בתאריך 29.4.11 מאות מליונים ברחבי העולם צפו בחתונה המלכותית הבריטית.
בתאריך זה ממש 29.4. בשנת 1945 נשא הצורר הנאצי היטלר את פילגשו אווה בראון.
אין לי חשק להתעמק בדומה של אווה בראון ולכן
אני מביא תמצית של אווה בראון מויקיפדיה.
שימו לב לקשר שהיה להיטלר עם אחייניתו שלפי ניתוחים פסיכולוגים שנעשו לצורר לאחר המלחמה אווה בראון שמשה תחליף לאותה אחינית.
אווה בראון נולדה במינכן למשפחה מהמעמד הבינוני. אביה היה מורה. ב-1930 נפגשה עם אדולף היטלר, כאשר עבדה אצל צלם החצר שלו, היינריך הופמן.
היטלר התאושש באותו הזמן ממערכת יחסיו הטראגית עם אחייניתו גלי ראובל, שהסתיימה בהתאבדותה (ויש האומרים ברציחתה) של ראובל ב-1931. מבנה האישיות של אווה בראון תאם, כפי הנראה, את דרישותיו של היטלר. מדובר באשה פשוטה, שהציעה להיטלר כניעות וצייתנות. יחסי השניים התהדקו לאחר מותה של ראובל.
בשנת 1936 הפכה אווה לחלק ממשק ביתו של היטלר. תיאור מעניין של יחסיה עם היטלר נותן בזכרונותיו אלברט שפר, שר החימוש ואדריכל החצר, שהיה בין הידידים האישיים המועטים של היטלר. לדברי שפר, הורשתה אווה לקחת חלק בחיי החברה באוברזאלצברג, משכנו ההררי של היטלר, רק בצורה מוגבלת, ואם היה מגיע אורח רם מעלה, הייתה מורחקת לחדרה, שהיה סמוך לזה של היטלר. היטלר רחש כלפיה זלזול והיה מכנה אותה "Tschapperl", שפירושו בגרמנית "מטומטמת". רק בשנת 1939 הורשתה אווה לגור במשכנו של היטלר בברלין, בחדר שינה הסמוך לחדרו. היא הורשתה להיכנס אל הבית רק מכניסה צדדית, ובמדרגות אחוריות.
היטלר לא נתן פומבי ליחסיו עם בראון מפני שביקש לשמור על תדמיתו כאדם המקדיש את כל חייו, ואף את חייו הפרטיים, לטובת המטרה. בנוסף, חלק ניכר מהיחסים שבינו לבין העם הגרמני היה מבוסס על משיכה ארוטית חזקה, ונישואין, או בת זוג קבועה, עלולים היו לפגום במשיכה זו. היטלר התייחס לנקודה זו במוצהר מספר פעמים, והיה מודע להשפעתו הארוטית על ההמונים.
ברור כי יחסיו עם אווה בראון לא היו יחסים בין שווי ערך, אלא התבססו על שליטה מוחלטת והכנעתה של אווה לרצונו של היטלר.
אווה בראון הייתה אדם א-פוליטי, ומעולם לא הייתה חברה במפלגה הנאצית. על אף קרבתה אל המנהיג, שנתנה לה פוטנציאל לכוח רב, מעולם לא התערבה בעניינים פוליטיים ולא ניסתה לנצל השפעתה לצרכים כלשהם. המחשה דרמטית לעניין זה ניתנה כאשר בימיו האחרונים הורה היטלר להוציא להורג את גיסה של אווה, הרמן פאגליין, קצין אס אס שהיה איש הקשר בין היינריך הימלר לבין היטלר שהיה נצור בבונקר. פאגליין נתפס בדירה בברלין לבוש בבגדים אזרחיים, והדבר עורר חשד כי בכוונתו לברוח. משהורה היטלר על הוצאתו להורג, לא פעלה אווה בראון לביטול רוע הגזירה, על אף העובדה שפאגליין היה נשוי לאחותה, גרטל.
נאמנה עד הסוף, נותרה אווה בראון בברלין כאשר התבצר היטלר בבונקר שמתחת ללשכת הקנצלר, בעוד הצבא האדום סוגר עליו מכל הכיוונים וכל אנשי ממשלו מנסים למלט את עורם. ב-29 באפריל 1945, נישא היטלר לבראון. אל הבונקר הובא חבר של מועצת העיריה, והוא שהשיא את השניים. על תעודת הנישואין החלה אווה לחתום "אווה ב..." אך מחקה את האות "ב" וחתמה "אווה היטלר". יוזף גבלס ומרטין בורמן חתמו כעדים על תעודת הנישואין, שהייתה גם, למעשה, תעודת הפטירה של אשתו של היטלר.
לאחר הנישואין, ולאחר "מסיבה" בה נכחו מזכירותיו של היטלר ונאמנים נוספים, בהם גבלס ואשתו מגדה, ולאחר שהכתיב היטלר את צוואתו למזכירתו, ב-30 באפריל 1945 הסתגרו השניים בחדר. היטלר ירה בראשו, ובראון בלעה גלולת רעל. גופותיהם של השניים הושלכו אל תוך בור שיצר פגז בחצר לשכת הקאנצלר, שהייתה בטווח התותחים הרוסיים. נהגו של היטלר, אריך קמפקה, שפך על הגוויות שלהם מעט בנזין, והגופות נשרפו, כשמסביבם עומדים מספר קצינים נאצים ומצדיעים במועל היד, בטרם ייכנסו בחזרה לבונקר כדי להימלט מן ההפגזות.
יום שבת, 30 באפריל 2011
יהדות סוריה
בדמשק, כיום מצודת העימות , שכנה בעבר קהילה יהודית מפוארת.
בני הקהילה נטלו חלק פעיל בחיי המסחר והתרבות של העיר.
רובה הגדול של יהדות סוריה עזב והשתקע ברובו בישראל.
כיום נשארו מעט מאוד יהודים בדמשק.
יוצאי סוריה תרמו תרומה גדול למדינת ישראל ובהיותם אנשים צנועים לא נשמע קולם ואין תרומתם למדינה מוכרת.
הסיפור של יהדות סוריה אינו ידוע כמעט מחוץ לקהילת יוצאי דמשק.
אני מביא סיפור שנכתב ע"י ד"ר נתן חסון
מעבר לזווית האישית של נתן חסון ניתן לקרא וללמוד על אורח החיים בסוריה ועל היחסים בינם
ובין הסורים.
כדאי לקרא וללמוד.
עפר
בני הקהילה נטלו חלק פעיל בחיי המסחר והתרבות של העיר.
רובה הגדול של יהדות סוריה עזב והשתקע ברובו בישראל.
כיום נשארו מעט מאוד יהודים בדמשק.
יוצאי סוריה תרמו תרומה גדול למדינת ישראל ובהיותם אנשים צנועים לא נשמע קולם ואין תרומתם למדינה מוכרת.
הסיפור של יהדות סוריה אינו ידוע כמעט מחוץ לקהילת יוצאי דמשק.
אני מביא סיפור שנכתב ע"י ד"ר נתן חסון
מעבר לזווית האישית של נתן חסון ניתן לקרא וללמוד על אורח החיים בסוריה ועל היחסים בינם
ובין הסורים.
כדאי לקרא וללמוד.
עפר
יום רביעי, 27 באפריל 2011
מה השעה ? (קיצור תולדות הזמן)
באופן טבעי אנחנו קשורים ליחידות הזמן.
דקות, שעות, ימים ושבועות.
היכן התחיל כל זה?
מתברר כי הצורך במדידת זמן הוא עתיק אפילו יותר מהכתב.
ממצאים שגילם בערך 30,000 שנים מלמדים כי מדידת יחידת זמן היה כבר אז.
כפי הנראה מדדו את מחזורי הירח ואור השמש לצורך חקלאי.
הסימונים היו נקבים או קוים מסומנים על גבי לוחות או ציורים עתיקים.
החברות החקלאיות למדו לנצל את השמש והירח לצרכי חקלאות.
כאשר ההסתמכות על הירח בלבד התבררה כלא מספיק מדויקת
אבותינו הקדמונים השתמשו בשיטה של "שנה מעוברת" הנהוגה אף היום.
הלוח הנוצרי שנהוג היום הינו תוצר של הלוח המצרי הקדום.
המצרים מדדו את הזמן באמצעות שעוני מים ושעוני שמש.
כאשר הם הקפידו על רישום מדויק וכך יכלו ליצור לוח שנה מדויק כולל שנה מעוברת.
לפי השנה המצרית היו בשנה 365 ימים ויוליוס קיסר בכובשו את מצריים בחר את הלוח הזה והחליט לאמץ אותו ומכאן למעשה זה לוח השנה המרכזי הנהוג כיום.
במהלך הזמן לוח שנה זה החליף בהדרגה את לוחות השנה שהיו במקומות אחרים וכך למעשה יכל
העולם להתנהל כפי שהוא מתנהל היום בזמנים אחידים.
בסופו של דבר הכובש במקרה הזה הרומאים, הוא זה שקובע את הכללים,
כפי שהכובשים בזמנים מאוחרים יותר (הקולוניאליסטים) קבעו את לוח השנה בקולוניות באפריקה,
אסיה ואמריקה.
וכך נוצר לוח שנה של היום שכולם חיים לפיו.
שמות ימי השבוע לקוחים מעצמים ממערכת השמש.
חלקם שמות באנגלית וחלקם בצרפתית.
שמות החודשים הינם שמות של אלים או של קיסרים רומים.
יולי ואוגוסט נקראים על שמות הקיסרים יוליוס ואוגוסטוס.
כאשר לשניהם יש 31 ימים כך שקיסר אחד לא יעבור את הקיסר השני.
בכדי לקבוע זמנים אחידים החלו להיבנות מגדלי פעמונים אשר לפי הצלילים שלהם ידעו
בעלי תפקידים שונים או סתם אזרחים את השעה.
לכל מגדל כזה היה אחראי אשר תפקידו היה לצלצל בשעה הנכונה שנמדדה באמצעות שעון מים
את מספר הפעמים הנכון.
לאחר מכן במאה 14 הומצא מנגנון מיכני שאפשר לדעת את השעה גם ללא צלצול\
וללא "תורן פעמונים" את השעה חילקו שוב וכך נולדו הדקות והשניות.
שעון היד עצמו יוצר רק במאה ה 18.
הזמן הוא המקשר בין כל התרבויות על פני כדור הארץ.
למרות הבדלי שפה, מנהגים, מאכלים,התנהגות כל האנושות חיה לפי הזמן.
אז מה השעה?
דקות, שעות, ימים ושבועות.
היכן התחיל כל זה?
מתברר כי הצורך במדידת זמן הוא עתיק אפילו יותר מהכתב.
ממצאים שגילם בערך 30,000 שנים מלמדים כי מדידת יחידת זמן היה כבר אז.
כפי הנראה מדדו את מחזורי הירח ואור השמש לצורך חקלאי.
הסימונים היו נקבים או קוים מסומנים על גבי לוחות או ציורים עתיקים.
החברות החקלאיות למדו לנצל את השמש והירח לצרכי חקלאות.
כאשר ההסתמכות על הירח בלבד התבררה כלא מספיק מדויקת
אבותינו הקדמונים השתמשו בשיטה של "שנה מעוברת" הנהוגה אף היום.
הלוח הנוצרי שנהוג היום הינו תוצר של הלוח המצרי הקדום.
המצרים מדדו את הזמן באמצעות שעוני מים ושעוני שמש.
כאשר הם הקפידו על רישום מדויק וכך יכלו ליצור לוח שנה מדויק כולל שנה מעוברת.
לפי השנה המצרית היו בשנה 365 ימים ויוליוס קיסר בכובשו את מצריים בחר את הלוח הזה והחליט לאמץ אותו ומכאן למעשה זה לוח השנה המרכזי הנהוג כיום.
במהלך הזמן לוח שנה זה החליף בהדרגה את לוחות השנה שהיו במקומות אחרים וכך למעשה יכל
העולם להתנהל כפי שהוא מתנהל היום בזמנים אחידים.
בסופו של דבר הכובש במקרה הזה הרומאים, הוא זה שקובע את הכללים,
כפי שהכובשים בזמנים מאוחרים יותר (הקולוניאליסטים) קבעו את לוח השנה בקולוניות באפריקה,
אסיה ואמריקה.
וכך נוצר לוח שנה של היום שכולם חיים לפיו.
שמות ימי השבוע לקוחים מעצמים ממערכת השמש.
חלקם שמות באנגלית וחלקם בצרפתית.
שמות החודשים הינם שמות של אלים או של קיסרים רומים.
יולי ואוגוסט נקראים על שמות הקיסרים יוליוס ואוגוסטוס.
כאשר לשניהם יש 31 ימים כך שקיסר אחד לא יעבור את הקיסר השני.
בכדי לקבוע זמנים אחידים החלו להיבנות מגדלי פעמונים אשר לפי הצלילים שלהם ידעו
בעלי תפקידים שונים או סתם אזרחים את השעה.
לכל מגדל כזה היה אחראי אשר תפקידו היה לצלצל בשעה הנכונה שנמדדה באמצעות שעון מים
את מספר הפעמים הנכון.
לאחר מכן במאה 14 הומצא מנגנון מיכני שאפשר לדעת את השעה גם ללא צלצול\
וללא "תורן פעמונים" את השעה חילקו שוב וכך נולדו הדקות והשניות.
שעון היד עצמו יוצר רק במאה ה 18.
הזמן הוא המקשר בין כל התרבויות על פני כדור הארץ.
למרות הבדלי שפה, מנהגים, מאכלים,התנהגות כל האנושות חיה לפי הזמן.
אז מה השעה?
נאום של וילדרס שקיבלתי במייל
הקדמה שלי:
וילדרס הינו ראש מפלגת החירות ההולנדית שאותה ייסד.
הוא נודע כמבקר חריף של האיסלם.
הוא מתבטא בחריפות גם נגד מוחמד והמנהגים שמוחמד קבע לאיסלם.
אין פלא שהוא נאלץ לנוע עם אבטחה כבידה.
וילדרס תומך נלהב של ישראל. הוא רואה בה דמוקרטיה בודדת המוקפת בעמים אסלאמיים, אשר מהווה את קו ההגנה הראשון של המערב. אילולא ישראל, היה המאבק של הטרור האסלאמי מתקדם יותר לכיוון אירופה. לדבריו, הסיבה לסכסוך אינה מעשה כלשהו של ישראל נגד הפלסטינים,
כשם שארה"ב לא פלשה לאפגניסטן לפני ה 11 בספטמבר ולמרות זאת בוצע המגה פיגוע
, אלא זה דבר מובנה בתוך האסלאם; לכן הפקרה של ישראל וחיסולה לא רק שלא תפתור את הבעיה, אלא תהווה זריקת עידוד לאסלאם. הפסד של ישראל במאבק יסמן את ההפסד של העולם המערבי כולו. גם אמריקה, למרות ריחוקה הגאוגרפי, תתקשה להתקיים במצב כזה – "מול אירופה איסלאמית תיוותר אמריקה לבדה כשומרת הגחלת של התרבות המערבית.
להלן נאום שנשא בארה"ב.
כל מילה חשובה כדאי לקרא ולהפנים.
קיבלתי את תוכן הנאום במייל ואני מביא אותו כלשונו:
חברים יקרים, תודה רבה לך על שהזמנתם אותי.
אני בא לאמריקה עם משימה חשובה. עתה המצב כבר לא טוב ב׳עולם הישן׳. (אירופה)
ישנה סכנה עצומה מנשוא, ועם זה מאוד קשה להיות אופטימיים.
אנו עלולים להיות בשלבים האחרונים של האיסלאמיזציה של אירופה. זה לא רק סכנה ברורה ומיידית לעתידה של אירופה עצמה, זה איום על אמריקה ועל ההישרדות המוחלטת של המערב.
ארצות הברית תהייה המעוז האחרון של התרבות המערבית, מול אירופה איסלאמית.
זה יקרה תוך דור או שניים, כשארה"ב תישאל את עצמה: "מי איבד את אירופה?"
ראשית, אתאר את המצב בשטח באירופה ואז, אני חייב לומר כמה דברים על האיסלאם. לבסוף, אני אספר לכם על הפגישה בירושלים.
אירופה, אתם יודעים, משתנה. ראיתם בטח את ציוני הדרך. אבל בכל הערים הללו, לפעמים במרחק כמה רחובות מן היעדים התיירותיים שאתם מטיילים בהם, קיים עולם אחר. זהו העולם של החברה המקבילה שיצרה ההגירה המוסלמית ההמונית. בכל רחבי אירופה קמה ועולה מציאות חדשה: שכונות מוסלמיות שלמות שבהן מתגוררים מוסלמים , ובהן בקושי נראים מעטים מהילידים המקומיים. אנו עוד נצטער על כך. זה כולל אפילו גם את חוסר נוכחות המשטרה.
זהו עולם של כיסויי ראש, שבו נשים מסתובבות בכסויי ראש דמויי אוהלים, עם עגלות תינוקות, וקבוצה של ילדים. בעליהן של הנשים הללו, או, ה״מעבידים״ אם אתם מעדיפים, הולכים שלושה צעדים קדימה מהן. מסגדים ניבנים בפינות רחוב רבות. בחנויות יש שלטים שאתה ואני לא יכולים לקרוא.
אתה תתקשה למצוא כל סימן של פעילות כלכלית. אלה הם גטאות מוסלמיים הנשלטים על ידי קנאים דתיים. אלו הן שכונות מוסלמיות, כמו פטריות שצצות בכל עיר בכל רחבי אירופה. אלו הם אבני הבניין, חלק משליטה טריטוריאלית של יותר ויותר חלקים גדולים של אירופה, רחוב אחרי רחוב, שכונה אחריי שכונה, עיר אחרי עיר.
כיום יש אלפי מסגדים ברחבי אירופה, עם קהיליות הרבה יותר גדולות, מאשר כנסיות. ובכל עיר אירופאית קיימות תוכניות לבניית ״סופר מסגדים״ ולגמד את כל הכנסיות באזור.
המסר הוא ברור: אנחנו השולטים פה!
בתי ספר ממלכתיים רבים בבלגיה ובדנמרק מגישים רק מזון ״חלאל״ (הכשר מוסלמי) לכל התלמידים.
בעבר, אמסטרדם הייתה מאוד סובלנית להומואים ולסביות. כיום, הם מוכים באופן כמעט שיטתי על ידי המוסלמים. נשים לא מוסלמיות התרגלו לשמוע שקוראים להן באופן שגרתי "זונה, זונה".
צלחות-לווין לא מופנות אל תחנות טלוויזיה מקומיות, אלא לתחנות של ארץ המוצא של המהגרים המוסלמים.
בצרפת, למורים בבית הספר מומלץ להימנע מסופרים וספרים שעלולים להישמע כמתקפה על המוסלמים, כולל וולטר דידרו; הדבר נכון יותר ויותר לדרווין. ההיסטוריה של השואה כבר לא יכולה להילמד בבתי הספר בגלל ה׳רגישות המוסלמית׳ לנושא.
באנגליה , המשפט השרעי המוסלמי כעת , כבר חלק רשמי של מערכת המשפט הבריטית.
באזורים רבים של שכונות רבות בצרפת אסור לנשים ללכת ללא כיסוי ראש. בשבוע שעבר גבר כמעט מת לאחר שהוכה על ידי מוסלמים בבריסל, כי הוא פשוט שתה במהלך חודש הרמדאן.
היהודים נמלטים מצרפת במספרי שיא, במנוסה מהגל הגרוע ביותר של אנטישמיות מאז מלחמת העולם השנייה. השפה הצרפתית כיום נפוצה ביותר ברחובות תל אביב ונתניה, שבישראל.
אני יכול להמשיך לנצח עם סיפורים שכאלה. סיפורים על איסלאמיזציה. באירופה חיים כיום 54 מיליון מוסלמים.
אוניברסיטת סן דייגו חישבה לאחרונה כי אחוז מדהים של 25 אחוז מהאוכלוסייה באירופה תהיה מוסלמית כבר בעוד 12 שנים מעכשיו. ברנרד לואיס חזה רוב מוסלמי עד סוף המאה הנוכחית. עכשיו אלה רק מספרים. והמספרים לא היו מאיימים אם למהגרים המוסלמים היה רצון עז להיטמע בחברה שלנו. אבל הסימנים לכך מעטים מאוד. ממחקרי pew דווח כי מחצית המוסלמים הצרפתים מעדיפים להראות את נאמנותם לאסלאם יותר מאשר את נאמנותם לצרפת.
שליש מהמוסלמים הצרפתים לא מתנגד לפיגועי התאבדות.
המרכז הבריטי לאחדות-חברתית דיווח כי שליש מהסטודנטים המוסלמים בבריטניה הם בעד שלטון הח'ליפות.
המוסלמים דורשים את מה שהם מכנים "כבוד". ואת זה אנחנו נותנים להם בכבוד. ואיך? יש לנו חגים מוסלמיים רשמיים בכמה ממדינות אירופה.
היועץ המשפטי לממשלה הנוצרית הדמוקרטית מוכן לקבל את שיטת חוק השריעה בהולנד אם יהיה רוב מוסלמי. יש לנו חברי קבינט עם דרכונים ממרוקו וטורקיה. הדרישות המוסלמיות נתמכות על ידי התנהגות בלתי חוקית, החל בפשעים קטנים ובאלימות אקראית, למשל נגד עובדי אמבולנס ונהגי אוטובוס, ועד כדי מהומות בקנה מידה קטן. בפריז ראינו את המרד שהייה בפרבר ההכנסה הנמוכה, banlieus. אני קורא לפושעים ההם "מתנחלים". כי זה פשוט מה שהם.
הם לא באים להשתלב בחברה שלנו, הם מגיעים כדיי לשלב את החברה שלנו אל ה״דאר-אל-איסלאם״ שלהם (מערבית= Dar al-Islam: دار الإسلام): בית-האיסלאם. ולכן, הם מתנחלים.
הרבה מהאלימות ברחוב שהזכרתי מכוונת באופן בלעדי נגד הלא מוסלמים, וזה מכריח ילידים אירופאים רבים לעזוב את השכונות שלהם, את עריהם, את ארצותיהם. יתר על כן, אין להתעלם מעכשיו לקולות ההצבעה שלהם.
הדבר השני שאתם צריכים לדעת הוא את החשיבות של הנביא מוחמד. את התנהגותו ה״מופתית״ לגביי כל המוסלמים לא ניתן לבקר. אם מוחמד היה איש של שלום , נניח , כמו גנדי ההודי או אמא תרזה, לא הייתה כל בעיה. אבל מוחמד היה מצביא, רוצח המונים, פדופיל, והיה נשוי לכמה נשים - בעת ובעונה אחת. המסורת המוסלמית מספרת לנו איך הוא השתתף בקרבות, איך הוא רצח את אויביו ואף את שבויי המלחמה שלו הוציא להורג. מוחמד עצמו טבח את בני השבט היהודי ׳באנו קריט'ה'.
אז אם זה טוב לאיסלאם, הוא טוב. אך אם הוא רע לאיסלאם, זה יביא רעה עליכם.
אל תיתנו לאף אחד להטעות אתכם לגביי האיסלאם כדת.
בטח, באיסלאם יש אלוהים, וגם ׳אחרי-המוות׳ וכן" 72 בתולות".
אבל במהות, האיסלאם הוא אידיאולוגיה פוליטית בלבד.
האיסלאם הוא מערכת אשר קובעת כללים מפורטים עבור החברה ועבור חייו של כל אדם. האיסלאם מבקש להכתיב כל היבט של החיים. האיסלאם פירושו - 'כניעה'. האיסלאם אינו תואם לא חופש ולא דמוקרטיה, משום שהוא שואף ל"חוקי השריעה".
אם אתם רוצים להשוות את האיסלאם למשהו, השוו אותו לקומוניזם או סוציאליזם לאומי, אלה הם כל האידיאולוגיות הטוטליטריות. עכשיו אתם יודעים למה קרא וינסטון צרצ׳יל לאסלאם ״הכוח המדרדר ביותר בעולם״, ומדוע השווה את מיין קאמפף לקוראן.
הציבור קיבל בלב שלם את הנרטיב הפלשתיני, ורואה את ישראל כתוקפן. חייתי בארץ זו וביקרתי אותו עשרות פעמים. אני תומך בישראל. ראשית, משום שהיא המולדת היהודית אחרי אלפיים שנות גלות, עד וכולל אושוויץ, השני בגלל שזו דמוקרטיה, ושלישית מפני שישראל היא קו ההגנה הראשון שלנו.
מדינה זעירה זו ממוקמת על קו השבר של הג'יהאד, ומתסכלת את ההתקדמות הטריטוריאלית של האיסלאם.
ישראל פשוט סופגת את המכות שנועדו לכולנו.
אם ישראל לא היתה שם, האימפריאליזם האיסלאמי היה מחפש ומוצא מקומות אחרים כדי לשחרר את האנרגיה שלו ואת הרצון שלו לכיבוש. בזכותם של הורים ישראלים, ששולחים את ילדיהם לצבא, ושוכבים עיירים בלילה, הורים באירופה ובאמריקה יכולים לישון היטב ולחלום, בלי להיות מודעים לסכנות הקרבות.
רבים באירופה טוענים בעד נטישת ישראל רק בכדי להתמודד עם תלונותיהם של המיעוטים המוסלמיים שלנו בעריי אירופה.
אבל אם ישראל הייתה, חס וחלילה, ״נעלמת״, זה לא יביא כל נחמה למערב. וזה לא אומר שיהיה לפתע שינוי פתאומי בהתנהגות המיעוטים המוסלמיים אצלנו, ופתאום המוסלמים יקבלו את הערכים שלנו.
אדרבא, סופה של ישראל היה נותן עידוד עצום לכוחות האיסלאם.
הם היו, ובצדק, רואים את מותה של ישראל כהוכחה נחרצת לכך שהמערב חלש. הסוף של ישראל לא יקטין ויפטור את הבעיות שלנו עם האיסלאם, זאת תהיה רק ההתחלה! זה אומר תחילת הקרב הסופי על השליטה בעולם.
אם הם יכולים להשיג את ישראל, הם יכולים להשיג את הכל.
לכאורה, כל המבקרים והעיתונאים של האסלאמיזציה אוהבים לתת תוויות כלשהן כמו "קיצונים ימניים" או "גזענים". בארצי, הולנד, 60 אחוזים מהאוכלוסייה עכשיו רואים את העלייה ההמונית של המוסלמים כטעות מספר אחת במדיניות שלנו מאז מלחמת העולם השנייה.ועוד 60 אחוז רואים באיסלאם כאיום הגדול ביותר. ועם זאת, עדיין קיימת באירופה סכנה גדולה אפילו יותר מפיגועים, כאשר המחשבה שאמריקה תהיה כזאת שנשארת האחרונה במערכה...
האורות עשויים להיכבות באירופה מהר יותר ממה שאתם יכולים לדמיין. אירופה איסלאמית זוהי אירופה ללא חופש ודמוקרטיה, שממה כלכלית, סיוט אינטלקטואלי, וכמובן הפסד של עוצמה צבאית לאמריקה - כבת בריתה האירופית, שתהפוך בין לילה לאויבתה, אויבת עם פצצות אטום. אם אירופה תהפך לאיסלאמית, זה ישאיר את אמריקה לבדה לשמר את המורשת של רומא, אתונה וירושלים
חברים יקרים, החירות היא היקרה ביותר במתנות. הדור שלי לא היה צריך להילחם על החופש הזה, החופש הוצע לנו על מגש של כסף, על ידי אנשים שנלחמו על כך בחייהם ובמותם. בכל רחבי אירופה, בתי הקברות האמריקאים מזכירים לנו את הבחורים הצעירים שמעולם לא עשו את הדרך בחזרה הביתה, ואשר את זיכרונם אנו מוקירים.
הדור שלי הוא לא ה׳בעלים׳ של החופש הזה, אנחנו רק האפוטרופוסים שלו. תפקידנו הוא רק לשמור ולמסור את זכות החירות הזאת לילדים שבאירופה באותה מדינה בה הוא הוצע לנו.
אנחנו לא יכולים לדון ולסגור עסקות עם המולות ואימאמים המוסלמים. דורות העתיד לעולם לא יסלחו לנו. אנחנו לא יכולים לבזבז את החירויות שלנו. אין לנו פשוט את הזכות לעשות זאת.
אנחנו מוכרחים לעשות פעולה הכרחית עכשיו כדי לעצור את הטיפשות האסלאמית להרוס את העולם החופשי שאנו מכירים.
אנא קחו את הזמן לקרוא ולהבין מה כתוב כאן ,ושילחו זאת אל כל אדם חופשי, כי דעו - זה כל כך ומאד חשוב.
________________________________________
וילדרס הינו ראש מפלגת החירות ההולנדית שאותה ייסד.
הוא נודע כמבקר חריף של האיסלם.
הוא מתבטא בחריפות גם נגד מוחמד והמנהגים שמוחמד קבע לאיסלם.
אין פלא שהוא נאלץ לנוע עם אבטחה כבידה.
וילדרס תומך נלהב של ישראל. הוא רואה בה דמוקרטיה בודדת המוקפת בעמים אסלאמיים, אשר מהווה את קו ההגנה הראשון של המערב. אילולא ישראל, היה המאבק של הטרור האסלאמי מתקדם יותר לכיוון אירופה. לדבריו, הסיבה לסכסוך אינה מעשה כלשהו של ישראל נגד הפלסטינים,
כשם שארה"ב לא פלשה לאפגניסטן לפני ה 11 בספטמבר ולמרות זאת בוצע המגה פיגוע
, אלא זה דבר מובנה בתוך האסלאם; לכן הפקרה של ישראל וחיסולה לא רק שלא תפתור את הבעיה, אלא תהווה זריקת עידוד לאסלאם. הפסד של ישראל במאבק יסמן את ההפסד של העולם המערבי כולו. גם אמריקה, למרות ריחוקה הגאוגרפי, תתקשה להתקיים במצב כזה – "מול אירופה איסלאמית תיוותר אמריקה לבדה כשומרת הגחלת של התרבות המערבית.
להלן נאום שנשא בארה"ב.
כל מילה חשובה כדאי לקרא ולהפנים.
קיבלתי את תוכן הנאום במייל ואני מביא אותו כלשונו:
חברים יקרים, תודה רבה לך על שהזמנתם אותי.
אני בא לאמריקה עם משימה חשובה. עתה המצב כבר לא טוב ב׳עולם הישן׳. (אירופה)
ישנה סכנה עצומה מנשוא, ועם זה מאוד קשה להיות אופטימיים.
אנו עלולים להיות בשלבים האחרונים של האיסלאמיזציה של אירופה. זה לא רק סכנה ברורה ומיידית לעתידה של אירופה עצמה, זה איום על אמריקה ועל ההישרדות המוחלטת של המערב.
ארצות הברית תהייה המעוז האחרון של התרבות המערבית, מול אירופה איסלאמית.
זה יקרה תוך דור או שניים, כשארה"ב תישאל את עצמה: "מי איבד את אירופה?"
ראשית, אתאר את המצב בשטח באירופה ואז, אני חייב לומר כמה דברים על האיסלאם. לבסוף, אני אספר לכם על הפגישה בירושלים.
אירופה, אתם יודעים, משתנה. ראיתם בטח את ציוני הדרך. אבל בכל הערים הללו, לפעמים במרחק כמה רחובות מן היעדים התיירותיים שאתם מטיילים בהם, קיים עולם אחר. זהו העולם של החברה המקבילה שיצרה ההגירה המוסלמית ההמונית. בכל רחבי אירופה קמה ועולה מציאות חדשה: שכונות מוסלמיות שלמות שבהן מתגוררים מוסלמים , ובהן בקושי נראים מעטים מהילידים המקומיים. אנו עוד נצטער על כך. זה כולל אפילו גם את חוסר נוכחות המשטרה.
זהו עולם של כיסויי ראש, שבו נשים מסתובבות בכסויי ראש דמויי אוהלים, עם עגלות תינוקות, וקבוצה של ילדים. בעליהן של הנשים הללו, או, ה״מעבידים״ אם אתם מעדיפים, הולכים שלושה צעדים קדימה מהן. מסגדים ניבנים בפינות רחוב רבות. בחנויות יש שלטים שאתה ואני לא יכולים לקרוא.
אתה תתקשה למצוא כל סימן של פעילות כלכלית. אלה הם גטאות מוסלמיים הנשלטים על ידי קנאים דתיים. אלו הן שכונות מוסלמיות, כמו פטריות שצצות בכל עיר בכל רחבי אירופה. אלו הם אבני הבניין, חלק משליטה טריטוריאלית של יותר ויותר חלקים גדולים של אירופה, רחוב אחרי רחוב, שכונה אחריי שכונה, עיר אחרי עיר.
כיום יש אלפי מסגדים ברחבי אירופה, עם קהיליות הרבה יותר גדולות, מאשר כנסיות. ובכל עיר אירופאית קיימות תוכניות לבניית ״סופר מסגדים״ ולגמד את כל הכנסיות באזור.
המסר הוא ברור: אנחנו השולטים פה!
בתי ספר ממלכתיים רבים בבלגיה ובדנמרק מגישים רק מזון ״חלאל״ (הכשר מוסלמי) לכל התלמידים.
בעבר, אמסטרדם הייתה מאוד סובלנית להומואים ולסביות. כיום, הם מוכים באופן כמעט שיטתי על ידי המוסלמים. נשים לא מוסלמיות התרגלו לשמוע שקוראים להן באופן שגרתי "זונה, זונה".
צלחות-לווין לא מופנות אל תחנות טלוויזיה מקומיות, אלא לתחנות של ארץ המוצא של המהגרים המוסלמים.
בצרפת, למורים בבית הספר מומלץ להימנע מסופרים וספרים שעלולים להישמע כמתקפה על המוסלמים, כולל וולטר דידרו; הדבר נכון יותר ויותר לדרווין. ההיסטוריה של השואה כבר לא יכולה להילמד בבתי הספר בגלל ה׳רגישות המוסלמית׳ לנושא.
באנגליה , המשפט השרעי המוסלמי כעת , כבר חלק רשמי של מערכת המשפט הבריטית.
באזורים רבים של שכונות רבות בצרפת אסור לנשים ללכת ללא כיסוי ראש. בשבוע שעבר גבר כמעט מת לאחר שהוכה על ידי מוסלמים בבריסל, כי הוא פשוט שתה במהלך חודש הרמדאן.
היהודים נמלטים מצרפת במספרי שיא, במנוסה מהגל הגרוע ביותר של אנטישמיות מאז מלחמת העולם השנייה. השפה הצרפתית כיום נפוצה ביותר ברחובות תל אביב ונתניה, שבישראל.
אני יכול להמשיך לנצח עם סיפורים שכאלה. סיפורים על איסלאמיזציה. באירופה חיים כיום 54 מיליון מוסלמים.
אוניברסיטת סן דייגו חישבה לאחרונה כי אחוז מדהים של 25 אחוז מהאוכלוסייה באירופה תהיה מוסלמית כבר בעוד 12 שנים מעכשיו. ברנרד לואיס חזה רוב מוסלמי עד סוף המאה הנוכחית. עכשיו אלה רק מספרים. והמספרים לא היו מאיימים אם למהגרים המוסלמים היה רצון עז להיטמע בחברה שלנו. אבל הסימנים לכך מעטים מאוד. ממחקרי pew דווח כי מחצית המוסלמים הצרפתים מעדיפים להראות את נאמנותם לאסלאם יותר מאשר את נאמנותם לצרפת.
שליש מהמוסלמים הצרפתים לא מתנגד לפיגועי התאבדות.
המרכז הבריטי לאחדות-חברתית דיווח כי שליש מהסטודנטים המוסלמים בבריטניה הם בעד שלטון הח'ליפות.
המוסלמים דורשים את מה שהם מכנים "כבוד". ואת זה אנחנו נותנים להם בכבוד. ואיך? יש לנו חגים מוסלמיים רשמיים בכמה ממדינות אירופה.
היועץ המשפטי לממשלה הנוצרית הדמוקרטית מוכן לקבל את שיטת חוק השריעה בהולנד אם יהיה רוב מוסלמי. יש לנו חברי קבינט עם דרכונים ממרוקו וטורקיה. הדרישות המוסלמיות נתמכות על ידי התנהגות בלתי חוקית, החל בפשעים קטנים ובאלימות אקראית, למשל נגד עובדי אמבולנס ונהגי אוטובוס, ועד כדי מהומות בקנה מידה קטן. בפריז ראינו את המרד שהייה בפרבר ההכנסה הנמוכה, banlieus. אני קורא לפושעים ההם "מתנחלים". כי זה פשוט מה שהם.
הם לא באים להשתלב בחברה שלנו, הם מגיעים כדיי לשלב את החברה שלנו אל ה״דאר-אל-איסלאם״ שלהם (מערבית= Dar al-Islam: دار الإسلام): בית-האיסלאם. ולכן, הם מתנחלים.
הרבה מהאלימות ברחוב שהזכרתי מכוונת באופן בלעדי נגד הלא מוסלמים, וזה מכריח ילידים אירופאים רבים לעזוב את השכונות שלהם, את עריהם, את ארצותיהם. יתר על כן, אין להתעלם מעכשיו לקולות ההצבעה שלהם.
הדבר השני שאתם צריכים לדעת הוא את החשיבות של הנביא מוחמד. את התנהגותו ה״מופתית״ לגביי כל המוסלמים לא ניתן לבקר. אם מוחמד היה איש של שלום , נניח , כמו גנדי ההודי או אמא תרזה, לא הייתה כל בעיה. אבל מוחמד היה מצביא, רוצח המונים, פדופיל, והיה נשוי לכמה נשים - בעת ובעונה אחת. המסורת המוסלמית מספרת לנו איך הוא השתתף בקרבות, איך הוא רצח את אויביו ואף את שבויי המלחמה שלו הוציא להורג. מוחמד עצמו טבח את בני השבט היהודי ׳באנו קריט'ה'.
אז אם זה טוב לאיסלאם, הוא טוב. אך אם הוא רע לאיסלאם, זה יביא רעה עליכם.
אל תיתנו לאף אחד להטעות אתכם לגביי האיסלאם כדת.
בטח, באיסלאם יש אלוהים, וגם ׳אחרי-המוות׳ וכן" 72 בתולות".
אבל במהות, האיסלאם הוא אידיאולוגיה פוליטית בלבד.
האיסלאם הוא מערכת אשר קובעת כללים מפורטים עבור החברה ועבור חייו של כל אדם. האיסלאם מבקש להכתיב כל היבט של החיים. האיסלאם פירושו - 'כניעה'. האיסלאם אינו תואם לא חופש ולא דמוקרטיה, משום שהוא שואף ל"חוקי השריעה".
אם אתם רוצים להשוות את האיסלאם למשהו, השוו אותו לקומוניזם או סוציאליזם לאומי, אלה הם כל האידיאולוגיות הטוטליטריות. עכשיו אתם יודעים למה קרא וינסטון צרצ׳יל לאסלאם ״הכוח המדרדר ביותר בעולם״, ומדוע השווה את מיין קאמפף לקוראן.
הציבור קיבל בלב שלם את הנרטיב הפלשתיני, ורואה את ישראל כתוקפן. חייתי בארץ זו וביקרתי אותו עשרות פעמים. אני תומך בישראל. ראשית, משום שהיא המולדת היהודית אחרי אלפיים שנות גלות, עד וכולל אושוויץ, השני בגלל שזו דמוקרטיה, ושלישית מפני שישראל היא קו ההגנה הראשון שלנו.
מדינה זעירה זו ממוקמת על קו השבר של הג'יהאד, ומתסכלת את ההתקדמות הטריטוריאלית של האיסלאם.
ישראל פשוט סופגת את המכות שנועדו לכולנו.
אם ישראל לא היתה שם, האימפריאליזם האיסלאמי היה מחפש ומוצא מקומות אחרים כדי לשחרר את האנרגיה שלו ואת הרצון שלו לכיבוש. בזכותם של הורים ישראלים, ששולחים את ילדיהם לצבא, ושוכבים עיירים בלילה, הורים באירופה ובאמריקה יכולים לישון היטב ולחלום, בלי להיות מודעים לסכנות הקרבות.
רבים באירופה טוענים בעד נטישת ישראל רק בכדי להתמודד עם תלונותיהם של המיעוטים המוסלמיים שלנו בעריי אירופה.
אבל אם ישראל הייתה, חס וחלילה, ״נעלמת״, זה לא יביא כל נחמה למערב. וזה לא אומר שיהיה לפתע שינוי פתאומי בהתנהגות המיעוטים המוסלמיים אצלנו, ופתאום המוסלמים יקבלו את הערכים שלנו.
אדרבא, סופה של ישראל היה נותן עידוד עצום לכוחות האיסלאם.
הם היו, ובצדק, רואים את מותה של ישראל כהוכחה נחרצת לכך שהמערב חלש. הסוף של ישראל לא יקטין ויפטור את הבעיות שלנו עם האיסלאם, זאת תהיה רק ההתחלה! זה אומר תחילת הקרב הסופי על השליטה בעולם.
אם הם יכולים להשיג את ישראל, הם יכולים להשיג את הכל.
לכאורה, כל המבקרים והעיתונאים של האסלאמיזציה אוהבים לתת תוויות כלשהן כמו "קיצונים ימניים" או "גזענים". בארצי, הולנד, 60 אחוזים מהאוכלוסייה עכשיו רואים את העלייה ההמונית של המוסלמים כטעות מספר אחת במדיניות שלנו מאז מלחמת העולם השנייה.ועוד 60 אחוז רואים באיסלאם כאיום הגדול ביותר. ועם זאת, עדיין קיימת באירופה סכנה גדולה אפילו יותר מפיגועים, כאשר המחשבה שאמריקה תהיה כזאת שנשארת האחרונה במערכה...
האורות עשויים להיכבות באירופה מהר יותר ממה שאתם יכולים לדמיין. אירופה איסלאמית זוהי אירופה ללא חופש ודמוקרטיה, שממה כלכלית, סיוט אינטלקטואלי, וכמובן הפסד של עוצמה צבאית לאמריקה - כבת בריתה האירופית, שתהפוך בין לילה לאויבתה, אויבת עם פצצות אטום. אם אירופה תהפך לאיסלאמית, זה ישאיר את אמריקה לבדה לשמר את המורשת של רומא, אתונה וירושלים
חברים יקרים, החירות היא היקרה ביותר במתנות. הדור שלי לא היה צריך להילחם על החופש הזה, החופש הוצע לנו על מגש של כסף, על ידי אנשים שנלחמו על כך בחייהם ובמותם. בכל רחבי אירופה, בתי הקברות האמריקאים מזכירים לנו את הבחורים הצעירים שמעולם לא עשו את הדרך בחזרה הביתה, ואשר את זיכרונם אנו מוקירים.
הדור שלי הוא לא ה׳בעלים׳ של החופש הזה, אנחנו רק האפוטרופוסים שלו. תפקידנו הוא רק לשמור ולמסור את זכות החירות הזאת לילדים שבאירופה באותה מדינה בה הוא הוצע לנו.
אנחנו לא יכולים לדון ולסגור עסקות עם המולות ואימאמים המוסלמים. דורות העתיד לעולם לא יסלחו לנו. אנחנו לא יכולים לבזבז את החירויות שלנו. אין לנו פשוט את הזכות לעשות זאת.
אנחנו מוכרחים לעשות פעולה הכרחית עכשיו כדי לעצור את הטיפשות האסלאמית להרוס את העולם החופשי שאנו מכירים.
אנא קחו את הזמן לקרוא ולהבין מה כתוב כאן ,ושילחו זאת אל כל אדם חופשי, כי דעו - זה כל כך ומאד חשוב.
________________________________________
יום שלישי, 26 באפריל 2011
אחד במאי
כאשר ראיתם את תוכן המאמר "אחד במאי" ודאי המחשבה הראשונה שחשבתם היא "בשביל מה לדבר על דברים שעבר זמנם?"
כמה מאיתנו חושבים שכדאי לציין את אחד במאי? מעט מאוד
כמה מאיתנו מתעבים את הדגל האדום? הרוב הגדול.
הסיבה לכך מורכבת משני חלקים:
1. הסיבות של אחד במאי כבר לא קיימות וטוב שזה המצב.
2. הרבה מאויבי ישראל ציינו ומציינים במהלך השנים את החג הזה ומניפים את הדגל האדום.
השאלה אם לציין את אחד במאי או לא היא פחות רלוונטית אשר להזכיר מה האחד במאי מסמן.
לפני שנגיע לשאלה מה מסמן האחד במאי צריכים ,כמו תמיד, לחזור אחורה ולהבין את המצב:
לא היו כלל זכויות לעובדים.
אותן זכויות שהיום הן ברורות וטבעיות לנו כמו זכות השביתה, יום עבודה של 9 שעות, ימי מחלה
ועוד פשוט לא היו.
בכמה מקומות היה מותר לירות בשובתים ובכל המקומות היה ניתן לאסור את השובתים.
יום עבודה היה בן 18 שעות. אם עובד נפצע במהלך עבודתו זבש"ו.
ודאי שלא היו ימי חופש , ימי מחלה, דמי הבראה וכדומה.
ברור שגם לא היו פיצויים או פנסיה. היעדרות ביום המנוחה השבועי גם הביאה למאסר.
במצב דברים זה פועלי דפוס בקנדה בשנת לקראת סוף אפריל 1872 התארגנו לבקש תנאי עבודה יותר טובים.
לא, הם לא ביקשו זכויות פנסיה או דמי הבראה גם לא קרן השתלמות או ביטוח מנהלים
הם בסך הכול ביקשו את הזכות להתאגד ולדבר עם המעסיק.
באותם ימים הבקשה הזו שלחה אותם לכלא.
דבר המעצר של פועלי הדפוס הבעירה את השטח והפגנה המונית של המוני עובדים קנדים
פרצה בדרישה לשחרר את הפועלים ולאפשר לעובדים להתאגד ולשבות.
השלטונות בקנדה התירו לעובדים את זכות השביתה.
זו הייתה הפעם הראשונה שבכלל התירו לעובדים להתאגד ולבקש תנאי עבודה ושכר הוגנים.
12 שנים לאחר מכן 1884, בשיקגו, ארה"ב התאגדו עובדים להפגנה.
ההפגנה יצרה מהומה רבה- 60 מפגינים נהרגו ע"י המשטרה.
כן, בארה"ב המשטרה ירתה למוות ב 60 עובדים שביקשו להתאגד ולהשיג יום עבודה של 8 שעות.
מאז נקבע הצבע האדום (דמם של הפועלים שנשפך) כצבע המאבק של העובדים.
הפטיש והמגל מציינים את האיחוד בין פועלי התעשייה והחקלאים.
זה המקור לדגל שכולנו אוהבים לשנוא- דגל אדום עם פטיש ומגל.
יצא הגורל ומשטרים דקטטורים שהתיימרו לדאוג לעובדים אימצו את הדגל האדום.
כמו ברה"מ, מפלגות הבע"ת בסוריה ועיראק, קובה, אלבניה , דרום תימן ועוד.
כל אלו היו גם אויבים שלנו כך שבאופן טבעי כולנו חשים תיעוב מהדגל האדום.
כיום כאשר יש לנו זכויות של יום עבודה של 8-9 שעות, זכות שביתה, ימי מחלה ועוד
הדברים הללו נראים שייכים לעבר הרחוק ואין בכלל טעם להתעסק בזה
אנחנו צריכים לזכור שאת אותן זכויות טבעיות הישגנו בדמם של אלו שמונצחים על הדגל האדום.
ולסיום הנקודה היהודית-
היהודים תמיד היו חלק מהמהפכה. בטורונטו ובשיקגו היהודים היו בצמרת האיגודים.
גם במהפכת 1917 ברוסיה שהעלתה בסוף משטר דקטטורי ולא משטר של פועלים היו הרבה יהודים.
(גם במאבק השחורים בארה"ב ובדרום אפריקה נגד משטר האפרטהייד היו מעורבים יהודים.)
היות היהודים מיעוט שסבל מרדיפה והצקה במשך כל כך הרבה שנים קל לנו להזדהות עם מצוקה ועוול.
כפי הנראה שזה בגנים שלנו – האכפתיות, הרצון להילחם ולשנות.
אם למישהו יש הסבר אחר למידת המעורבות של יהודים במהפכות אשמח לשמוע.
לסיכום כדאי להכיר את משמעות האחד במאי כולל הצבע האדום שמציין את דמם של אלו שבזכותם יש לנו זכויות שהיום נראות לנו טבעיות כל כך
ולא לזלזל בו גם אם היום זה נראה דבר ישן ולא אקטואלי.
לכל מי ששאל את עצמו- אני לא קומוניסט.
לא הצבעתי אף פעם למפלגות קומוניסטיות.
כמה מאיתנו חושבים שכדאי לציין את אחד במאי? מעט מאוד
כמה מאיתנו מתעבים את הדגל האדום? הרוב הגדול.
הסיבה לכך מורכבת משני חלקים:
1. הסיבות של אחד במאי כבר לא קיימות וטוב שזה המצב.
2. הרבה מאויבי ישראל ציינו ומציינים במהלך השנים את החג הזה ומניפים את הדגל האדום.
השאלה אם לציין את אחד במאי או לא היא פחות רלוונטית אשר להזכיר מה האחד במאי מסמן.
לפני שנגיע לשאלה מה מסמן האחד במאי צריכים ,כמו תמיד, לחזור אחורה ולהבין את המצב:
לא היו כלל זכויות לעובדים.
אותן זכויות שהיום הן ברורות וטבעיות לנו כמו זכות השביתה, יום עבודה של 9 שעות, ימי מחלה
ועוד פשוט לא היו.
בכמה מקומות היה מותר לירות בשובתים ובכל המקומות היה ניתן לאסור את השובתים.
יום עבודה היה בן 18 שעות. אם עובד נפצע במהלך עבודתו זבש"ו.
ודאי שלא היו ימי חופש , ימי מחלה, דמי הבראה וכדומה.
ברור שגם לא היו פיצויים או פנסיה. היעדרות ביום המנוחה השבועי גם הביאה למאסר.
במצב דברים זה פועלי דפוס בקנדה בשנת לקראת סוף אפריל 1872 התארגנו לבקש תנאי עבודה יותר טובים.
לא, הם לא ביקשו זכויות פנסיה או דמי הבראה גם לא קרן השתלמות או ביטוח מנהלים
הם בסך הכול ביקשו את הזכות להתאגד ולדבר עם המעסיק.
באותם ימים הבקשה הזו שלחה אותם לכלא.
דבר המעצר של פועלי הדפוס הבעירה את השטח והפגנה המונית של המוני עובדים קנדים
פרצה בדרישה לשחרר את הפועלים ולאפשר לעובדים להתאגד ולשבות.
השלטונות בקנדה התירו לעובדים את זכות השביתה.
זו הייתה הפעם הראשונה שבכלל התירו לעובדים להתאגד ולבקש תנאי עבודה ושכר הוגנים.
12 שנים לאחר מכן 1884, בשיקגו, ארה"ב התאגדו עובדים להפגנה.
ההפגנה יצרה מהומה רבה- 60 מפגינים נהרגו ע"י המשטרה.
כן, בארה"ב המשטרה ירתה למוות ב 60 עובדים שביקשו להתאגד ולהשיג יום עבודה של 8 שעות.
מאז נקבע הצבע האדום (דמם של הפועלים שנשפך) כצבע המאבק של העובדים.
הפטיש והמגל מציינים את האיחוד בין פועלי התעשייה והחקלאים.
זה המקור לדגל שכולנו אוהבים לשנוא- דגל אדום עם פטיש ומגל.
יצא הגורל ומשטרים דקטטורים שהתיימרו לדאוג לעובדים אימצו את הדגל האדום.
כמו ברה"מ, מפלגות הבע"ת בסוריה ועיראק, קובה, אלבניה , דרום תימן ועוד.
כל אלו היו גם אויבים שלנו כך שבאופן טבעי כולנו חשים תיעוב מהדגל האדום.
כיום כאשר יש לנו זכויות של יום עבודה של 8-9 שעות, זכות שביתה, ימי מחלה ועוד
הדברים הללו נראים שייכים לעבר הרחוק ואין בכלל טעם להתעסק בזה
אנחנו צריכים לזכור שאת אותן זכויות טבעיות הישגנו בדמם של אלו שמונצחים על הדגל האדום.
ולסיום הנקודה היהודית-
היהודים תמיד היו חלק מהמהפכה. בטורונטו ובשיקגו היהודים היו בצמרת האיגודים.
גם במהפכת 1917 ברוסיה שהעלתה בסוף משטר דקטטורי ולא משטר של פועלים היו הרבה יהודים.
(גם במאבק השחורים בארה"ב ובדרום אפריקה נגד משטר האפרטהייד היו מעורבים יהודים.)
היות היהודים מיעוט שסבל מרדיפה והצקה במשך כל כך הרבה שנים קל לנו להזדהות עם מצוקה ועוול.
כפי הנראה שזה בגנים שלנו – האכפתיות, הרצון להילחם ולשנות.
אם למישהו יש הסבר אחר למידת המעורבות של יהודים במהפכות אשמח לשמוע.
לסיכום כדאי להכיר את משמעות האחד במאי כולל הצבע האדום שמציין את דמם של אלו שבזכותם יש לנו זכויות שהיום נראות לנו טבעיות כל כך
ולא לזלזל בו גם אם היום זה נראה דבר ישן ולא אקטואלי.
לכל מי ששאל את עצמו- אני לא קומוניסט.
לא הצבעתי אף פעם למפלגות קומוניסטיות.
יש פתרון להסרת איום הרקטות והפצמ"רים\עודד עמיחי ויוסי ארזי
הערה שלי- אני לא פיסיקאי ולכן אין לי את היכולת לחוות דעה לגבי הדברים הללו.
אבל דומה שהדברים הללו מדברים בעד עצמם.
בסופו של דבר מדוע לא להשתמש גם בליזר ולא רק בכיפת ברזל?
עפר
מאמר של
ד"ר עודד עמיחי
יו"ר עמותת מגן לעורף
טל' 054-7917060
יוסי ארזי, אל'מ במילואים, מנכ'ל עמותת מגן לעורף
טל 052-2755514
אפשר להסיר את איום הרקטות והפצמ"רים
למרות האופוריה הלאומית, שנוצרה בעקבות הצלחות היירוט של כיפת ברזל, נותרו שדרות והיישובים בעוטף עזה חשופים לירי הרקטות והפצמ"רים כמקודם. זאת כאשר 8 מערכות לייזר (סקייגארד) יכולות לסגור את רצועת עזה הרמטית ולמנוע כל ירי תלות מסלול מהרצועה, לא משנה אם הוא נורה לשדרות, ליישובים בעוטף עזה, לאשקלון, לבאר שבע או לתל אביב. כל מה שלא ידעת על הפתרון שמערכת הביטחון מנסה להסתיר מאזרחי ישראל.
(18:09) 26.4.2011 ד"ר עודד עמיחי ואל"מ (מיל.) יוסי ארזי, ראשי עמותת "מגן לעורף"
מאד לא פופולארי להתמודד עם ה"אופוריה הלאומית" שנוצרה בעקבות הצלחותיה האמיתיות של כיפת ברזל. אך הבה ניזכר בהיסטוריה הכול כך קרובה.
הצורך בכיפת ברזל נולד בתחילת שנות ה- 2000. המטרה הייתה להגן על תושבי שדרות ויישובי "עוטף עזה" מרקטות הקסאם ששוגרו לעברם בתכיפות הולכת וגוברת, עד כדי הפיכת חייהם לבלתי נסבלים.
זה היה הצורך העיקרי, עבורו אישר שר הביטחון דאז, עמיר פרץ, את פיתוחה של כיפת ברזל.
מערכת כיפת ברזל לא עמדה ביעד הפיתוח העיקרי שלה. יש ביכולתה להגן על אשקלון, אשדוד ובאר שבע מפני טילי גראד. איש לא טען אחרת. הירי אל יישובים אלו נעשה מטווחים גדולים יחסית, כאלו שביכולת כיפת ברזל להתמודד איתם. אין ביכולת מערכת "כיפת ברזל" לספק כל הגנה לתושבי היישובים הסמוכים לרצועת עזה מפצצות מרגמה ומרקטות הקסאם והגראד למיניהן.
זה הרקע להתייחסות לתוכנה של הכתבה עם פינחס בוכריס (הדס מגן, גלובס, 21.4.2011):
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?QUID=1055,U1303415149694&did=1000640135
בחודש מרץ 2008 יצאו מנכ"ל משרד הביטחון דאז, פינחס בוכריס, ביחד עם יעקב נגל, העוזר המדעי של ראש מפא"ת, לביקור בארה"ב, שמטרתו הייתה כביכול בחינת האפשרות להבאת מערכת הנאוטילוס הנמצאת בארה"ב לאזור שדרות, במטרה להגן על העיר והיישובים הסמוכים לה. ניתן היה לבצע זאת תוך חודשים ספורים בלבד. מסתבר שבאותה עת הקדיש מנכ"ל משרד הביטחון את מירב זמנו כדי לשכנע את הפנטגון לקנות ולממן את מערכת כיפת ברזל (יעקב כץ, ג'רוזלם פוסט, 13.3.2008). מר בוכריס לא היה נותן עילה לקלקול עסקת יצוא מובטחת בהוכחת יעילותה של מערכת לייזר מתחרה.
יש לזכור שמערכת הנאוטילוס פותחה ביוזמה משותפת של ממשלות ארה"ב וישראל באופן בלעדי להגנתה של קריית שמונה. בין השנים 2000 ו- 2004 עברה מערכת הנאוטילוס סידרה של 46 ניסויים, עם 46 הצלחות, בהם יורטו רקטות שונות, פצמ"רים ופגזי ארטילריה, בירי בודד ובמטחים וכן ירי בהפתעה.
תוצאת הביקור בארה"ב הייתה שלילה מוחלטת של הרעיון. את נימוקיהם לכך מעלים השניים בריאיון שקיימו עם בן כספית בעיתון "מעריב", בתאריך 4.4.2008. אנו מייחסים חשיבות רבה לריאיון זה, בו נימוקי מערכת הביטחון לפסילת מערכת הלייזר (נאוטילוס / סקייגארד) מוצגים ישירות ע"י דובריה הרשמיים.
קשה להתעלם מההרגשה שכל רשימת הנימוקים מטרתה אחת – להצדיק את אי הבאת המערכת להגנה על שדרות וסביבתה.
כידוע, מיד עם חזרתם מהביקור, הודלף לכלי התקשורת כי בעת הביקור בארה"ב נכח מר בוכריס בניסוי של המערכת, שבו שוגרו 36 רקטות ומהן רק 8 הופלו, ולכן הניסוי כולו היה כישלון – היינו, ממצאי הביקור מספקים חיזוק נוסף לעמדת מערכת הביטחון בפסילת הנאוטילוס והסקייגארד. ה"ידיעה" על כך פורסמה קבל עם ועדה, בהבלטה מרבית, בטלוויזיה - בערוץ 2, ב"מעריב", ב"ג'רוזלם פוסט" ובעיתון "הארץ".
לאחר שהנזק כבר נגרם, הודו, הן פינחס בוכריס והן שלמה דרור, דובר משהב"ט, שניסוי שכזה כלל לא בוצע, לא היה מתוכנן להתקיים, ואף אחד גם לא ציפה שיתקיים. הם בכלל "לא מבינים" כיצד הדלפה שכזאת הייתה יכולה לקרות...
התייחסנו לטענות של פינחס בוכריס ויעקב נגל בריאיון הנ"ל, אחת לאחת, והראינו שלאף אחת מהן אין שחר. להלן קישור:
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=109395
ממה יש לפינחס בוכריס כל כך הרבה נחת???
כיפת ברזל לא מסוגלת להגן על שדרות ועל היישובים בעוטף עזה כי הטווח קצר מדי, והיא לא תגן על תל אביב וגוש דן כי הטווח גדול מדי. הסוללה המוצבת ליד אשקלון לא יכולה להגן על אשדוד כי שטח ההגנה שלה קטן מדי וזו המוצבת ליד באר שבע לא תוכל להגן על אופקים, מאותה סיבה.
כיפת ברזל לא מסוגלת ליירט פצמ"רים, וכמובן גם לא טילי נ"ט, ובעתיד גם לא טילי שיוט. היא מיירטת רק את הרקטות "הפוגעות", כאילו האחרות לא עושות נזק או שלא גורמות לחרדה. ומה יקרה בעתיד הלא רחוק כשהרקטות יהיו יותר מדויקות, ולא יספיק ליירט רק חלק קטן מהן?
ומה על העלות? כמה עולה יירוט חלק קטן מהירי בדרום? על פי הדיווחים שיצאו לתקשורת יורים 2 טילי כיפת ברזל על כל איום. על פי תחשיב מערכת הביטחון עלות כל טיל כיפת ברזל היא 40,000 דולר, כאשר על פי ריאיון שקיים בכיר ברפאל העלות לכל טיל היא 100,000 דולר. נובע מכך שעלות יירוט 8 הגראדים בעימות האחרון היא 640,000 דולר, או 2.2 מיליון ש"ח (או 5.6 מיליון ש"ח לפי התחשיב האחר). ומה יהיה כאשר העימות יהיה בהיקף רחב יותר?
מר בוכריס טוען שלא הצליח לקבל מהאמריקאים תשובות על שתי שאלותיו – כמה תעלה מערכת הלייזר (סקייגארד, הדגם המשופר המבוסס על הנאוטילוס, ולא הנאוטילוס, כדבריו) ומהו זמן האספקה? האומנם???
על שולחנו של פינחס בוכריס חייבת הייתה להיות מונחת הצעת החברה המייצרת את הלייזר (נורתרופ-גרומן, מ- 16 בינואר 2007), אשר נשלח לכל הגורמים הרלוונטיים במערכת הביטחון, כ- 3 חודשים בלבד לפני כניסת פינחס בוכריס לתפקידו, בו מתחייבת החברה לספק 3 מערכות ראשונות של הלייזר המתקדם – סקייגארד, המבוסס על הנאוטילוס, תוך 18 חודשים, במחיר קבוע ונכונות לשאת בקנסות פיגורים. בריאיון הנ"ל שקיים פינחס בוכריס עם בן כספית התייחס המראיין לאותה התחייבות של חברת נורתרופ-גרומן, ותשובת מר בוכריס מדהימה: "אתה מדבר על מכתב שנשלח לפני שנים, ועל הנאוטילוס, וכל זה לא רלוונטי עכשיו. אני לא יודע להתייחס לדברים שנעשו לפני תקופתי"... לא ייאמן שטענה כזו יצאה מפיו של מנכ"ל המשרד, ש"אמור להפוך כל אבן", כדבריו, כדי להביא פתרון ומזור לאנשי שדרות וסביבתה.
מדהים כיצד מערכת הביטחון, במקום לעשות כל מאמץ להבאת מערכת הנאוטילוס מיידית להגנת שדרות, נתלית בכל תירוץ, מופרך ככל שיהיה, כדי להימנע מהבאה לארץ תוך מספר חודשים את מערכת הנאוטילוס, ובהמשך את מערכות הסקייגארד, שאספקתן הובטחה ע"י היצרן.
כל כך קל להבין כי הפיתרון נמצא בשילוב של מערכות לייזר רב-עצמה עם מערכות הטילים נגד טילים. אלו מערכות לייזר קיימות. לא עתידיות. מערכת הביטחון עצמה פיתחה את הנאוטילוס להגנתה של קריית שמונה. היא הצליחה בניסויים באופן חסר תקדים. מדוע לא מציבים את ה"נאוטילוס" להגנת שדרות? הן ניתן להביאה תוך מספר חודשים. היא תגן על העיר וסביבתה מפני כל האיומים קצרי הטווח, כולל מפצמ"רים. הרי אין למערכת הביטחון כל פיתרון אחר!!!
על כך אמר אלוף (מיל.) יצחק בן ישראל, מי שהיה ראש מפא"ת במשרד הביטחון (מקור ראשון, 29.12.2006): "אין מנוס משימוש בנשק הלייזר. מהירות הקליע בנאוטילוס היא מהירות האור. הקרן מתייצבת על המטרה, מיירטת אותה בשתיים עד שלוש שניות, ומיד מוכנה למטרה נוספת. בעיית הטווח הקצר נעלמת והמערכת מאפשרת הפעלות רצופות בזו אחר זו. גם בסוגיית המחיר למערכת הלייזר יתרון ברור , משהו סביב אלף דולר. בניסויים שנערכו בניו מקסיקו הוכיחה המערכת 100% הצלחה".
אלוף (מיל.) דוד עברי, מי שהיה מפקד חיל האוויר ומנכ"ל משרד הביטחון התבטא בכנס במכון פישר (9.5.2007): "מערכת הנאוטילוס מהווה נשק אידיאלי כנגד רקטות קצרות טווח. אחד מיתרונותיה העיקריים הוא ביצוע היירוט במהירות האור. כל תמונת מלחמת לבנון השנייה הייתה נראית אחרת לו היו בידינו מספר מערכות להגנת נהרייה וקריית שמונה, לדוגמא"...
הוסיף אלוף (מיל.) יצחק מרדכי, מי שהיה שר הביטחון (מעריב, 18.5.2007) : "כשהייתי שר ביטחון אישרתי את פרויקט נאוטילוס המבוסס על לייזר להגנה נגד קטיושות וקסאמים. הקצבתי לזה כסף, דיברתי עם האמריקאים, נסעתי למפעל בקליפורניה. היו כבר ניסויים בשטח, ואז מישהו כאן החליט שאין צורך והפסיקו את הפרויקט. אם היו משקיעים בזה את האנרגיות המתאימות, זה כבר היה יכול להיות מבצעי. מישהו החליט שזה בסדר עדיפויות נמוך, שאין קטיושות ולא יהיו קסאמים, שלא צריך את זה. רק זה לבד מחייב ועדת חקירה ... יש כאן מערכת לייזר שהוכיחה את עצמה, ברור שהעתיד שייך לטכנולוגיה הזו, ורוב התקצוב היה בכלל אמריקני. אני לא מצליח להבין איך קיבלו כאן החלטות כאלה"...
משה ארנס, מומחה לטילים ומי שהיה שר הביטחון, מסביר את פשר הפער בין הציפיות ממערכת "כיפת ברזל" ויכולתה בפועל (הארץ, 28.12.2010): "תחילה נאמר לנו שמדענינו מפתחים מערכת ליירוט טילים בליסטיים שתוכל לשמש בעתיד מטריית הגנה לאזרחים ולהפיל כל טיל שהטרוריסטים ישגרו. לא צריך להיות מדען טילים כדי להבין שמדובר בחלום באספמיה. לבד מהאתגר הטכנולוגי העצום שמציב פיתוח מערכת כזאת, פערי העלות בין הטיל הפשוט המכוון נגד האוכלוסייה לבין המערכת המתוחכמת שנועדה ליירט אותו, גדולים מכדי שהדבר יהווה פתרון לבעיה. לאחר מכן נאמר לנו שביכולתנו להרתיע את הטרוריסטים משימוש בנשק זה נגדנו. תחשבו על זה טוב. מי כאן מרתיע את מי?" ...
מדוע נמנעת מערכת הביטחון מהצבת שמונה מערכות סקייגארד – פיתוח ישיר מהנאוטילוס – סביב רצועת עזה? ביכולתן למנוע כל ירי מהרצועה – לשדרות, ליישובים בעוטף עזה, לאשקלון, לאשדוד, לבאר שבע או לתל-אביב. הן תגנה על כל יישובי "עוטף עזה" מפני כל איום שהוא. במזג אוויר גרוע במיוחד יבואו הטילים נגד טילים לידי ביטוי. אז יידרש רק מעט מזעיר מהם, גם במתאר לחימה מלא. להגנה הרמטית מפני ירי רקטות (קסאמים וגארדים) ופצמ"רים, יידרשו 8 מערכות סקייגארד, בעלות כוללת של כ 500 מיליון דולר (כולל ההשקעה הדרושה להעברה לייצור מתצורת נאוטילוס לסקייגארד).
להגנת גבול הצפון, עד לקו חיפה – עפולה – בית שאן, יידרשו עוד 26 מערכות, בעלות כוללת של כמיליארד דולר. 14 מערכות סקייגארד נוספות יוכלו להגן על אתרים אסטרטגיים במרכז הארץ ובדרומה. העלות הכוללת עבור 48 מערכות סקייגארד היא של כ- 2 מיליארד דולר, שאת חלקה ניתן לממן בסיוע אמריקאי ובכספי הסיוע. אחרי השקעה ראשונית זו, עלות הירי קטנה מכל השוואה ( כ 2,000 דולר לירי).
העלאה ברמת האיומים הבליסטיים על ישראל (הגדלה משמעותית בדיוק הפגיעה של רקטות זולות, ו/או הופעה בזירה של כמות משמעותית של טילי שיוט, ו/או איום של ירי בליסטי משטחי יו"ש, שיחשוף את אזור המרכז לירי בליסטי קצר טווח), תחייב תגבור מערכות הלייזרים הקרקעיות במרכז הארץ בעוד 32 מערכות, בעלות נוספת של כ- 1.1 מיליארד דולר. זאת ללא תלות במידת הפריסה של אמצעי הגנה אחרים (סה"כ 80 מערכות לייזר קרקעיות).
להגנה מטילים בליסטיים ארוכי טווח תידרש הצטיידות ב 5 מערכות לייזר מוטס (המבוססות על הסקייגארד) שעלותן כ- 1.3 מיליארד דולר, שיחד עם מערך טילי החץ יהוו הגנה יעילה נגד טילי השיהאב ארוכי הטווח.
שילוב של מערכות סקייגארד קרקעיות ומוטסות, בכמות מספקת להגן באופן הקרוב ביותר להרמטי על כל המדינה ובמתאר לחימה מלא, יעלה כ- 4.5 מיליארד דולר. לא 30 מיליארד. בזה ניתן לעמוד. זה כבר לא "חלום באספמיה" (כדברי משה ארנס על שימוש בטילי יירוט)... ועוד הבדל "קטן" – רוב ההשקעה במערכות הלייזר היא חד פעמית, באשר עלות הירי קטנה. לעומת זאת טילי יירוט מתכלים, ולאחר עימות, תידרש השקעה מסיבית נוספת לייצור כמות טילי יירוט נוספים, שייצורם ייפרס על לפחות שנה עד שנתיים.
והערה אחת על השמצות אישיות – מוטב שפינחס בוכריס, כמו בכירים אחרים במערכת הביטחון לשעבר, יחדל להשמיץ את אלה שמקדישים מזמנם וממרצם, ללא כל תמורה, כדי להביא לישראל פתרון לאיום הרקטות והפצמ"רים, כאילו הם "לוביסטים הפועלים לשם כסף פרופר". אין שקר גס מזה. ואולי פינחס בוכריס מדבר מהרהורי לבו, שהרי שר הביטחון, אהוד ברק, כבר חיכך ידיו בהנאה על עסקאות היצוא של כיפת ברזל שבדרך? האם פעילותנו הפטריוטית להגנת העורף מירי הרקטות והפצמ"רים מפריעה לאותן עסקאות שבדרך?
משה ארנס מיצה את המחדל החמור בהגנת העורף באומרו (הארץ, 28.12.2010): ... "מוטב שראש הממשלה שלנו, שר הביטחון, השביעייה, הקבינט, המועצה לביטחון לאומי, צה"ל וועדת חוץ וביטחון של הכנסת, יפעילו את הראש ויתחילו לעבוד. המלאכה מרובה והזמן עלול להיות קצר. אחרת, כדאי שכבר נתחיל להתכונן לוועדת החקירה הבאה"...
אבל דומה שהדברים הללו מדברים בעד עצמם.
בסופו של דבר מדוע לא להשתמש גם בליזר ולא רק בכיפת ברזל?
עפר
מאמר של
ד"ר עודד עמיחי
יו"ר עמותת מגן לעורף
טל' 054-7917060
יוסי ארזי, אל'מ במילואים, מנכ'ל עמותת מגן לעורף
טל 052-2755514
אפשר להסיר את איום הרקטות והפצמ"רים
למרות האופוריה הלאומית, שנוצרה בעקבות הצלחות היירוט של כיפת ברזל, נותרו שדרות והיישובים בעוטף עזה חשופים לירי הרקטות והפצמ"רים כמקודם. זאת כאשר 8 מערכות לייזר (סקייגארד) יכולות לסגור את רצועת עזה הרמטית ולמנוע כל ירי תלות מסלול מהרצועה, לא משנה אם הוא נורה לשדרות, ליישובים בעוטף עזה, לאשקלון, לבאר שבע או לתל אביב. כל מה שלא ידעת על הפתרון שמערכת הביטחון מנסה להסתיר מאזרחי ישראל.
(18:09) 26.4.2011 ד"ר עודד עמיחי ואל"מ (מיל.) יוסי ארזי, ראשי עמותת "מגן לעורף"
מאד לא פופולארי להתמודד עם ה"אופוריה הלאומית" שנוצרה בעקבות הצלחותיה האמיתיות של כיפת ברזל. אך הבה ניזכר בהיסטוריה הכול כך קרובה.
הצורך בכיפת ברזל נולד בתחילת שנות ה- 2000. המטרה הייתה להגן על תושבי שדרות ויישובי "עוטף עזה" מרקטות הקסאם ששוגרו לעברם בתכיפות הולכת וגוברת, עד כדי הפיכת חייהם לבלתי נסבלים.
זה היה הצורך העיקרי, עבורו אישר שר הביטחון דאז, עמיר פרץ, את פיתוחה של כיפת ברזל.
מערכת כיפת ברזל לא עמדה ביעד הפיתוח העיקרי שלה. יש ביכולתה להגן על אשקלון, אשדוד ובאר שבע מפני טילי גראד. איש לא טען אחרת. הירי אל יישובים אלו נעשה מטווחים גדולים יחסית, כאלו שביכולת כיפת ברזל להתמודד איתם. אין ביכולת מערכת "כיפת ברזל" לספק כל הגנה לתושבי היישובים הסמוכים לרצועת עזה מפצצות מרגמה ומרקטות הקסאם והגראד למיניהן.
זה הרקע להתייחסות לתוכנה של הכתבה עם פינחס בוכריס (הדס מגן, גלובס, 21.4.2011):
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?QUID=1055,U1303415149694&did=1000640135
בחודש מרץ 2008 יצאו מנכ"ל משרד הביטחון דאז, פינחס בוכריס, ביחד עם יעקב נגל, העוזר המדעי של ראש מפא"ת, לביקור בארה"ב, שמטרתו הייתה כביכול בחינת האפשרות להבאת מערכת הנאוטילוס הנמצאת בארה"ב לאזור שדרות, במטרה להגן על העיר והיישובים הסמוכים לה. ניתן היה לבצע זאת תוך חודשים ספורים בלבד. מסתבר שבאותה עת הקדיש מנכ"ל משרד הביטחון את מירב זמנו כדי לשכנע את הפנטגון לקנות ולממן את מערכת כיפת ברזל (יעקב כץ, ג'רוזלם פוסט, 13.3.2008). מר בוכריס לא היה נותן עילה לקלקול עסקת יצוא מובטחת בהוכחת יעילותה של מערכת לייזר מתחרה.
יש לזכור שמערכת הנאוטילוס פותחה ביוזמה משותפת של ממשלות ארה"ב וישראל באופן בלעדי להגנתה של קריית שמונה. בין השנים 2000 ו- 2004 עברה מערכת הנאוטילוס סידרה של 46 ניסויים, עם 46 הצלחות, בהם יורטו רקטות שונות, פצמ"רים ופגזי ארטילריה, בירי בודד ובמטחים וכן ירי בהפתעה.
תוצאת הביקור בארה"ב הייתה שלילה מוחלטת של הרעיון. את נימוקיהם לכך מעלים השניים בריאיון שקיימו עם בן כספית בעיתון "מעריב", בתאריך 4.4.2008. אנו מייחסים חשיבות רבה לריאיון זה, בו נימוקי מערכת הביטחון לפסילת מערכת הלייזר (נאוטילוס / סקייגארד) מוצגים ישירות ע"י דובריה הרשמיים.
קשה להתעלם מההרגשה שכל רשימת הנימוקים מטרתה אחת – להצדיק את אי הבאת המערכת להגנה על שדרות וסביבתה.
כידוע, מיד עם חזרתם מהביקור, הודלף לכלי התקשורת כי בעת הביקור בארה"ב נכח מר בוכריס בניסוי של המערכת, שבו שוגרו 36 רקטות ומהן רק 8 הופלו, ולכן הניסוי כולו היה כישלון – היינו, ממצאי הביקור מספקים חיזוק נוסף לעמדת מערכת הביטחון בפסילת הנאוטילוס והסקייגארד. ה"ידיעה" על כך פורסמה קבל עם ועדה, בהבלטה מרבית, בטלוויזיה - בערוץ 2, ב"מעריב", ב"ג'רוזלם פוסט" ובעיתון "הארץ".
לאחר שהנזק כבר נגרם, הודו, הן פינחס בוכריס והן שלמה דרור, דובר משהב"ט, שניסוי שכזה כלל לא בוצע, לא היה מתוכנן להתקיים, ואף אחד גם לא ציפה שיתקיים. הם בכלל "לא מבינים" כיצד הדלפה שכזאת הייתה יכולה לקרות...
התייחסנו לטענות של פינחס בוכריס ויעקב נגל בריאיון הנ"ל, אחת לאחת, והראינו שלאף אחת מהן אין שחר. להלן קישור:
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=109395
ממה יש לפינחס בוכריס כל כך הרבה נחת???
כיפת ברזל לא מסוגלת להגן על שדרות ועל היישובים בעוטף עזה כי הטווח קצר מדי, והיא לא תגן על תל אביב וגוש דן כי הטווח גדול מדי. הסוללה המוצבת ליד אשקלון לא יכולה להגן על אשדוד כי שטח ההגנה שלה קטן מדי וזו המוצבת ליד באר שבע לא תוכל להגן על אופקים, מאותה סיבה.
כיפת ברזל לא מסוגלת ליירט פצמ"רים, וכמובן גם לא טילי נ"ט, ובעתיד גם לא טילי שיוט. היא מיירטת רק את הרקטות "הפוגעות", כאילו האחרות לא עושות נזק או שלא גורמות לחרדה. ומה יקרה בעתיד הלא רחוק כשהרקטות יהיו יותר מדויקות, ולא יספיק ליירט רק חלק קטן מהן?
ומה על העלות? כמה עולה יירוט חלק קטן מהירי בדרום? על פי הדיווחים שיצאו לתקשורת יורים 2 טילי כיפת ברזל על כל איום. על פי תחשיב מערכת הביטחון עלות כל טיל כיפת ברזל היא 40,000 דולר, כאשר על פי ריאיון שקיים בכיר ברפאל העלות לכל טיל היא 100,000 דולר. נובע מכך שעלות יירוט 8 הגראדים בעימות האחרון היא 640,000 דולר, או 2.2 מיליון ש"ח (או 5.6 מיליון ש"ח לפי התחשיב האחר). ומה יהיה כאשר העימות יהיה בהיקף רחב יותר?
מר בוכריס טוען שלא הצליח לקבל מהאמריקאים תשובות על שתי שאלותיו – כמה תעלה מערכת הלייזר (סקייגארד, הדגם המשופר המבוסס על הנאוטילוס, ולא הנאוטילוס, כדבריו) ומהו זמן האספקה? האומנם???
על שולחנו של פינחס בוכריס חייבת הייתה להיות מונחת הצעת החברה המייצרת את הלייזר (נורתרופ-גרומן, מ- 16 בינואר 2007), אשר נשלח לכל הגורמים הרלוונטיים במערכת הביטחון, כ- 3 חודשים בלבד לפני כניסת פינחס בוכריס לתפקידו, בו מתחייבת החברה לספק 3 מערכות ראשונות של הלייזר המתקדם – סקייגארד, המבוסס על הנאוטילוס, תוך 18 חודשים, במחיר קבוע ונכונות לשאת בקנסות פיגורים. בריאיון הנ"ל שקיים פינחס בוכריס עם בן כספית התייחס המראיין לאותה התחייבות של חברת נורתרופ-גרומן, ותשובת מר בוכריס מדהימה: "אתה מדבר על מכתב שנשלח לפני שנים, ועל הנאוטילוס, וכל זה לא רלוונטי עכשיו. אני לא יודע להתייחס לדברים שנעשו לפני תקופתי"... לא ייאמן שטענה כזו יצאה מפיו של מנכ"ל המשרד, ש"אמור להפוך כל אבן", כדבריו, כדי להביא פתרון ומזור לאנשי שדרות וסביבתה.
מדהים כיצד מערכת הביטחון, במקום לעשות כל מאמץ להבאת מערכת הנאוטילוס מיידית להגנת שדרות, נתלית בכל תירוץ, מופרך ככל שיהיה, כדי להימנע מהבאה לארץ תוך מספר חודשים את מערכת הנאוטילוס, ובהמשך את מערכות הסקייגארד, שאספקתן הובטחה ע"י היצרן.
כל כך קל להבין כי הפיתרון נמצא בשילוב של מערכות לייזר רב-עצמה עם מערכות הטילים נגד טילים. אלו מערכות לייזר קיימות. לא עתידיות. מערכת הביטחון עצמה פיתחה את הנאוטילוס להגנתה של קריית שמונה. היא הצליחה בניסויים באופן חסר תקדים. מדוע לא מציבים את ה"נאוטילוס" להגנת שדרות? הן ניתן להביאה תוך מספר חודשים. היא תגן על העיר וסביבתה מפני כל האיומים קצרי הטווח, כולל מפצמ"רים. הרי אין למערכת הביטחון כל פיתרון אחר!!!
על כך אמר אלוף (מיל.) יצחק בן ישראל, מי שהיה ראש מפא"ת במשרד הביטחון (מקור ראשון, 29.12.2006): "אין מנוס משימוש בנשק הלייזר. מהירות הקליע בנאוטילוס היא מהירות האור. הקרן מתייצבת על המטרה, מיירטת אותה בשתיים עד שלוש שניות, ומיד מוכנה למטרה נוספת. בעיית הטווח הקצר נעלמת והמערכת מאפשרת הפעלות רצופות בזו אחר זו. גם בסוגיית המחיר למערכת הלייזר יתרון ברור , משהו סביב אלף דולר. בניסויים שנערכו בניו מקסיקו הוכיחה המערכת 100% הצלחה".
אלוף (מיל.) דוד עברי, מי שהיה מפקד חיל האוויר ומנכ"ל משרד הביטחון התבטא בכנס במכון פישר (9.5.2007): "מערכת הנאוטילוס מהווה נשק אידיאלי כנגד רקטות קצרות טווח. אחד מיתרונותיה העיקריים הוא ביצוע היירוט במהירות האור. כל תמונת מלחמת לבנון השנייה הייתה נראית אחרת לו היו בידינו מספר מערכות להגנת נהרייה וקריית שמונה, לדוגמא"...
הוסיף אלוף (מיל.) יצחק מרדכי, מי שהיה שר הביטחון (מעריב, 18.5.2007) : "כשהייתי שר ביטחון אישרתי את פרויקט נאוטילוס המבוסס על לייזר להגנה נגד קטיושות וקסאמים. הקצבתי לזה כסף, דיברתי עם האמריקאים, נסעתי למפעל בקליפורניה. היו כבר ניסויים בשטח, ואז מישהו כאן החליט שאין צורך והפסיקו את הפרויקט. אם היו משקיעים בזה את האנרגיות המתאימות, זה כבר היה יכול להיות מבצעי. מישהו החליט שזה בסדר עדיפויות נמוך, שאין קטיושות ולא יהיו קסאמים, שלא צריך את זה. רק זה לבד מחייב ועדת חקירה ... יש כאן מערכת לייזר שהוכיחה את עצמה, ברור שהעתיד שייך לטכנולוגיה הזו, ורוב התקצוב היה בכלל אמריקני. אני לא מצליח להבין איך קיבלו כאן החלטות כאלה"...
משה ארנס, מומחה לטילים ומי שהיה שר הביטחון, מסביר את פשר הפער בין הציפיות ממערכת "כיפת ברזל" ויכולתה בפועל (הארץ, 28.12.2010): "תחילה נאמר לנו שמדענינו מפתחים מערכת ליירוט טילים בליסטיים שתוכל לשמש בעתיד מטריית הגנה לאזרחים ולהפיל כל טיל שהטרוריסטים ישגרו. לא צריך להיות מדען טילים כדי להבין שמדובר בחלום באספמיה. לבד מהאתגר הטכנולוגי העצום שמציב פיתוח מערכת כזאת, פערי העלות בין הטיל הפשוט המכוון נגד האוכלוסייה לבין המערכת המתוחכמת שנועדה ליירט אותו, גדולים מכדי שהדבר יהווה פתרון לבעיה. לאחר מכן נאמר לנו שביכולתנו להרתיע את הטרוריסטים משימוש בנשק זה נגדנו. תחשבו על זה טוב. מי כאן מרתיע את מי?" ...
מדוע נמנעת מערכת הביטחון מהצבת שמונה מערכות סקייגארד – פיתוח ישיר מהנאוטילוס – סביב רצועת עזה? ביכולתן למנוע כל ירי מהרצועה – לשדרות, ליישובים בעוטף עזה, לאשקלון, לאשדוד, לבאר שבע או לתל-אביב. הן תגנה על כל יישובי "עוטף עזה" מפני כל איום שהוא. במזג אוויר גרוע במיוחד יבואו הטילים נגד טילים לידי ביטוי. אז יידרש רק מעט מזעיר מהם, גם במתאר לחימה מלא. להגנה הרמטית מפני ירי רקטות (קסאמים וגארדים) ופצמ"רים, יידרשו 8 מערכות סקייגארד, בעלות כוללת של כ 500 מיליון דולר (כולל ההשקעה הדרושה להעברה לייצור מתצורת נאוטילוס לסקייגארד).
להגנת גבול הצפון, עד לקו חיפה – עפולה – בית שאן, יידרשו עוד 26 מערכות, בעלות כוללת של כמיליארד דולר. 14 מערכות סקייגארד נוספות יוכלו להגן על אתרים אסטרטגיים במרכז הארץ ובדרומה. העלות הכוללת עבור 48 מערכות סקייגארד היא של כ- 2 מיליארד דולר, שאת חלקה ניתן לממן בסיוע אמריקאי ובכספי הסיוע. אחרי השקעה ראשונית זו, עלות הירי קטנה מכל השוואה ( כ 2,000 דולר לירי).
העלאה ברמת האיומים הבליסטיים על ישראל (הגדלה משמעותית בדיוק הפגיעה של רקטות זולות, ו/או הופעה בזירה של כמות משמעותית של טילי שיוט, ו/או איום של ירי בליסטי משטחי יו"ש, שיחשוף את אזור המרכז לירי בליסטי קצר טווח), תחייב תגבור מערכות הלייזרים הקרקעיות במרכז הארץ בעוד 32 מערכות, בעלות נוספת של כ- 1.1 מיליארד דולר. זאת ללא תלות במידת הפריסה של אמצעי הגנה אחרים (סה"כ 80 מערכות לייזר קרקעיות).
להגנה מטילים בליסטיים ארוכי טווח תידרש הצטיידות ב 5 מערכות לייזר מוטס (המבוססות על הסקייגארד) שעלותן כ- 1.3 מיליארד דולר, שיחד עם מערך טילי החץ יהוו הגנה יעילה נגד טילי השיהאב ארוכי הטווח.
שילוב של מערכות סקייגארד קרקעיות ומוטסות, בכמות מספקת להגן באופן הקרוב ביותר להרמטי על כל המדינה ובמתאר לחימה מלא, יעלה כ- 4.5 מיליארד דולר. לא 30 מיליארד. בזה ניתן לעמוד. זה כבר לא "חלום באספמיה" (כדברי משה ארנס על שימוש בטילי יירוט)... ועוד הבדל "קטן" – רוב ההשקעה במערכות הלייזר היא חד פעמית, באשר עלות הירי קטנה. לעומת זאת טילי יירוט מתכלים, ולאחר עימות, תידרש השקעה מסיבית נוספת לייצור כמות טילי יירוט נוספים, שייצורם ייפרס על לפחות שנה עד שנתיים.
והערה אחת על השמצות אישיות – מוטב שפינחס בוכריס, כמו בכירים אחרים במערכת הביטחון לשעבר, יחדל להשמיץ את אלה שמקדישים מזמנם וממרצם, ללא כל תמורה, כדי להביא לישראל פתרון לאיום הרקטות והפצמ"רים, כאילו הם "לוביסטים הפועלים לשם כסף פרופר". אין שקר גס מזה. ואולי פינחס בוכריס מדבר מהרהורי לבו, שהרי שר הביטחון, אהוד ברק, כבר חיכך ידיו בהנאה על עסקאות היצוא של כיפת ברזל שבדרך? האם פעילותנו הפטריוטית להגנת העורף מירי הרקטות והפצמ"רים מפריעה לאותן עסקאות שבדרך?
משה ארנס מיצה את המחדל החמור בהגנת העורף באומרו (הארץ, 28.12.2010): ... "מוטב שראש הממשלה שלנו, שר הביטחון, השביעייה, הקבינט, המועצה לביטחון לאומי, צה"ל וועדת חוץ וביטחון של הכנסת, יפעילו את הראש ויתחילו לעבוד. המלאכה מרובה והזמן עלול להיות קצר. אחרת, כדאי שכבר נתחיל להתכונן לוועדת החקירה הבאה"...
ANZAC DAY –והקשר שלנו ליום הזה.
Australian and New Zealand Army Corps
לרובנו השם זה לא אומר דבר.
באוסטרליה וניו זילנד זהו יום הזיכרון של החיילים מצבאות אוסטרליה וניו זילנד
שנפלו בשתי מלחמות העולם.
יש לזכור כי שתי אומות אלו לא הותקפו ויכלו להישאר מחוץ למעגל המלחמה
אבל שתיהן כיבדו את הקשר והמחויבות לבריטניה ולחמו לצד הבריטים.
יום האנזק נקבע בתאריך 25.4 והוא מתחיל בטקסים בבוקר.
באוסטרליה וניו זילנד זהו יום חופש.
התאריך אינו מקרי והוא נקבע לתאריך הנחיתה בגליפולי.
המערכה בגליפולי חורגת הרבה מעבר לערכה בקרב ועל כך נרחיב בפעם אחרת.
ב 25.4.1915 פלשו הכוחות הבריטים (בינהם גם לוחמי ניוזילנד ואוסטרליה וגם גדוד נהגי הפרדות שלנו) לחצי האי גליפולי הסמוך למעבר הדרדנלים.
המטרה הייתה לפתוח את המצור של התורכים על מעבר אוניות רוסיות בזמן מלחמת העולם הראשונה.
למעלה מ 15,000 לוחמים אוסטרלים וניו זילנדים נפלו במערכה שנמשכה 4 חודשים ועלתה ב 130 אלף הרוגים משני הצדדים.
כאמור , לא נרחיב על המערכה, נציין רק כי הצד התורכי לחם בעוז רוח סרן בשם כמאל אתה טורק
לימים מייסד תורכיה המודרנית (שכפי הנראה חוזרת היום לתקופה של לפני ימיו של אתה תורק)
בצד הבריטי שר הימיה היה ווינסטון צ"רצ"יל לימים ראש הממשלה הבלתי נשכח במלחמת העולם השנייה.
הקשר הישיר שלנו עם יום האנזק הוא שהחיילים האוסטרלים והניוזילנדים היו עיקר הכוח שפלש מצד דרום ונלחם בקרבות קשים עם התורכים.
ישנו אנדרטה לזכר לוחמי האנזק שנפלו ליד קיבוץ בארי בדרום והיער שבו נמצאת האנדרטה נקרא
יער אנזק.
אנחנו חייבים תודה ללוחמים אלו שסייעו להביס את כוחות האופל בשתי מלחמות העולם.
יהי זכרם ברוך
לרובנו השם זה לא אומר דבר.
באוסטרליה וניו זילנד זהו יום הזיכרון של החיילים מצבאות אוסטרליה וניו זילנד
שנפלו בשתי מלחמות העולם.
יש לזכור כי שתי אומות אלו לא הותקפו ויכלו להישאר מחוץ למעגל המלחמה
אבל שתיהן כיבדו את הקשר והמחויבות לבריטניה ולחמו לצד הבריטים.
יום האנזק נקבע בתאריך 25.4 והוא מתחיל בטקסים בבוקר.
באוסטרליה וניו זילנד זהו יום חופש.
התאריך אינו מקרי והוא נקבע לתאריך הנחיתה בגליפולי.
המערכה בגליפולי חורגת הרבה מעבר לערכה בקרב ועל כך נרחיב בפעם אחרת.
ב 25.4.1915 פלשו הכוחות הבריטים (בינהם גם לוחמי ניוזילנד ואוסטרליה וגם גדוד נהגי הפרדות שלנו) לחצי האי גליפולי הסמוך למעבר הדרדנלים.
המטרה הייתה לפתוח את המצור של התורכים על מעבר אוניות רוסיות בזמן מלחמת העולם הראשונה.
למעלה מ 15,000 לוחמים אוסטרלים וניו זילנדים נפלו במערכה שנמשכה 4 חודשים ועלתה ב 130 אלף הרוגים משני הצדדים.
כאמור , לא נרחיב על המערכה, נציין רק כי הצד התורכי לחם בעוז רוח סרן בשם כמאל אתה טורק
לימים מייסד תורכיה המודרנית (שכפי הנראה חוזרת היום לתקופה של לפני ימיו של אתה תורק)
בצד הבריטי שר הימיה היה ווינסטון צ"רצ"יל לימים ראש הממשלה הבלתי נשכח במלחמת העולם השנייה.
הקשר הישיר שלנו עם יום האנזק הוא שהחיילים האוסטרלים והניוזילנדים היו עיקר הכוח שפלש מצד דרום ונלחם בקרבות קשים עם התורכים.
ישנו אנדרטה לזכר לוחמי האנזק שנפלו ליד קיבוץ בארי בדרום והיער שבו נמצאת האנדרטה נקרא
יער אנזק.
אנחנו חייבים תודה ללוחמים אלו שסייעו להביס את כוחות האופל בשתי מלחמות העולם.
יהי זכרם ברוך
הירשם ל-
רשומות (Atom)