קבלת ישראל כמדינה היהודית\דניאל פייפס

קבלת ישראל כמדינה היהודית
מאת דניאל פייפסNational Review Online11 במאי, 2010
http://he.danielpipes.org/article/8451
מאמר המקורי באנגלית: Accepting Israel as the Jewish Stateתרגום לעברית: דוד בר-חיים
במשך שנים ההנחה היתה שכאשר מדינה ערבית חשובה תחתום על הסכם שלום עם ישראל, העימות הערבי-ישראלי יבוא על סיומו. אך הסכם השלום בין מצרים לישראל ב-1979 קבר ציפייה זו; התוצאה חסרת-ההגיון היתה שמדינות ערביות אחרות, והעם המצרי, נעשו אנטי-ציוניים יותר.
בשנות ה-1980 נוצרה התקוה שהכרה פלשתינית בישראל, לחילופין, תסיים את העימות. אבל הכישלון המוחלט של הצהרת העקרונות משנת 1993 (הידועה גם כהסכמי אוסלו) קבר ציפייה זו.
ומה עכשיו? מאז 2007 הודגשה מטרה אחרת: הכרה בישראל כמדינה יהודית ריבונית. ראש הממשלה הישראלי לשעבר אהוד אולמרט טבע את המטבע: "אין לי כל כוונה לוותר ויתור כלשהו בענין המדינה היהודית. זה יהיה תנאי להכרתנו במדינה פלשתינית".
אולמרט היה ראש הממשלה הישראלי הגרוע מכולם, אבל כאן הוא צדק לחלוטין. הפעילות הדיפלומטית בין מדינות ערב לישראל עסקה לאורך השנים בשאלות משניות רבות אך תמיד נמנעה מלגשת אל הנושא המרכזי של העימות: "האם צריכה להיות מדינה יהודית?" אי-ההסכמה בנקודה זו – ולא שאלת הגבולות של ישראל, זכותה להגנה עצמית, שליטתה בהר הבית, צריכת המים שלה, הבנייה ביישובים ביהודה ושומרון, יחסיה הדיפלומטיים עם מצרים, או קיומה של מדינה פלשתינית – היא היא הנושא העיקרי.
מנהיגים פלשתיניים הגיבו בזעם שהם "מסרבים בתוקף" להכיר בישראל כמדינה יהודית. הם אף העמידו פנים כמי שמזועזים מעצם המושג של מדינה המוגדרת לפי דת – זאת על אף שב"חוקה למדינת פלשתין", בגירסת-טיוטה השלישית, נאמר כי: "השפה הערבית והאיסלאם הינן השפה והדת הפלשתיניות הרשמיות". מאמציו של אולמרט עלו על שירטון.
כשבנימין נתניהו נכנס למשרד ראש הממשלה בתחילת 2009 הוא המשיך בקו של אולמרט. למרבה הצער, ממשל אובמה תמך בעמדה הפלשתינית והתעלם מהדרישה הישראלית. (במקום זה, הממשל מתמקד בבנייה ליהודים בירושלים... כאילו זה לב הענין).
אם פוליטיקאים פלשתיניים דוחים את האופי היהודי של ישראל, מה דעתם של הפלשתינים, הערבים, ומוסלמים בכלל? סקרי דעת קהל ונתונים שונים מצביעים על ממוצע של 20% המוכנים להכיר בישראל, בין בתקופת המנדט או בימינו, בין שמדובר במוסלמים בקנדה או בפלשתינים בלבנון.
כדי לעמוד בצורה טובה יותר על דעת הקהל העכשוית בקרב הערבים, הפורום למזרח התיכון הזמין סקר דעת קהל ממכון פכטר – לשאול אלף מבוגרים בארבע מדינות שאלה פשוטה: "המדינה שלך מוגדרת כאיסלאמית; בתנאים המתאימים, האם תהיה מוכן להכיר במדינה היהודית ישראל?". (בלבנון השאלה שנשאלה היתה מעט אחרת: "רוב המדינות במזרח התיכון מוגדרות כאיסלאמיות; בתנאים המתאימים, האם תהיה מוכן להכיר במדינה היהודית ישראל?").
התוצאות: 26% מהמצרים ו-9% מנתיני הממלכה הסעודית יושבי הערים השיבו (בנובמבר 2009) בחיוב, כמו גם 9% מהירדנים ו-5% מהלבנונים (באפריל 2010).
על פי הסקר קיים קונסנזוס רחב בשאלה זאת למרות הבדלים בתחום המקצוע, המעמד הסוציו-אקונומי והגיל. אין הסבר לכך שיותר נשים מצריות וגברים סעודיים וירדניים מוכנים לקבל מדינה יהודית מאשר בני/בנות המין המקבילים, לעומת הלבנונים שלא הפגינו הבדל דומה בין המינים. עם זאת היו הבדלים משמעותיים, כפי שניתן היה לצפות: בצפון לבנון, איזור שהוא נוצרי ברובו, 16% מוכנים לקבל ישראל יהודית לעומת רק 1% בבקעת לבנון השיעית ברובה.
נתון משמעותי יותר הוא שכאשר לוקחים בחשבון את גודל האוכלוסיה (79, 29, 6 ו-4 מיליון לפי הסדר) יוצא שעשרים אחוזים מקבלים את האופי היהודי של ישראל – עובדה המאשרת את הנתונים הקיימים.
עשרים אחוזים הוא אמנם מיעוט קטן, אבל היותו נתון קבוע על פני זמן ומקום הוא מעודד. העובדה שחמישית מאוכלוסיית המוסלמים, הערבים ואפילו הפלשתינים מקבלים את ישראל כמדינה יהודית מצביעה על כך שעל אף קרוב למאה שנים של אינדוקטרינציה והפחדה, קיים בסיס ליישוב הסכסוך הערבי-ישראלי.
אלה הפועלים למען שלום צריכים להתמקד בשאלה כיצד להגדיל נתח צנוע זה. אם ניתן היה להגיע ל-60% למשל, אין ספק שהדבר היה מחולל שינוי מהותי בפוליטיקה המזרח התיכונית: תפקידה המופרז של ישראל במכלול היה חוזר למימדיו האמיתיים, ועמי איזור מוכה זה יוכלו לטפל בבעיותיהם הממשיות. לא ציונות, אלא נושאים פחותי-ערך כגון רודנות, ברוטליות, אכזריות, הפרחת תיאורויות קונספירציה, אי-סובלנות דתית, אפוקליפטיות, קיצוניות פוליטית, שנאת נשים, עבדות, פיגור כלכלי, בריחת מוחות והון ובצורת.
עדכון מ-11 במאי, 2010: החלטת המליאה של האו"ם מס' 181 מ-29 בנובמבר 1947 אשר לפיה המנדט הבריטי בפלשתינה יחולק לשתי מדינות, נוקטת במונח "מדינה יהודית" – כך מעיר קורא בשם ג'ף ד' בלוך ממלבורן, אוסטרליה. ראוי לציין שהחלטה נוקטת במונח "מדינה יהודית" 30 פעמים בקשר למדינה שטרם קמה. למשל:
שתי מדינות, ערבית ויהודית, ומשטר בינלאומי מיוחד לירושלים, כנזכר בחלק השלישי בתוכנית זו, יקומו בפלשתינה חדשיים לאחר השלמת פינוי הכוחות המזויינים של המנדט, ועל כל פנים לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948.
הערות: 1) קיומה של "מדינה יהודית" אינו גחמה ישראלית אלא הנימוק המשפטי להקמתה של ישות זו. 2) "המדינה הערבית" המוזכרת היא, כשמה, ערבית, לא מוסלמית. חמאס אינו סבור כך.
עדכוןמ-12 במאי, 2010: דוד גרסטמן, הידוע גם בכינוי "אבא כדורגל", כותב לי כדי להעיר שסעיף 20 באמנה הפלשתינית הלאומית, הטוענת שאין כל קשר היסטורי בין היהודים לארץ ישראל, הינו "מכשול מרכזי בדרך להכרה בישראל כמדינה יהודית". חסידי תהליך השלום נוהגים להתעלם ממסמך זה, אך גרסטמן מציין כי "אין אמנה אחרת הבאה במקומה זו הקיימת" ומסיים "שמא הגיע הזמן לדרוש ניסוח מחודש של האמנה הפלשתינית הלאומית כצעד ראשון לקראת שינויים אלה".
הערה: נשמע הגיוני.

האיש שהוצא להורג לפני אייכמן.

האיש שהוצא להורג לפני אייכמן.

אם נשאל אנשים מי הוצא להורג במדינת ישראל נקבל את השם של אייכמן
נראה שכל אחד במדינה יודע על כך. סדר גודל של 99% לפחות.
פחות מ 1% יודעים שאייכמן היה האדם השני שהוצא להורג.
הייתה עוד פרשה של הוצאה להורג.
את הפרשה הזו מנסים להשתיק היות ומדובר בפרשה שכל צדדיה לא מוסיפים כבוד
למדינת ישראל כמדינת חוק ולכל מי שהיה מעורב בפרשה.
האיש שהוצא להורג היה מאיר טוביאנסקי והדבר היה ביוני 1948.
הוא היה חבר הגנה והשתתף מטעמה במאורעות של 1936-1939 ,
במלחמת העולם השנייה התגייס על פי פקודה לצבא הבריטי ונלחם.
אחרי המלחמה היה קצין בהגנה , מונה למפקד בסיס של ההגנה בירושלים
ונטל חלק במלחמת השחרור עד הוצאתו להורג.
טוביאנסקי היה מהנדס חשמל במקצועו וב 1947 הועסק בחברת החשמל בירושלים וזאת
במקביל לפעילותו בהגנה.
ועכשיו לפרשה:
בזמן מלחמת השחרור נפגעו מספר מקומות אסטרטגים של מיים והיה חשד כי הבריטים העבירו לערבים מסמך המכיל את המיקום של מקומות אסטרטגים אלו.
נפל חשד על טוביאנסקי שכן הוא היה בקשר עם הבריטים בעבודתו האזרחית בחברת חשמל וכן בהיותו מפקד בסיס של ההגנה בירושלים.
טוביאנסקי נקרא לישיבה במשרדי המודיעין בת"א.
שם הוא עבר חקירה תוך כדי "הפעלת לחץ פיזי מתון" והוא הודה כי הוא העביר מסמך לבריטים
המכיל את תעלות החשמל שצריך לחפור במסגרת ביצוע עבודות של חברת החשמל.
ההסבר שלו שהוא היה חייב להעביר את המסמך לבריטים במסגרת עבודתו כמו גם הטענה
(שהוכחה לאחר מכן כנכונה) שאין במסמך כל התייחסות למים לא הועילו לו.
הוא הועמד למשפט שדה.
השופטים היו אותם אנשים שחקרו אותו מקודם, סניגור לא היה ופסק הדין היה מהיר- מוות.
הוא הוצא להורג מידית וגופתו נקברה מבלי שניתנה הודעה למשפחתו או חבריו.
אלמנתו ניסתה לברר במשך חודשים מה עלה בגורלו ולא ניתנה לה תשובה.
הדבר היה ידוע למספר מצומצם מאוד של אנשים שמטבע הדברים שמרו את הדבר בסוד
במיוחד שהתברר כי הם טעו.
אחרי מספר חודשים התגלתה גופה ובחקירה התברר שזו גופתו של מעביר הידיעה לערבים.
ערבי ישראלי שגם הוא זכה לאותו טיפול אצל אותם חוקרי מודיעין.
בעקבות כך התברר מה עלה בגורלו של טוביאנסקי.
בן גוריון כתב ביוני 1949 ,שנה אחרי המשפט, מכתב לאלמנתו של טוביאנסקי
במכתב מזכה בן גוריון את טוביאנסקי מכל אשמה.
טוביאנסקי הועלה לדרגת סרן אחרי מותו ,נקבר בטקס צבאי מלא בבית העלמין הצבאי בהר הרצל והוכר כמובן חלל צה"ל.
באשר לאנשי המודיעין שרצחו את טוביאנסקי,
(אין דרך לתאר משפט שדה מהיר ללא עדויות וללא מתן אפשרות להתגונן אלא רק כרצח)
לא נעשה צדק.
הם ננזפו בלבד, הקריירה שלהם לא נפגעה ואחד מהם ,בנימין ג"יבלי, אף הגיע לדרגת ראש אמ"ן.
ולמרבה אירונייה מונה כיו"ר חברת החשמל בשנת 1986
(מעניין אם הוא השתתף בטקס שנערך לזיכרם של עובדי החברה שהם חללי צה"ל אשר טוביאנסקי הוא אחד מהם)
פרשה כאובה שמדינת ישראל מנסה להסתיר ולהשכיח.

אכן או"ם שמום, ובכל זאת\יהודה צורף

אכן או"ם שמום, ובכל זאת

אחד הדיפלומטים הבריטיים המשופשפים ביותר במסדרונות האו"ם, הגדיר פעם את הארגון הבינלאומי כ- International Dog House, שבתרגום חופשי לעברית מתנסח באופן ראוי למושג: מאורת כלבים בינלאומית. מובן מאליו שהדיפלומט הבריטי המנוסה ביקש להביע את סלידתו העמוקה מתיפקודו של האו"ם, אך ההשוואה לכלבים אכן חוטאת להם על לא עוול בכפם. שכן, בטווח האינסטינקטים הביולוגיים של הכלבים, המאפיינים האנושיים של זדון, צביעות ותככנות הם מחוץ לתחום.

נאומו של הלל נוייר, מנכ"ל ארגון UN Watch שמושבו בז'נבה, בפני המועצה לזכויות אדם של האו"ם, היכה בתדהמה את חברי המועצה, עד כדי כך שבתום הנאום הביע נשיא המועצה את מחאתו כנגד תוכן הנאום, נזף בנואם על ההתנסחות הבוטה, וכן התריע על כך שהמועצה לא תשלים עם נאומים מסוג זה ותסיר אותם מהפרוטוקול שלה.

ארגון UN Watch הוא גוף נייטרלי שעוסק בניטור, פיקוח וביקורת על התנהלות מוסדות האו"ם ללא כחל ושרק. הזעם הכבוש במחאתו של נשיא מועצת האו"ם לזכויות אדם כנגד נאומו של מנכ"ל UN Watch נובע מכך שאולי בפעם הראשונה בתולדות המועצה, על כל פנים בנסיבות נדירות ביותר, נאלצו חברי המועצה לספוג דברי אמת נוקבים על התנהלותם הצבועה, שהקשר בינה לבין זכויות אדם אמיתיות הוא קלוש ביותר.

המועצה לזכויות אדם, כמו שאר מוסדות האו"ם, אכן נשלטת על ידי גוש מדינות אסייתיות, אפריקאיות ואחרות העוינות את ישראל. כמו כן ישראל אומנם ממוקמת תחת המיקרוסקופ הממוקד של המועצה המנוכרת, והעובדות מדברות בעד עצמן על כך שישראל היא בפירוש שעיר לעזאזל אולטימטיבי של המועצה, כמו בשאר זירות האו"ם.

בכל זאת, ישראל אינה רשאית לזלזל באו"ם על כל מוסדותיו, בראש ובראשונה מתוך מחויבות מוסרית לעצמה. שכן, זירת האו"ם היא אבן בוחן למידת נאמנותה של המדינה לרעיון הגלום בעצם הקמתה.

אף אחת מהמדינות החברות במועצה לזכויות אדם, אשר נוהגות לנזוף בישראל כאילו הייתה הילד הרע של עמי העולם, אינה יכולה להשתבח במעלה מוסרית המתירה לה לשפוט את ישראל. שכן, במידה זו או אחרת, כל אחת מהמדינות הנכבדות האלה יושבת על קופת שרצים זו או אחרת, שלגביה היא מקווה להנמיך את הפרופיל על ידי הצטרפות נלהבת למקהלת הגינויים המתוזמרת נגד המדינה היהודית.

נראה שאין שום סיכוי למחאותיה של ישראל כנגד משפטי הלינץ' הסדרתיים המתבצעים בה חדשות לבקרים בזירת האו"ם. בכרוניקה ידועה מראש, מתפוגגות המחאות הישראליות ברוח התזזית הסוחפת של משפט הלינץ' התורן נגד המדינה הציונית השקועה "ברשע, שפיכות דמים ופשעים", לפי הגדרתו המתלהמת של ראש ממשלת תורכיה.

על פי מיטב נורמות הצביעות הבינלאומית, שוכח ראש ממשלת תורכיה בנוחיות את רצח העם הנורא, שביצעו התורכים בארמנים בשנת 1915. עד היום מסרבים התורכים להכיר באחריותם לטבח הנתעב, שביצועו "המוצלח" היה למעשה קטליזטור עיקרי עבור ההנהגה הנאצית למימוש תוכנית השמדתו של העם היהודי.

גם מחאות נדירות בכנותן הנוקבת מצד גופי ביקורת נייטרליים, דוגמת UN Watch, מתקבלות כביטוי בלתי לגיטימי לחלוטין של דיבה רעה בזירת האו"ם הרוחשת, שכה הסתגלה לזיוף, לסילוף ולגניבת דעת, עד שעסקניה המתרוצצים כבר איבדו כל חוש אבחנה בין מציאות לדימיון.

יחד עם זאת, כאמור, חשיבותו של האו"ם מבחינת ישראל איננו בתוכחה שהוא מטיף לנו, וכמובן לא בסנקציות הבינלאומיות שהוא נוקט נגדנו, אלא בהפקת לקחים מתוך יחסו של העולם אלינו ברגע נתון, כפי שמשתקף נאמנה בזירת האו"ם.

הלכי הרוח הביקורתיים בעולם נגד ישראל, כפי שבא לידי ביטוי בזירת האו"ם, אומנם מתחדדים בחריפותם ככל שישראל נכשלת בעימות מגושם זה או אחר עם אויביה, אך ברובד העמוק הם נובעים למעשה מאכזבה מושרשת לנוכח צביונה הערטילאי של ישראל, שמתקשה לגבש את עצמה כמדינה יהודית המממשת את ייעודה ההיסטורי.

שכן, במודע או בתת-מודע ומתוך תחושת חרדה, חותרת האנושות לבלום את שקיעתה ההדרגתית לתוך פורענותו האימתנית של משבר גלובלי. באותו תת-מודע אוניברסלי, העם היהודי שסיפק בעבר לאנושות את הבשורה המונותיאיסטית, ועל כך באופן פרדוכסלי ספג את נחת זרועו המייסרת של העולם, הוא זה שאמור כיום לחלץ את העולם מתרחיש האימה של נפילה גלובלית אל תוך התוהו ובוהו.

מכאן, שצלילתו של מדד היחס לישראל, שנגזר מתוך דירוג הפופולריות הישראלית באו"ם, מלמד עד כמה נמצאת מדינת היהודים רק בראשית דרכה, ועדיין לא החלה להגשים את הרעיונות הגלומים בכינונה.

יהודה צורף

מתעקשים להטיח את הראש בקיר\יהודה צורף

מתעקשים להטיח את הראש בקיר

רק בשבוע שעבר התרעתי במאמרי "תרבות לטוב ולרע" על השתרשותה של מנטליות חסמב"ה שמקשה על ישראל הרשמית להתמודד עם מצבים בינלאומיים מורכבים, וכן על דפוסים פרימיטיביים של קיבעון מחשבתי שאינם מאפשרים לה להיחלץ מהתסבוכת הביורוקרטית שכפתה על עצמה.

עוד לא עבר שבוע מאז פרסום הערכתי העגומה, והנה גבורת חסמב"ה שוב מתנפצת על סלעי המציאות העירומה, ושוב חושפת את קלונה של ישראל קבל עם ועולם. השלומיאליות הישראלית, שהרקיעה לשחקים בפעולת המוסד בדובאי, נסקה השבוע לשיא חדש בסיכול "ההירואי" של המשט לפריצת ההסגר על עזה.

כחלמאית מוצהרת מתעקשת ישראל הרשמית להטיח את ראשה בקיר, להעמיק את בידודה בעולם ולהביך את ידידיה הספורים. לנוכח ממדיה התופחים של ההתנהלות המגושמת, שכבר הפכה להיות תו היכר של המדינה היהודית, עצם ההשוואה לחסמב"ה עושה חטא לגיבוריו של יגאל מוסינזון, שמעלליהם היו יכולים לזכות אותם בעיטור המעוף המחשבתי בהשוואה לפיל הישראלי המשתולל בחלון הראווה התקשורתי של חנות החרסינה הגלובלית.

במאזן האימה העולמי, אין לישראל ברירה אחרת אלא להסתגל לתמורות העולמיות, לתחכום ההולך וגובר של אויביה ולשינוי כללי המשחק הבינלאומי. מדינה שמאמצת לעצמה תפישת מציאות של סגידה לפרוייקטים באשר הם, ובו בזמן אינה רואה את האדם מננו-מטר, בהכרח מגמדת לעצמה את שדה הראייה עד כדי ננו-מעלות, והיא לא תיוושע על ידי שום תעשיית ננו-הייטק שבה היא כל כך משתבחת.

הסיסמה הנבובה "בנחישות אך ברגישות", שמתוך תפישת המציאות המוגבלת של מעצבי המדיניות הביטחונית בישראל יוצרת מכנה משותף הזוי בין "ההתנתקות" לבין סיכול המשט לעזה, מלמדת עד כמה השתרש בצה"ל הדימוי הקלגסי שנכפה עליו בימי "ההתנתקות" בניגוד משווע לערכיו המקוריים. שכן, תיפקודו של צה"ל אינו משקף רק את הפוטנציאל האנושי שלו אלא גם את אופיו של הייעוד הממלכתי המוטל עליו על ידי השלטון. כך נוחל צה"ל תבוסות ידועות מראש בעימותים רגישים שבהם נאלצים לוחמיו לתפקד בנחישות מגושמת. מטבע הדברים שהרגל הופך לטבע, כך שבין עימות רגיש למשנהו, נשחק הגוף הצה"לי, מסתרבל ומתנוון.

כל מי שנאבק לשיפור האיכות הקיומית בארץ, נתקל על כל צעד ושעל באבני נגף של קיבעון, רדידות, אטימות, תוקפנות ואנוכיות. תחלואי העארסיות מפעפעים בעקביות גם לתוך רבדיו של אותו ציבור שעדיין לא צלל למעמקיה של תהום הריקנות העארסית, והלאה אל שורות השלטון, שנציגיו משקפים בסך הכל את פרצופה המאובן של ישראל.

הזאבים ההומניים כבר חשים את ריח דמה של המדינה היהודית, וריח הדם הניגר רק מעורר ביתר שאת את תאוותם המוטרפת לדם יהודי. ספינה עמוסת מטען "הומניטרי" שיצאה מאירלנד לפני מספר שבועות, יוצאת מחניית ביניים במלטה לכיוון עזה. ספינות נוספות עומדות לצאת מתורכיה במטרה מוצהרת להמשיך ולנגח את ההסגר הימי על עזה.

אל מול התרחיש המתממש של צי ספינות מכל רחבי העולם, שמסתער כנחיל הולך ומתגבר על חופי הארץ לכיוון עזה, תוך נפנוף תקשורתי באג'נדה ההומניטרית, ברור מעבר לכל ספק שאויביה של ישראל אכן קלטו את חולשתה. ישראל מצידה נוהגת כפתי האולטימטיבי, שבאווילותו מפקיר את עצמו לחסדיהם של הטורפים, ואלה אכן נועצים בו את שיניהם הרעבתניות ביתר שאת, ככל שהוא קורס מתבוסס בדמו.

בטרם תתנער מדינת ישראל, תערוך חשבון נפש לאומי ותתחיל להתעשת ולשדד את מערכותיה המאובנות, נשאלת השאלה התורנית: האם בתוככי מבוכיהם הנפתלים של מסדרונות השלטון יימצא אותו ילד בהיר מחשבה שיזעק על מערומיו של המלך...

שכן, ללא שום נטילת סיכון וללא שום התחבטות במשחקי כבוד פרימיטיביים, יכולה ממשלת ישראל להיענות לבקשותיהם של מנהיגי העולם ובתיאום בינלאומי לאפשר לספינות "ההומניטריות" להגיע ליעדן בנמל עזה תוך עמידה בלתי מתפשרת על אותו תנאי שהיא מציגה כיום בלאו הכי, המסתכם בדרישת בידוק ביטחוני של תכולת הספינות. בכך היא יכולה להקהות את עוקץ דימויו השלילי של ההסגר.

מכל פרשת המשטים ההומניטריים לעזה מתקבל הרושם המטריד שאויביה של ישראל אכן מצליחים לנצל את נקודות התורפה שלה באופן יעיל המשרת את מטרותיהם. יותר מכך מטרידה העובדה שישראל ניצבת חסרת אונים מול תחכומם המעמיק של אויביה ללא יכולת להסתגל לתמורות הדינמיות בשדה המערכה הבינלאומי.

יהודה צורף

ההזדמנות שאין להחמיצה\אהרון רול

2 יוני 2010
ההזדמנות שאין להחמיצה
עלינו למנף את אי הנחת הבינלאומית מישראל עקב עצירת המשט התורכי בלב ים ולהפכה לחרב פיפיות כנגד הצביעות הבינלאומית. ביכולתנו לחשוף את רצחנותו של החמאס, קשריה הטרוריסטים של תורכיה עם אירגוני אל קעידה, אירגון המשט הפרובוקטיבי-טרוריסטי על ידי תורכיה, חבירתו של השמאל הקיצוני העולמי עם אירגוני טרור הן בידעין והן בתום לב ואפסותו של דו"ח גולדסטון.
הדרך לכך עוברת בכינון ועדת חקירה ממלכתית, כפי שאכן דורשת הקהיליה הבינלאומית מעמנו, אשר גורמים בינלאומים הידועים כניטרלים יוזמנו במעמד של משקיפים להיות נוכחים בחלקה הבילתי חסוי של דיוניה.

יש להיזהר במינוי חברי וועדת החקירה. אין זה סוד כי קיימים פרטים בינינו (בינהם מספר שופטים עליונים בהווה ובדימוס), אשר יעוותו את מסקנות הוועדה לכיוון אג'נדתי, חד צדדי, אישי-גחמתי וזאת אף בניגוד לעובדות ולצדק המוחלט. יש להיזהר מלמנות לועדה אנשים אלו ולזמן אנשים הידועים בגישתם האובייקטיבית הפתוחה לבעיותיה של מדינת ישראל תוך שיקול דעת מושכל בענינם של כל הצדדים לסיכסוך.

ניתנת בידנו הזדמנות בילתי חוזרת להציג את עמדתנו בפני הקהילה הבינלאומית ללא כחל ושרק. מה עוד שלמעט התחום המבצעי גרידא, אין לנו מה להסתיר, נהפוך הוא—התנהלותנו הזהירה וההומנית ביחס משמשת לנו מקור לגאוה ושאר רוח וניתן לנו באופן יוצא מגדר הרגיל, בחסות בינלאומית ובתנאים יחסים נוחים לנו להציג את צידקת דרכנו ובכך להפוך גם לחכמים.

כמובן שיהיו אלו ממדינות העולם שלא יישתכנעו, שיתיגו את מסקנות הוועדה כמסכת שקרים וכדומה. אל לנו להרתע מכך. מדינות האיסלם יגנו אותנו תמיד ובכל מצב, עם ועדה חקירה או בלעדיה, אין לנו לצפות כי נפיס או נשנה את דעתן לגבינו. מאידך, בהחלט אפשר כי מדינות שפויות בעולם אשר ממילא הינן בעלות בריתנו הטיבעיים יבינו ואף יקבלו את הצד הישראלי.

חיוני כי נתייג בשום שכל את המנדט שיסמיך את הנושאים בהם תדון וועדת החקירה הממלכתית כדלקמן:

1. פעילות הפת"ח והחמאס משך 8 השנים שחלפו מתוככי רצועת עזה כנגד אזרחי ישראל. הדבר ישמש רקע והסבר לסיבות המצור על הפלסתינים שם. יטופלו בינהם נושאי פינוי צה"ל מרצועת עזה, אלפי הטילים ופצמ"רים אשר נורו על כלל יישובי הנגב המערבי, גלעד שליט.
2. יסוכמו כל התקנות והחוקים הבינלאומים המצדיקים ואף מחייבים מצור זה, באויר, בים וביבשה כנגד ישות המצויה עמנו במצב מלחמה.
3. יסוכם ויפורט כל הסיוע ההומניטרי שמדינת ישראל העבירה לרצועת עזה משך השנים ובפרט מאז עלות החמאס לשלטון ברצועה.
4. יוצגו הוכחות למעורבותה של טורקיה וממשלתה באירגון המשט תוך שיודעת ומודעת להשתתפותם של אנשי אל קעידה או אלו התומכים בהם במשט.
5. יוצגו הוכחות (עדויות וצילומי נשק התקפי), להתארגנות מלחמתית בוטה של גורמים קיצונים במסגרת המשט ובפרט באוניה הטורקית "מרמרה", כולל תשלומים עבור פעולות התקפיות לפעילים והתארגנות לפעילות כעין צבאית באוניה כהכנה לתקיפת חיילי צה"ל.
6. יוצגו הוכחות לחבירתם של אנשי שמאל קיצוני בינלאומי לתומכי אל קעידה במשט כולל אלו של ערביי ישראל שהשתתפו במשט. יודגש השימוש שעושה הטרור האיסלמי ב"אידיוטים המועילים" מבין פעילי השלום לאשורם.
7. תוכניות מבצע ההשתלטות יפורטו במלואם בדו"ח למעט פרטים מוכמנים עקב צרכי ביטחון. התוכניות יכללו את הוראות הדרגים הפיקודים לחיילים כיצד לנהוג באזרחים על הספינות.
8. יוצגו הוכחות, דרך עדויות וצילומים, של האלימות הקשה והסכנה הברורה והמידית לחיי החיילים שנקטו בה פעילי אל קעידה התורכים למול חיילים המצויידים ברובי צבע.
9. יוצג הדיסוננס בין הצהרות מארגני המשט לבין שהתרחש למעשה על סיפון ה"מרמרה". יוצגו עדויות משתתפי המשט וחיילי צה"ל. יוצגו כלי הנשק הקר והחם שהיו בשימוש "פעילי השלום". יוצגו סכומי הכסף ויועלי החשד לחבירת שכירי חרב איסלמיסטים למשט במסווה של "פעילי שלום ואפשר גם שבידיעת שילטונות טורכיה.
10. יפורט הפעולות שנקט בהם צה"ל לאחר ההשתלטות, כולל חלוקת הסחורות לתושבי עזה. יפורטו הטובין במשט ויושוו לסיוע ההומניטרי המסופק לרצוע על ידי ישראל המגיע לפי ארבע מהכלול במשט ביום אספקה בודד אחד מטעם ישראל לרצועת עזה.
11. דו"ח החקירה ידגיש גם את ההבדלים בין הנאמר בדו"ח גולדסטון לבין המצב לאשורו ברצועת עזה. במדה וימצאו הבדלים מהותים תידרוש ישראל דיון בעצרת האומות המאוחדות ובמועצת הביטחון אודות בעייתיותו של דו"ח גולדסטון.
12. דו"ח וועדת החקירה לא יכלול התנהלות פנימית של גופים שילטונים וצבאיים, הנושא עינו ענינה הפנימי של ישראל. מאידך, הועדה תמשיך בהסקת מסקנותיה לגבי התנהלות הצבא והדרג הפוליטי ללא משקיפים חיצונים, עם סיום החלק הפומבי של הדו"ח.

הדו"ח הסופי על מסקנותיו המלווה בגושפנקה של המשקיפים החיצונים הנילווים לחקירה, יופץ לכל מדינות העולם וגם לאירגון האומות המיוחדות. ישראל תידרוש דיון מיוחד בדו"ח ובסעיפיו במועצת הביטחון ובעצרת הכללית ונקיטת פעולות מנע כנגד המעורבים בו בעיקר חמאס-עזה, תורכיה וארגוני השלום הבינלאומים.
על ישראל לדרוש מהשלטונות במדינות העולם לקיים בהן דיון מיחד בפרלמנטים השונים ולאמץ מסקנות הדו"ח. עלינו להפוך את דו"ח וועדת החקירה ל"אני מאשים" למול צביעות הקהיליה הבינלאומית כנגד ישראל בהתעלמה מעוולות, רצח שוד וגזל המתקיים בכל העולם באין מכהה בעוד הללו עסוקים בלבדית בנעשה באזורנו באורח בילתי מידתי בעליל המצביע על צביעות מובנה ביחס לישראל.
מכיוון שברי כי מסקנות הדו"ח תהינה אוהדות לישראל מאחר שאנו מדברים על 'צדק' נטו הנובע מהארועים המתגלגלים באזורנו מזה שנים ולא על פוליטיקה, הרי עלינו להערך להפצת הדו"ח באופן גלובלי בכל אמצעי מדיה קיים: עיתונות, רדיו, טלויזיה, אינטרנט, רשתות חברתיות וכדומה. ישראל תוציא מאות ציוותי הסברה מיומנים ורהוטים לכל קצווי תבל אשר יציגו הדו"ח לקהלי המאזינים.
עלינו ליצור מצב בו ענין הדו"ח לא יהיה שידור חדשה בלבד אלא הדו"ח ייצור חדשות.

ברגיל "איננו מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות", אנא, לא הפעם, לא עוד.

אהרון רול
amroll@sympatico.ca
www.aaronroll.com
http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf
http://www.aaronroll.com/Democracy/Israeli Democracy chapters.pdf

גיברלטר- עמודי הרקולס

גיברלטר- עמודי הרקולס

הפעם קצר ולעניין המושבה הבריטית בגיברלטר.
מיצרי גיברלטר הם הנקודה הצרה שמפרידה בין אירופה לאפריקה ובין הים התיכון לאוקיאנוס האטלנטי.
בזמנו זה היה השטח האחרון הידוע לפני מסעות קולומבוס.
על פי האגדה הרקולס הגיע לקצה העולם והחזיק את העולם על כתפיו ולכן נקרא המקום
עמודי הרקולס.
מי שנצא בגיברלטר יראה ביום עם ראות טובה במרחק של 20 ק"מ את חופי מרוקו.
גיברלטר הוא הר ומסביבו שטח קטן ששטחו 6 קמ"ר שנכבשו ע"י הבריטים ב 1704 ומאז הם בשליטתם.
השטח מנותק מכל מדינה, מוקף ים ונמצא בקצה הדרומי של ספרד ועד היום יש מחלוקת קשה בין ספרד ובריטניה על השליטה.
הספרדים טוענים שזה שטח שלהם. דבר שנראה טבעי לחלוטין.
הבריטים כמובן מתעלמים מכך כשם שהם מתעלמים מטענות ארגנטינה לגבי איי פוקלנד.
הם טוענים שזה שטח חשוב , נכבש על ידם וכזה הוא יישאר.
(זה לא מונע מהם להטיף לנו כמובן מוסר).
בזמן מלחמת העולם השנייה שימש האי מחנה צבאי ימי ואווירי חשוב מאוד וכיום
עקב המצב הפוליטי המיוחד של האזור מתקיים בו אורח חיים ייחודי.
בשטח הצר הזה מצטופפים 30,000 אזרחים בריטים ועוד כמה עשרות אלפי תיירים שבאים לבקר.
עקב השטח הקטן יש פעולה מתמדת של יבוש הים והגדלת היבשה.
גיברלטר הייתה במקור 4 קמ"ר אבל כיום היא 6 קמ"ר.
בשנות ה 60 סגרה ספרד את הגבול היבשתי עם גיברלטר ולכן בריטניה נאלצה לבנות שדה תעופה.
שדה התעופה נבנה ממש על הכביש הראשי כפי שאפשר לראות בתמונה.
הייתה רכבת אווירית של מוצרים במשך כ 20 שנים.
הבסיס האווירי הבריטי לא קיים.
יש בסיס ימי שלמעשה מתפקד יותר כבסיס אזרחי ימי.
כיום עובדים בגיברלטר אזרחים ספרדים רבים הנאלצים לעבור ביקורת דרכונים בכל יום.
הכניסה לגיברלטר דרך ספרד והיציאה לשטח הספרדי מחייבת בדיקת דרכונים יום יומית.
הבתים צפופים מאוד וכל דירה יקרה ביותר.
למרות שהשטח הוא בריטי נוהגים בצד ימין של הכביש.
המטבע השולט הוא הלי"ש והשפה היא אנגלית.
אם כי ניתן לשלם גם ביורו ומדברים גם ספרדית.
למרות השטח הקטן יש באי מושבת קופים שיש לגביהם שתי אגדות:
לפי האגדה הראשונה כל זמן שיהיו קופים המושבה תחזיק מעמד ולא תיפול.
ווינסטון צ"רצ"יל האמין באגדה ובזמן מלחמת העולם השנייה
כאשר התברר שאוכלוסיית הקופים הולכת ומתדלדלת
למרות שהיה לו הרבה דברים על הראש
הוא ציווה להביא קופים מאפריקה וליישב אותם במושבה כך שתמיד יהיו קופים בגברלטר.

לפי האגדה השנייה ישנו מעבר תת קרקעי בתוך ההרים שממשיך מתחת לפני הים
שמחבר בין אפריקה לגיברלטר והקופים עוברים במעבר הזה.
זאת הסיבה שמדי פעם מתדלדלת האוכלוסייה.
נעשו מספר ניסיונות למצוא את המעבר אבל לא הצליחו.
ובצירוף של שתי האגדות:
בשביל שהקופים לא יברחו לאפריקה דרך המעבר המסתורי נותנים להם אוכל בשפע וכל
לפי האגדה גיברלטר תשאר בריטית תמיד.
בקיצור לא מקום מאוד יוצא דופן, אין מבנים מרשימים, או נופים עוצרי נשימה
אבל אם מישהו מטייל בספרד כדאי לנסוע עוד קצת לכיוון הדרום ולהגיע, בכל זאת מקום מיוחד.

איך צריכה מדינה נורמלית להגיב\אייל ס

איך עושים את זה במדינה נורמלית ?
מכנסים מסיבת עיתונאים ואומרים את הדברים הבאים:
1.הספינות שהצהירו כי כוונתם להיכנס למים הטרטוריאלים של ישראל מבלי לשעות ולציית להוראותיה. נעצרו והובאו לאשדוד. הפעולה עברה ללא התנגדות מיוחדת וללא פגיעה במי שלא התנגד פיזית להשתלטות. למעט ספינה אחת. בעלת דגל טורקי.
2. באותה ספינה טורקית,נוסעיה פגעו בכוח ההשתלטות, ניסו לחוטפם פתחו עליהם באש חיה היכו אותם במוטות ברזל דקרו אותם בסכינם , מתוך מגמה לבצע בהם לינץ'. בתגובה פגע בהם הכוח ,השתלט על הספינה והיפנה אותה לנמל בישראל. שם יחקרו כל המתפרעים ויוחזקו במעצר עד למשפטם.
3.בעקבות ההתנהגות הנפשעת של הספינה הטורקית .ישראל דורשת התנצלות ממשלת טורקיה על התנהגות אזרחיה.ישראל לא תסלח על נסיונה הבוטה של אנקרה להפר את הריבונות הישראלית .לכן מרגע זה ישראל משעה את כל הקשרים המסחריים והצבאיים עם מדינה זו ומורה לשגרירה לחזור מיד לארץ . כמו כן ישראל דורשת משגריר טורקיה לעזוב את אדמתה מיד עד שממשלתו תתנצל.
4. לאור ההתנהגות הנפשעת של האנרכיסטים תומכי הטרור ישראל מודיעה כי מי אשר יעיז וינסה להפר את ריבונות הישראלית . ישראל תגיב ותנהג בו כאויב הבא לפגוע באזרחיה.
5. ישראל שבה ומודיעה לכל מי שרוצה לסייע הומניטרית לעזה נכון לעכשיו יוכל לעשות זאת דרך העברת הסיוע מישראל או ממצרים.