300 הגיבורים שלחמו בצל.

לפני שניגש לעיקר מספר מילות רקע.
במאה ה 5 לפני הספירה התחוללו קרבות בין הפרסים ליוונים על השליטה באירופה.
הפרסים היו צבא מאוחד ואילו היונים היו ערי מדינות שביום יום נלחמו בניהן על השליטה ביון
(במיוחד מדובר על שתי היריבות הגדולות אתונה וספרטה) אבל ידעו תמיד להתאחד מול
הפרסים.
סדרת הקרבות בין היונים לפרסים קבעה את עליונות המערב (אירופה) על פני המזרח (אסיה)
שנמשכת עד היום.
זו אחת הסיבות להתרסה שקיימת באיראן כלפי המערב אבל על כך בפעם אחרת.
בסדרת קרבות זו היו מספר קרבות שאני אציין , כרגע אני אתמקד בקרב "תרמופילאי".
תרמופילאי הוא מעבר יבשתי מוקף הרים בצפון יוון.
בצבא הפרסי נחת ביוון בשנת 480 לפני הספירה
והחל מייד בצעדה מהירה לעבר הערים היוניות בכמה ראשים
תוך ניצול העובדה שהיוונים עדיין לא התארגנו בברית צבאית.
הדבר החשוב שהיוונים נזקקו לו היה זמן.
בהתייעצות צבאית הוחלט כי המעבר היבשתי הצר ,תרמופילאי, הוא אחד הנקודות
הנוחות לעכב את הפרסים. רוחב המעבר הינו 100-200 מטרים בלבד והוא מוקף הרים.
מלך ספרטה ,ליאונידיאס, בחר 300 לוחמים מובחרים והתמקם במעבר תרמופילאי.
מולו הופיע צבא שמנה מעל 7000 לוחמים.
הפרסים זלזלו בכוח המועט והציעו למלך להיכנע.
שליח פרסי שנשלח אמר למלך ספרטה:
"יש לנו כוח רב ואם נירה חיצים אליכם החיצים יכסו את אור השמש במעבר הצר"
תשובתו של המלך הייתה חד משמעית:
"אם תכסו את אור השמש נלחם בצל"
היוונים החזיקו 3 ימים מעמד בקרבות פנים מול אוייב שהיה רב מהם ביחס של 1 ל 25
הקרב הוכרע אחרי שבוגד גילה לפרסים על שביל צר שמאפשר לאגף את המעבר וכך
היוונים נאלצו להילחם בשני חזיתות.
כל היוונים נפלו בקרב ואיתם מעל 3000 פרסים הרוגים.
קרב זה נחשב עד היום כמיתוס ביוון.
הפרסים המשיכו אחרי הקרב אבל מצאו מולם כוחות יוונים מוכנים ורעננים ועל המשך הקרבות
בפעם אחרת.

על הכתרת אליזבת מלכת אנגליה ועל הענקת תוארי כבוד\שאול נעים

על הכתרת אליזבת מלכת אנגליה ועל הענקת תוארי כבוד

כתבה אקטואלית לתקופה זו,
לקראת חתונת הנסיך הבריטי.



מאי 1953, איצטדיון וומבלי בלונדון, 100 אלף צופים, משחק הגמר על הגביע האנגלי.
בלקפול נגד בולטון. בשורות בלקפול משחק סטנלי מתיוס בן ה-38, אשף השליטה בכדור והלהטוטן, שהיה מהתל במגיני היריב שוב ושוב. מעולם הוא לא זכה בתואר כלשהו. זו כנראה ההזדמנות האחרונה שלו. ביציע הכבוד יושבת אליזבת המלכה הצעירה, שטרם הוכתרה.
במחצית 1:3 לטובת בולטון. בדקה ה-87, עדיין 2:3 לבולטון. בדקה ה-88 בלקפול משווה ל-3:3.
בדקה ה-90, כאשר כולם כבר מתכוננים להארכה, פריצה מסחררת של סטנלי מתיוס מקו האמצע, הוא חולף על פני 2 שחקני יריב, מוסר בדייקנות לשחקן קבוצתו, מסירה נוספת – והכדור ברשת. 3:4 לטובת בלקפול. הקהל מגיב בתשואות סוערות, דקות ארוכות. מתיוס הנרגש עולה ליציע ומקבל את הגביע מהמלכה אליזבת.

שנים מספר מאוחר יותר, החל הנסיך צ'ארלס ללמוד בבית-ספר יסודי ואז התברר כי אינו מתמצא בחוקי משחק הכדורגל. נעדר יכולת טכנית, ומתנועע בכבדות. עבור האנגלים, מולדת הכדורגל, זה ממש אסון. בית המלוכה האנגלי, ע"פ עצת יועצים מיוחדים, הזמין את מתיוס לתת שיעורים פרטיים לנסיך הצעיר. בתוך שבועות ספורים, מגיע צ'ארלס ליכולת משחק טובה, העיתונים מדווחים על כך והשלווה חוזרת לאי הבריטי.
בעתיד סטנלי מתיוס יקבל את התואר סר מאליזבת מלכת אנגליה.



29 במאי 1953
אדמונד הילארי הניו-זילנדי מצליח להיות האדם הראשון בתבל שמגיע לפסגת האוורסט, בגובה 8850 מטר.
זאת לאחר 9 ניסיונות כושלים של מטפסים שונים להגיע לפסגה. המסע נערך ביוזמת החברה הגיאוגרפית המלכותית.
ניו-זילנד שייכת כמובן לחבר העמים הבריטי. הילארי מניף על הפסגה את דגל בריטניה, דגל נפאל ודגל האומות המאוחדות.
בעתיד, הוא יקבל את התואר סר מאליזבת מלכת אנגליה.



2 ביוני 1953
אליזבת השניה מוכתרת בטקס מרהיב, בכנסיית ווסטמיניסטר, בידי הארכיבישוף מקנטרברי.
זאת אחרי הכנות ממושכות ומדוקדקות שנמשכו במשך 9 חודשים,בטקס מסורתי בן מאות שנים גדוש פאר והדר.כל סמלי המלכות הוצגו לראווה:הכדור המסמל את העולם,החנית,שמן המשיחה,והכתר הגדול של אדוארד הקדוש.לאחר חזרות מושלמות ענתה אליזבט כראוי וכנדרש על פי כל כללי הטקס לכל השאלות שהופנו אליה בקול צלול ומאופק.בסיום הטקס ולאחר השמעת החצוצרות החגיגיות,עשתה המלכה את דרכה לארמון באקינגהאם בכרכרת הזהב.שני מיליון איש עמדו ברחובות, למרות מזג האוויר הקר, ומיליונים צפו בטקס במכשירי הטלוויזיה. האנגלים אהבו מאד את אליזבת המלכה הצעירה והיפה, וטקס ההכתרה ריגש אותם מאד.. לאחר טקס זה, גברה מאד מכירת מכשירי הטלוויזיה.
בעתיד, אליזבת תחלק תארי כבוד למי שהיא חפצה ביקרם, למשל: לסטנלי מתיוס ואדמונד הילארי.

עלילת הדם הראשונה

התרגלנו כבר כי אחת מעלילות הדם העיקריות של יהודים קשורה לפסח. הינה הסיפור. בשנת 1145 התגלתה גופה של ילד קטן ביער בקרבת העיר נורי"ץ באנגלייה. . נזיר בשם תומאס "הוכיח" כי הילד שימש שקורבן עבור היהודים לשם אפיית מצות. תומאס הצדיק טען כי חבר טוב שלו שהוא יהודי מומר אמר לו כי בכל שנה היהודים מתכנסים ומתכננים היכן וכיצד לתפוס ילד נוצרי בכדי להשתמש בדם שלו לאפיית המצות. "הרי החבר שלי, שהיה יהודי , מכיר את מנהגי היהודים והוא זה שמעיד על בפני בית הדין של הכנסייה" טען תומאס בלהט ושלהב את ההמון. זה המקור לכל עלילות הדם שהופצו מאז ועד ימינו אנו. מי שחושב שעלילות כאלו לא קיימות כיום פשוט טועה. נכון שרוב העולם כבר הבין את הטמטום הזה אבל הדברים קיימים. דרך אגב – בעולם המוסלמי זה נמצא עדיין בספרי לימוד של לא מעט מדינות מי שחושב שאני ממציא דברים מוזמן לעיין בתשובה הבאה של הפלסטינים בקשר לשאלה: מי טבח את 5 בני המשפחה באיתמר? התשובות היו: 1. לא היה טבח, זה רק סיפור של הממשלה הציונית. 2. פועל תאילנדי. מה הקשר אתם שואלים? התשובה פשוטה מאוד: מי שמאמין בדבר כזה ודאי יאמין גם בעלילת הדם של המצות. אבל גם מבלי להתייחס לטבח הנורא באיתמר מי שיודע ערבית מוזמן לעיין בספרים בסוריה ובמקומות אחרים בעולם הערבי. העלילה שרירה וקיימת. עלילת דם מ 1145 בזכות יהודי מומר.

אז מה דעתכם על מזג האוויר?

שאלה זו מסמלת סתם שאלה ללא תכלית.
כלומר במקום שאין מה לדבר או להתווכח שואלים את השאלה הזו.
מתברר כי כדאי לדעת על מזג האוויר.
יש מספר סיפורים מעניינים על מזג האוויר שגרם לתהפוכות רבות והשפיע על האנושות.

כך למשל החורף שהקדים לרדת להגיע ב 1941 עצר את היטלר בפאתי מוסקבה ונתן לרוסים
זמן להתארגן.
כך למשל הבצורת במזרח התיכון היא עוד גורם המצטרף למהומות בסוריה.
המון חקלאים איבדו את פרנסתם עקב ניהול שלומיאלי של משק המיים הסורי והם מהווים
חלק במהומות נגד המשטר.
יכולתי להביא עוד סיפורים אבל אסתפק בכך אני רוצה להרחיב על
השנה ללא הקיץ שהביאה למהפכה הצרפתית.
ב 1783 התפרץ הר געש באיסלנד.
השמיים כוסו בכמויות אדירות של פיח בכל אירופה.
הדבר הביא לכך שהקיץ לא הגיע לאירופה ובחודשי החורף אוקטובר ואילך שרר קור קיצוני.
העדר הקיץ הביא למחסור במזון והחורף הקיצוני שבא לאחר מכן החריף את תחושת המרירות שהייתה
כבר נטועה בקרב ההמונים.
רעב וקור הם ממריצים טובים לאנשים להתמרד.
כאשר אדם מרגיש קור ורעב ויותר חמור מכך בני משפחתו הוא מגיע מהר מאוד לסף של רתיחה.
ברור שהיו צריכים גם גורמים נוספים בכדי לחולל מהומות אבל אין ספק שהשנה ללא קיץ
הייתה קטליזטור שהביא לפריצת המהומות בצרפת שבסופה הופל שלטון המלוכה.
במקומות אחרים התחוללו מהומות ורובן דוכאו אך גם מהומות אלו הומרצו ע"י הקור והרעב
שהתחולל בעקבות השנה ללא קיץ.
אז בפעם הבאה כדאי להתייחס ברצינות יותר לשאלה:
אז מה דעתכם על מזג האוויר?

הדילמה הנוראה של קובנטרי.

נובמבר 1940.
בחודשים יולי-ספטמבר ניסה חיל האוויר הגרמני להכריע את חיל האוויר הבריטי לקראת פלישה
לבריטניה ולא הצליח. (את הסיבות לכישלון אנתח בפעם אחרת).
לאחר שהניסיון להכשיר את הקרקע לפלישה לא הצליח עברו הגרמנים לטקטיקה
של הכנעה מהאוויר.
הרעיון היה להרוג כמה שיותר אזרחים עד שהבריטים ייכנעו.
גם זה לא עבד.
הבריטים ספגו אבידות אבל לא נכנעו ומעבר לכך הם שלחו מטוסים להפציץ את ברלין
וזה בפני עצמו הוציא את הדיקטטור ,שהבטיח לעמו כי בריטניה על סף כניעה, מכליו.
היטלר הזועם ראה כיצד בריטניה מחזיקה מעמד והיה ברור שהחורף רק יסייע לבריטים.
תנאי מזג האוויר בחורף (במיוחד לפני 65 שנים) מבטיחים למעשה הפוגה לבריטניה.
חלון ההזדמנויות לסיים את המלחמה במערב ולפנות ליעד האמיתי ,ברית המועצות,
הלך והתפוגג. במצב הזה ניסה היטלר רעיון חדש.
הוא החליט לרכז מאמץ בעיר אחת, לשלוח מאות מטוסים (הפצצה + יירוט) ,
להרוס אותה עד היסוד וכך להטיל אימה על האזרחים הבריטים כך שבריטניה תיכנע סוף סוף.
העיר שנבחרה היא קובנטרי. עיר בינונית כ 250,000 תושבים במערב בריטניה.
בעיר הזו לא היו תותחי נ"מ , חיל האוויר המלכותי לא היה ערוך בבסיסים בקרבת העיר
ותושבי העיר לא היו מתורגלים כמו תושבי לונדון לרוץ למקלטים מייד עם האזעקה.

הידיעה על הצפוי לקובנטרי היגיעה לצ"רצ"יל.
הידיעה על כוונת הגרמנים הושגה אודות לסוד חשאי שאסור היה שהגרמנים יגלו אותו.
מזה מספר שבועות הצליחו הבריטים לפצח את הצופנים הסודיים ביותר של הגרמנים.
הצלחת פיצוח הצופנים הייתה ידועה למספר מצומצם מאוד של אנשים בבריטניה.
למעשה חוץ מאנשי אותה יחידה שהצליחה לפצח ידע רק צ"רצ"יל על ההצלחה.
עד כדי כך הייתה הסודיות חשובה.
צ"רצ"יל קיבל ידיעות מפוענחות והציג את הידיעות הללו כמגיעות ממקור שהוא מסרב
לחשוף אותו.
במקרה של קובנטרי הידיעה חשפה התייעצות בצמרת הנאצית.
היה ברור כי אם הגרמנים יראו שהבריטים יודעים על קובנטרי הם יחליפו את הצופן.
כאן עמד צ"רצ"יל בדילמה איומה.
אם הוא לא יעשה כלום אז אלפי אזרחים יהרגו.
אם הוא יורה על פינוי אזרחים ,הגרמנים ישנו את הצופן ויפציצו עיר אחרת בזמן אחר.
מעבר לכך האפשרות לצותת לגרמנים היא למעשה כלי אסטרטגי שיכול לחסוך
חיי עשרות אלפי אנשים ולהכריע את המלחמה.
צ"רצ"יל התלבט האם לשתף את קבינט המלחמה שלו בהתלבטות הקיימת מבלי
למסור את מקור המידע.
אחרי ייסורי נפש רבים בין הלב ובין הראש הוא החליט לא לשתף אף אחד.
ההחלטה הייתה שאסור בשום מקרה לחשוף את הסוד.
בספר הזיכרונות שלו אחרי המלחמה מציין צ"רצ"יל כי זו הייתה ההחלטה הקשה ביותר
שנאלץ לקבל בזמן המלחמה.
בשעות שלפני ההפצצה החליט צ"רצ"יל להשתכר עד איבוד הכרה.
הוא בחר בדרך של ניתוק כך שהוא לא יהיה זה שישמע על האסון שצפוי.
הוא גם חשש שהוא לא יוכל לשחק כאילו שהוא מופתע.
קובנטרי נהרסה כמעט כולה, 2000 הרוגים, 10,000 פצועים. עשרות אלפי אנשים איבדו את בתיהם.
למחרת הבטיח צ"רצ"יל לעמו שיום התשלום על קובנטרי עוד יגיע.





פברואר 1945.
גרמניה הנאצית על סף קריסה.
בנות הברית כבר פלשו מהמערב והרוסים נמצאים במזרח גרמניה.
חיל האוויר הגרמני כבר לא קיים.
חילות האוויר של בנות הברית שולטים ללא התנגדות ומפציצים בכל גרמניה.
היטלר כבר עמוק בבונקר בברלין.
הגיעה שעת הנקמה.
נבחרה העיר דרדזן.
התירוצים היו רבים ומגוונים:
1. העיר משמשת כמרכז בתי חרושת.
2. הרוסים מבקשים למנוע מהצבא הגרמני להחיש תגבורות דרך העיר למזרח גרמניה
ועוד ועוד.
אבל הסיבה היתה ברורה- קובנטרי.
במשך 3 ימים. 13-15 לפברואר.
חיל האוויר האמריקאי בשעות היום וחיל האוויר הבריטי בשעות הלילה הביאו ל 72 שעות רצופות של
גיהינום. מעל 60,000 הרוגים (המספר הסופי לא ידוע כי היו אנשים שפשוט נעלמו) , מעל 100,000 פצועים, העיר חרבה לחלוטין.
כאשר פנה מישהו לצ"רצ"יל ושאל על מהות ההפצצה על אזרחים כי המלחמה כבר הוכרעה
צ"רצ"יל לא השפיל מבט ולא התחמק אלא ענה במילה אחת- "קובנטרי".

כיום קובנטרי ודרדזן נמצאות בברית ערים תאומות.

רועה הצאן שמצא את חפירות גבקליטפה

השם הזה לא אומר הרבה לרוב האנשים. משום מה הנושא לא מפורסם. נתקלתי בכך באקראי והחלטתי לבדוק ולחקור. מתברר שישנם הרבה חוקרים שטוענים שאלו החפירות החשובות ביותר בעולם. מברר כי יש בחפירות הללו בכדי לשפוך אור אחר לגמרי על טכנולוגיות בנייה חדשות ומיומנויות לא ידועות משנת 10,000 שנים לפני הספירה. התגליות היו כל כך מדהימות עד כי הארכיאולוג הממונה על החפירה טען אף: כי ההיסטוריה מתחילה במקום זה. לא ניכנס לכל הפרטים אבל נציין כי מדובר בטכנולוגיה שלא קיימת אז ואשר לא ברור איך בכלל היה את הידע ליצור מקדשים, פסלים, מבנים , ציורים , תכשיטים וכדומה בתקופה הזו. הטכנולוגיה הזו הקימה את זמנה באלפי שנים. יש אפילו השערה כי בעלי תבונה כלשהם התיישבו במקום, בנו את מה שבנו ונעלמו. התעלומה קיימת עד היום. כל זה החל בתנומת צהריים של רועה צאן תורכי. בשנת 1994 רועה זאת ביקש לנמנם מתחת לעץ באזור הררי . הוא נתקל באבן מלבנית והבין כי זו לא אבן רגילה. כאשר החלו חוקים מקומיים לחקור את האבן הם גילו כי מדובר אפילו לא בקצה קרחון של תגלית ארכיאולוגית מדהימה. ארכיאולוג גרמני , ד"ר קלאוס שמידט ,שביקר במקום הבין מייד כי זו לא חפירה שגרתית. הוא החל לפתח את החפירה ואחרי כ 15 שנים שנחשף כל המקום התברר כי מדובר בחפירות בעלות חשיבות עולמית. הסיבה שהחפירות הללו לא מפורסמות היא סימני השאלה הרבים שישנם ללא תשובות: מי בנה ? כיצד בנו? היכן השיגו את חומרי הגלם הרבים ? כיצד השיגו את הטכנולוגיה הרבה? להיכן הם נעלמו? התעלומה היא אף יותר גדולה מהפסלים המפורסמים שבאיי הפסחא זה הממצא של יישוב אנושי הקדום ביותר שקיים ומקדים את זמנו בקרוב ל 10,000 שנים. אם מישהו נוסע לטורכיה אז כדאי לעשות סיור במקום. האתר נמצא בדרום מזרח המדינה.

300 הגיבורים שלחמו בצל.

לפני שניגש לעיקר מספר מילות רקע. במאה ה 5 לפני הספירה התחוללו קרבות בין הפרסים ליוונים על השליטה באירופה. הפרסים היו צבא מאוחד ואילו היונים היו ערי מדינות שביום יום נלחמו בניהן על השליטה ביון (במיוחד מדובר על שתי היריבות הגדולות אתונה וספרטה) אבל ידעו תמיד להתאחד מול הפרסים. סדרת הקרבות בין היונים לפרסים קבעה את עליונות המערב (אירופה) על פני המזרח (אסיה) שנמשכת עד היום. זו אחת הסיבות להתרסה שקיימת באיראן כלפי המערב אבל על כך בפעם אחרת. בסדרת קרבות זו היו מספר קרבות שאני אציין , כרגע אני אתמקד בקרב "תרמופילאי". תרמופילאי הוא מעבר יבשתי מוקף הרים בצפון יוון. בצבא הפרסי נחת ביוון בשנת 480 לפני הספירה והחל מייד בצעדה מהירה לעבר הערים היוניות בכמה ראשים תוך ניצול העובדה שהיוונים עדיין לא התארגנו בברית צבאית. הדבר החשוב שהיוונים נזקקו לו היה זמן. בהתייעצות צבאית הוחלט כי המעבר היבשתי הצר ,תרמופילאי, הוא אחד הנקודות הנוחות לעכב את הפרסים. רוחב המעבר הינו 100-200 מטרים בלבד והוא מוקף הרים. מלך ספרטה ,ליאונידיאס, בחר 300 לוחמים מובחרים והתמקם במעבר תרמופילאי. מולו הופיע צבא שמנה מעל 7000 לוחמים. הפרסים זלזלו בכוח המועט והציעו למלך להיכנע. שליח פרסי שנשלח אמר למלך ספרטה: "יש לנו כוח רב ואם נירה חיצים אליכם החיצים יכסו את אור השמש במעבר הצר" תשובתו של המלך הייתה חד משמעית: "אם תכסו את אור השמש נלחם בצל" היוונים החזיקו 3 ימים מעמד בקרבות פנים מול אוייב שהיה רב מהם ביחס של 1 ל 25 הקרב הוכרע אחרי שבוגד גילה לפרסים על שביל צר שמאפשר לאגף את המעבר וכך היוונים נאלצו להילחם בשני חזיתות. כל היוונים נפלו בקרב ואיתם מעל 3000 פרסים הרוגים. קרב זה נחשב עד היום כמיתוס ביוון. הפרסים המשיכו אחרי הקרב אבל מצאו מולם כוחות יוונים מוכנים ורעננים ועל המשך הקרבות בפעם אחרת.