יהודים למרמס\אהרון רול

24 מאי 2010
יהודים למרמס
מזה זמן שאנו כולנו נתונים לבוז, משיסה ומרמס בעין פוצה פה ומצפצף. חרם המוצרים שהיטילה הרשות הפלשתינית על מוצרי ההתישבות באיו"ש אפשר שניראה מהלך הגיוני מהצד הפלשתיני אך בחוסר התגובה הישראלית לכך אנו משדרים מסר שגוי לאויבינו ולידידינו כאחת במרחב השמי כמו גם מסביב לגלוב.
בכך שאיננו מגיבים כיאות הרי שאנו כאומרים כי וויתרנו על מפעל ההתישבות באיו"ש, מפעל שנידחף, מומן וניתמך בעשרות מליוני דולארים על ידי ממשלות ישראל בו פועלים ודרים מעל ל300 אלף מבני עמנו המהווים מופת לאהבת הארץ ועמה. מה עוד כי חלקו הארי של מפעל ההתישבות באיו"ש ממילא מתוכנן להשאר בחזקת ישראל בכל הסדר עתידי עם הפלסתינים. אנו בפירוש משדרים מסר מעוות לשונאינו אשר בו הינם יכולים להתעלל בנו ככל שיחפצו בעוד אנו, יהודים שפופים שכמותנו מלקקים את מי האפסיים המותזים על ראשינו וטוענים כי הללו אך מי גשם צלולים.
הפלסתינים מניחים, אפשר כי בצדק, כי אנו שבויים בכף ממשל אמריקני אשר מחויב להשגים ולא, אפשר כי יוכה בקלפי ומכיוון כי ישראל בת בריתה של ארה"ב, הרי שלא תרצה לסכל השגי הממשל האמריקני ולצאת כנגדו. מכאן, חשים הפלסתינים כי הינם אוחזים אותנו בגרוננו וחופשים ללחוץ כאוות נפשם בעוד ישראל לא תעז להגיב מאימת חוסיין אובמה. ובכן, ישראל חייבת להגיב, דווקא כעת, מהר ובשום שכל.
הפלסתינים, בתחכום רב, מנסים ואף מצליחים במידת מה לתקוע טריז בין תושבי ישראל עצמה בכך שמבדלים את תוצרת ההתישבות באיו"ש מתוצרתה של כלל ישראל. בכך הם מוצאים להם בני ברית בקרב השמאל הרדיקלי האנטי ציוני דהיינו, אנטי התישבותי בינינו. די היה לחזות במחזה הסוריאליסטי בו ירון (ההיסטרי) לונדון בתוכניתו מה-23 מאי 2010 , לא יכול היה לכבוש יצרו להתגולל על המתישבים בבחינת "הכה ביהודים והצל את השמאל". לגישת הגריאטרי הלזה הרי החרם של הפלסתינים הינו כשר למהדרין ובכלל מה רוצים מהם, הם פועלים הרי למופת בענין החרם.

נעלם מקובעי המדיניות בינינו כי חוסר התגובה מצידנו מוכיח והשלמתנו עם חרם המוצרים הפלסתיני הינו אך הסנונית ראשונה במסע מתוקשר היטב של הרשות הפלשתינית כנגד ישראל לקראת האשמתה בכישלונן האפשרי בהחלט של שיחות הקירבה. ניתן לערוך זהות בין משט תשע הספינות לעזרת החמאס בעזה ולחרם המוצרים המדובר. הן שם, גם כאן, מורך לב והססנות ישדרו חולשה ורפיסות ופוגעים קשות ברף ההרתעה הפוליטי והמדיני הישראלי.

כמובן כי אנו נעשה את כל הטעויות האפשריות בנושא משט התמיכה העזתי וניזכה לעוד קבין רבין של צוננים וגינוי ברחבי העולם.
הדרך הנכונה (אך לא היחידה), להתמודד עם המשט הפרובוקטיבי הלזה הינו להכריז כי כל עזרה הומניטרית או אחרת לתושבי עזה חייבת לעבור דרך ישראל (עד שיוחזר גלעד שליט הביתה – ואז מצרים תהיה אחראית לאספקת העזתים ), ומכאן שיש לעצור את הספינות, לשייטן לנמל אשדוד, לפרק את הטובין שעליהן, לבדקם כהלכה ואז להעבירם דרך מעברי הגבול לעזה, למעט חומרים אסטרטגים שישארו בישראל. יתרה מזו ישראל תפריש חלק מהטובין לטובת תושבי שדרות והנגב המערבי אשר סבלו את אימת הקסאמים משך שנים ארוכות. ישראל תערוך מצג הסברתי חובק עולם בנושא חלוקת הטובין בין תושבי שדרות לתושבי עזה ובכך תעמיק את תודעת הסבל וזכויות היהודים במקביל לאלו של הפלסתינים.
האם יש סיכוי לפעולה חכמה וצודקת כאחת מעין זו? לא, אין סיכוי שבעולם, משום שמנהיגינו מכל קצוות הקשת הפוליטית שקועים וחפורים עמוק בקופסתם ודומה כי אינם מסוגלים למחשבה רעננה ויצרנית.

גם נושא חרם המוצרים הפלסתיני על ההתישבות באיו"ש חייב בטיפול יצרני. ישראל צריכה למנף החרם לטובתה בכך שתוכיח קבל עם ועולם כי אינה פוגעת בשיחות הקירבה עם הפלשתינים למרות החרם הפלסתיני בעוד הפלסתינים עושים כל שביכולתם על מנת ליצור פרובוקציה ולסכל את שיחות הקירבה עוד לפני פתיחתן.
מאידך, תענה ישראל לפלשתינים מידה כנגד מידה. סחורות במגוון וכמות למצער זהה תחסמנה למעבר לישראל במעברי הגבול ולא תורשנה להימכר בישראל. פועלים פלשתינים, לא יורשו להיכנס אף הם לישראל. כמובן שפעולה מעין זו חייבת במסע הסברתי מבעוד מועד ובמקביל, הבא להראות לעולם מי הוא יוזם החרם וכי ישראל אך מגיבה עליו.
אנו כבר עשינו כל טעות אפשרית עם נושא הפצצת הנגב המערבי בקסאמים בכך שיצרנו מערך תגובה, נאה כשלעצמו אך מטופש במהותו משום שלא דאגנו לקבע בתודעה העולמית מי הוא התוקפן כאן ומי הוא המתגונן. אנו הפכנו לבילתי וודאי מה קדם למה, "הביצה או התרנגולת" וקיבענו בזכרון העולמי כי הפעולה החמאסית והתגובה הישראלית זהות במהותן. אל לנו לחזור על טעויות אלו במקרה דנן.

בכך שנגיב כיאות כנגד נושא החרם נשיג מספר מטרות.
1. עבודה עיברית בהתישבות באיו"ש תהפוך לכורח המציאות, מציאות שאין ברוכה הימנה. כתוצר לוואי, יתגברו מחפשי עבודה בהתישבות שיגיעו מתוככי ישראל את מספר המתישבים באיו"ש.
2. הלחץ על הכלכלה הפלשתינית שהפכה מפונקת, עקב פליטת אלפי עובדים פלסתינים ממוקדי ההתישבות, יתעצם ויחיבם למחשבה שניה.
3. בתוככי ישראל נחל לקנות תוצרת ישראלית הרוויה בעבודה עיברית ולא פלסתינית או תאילנדית.
4. ניתן לשלוט בכמות הסחורות והמוצרים העוברים מהגדה לישראל ובכך למנף פעילות פוליטית-מדינית. כמובן כי עלינו להניח כי מנהיגינו מוכשרים דיים לנצל מנוף זה.
5. מוצרי ההתישבות באיו"ש ימכרו באופן מוגבר בתוך ישראל, פעולה אשר תסיע לגשר על הפערים בין חלקי העם ותקרב לבבות.
6. הפרדה בין הפלסתינים לישראלים תקבל משנה תוקף—מעטים יזילו על כך דימעה.
7. הפלסתינים יבינו כי יותר משישראל זקוקה להם, זקוקים הם לישראל. עובדה זו אפשר בהחלט כי תשליך, כמוצר לוואי, על תוצאות המשא ומתן הקרב ואלו העתידים לבוא.
8. ישראל תשדר לעולם כי יהודים, כמו גם אזרחי ישראל באשר הם אינם נתונים למרמס והשלטון בישראל ניזעק בנפש חפצה להגן על אינטרסים ישראלים בכל אתר ואתר.
9. פעילות כנגד חרם המוצרים הפלשתיני תרגיע גם תנועות חרם מוצרי ישראל מסביב לעולם כנגד מוצרי ההתישבות. רפיסות וחוסר תגובה תעצים החרם על מוצרי ההתישבות וחרם על מוצרים ישראלים בכלל (הקיים כבר בחלקו).

האם ישנו צד שלילי לפעילות מוצעת זו מצידנו? לא מניה ולא מקצתה, במדה ונפעל בשום שכל במתואר לעיל או בדומים לו מהותית. הפלסתינים יפלו לבור שהם עצמם כרו, באשר יוכלו להתלונן כנגד חרם נגדי ישראלי רק "ללמפה" שהרי הם הינם יוזמי החרם. והלא כבר נאמר "מי שביתו בנוי זכוכית שלא יזרוק אבנים על בית שכנו". כעת נותר לראות אם וכאשר ירים אי מי בממשלת וכנסת ישראל את הכפפה.

אהרון רול
amroll@sympatico.ca
www.aaronroll.com
http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf
http://www.aaronroll.com/Democracy/Israeli Democracy chapters.pdf

תרבות לטוב ולרע\יהודה צורף

תרבות לטוב ולרע

ככל שחולף הזמן אני מוצא את עצמי יותר ויותר מופתע לנוכח עוצמתה של מנטליות הזדון המפעפעת לתוך ההוויה הישראלית. יותר מכך אני נדהם ממנגנוני ההכחשה של אזרחי הארץ, שרובם ממשיכים להדחיק לנבכי תת-התודעה את הזדון הבועט בחושיהם הלומי המציאות המכוערת, לעתים עד כדי התעלמות מוחלטת מקיומו התוסס.

אך הזדון, מעצם טבעו, אינו מכיר שום גבולות או קווים אדומים, והוא הולך ומשתלט על הציבוריות הישראלית. אחד מגילויו המובהקים של הזדון, מעבר לתופעות אופייניות של חוסר התחשבות מופגן, הוא הדחף הילדותי להסב עוגמת נפש לזולת על ידי גרימתם של אותם מטרדים שדווקא מציקים לו במיוחד, תוך התנכרות להפצרותיו שנופלות על אוזן ערלה. שכן, הזדון נובע מתוך יצר פרימיטיבי של שתלטנות דורסנית שאינה מכירה בזכויותיו של הזולת לאיכות קיומית בסיסית.

קרנות המזבח של ההדחקה הנפשית, הנוהגת להתכחש לקיומו של הזדון שהפך להיות תו היכר של הציבוריות הישראלית, הם אותם גילויים נדירים של חסד אנושי, התנדבות ועזרה לזולת. אך ההסתמכות על אותם איים נדירים של חסד אנושי, שמיועדת להפריך את אשמת הזדון המחלחל בחברה הישראלית, רק מעידה על בלבול מושגים וכשל יסודי בהבנת הניגוד העקרוני שבין תרבות לבין מאפייני התנהגות אינדיבידואליים. לא בכדי סיכם הלל הזקן את התורה כולה באימרה המכוננת "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", מתוך תובנה נבואית של העוצמה המכשילה הגלומה בתרבות.

שכן, התרבות היא מכלול המאפיינים האנושיים המגלמים בתוכם את מהותו הקולקטיבית של עם, בעוד שגילויים אינדיבידואליים חריגים נובעים מתוך מאוויים אנושיים מקומיים, לטוב ולרע, של בודדים בחברה. התרבות היא זאת אשר מעצבת את פניה של החברה, בעוד שגילויים אינדיבידואליים חריגים אינם מותירים את רישומם על המציאות הלאומית. עוצמתה הגורפת של תרבות מתבטאת ביחסים בין הדורות, שאת תקינותם מעמיד המקרא כתנאי ראשון והכרחי לשגשוגה של החברה האנושית, כמאמר החזון הנבואי "והשיב לב אבות על בנים". המציאות הישראלית מעידה על ניגוד הולך וגובר בין הדורות, ולפחות אחת מעדות ישראל, שמאז התהוותה של המדינה נמנו בניה עם מלח הארץ, מהווה כיום משאב אנושי מוביל לכנופיות העארסים הרוחשות בבתי הספר.

ההיסטוריה של גרמניה הנאצית מהווה דוגמה מתבקשת מאליה לתהום הפעורה בין עוצמתה של תרבות לבין התנהגותם החריגה של בודדים בחברה. שכן, המפלגה הנאצית מעולם לא זכתה לרוב פרלמנטרי מכריע בגרמניה, כמו כן, לא מעט קציני ס. ס. התמוטטו נפשית וחלקם אף התאבדו לנוכח ההרג המאסיבי של יהודים, מתנגדי משטר ואחרים, ואף יותר מכך, בברלין עצמה, בלב האפילה הנאצית, סיכנו גרמנים את חייהם במבצעים הירואיים של הצלת יהודים. שלא לדבר על נסיונות חוזרים ונשנים מצד מתנקשים גרמניים לחסל מנהיגים נאציים. אך כל הנתונים ההיסטוריים האלה, המצביעים על חריגה בהיקף מרשים מסדר היום הנאצי, בטלים בשישים לעומת העוצמה הנאצית שסחפה את גרמניה כולה, כך שהעם הגרמני כולו היה מזוהה בעצם עם הנאציזם, למרות הנתונים ההיסטוריים המעידים על המציאות המורכבת שאינה עולה בקנה אחד עם התדמית הנאצית.

כך שההתכחשות לעצם קיומה של תרבות הזדון, שהולכת ומשתלטת על הציבוריות הישראלית, ודאי שלא תסייע לבלימתה. מאפייניה של תרבות הזדון, שעל פי קריטריונים מוסריים ראויה להיות מוגדרת כתת-תרבות, מוצאים את ביטויים לא רק בפתולוגיה העארסית אלא גם בכל הרבדים הקיומיים של מדינת ישראל, עד כדי כך ששום תופעות חיוביות של על-תרבות אינן מצליחות לאזן אותם או לרסן אותם במידה ראויה לשמה.

אחד הביטויים האופייניים לזדון הישראלי הוא השימוש האינפלציוני באפקטים הצווחניים המתלווים לכלי הרכב. מתוך נסיוני, כאזרח המתגורר ליד צומת סואן, אני יכול להעיד שמבין כל הרעשים השונים והמשונים המופקים בצומת, האפקטים האקוסטיים המחרידים ביותר הם אלה הבוקעים מתוך מערכות האזעקה הקוליות של כלי הרכב. הרעש הנורא מכולם הוא ללא ספק הצוויחה ההיסטרית הבוקעת מכלי הרכב בעת דריכת מנגנון האזעקה וניטרולו. הצפצוף הצווחני של דריכת האזעקה וניטרולה מקרין על סביבותיו את השתלטנות, הגסות והדורסנות הגלומים בתת-תרבות הישראלית.

נציגה מובהקת של תת-התרבות הישראלית היא חברת גלוברנדס, המפיצה סיגריות שגורמות נזק לבריאות על פי תווית האזהרה הרשומה על חפיסות סם העישון הרעיל. כל בקשותיי מנציגי חברת גלוברנדס לגלות התחשבות בסיסית ולחדול מלהציק לנו בצוויחות החוזרות ונשנות הבוקעות מכלי הרכב שלהם החונים תחת חלונותינו, נתקלו באוזן ערלה, גסה ומזלזלת. יתרה מזאת, רכביה של גלוברנדס מציקים לנו כעת יותר מתמיד בתכיפות מועצמת של צוויחות האזעקה הבוקעות מהם. על פי העקרון הזדוני של "מה ששנוא עליך עשה לחברך", מתקבל הרושם שנהגי החברה קיבלו הוראה להציק לנו בכוונה תחילה, דווקא משום הסבל הנגרם לנו.

לעומת הזדון הטיפוסי של חברת גלוברנדס, ראויים נציגי חברת מ. ח. אלישר לכל מילת הוקרה ושבח על המחשבה היצירתית שהשקיעו לפתרון הבעיה. אלא שלמרבה הצער, המופת העל-תרבותי של חברת מ. ח. אלישר הוא אי בודד של שפיות באוקיינוס הטירוף של זדון תת-תרבותי בנוסח חברת גלוברנדס ודומותיה.

הפגיעה האנושה בכושר האינטלקטואלי, במעוף המחשבתי וביצירתיות היא המחיר הכבד שמשלמת חברה על שקיעתה לתוך תת-תרבות של הפקרות מוסרית. גם כאן עושים מליצי היושר של הגניוס היהודי את אותה טעות גורלית של היאחזות בקרנות המזבח של תופעות מקומיות חריגות, דוגמת ההייטק הישראלי, וכן איזכור של פרסי נובל שקיבלו מדענים ישראליים, ועוד הישגים של מדענים ישראליים הממוקמים בחו"ל.

אלא שכידוע, פרסי הנובל התקבלו על מחקרים שהתבצעו לפני עשרות שנים. יתרה מזאת, חתני הפרס הם הראשונים העומדים בשער ומתריעים על התדרדרות ההשכלה ועל התשקיף המדעי העגום בארץ. בועות ההייטק תורמות אולי לכיסיהם הפרטיים של יזמיהן, אך אין להן שום משמעות לציבוריות הישראלית, והמדענים הישראלים המשגשגים בחו"ל רק ממחישים את בריחת המוחות מישראל הממולכדת בכבליה המתהדקים של תת-תרבות לבנטינית.

מן הראוי שהמדענים ידועי השם יתריעו קודם כל על מצב החינוך בארץ, שכן, החינוך הוא בעצם התשתית הרוחנית להשכלה. מן המסד ועד הטפחות מחלחלים דפוסי המוסר הירודים לתוככי הציבור הרחב עד אל מסדרונות השלטון הרוחשים, ומעוותים את תפישת המציאות של מדינת ישראל הרשמית. השלומיאליות הישראלית בדובאי חייבת להדליק בציבור את כל האורות האדומים, לפחות בקרב ההוגים העצמאיים. לצורך חיסולו של איש חמאס בכיר רמסה ישראל את כל כללי המשחק הבינלאומי, נקלעה להעמקת בידודה בעולם והביכה את ידידיה הספורים. נראה שהשלטון נותר תקוע בעידן חסמב"ה שאבד עליו הכלח, וייתכן שהוא כבר לוקה בפתולוגיה העארסית של סגירת חשבונות בכל מחיר "בשביל הכבוד, אחי"...

כאמור, המוסר הוא תנאי הכרחי לגמישות מחשבתית, יצירתיות ומעוף. ככל שישראל שוקעת לתוך תת-תרבות הרומסת את ערך היסוד של דרך ארץ, כך היא מאבדת את יכולתה האינטלקטואלית להתמודד לא רק עם נסיבות בינלאומיות מורכבות אלא גם עם השעבוד הביורוקרטי שכפתה על עצמה. הזיקה בין מוסר לאינטלקט בא לידי ביטוי מובהק גם בגישתן של חברות עסקיות תת-תרבותיות, דוגמת חברת גלוברנדס, לפנייתם של אזרחים המבקשים מהן לגלות התחשבות בסיסית ולצמצם את מפגעיהם הסביבתיים. גם אם היה נציג בעל רצון טוב בחברת גלוברנדס, שגילה נטייה כנה לסייע בפתרון בעיית המטרדים האקוסטיים של רכבי החברה, הוא נכנע עד מהרה ונסוג מיוזמתו הברוכה בכל מיני טענות ומענות ביורוקטיות. שהרי, הביורוקרטיה היא מפלטו של הנבל.

בעוד העולם עובר תמורות ותהפוכות מעבר ליכולת ההסתגלות האנושית, דווקא מדינת היהודים, שמעצם הגדרת מייסדיה הייתה אמורה להוות מופת מוסרי, חברתי וממלכתי לעמי העולם, שוקעת בתוך תת-תרבות של זדון, עוולה והפקרות, עד כדי חוסר אונים גובר להתמודד עם מצוקותיה הקיומיות הבוערות. כדי להתגבר על התחלואים הלאומיים, שמטרפדים את התפתחותה של תרבות יהודית ראויה לשמה בארץ ישראל, יש קודם כל להודות בהם ולאבחן אותם.

יהודה צורף

חלוצי התעופה\שאול נעים

חלוצי התעופה

21/5/1927 צ'רלס לינדברג חוצה בטיסת סולו לראשונה את האוקינוס האטלנטי מארה"ב לצרפת.
במשך 33 שעות. כינוי המטוס: " רוחו של סנט לואיס ". הוא הופך לאדם המפורסם בעולם.
אהוב ואהוד ההמונים. ההמשך היה פחות חיובי.בשנת 1932 נחטף תינוקו ע"י פושע למטרת סחיטה.
התינוק נרצח ע"י החוטף. הדבר משפיע עליו מאד,הוא מתחרפן והופך לאוהד מושבע של הנאצים.
הוא מאבד לחלוטין את אהדת ההמונים.


21/5/1932 אמיליה ארהרדט הופכת לאישה הראשונה החוצה את האוקינוס האטלנטי בטיסת סולו.
יותר מאוחר היא מבצעת בהצלחה טיסות בכורה נוספות ליעדים שונים.
בשנת 1937 היא מתכננת לערוך הקפה של כדור הארץ,תוך מספר נחיתות ביניים.
משימה מאד שאפתנית נועזת והרפתקנית. לקראת השלמת המשימה היא יוצאת לטיסה בת 3,900 ק"מ
ומתכוונת לנחות באי קטן. קשר הרדיו איתה אובד,הדלק הולך ואוזל והיא לא מצליחה לנווט את דרכה.
מטוסה מתרסק באוקינוס השקט ביום 18/7/1937.


6/6/1936 הגרמנים, בתקופת הנאצים ,מייצרים ספינת אויר ענקית בשם "הינדבורג" באורך 296 מטר
משקל 110 טונות הנושאת כ 100 נוסעים ואנשי צוות. חציית האוקינוס האטלנטי נמשכת 46 שעות.
כמות ענקית של גאז המימן שהוא קל מהאויר היה דחוס בספינה והוא שגרם לה לשייט ולטוס.
הספינה שייטה בגובה כמה מאות מטר מעל הקרקע –המצאה חדשה לטיסות טרנס אטלנטיות.
היא פעלה בטיסות נוסעים סדירות בין אירופה ליבשת אמריקה.
ביום 6/5/1937, פחות משנה לאחר טיסת הבכורה ,זמן קצר לפני נחיתה בניו ג'רסי ארה"ב
המימן שבה מתלקח והיא מתרסקת אפופת כדור אש ענקי.

היכן נמצא הר סיני

היכן נמצא הר סיני?
לקראת חג שבועות ,חג מתן תורה נעקוב ונראה היכן יכול להיות הר סיני.
לפי המסורת הרי סיני נמצא במדבר סיני בהר שהכינוי שלו הוא סנטה קטרינה.
הר זה הוא קדוש גם למוסלמים ונקרא בשם ג"אבל מוסא. (הר מושה).
לפי המסורת המוסלמת מוחמד ביקר במנזר סנטה קטרינה בראש ההר.
ועכשיו לשאלה מדוע זה נחשב להר סיני.
במאה ה 3 חלם הקיסר הרומאי קונסטנטין כי הוא נמצא בהר גבוה במדבר סיני
שבו ניתנה התורה ,על ההר הופיע ישו ואמר לו כיצד לנהוג בפעולה צבאית שעמדה על הפרק.
כאשר הקיסר התעורר הוא ציווה לנהוג כפי שישו אמר בחלום.
היועצים הצבאיים של הקיסר טענו כי זו טעות צבאית אבל הקיסר התעקש ולמרבית
ההפתעה הוא זכה בניצחון צבאי מוחץ.
הקיסר שלח את אימו למדבר סיני. הקיסרית האם צוותה לבנות בהר הגבוה ביותר בסיני
כנסייה לכבוד מריה, אימו של ישו.
ומאז נקבע ההר כהר סיני.
כעבור 250 שנים ציווה הקיסר הרומי ,יוסטיאנוס ,לבנות במקום מנזר על שם
קדושה בשם קטרינה אשר כרתו את ראשה ועל פי המסורת המלאכים לקחו את ראשה הכרות להר סיני.
למנזר קראו בשם סנטה קטרינה (קטרינה הקדושה) ומאז נקרא ההר גם בשם סנטה קטרינה.
כאשר ישראל שלטה בסיני בשנים 67-80 נבדק ההר מכל ההיבטים ולא נמצא שום שריד
לבני ישראל.
לפי המסורת בני ישראל מנו קרוב למיליון נפש והם שהו למרגלות ההר מספר שבועות.
לא נמצא תכשיט או מטבע או כל סימן המעיד על שהיית המון גדול בקרבת ההר.
כלומר ההחלטה שזהו הר סיני היא אותו חלום של הקיסר קונסטנטין.
אז איפה בכל זאת הר סיני?
כאשר משה הרג איש מצרי הוא ברח לארץ מדיין.
כלומר ארץ שנמצאת מחוץ למצריים.
שם הוא פוגש את יתרו ונשא לאישה את ביתו, ציפורה.
מדיין ממוקמת בחוף של ים סוף באזור סעודיה של היום.
אחרי היציאה ממצריים משה שוב מגיע למדיין ופוגש את חותנו יתרו.
לא מוזכר בשום מקום אחרי יצאת מצריים צבא מיצרי או משהו דומה.
ידוע שהיו למצרים כוחות צבא בסיני. כלומר משה לא חוזר לסיני אלא ממשיך ממדיין
כלומר מסעודיה לכיוון ארץ כנען.
לפי העדויות שנשארו בני ישראל הלכו באזור אילת,סדום וכדומה.
בסוף הם מגיעים לירדן של היום. שם נשארים שניים וחצי השבטים.
סיפור הר סיני מתרחש עוד בטרם הם מגיעים לאזורים הללו.
כלומר בנקודה מסוימת באזור הסעודי עוד לפני הכניסה לאזור אילת שם מתרחש מעמד הר סיני.
המדבר הסעודי הוא שטח סגור למחקר.
הסעודים כמדינה מוסלמית דתייה לא מאפשרת גישה לתיירים זרים ובטח לא ליהודים
להגיע ולהסתובב בצורה חופשית ברחבי הממלכה.
אם פעם ניתן יהיה להגיע לאזורים הללו שם יהיה צורך לבדוק ולגלות
אולי שם נמצא הרי סיני.

מוסר קודם לכלכלה\יהודה צורף

מוסר קודם לכלכלה

על רקע הביקורת הציבורית הגוברת כנגד רמות השכר המופקעות של בכירים במשק הישראלי, נחלצים חסידי הכלכלה החופשית להצביע על תופעת שכר הבכירים כסימפטום מובהק של כשל השוק הממשלתי, שמעורב לדעתם במידה יתרה בניהול הכלכלה הארצית. מנקודת מבטם של חסידי הכלכלה החופשית, המעורבות הממשלתית, שמלאימה תחומי פעילות כלכלית ובולמת את יוזמתו החופשית של השוק הפרטי, היא זאת שיצרה את בועת השכר של בכירי המשק.

אלא שהשוק החופשי, שבעיני חסידי החזון הקפיטליסטי הופך להיות פתרון אוטופי שיביא מרפא לתחלואיה הקשים של הכלכלה הסוציאליסטית המולאמת, מוכיח את עצמו יותר ויותר כזירה של הפקרות, עושק וניצול. הוא מטפח את הסגידה לפולחן הכסף, כפן חד-ממדי של הקיום האנושי, ומשחית את החברה עד כדי ניוון מוסרי בלתי נמנע.

מנגד, גם קולקטיביזציה מוחלטת של הכלכלה הממלכתית הוכיחה את עצמו ככישלון, שכן, מסתבר שהיא מנוגדת לטבע האנושי, וגם אותה נוטים לנצל לטובתם האלמנטים המושחתים בחברה האנושית.

ההיסטוריה אומנם מלמדת שכלכלה שוויונית, שיתופית ומבוקרת היא אידיאל נאור מדי שאינו עומד במבחן הטבע האנושי, אך אין זאת אומרת שהאלטרנטיבה הבלעדית לכלכלה השיתופית מסתכמת באידיאל המנוכר של אנרכיית השוק החופשי. שהרי, באותה מידה שהלקח ההיסטורי ממחיש את כשלונה של הכלכלה השיתופית, הוא גם משקף את הפוטנציאל הדקדנטי הגלום בכלכלה החופשית כחותם הכשר לנורמות חברתיות של רדיפת בצע חסרת אבחנה.

כל אותם יזמים מופלאים, שמקימים חברות רווחיות, אינם פועלים בחלל הריק, גם אם מדובר בשוק הפרטי. שכן, הסביבה החברתית-תרבותית-כלכלית היא זאת שמספקת להם את הקרקע שמתוכה צומחות יוזמותיהם המוצלחות. מתוך קרקע ציבורית זאת יונקות היוזמות הפרטיות את המשאבים האנושיים שמניעים את גלגלי הצלחתן הכלכלית. כך שאין שום צידוק מוסרי להשלמה ציבורית עם השתוללות השכר של אילי ההון גם אם הם נמנים עם השוק הפרטי.

על כל פנים, ניצולו של שגשוג פיננסי, הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי או בכל קונסטלציה ממלכתית המשלבת ביניהם, לצורך יצירת פערים סוציו-אקונומיים תהומיים, חותר תחת אושיותיו של אותו מרקם חברתי המהווה קרקע פוריה לצמיחתו של השגשוג פיננסי.

ההשקפה הגורסת שרק המגזר הציבורי הוא זה שיוצר מונופולים, קרטלים ואוליגרכיות היא בסך הכל סטריאוטיפ חבוט שאינו עומד במבחן המציאות. המציאות האמריקאית, למשל, מוכיחה שהעדר בלמים מוסריים בשוק החופשי יוצר אוליגרכיות ממון, שעריצותן מפוררת את אותו מרקם חברתי, תרבותי לאומי סבוך שעליו מושתתת המסגרת הממלכתית.

כך שההגדרות המיופייפות, דוגמת שוק פרטי, כלכלה חופשית, משק חופשי, הן בסך הכל עלה תאנה לקידומו של פולחן הסגידה לממון, שבו כל דבר נמדד אך ורק על פי ערכו הכספי. השתוללות שכר הבכירים במשק הישראלי, בין אם הם נמנים על המגזר הפרטי או הממשלתי, מלמדת עד לאיזה שפל מדרגה מסוגל פולחן הממון לדרדר את האדם.

יתרה מזאת, מכירתן של חברות היי-טק ישראליות, מזן הבליץ המצליחני של יוזמות הסטרט-אפ המתוחכמות, בסכומי עתק שהיזמים שלשלו לכיסיהם, אומנם נחשבת לסיפור הצלחה, אך דווקא בהצלחת הבזק הפיננסית שלהן טמון גם כשלונן. שכן, המימוש החפוז של הישגים אינטלקטואליים במזוודות גדושות דולרים מהווה קטליזטור להלכי נפש של חמדנות כספית, שבכרוניקה ידועה מראש מייבשים את אותם משאבים יצירתיים אשר הניבו את שפע הממון מלכתחילה.

מכל מקום, אין שום הצדקה, אמתלה או השגה אחרת לתיאור שערוריית שכר הבכירים במשק הישראלי, פרט לסימפטום של תאוות בצע פתולוגית הצומחת מתוך אנרכיה מוסרית המעניקה לגיטימציה לחמדנות ממון חסרת מעצורים. הרי ידוע לכל שרמות השכר המפלצתיות של אותם בכירים מתאפשרות אך ורק משום שהם קרובים לצלחת ומשום שהם משרתים אינטרסים אוליגרכיים של אצולת הממון מהשוק הציבורי והפרטי גם יחד.

חברה אנושית המסוגלת להכיל בתוכה סימפטומים פתולוגיים כה חמורים, דוגמת המורסה התופחת של שכר הבכירים, נגועה למעשה בתסמונת של ניוון מוסרי. כך ששום מהפיכה כלכלית לא תסייע לה למימוש השגשוג המיוחל, כל עוד לא תשתקם החברה בתהליך של הבראה מוסרית. בישראל המתבוססת בתחלואיה המוסריים, כל רפורמה כלכלית שתונהג לא תצליח לפטור את המדינה ממורסות השחיתות, הפערים והניצול.

שום חברה אינה יכולה לשרוד לאורך זמן כשהיא משועבדת לעריצותו של מולך הממון, ובמיוחד לא החברה הישראלית מוכת התחלואים, שמעצם מהותה תלויה יותר מכל חברה אחרת בהלכי נפש ציבוריים של סולידריות לאומית.

ההשלכה מהחלון בפראג-דפנסטרטיו

השלכת אדם או בעלי חיים אחרים מחלונות של בתים או מגגות היו לאורך ההיסטוריה.
כולנו זוכרים את השלכת אנשי אש"ף ע" אנשי החמאס מגגות הבתים מעזה.
(מעניין שלא היו הפגנות נגד החמאס, רק תארו לכם מה היה קורה אם אנחנו היינו עושים את זה...)
אפשר גם להזכיר את השלכת אנשי האחים המוסלמים מהגגות בזמן טבח אל חמה בסוריה בשנת 1981
והיו עוד ועוד.
אני רוצה לספר על השלכת אנשים מחלון הארמון בפראג.
מי שהיה בפראג , ביקר מן הסתם במצודה בפראג.
יש הרבה סיפורים על המצודה אבל סיפור ההשלכה לא מסופר למרות שהסיפור הינו חלק ממלחמת 30 השנים באירופה שמדינות רבות היו שותפות לה.
הינה הסיפור:
בשנת 1530 ייסד נזיר גרמני בשם מרטין לותר זרם מרכזי בנצרות שפרש מהכנסייה הקתולית
הם פירשו בצורה שונה את הדת. נוצרים אבל באופן שונה מהמצרות הקתולית.
לא ניכנס לסיבות והשוני בין הזרם החדש שכונו בשם פרוטסטנטים לבין הקתולים.
ברור שקרע זה לווה במאבק רציני. הכנסייה והמלוכה התנגדו לפרוטסטנטים והחל מאבק אלים.
אנשים הועלו על מוקד, ניתלו או נאסרו לתקופות ארוכות.
פרצו מלחמות אזרחים רבות.והסדר החברתי עורער למשך שנים רבות.
כל צד (הקתלוים והפרוטסטנטים) ראה בצד השני אויב ולא היה מוכן לקבל את הזכות לפירוש דתי שונה

זה הרקע שקדם להשלכה מפראג ב 1618.
פראג הייתה הבירה של חבל ארץ בשם בוהמיה.
תושבי בוהמיה היו פרוטסטנטים. המלך לעומת זאת היה קתולי.
רודולף השני , המלך באותה תקופה, היה שליט חכם. הוא הסתפק בנאמנות התושבים
ולא כפה עליהם את מנהגי הקתולים. בכדי להרגיע כל חשש הוא פרסם איגרת ברחבי בוהמיה.
באיגרת מתחייב המלך לכבד את זכותו של כל איש להיות נוצרי כפי הבנתו.
כאשר מת המלך עלה על כס המלכות אחיו, מאתיאס.
המלך החדש התנער מההבנות שהיו קיימות ומהאיגרת של אחיו, המלך הקודם ופרסם צו האוסר על
מנהגי הפרוטסטנטים.
קמה מחאה גדולה אבל המלך נשאר בעמדתו.
המחאה גברה ולבשה צורה של מרד. המורדים הגיעו לפראג שם הם פרצו לארמון המלוכה.
המלך לא היה בארמון אלא היו בו 4 שרים בכירים.
השרים הושלכו דרך החלון לצהלות ההמון תוך כדי קריאה שזה יהיה גם גורל המלך.
למזלם של השרים הם נחתו על ערימות זבל ונשארו בחיים.
ההמון ראה בהישארותם בחיים נס וחס עליהם. הם ברחו מהעיר.
הם ברחו אבל המרד התפשט. פרצה מלחמה ארוכה שהתפשטה בכל רחבי אירופה.
המלחמה נקראת מלחמת 30 השנים ובסיומה אירופה חרבה ונקבעו הגבולות של הנצרות הקתולית
והפרוטסטנטית כפי שהם קיימים עד היום.
במהלך השנים נשכח סיפור ההשלכה אבל ההלכה עצמה הפכה לסמל וגם הוצמד לה שם לועזי:
דפנסטרטיו.
פירוש השם הוא ההשלכה.
לא מצוין איזו השלכה אבל אם נשאל כל הסטוריון על ההשלכה ולא נציין פרטים נוספים
התשובה תהייה תמיד אחת: דפנסטרטיו.

המאבק בין ירושליים לבבל\אביעד מוסקוביץ

הקדמה: לאור המאבק ביננו לבין איראן הינה מאמר שחוזר אחרונית למאבק שהיה כבר בין בבל וירושליים.

המאמר פורסם ב http://www.imti.org.il/show_art.php?id=314

בבל וירושלים. מאת: אביעד מוסקוביץ

במקרא הובילה הקטסטרופה של המבול לרעיון הקוסמופוליטי של מגדל בבל. הקטסטרופה של מלחה\"ע השנייה הובילה לבסוף לקוסמופוליטיות של האיחוד האירופי. אל מול גישות אלו המקדמות משטר ושלטון משותפים, עומדת ירושלים ומציעה את האופציה של מוסר וערכים מאחדים

המאבק בין ירושלים לבבל

בועידת סן פרנסיסקו, מנצחי מלחמת העולם השניה, דנו בדרך בה ניתן למנוע את הישנותה של המלחמה ובאופן שבו ניתן לחסום התפרצות מחודשת של דחפי ההרס המפלצתיים הנטועים באדם. הפתרון שהוצע הוא הקמת מסגרת על מדינית – "האומות המאוחדות". מהלך זה שודרג על ידי מדינות אירופה החותרות בשנים האחרונות לכונן מסגרת על לאומית אשר תנגוס בסמכויותיה של מדינת הלאום - "האיחוד האירופי".

איחוד זה הולך וגדל בתקופה האחרונה ומדינות רבות העומדות בתור על מנת להיכלל במסגרת מטא מדינית זו, מוכנות להקריב את עצמאותן ולטשטש את זהותן לטובת היבלעות במדינת הענק ההולכת ומתהווה.

התפיסה העומדת ביסוד מהלכים אלו היא שבאמצעות טשטוש המסגרת הלאומית והתמזגות במסגרת המאחדת בין לאומים, ניתן לתת מענה טוב יותר לנטייה המלחמתית שבטבע האנושי.

במאמר הקרוב אבקש לשחזר את עמדת המקרא בשאלה זו.כאשר חוזה ירמיהו את חורבנה של בבל. הוא מתאר אותה כנקמתה של ירושלים "חמסי ושארי על בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל ישבי כשדים תאמר ירושלים".

ירמיה עושה פרסוניפיקציה של הגיאוגרפיה. ההיסטוריה היא מלחמה בין ערים, בין ירושלים לבבל.

מיקומה של נבואה זו בספר ירמיה דורשת עיון.

באמצע נבואות על חורבן ירושלים על ידי בבל, מתנבא ירמיה שעתידה בבל ליפול לקול צהלתה של ירושלים.

בעריכה זו יש מעין נבואת נחמה האומרת שתבוסתה של ירושלים לבבל היא ארעית. בפרספקטיבה הרחבה יותר, ירושלים תנצח.על רקע הצבתה של ירושלים כניגודה של בבל, ניתן לשרטט תכנית פרשנית שיעדה – חשיפת יעודה של ירושלים. אם נבין את חטאה של בבל, נבין גם את תכליתה של ירושלים.התנ"ך מלווה את בבל, מראשיתה המיתית בסיפור מגדל בבל, עד לסופה האפוקליפטי בנבואות ירמיהו וישעיהו.

בשורות הקרובות אראה שנבואות חורבנה של בבל מנהלות דיאלוג עם מיתוס הקמתה של בבל.
תקומתה וחורבנה של בבלנפתח בניתוח המיתוס המכונן של בבל.

לאחר המבול האנושות מתארגנת כיחידה לאומית ומדינית אחת על מנת לעשות לעצמה שם. "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ"

מטרת העיר והמגדל כפולה: לעשות לעצמם שם ולמנוע את פיזורם בארץ. נראה שבכך מהווה הפרוייקט הארכיטקטוני הענק את תגובת האנושות למבול. בימי המבול השמיים התקיפו את הארץ, באמצעות בניית מגדל בבל אנשי הארץ עולים לשמיים. אולם נראה שהם אינם רוצים לתקוף את השמיים, אין כאן נקמה, הם מנסים להימלט אל השמיים.

בעקבות המבול הם מבינים את הארעיות והשבריריות של החיים על הארץ, וממנה הם רוצים לברוח. זו גם הסיבה לרצון הגדול ביצירת השם. על פי המקרא, לשם דואג האדם שחרד להמשכיותו הפיסית.

אדם המודאג מכך שהוא וצאצאיו לא ישרדו מבקש להנציח את עצמו באמצעות מוניומנטים השותלים את שמו בתודעת הדורות שאחריו. "ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש. כי כה אמר ה' לסריסים [...] ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת".

ואכן באופן מעט קומי, הם עושים לעצמם שם. אך לא הצלחת הפרוייקט האכיטקטוני מעניקה להם את השם, אלא דווקא כשלונו. "ויפץ ה' אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר.

על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ".

הניסיון להגיע לשמים אינו מאפיין רק את המיתוס המכונן של בבל, אלא גם את סיפור נפילתה.

על פי ישעיהו וירמיהו גם יחד, בבל, ערב נפילתה, אכן נגעה בשמיים. ישעיהו מתאר את יוהרתו של סנחריב מלך בבל באמצעות מטפורת כיבוש השמיים. "ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון. אעלה על במתי עב אדמה לעליון. אך אל שאול תורד אל ירכתי בור".

כיבוש השמיים, הוא סמל לגאוותו של מלך בבל, ועל כן גם סיבת נפילתו.

גם על פי ירמיהו המגע בשמים הוא סיבת נפילת בבל. ירמיה אומר שהעוול האתי של בבל נגע בשמיים. "כי נגע אל השמים משפטה ונשא עד שחקים". הניסיון לגעת פיסית בשמים הקים את בבל, הריקבון המוסרי שנגע בשמים החריב אותה. ישנו הבדל אחד בין הסיפורים. בסיפור המכונן, הם כשלו בבניית מגדל פיסי אשר יגע בשמים.

בסיפור המסיים הם הצליחו בבניית מגדל של עוולה מוסרית אשר אכן מגיע לשמיים.

אם כן, בנבואות חורבנה של בבל ניתן לראות דיאלוג פרשני עם סיפור תקומתה.

הניסיון לגעת בשמיים הוא סיבת תקומתה של בבל, אותו הניסיון עצמו הוא סיבת נפילתה וקריסתה. אך ישעיהו מוסיף לכך מימד אירוני. בבל קיבלה את שמה כשלא הצליחה לגעת בשמים, ובחורבנה אומר הנביא שהיא מאבדת את שמה מכוח הצלחתה להביא אל השמיים את גאוותה.

"והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד נאם ה'"לירמיה יש קריצה נוספת המחברת בין הסיפור התקומה לסיפור ההחרבה. "עלה על בבל הים בהמון גליו נכסתה, היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה".

בבל קמה כתגובה למבול וכדי למנוע מבול, אך כשהיא חרבה זה היה מגל צונאמי ששטף אותה. בסוף היא חרבה מכוח אותה התופעה שלשם ההימלטות ממנה היא קמה.

כללו של דבר, הנביאים רואים בסופה של בבל השתקפות של תקומתה. השאיפה לשמים שיצרה את העיר החריבה אותה, המבול שחרדתו יצר את העיר הציף אותה. נקמתה של ירושלים, היא החרבתה של בבל באמצעות אותם הכלים שייסדו אותה.
הציונות של ישעיה נשוב לשאלה הפותחת כיצד ההיסטוריה של בבל היא ניגודה של ירושלים?

לכך יש לישעיה תשובה מפתיעה.

"והיה באחרית המים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל ה' ה' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ושפט בין הגוים והוכיח לעצים רבים וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". ירושלים עתידה להתנשא בראש ההרים ולקבץ אליה את כל העמים.

הסיפור על העיר הגדולה הראשונה בהיסטוריה (בבל) משתקף בסיפור על העיר של קץ ההיסטוריה (ירושלים). העיר הראשונה מנסה להתמקם בשמיים על מנת לאחד את האנושות, גם העיר האחרונה תתמקם בשמים על מנת לאחד את האנושות. ירושלים עתידה להיות בבל!

בבל כשלה ביצירת מבנה גבוה ומאחד בין עמים. ירושלים תצליח במקום שבו בבל כשלה.

ירושלים היא בבל האמיתית. אך ישנו הבדל אחד. בחזונו של ישעיהו, בירושלים אין ניסיון לייצר האחדה גיאוגרפית של האנושות. כל העמים נותרים במקומם. אין גם ניסיון לייצר האחדה מדינית, כל העמים ממשיכים להיות מאורגנים במסגרותיהם המדיניות. התשתית לסולידריות כלל אנושית לא תהיה פוליטית, כדוגמת מגדל בבל או האיחוד האירופי. התשתית המשותפת לא תהיה תשתית של כוח אלא של רוח.

ציון לא תשלוט באנושות, היא תעורר השראה עבורה. "ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים".כל המוטיבים של בבל הראשונית משתקפים בירושלים עתידית. שיבתם של המוטיבים מבליטים דווקא את היותה של ירושלים תיקון של בבל שבסופו היא מציבה מודל המנוגד לבבל. אם נחבר את המהלך הנבואי כולו נגלה מהלך מרתק. בבל, תיפול כשהיא תשחזר את רגעי תקומתה. ירושלים תנצח כשהיא תשחזר ותתקן את רגעי תקומתה של בבל. הפנטזיה הלאומית של רוב המדינות החזקות בעת החדשה היא פנטזיה של שליטה.

הציונות המקראית יוצרת פנטסיה של השראה. לא לשלוט בגויים - להיות "אור גויים", תחת מגדל בבל של עוולה מוסרית לייצר בירושלים מגדל אור של מופת מוסרי. זו התשובה המקראית לשאלה שנשאלה לאחר מלחמת העולם השניה ביאלטה. הסולידריות האנושית תצמח לא ממסגרת מדינית משותפת אלא ממסגרת ערכית משותפת, אשר קידומה יכניס את האנושות לעידן חדש שבו 'לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה'. לאחר המבול המקראי קמה מסגרת על לאומית – בבבל. לאחר המבול המודרני (השואה ומלחמת העולם השנייה) קמו האומות המאוחדות ומאוחר יותר האיחוד האירופי. מגדל בבל, הוא כנראה הריאקציה האנושית הטבעית לקטסטרופה.

העולם האירופי בו הדומיננטיות של המחשבה הפוסט מודרנית, חוסמת את אפשרות קידומה של תשתית ערכית משותפת לכל האנושות, עקב האמונה שאין ערכים אוניברסליים, מציע מסגרת מדינית מאחדת, תחת ערכים מאחדים.בתקופה בה האנושות מקימה לתחייה את האידיאל של בבל.

לציונות יש תפקיד – להקים לתחייה את האידיאל המנוגד לבבל ולהשיב לשיח הרוחני ,הישראלי והעולמי, - את חזונה של ירושלים.