הטמפלרים

הטמפלרים היו זרם של התנועה הפרוטסטנטית מגרמניה אשר התיישבו בארץ בסוף המאה ה 19.
הם האמינו כי ע"י התיישבות בארץ הקודש הם יזרזו את ביאת המשיח.
הם הקימו מספר מושבות כמו בית לחם הגלילית ולדהיים ועוד וגם הקימו שכונות בערים גדולות
בחיפה,יפו ובירושלים –שכונות אלו כונו בכל עיר "המושבה הגרמנית".
הטמפלרים שמרו לאורך השנים על ניטרליות בסכסוך ההולך ומסלים בין היהודים לערבים.
מלחמת העולם הראשונה לא השפיעה עליהם היות והתורכים שלטו בארץ.
(גרמניה ותורכייה היו בעלות ברית)
כאשר הבריטים השתלטו על הארץ הונח היסוד לבעיות של הטמפלרים.
ככל שהמתיחות באירופה גברה כך באופן טבעי מצאו עצמם הטמפלרים מוכרזים כאוייבים
בעיני הבריטים והיהודים.
הטמפלרים נחשדו כגייס חמישי ולכן בזמן מלחמת העולם השנייה גורשו מרביתם מהארץ וחלקם נעצרו ע"י הבריטים והושמו במחנות מעצר.
הטמפלרים תמכו באופן טבעי במולדתם (גרמניה) וכאשר התגייסו לצבא הנאצי השתמשו בידע שלהם על הארץ. לשיא שלילי הגיעו הדברים כאשר צנחנים טמפלרים הוצנחו ארצה והיו אמורים בסיוע ערבי
להרעיל את מקורות הירקון בראש העין ולגרום ל 250,000 הרוגים.
מבצע זה שכונה "מבצע אטלס" התגלה והחולייה שהייתה מורכבת , כאמור, מגרמנים-טמפלרים וערבים
נעצרה.
אחרי המלחמה שהתבררו מימדי השואה היה ברור שאין אפשרות להחזיר את הגלגל אחורה
ואחרוני הטמפלרים גורשו.
(הטמפלרים הבודדים שנשארו בארץ סבלו מרדיפות ואף היה רצח בשנת 1946 של אחד הטמפלרים.)
רוב בתי הטמפלרים הופקעו ונמצאים ברשות המדינה, חלק נקנו ע"י אנשים פרטיים.
(הקריה בת"א נמצאת למעשה בתוך "המושבה הגרמנית" של ת"א-יפו.)
במסגרת הסדר השילומים עם גרמניה נלקח בחשבון גם הפיצויים שמגיעים לטמפלרים
ויורשיהם קיבלו פיצויים ממדינת ישראל.
ב"מושבות הגרמניות" בערים ובישובי הטמפלרים לשעבר (אלוני אבא,,בית לחם הגלילית)
ניתן לראות את מבני המגורים הישנים וכנסיות פרוטסטנטיות במקומות הללו.
פירוט יתר ניתן למצוא בקישור הבא:
http://www.e-mago.co.il/news/40.htm

האיש שהוצא להורג לפני אייכמן.

אם נשאל אנשים מי הוצא להורג במדינת ישראל נקבל את השם של אייכמן נראה שכל אחד במדינה יודע על כך. סדר גודל של 99% לפחות. פחות מ 1% יודעים שאייכמן היה האדם השני שהוצא להורג. הייתה עוד פרשה של הוצאה להורג. את הפרשה הזו מנסים להשתיק היות ומדובר בפרשה שכל צדדיה לא מוסיפים כבוד למדינת ישראל כמדינת חוק ולכל מי שהיה מעורב בפרשה. האיש שהוצא להורג היה מאיר טוביאנסקי והדבר היה ביוני 1948. הוא היה חבר הגנה והשתתף מטעמה במאורעות של 1936-1939 , במלחמת העולם השנייה התגייס על פי פקודה לצבא הבריטי ונלחם. אחרי המלחמה היה קצין בהגנה , מונה למפקד בסיס של ההגנה בירושלים ונטל חלק במלחמת השחרור עד הוצאתו להורג. טוביאנסקי היה מהנדס חשמל במקצועו וב 1947 הועסק בחברת החשמל בירושלים וזאת במקביל לפעילותו בהגנה. ועכשיו לפרשה: בזמן מלחמת השחרור נפגעו מספר מקומות אסטרטגים של מיים והיה חשד כי הבריטים העבירו לערבים מסמך המכיל את המיקום של מקומות אסטרטגים אלו. נפל חשד על טוביאנסקי שכן הוא היה בקשר עם הבריטים בעבודתו האזרחית בחברת חשמל וכן בהיותו מפקד בסיס של ההגנה בירושלים. טוביאנסקי נקרא לישיבה במשרדי המודיעין בת"א. שם הוא עבר חקירה תוך כדי "הפעלת לחץ פיזי מתון" והוא הודה כי הוא העביר מסמך לבריטים המכיל את תעלות החשמל שצריך לחפור במסגרת ביצוע עבודות של חברת החשמל. ההסבר שלו שהוא היה חייב להעביר את המסמך לבריטים במסגרת עבודתו כמו גם הטענה (שהוכחה לאחר מכן כנכונה) שאין במסמך כל התייחסות למים לא הועילו לו. הוא הועמד למשפט שדה. השופטים היו אותם אנשים שחקרו אותו מקודם, סניגור לא היה ופסק הדין היה מהיר- מוות. הוא הוצא להורג מידית וגופתו נקברה מבלי שניתנה הודעה למשפחתו או חבריו. אלמנתו ניסתה לברר במשך חודשים מה עלה בגורלו ולא ניתנה לה תשובה. הדבר היה ידוע למספר מצומצם מאוד של אנשים שמטבע הדברים שמרו את הדבר בסוד במיוחד שהתברר כי הם טעו. אחרי מספר חודשים התגלתה גופה ובחקירה התברר שזו גופתו של מעביר הידיעה לערבים. ערבי ישראלי שגם הוא זכה לאותו טיפול אצל אותם חוקרי מודיעין. בעקבות כך התברר מה עלה בגורלו של טוביאנסקי. בן גוריון כתב ביוני 1949 ,שנה אחרי המשפט, מכתב לאלמנתו של טוביאנסקי במכתב מזכה בן גוריון את טוביאנסקי מכל אשמה. טוביאנסקי הועלה לדרגת סרן אחרי מותו ,נקבר בטקס צבאי מלא בבית העלמין הצבאי בהר הרצל והוכר כמובן חלל צה"ל. באשר לאנשי המודיעין שרצחו את טוביאנסקי, (אין דרך לתאר משפט שדה מהיר ללא עדויות וללא מתן אפשרות להתגונן אלא רק כרצח) לא נעשה צדק. הם ננזפו בלבד, הקריירה שלהם לא נפגעה ואחד מהם ,בנימין ג"יבלי, אף הגיע לדרגת ראש אמ"ן. ולמרבה אירונייה מונה כיו"ר חברת החשמל בשנת 1986 (מעניין אם הוא השתתף בטקס שנערך לזיכרם של עובדי החברה שהם חללי צה"ל אשר טוביאנסקי הוא אחד מהם) פרשה כאובה שמדינת ישראל מנסה להסתיר ולהשכיח.

דוב גולן שהיה כמעט מלך סוריה.

דוב גולן שהיה כמעט מלך סוריה. להלן סיפור על אדם שנקבר בישראל בשם דוב גולן והיה אמור להיות מלך סוריה. עבד אל קאדר אל ג'זירי היה מורד אלג"ירי שהנהיג מרד בצרפתים במאה ה 19. המרד נכשל אולם אל ג"זירי התפרסם ונחשב כסמל ערבי בולט לעצמאות. הצרפתים לא רצו להרוג אותו מחשש לעימות חריף נוסף בארצות המגרב והגיעו איתו להסכם כי הוא יתגורר בצרפת, יקבל אדמות רבות אבל לא ישוב לאלג"יר. וכך היה. לימים אחרי נפילת משטר וישי בסוריה הביאו הצרפתים את נכדו ראזק עבד אל קאדר, לסוריה מתוך כוונה לעשותו מלך סוריה. ב 1946 כאשר הצרפתים ובעקבותיהם הבריטים עזבו את סוריה נמלט ראזק עבד אל קאדר מסוריה ומצא מקלט בקרב הישוב היהודי בישראל. הוא התיידד עם אנשי ההגנה. התגורר תקופה מסוימת ברחובות ושינה את שמו לדוב גולן (כפי הנראה להסתיר את שמו הערבי המקורי). הוא הכיר בישראל יהודייה גרושה בשם סלינה, שהייתה אם לילדה, והתגוררה בקיבוץ חצור. כאשר החליט לחזור לצרפת, לקח אותה אתו, והם חיו בטירה המפוארת של המשפחה. כאשר אלג"יר קיבלה עצמאות הוא ביקר שם אולם במהלך הביקור נעצר ושוחרר לאחר מאמצים דיפלומטים רבים. סלינה ששהתה איתו בביקור לא שוחררה וכפי הנראה נרצחה בכלא האלג"יראי. "דוב גולן" חזר לצרפת לאחר המעצר. בצרפת הכיר רופאה יהודייה, התחתן איתה והשתקע בישראל. הוא התגורר תקופה מסויימת במגדל ונקבר בקיבוץ אפיקים. חשבו מה היה מצבנו אם הוא מתמנה למלך סוריה.

החטא ועונשו גרסת המצרים הקדמונים

לקראת פסח אני רוצה להתייחס למצרים הקדמונים.
אני מתעלם מהנקודה הרגשית והדתית ומתייחס רק לנקודה ההיסטורית של אבותינו במצריים.
מדובר על מיעוט שסבל מרדיפות קשות, גזירות כלכליות ופרעות.
בהיסטוריה ,בהרבה מקרים, הגלגל מסתובב ב 180 מעלות.
מדובר לא רק במקרה הזה שאני ארחיב עליו אלא במקרים רבים שבפעמים אחרות אתייחס
אליהם כמו סיפורם של הוויקינגים, הספרדים ועוד.
כרגע נתמקד במצרים הקדמונים.
לשם ההתחלה נאמר שהמצרים של היום אינם אבותיהם של המצרים בוני הפירמידות.
רובה הגדול של אוכלוסיית מצריים הם צאצאים של פולשים ,שבטים מוסלמיים מסעודיה
, מעיראק , מארצות המגרב ועוד.
המצרים הקדמונים הפכו למיעוט בארצם ובדתם.
המצרים הקדמונים הם אבותיהם של הקופטים במצריים.
זה מיעוט נוצרי שמהווה כ 10% מהאוכלוסייה המצרית.
המילה קופט היא עיוות של המילה קיפט שהיא עיוות של המילה איגיפט כלומר מצריים.
הנצרות היגיעה למצריים בסוף המאה הראשונה אבל התפתחה שם בצורה שונה.
אחרי ניסיונות של הכנסייה ברומא לאחד את כל הנוצרים לפי הנצרות הקתולית
הוכרזה הכנסייה הקופטית בשנת 481 ככופרים.
הקופטים לא מרדו באימפריה הרומית ולכן לא נשלחו יחידות צבא לכבוש את מצריים.
היה נוח לקיסר הרומי השקט במצריים ואם הם מעדיפים להיות נוצרים קופטים אז שיבושם להם.
מאז הקופטים הם כת נוצרית ייחודית הקיימת רק במצריים.
כלומר זה מעגל הבידוד הראשוני שלהם.
כאשר החל הכיבוש המוסלמי החל מעגל הבידוד השני.
כידוע אצל המוסלמים- דין מוחמד בסייף.
המוסלמים החלו ,כדרכם, לאסלם בכוח את הקופטים.
חלק מהקופטים נרצחו, חלק ברחו ונטמעו בארצות השכנות, חלק התאסלמו וחלק נשארו קופטים.
לא יצאו למסעות צלב להגן על הקופטים כי הם הרי לא נוצרים אמיתיים כפי שהכנסייה כבר הודיעה.
הקופטים נזנחו ונשארו תלויים בחסדי המוסלמים מאז
כאשר הבריטים כבשו את מצריים הואשמו הקופטים כמשתפי פעולה עם הבריטים בהיותם נוצרים.
הקופטים שמשו פקידים באדמיניסטרציה הבריטים בהיותם משכילים יותר מהמוסלמים
וחלק מהם גם היו בצבא הבריטי מכיוון שהבריטים עודדו מיעוטים להתגייס לצבא.
כאשר הבריטים יצאו ממצרים שוב הקופטים נזנחו ונשארו תלויים בחסדי המוסלמים
הקופטים נכנסו שלא מרצונם למאבק בין המוסלמים הקיצונים לאירופה (המערב).
האם הם מוסלמים? לא
האם הם מערבים? לא
באירופה רואים אותם כערבים.
הערבים רואים אותם כאירופים.
ככל שהלהט הערבי או המוסלמי גובר כך חשים את הקופטים אי נוחות.
כל זה הם חשים בארץ שפעם הם היו הרוב השולט.
כאשר היו הפגנות נגד השלטון הבריטי במצריים שרפו המוסלמים בתים של הקופטים כי הם נוצרים.
כאשר בריטניה וצרפת שתפו פעולה עם ישראל במלחמת סיני 1956 היו פרעות בקופטים כי הם נוצרים.
כאשר יש טענות לישראל גם כן הקופטים מעורבים בכך.
לפי "ההיגיון" של המוסלמים או של הלאומנים הערבים ישראל כלומר המערב אשמים בכל הצרות
ולכן מקומם של הקופטים לא נעדר מכל תחושה אנטי ישראלית ו\או מערבית במצריים.
מניעת תעסוקה, רדיפות, החרמת רכוש, פוגרומים זה גורלם של הקופטים.
מרוב שולט שרדף והיציק למיעוט הם הפכו למיעוט שסובל מרדיפות.
כלומר שינוי של 180 מעלות.
אולי זה יהווה לקח לכולם- מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
סופו של הגלגל להסתובב.

האם זה היה רק צירוף מקרים?

האם זה היה רק צירוף מקרים?

כתבתי במאמר קודם על הפסל שהביא קללה לאחר שהוצא מקבר מצרי עתיק
להלן המאמר: קללת הפרעונים

אני אביא סיפור נוסף על חפירה שנערכה ב 1922 במצריים.
החפירה נערכה בקברו של תות ענח' עמון אמון.
התגלו אוצרות רבים ולפי השמועות הרבה אנשים שהיו קשורים לכך נפגעו.
המממן של החפירה ,לורד בריטי בשם קרנברון, נפטר שנה לאחר מכן מזיהום
שנגרם מעקיצת יתוש וחדר למערכת הדם.
אחיו הצעיר של הלורד נפטר מספר חודשים לאחר מכן
הארכיאולוג הראשי של החפירה האוורד קרטר נפטר מסרטן בגיל 55
עוזר בכיר של קרטר בשם ארטור מייס נפטר בזמן פינוי האוצרות שנמצאו בקבר.
מזכיר הלורד החליק באמבטיה ומת כתוצאה משבר בגולגולת.
והיו עוד מקרים של אנשים שהיו קשורים לנושא ומתו בתאונות דרכים או במלחמות.
לאחר שהאוצרות פונו מהקבר והמקום נפתח למבקרים
דווח גם על מספר אנשים שמתו זמן קצר לאחר שביקרו בקבר.

נשאלת השאלה האם הדברים הללו הם צירוף מקרים או שקיימת באמת קללה
אשר פוגעת בכל מי שמבקר או חופר בקברי הפרעונים.
כמו תמיד הויכוח נמשך במלא עוזו.

לאחרונה נמצא הסבר שיתכן שהוא מסביר את מה שהיה.
לטענת חוקרים שבדקו את הנושא ניתן להסביר את המקרים הללו.
לטענת החוקים הגורמים שמשפיעים על הנושא הינם שניים:
האקלים המדברי הקשה
פטרייה שהייתה קבורה במשך אלפי שנים בקבר ופתחה סוג של רעל.

הגורמים הללו משפיעים על המערכת החיסונית של אנשים וכאשר
אנשים שהם רגישים למחלות כמו זקנים, חולים וכדומה מגיעים לשטח
הזה הם נחשפים לבעיות שיוצרים שני הגורמים הללו ועולה שכיחות מקרי
המוות.
לגבי מקרי המוות של תאונות או מלחמות יש טענה שמדובר שתופעה שאינה
חורגת מנפגעים אחרים בקרב כלל האוכלוסייה.
חוץ מזה אם ניקח את המלחמה שפרצה 15 שנים אחרי החפירה המדוברת
(מלחמת העולם השנייה) אז ברור שהסיכוי למוות במלחמה עולה.
המסקנה של אותם חוקרים כי אין קללת פרעונים.
הפצת השמועה על הקללה נועדה להרחיק רודפי בצע מבזיזת אוצרות הקברים
ובתקופה קדומה היה קל להפחיד אנשים בכל מני אמונות טפלות.
כמו תמיד זה ויכוח ולכן אחד יש את ההשקפה שלו.

ההיסטוריה חוזרת שוב.

בלבנון מתרחש כרגע סיפור דומה מאוד לסיפור שהתרחש לפני 30 שנים.
באמצע שנות ה 70 התנגד מנהיג הדרוזים דאז כמיל ג"ונבלאט לנשיא הסורי ,אסאד (האבא)
שורש העימות היה רצונו של אסאד לשלוט ולהכריע בלבנון.
אסאד לא בחל בשום דרך לסלק את מתנגדיו.
כמיל ג"ונבלאט חוסל.
אחרי מספר חודשים שבהם ניסה בנו לארגן קואליציה נגד הסורים ונכשל,
הבין הבן, ווליד גונבלט את כללי המשחק. כלומר אם הוא רוצה להישאר בחיים
עליו לשחק את המשחק לפי הכללים הסורים.
המערב גינה כמובן את הרצח אבל לא עשה דבר.
ווליד נסע לדמשק התחבק עם אסאד (כן, אותו אסאד שרצח את אביו).
מאז הפך ג"ונבלט לבובה סורית.
עברו 30 שנים והמחזה חוזר על עצמו כמעט לחלוטין.
שוב מנהיג שמתנגד לנשיא סוריה אסאד (הפעם הבן).
שוב המנהיג נרצח. הפעם מדובר בראש ממשלת לבנון, רפיק אל חרירי.
הבן, סעיד אל חרירי, ניסה לארגן חזית נגד הסורים.
אחרי מספר חודשים שבהם המערב גינה את הרצח ואפילו הפעם הקימו וועדת חקירה
אבל לא נעשה דבר, הבין גם חריר את כללי המשחק.
שוב בן האישיות הנרצחת נוסע לדמשק ומתחבק עם אסאד, רוצח אביו והופך לבובה סורית.

ממש תסריט זהה.
אגב השוני הגדול שאני מצאתי בין התסריטים הוא בעובדה שווליד ג"ונבלאט ניסה לעזור לחרירי הבן
בהקמת חזית מול סוריה. אולם ג"ונבלאט הבין עוד לפני חרירי שגם הפעם אף אחד לא יעזור
להם מול סוריה והעדיף עוד לפני מספר חודשים לעלות שוב על העגלה הסורית.

האם ניתן היה לשנות את המציאות הזו?
יתכן שכן , אבל זה היה דורש נחישות ונכונות לקרבות מלוכלכים ואבידות בלבנון
והמציאות היא שאין שום גורם חוץ לבנוני שמוכן לשלם את המחיר הזה.

ארבעת הימים שהפכו את אוסטריה מאדומה לשחורה.

ארבעת הימים שהפכו את אוסטריה מאדומה לשחורה.
או כיצד עבד האנשלוס בקלות באוסטרייה.

האנשלוס הינו ביטוי המסמל את האיחוד מרצון של האוסטרים לגרמנים בשנת 1938.
במחקרים על המלחמה אין כמעט דגש על האנשלוס.
מדוע האוסטרים הצטרפו מרצון לגרמניה והיו תומכים נלהבים של היטלר?
הסיבה הבולטת היא כמובן העבודה שהיטלר עצמו היה אוסטרי.
היטלר הכריז כי גרמניה, אוסטריה וחבל הסודטים בצ"כוסלובקיה הינם מדינה אחת.
אולם מעבר לכך יש לזכור כי באוסטריה הייתה תנועת פועלים רצינית וגדולה מספר שנים קודם.
כלומר אין להסתפק בהסבר אחד על מוצאו של היטלר אלא צריך לספר את הסיפור של
4 ימים גורליים שהפכו את אוסטריה מאדומה(צבע הפועלים) לשחורה(צבע הפשיסטים).
4 הימים היו בפברואר 1934.
לפני שנגיע אליהם נסקור את המצב שלפני אותם 4 ימים גורליים.
אוסטריה אחרי מלחמת העולם הראשונה הייתה מדינה קטנה.
מדינה דלת משאבים שנשענה בעיקר על חקלאות ותעשייה זעירה.
היו שתי מפלגות באוסטריה- מפלגת ימין מרכז:איכרים ,סוחרים, בעלי מפעלים קטנים.
מפלגת שמאל- פועלים.
כפי שקרה בהרבה מקומות גם באוסטריה בלט המספר הרב יחסית של פעילים יהודים במפלגת הפועלים.
דבר זה בצירוף האופי הדתי יחסית של מפלגת הימין מרכז הביא לאנטישמיות רבה.
האנטישמיות הביאה מצידה את היהודים שפסחו על הסעיפים לצד השמאלי של המפה.
החל קיטוב רב בין שני המחנות וכל מחנה הקים לעצמו מעיין מליציה מקומית.
שני הצדדים החלו לאגור נשק אך כיבדו את כללי המשחק.
כל זה השתנה בשנת 1932.
לאומן אוסטרי קיצוני בשם דולפוס עלה לשלטון.
דולפוס טיפח יחסי ידידות עם מוסוליני ועם היטלר והחליט להפוך לשליט יחיד בעזרת חבריו.
הוא פיזר את הפרלמנט והכריז על עצמו כשליט יחיד לשעת חירום.
הדרך לשליטה מלאה באוסטריה עברה דרך שבירת כוחם של האיגודים המקצועיים.
בפברואר 1934 הוא הכריז על כל איגודי העובדים ומפלגות השמאל כבלתי חוקיים
ושלח כוחות צבא.
במשך 4 ימים 12.2.34-16.2.34 התחוללה בוינה מלחמת אזרחים.
הצבא "כבש" את מעוזי השמאל ועצרו את הפעילים.
חלק מהמנהיגים נאסר לשנים ארוכות, חלק מהם נידונו למוות בתלייה וחלק ירדו למחתרת וברחו.
בכל מקרה הצבע האדום נעלם מאוסטריה ואוסטריה הפכו לשחורה.
כמובן שדולפוס האשים את היהודים הקומוניסטים במזימה לתפוס את השלטון וביטויים
אנטישמים הפכו דבר שבשגרה באוסטריה.
בכל הפעולות הללו קיבל דולפוס עזרה כספית, תעמולתית וכדומה מחבריו היטלר ומוסוליני.
דולפוס עצמו לא שם לב מי הם יריביו האמיתיים.
כאשר הוא השלים את ריסוק השמאל האוסטרי והשלטת תעמולה פשיסטית הגיע תורו של
דולפוס.
היטלר הורה לתומכיו הרבים באוסטרייה לחולל הפיכה במהלכה נרצח דולפוס עצמו.
הרצח בוצע , לפי התעמולה , ע"י הקומוניסטים היהודים כנקמה.
הקרקע הייה בשלה וכעבר זמן קצר חגגו האוסטרים את האנשלוס.