החטא ועונשו גרסת המצרים הקדמונים

לקראת פסח אני רוצה להתייחס למצרים הקדמונים.
אני מתעלם מהנקודה הרגשית והדתית ומתייחס רק לנקודה ההיסטורית של אבותינו במצריים.
מדובר על מיעוט שסבל מרדיפות קשות, גזירות כלכליות ופרעות.
בהיסטוריה ,בהרבה מקרים, הגלגל מסתובב ב 180 מעלות.
מדובר לא רק במקרה הזה שאני ארחיב עליו אלא במקרים רבים שבפעמים אחרות אתייחס
אליהם כמו סיפורם של הוויקינגים, הספרדים ועוד.
כרגע נתמקד במצרים הקדמונים.
לשם ההתחלה נאמר שהמצרים של היום אינם אבותיהם של המצרים בוני הפירמידות.
רובה הגדול של אוכלוסיית מצריים הם צאצאים של פולשים ,שבטים מוסלמיים מסעודיה
, מעיראק , מארצות המגרב ועוד.
המצרים הקדמונים הפכו למיעוט בארצם ובדתם.
המצרים הקדמונים הם אבותיהם של הקופטים במצריים.
זה מיעוט נוצרי שמהווה כ 10% מהאוכלוסייה המצרית.
המילה קופט היא עיוות של המילה קיפט שהיא עיוות של המילה איגיפט כלומר מצריים.
הנצרות היגיעה למצריים בסוף המאה הראשונה אבל התפתחה שם בצורה שונה.
אחרי ניסיונות של הכנסייה ברומא לאחד את כל הנוצרים לפי הנצרות הקתולית
הוכרזה הכנסייה הקופטית בשנת 481 ככופרים.
הקופטים לא מרדו באימפריה הרומית ולכן לא נשלחו יחידות צבא לכבוש את מצריים.
היה נוח לקיסר הרומי השקט במצריים ואם הם מעדיפים להיות נוצרים קופטים אז שיבושם להם.
מאז הקופטים הם כת נוצרית ייחודית הקיימת רק במצריים.
כלומר זה מעגל הבידוד הראשוני שלהם.
כאשר החל הכיבוש המוסלמי החל מעגל הבידוד השני.
כידוע אצל המוסלמים- דין מוחמד בסייף.
המוסלמים החלו ,כדרכם, לאסלם בכוח את הקופטים.
חלק מהקופטים נרצחו, חלק ברחו ונטמעו בארצות השכנות, חלק התאסלמו וחלק נשארו קופטים.
לא יצאו למסעות צלב להגן על הקופטים כי הם הרי לא נוצרים אמיתיים כפי שהכנסייה כבר הודיעה.
הקופטים נזנחו ונשארו תלויים בחסדי המוסלמים מאז
כאשר הבריטים כבשו את מצריים הואשמו הקופטים כמשתפי פעולה עם הבריטים בהיותם נוצרים.
הקופטים שמשו פקידים באדמיניסטרציה הבריטים בהיותם משכילים יותר מהמוסלמים
וחלק מהם גם היו בצבא הבריטי מכיוון שהבריטים עודדו מיעוטים להתגייס לצבא.
כאשר הבריטים יצאו ממצרים שוב הקופטים נזנחו ונשארו תלויים בחסדי המוסלמים
הקופטים נכנסו שלא מרצונם למאבק בין המוסלמים הקיצונים לאירופה (המערב).
האם הם מוסלמים? לא
האם הם מערבים? לא
באירופה רואים אותם כערבים.
הערבים רואים אותם כאירופים.
ככל שהלהט הערבי או המוסלמי גובר כך חשים את הקופטים אי נוחות.
כל זה הם חשים בארץ שפעם הם היו הרוב השולט.
כאשר היו הפגנות נגד השלטון הבריטי במצריים שרפו המוסלמים בתים של הקופטים כי הם נוצרים.
כאשר בריטניה וצרפת שתפו פעולה עם ישראל במלחמת סיני 1956 היו פרעות בקופטים כי הם נוצרים.
כאשר יש טענות לישראל גם כן הקופטים מעורבים בכך.
לפי "ההיגיון" של המוסלמים או של הלאומנים הערבים ישראל כלומר המערב אשמים בכל הצרות
ולכן מקומם של הקופטים לא נעדר מכל תחושה אנטי ישראלית ו\או מערבית במצריים.
מניעת תעסוקה, רדיפות, החרמת רכוש, פוגרומים זה גורלם של הקופטים.
מרוב שולט שרדף והיציק למיעוט הם הפכו למיעוט שסובל מרדיפות.
כלומר שינוי של 180 מעלות.
אולי זה יהווה לקח לכולם- מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
סופו של הגלגל להסתובב.

האם זה היה רק צירוף מקרים?

האם זה היה רק צירוף מקרים?

כתבתי במאמר קודם על הפסל שהביא קללה לאחר שהוצא מקבר מצרי עתיק
להלן המאמר: קללת הפרעונים

אני אביא סיפור נוסף על חפירה שנערכה ב 1922 במצריים.
החפירה נערכה בקברו של תות ענח' עמון אמון.
התגלו אוצרות רבים ולפי השמועות הרבה אנשים שהיו קשורים לכך נפגעו.
המממן של החפירה ,לורד בריטי בשם קרנברון, נפטר שנה לאחר מכן מזיהום
שנגרם מעקיצת יתוש וחדר למערכת הדם.
אחיו הצעיר של הלורד נפטר מספר חודשים לאחר מכן
הארכיאולוג הראשי של החפירה האוורד קרטר נפטר מסרטן בגיל 55
עוזר בכיר של קרטר בשם ארטור מייס נפטר בזמן פינוי האוצרות שנמצאו בקבר.
מזכיר הלורד החליק באמבטיה ומת כתוצאה משבר בגולגולת.
והיו עוד מקרים של אנשים שהיו קשורים לנושא ומתו בתאונות דרכים או במלחמות.
לאחר שהאוצרות פונו מהקבר והמקום נפתח למבקרים
דווח גם על מספר אנשים שמתו זמן קצר לאחר שביקרו בקבר.

נשאלת השאלה האם הדברים הללו הם צירוף מקרים או שקיימת באמת קללה
אשר פוגעת בכל מי שמבקר או חופר בקברי הפרעונים.
כמו תמיד הויכוח נמשך במלא עוזו.

לאחרונה נמצא הסבר שיתכן שהוא מסביר את מה שהיה.
לטענת חוקרים שבדקו את הנושא ניתן להסביר את המקרים הללו.
לטענת החוקים הגורמים שמשפיעים על הנושא הינם שניים:
האקלים המדברי הקשה
פטרייה שהייתה קבורה במשך אלפי שנים בקבר ופתחה סוג של רעל.

הגורמים הללו משפיעים על המערכת החיסונית של אנשים וכאשר
אנשים שהם רגישים למחלות כמו זקנים, חולים וכדומה מגיעים לשטח
הזה הם נחשפים לבעיות שיוצרים שני הגורמים הללו ועולה שכיחות מקרי
המוות.
לגבי מקרי המוות של תאונות או מלחמות יש טענה שמדובר שתופעה שאינה
חורגת מנפגעים אחרים בקרב כלל האוכלוסייה.
חוץ מזה אם ניקח את המלחמה שפרצה 15 שנים אחרי החפירה המדוברת
(מלחמת העולם השנייה) אז ברור שהסיכוי למוות במלחמה עולה.
המסקנה של אותם חוקרים כי אין קללת פרעונים.
הפצת השמועה על הקללה נועדה להרחיק רודפי בצע מבזיזת אוצרות הקברים
ובתקופה קדומה היה קל להפחיד אנשים בכל מני אמונות טפלות.
כמו תמיד זה ויכוח ולכן אחד יש את ההשקפה שלו.

ההיסטוריה חוזרת שוב.

בלבנון מתרחש כרגע סיפור דומה מאוד לסיפור שהתרחש לפני 30 שנים.
באמצע שנות ה 70 התנגד מנהיג הדרוזים דאז כמיל ג"ונבלאט לנשיא הסורי ,אסאד (האבא)
שורש העימות היה רצונו של אסאד לשלוט ולהכריע בלבנון.
אסאד לא בחל בשום דרך לסלק את מתנגדיו.
כמיל ג"ונבלאט חוסל.
אחרי מספר חודשים שבהם ניסה בנו לארגן קואליציה נגד הסורים ונכשל,
הבין הבן, ווליד גונבלט את כללי המשחק. כלומר אם הוא רוצה להישאר בחיים
עליו לשחק את המשחק לפי הכללים הסורים.
המערב גינה כמובן את הרצח אבל לא עשה דבר.
ווליד נסע לדמשק התחבק עם אסאד (כן, אותו אסאד שרצח את אביו).
מאז הפך ג"ונבלט לבובה סורית.
עברו 30 שנים והמחזה חוזר על עצמו כמעט לחלוטין.
שוב מנהיג שמתנגד לנשיא סוריה אסאד (הפעם הבן).
שוב המנהיג נרצח. הפעם מדובר בראש ממשלת לבנון, רפיק אל חרירי.
הבן, סעיד אל חרירי, ניסה לארגן חזית נגד הסורים.
אחרי מספר חודשים שבהם המערב גינה את הרצח ואפילו הפעם הקימו וועדת חקירה
אבל לא נעשה דבר, הבין גם חריר את כללי המשחק.
שוב בן האישיות הנרצחת נוסע לדמשק ומתחבק עם אסאד, רוצח אביו והופך לבובה סורית.

ממש תסריט זהה.
אגב השוני הגדול שאני מצאתי בין התסריטים הוא בעובדה שווליד ג"ונבלאט ניסה לעזור לחרירי הבן
בהקמת חזית מול סוריה. אולם ג"ונבלאט הבין עוד לפני חרירי שגם הפעם אף אחד לא יעזור
להם מול סוריה והעדיף עוד לפני מספר חודשים לעלות שוב על העגלה הסורית.

האם ניתן היה לשנות את המציאות הזו?
יתכן שכן , אבל זה היה דורש נחישות ונכונות לקרבות מלוכלכים ואבידות בלבנון
והמציאות היא שאין שום גורם חוץ לבנוני שמוכן לשלם את המחיר הזה.

ארבעת הימים שהפכו את אוסטריה מאדומה לשחורה.

ארבעת הימים שהפכו את אוסטריה מאדומה לשחורה.
או כיצד עבד האנשלוס בקלות באוסטרייה.

האנשלוס הינו ביטוי המסמל את האיחוד מרצון של האוסטרים לגרמנים בשנת 1938.
במחקרים על המלחמה אין כמעט דגש על האנשלוס.
מדוע האוסטרים הצטרפו מרצון לגרמניה והיו תומכים נלהבים של היטלר?
הסיבה הבולטת היא כמובן העבודה שהיטלר עצמו היה אוסטרי.
היטלר הכריז כי גרמניה, אוסטריה וחבל הסודטים בצ"כוסלובקיה הינם מדינה אחת.
אולם מעבר לכך יש לזכור כי באוסטריה הייתה תנועת פועלים רצינית וגדולה מספר שנים קודם.
כלומר אין להסתפק בהסבר אחד על מוצאו של היטלר אלא צריך לספר את הסיפור של
4 ימים גורליים שהפכו את אוסטריה מאדומה(צבע הפועלים) לשחורה(צבע הפשיסטים).
4 הימים היו בפברואר 1934.
לפני שנגיע אליהם נסקור את המצב שלפני אותם 4 ימים גורליים.
אוסטריה אחרי מלחמת העולם הראשונה הייתה מדינה קטנה.
מדינה דלת משאבים שנשענה בעיקר על חקלאות ותעשייה זעירה.
היו שתי מפלגות באוסטריה- מפלגת ימין מרכז:איכרים ,סוחרים, בעלי מפעלים קטנים.
מפלגת שמאל- פועלים.
כפי שקרה בהרבה מקומות גם באוסטריה בלט המספר הרב יחסית של פעילים יהודים במפלגת הפועלים.
דבר זה בצירוף האופי הדתי יחסית של מפלגת הימין מרכז הביא לאנטישמיות רבה.
האנטישמיות הביאה מצידה את היהודים שפסחו על הסעיפים לצד השמאלי של המפה.
החל קיטוב רב בין שני המחנות וכל מחנה הקים לעצמו מעיין מליציה מקומית.
שני הצדדים החלו לאגור נשק אך כיבדו את כללי המשחק.
כל זה השתנה בשנת 1932.
לאומן אוסטרי קיצוני בשם דולפוס עלה לשלטון.
דולפוס טיפח יחסי ידידות עם מוסוליני ועם היטלר והחליט להפוך לשליט יחיד בעזרת חבריו.
הוא פיזר את הפרלמנט והכריז על עצמו כשליט יחיד לשעת חירום.
הדרך לשליטה מלאה באוסטריה עברה דרך שבירת כוחם של האיגודים המקצועיים.
בפברואר 1934 הוא הכריז על כל איגודי העובדים ומפלגות השמאל כבלתי חוקיים
ושלח כוחות צבא.
במשך 4 ימים 12.2.34-16.2.34 התחוללה בוינה מלחמת אזרחים.
הצבא "כבש" את מעוזי השמאל ועצרו את הפעילים.
חלק מהמנהיגים נאסר לשנים ארוכות, חלק מהם נידונו למוות בתלייה וחלק ירדו למחתרת וברחו.
בכל מקרה הצבע האדום נעלם מאוסטריה ואוסטריה הפכו לשחורה.
כמובן שדולפוס האשים את היהודים הקומוניסטים במזימה לתפוס את השלטון וביטויים
אנטישמים הפכו דבר שבשגרה באוסטריה.
בכל הפעולות הללו קיבל דולפוס עזרה כספית, תעמולתית וכדומה מחבריו היטלר ומוסוליני.
דולפוס עצמו לא שם לב מי הם יריביו האמיתיים.
כאשר הוא השלים את ריסוק השמאל האוסטרי והשלטת תעמולה פשיסטית הגיע תורו של
דולפוס.
היטלר הורה לתומכיו הרבים באוסטרייה לחולל הפיכה במהלכה נרצח דולפוס עצמו.
הרצח בוצע , לפי התעמולה , ע"י הקומוניסטים היהודים כנקמה.
הקרקע הייה בשלה וכעבר זמן קצר חגגו האוסטרים את האנשלוס.

סיפור אנושי מרגש ששלח אורי גנני

אחת מהרוגות הפיגוע הנורא על תושבי בית חגי הייתה כוכי אבן חיים. כוכי הייתה נשואה למומי ולהם ילדה בת 10 שנולדה לאחר מאמצים רבים.במהלך השבעה התיישבו מול מומי זוג אנשים לא דתיים בערך בגיל 55. אנשים שאלו אותם בעדינות מאיפה הם והם אמרו שהם הגיעו מקיבוץ הגושרים בצפון.וכשנשאלו איך הם קשורים למשפחה הם סיפרו:כוכי ומומי אבן חיים הקפידו לקחת כל שבת לפחות שני חיילים לאירוח בארוחת שבת, באחת השבתות לפני כמה שנים התארחו אצלם שני חיילים, כוכי שאלה כשהם נכנסו האם לכל החיילים יש סידור לארוחה או אם ישנם חיילים שלא מצאו מקום, החיילים השיבו שיש רק חייל אחד שהחליט להישאר במגורים מכיוון שהוא קצת מדוכא, בסיום הארוחה שלחה כוכי צלחת אם אוכל לחייל שנשאר במגורים.ממש לפני שהחיילים עזבו את הבית שאלה כוכי למה החייל מדוכא? החיילים השיבו שיש לו יום הולדת והמפקדים סרבו לשחרר אותו. החייל לקח את זה מאוד קשה וממש נכנס לדיכאון.מיד כשיצאה השבת הכינה כוכי עוגה גדולה, הזמינה את כל החיילים ועשתה לחייל יום הולדת.הזוג שהגיע מקיבוץ הגושרים אמר שהם הוריו של אותו חייל וסיפרו שהבן שלהם היה במצב כל כך קשה שהוא ממש רצה או לדפוק נפקדות או להתאבד, אך המעשה המקסים של כוכי החזיר לו את שמחת החיים. לכן עשינו את כל הדרך מקיבוץ הגושרים.כמה מעשה קטן ולכאורה פשוט יכול ממש להציל חיים.יהיו דברים אלו לעילוי נשמתה של כוכבה אבן חיים.

דוב גולן שהיה כמעט מלך סוריה.

להלן סיפור על אדם שנקבר בישראל בשם דוב גולן והיה אמור להיות מלך סוריה.
עבד אל קאדר אל ג'זירי היה מורד אלג"ירי שהנהיג מרד בצרפתים במאה ה 19.
המרד נכשל אולם אל ג"זירי התפרסם ונחשב כסמל ערבי בולט לעצמאות.
הצרפתים לא רצו להרוג אותו מחשש לעימות חריף נוסף בארצות המגרב והגיעו איתו להסכם כי הוא יתגורר בצרפת, יקבל אדמות רבות אבל לא ישוב לאלג"יר.
וכך היה. לימים אחרי נפילת משטר וישי בסוריה הביאו הצרפתים את נכדו
ראזק עבד אל קאדר, לסוריה מתוך כוונה לעשותו מלך סוריה.
ב 1946 כאשר הצרפתים ובעקבותיהם הבריטים עזבו את סוריה נמלט ראזק עבד אל קאדר
מסוריה ומצא מקלט בקרב הישוב היהודי בישראל.
הוא התיידד עם אנשי ההגנה. התגורר תקופה מסוימת ברחובות ושינה את שמו לדוב גולן
(כפי הנראה להסתיר את שמו הערבי המקורי).
הוא הכיר בישראל יהודייה גרושה בשם סלינה, שהייתה אם לילדה, והתגוררה בקיבוץ חצור. כאשר החליט לחזור לצרפת, לקח אותה אתו, והם חיו בטירה המפוארת של המשפחה.
כאשר אלג"יר קיבלה עצמאות הוא ביקר שם אולם במהלך הביקור נעצר ושוחרר לאחר מאמצים דיפלומטים רבים. סלינה ששהתה איתו בביקור לא שוחררה וכפי הנראה נרצחה
בכלא האלג"יראי.
"דוב גולן" חזר לצרפת לאחר המעצר. בצרפת הכיר רופאה יהודייה, התחתן איתה והשתקע בישראל.
הוא התגורר תקופה מסויימת במגדל ונקבר בקיבוץ אפיקים.
חשבו מה היה מצבנו אם הוא מתמנה למלך סוריה.

דרך בורמה האמיתית

כולנו שמענו על פריצת הדרך לירושלים שנקראה בשם דרך בורמה
על שם הדרך שפרצו האמריקאים לאספקה לכוחות הסינים במלחמת העולם השנייה.
מבלי לזלזל בחשיבות ובתושייה של הדרך שפרצו לשבור את המצור על ירושלים
הגיע הזמן להבין על מה אנחנו מדברים שאנחנו אומרים דרך בורמה.
לא דרך של כמה קילומטרים אלא דרך של 800 ק"מ.
היפנים פלשו לסין ב 1937 והחלו בצורה שיטתית לנתק את מקורות הסיוע של סין.
כשפרצה המלחמה היה אינטרס מנוגד של האמריקאים מצד אחד ושל היפנים מהצד השני
לספק או למנוע אספקה לסינים.
ככל האספקה לסין תוגדל כך יגדל כושר הלחימה של הכוחות הסינים וכך יגדל
הכוח היפני שיצטרך להיות מרותק לכך.
בהתחלה הייתה זו יחידה אמריקאית בשילוב מספר טייסים בריטים שהטיסו
אספקה מעל הרי ההימליה לסין.
יחידה זו כונתה "יחידת הדבשת" וזאת על שום העובדה שמערכת ההרים
הענקית הזו קרויה "הדבשת של העולם".
האספקה האווירית הייתה מסוכנת למדי.
תנאי מזג אויר קשים, וחיל האוויר היפני הקשו מאוד על המלאכה.
במקביל הוחלט לסלול דרך שתעקוף את הדרכים הראשיות בסין המוחזקות ע"י היפנים.
מיקום הדרך שנקבע היה מהודו לסין דרך בורמה.
היפנים כבשו את בורמה ב 1942 והיה צורך קודם כל לסלק אותם מהאזור.
אחרי קרבות קשים ומרים בהם נהרגו למעלה מ 20,000 איש נהדפו היפנים
מבורמה לסין.
ב1943 החלה סלילת הדרך.
צבא של 35,000 פועלים ו 30,000 חיילים עמל במשך שנתיים לסלול את הדרך.
בוץ, גשם,יתושים, מלריה ויפנים היו המכשולים.
התקפות חיל האויר היפני, הפצצות מתותחים והטרדות גרילה גבו את שלהם.
המלריה אף היא עשתה את שלה.
הבוץ והגשם סתם הפריעו...
כל אלו עיכבו והפריעו לסלילת הכביש אבל העבודה לא נעצרה.
מאות הרוגים ואלפי פצועים היו התוצאה אבל העבודה לא נעצרה.
הדרך הושלמה. מבצע הנדסי מרשים לכל הדעות.
יחידת הדבשת לא פורקה אלא המשיכה להטיס אספקה אבל ברור שהלחץ המסיבי עליה פחת.
לימים התחברו האמריקאים לדרכים הראשיות בתוך סין וההספקה הייתה יותר קלה.
ככל שנסוגו היפנים כך היה קל יותר להעביר אספקה.
אבל המאבקים נמשכו עד הסוף.
הכוח היפני בסין לא הוכרע.
רק כאשר הכריז הקיסר הירואיטו על שביתת נשק באוגוסט 1945 הניחו החיילים היפנים
בסין את נשקם.
כיום הדרך הוזנחה והיא משמשת בעיקר מבריחי סמים.
סוף עצוב לדרך שכל כך הרבה הושקע בסלילתה.