ארבעת הימים שהפכו את אוסטריה מאדומה לשחורה.

ארבעת הימים שהפכו את אוסטריה מאדומה לשחורה.
או כיצד עבד האנשלוס בקלות באוסטרייה.

האנשלוס הינו ביטוי המסמל את האיחוד מרצון של האוסטרים לגרמנים בשנת 1938.
במחקרים על המלחמה אין כמעט דגש על האנשלוס.
מדוע האוסטרים הצטרפו מרצון לגרמניה והיו תומכים נלהבים של היטלר?
הסיבה הבולטת היא כמובן העבודה שהיטלר עצמו היה אוסטרי.
היטלר הכריז כי גרמניה, אוסטריה וחבל הסודטים בצ"כוסלובקיה הינם מדינה אחת.
אולם מעבר לכך יש לזכור כי באוסטריה הייתה תנועת פועלים רצינית וגדולה מספר שנים קודם.
כלומר אין להסתפק בהסבר אחד על מוצאו של היטלר אלא צריך לספר את הסיפור של
4 ימים גורליים שהפכו את אוסטריה מאדומה(צבע הפועלים) לשחורה(צבע הפשיסטים).
4 הימים היו בפברואר 1934.
לפני שנגיע אליהם נסקור את המצב שלפני אותם 4 ימים גורליים.
אוסטריה אחרי מלחמת העולם הראשונה הייתה מדינה קטנה.
מדינה דלת משאבים שנשענה בעיקר על חקלאות ותעשייה זעירה.
היו שתי מפלגות באוסטריה- מפלגת ימין מרכז:איכרים ,סוחרים, בעלי מפעלים קטנים.
מפלגת שמאל- פועלים.
כפי שקרה בהרבה מקומות גם באוסטריה בלט המספר הרב יחסית של פעילים יהודים במפלגת הפועלים.
דבר זה בצירוף האופי הדתי יחסית של מפלגת הימין מרכז הביא לאנטישמיות רבה.
האנטישמיות הביאה מצידה את היהודים שפסחו על הסעיפים לצד השמאלי של המפה.
החל קיטוב רב בין שני המחנות וכל מחנה הקים לעצמו מעיין מליציה מקומית.
שני הצדדים החלו לאגור נשק אך כיבדו את כללי המשחק.
כל זה השתנה בשנת 1932.
לאומן אוסטרי קיצוני בשם דולפוס עלה לשלטון.
דולפוס טיפח יחסי ידידות עם מוסוליני ועם היטלר והחליט להפוך לשליט יחיד בעזרת חבריו.
הוא פיזר את הפרלמנט והכריז על עצמו כשליט יחיד לשעת חירום.
הדרך לשליטה מלאה באוסטריה עברה דרך שבירת כוחם של האיגודים המקצועיים.
בפברואר 1934 הוא הכריז על כל איגודי העובדים ומפלגות השמאל כבלתי חוקיים
ושלח כוחות צבא.
במשך 4 ימים 12.2.34-16.2.34 התחוללה בוינה מלחמת אזרחים.
הצבא "כבש" את מעוזי השמאל ועצרו את הפעילים.
חלק מהמנהיגים נאסר לשנים ארוכות, חלק מהם נידונו למוות בתלייה וחלק ירדו למחתרת וברחו.
בכל מקרה הצבע האדום נעלם מאוסטריה ואוסטריה הפכו לשחורה.
כמובן שדולפוס האשים את היהודים הקומוניסטים במזימה לתפוס את השלטון וביטויים
אנטישמים הפכו דבר שבשגרה באוסטריה.
בכל הפעולות הללו קיבל דולפוס עזרה כספית, תעמולתית וכדומה מחבריו היטלר ומוסוליני.
דולפוס עצמו לא שם לב מי הם יריביו האמיתיים.
כאשר הוא השלים את ריסוק השמאל האוסטרי והשלטת תעמולה פשיסטית הגיע תורו של
דולפוס.
היטלר הורה לתומכיו הרבים באוסטרייה לחולל הפיכה במהלכה נרצח דולפוס עצמו.
הרצח בוצע , לפי התעמולה , ע"י הקומוניסטים היהודים כנקמה.
הקרקע הייה בשלה וכעבר זמן קצר חגגו האוסטרים את האנשלוס.

סיפור אנושי מרגש ששלח אורי גנני

אחת מהרוגות הפיגוע הנורא על תושבי בית חגי הייתה כוכי אבן חיים. כוכי הייתה נשואה למומי ולהם ילדה בת 10 שנולדה לאחר מאמצים רבים.במהלך השבעה התיישבו מול מומי זוג אנשים לא דתיים בערך בגיל 55. אנשים שאלו אותם בעדינות מאיפה הם והם אמרו שהם הגיעו מקיבוץ הגושרים בצפון.וכשנשאלו איך הם קשורים למשפחה הם סיפרו:כוכי ומומי אבן חיים הקפידו לקחת כל שבת לפחות שני חיילים לאירוח בארוחת שבת, באחת השבתות לפני כמה שנים התארחו אצלם שני חיילים, כוכי שאלה כשהם נכנסו האם לכל החיילים יש סידור לארוחה או אם ישנם חיילים שלא מצאו מקום, החיילים השיבו שיש רק חייל אחד שהחליט להישאר במגורים מכיוון שהוא קצת מדוכא, בסיום הארוחה שלחה כוכי צלחת אם אוכל לחייל שנשאר במגורים.ממש לפני שהחיילים עזבו את הבית שאלה כוכי למה החייל מדוכא? החיילים השיבו שיש לו יום הולדת והמפקדים סרבו לשחרר אותו. החייל לקח את זה מאוד קשה וממש נכנס לדיכאון.מיד כשיצאה השבת הכינה כוכי עוגה גדולה, הזמינה את כל החיילים ועשתה לחייל יום הולדת.הזוג שהגיע מקיבוץ הגושרים אמר שהם הוריו של אותו חייל וסיפרו שהבן שלהם היה במצב כל כך קשה שהוא ממש רצה או לדפוק נפקדות או להתאבד, אך המעשה המקסים של כוכי החזיר לו את שמחת החיים. לכן עשינו את כל הדרך מקיבוץ הגושרים.כמה מעשה קטן ולכאורה פשוט יכול ממש להציל חיים.יהיו דברים אלו לעילוי נשמתה של כוכבה אבן חיים.

דוב גולן שהיה כמעט מלך סוריה.

להלן סיפור על אדם שנקבר בישראל בשם דוב גולן והיה אמור להיות מלך סוריה.
עבד אל קאדר אל ג'זירי היה מורד אלג"ירי שהנהיג מרד בצרפתים במאה ה 19.
המרד נכשל אולם אל ג"זירי התפרסם ונחשב כסמל ערבי בולט לעצמאות.
הצרפתים לא רצו להרוג אותו מחשש לעימות חריף נוסף בארצות המגרב והגיעו איתו להסכם כי הוא יתגורר בצרפת, יקבל אדמות רבות אבל לא ישוב לאלג"יר.
וכך היה. לימים אחרי נפילת משטר וישי בסוריה הביאו הצרפתים את נכדו
ראזק עבד אל קאדר, לסוריה מתוך כוונה לעשותו מלך סוריה.
ב 1946 כאשר הצרפתים ובעקבותיהם הבריטים עזבו את סוריה נמלט ראזק עבד אל קאדר
מסוריה ומצא מקלט בקרב הישוב היהודי בישראל.
הוא התיידד עם אנשי ההגנה. התגורר תקופה מסוימת ברחובות ושינה את שמו לדוב גולן
(כפי הנראה להסתיר את שמו הערבי המקורי).
הוא הכיר בישראל יהודייה גרושה בשם סלינה, שהייתה אם לילדה, והתגוררה בקיבוץ חצור. כאשר החליט לחזור לצרפת, לקח אותה אתו, והם חיו בטירה המפוארת של המשפחה.
כאשר אלג"יר קיבלה עצמאות הוא ביקר שם אולם במהלך הביקור נעצר ושוחרר לאחר מאמצים דיפלומטים רבים. סלינה ששהתה איתו בביקור לא שוחררה וכפי הנראה נרצחה
בכלא האלג"יראי.
"דוב גולן" חזר לצרפת לאחר המעצר. בצרפת הכיר רופאה יהודייה, התחתן איתה והשתקע בישראל.
הוא התגורר תקופה מסויימת במגדל ונקבר בקיבוץ אפיקים.
חשבו מה היה מצבנו אם הוא מתמנה למלך סוריה.

דרך בורמה האמיתית

כולנו שמענו על פריצת הדרך לירושלים שנקראה בשם דרך בורמה
על שם הדרך שפרצו האמריקאים לאספקה לכוחות הסינים במלחמת העולם השנייה.
מבלי לזלזל בחשיבות ובתושייה של הדרך שפרצו לשבור את המצור על ירושלים
הגיע הזמן להבין על מה אנחנו מדברים שאנחנו אומרים דרך בורמה.
לא דרך של כמה קילומטרים אלא דרך של 800 ק"מ.
היפנים פלשו לסין ב 1937 והחלו בצורה שיטתית לנתק את מקורות הסיוע של סין.
כשפרצה המלחמה היה אינטרס מנוגד של האמריקאים מצד אחד ושל היפנים מהצד השני
לספק או למנוע אספקה לסינים.
ככל האספקה לסין תוגדל כך יגדל כושר הלחימה של הכוחות הסינים וכך יגדל
הכוח היפני שיצטרך להיות מרותק לכך.
בהתחלה הייתה זו יחידה אמריקאית בשילוב מספר טייסים בריטים שהטיסו
אספקה מעל הרי ההימליה לסין.
יחידה זו כונתה "יחידת הדבשת" וזאת על שום העובדה שמערכת ההרים
הענקית הזו קרויה "הדבשת של העולם".
האספקה האווירית הייתה מסוכנת למדי.
תנאי מזג אויר קשים, וחיל האוויר היפני הקשו מאוד על המלאכה.
במקביל הוחלט לסלול דרך שתעקוף את הדרכים הראשיות בסין המוחזקות ע"י היפנים.
מיקום הדרך שנקבע היה מהודו לסין דרך בורמה.
היפנים כבשו את בורמה ב 1942 והיה צורך קודם כל לסלק אותם מהאזור.
אחרי קרבות קשים ומרים בהם נהרגו למעלה מ 20,000 איש נהדפו היפנים
מבורמה לסין.
ב1943 החלה סלילת הדרך.
צבא של 35,000 פועלים ו 30,000 חיילים עמל במשך שנתיים לסלול את הדרך.
בוץ, גשם,יתושים, מלריה ויפנים היו המכשולים.
התקפות חיל האויר היפני, הפצצות מתותחים והטרדות גרילה גבו את שלהם.
המלריה אף היא עשתה את שלה.
הבוץ והגשם סתם הפריעו...
כל אלו עיכבו והפריעו לסלילת הכביש אבל העבודה לא נעצרה.
מאות הרוגים ואלפי פצועים היו התוצאה אבל העבודה לא נעצרה.
הדרך הושלמה. מבצע הנדסי מרשים לכל הדעות.
יחידת הדבשת לא פורקה אלא המשיכה להטיס אספקה אבל ברור שהלחץ המסיבי עליה פחת.
לימים התחברו האמריקאים לדרכים הראשיות בתוך סין וההספקה הייתה יותר קלה.
ככל שנסוגו היפנים כך היה קל יותר להעביר אספקה.
אבל המאבקים נמשכו עד הסוף.
הכוח היפני בסין לא הוכרע.
רק כאשר הכריז הקיסר הירואיטו על שביתת נשק באוגוסט 1945 הניחו החיילים היפנים
בסין את נשקם.
כיום הדרך הוזנחה והיא משמשת בעיקר מבריחי סמים.
סוף עצוב לדרך שכל כך הרבה הושקע בסלילתה.

הדרל לגן עדן רצופה כוונות רעות

הדרך לגן עדן רצופה כוונות רעות.
את המשפט ההפוך – הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות כולנו מכירים.
על יחסי ישראל ירדן ניתן לומר את המשפט ההפוך.
שני אוהבי ציון ידועים – יאסר ערפאת וג"ור"ג חבש הם אלו האחראים ליחסים
הטובים שיש בין ירדן לישראל כבר עשרות שנים.
יחסים הרבה יותר טובים מאשר מצריים וישראל.
ההסבר ,כמו תמיד, צריך להתחיל בהתחלה.
שנות ה 30 של המאה ה 20.
בירדן שלט המלך עבדאללה שהוא סבא רבא של המלך עבדאללה הנוכחי.
(ירדן נקראה אז עבר הירדן והמלך נקרא אז אמיר אבל זה לא משנה לעניננו).
המלך היה ביחסים טובים עם הנהגת היישוב היהודי.
הסיבות שהמלך נכנס למלחמה בשנת 48 למרות הפצרות של מנהיגי היישוב
לא משנות כרגע. מה שכן משנה היא העובדה שמייד אחרי המלחמה
בשנת 49 החלו שיחות עם הירדנים לקראת הסכם שלום.
אבל , כמו תמיד, אצל הערבים הנשק מדבר.
עבדאללה נרצח בזמן תפילה במסגד אל אקצה.
לידו היה נכדו הבכור חוסיין , בן 17 באותו זמן.
חוסיין ניצל אך בנס מהכדורים אבל החוויה לא נשכחה.
כעבור שנה התמנה חוסיין למלך ירדן.
נער בן 18, מפוחד וחסר ניסיון.
ירדן הייתה מדינה מוקפת אויבים:
מצריים המהפכנית של נאצר, סוריה, פלסטינים וגם עיראק (החל משנת 1958).
במצב כזה חוסיין שזכר את גורלו סבו יישר קו עם הקיצוניות הערבית.
בשנת 1967 העבירה ישראל מסר לחוסיין כי אין כוונות לתקוף את ירדן.
למרות זה (כמו סבו המנוח, המלך עבדאללה) חוסיין החליט להצטרף למלחמה.
אחרי המלחמה נתן חוסיין לפלסטינים אפשרות לפתוח במלחמת טרור מול ישראל.
התגובות הישראליות היו כלפי ירדן אבל חוסיין שפחד יותר מאחיו הערבים מאשר מישראל
המשיך לתת חסות לארגוני החבלה.
הפלסטינים, כמו שכבר הספקנו להכיר, נשכו את היד שהאכילה אותם.
ארגוני החבלה החלו לנסות להשתלט על ירדן.
הם הקימו מחסומי דרכים, גבו מיסים, החלו לירות על יחידות בצבא ירדן וכדומה.
ערפאת ,שוב כמו שהכרנו, כרת הסכמים עם שלטונות ירדן ומייד הפר אותם.
ארגוני הסירוב בראשות חבש כלל לא הסכימו לכרות הסכמים עם הירדנים.
לטענם , הם בעלי הבית בירדן ולא המלוכה האשמית בראשות חוסיין.
חוסיין נמנע תקופה ארוכה לפעול נגד הפלסטינים מפחד התגובה הערבית.
רגע האמת של חוסיין היגיע כאשר נשמעה הקריאה הבאה:
"הדרך לירושלים עוברת דרך רבת עמון".
חוסיין עוד ניסה להגיע להסכם עם ערפאת אבל חבש שם לזה סוף
כאשר החזית העממית (הארגון של חבש) חטפה מטוס נוסעים
והנחיתה אותו בשדה התעופה של רבת עמון.
חוסיין פנה לערפאת בדרישה לרסן את הקיצונים אבל ערפאת כרגיל לא עשה דבר.
צבא ירדן ,המורכב משבטים בדואים, שלהם יש חשבונות ארוכים של סכסוכים עם הפלסטינים,
פנה למלך בדרישה לפעול נגד הפלסטינים.
כאשר שמע זאת ערפאת הוא הגיב בדרישה שלו כי חוסיין צריך לפרק את הצבא.
חוסיין החליט לצאת למלחמה בספטמבר 1970.
במשך מספר שבועות עמדה ממלכת ירדן בעימות לחיים ולמוות מול הפלסטינים.
הפלסטינים , שוב כמו תמיד, אחרי שהביאו על עצמם את הצרה, הקימו קול צעקה.
כוחות שריון סורים פלשו לירדן.
יצחק רבין שהיה שגריר ישראל בארה"ב העלה רעיון מבריק.



כוחות שריון ישראלים החלו להתפרס מול הסורים וישראל איימה בפלישה לסוריה
אם זו לא תשיג את צבאה מירדן.
הסורים נאלצו לסגת מירדן וצבא ירדן השלים את ההשתלטות שלו על הממלכה.
המחבלים המבוהלים העדיפו להסגיר את עצמם לכוחות צה"ל ביו"ש מאשר
ליפול לידי הבדואים הזועמים של חוסיין.
מאז הבין חוסיין כי יש לו בעלת ברית אחת באזור וזו ישראל.
חוסיין לא שכח את עזרתה של ישראל.
(זו גם הייתה הסיבה למערכת היחסים המאוד מיוחדת בין חוסיין לרבין)
למעשה מאז היה שלום בין ישראל לירדן, אם כי לא שלום פורמלי.
חוסיין נפגש בחשאי עם מנהיגים ישראלים.
חוסיין הזהיר את גולדה מספר ימים לפני מלחמת 73 על המתקפה המצרית-סורית
על ישראל אבל גולדה לא שמעה בקולו
בזמן המלחמה חוסיין סירב להצטרף למלחמה נגד ישראל.
ירדן מנעה ומונעת עד היום כל נסיון לפגוע בישראל.
בגדה המזרחית של נהר הירדן פרוסים כוחות צבא ירדנים ואין גישה לאזרחים
ירדנים- בכדי למנוע פיגועים.
אין מנהרות ואין עצימת עיין ממחבלים כמו אצל מובראכ.
שני הצדיקים שאחראים לכך הם ,כאמור, ערפאת וחבש.

סיפור מעניין שקיבלתי במייל

סיפור אמיתי:
שמו היה פלמינג, והוא היה איכר סקוטי עני. יום אחד, בזמן שניסה לקיים את משפחתו בכבוד, הוא שמע זעקה לעזרה מביצה קרובה. הוא עזב את כליו ורץ לביצה.
שם, שקוע עד מותניו בבוץ שחור, היה ילד מבועת, צועק ונאבק לשחרר את עצמו. האיכר פלמינג הציל את הנער ממה שיכול היה להיות מוות נוראי ואיטי.
יום לאחר מכן, כרכרה מהודרת עצרה בסביבתו הדלה של הסקוטי. איש אציל ואלגנטי יצא והציג עצמו כאבא של הנער שהאיכר פלמינג הציל.
"אני רוצה לגמול לך", אמר האציל. "הצלת את חייו של בני".
"לא, אני לא יכול לקבל תשלום עבור מה שעשיתי", השיב האיכר הסקוטי הגאה ודחה את ההצעה.
באותו רגע, יצא בנו של האיכר החוצה מן הצריפון של המשפחה.
"האם זה בנך?", שאל האציל.
"כן", האיכר ענה בגאווה.
"אני אעשה איתך עסקה: הרשה לי לספק לבנך את אותה רמת חינוך שבני יהנה ממנה. אם הנער הוא כמו אביו, הוא ללא כל ספק יגדל להיות גבר ששנינו נהיו גאים בו."
וכך היה. בנו של האיכר פלמינג נשלח ללמוד בבית ספר הטוב ביותר באותם זמנים, ובהמשך סיים את בית הספר לרפואה של בית החולים "סיינט מרי" בלונדון. לימים נודע בן האיכר הסקוטי בעולם כאלכסנדר פלמינג, מגלה הפנצילין - האנטיביוטיקה הראשונה ב- 1928.
בשנת 1945 זכה אלכסנדר פלמינג בפרס נובל לרפואה ולפיסיולוגיה. ב- 1944 הענק לו על ידי המלך תואר אצולה והוא היה ל"סר אלכסנדר פלמינג"
שנים לאחר מכן, אותו בן של אצילים שהוצל מהביצה, חלה בדלקת ריאות. מה הציל את חייו? הפנצילין.
שמו של האציל? לורד רנדולף צ'רצ'יל.
שם בנו - סר וינסטון צ'רצ'יל.
מישהו פעם אמר - "what goes around comes around " ולכן :
תעבוד כאילו שאתה לא צריך את הכסף.
תאהב כאילו אף פעם לא נפגעת.
תרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל.
תשיר כאילו אף אחד לא מקשיב.
תחיה כאילו זה גן עדן עלי אדמות.

הצלת יהודי בולגריה

אצילי הנפש מבולגריה.

דני נחמיאס הפנה את תשומת ליבי לסיפור לא ידוע.
סיפור על גבורתם ואומץ ליבם של האליטה השלטת בבולגריה שהצליחו להציל 50,000 מיהדות
בולגריה בזמן השואה.
ב 1943 רוכזו 50,000 יהודי בולגריה לקראת שילוח ברכבות מוות למחנות ההשמדה.
ב 10.3.43 החל מתבצע השילוח אולם באמצע התהליך לפי ביצוע השילוח הגיע צו מלך בולגריה
, בוריס השלישי, וביטל את השילוח.
עד שחרור\כיבוש בולגריה ע"י הצבא האדום באוגוסט 1944
הוצאו פקודות גירוש ובוטלו לאחר מכן.
יהדות בולגריה שרדה את השואה ברובה הגדול ועלתה לישראל בשנים הראשונות של המדינה.
עד כאן העובדות המדהימות בפני עצמן.
עכשיו יש שאלות- מי עזר , מדוע וכיצד.
בכדי להבין את המצב נתחיל כמו תמיד מההתחלה.
היו מדינות הציר – גרמניה,יפאן ואיטליה.
היו בנות הברית- ארה"ב, בריטניה, ברה"מ
היו מדינות ניטרליות-ספרד, שוודיה
היו מדינות שנכבשו-צרפת, הולנד,פולין, בלגיה ועוד
אבל היו מדינות שעזרו לגרמנים אבל לא הצטרפו לברית מדינות הציר.
למדינות אלו לא פלש הצבא הגרמני, היטלר העדיף לקבל שיתוף פעולה שהוא אומנם לא 100%
אבל עדיף כך מאשר לשלוח צבא ולכבוש אותן.
באופן טבעי מדינות אלו נהנו מחופש פעולה מסוים ולא היו חייבות לבצע את המדיניות של היטלר.
ברור שאם הייתה חס וחלילה מסתיימת המלחמה אחרת גם תורן היה מגיע אבל בזמן המלחמה
לא היה צבא גרמני ולכן גם שיתוף הפעולה שלהן בכל הנושא לתורת הגזע היה מושפע אבל לא שלם.
אחת המדינות הללו הייתה בולגריה.
הבולגרים בחרו להיות במחנה מדינות הציר מכמה סיבות:
1. המלך בוריס הראשון היה ממוצא גרמני ואישתו הייתה ביתו של מלך איטליה
2. מצב מדינות הציר היה מעולה בתחילת המלחמה והמלך חשש מפלישת הצבא הגרמני לארצו.
3. בולגריה הפסידה שטחים ליוון ורומניה. לאומנים בולגרים קיבלו הבטחה ותמיכה מגרמניה
להשבת אדמות המולדת הבולגרית ולכן אהדו את היטלר.

זה היה הרקע למצב הפנימי בבולגריה.
כאשר החלו ההכנות לשילוח היה ברור לכולם מה סופם העתידים של המגורשים.
אחד ממנהיגי הקהילה פנה לבן כיתתו , סגן יו"ר הפרלמנט, דימיטר פשב והסביר לו את המצב.
פשב בשיתוף עם אנשי הכנסייה הבולגרית פנו לשר הפנים בבקשה לבטל את הגירוש.
אנשי רוח ואישי ציבור בבולגריה התגייסו לחתום על עצומה לביטול גזירת הגירוש.
בפגישה עם המלך הודיעו ראשי הכנסייה כי אם הגירוש לא יבוטל הם יהפכו את המנזרים למקום
מקלט של היהודים ועל המלך יהיה לשלוח צבא לפרוץ למנזרים.
המלך, שלא היה נאצי מבחינת השקפת עולם, לא שש לדבר וחתם על צו המבטל את הגירוש.
המלך עצמו שילם על כך בחייו. באוגוסט 1943 הוא הורעל בביקור בגרמניה ומת שבועיים
אחרי חזרות לבולגריה באוגוסט 1943.
(יש רעלים שמשפיעים אחרי תקופה מסוימת ולא מייד ואפשר להביא דוגמא לכך
את ההרעלה של נשיא אוקראינה, יושנקו ,לפני מספר שנים)
במהלך התקופה הזו החל גלגל המלחמה להתהפך והגרמנים לא התפנו לפלוש לבולגריה ולחסל
את היהודים שם.
עכשיו נשאלת השאלה מדוע?
מה גרם לאנשים להציל את היהודים?
חלק מההסבר ניתן למצוא באופי המיוחד של הכנסייה הבולגרית , זו כנסייה ייחודית
שתמיד גילתה סובלנות כלפי היהודים.
חלק מההסבר היה הכיבוש התורכי של בולגריה במאה ה 19.
יהודי בולגריה לא שיתפו פעולה עם השלטון העותומני אלא עזרו להלחם בתורכים יחד עם הבולגרים
חלק מההסבר יכול להיות בעובדה שהיהודים חיו בבולגריה ברציפות מאז גירוש ספרד 1492
יתכן שכל ההסברים נכונים ויתכן שחלקם אבל בכל מקרה מדובר באנשים טובים ואצילי נפש.

כאשר הוקמה בבולגריה מדינה קומוניסטית-דקטטורית ניסו הקומוניסטים לייחס לעצמם
את הצלת היהודים ולכן הסיפור הזה היה רדום במשך 50 שנים.
בנוסף לכך בולגריה הייתה בעלת ברית נאמנה לברה"מ שמדיניותה הפכה אנטי ישראלית יותר ויתר
ולכן הקטע של הצלת היהודים לא הובלט אפילו שהייתה זו המפלגה הקומוניסטית הבולגרית
אשר היא זו שהצילה את היהודים (לפי הגרסה הקומניסטית).
רק כאשר הגיעו רוחות האביב הדמוקרטי לסופייה התגלה הסיפור.
שני ראשי הכנסייה הבולגרית דאג וסגן יו"ר הפרלמנט הוכרו כחסידי אומות העולם
ליד קברו של המלך בוריס השלשי יש לוח בעברית המתאר את חלקו של המלך בהצלת היהודים.
בשנת 1993 ביקר בכנסת נשיא בולגריה הדמוקרטית ובמעמד חגיגי נשאו
נשיא המדינה, ראש הממשלה ויו"ר הכנסת נאומי תודה לעם הבולגרי.