קבר "שמעון הצדיק"

זה סיפור משעשע הקשור בקבר שמעון הצדיק.
אין הכוונה לזלזל במישהו או לפגוע ברגשות של מישהו, אנו מכבדים כל אדם באמונתו.
שמעון הצדיק היה כהן ומנהיג חשוב בתקופת בית שני.
לפי המסורת קיברו נמצא בירושלים ומשמש מקום עלייה מזה מאות שנים.
לפי מסורות אחרות נמצא הקבר באזור טבריה הידועה בקברי הצדיקים שזה.
הינה סיפור משעשע הקשור בו בצורה עקיפה.
חרדי תושב בני ברק טייל עם ילדיו באזור טבריה.
בחורשה באזור הוא גילה קבר מוזנח שעליו הכיתוב- קיברו של שמעון הצדיק.

האברך הנפעם קרא לבניו והחלו הללו לקרא פרקי תהילים לזכר הצדיק.
לפתע נשמע קול צחוק מתגלגל ליד הקבר.
מה אתה עושים? גיחך איש שניצב לידם ולא הסתיר את הצחוק.
האיש סיפר להם כי לא שמעון הצדיק קבור פה אלא סוסו האהוב ששמו היה שמעון.
שמעון היה סוס טוב מזג וחרוץ אשר בעקבות התכונות הללו הוסיפו בעליו לשמו
שמעון, גם את הכינוי הצדיק וכך הוא נקרא בפי הכל- שמעון הצדיק.
לימים נפטר הסוס כתוצאה מתאונה בה הוא שבר את רגלו.
בעליו קברו אותו וכתבו על הקבר "קבר שמעון הצדיק"

האברך חזר לבני ברק וסיפר על המקרה המוזר.
פורסמה כתבה בעיתון "קול העיר" המופץ בבני ברק.
הכתבה מזכירה את הסיפור ומזהירה את החרדים לא להתפלל על קברו של הסוס.

אוצרות מסופוטמיה בנהר החידקל

רוב מסופוטמיה הקדומה שכנה באזור שהיום מכונה עיראק .
באזור היו ו ממלכות פאר ששלטו מאות שנים בארצות שונות הקימו מקדשים מפוארים, ספריות ומבנים שונים.
האימפריות ירדו מנכסיהן ונעלמו אבל נשארו סיפורים על אוצרות הפאר שטמונים באדמה.
במשך שנים חיפשו ארכיאולוגים ומחפשי זהב אוצרות קדומים כל אחד מנימוקיו הוא.
בסוף התגלו האוצרות אולם חלק גדול מהם אבד ולא נמצא עוד.
מי גילה ,כיצד התגלו, ומדוע אבדו האצורות הללו במאמר הבא.
בתחילת המאה ה19 היה בשגרירות צרפת בעיראק פקיד חובב היסטוריה בשם אמיל בוטה.
בוטה החל לחקור ובלדוק היכן נמצאים האוצרות הגדולים אשר הוא קרא עליהם.
הוא החל להסתובב בכפרים ולקנות עתיקות תוך כדי שהוא מציע סכום כסף גדול למי שיראה
לו היכן נמצאים האוצרות.
לא הייתה הענות רצינית להצעה שלו.
כל מני שרלטנים נתנו לו מקומות ששם לטענתם קיימים ארמונות ישנים.
בוטה שכר חופרים והחל לחפור במקומות שונים אך בכל פעם התאכזב מחדש.
הוא היה ידוע כבר בעיראק.
כעבור שנה בערך כאשר כספו כבר אזל והוא התייאש נמצא אדם אשר הראה את המקום האמיתי.
בוטה המיואש כבר חשב להתעלם מהמקום אולם החליט בכל זאת להמשיך ולנסות ואכן הוא
הגיע לארמון ענק שהקים אחד המלכים הקדומים.
כאשר נודע לשלטונות התורכים ששלטו באזור על ההצלחה הם כמובן שלחו צבא לקחת את
הדברים כביכול לאימפריה העותומנית וברור שהכוונה הייתה לבזוז את רוב האוצרות.
השגריר הצרפתי עצמו סיכן את חייו כאשר קשר את עצמו לפתח הארמון ואמר למפקד התורכי
כי אם הוא רוצה להיכנס לארמון הוא יצטרך להרוג אותו.
המפקד קצין בדרגת קולונל נרתע ממעשה הרצח היות ומדובר היה בשגריר של מעצמה
והוא ידע כי אדוניו באיסטנבול לא יסתכנו במלחמה מול הצרפתים אלא יסגירו אותו לצרפת.
אחרי דין ודברים הושגה פשרה , צרפת ותורכייה חילקו את האוצרות.
כמו שכתבתי מקודם החלק התורכי נבזז מייד ונמכר בשוק השחור וחלק מהפריטים
הגיעו למוזיאונים או לאספנים פרטיים.
הסיפור המעניין יותר שייך לחלק הצרפתי (ברור שגם פה הייתה גניבה אם כי פחותה בהרבה)
החלק הצרפתי הועמס על גבי ספינה שיצאה מייד ללב נהר החידקל וזאת מתוך מטרה לחמוק
מכנופיות שודדים שהמתינו לה.
עקב מזג האוויר הסוער התהפכה הספינה והאוצרות שקעו במים.
חלק קטן מהאוצרות נמשו אולם ברור שהושחתו בצורה משמעותית מהשהייה
הממושכת במים.
חלק מהאוצרות לא התגלו ,מדובר בנהר גדול מאוד. וסביר להניח שנסחפו הלאה.
חלקם כוסו ע"י קרקעית הנהר וחלקם נסחפו לים ואבדו במרחבי הים.
החלק שהצליחו למשות מהנהר הגיע למוזיאון הלובר בצפרת אם כי מדובר בחלק קטן
ובכל מקרה הפסלים והתמונות ששקעו במים ניזוקו ללא תקנה.
אחרי למעלה ממאה שנים סדאם חוסיין ניסה לארגן מבצע חיפוש אולם כמעט לא נשאר דבר.הזמן הארוך שעבר מטביעת הספינה והזרמים החזקים של החידקל מנעו אפשרות למצא את הרוב.

פרל –הארבור יום כיפור האמריקאי.

בחודש דצמבר 1941 תקפה יפאן את נמל הפנינים בהוואי ארה"ב.
ההתקפה הפתיעה את כולם והיא מוזכרת עד היום בדומה למלחמת יום כיפור שלנו.
אני אסביר בקצרה את הסיבות להתקפה, את הייחוד של התקיפה ואת המשמעות הגדולה של התקיפה.

מאמצע שנות ה 30 החלו יפאן וגרמניה במקביל להתעצם צבאית
ולהשתלט על שטחים. לא היה תיאום שין שתי המדינות הללו אבל אינטרסים משותפים
הביאו לכלל את הברית הזו.
הממשל האמריקאי עקב בדאגה הולכת וגוברת אחרי שתי המדינות אבל לא יכול היה לעשות דבר.
בציבור האמריקאי הייה דעה שזו לא מלחמה אמריקאית.
האוקיאנוס מפריד בין אמריקה לשאר העולם וכדאי אם כך לנהוג מדיניות של התבדלות.
התחושה הזו חלחלה לשני בתי הקונגרס האמריקאי.
הנשיא רוזבלט, לא יכול היה לסייע לבן בריתו , צ"רצ"יל.
באוגוסט אותה שנה הצליח רוזבלט עד חודו של קול החלטה של גיוס חובה לצבא.
כל זה בזמן שמלחמה כבר השתוללה שנתיים באירופה ואסיה.
הצבא האמריקאי היה למעשה קיים רק על הנייר:
חוסר אימון של החיילים, כמות מעטה יחסית של ספינות, מטוסים וכדומה,
חוסר נסיון קרבי.
בצב זה הטיל רוזבלט אמברגו על מכירת מתכת ליפאן.
היפאנים קראו את המפה בצורה מעולה.
הם החליטו על מתקפה מוחצת מתוך ידיעת המצב הצבאי וחוץ מזה הם חשבו שארה"ב רחוקה מהם
ולא יהיו בידה כלים (ספינות) לנהל מלחמה על פני האוקיאנוס במיוחד עם המתקפה
תחסל עוד ספינות אמריקאיות.
ליפאנים הייתה בעיה טכנית בכך שמי הנמל היו רדודים מדי לפצצות הטורפדו.
היפאנים המציאו פצצות חדשות והתאמנו ע"י המתקפה מספר שבועות.
התקיפה הייתה מוצלחת מאוד מבחינת הביצוע וההפתעה.
אבל בדיעבד התבררה המתקפה כשגיאה מוחצת.
בין לילה הפכה ארה"ב לצד במלחמה.
רוזבלט הכריז מלחמה ומצא לצידו ציבור אמריקאי צמא דם.
כושר הייצור האמריקאי הענק הוסב לייצור של ספינות, מטוסים ,טנקים וכדומה בקצב
שיפאן וגרמניה ביחד היו חצי מכך.
ברה"מ ובריטניה החלו לקבל אספקה בקצב ענק שעזרה להן להחזיק מעמד
וארה"ב עצמה החלה לייצר ספנות למלחמה
באוקיאנוס. צבא ענק, מאומן ושוחר נקמה הצטרף למערכה.
קשה להעריך בוודאות אבל סביר להניח כי אם היפאנים לא היו תוקפים את פרל הארבור
רוזבלט לא היה מצליח לעזור לרוסיה ובריטניה להחזיק מעמד.
במצב שרוסיה ובריטניה היו נופלות קשה להעריך אבל סביר להניח שארה"ב לבדה לא הייתה
מצליחה להתמודד לבדה מול גרמניה ויפאן.
סביר אם כך המשפט הבא- התקיפה על פרל הארבור היתה נצחון בקרב אבל אסון במלחמה לצד שתקף.

שני מאמרים של אורי גנני

יצא לי לקרא שני מאמרים של אורי גנני.

שני מאמרים מאוד מענינים ומרתקים, ביקשתי וקיבלתי את אישורו של אורי לפרסם אותם.

המאמר הראשון נוגע לעסקת גלעד שליט ומתפרסם באתר NEWS1.

אני , אישית מסכים עם מה שנאמר במאמר. כל אחד יבחר את הדעה שלו.

גלעד שליט



המאמר השני מתייחס לנושא ההגנה נגד טילים.

חשוב לקרא ולדעת שיש דעות שונות בנוגע להגנה נגד טילים

אין לי ידע כלשהו בנושא כך שאינני יכול להביע דיעה.

אם למישהו יש ידע בנושא אשמח לפרסם

להלן מכתב לשר הביטחון:



להלן אתר של העמותה:

http://www.magenlaoref.org.il/

רופא במצב היפנוזה

יש ויכוח ישן שימשך מן הסתם עוד שנים רבות בשאלה האם יש משהו נעבר לחמשת החושים הרגילים.
אני לא נכנס לויכוח אלא מספר על אדגר קייסי שנפטר לפני 65 שנים והותיר אחריו הרבה סימני שאלה.

אדגר קייסי נולד ב 1877 בהיותו בן 13 הוא חלה ונשקפה סכנה לחייו.
כאשר הוא היה במצב של חוסר הכרה פנה קייסי לרופא ומסר לו כי הוא זקוק למשחה מסויימת.
קייסי השתמש בידע שלא היה לו וגם הרופא לא ידע על המשחה "שהמליץ" עליה הילד חסר ההכרה.
במצב של ייאוש מרח הרופא את המשחה על גבו של הילד והילד הבריא.
קייסי נעשה סיפור חדשותי מפורסם.
התברר כי אם הוא נמצא במצב של היפנוזה הוא מסוגל לאבחן תרופות למחלות של אנשים.
היכולת שלו הפתיע רבים ולאחר בחינות ובדיקות רבות הסכמה ההתאחדות הרפואית
כי קייסי יהיה רשאי במצב של הפנוזה לרשום תרופות לחולים בתנאי שרופא מוסמך יאשר
את התרופה.
כאשר התעורר קייסי מההיפנוזה הוא לא זכר דבר מהמחלה והתרופה "שרשם" בזמן שהיה בהפנוזה.
מעבר לכך נרשם גם מקרה שבו קייסי ציין את התרופה וציין שם של בית מרקחת מרוחק שבו
החלו מייצרים את התרופה כי היא הייתה תרופה חדשנית וטרם נכנסה לשימוש.
כאשר ניסה קייסי להסביר את התופעה הוא טען כי הוא מצליח להתקשר עם החלק של מוח
החולה (אותו חלק שהמדע לא מצליח עד היום לחקור) ומשם הוא שואב את הידע על המחלה
ועל התרופה שלה נזקק החולה.
עד היום לא הוסברה התופעה ברמה מדעית.
קייסי גם טען שהוא יכול לנבא אירועים עתידיים (אם כי על כך יש מחלוקת)
יש טוענים כי הוא ניחן בחוש נבואי וניבא את מלחמת העולם השנייה, סופות אל ניניו ועוד
המתנגדים טוענים כי ניתן לפרש את "הנבואות" שלו לכל מני אירועים בדומה לנוסטרדמוס
אשר הויכוח על הנבואות שלו נמשך עד היום.

לגבי הקטע הרפואי של קייסי יש הסכמה רחבה שמדובר היה במקרה יוצא דופן.
יש מחלוקת לגבי הקטע הנבואי של קייסי.
בארה"ב קיים ארגון אדגר קייסי אשר חוקר ומנסה לפענח דברים רוחניים או על טבעיים
כמו חלומות שמתגשמים, אינטואיציה, קשר טלפתי ועוד.

מצדה של רמת הגולן

כולנו מכירים את קרב הגבורה של מצדה.
הסיבה לאזכור הרב של מצדה היא ההתאבדות ההמונית של מגיני מצדה שהביאה
לכך שקרב מצדה הפך למיתוס.

מעטים מכירים את הסיפור של גמלא.
הקרב שהתרחש 4 שנים לפני מצדה היה קרב גבורה לא פחות ממצדה.
כל זה מבלי לפגוע בהערכה הרבה לקרב של מצדה.
גמלא ממוקמת בחלק המערבי של רמת הגולן.
תנאי השטח יצרו מצודה טבעית.
בזמן המרד ברומאים שנת 66-70 עמדה גמלא בגבורה והדפה כל ניסיון לכיבוש.
כאשר דוכא המרד הוטל על העיר מצור.
במשך 7 חודשים ניסו הרומאים לפרוץ לעיר ולא הצליחו.
כל הנסיונות נהדפו ולרומאים נגרמו אבידות קשות.
כאשר הם התייאשו הם גייסו צבא נוסף של 60,000 חיילים.
הרומאים החליטו לכבוש את העיר ויהי מה בכדי שיהיה ברור בכל רחבי האימפריה שלהם
כי כל עיר שמורדת תוחרב.
הרומאים הביאו את כלי המצור והחלו להקים סוללות עפר לפריצה.
כאשר פרצו הרומאים לעיר הם נתקלו בהפתעה שאותה הם לא צפו:
מגיני העיר בנו את גגות המבנים שמקיפים את העיר בצורה של נקודות תורפה
שרק הם ידעו אותן.
כל גג יכל להכיל רק עד 10 אנשים.
כאשר החיילים הרומים החלו לרדת מהחומה אל גגות המבנים
קרסו המבנים כאשר היו יותר מ 10 אנשים.
הרומאים המופתעים שילמו בחייהם על כל קריסת מבנה.
בסוף הורה המפקד הרומאים לחייליו לסגת מהעיר.
המורל בקרב הרומאים היה נמוך אולם הם לא ויתרו.
הם שינו את תוכנית התקיפה ופרצו לעיר מכיוונים שונים תוך כדי שהם נזהרים ממלכודות.
המגינים ברחו למקום המסתור הבא.
הם התמקדו בראש תהום והרומאים היו צריכים לטפס טיפוס קשה ומיגע עם הציוד שלהם
כלפי מעלה.
גם פה נגרמו לרומאים אבידות קשות כאשר חלק מהחיילים נפלו לתהום וחלקם הומתו ע"י
המגינים.
בסוף הגיעו הרומאים למעלה ואז הגיע שעת הנקמה.
כל הגברים נרצחו , הנשים והילדים נמכרו לעבדות והעיר נהרסה ולא שוקמה עוד.
בשנת 1976 התגלו חורבות גמלא וביחד עם הספר שכתב יוסביוס פלביוס אנחנו יכולים
לשחזר את קרב הגבורה של גמלא.

הגבול הצפוני של ישראל,תל חי, טרומפלדור והערבים.

במאמר הקצר הזה יש מספר דברים שניתן ללמוד עליהם:
כיצד נקבע הגבול הצפוני של ישראל (אצבע הגליל)
סיפור הגבורה של תל חי וטרומפלדור
ההתנהגות של הערבים

אז נתחיל ב 1918 , סיום מלחמת העולם הראשונה.
הבריטים בארץ ויש מחלוקת בינם לבין הצרפתים על אזורי ההשפעה.
הצרפתים רוצים כי מראש הנקרה ימתח קו ישר ומצפון לו השטח יהיה צרפתי.
הבריטים רוצים לשמור בידיהם את מקורות המים, בשטח שהיום נקרא אצבע הגליל.
באזור הזה ישנם מספר ישובים מבודדים יהודים ביניהם תל חי וכפר גלעדי.
קצין צבא יהודי רוסי עם נסיון קרבי רב, בשם טרומפלדור עלה ב 1920 ארצה.
היישוב היהודי שמח כי קצין בעל נסיון כמוהו עלה ומינו אותו למפקד הכוח הקטן שהיה
בתל חי.
מפקד הכוח הקודם שהודח למעשה להיות סגן מפקד, ישראל שניאור ,
טען שטרומפלדור לא מכיר את השטח ולכן אסור לתת לו לפקד.
"אני מכיר את הערבים ואיך יכול אדם מרוסיה לפקד על יישוב בקרבת ערבים?"
כמו שסביר היה להניח ההתייחסות לטענה שהעלה שניאור הייתה כי שניאור כועס על ההדחה ולכן
לא התייחסו לטענה שבדיעבד התבררה כנכונה.
באותו זמן לא היה כוחות צרפתים או בריטים באזור עקב המחלוקת בין שתי המעצמות
על השליטה באזור. שתי המעצמות החליטו לא לקבוע עובדות בשטח.
בשטח היו המון כנופיות ערביות בדומה למצב ששרר בגדה ובעזה עד לא מזמן.
לא היה כוח צבאי אחד אלא מספר כנופיות.
יום אחד הופיעה כוח ערבי גדול עם דגל לבן וביקש להיכנס לתל חי לחפש צרפתים בכדי לגרש אותם.
טרופלדור היה בארץ חודשיים בלבד וכללי הכבוד בלוחמה בין צבאות שהכיר היו אירופאים.
בניגוד לעצתו של שניאור הורה טרומפלדור לתת להם להיכנס ולחפש צרפתים.
כאשר הם נכנסו לאחד החדרים הם פתחו באש והרגו 4 אנשים.
טרומפלדור הורה לפתוח באש. חצי מהערבים נהרגו והחצי שלא הרימו ידיים וטענו
כי היריות שהיו חוסר הבנה והם לא התכוונו לפתוח במלחמה.
טרומפלדור, שוב בניגוד לשניאור, האמין לטענות ונתן להם לצאת מתל חי.
כאשר הם יצאו הם מייד החלו לירות וטרומפלדור עצמו נפצע פצעים אנושים.
בזמן הזה על פי המסורת אמר טרומפלדור את המילים:"טוב למות בעד ארצנו".
התפתח קרב ומאות ערבים לא יכלו לכבוש את תל חי.
למגינים היה עוד הרוג אחד בקרבות.
כאשר נגמרה התחמושת למגינים הם חמקו בחסות החשיכה לכפר גלעדי והעלו
את תל חי באש.
6 ההרוגים הובאו לקבורת אחים ושם נקבע לימים סמל האריה השואג.
בסופו של דבר החליטו הבריטים והצרפתים כי השטח שנקרא היום אצבע הגליל
ישאר בידי הבריטים וכך נקבע הגבול הצפוני של מדינת ישראל.
לגבי ההתנהגות של הערבים ניתן לומר רק כל מילה מיותרת.