשתכר עד איבוד הכרה.
הוא בחר בדרך של ניתוק כך שהוא לא יהיה זה שישמע על האסון שצפוי.
הוא גם חשש שהוא לא יוכל לשחק כאילו שהוא מופתע.
קובנטרי נהרסה כמעט כולה, 2000 הרוגים, 10,000 פצועים. עשרות אלפי אנשים איבדו את בתיהם.
למחרת הבטיח צ"רצ"יל לעמו שיום התשלום על קובנטרי עוד יגיע.
פברואר 1945.
גרמניה הנאצית על סף קריסה.
בנות הברית כבר פלשו מהמערב והרוסים נמצאים במזרח גרמניה.
חיל האוויר הגרמני כבר לא קיים.
חילות האוויר של בנות הברית שולטים ללא התנגדות ומפציצים בכל גרמניה.
היטלר כבר עמוק בבונקר בברלין.
הגיעה שעת הנקמה.
נבחרה העיר דרדזן.
התירוצים היו רבים ומגוונים:
1. העיר משמשת כמרכז בתי חרושת.
2. הרוסים מבקשים למנוע מהצבא הגרמני להחיש תגבורות דרך העיר למזרח גרמניה
ועוד ועוד.
אבל הסיבה היתה ברורה- קובנטרי.
במשך 3 ימים. 13-15 לפברואר.
חיל האוויר האמריקאי בשעות היום וחיל האוויר הבריטי בשעות הלילה הביאו ל 72 שעות רצופות של
גיהינום. מעל 60,000 הרוגים (המספר הסופי לא ידוע כי היו אנשים שפשוט נעלמו) , מעל 100,000 פצועים, העיר חרבה לחלוטין.
כאשר פנה מישהו לצ"רצ"יל ושאל על מהות ההפצצה על אזרחים כי המלחמה כבר הוכרעה
צ"רצ"יל לא השפיל מבט ולא התחמק אלא ענה במילה אחת- "קובנטרי".
כיום קובנטרי ודרדזן נמצאות בברית ערים תאומות.
לסיום מספר נקודות לפורים:
אחשורוש המוזכר במגילה הוא למעשה המלך הפרסי חְשְׁיָארְשָׁ הראשון ,
אותו מלך ששלח את צבאו למלחמה מול היוונים
שעליה כתבתי לפני שבועיים ("300 הגיבורים שנלחמו בצל").
מרדכי היהודי היה , כפי הנראה פקיד רם דרג, אולי אפילו גזבר המלך ומוזכר בשם הפרסי מורדוכא.
שמע העברי של אסתר הינו הדסה. ועל שם זה הוקם ארגון הדסה.
מרדכי ואסתר היו משבט בנימין.
אני לא רוצה להרחיב על פורים אחרי הסיפור של קובנטרי
בפעם אחרת אני ארחיב על פורים
חג שמח
משפט דרייפוס\דובה פיירמן
חשוב לא לשכוח את פרשת דרייפוס
לידידי
לצערי נפלה טעות חמורה בתאריך מותו של אלפרד דרייפוס. הוא נפטר
לפני 76 שנים ב 12.7.1935 ולא ב 1953 כפי שהופיע במייל המקורי.[הוא נולד ב 9.10.1859.]
ב 22.12.1894 החל המשפט המפורסם אשר בו הוא נאשם בריגול לטובת הגרמנים.
אלפרד דרייפוס היה קצין בארטילריה הצרפתית, והוא נאשם בהעברת פרטים על תותח חדש (בקליבר 120מ"מ) , אשר היה מתכוונן
בעזרת מנגנון הידראולי חדש (שהגרמנים מאד רצו לבנות כמוהו).
הוא הועמד לדין בעוון בגידה, נמצא אשם ונידון למאסר עולם. הוא נשלח לרצות את עונשו באי-השדים בגיניאה הצרפתית.
בשנת 1896 התגלה הפושע (הבוגד) האמיתי –FERDINAND WALSIN ESTERHAZY . הוא הועמד למשפט צבאי ,
בדלתיים סגורות, בתאריך 10-11/1/1898 ויצא זכאי (!!!). משפטו זה עורר פרץ של אנטישמיות בצרפת, ויומיים לאחר
מכן (ב 13.1.1898) יצא הסופר אמיל זולא במאמרו המפורסם "אני מאשים".
אסטרהאזי הוצא לפנסיה והועבר בסודיות לאנגליה ( ב 1898), שם חי עד יום מותו.
דרייפוס הובא למשפט חוזר ב 1899. משפטו חצה את תושבי צרפת למאמינים בחפותו ולמאשימים .לאחר זיכויו המלא , הוא הוחזר
לצבא בדרגת רב-סרן (מייג'ור) בשנת 1906.
דרייפוס קבור בבית הקברות של מונפארנס, פריס.
והנה קישורית למשפטו:
משפט דרייפוס
11 קבצים מצורפים07.jpg
486Kהורד01.jpg
11Kהורד17080v.jpg
261Kהורד02.jpg
21Kהורד06.jpg
91Kהורד05.jpg
141Kהורד3b44073r.jpg
47Kהורד3b44074r.jpg
70Kהורד03.jpg
184Kהורד04.jpg
193Kהורדדובה.jpg
25Kהורד
הדפס
סמן כלא נקרא
סמן כנקרא
קוד מקור
הדפס
סמן כלא נקרא
סמן כנקרא
קוד מקור
מחק השב השב לכולם שלח אל העבר לתיקיה ספאם עוד פרסם בוואלה! עזרה כתבו לנו תנאי שימוש גלוש בוואלה! מהנייד Copyright © 2011 Walla! Communications LTD. All rights reserved.
טוען....
חלק מהוויי יהדות סוריה \ חמדה אביב
הסיפור הזה מתאר מציאות יום יומית בחיי יהדות סוריה בקשר לנושא חתונה \ לידה פריון וכדומה.
דרך הסיפור נוכל להתבונן ולחוות את חיי היהודים בימים ההם בסוריה בנושא שלא מדובר עליו בכלל.
עפר
הינה הסיפור של חמדה אביב
דרך הסיפור נוכל להתבונן ולחוות את חיי היהודים בימים ההם בסוריה בנושא שלא מדובר עליו בכלל.
עפר
הינה הסיפור של חמדה אביב
יום שבת, 9 ביולי 2011
עליית משפחת חצבני לישראל\יוסי יבין
להלן סיפור מעניין על עליית משפחת חצבני לישראל,
הקשיים שהם חוו בסוריה והקושי הרב לעלות לישראל תוך סיכון עצום.
לכל "פעילי השלום" באשר הם , קראו את האמת ואל תסתנוורו מבכיות הנכבה.
להלן יוסי יבין
הקשיים שהם חוו בסוריה והקושי הרב לעלות לישראל תוך סיכון עצום.
לכל "פעילי השלום" באשר הם , קראו את האמת ואל תסתנוורו מבכיות הנכבה.
להלן יוסי יבין
יום שבת, 2 ביולי 2011
האם זה צירוף מקרים או חוש הסטורי של מנהיגים
שאול נעים כתב על מספר דברים פיקנטים לגבי מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם הראשונה החלה למעשה ב-28 ביוני 1914.
הסכמי השלום נחתמו בארמון המראות בוורסאי ב-28 ביוני 1919.
קודם לכן
הסכם הפסקת האש נקבע ל-11 בחודש ה-11 (נובמבר) בשעה 11:00, שנת 1918.
להלן תאריכים מענינים נוספים:
פלישת נפלויון לרוסיה ופלישת הטלר לרוסיה היו בתאריכים 22.6 למרות שהיטלר פחד שגורלו יהיה כמו של נפוליון ואכן כך היה.
מלחמת ששת הימים, מלחמת לבנון הראשונה והפלישת לנורמדיה 5.6
אם יש למישהו עוד תאריכים מענינים אז בבקשה.
מלחמת העולם הראשונה החלה למעשה ב-28 ביוני 1914.
הסכמי השלום נחתמו בארמון המראות בוורסאי ב-28 ביוני 1919.
קודם לכן
הסכם הפסקת האש נקבע ל-11 בחודש ה-11 (נובמבר) בשעה 11:00, שנת 1918.
להלן תאריכים מענינים נוספים:
פלישת נפלויון לרוסיה ופלישת הטלר לרוסיה היו בתאריכים 22.6 למרות שהיטלר פחד שגורלו יהיה כמו של נפוליון ואכן כך היה.
מלחמת ששת הימים, מלחמת לבנון הראשונה והפלישת לנורמדיה 5.6
אם יש למישהו עוד תאריכים מענינים אז בבקשה.
אי הפסחא כתמרור אזהרה לכדור הארץ !
להלן מייל שקיבלתי.
אי הפסחא כתמרור אזהרה לכדור הארץ !
סיפורו של אי הפסחא הוא סיפור מדהים על חברה שהובילה את עצמה לאבדון. האי היה לתעלומה במשך שנים רבות והעסיק חוקרים רבים מתחומים שונים. חשיפת הסיפור של האי הייתה חשובה, לא רק בשל הסקרנות והעניין שבו, אלא בעיקר בשל היותו משל עולם המודרני בו אנו חיים.
הסיפור מתחיל בחג הפסחא, שנת 1722, כשמגלה הארצות ההולנדי יקוב רוחבן ( Jakob Roggeveen ) מוצא אי מבודד באוקיאנוס השקט. האי, שנקרא לימים אי הפסחא (על שם מועד גילויו, היה לתעלומה גדולה בעיני רבים מהחוקרים שהגיעו למקום מאז התגלה).
מדובר באי קטן יחסית, שטחו כ- 164 קמ''ר (קצת יותר גדול מירושלים), מבודד מאוד ואינו ראוי למגורי אדם. היבשת הקרובה ביותר אל האי היא אמריקה הדרומית ששוכנת במרחק של כ- 3703 קילומטרים מזרחה ממנו ( תארו לעצמכם שהמדינה הקרובה ביותר אלינו הייתה ספרד. )
כך תיאר את מה שראה לראשונה: "ממרחק חשבנו שאדמת אי הפסחא האמור היא חולית. העשב היבש, הקש והצמחייה החרוכה נראו לנו כמו חול. המראה השומם שנגלה לעינינו לא יכול היה ליצור אלא רושם של אדמה עקרה ודלה מאין כמותה."
רוחבן התפלא מאוד כשיצאו לקבל את פניו ילידי המקום, הם עשו זאת בשחייה או בסירות קנו שבירות ודולפות, אותן נאלצו לרוקן ממים כל הזמן. הוא לא דיבר את שפתם והתקשה להבין כיצד יכולים אנשים לחיות במקום שכזה וכיצד בכלל הגיעו למקום עם סירות כה עלובות. הרושם שקיבל היה כי הם חיים בתרבות פרימיטיבית. רובם היו ערומים וגופם היה מכוסה קעקועים אמנותיים. הם גרו בבקתות נמוכות, עשויות מקנים, ובפנים היו מחצלות ואבנים ששימשו ככרים. רוחבן ראה כ- 400 תושבים אך מכיוון שלא ראה נשים הוא הניח שחלק מהאוכלוסייה מסתתרים.
באי לא הייתה צמחייה רבה, היו בעיקר ערבות עשב. הגבוה בעצים לא עבר את השלושה מטרים. באי לא חיו בעלי חיים גדולים מחרקים, לא נראו עופות יבשה ולא זוחלים. חיות הבית היחידות שנמצאו היו תרנגולות.
אולם תדהמתו הגדולה של רוחבן הייתה כשגילה פסלי אבן ענקיים בדמות בני אדם, שהיו פזורים בשטח האי. יותר מ- 200 פסלים ניצבו עומדים לאורך חופי האי. פסל כזה, שמשקלו יכול להגיע ל- 74 טון וגובהו ל- 10 מטרים, נחצב בדרך כלל במקום אחד ואחר כך הועבר בדרך כלשהי לאתר המיועד, מרחק של כ- 10 קילומטרים משם. באי נמצאו עוד כ- 700 פסלים גדולים אף יותר, בשלבי הכנה שונים, שנראה כי ננטשו באמצע העבודה עליהם.
השאלות שהעסיקו חוקרים רבים במשך השנים היו:
כיצד האנשים הללו הצליחו להעמיד פסלים כל כך גדולים ללא עצים הדרושים לייצור מכונות וללא חבלים חזקים? כיצד נשאו את הפסלים ממקום למקום? לפי מספר הפסלים העריך רוחבן שאוכלוסיית האי מנתה למעלה מ- 2,000 איש, אם כך לאן הם נעלמו? מה אכלו התושבים? ובכלל, כיצד הגיעו לאי?
כחמישים שנים לאחר שהתגלה האי הגיעו לבקר בו מגלה ארצות ג'יימס קוק ואדם שמוצאו מטהיטי שהצליח לדבר עם התושבים. קוק הגיע למסקנה שתושבי המקום הם פולינזים (עם שמוצאו מאסיה) אולם הם לא ידעו להסביר לו כיצד הגיעו אבות אבותיהם אל האי ולא ידעו לענות על השאלות שנשארו ללא תשובה במשך זמן רב. כמאתיים וחמישים שנים נותרו קורות אי הפסחא כתעלומה.
שחזור ההיסטוריה
את האי חקרו חוקרים בשלושה נושאים שונים: פליאונטולוגיה ( מדע העוסק בחקר מאובנים), ארכיאולוגיה וחקר אבקות צמחים. בשיטות תיארוך שונות הגיעו החוקרים למסקנה כי הפעילות באי החלה בשנת 400 לפנה''ס, אם כי הדרך בה הגיעו המתיישבים הראשונים אל האי נשארה תעלומה. בעזרת בדיקות דנ''א הוכח כי תושבי האי הם אכן פולינזים. ההערכה היא כי חיו באי כ- 10,000 איש.
כדי לגלות כיצד נחצבו הפסלים והועמדו במקומותיהם ערכו הארכיאולוגים ניסוי, בו השתתפו מתנדבים מבני האי, הם הגיעו למסקנה שכדי ליצור פסל אחד בשנה יש צורך בעשרים אנשים עם אזמלים עשויים אבן. כדי להעביר פסל אחד על מסילות מעץ צריך לפחות 10 גזעים של עץ, הרבה חבלים ומאות אנשים (בהתחשב בעובדה שלא היו להם גלגלים או כלי עבודה). את החבל אפשר לייצר מעץ מקומי קטן בשם "האו האו", אולם כשהתגלה האי ב-1722 העץ היה נדיר מאוד, ואילו הובלה של פסל אחד בעזרת חבלים צריכה מאות מטרים של חבל. הייתכן כי בעבר היו כל כך הרבה עצים באי?
החוקרים ערכו בדיקות של אבקות צמחים מדגימות הקרקע ולהפתעתם הרבה גילו שבעבר אכן היו יערות של עצים ושיחים באי.
עוד ערכו החוקרים חפירות באתרי הפסולת של תושבי האי הראשונים כדי לנסות להבין מה הם אכלו. נמצאו מעט מאוד עצמות של דגים אך הרבה עצמות של דולפינים. נמצא גם כי תושבי האי אכלו עופות ים, עופות יבשה, בשר חולדות וכלבי ים.
אם כך, הממצאים מראים שאי הפסחא היה בתחילה גן עדן עלי אדמות. אז מה גרם למקום להפוך לאי חורבות?
כרוניקה של כליה ידועה מראש
קל לדמיין את מה שקרה באי. כשהגיעו אליו לראשונה המתיישבים הראשונים היה אי הפסחא מיוער בצפיפות, על ידי 16 סוגים של עצים ושיחים גבוהים, השכיח מכולם היה סוג של דקל שאינו קיים עוד באי. עץ דקל מסוג זה מניב אגוזים אכילים ושרף (ממנו מכינים סוכר). באי היו לטאות, שישה סוגים של עופות יבשה ועשרים וחמישה מינים של עופות ים.
האי היה עשיר ויכול היה לספק צורכיהם של 3000 אי לפחות.
התושבים החלו לכרות עצים להסקה ולבניית סירות. הם הקימו באי תרבות של בניית פסלים ולצורך כך הרסו את היערות. הממצאים מראים כי כבר בשנת 800 לספירה היה הרס מתקדם של היערות וההערכה היא שזמן קצר לאחר שנת 1400 נכחד הדקל שגדל באי.
התושבים התרבו ונהנו משפע המזון אך לא השכילו לנצל בחוכמה מאת גן העדן אליו הגיעו.
אוכלוסיית הציפורים באי הידלדלה והדבר פגע גם בהאבקת פרחי העצים. סופם של בעלי החיים הגיע עם סופו של היער. כל אחד ממיני עופות הים והיבשה שחיו באי נכחד. חלזונות הים הגדולים התמעטו והתושבים נאלצו להספק בחלזונות הים הקטנים.
בלי העצים לייצור סירות קנו לא יכלו התושבים לצאת ללב הים ולצוד דולפינים. הם לא יכלו לצאת מהאי וכלל לא היו מודעים לקיומם של אנשים אחרים בכדור הארץ. מקורות המזון התמעטו ואנשים החלו להגביר את גידול התרנגולות. כשהגיעו לזמנים קשה יותר פנו למאגר הבשר האחרון שנותר להם – האדם. עצמות בני אדם נמצאו באתרי הפסולת האחרונים של ההתיישבות הראשונה באי, דבר שהעיד על קניבליזם. האוכלוסייה סבלה מרעב וקטנה באופן משמעותי. אנשים נאלצו להסתתר במערות כדי להתגונן מפני אויבים. קבוצת לוחמים השתלטה על השלטון המקומי, שתפקידו היה לדאוג לחלוקה נכונה של המשאבים, ובני חמולות יריבות החלו להפיל זו את פסליה של זו. באי שררה אנדרלמוסיה גדולה ומלחמה מתמשכת.
קשה להבין כיצד הגיעה חברה למצב כזה, איך קרה שלא ראו תושבי האי את המתרחש סביבם? איך לא הבינו למה הם גורמים? למה הם לא הפסיקו להכחיד את כל אשר סביבם? מה עבר בראשו של האדם שכרת את הדקל האחרון באי?
האסון לא קרה ביום אחד, אלא התרחש בהדרגתיות ולכן נראה שהתושבים לא תפסו את גודל הבעיה, הם חשבו על ההווה ולא על העתיד והתקשו להאמין שיום אחד באמת יישארו בלי שום דבר.
כדור הארץ – אי הפסחא הבא?
הסיפור הזה נשמע לכם מוכר? את הסיפור של אי הפסחא ניתן להקביל לכדור הארץ כולו. בימנו שוב מתרבה האוכלוסייה והמשאבים הולכים ונגמרים. גם לנו אין דרך לצאת מחוץ לכדור הארץ, בדיוק כפי שלא יכלו הילידים לעזוב את האי. מצבנו גרוע יותר: יש לנו תחנות כוח שמזהמות את האוויר וצורכות פחם לשריפה, אנחנו מבזבזים הרבה חשמל, מכלים את המשאבים הטבעיים שלנו, מזהמים את מי תהום, זורקים הרבה זבל ללא שימוש חוזר או מחזור והרשימה עוד ארוכה!
אם נמשיך כפי שאנו מנהלים כיון יגמרו כל אוצרות הדיג, יערות הגשם, מאגרי האנרגיה ומרבית האדמה הפורייה בעולם, אם לא ייהרס כדור הארץ קודם לכן בשל הזיהום הסביבתי.
הסכנה האמיתית היא שסופנו יהיה כמו הסוף של תושבי אי הפסחא. אם הצליחו אלפים בודדים באי הפסחא להרוס חברה שלמה, תוך שימוש בכלי אבן ובכוח הידיים בלבד, כיצד יוכלו מיליארדי אנשים עם כלי מתכת וברזל וכוח מכונות להסב פחות נזק?
אך בכול זאת יש הבדל אחד מכריע: לתושבי אי הפסחא לא הייתה מודעות למה שקורה סביבם ולא היו להם ספרים המספרים קורותיהם של חברות שחלפו מן העולם. לנו, בניגוד להם יש מידע על העבר ואם נשכיל ללמוד מטעויות של חברות אחרות ששילמו על כך בחייהן, יהיה לנו סיכוי להציל את החברה שלנו.
אז תשמרו על הסביבה ותעבירו את זה העלאה !
אי הפסחא כתמרור אזהרה לכדור הארץ !
סיפורו של אי הפסחא הוא סיפור מדהים על חברה שהובילה את עצמה לאבדון. האי היה לתעלומה במשך שנים רבות והעסיק חוקרים רבים מתחומים שונים. חשיפת הסיפור של האי הייתה חשובה, לא רק בשל הסקרנות והעניין שבו, אלא בעיקר בשל היותו משל עולם המודרני בו אנו חיים.
הסיפור מתחיל בחג הפסחא, שנת 1722, כשמגלה הארצות ההולנדי יקוב רוחבן ( Jakob Roggeveen ) מוצא אי מבודד באוקיאנוס השקט. האי, שנקרא לימים אי הפסחא (על שם מועד גילויו, היה לתעלומה גדולה בעיני רבים מהחוקרים שהגיעו למקום מאז התגלה).
מדובר באי קטן יחסית, שטחו כ- 164 קמ''ר (קצת יותר גדול מירושלים), מבודד מאוד ואינו ראוי למגורי אדם. היבשת הקרובה ביותר אל האי היא אמריקה הדרומית ששוכנת במרחק של כ- 3703 קילומטרים מזרחה ממנו ( תארו לעצמכם שהמדינה הקרובה ביותר אלינו הייתה ספרד. )
כך תיאר את מה שראה לראשונה: "ממרחק חשבנו שאדמת אי הפסחא האמור היא חולית. העשב היבש, הקש והצמחייה החרוכה נראו לנו כמו חול. המראה השומם שנגלה לעינינו לא יכול היה ליצור אלא רושם של אדמה עקרה ודלה מאין כמותה."
רוחבן התפלא מאוד כשיצאו לקבל את פניו ילידי המקום, הם עשו זאת בשחייה או בסירות קנו שבירות ודולפות, אותן נאלצו לרוקן ממים כל הזמן. הוא לא דיבר את שפתם והתקשה להבין כיצד יכולים אנשים לחיות במקום שכזה וכיצד בכלל הגיעו למקום עם סירות כה עלובות. הרושם שקיבל היה כי הם חיים בתרבות פרימיטיבית. רובם היו ערומים וגופם היה מכוסה קעקועים אמנותיים. הם גרו בבקתות נמוכות, עשויות מקנים, ובפנים היו מחצלות ואבנים ששימשו ככרים. רוחבן ראה כ- 400 תושבים אך מכיוון שלא ראה נשים הוא הניח שחלק מהאוכלוסייה מסתתרים.
באי לא הייתה צמחייה רבה, היו בעיקר ערבות עשב. הגבוה בעצים לא עבר את השלושה מטרים. באי לא חיו בעלי חיים גדולים מחרקים, לא נראו עופות יבשה ולא זוחלים. חיות הבית היחידות שנמצאו היו תרנגולות.
אולם תדהמתו הגדולה של רוחבן הייתה כשגילה פסלי אבן ענקיים בדמות בני אדם, שהיו פזורים בשטח האי. יותר מ- 200 פסלים ניצבו עומדים לאורך חופי האי. פסל כזה, שמשקלו יכול להגיע ל- 74 טון וגובהו ל- 10 מטרים, נחצב בדרך כלל במקום אחד ואחר כך הועבר בדרך כלשהי לאתר המיועד, מרחק של כ- 10 קילומטרים משם. באי נמצאו עוד כ- 700 פסלים גדולים אף יותר, בשלבי הכנה שונים, שנראה כי ננטשו באמצע העבודה עליהם.
השאלות שהעסיקו חוקרים רבים במשך השנים היו:
כיצד האנשים הללו הצליחו להעמיד פסלים כל כך גדולים ללא עצים הדרושים לייצור מכונות וללא חבלים חזקים? כיצד נשאו את הפסלים ממקום למקום? לפי מספר הפסלים העריך רוחבן שאוכלוסיית האי מנתה למעלה מ- 2,000 איש, אם כך לאן הם נעלמו? מה אכלו התושבים? ובכלל, כיצד הגיעו לאי?
כחמישים שנים לאחר שהתגלה האי הגיעו לבקר בו מגלה ארצות ג'יימס קוק ואדם שמוצאו מטהיטי שהצליח לדבר עם התושבים. קוק הגיע למסקנה שתושבי המקום הם פולינזים (עם שמוצאו מאסיה) אולם הם לא ידעו להסביר לו כיצד הגיעו אבות אבותיהם אל האי ולא ידעו לענות על השאלות שנשארו ללא תשובה במשך זמן רב. כמאתיים וחמישים שנים נותרו קורות אי הפסחא כתעלומה.
שחזור ההיסטוריה
את האי חקרו חוקרים בשלושה נושאים שונים: פליאונטולוגיה ( מדע העוסק בחקר מאובנים), ארכיאולוגיה וחקר אבקות צמחים. בשיטות תיארוך שונות הגיעו החוקרים למסקנה כי הפעילות באי החלה בשנת 400 לפנה''ס, אם כי הדרך בה הגיעו המתיישבים הראשונים אל האי נשארה תעלומה. בעזרת בדיקות דנ''א הוכח כי תושבי האי הם אכן פולינזים. ההערכה היא כי חיו באי כ- 10,000 איש.
כדי לגלות כיצד נחצבו הפסלים והועמדו במקומותיהם ערכו הארכיאולוגים ניסוי, בו השתתפו מתנדבים מבני האי, הם הגיעו למסקנה שכדי ליצור פסל אחד בשנה יש צורך בעשרים אנשים עם אזמלים עשויים אבן. כדי להעביר פסל אחד על מסילות מעץ צריך לפחות 10 גזעים של עץ, הרבה חבלים ומאות אנשים (בהתחשב בעובדה שלא היו להם גלגלים או כלי עבודה). את החבל אפשר לייצר מעץ מקומי קטן בשם "האו האו", אולם כשהתגלה האי ב-1722 העץ היה נדיר מאוד, ואילו הובלה של פסל אחד בעזרת חבלים צריכה מאות מטרים של חבל. הייתכן כי בעבר היו כל כך הרבה עצים באי?
החוקרים ערכו בדיקות של אבקות צמחים מדגימות הקרקע ולהפתעתם הרבה גילו שבעבר אכן היו יערות של עצים ושיחים באי.
עוד ערכו החוקרים חפירות באתרי הפסולת של תושבי האי הראשונים כדי לנסות להבין מה הם אכלו. נמצאו מעט מאוד עצמות של דגים אך הרבה עצמות של דולפינים. נמצא גם כי תושבי האי אכלו עופות ים, עופות יבשה, בשר חולדות וכלבי ים.
אם כך, הממצאים מראים שאי הפסחא היה בתחילה גן עדן עלי אדמות. אז מה גרם למקום להפוך לאי חורבות?
כרוניקה של כליה ידועה מראש
קל לדמיין את מה שקרה באי. כשהגיעו אליו לראשונה המתיישבים הראשונים היה אי הפסחא מיוער בצפיפות, על ידי 16 סוגים של עצים ושיחים גבוהים, השכיח מכולם היה סוג של דקל שאינו קיים עוד באי. עץ דקל מסוג זה מניב אגוזים אכילים ושרף (ממנו מכינים סוכר). באי היו לטאות, שישה סוגים של עופות יבשה ועשרים וחמישה מינים של עופות ים.
האי היה עשיר ויכול היה לספק צורכיהם של 3000 אי לפחות.
התושבים החלו לכרות עצים להסקה ולבניית סירות. הם הקימו באי תרבות של בניית פסלים ולצורך כך הרסו את היערות. הממצאים מראים כי כבר בשנת 800 לספירה היה הרס מתקדם של היערות וההערכה היא שזמן קצר לאחר שנת 1400 נכחד הדקל שגדל באי.
התושבים התרבו ונהנו משפע המזון אך לא השכילו לנצל בחוכמה מאת גן העדן אליו הגיעו.
אוכלוסיית הציפורים באי הידלדלה והדבר פגע גם בהאבקת פרחי העצים. סופם של בעלי החיים הגיע עם סופו של היער. כל אחד ממיני עופות הים והיבשה שחיו באי נכחד. חלזונות הים הגדולים התמעטו והתושבים נאלצו להספק בחלזונות הים הקטנים.
בלי העצים לייצור סירות קנו לא יכלו התושבים לצאת ללב הים ולצוד דולפינים. הם לא יכלו לצאת מהאי וכלל לא היו מודעים לקיומם של אנשים אחרים בכדור הארץ. מקורות המזון התמעטו ואנשים החלו להגביר את גידול התרנגולות. כשהגיעו לזמנים קשה יותר פנו למאגר הבשר האחרון שנותר להם – האדם. עצמות בני אדם נמצאו באתרי הפסולת האחרונים של ההתיישבות הראשונה באי, דבר שהעיד על קניבליזם. האוכלוסייה סבלה מרעב וקטנה באופן משמעותי. אנשים נאלצו להסתתר במערות כדי להתגונן מפני אויבים. קבוצת לוחמים השתלטה על השלטון המקומי, שתפקידו היה לדאוג לחלוקה נכונה של המשאבים, ובני חמולות יריבות החלו להפיל זו את פסליה של זו. באי שררה אנדרלמוסיה גדולה ומלחמה מתמשכת.
קשה להבין כיצד הגיעה חברה למצב כזה, איך קרה שלא ראו תושבי האי את המתרחש סביבם? איך לא הבינו למה הם גורמים? למה הם לא הפסיקו להכחיד את כל אשר סביבם? מה עבר בראשו של האדם שכרת את הדקל האחרון באי?
האסון לא קרה ביום אחד, אלא התרחש בהדרגתיות ולכן נראה שהתושבים לא תפסו את גודל הבעיה, הם חשבו על ההווה ולא על העתיד והתקשו להאמין שיום אחד באמת יישארו בלי שום דבר.
כדור הארץ – אי הפסחא הבא?
הסיפור הזה נשמע לכם מוכר? את הסיפור של אי הפסחא ניתן להקביל לכדור הארץ כולו. בימנו שוב מתרבה האוכלוסייה והמשאבים הולכים ונגמרים. גם לנו אין דרך לצאת מחוץ לכדור הארץ, בדיוק כפי שלא יכלו הילידים לעזוב את האי. מצבנו גרוע יותר: יש לנו תחנות כוח שמזהמות את האוויר וצורכות פחם לשריפה, אנחנו מבזבזים הרבה חשמל, מכלים את המשאבים הטבעיים שלנו, מזהמים את מי תהום, זורקים הרבה זבל ללא שימוש חוזר או מחזור והרשימה עוד ארוכה!
אם נמשיך כפי שאנו מנהלים כיון יגמרו כל אוצרות הדיג, יערות הגשם, מאגרי האנרגיה ומרבית האדמה הפורייה בעולם, אם לא ייהרס כדור הארץ קודם לכן בשל הזיהום הסביבתי.
הסכנה האמיתית היא שסופנו יהיה כמו הסוף של תושבי אי הפסחא. אם הצליחו אלפים בודדים באי הפסחא להרוס חברה שלמה, תוך שימוש בכלי אבן ובכוח הידיים בלבד, כיצד יוכלו מיליארדי אנשים עם כלי מתכת וברזל וכוח מכונות להסב פחות נזק?
אך בכול זאת יש הבדל אחד מכריע: לתושבי אי הפסחא לא הייתה מודעות למה שקורה סביבם ולא היו להם ספרים המספרים קורותיהם של חברות שחלפו מן העולם. לנו, בניגוד להם יש מידע על העבר ואם נשכיל ללמוד מטעויות של חברות אחרות ששילמו על כך בחייהן, יהיה לנו סיכוי להציל את החברה שלנו.
אז תשמרו על הסביבה ותעבירו את זה העלאה !
הירשם ל-
רשומות (Atom)